אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

ציונות ודת

רקפת (שם בדוי, שלא לחשוף את הכותבת), נערה בת 13, מצאה עצמה נבוכה נוכח התייחסות תמוהה ולא קבילה של מדריכה בנושאים של דת וציונות. היא פנתה בשאלה לאתר חופש, וקבלה תשובות מארבעה חברי צוות. מה שמעניין בתשובות היא הצורה בה מתייחסים ארבעה חברים חילוניים, שהשקפת עולמם זהה, לקשר או להעדר קשר שבין דת לציונות. אגב, רקפת זכתה בפרס ראשון בתחרות שערך אתר חופש בשאלה, מה הסיבה לתפילה "ברוך שלא עשני אישה". הנה מכתבה של רקפת ותשובות חברי הצוות:

Herzl - הרצל
בנימין זאב הרצל (1860-1904)
חוזה מדינת היהודים, מדינאי וסופר יהודי,
אבי הציונות המדינית ומייסד ההסתדרות הציונית העולמית.
בספרו "מדינת היהודים" כתב הרצל: "כלום תהיה לבסוף תיאוקרטיה?
לא! . . . לא ניתן כלל לדחפים תיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש.
אנו נדע להחזיקם בבתי הכנסת שלהם...
בענייני המדינה אל להם להתערב, פן יביאו עליה קשיים מבית ומחוץ".

רקפת:

שמי רקפת, ואני אתיאיסטית בת 13 וגרה בעיר גדולה בישראל. דבר ראשון אני מבקשת שלפני שתקטלגו את מכתבי תחת הקטגוריה של "מכתבים שלא שווים התייחסות עקב גיל הכותב" תקראו אותו, משום שהוא עוסק בנושא שמטריד אותי מאד.

עברו כמעט שנתיים מאז שהגעתי להבנה שאני לא מאמינה באלוהים. המשפחה שלי היא משפחה מסורתית, שמקיימת את המצוות הבסיסיות כמו צום והחגים, והולכת לבית הכנסת מספר פעמים בשנה. למרות שכאב להם שאני לא מעוניינת להשתתף בטקסים הדתיים שלהם יותר הם לא התנגדו ונתנו לי לבחור משום שידעו שזוהי זכותי.

אני פעילה במועצה הציונית לנוער. המועצה היא ארגון א-פוליטי שחבריו הם בני נוער המאמינים בערכי הציונות, ויש ביניהם חילוניים, דתיים ואפילו דרוזים.

לפני כשבועיים יצאתי לקורס מנהיגות של 10 ימים מטעם המועצה. סוף השבוע הוגדר כ"שבת זהות יהודית". בערב שבת התבקשו הבנות ללבוש חצאיות והבנים כיפות וכולם הלכו לבית הכנסת, להשתתף בתפילה. אני החלטתי שאין לי בעיה לשבת שעה אחת בבית כנסת מבלי להתפלל. אולם, אחרי שכבר היינו שם בערך רבע שעה הרגשתי מאד לא בנוח, כי כל שאר הבנות ישבו וקראו מהסידורים, ואחרי שנשאלתי והסברתי למה אני לא מצטרפת, הרגשתי די לא שייכת. ביקשתי מהאחראית (שהיא, כמו רוב המדריכים המקצועיים במועצה, דתייה) שתיתן לי לצאת ולעמוד על יד הדלת החיצונית, כי החוויה הזאת מפריעה לי. היא סירבה. אמרתי לה שכמו שאין לה זכות להחליט שחניך דרוזי (ובעצם כל חניך שאינו מאמין באלוהים של היהודים) יישאר בבית הכנסת, ככה אין לה זכות גם להשאיר אותי. הסברתי לה בשקט שכואב לי לראות את החברות שלי עושות דבר שאני כ"כ לא מאמינה בו. היא עדיין לא הסכימה. אחרי השעה הזאת שבה ממש ממש סבלתי (כבר שנתיים לא נגעתי בדת, ורציתי להמשיך באותה דרך) יצאנו החוצה ואני כבר לא יכולתי לעצור את עצמי ופרצתי בבכי.

בשיחה פרטית מאוחר יותר, הסבירה לי האחראית שהביקור בבית הכנסת היה חוויה שכל אדם ציוני (?!) חייב לעבור.

השאלה שלי היא האם באמת ציונות קשורה לדת?

אני אוהבת מאד את הארץ שלי ומוכנה לתרום למענה הכל, אבל האם העובדה שהיהדות שלי מתבטאת רק בלאום ולא בדת, הופכת אותי ללא ציונית?

מחכה לתשובה,
רקפת

Gordon - א.ד.גורדון
א.ד. גורדון (1856-1922)
הוגה דעות ציוני, מאנשי הרוח הבולטים של תנועת הפועלים.
היה פועל חקלאי, והטיף לשיבה אל הטבע ואל עבודת האדמה.

עודד:

שלום רקפת - כאן עודד לבנה, משוחרי חופש. אני עובר ישר לשאלה שלך בסוף - האם ציונות קשורה לדת. ציונות אינה קשורה לדת, נקודה.
הרצל היה חילוני.
בן גוריון היה חילוני.
כל הסבים והסבתות שלי היו חילוניים, ועלו לארץ ממניעים ציוניים.

הקשר בין ציונות לדת קיים במקום אחד בלבד: בראש של האחראית שלך, ושל אנשים נוספים. האחראית שלך חושבת שהציונות קשורה לדת. היא טועה. אם היתה לך אחראית אחרת, יותר נבונה או יותר ישרה או פשוט חילונית, אז סביר שהיא לא היתה טועה בכך.

קשה לנערה צעירה בת שלוש עשרה לעמוד מול הסמכות של מבוגר, גם כאשר המבוגר טועה. הצרה היא שככה זה בעולם - מבוגרים טועים, והרבה.

הרבה ציונים דתיים חושבים שהציונות קשורה לדת. אחת הסיבות היא שחינכו אותם על ציונות דתית, כולל השילוש העיקרי שלה:
ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל.
בגלל החינוך הזה קשה להם להפריד בין הרכיבים הציוניים -
מדינת ישראל ועם ישראל וארץ ישראל,
לבין הרכיב הדתי - דת ישראל.

האחראית שלך לא מבחינה בין ציונות דתית לבין ציונות. אנשים אחרים יודעים את ההבחנה. ציונות אינה רק הציונות הדתית. ציונות כוללת את העלייה השנייה שרובה היתה חילונית ואת מקימי ההגנה והפלמ"ח שרובם היו חילוניים ואת הקיבוצים שרובם חילוניים.

למעשה, הציונות אינה צריכה בכלל להיות קשורה בדת: יש הרבה חרדים, הן בישראל והן בארצות הברית, שהם אנטי-ציונים.

העובדה שהיהדות שלך קשורה בלאום ולא בדת עושה אותך לציונית חילונית, בניגוד למדריכה שלך שהיא ציונית דתית.

זה שהמדריכה שלך לא מכירה באפשרות של ציונות חילונית זו מידה לא ראויה.

כל טוב, עודד לבנה

Herzl - הרצל
דוד בן-גוריון (1886-1973)
מנהיג פועלים ומנהיג לאומי עברי,
מייסד מדינת ישראל וראש הממשלה הראשון.

דפנה:

שלום רקפת,
לפני כל דבר אחר אומר לך כי אין אצלנו "מכתבים שלא שווים התייחסות", מכל סיבה שהיא. העיקרון העומד לנגד עינינו הוא שכל מי שפונה אלינו זוכה לתשובה. גם כאשר הכותב משמיץ ותוקף אותנו אנו עונים, בצורה עניינית, מסבירה ומנומסת. אנחנו מכבדים את כל מי שמכבד אותנו - ללא הבדל גיל, או כל הבדל אחר, עונים על כל פניה ומשתדלים לעזור בכל מה שמתבקש בנושא הפעילות של האתר. לגבי הצעירים - נהפוך הוא - אנו מעודדים אותם לפעול עמנו, ומגיל תיכון חלק מהם מצטרפים לשורות תומכינו. תוכלי לקרוא על כך אם תכנסי לדף הכניסה לאתר, לחצי על "לעשות משהו" , שם תמצאי את "שגרירים ועמיתים", ותקראי בו פירוט הפעילויות, ביניהן פעילויות של השגרירים שהם תלמידי תיכון, בעלי דעה, המוכנים לפעול למען הדעה שהם מאמינים בה, כדי לנסות להשפיע ולשנות. אני מקווה כי בהגיעך לתיכון תצטרפי גם את לתומכינו הפעילים.

אשר לתוכן מכתבך: ראשית - אני מכבדת מאד את אורח החשיבה העצמאית שלך. בתוך סביבה בעלת אופי מסויים גיבשת לך דעה עצמאית משלך, וזה מעיד על חשיבה עצמאית, שהיא אחד היסודות החשובים ביותר בגיבוש אישיות בוגרת. אני מניחה שיחד עם זאת כאדם צעיר מתבגר, את יודעת לכבד את האחרים, בבית או בכל מקום אחר, החושבים ונוהגים אחרת.

באותה מידה גם את זכאית לכיבוד דעותיך ועמדותיך, וזה מה שבעצם ביקשת מהמדריכה באותו סמינר. לדעתי לא היתה לה כל זכות להכריח אותך להישאר בתוך בית הכנסת בניגוד לרצונך. מה היה קורה אם פשוט היית קמה והולכת? למה בכלל היית צריכה לשאול אותה?

חינוך דתי מבוסס בעיקר על כפיה, כיוון כל האנשים-ילדים לאותה דרך, בלא כל התחשבות ברצונות ודעות של הפרט. על פי דרכם יש "דרך אחת נכונה" וכולם אמורים להתיישר על פיה. לפיכך למדריכה כנראה אין כל כבוד ו/או רגישות לאנשים שחושבים אחרת. אני מניחה שכאשר תתבגרי מעט, תתחזקי, תפתחי יותר בטחון עצמי ואז פחות תבקשי את האישור למעשיך מכאלו שאין להם שום זכות להחליט בשבילך.

בקשר להסברים שאותה מדריכה נתנה לך:
א. הציונות נוסדה ומומשה על ידי אנשים חילוניים, בחלקם הגדול אנשים שנטשו את האמונה, המסגרת והחינוך הדתי, הפכו לחילוניים והקימו את המדינה. רוב המנהיגים הדתיים התנגדו לציונות. מה שהדתיים מנסים לעשות היום זה לטשטש את התחומים, לפי צרכיהם. אין כל קשר בין דת וציונות.
ב. בקשר לכך שכל אדם ציוני חייב לבקר בבית הכנסת - זה שטויות. כל אחד יכול לבקר איפה שהוא רוצה ואין לזה כל קשר.

נשמח לשמוע ממך בעתיד, בברכה, דפנה

Herzl - הרצל
בנימין זאב הרצל (1860-1904)

ניצן משיב לרקפת:

מכתבך, שנשלח לאתר חופש הגיע גם אלי, בהיותי אחד הפעילים באתר. האמת שמאד נעם לי לקרוא את דברייך, אולי גם בגלל היותי תושב העיר שלך, וגם כמובן בגלל התוכן והאיכפתיות. אני גם מודע לכך שכבר זכית למענה או שניים מפעילים אחרים באתר.

אנסה להתייחס למספר דברים: ראשית, לעיתים קשה, אך לא תמיד יש בידינו הברירה להפריד בין ההבנה "כיצד צריך להיות" לבין ההכרה בכך שלא הכל מתנהל לפי בחירתנו. ברור לשנינו כי אין זה צודק לחייב אדם לעסוק בפולחנים דתיים בניגוד לרצונו, אבל ברור גם לשנינו כי קשה לנערה צעירה לסרב להוראות של מבוגרים האחראים עליה במצבים מסוימים. במקרים כאלה, לדעתי כל עוד לא מדובר בדברים "מסמרי שיער" של ממש רצוי לציית להוראתו של האחראי, אבל אם ניתן אז כדאי ומומלץ להעמידו על הפסול שלדעתך במעשה. מה לעשות, העולם אינו מושלם, והרי זה חלק ממלחמתנו.

סתם כקוריוז, התלמוד עצמו מסביר מדוע אין על נשים ללמוד תורה: "רבי אליעזר אומר: כל המלמד את בתו תורה, מלמדה תיפלות" (מתוך השורש 'תפל') - זה ציטוט ממסכת "סוטה" עמוד כ"א, שאת יכולה בהזדמנות להעביר למי שכופה עלייך לעסוק נגד רצונך בטקסטים תורניים.

שאלת האם ציונות קשורה לדת. התשובה היא כן ולא. המילה "קשורה" היא כללית מדי. הציונות נולדה לפני כמאה שנה מתוך מרד של כמה מבני העם היהודי בהוראות רבניהם שפסקו נגד עליה לארץ ובנייתה. מצד שני, לעם היהודי היסטוריה וסל "תרבות" נרחבים, וגם אם חלקים רחבים מהם מכילים מנהגים עתיקים ולא רלוונטיים ואמונות בדברים לא מציאותיים, אני אישית חושב שרצוי להכירם (מבחינת לימוד עליהם ולא מבחינת ביצוע הפולחן כאדם דתי). למעשה לימוד נושאים רבים ביהדות ובהיסטוריה שלה הוא דבר שדווקא דתיים רבים, ובמיוחד החרדים שבהם, לוקים באי-קיומו. היהודי החרדי לא ילמד למשל על ההיסטוריה של סיפורי התורה ועל המחקרים הקשורים בהם, כיוון שאמונתו אוסרת עליו לעשות זאת, ומכתיבה לו היסטוריה שונה מזו המציאותית במקרה זה.

עצם השימוש במונח "יהודי" כדי לתאר לפעמים את הפן הדתי ופעמים אחרות את ההשתייכות האתנית (העם), מהווה סממן של הבלבול בין דת ומדינה וציונות. "חוק השבות" שנוצר בזמן הקמת המדינה ובא להבטיח "בית ליהודים" בארץ ישראל יכול להיחשב גם כסוג של קשר בין ציונות לדת, כי הרי ההגדרה הרשמית המקובלת כיום בחוק ל-"יהודי" מושאלת מההלכה הדתית.

שאיפתנו היא למדינה ציונית ודמוקרטית, בה יוכל העם היהודי להתקיים בביטחון, לצד עמים אחרים החיים בארץ הזאת, וללא כל כפייה דתית וערבוב נלוז ומסוכן של חוקים דתיים ארכאיים בחוקיה המודרניים של המדינה.

אני שמח עד מאד על מעורבותך ועל העניין שאת מגלה בנושאים אלה, ומאחל לך הצלחה רבה.

בתודה ניצן, מאתר חופש

Herzl - הרצל
בנימין זאב הרצל (1860-1904)

תשובתה של שירה:

לרקפת שלום,

המכתב ששלחת לנו חשוב מאד, משום שנערים ונערות רבים נחשפים, כמוך, למצבים דומים, והאירוע, תגובת האחראים עליך, המורים, המדריכים, והתגובה מצידך ומצד צעירים כמוך היא לא רק חשובה, אלא לעתים קרובות גם קריטית בקביעת דפוסי ההתנהגות בהמשך חייהם.

המוקש הראשון טמון בהגדרה של זהות יהודית. רצוי מאד שתציעי לאחראית מטעם המועצה הציונית לנוער, שערכה את קורס המנהיגות, לדון בנושא "זהות יהודית". באתר תמצאי על כך המון חומר - במדור "ספרים ומאמרים", וכמו כן חפשי בביטאון "יהדות חופשית" - ראי באתר, מדור מאמרים, תחת "כתבי עת".

הבסיס להגדרת הזהות היהודית היא, כמובן, המילה "יהדות". להגדרתנו, ואיננו מקוריים בכך, יהדות היא מכלול התרבות שיצרו בני העם היהודי לדורותיהם: שפה, לשון, ספרות, שירה, הגות, היסטוריה, מחזאות, ציור פיסול, מחול, תיאטרון, קולנוע, מדע על תחומיו הרבים, וגם דת. אבל בהחלט לא רק דת.

מכאן, שזהות יהודית איננה בהכרח זהותו של היהודי הדתי, אלא זהותו של כל אדם, השייך לעם היהודי, העם שיצר את התרבות היהודית לדורותיה.

בית כנסת, כמו כל מקום פולחן דתי, ראוי להילמד כחלק מהתרבות היהודית, אבל אסור שלימוד נושאים דתיים ייעשה מתוך הכרח ואילוץ. צודק ניצן בהערתו, שמוטב להישמע להוראות מורים ומדריכים, אבל אין דומה לימוד נושא תרבותי כלשהו ללימוד נושא דתי: כשמדובר בנושא לימודי דתי, כפיית הלימוד היא פסולה מעיקרה, ואסור להכריח תלמיד להשתתף בטקס דתי, בבית כנסת או בכל מקום דתי אחר.

האילוץ שכך תעשי במסגרת חברתית מסויימת, כפי שהיה באירוע שאת מתארת, או בכל מסגרת דומה אחרת, מצדיק דיון פתוח בין משתתפיו והאחראים לו. אל תתפלאי אם תהיי במיעוט. אבל אין לזה קשר עם הצדק. בנושאים של אמונה והשקפת-עולם אין דמוקרטיה, ולא הרוב קובע. לעתים גם האחד מול כל העולם צודק, וכל העולם שוגה. ראי גליליאו גליליי.

בית כנסת איננו חוויה אלא למי שמוצא בו חוויה. בית כנסת הוא בסך הכל מקום פולחן למי שמאמין בקיומו של אלוהים, במקרה זה אלוהיהם של המאמינים היהודים. אין שום קשר בין דת יהודית לציונות, אם כי רצוי וחשוב ללמוד זאת כידע כללי, על מנת לא להישאר בור כשמעלים לדיון נושא מתוך ההיסטוריה הציונית. יש קשר בין יהודים דתיים לציונות: היו אלה יהודים דתיים שהתנגדו להקמת המדינה ועודם מתנגדים לציונות ולקיומה של מדינת ישראל; היו אלה מנהיגים יהודים דתיים (רבנים) שמנעו מצאן מרעיתם לעלות לישראל בטרם שואה אירופה ובכך לא מנעו את רציחתם בשואה; היו כמובן גם יהודים דתיים שנטלו חלק בעשייה הציונית - ראי הציונות הדתית. אבל אין שום קשר בין דת לבין ציונות. אלו הם שני תחומים שונים ונפרדים. לא כל יהודי שחי במדינת ישראל הוא ציוני. ראי היהדות החרדית ויחסה לציונות, ראי את נטורי-קרתא ואת יחסם החיובי והאוהד לשונאי-ישראל, ועוד.

לא חייבים ללמוד זאת, אבל רצוי ללמוד זאת. אין חובה שלימוד זה ייעשה בבית כנסת דווקא. אפשר ללמוד את הפרקים ההיסטוריים הללו, השייכים לדת, גם בחדר רגיל, בכיתה, על הדשא, בכל מקום. רצוי שכל נער ונערה יהודיים יבקרו לפחות פעם בחיים בבית כנסת, על מנת שיראו ויידעו במה מדובר, היכן נמצא כל פריט, מה זה ארון הקודש, מה זו פרוכת, במת התפילה, עזרת הנשים, איך נראה ספר תורה, שמש, רב או חזן, איך מתבצעת תפילה יהודית, מה זו "עליה לתורה", איך קוראים בתורה, אבל זה לא יותר חשוב כל נושא יהודי אחר. באותה מידה חשוב אבל לא מחייב ללמוד את פולחני הדת המתבצעים במסגד ובכנסיה.

כדאי מאד שהאחראים עליך וחבריך לצוות ישתחררו מדעות קדומות ועמדות רגשיות כלפי אביזרים וכלים של פולחן יהודי-דתי, ויבחנו את הדברים בשיקול דעת הגיוני.

אותו הדבר לגבי סידור התפילה היהודי: חשוב מאד שכל נער ונערה יהודיים ידעו מה מכיל סידור התפילה, מה זו תפילת 18, מהם המונחים שחרית, מנחה, מעריב, מהו קדיש, ועוד. אבל בשום פנים ואופן אין להכריח אותם להתפלל. מה שעשו לך היא ממש שערוריה.

לגבי רכישת ידע ולימוד - באותה מידה שחשוב שכל נער ונערה יהודים-חילוניים יכירו את הטקסט הדתי הבסיסי, חשוב שכל נער ונערה יהודים-דתיים יכירו את הטקסט התרבותי-יהודי הכללי - את ביאליק וטשרניחובסקי, את עמוס עוז וס' יזהר. אם האחראים על המועצה הציונית לנוער מבקשים שכולם - דתיים וחילוניים - יכירו את המערכת היהודית הדתית, עליהם לבקש באותה מידה שכולם - דתיים וחילוניים - יכירו גם את המערכת היהודית-החפשית, יבקרו בקיבוץ שפיים אצל שניאור עינם, ואצל פרופ' יעקב מלכין במכללת מית"ר, ואצל אנשי רוח חשובים בתנועה הקיבוצית, ועוד.

נשמח אם תחזרי אלינו! כבר כתבה לך דפנה - אין אצלנו "מכתב לא שווה". כל מכתב נענה ברצון, ובהתאם לרוח כותבו. כל המכתבים אלינו שווים, והמכתב שלך שווה מאד!

אנחנו מחכים לך בחופש -
שירה ארצי מצוות האתר.

הערת המערכת:

העדר הקשר בין דת לציונות עלה פעם בדיון בו השתתפו שניאור עינם, חבר קיבוץ שפיים, והרב פורוש, ממנהיגי היהדות החרדית בישראל. כשעלתה הטענה, שהחרדים אינם ציונים, הגיב בכעס הרב פורוש: אני לא ציוני? בוודאי שאני ציוני! אני דור שביעי בארץ! על כך ענה שניאור עינם: אם מספר הדורות בארץ הוא המדד לציונות, אזי גם החתול שלי ציוני. גם הוא דור שביעי בארץ...



חברים ב- עוצב על ידי