אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
כל מה שרציתם לדעת על ברית מילה או שהעדפתם לא לדעת
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

קדיש

חלק בלתי נפרד מהוויית החיים הוא המוות, וטקסי הקבורה והפרידה מהמת הם חלק בלתי נפרד של התרבות האנושית. גם אנחנו, כאתר חילוני-אתאיסטי, נותנים דעתנו לרגעים קשים אלה, ומציגים באתר מספר דרכים לכיבוד המת באופן תרבותי-אנושי.

הפרידה מהמת

הפרידה מהמת - אנדרומאכה מבכה את הקטור
ז'ק לואי דויד, צייר צרפתי, 1825-1748
שמן על בד, מוזיאון לאמנות ע"ש פושקין, מוסקבה, רוסיה

גישתנו, המנותקת מהדת וסממניה, מציקה למאמינים דתיים רבים, וכבר לפני שנה העלינו באתר את נושא הקדיש.

חזן (השם שונה)

 תגובה לקדיש החילוני

סבתא שלי נפטרה לפני חודשיים בערך, ורציתי להדפיס לאבא שלי קדיש באותיות גדולו כי הוא לא רואה הכי טוב. חיפשתי בגוגל את ההגדרה "קדיש" ומשום מה האתר שלכם היה בראש הרשימה. נכנסתי אליו ופשוט נדהמתי!!! אם יש כפייה דתית בעולם אז האתר שלכם הוא שיא הכפייה החילונית ושטיפת המוח הכופרת ביותר שראיתי.

דיברתם על כך שאדם ששרוי באבל חלש יותר נפשית וכך קל להשפיע עליו, וזה בדיוק מה שאתם עושים!! לעומת זאת, היהדות הכל כך יפה שלנו מעמידה את האבל בפרספקטיבה הנכונה, בהבנה שלא כל העולם חרב ושיש מנהיג שמסדר את העולם ודואג ליצוריו תמיד, גם כשלא הכי נראה לנו. כמה שעות אחרי שהתברר לאבי שהוא איבד את אימו ונשאר יתום בעולם הזה, הוא ואחיו הצעיר עמדו בפתח הקבר שלפני רגע הוטמנה שם אמם וברכו - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת".

נדהמתי לראות את האנשים האלה, שהם לא גיבורי- על אלא בסך הכל אנשים רגילים למדי, עומדים ברגע הקשה הזה ושואבים כוחות מאמונה כל כך חזקה ואמיתית. אנשים שיודעים שהם לא יכולים לעשות הכל בעולם וגם זמנם בעולם הזה קצוב, לעומת אנשים שכתבו באתר שלכם קדיש חילוני לאדם. היהדות שלנו כל כך יפה וטהורה וחבל לי על אנשים כמוכם שלא רואים את זה. כולי תקווה שביום מן הימים, כשעדיין תהיו בעולם הזה, ייפקחו עיניכם ותבינו...

חופש

שירה מצוות חופש משיבה לחזן

שלום לך מר חזן,

קבלנו את מכתבך, ואין דנים אדם בצערו - צר לנו על פטירתה של סבתך. אבל עם כל הצער איננו יכולים שלא להגיב על טענותיך כלפינו. הפער בינינו מתבטא לא-רק באבל ובביטוייו האישיים-חברתיים, אלא נעוץ, בייחוד, באמונה בקיומו של 'אלוהים', על מרכיביה ורבדיה השונים. שמי שירה, אני חברה בצוות אתר חופש, ואני מקווה שיהיה בך הכוח לקרוא את דברי במינימום כעס, להאזין לרחשי-לבי, שאינם מועטים, ולדברי, המפריכים את טיעוניך אחד לאחד. אגב - שמחנו מאד לדעת, שגוגל  מציב את האתר שלנו בנושא זה בראש רשימת מקורותיו - יבורך גוגל!

כמעט כל משפט במכתבך מחייב תגובה, שכן הבנתך אותנו, כבני-אדם השונים ממך בדעתם, ממש פגומה. בשפת-אנוש קיימת לעניין זה המילה "סובלנות". סובלנות היא קבלתו של האחר גם כאשר דעתו, אמונתו, השקפת-עולמו ומנהגיו שונים תכלית שינוי מאלו שלנו, אפילו הם נוגדים, תמוהים או מוזרים. סובלנות איננה מילה נרדפת ל'קבלה', 'אהדה' או 'הזדהות'. לא. אתה כיהודי דתי אינך זהה לי, החילונית. אינני מסכימה עם דעתך, אמונתך, מנהגיך ואורח-חייך, אבל אני מכירה בזכותך לחיות כיהודי דתי - לצדי, לידי, בעירי, במדינתי, מבלי להפחית מערכך כאדם. אדם יכול ורשאי לדחות, גם לזלזל, בדעות שאינן קבילות עליו, אבל אסור לו למנוע מהאחר, מאתנו במקרה זה, לחיות על פי אותן דעות, דעותינו.

קבורתה של אטאלה

קבורתה של אטאלה
אן-לואי ג'ירודט דה-רוסי טריוסון, ציירת צרפתייה, 1824-1767
מוזיאון הלובר, פאריס, צרפת

טעותך הראשונה היא בפרשנות האבל על-פי דרכנו. אתר  חופש הוא אתר יהודי-אתאיסטי-חילוני, שלא נועד למאמין הדתי. ממש לא. באותה דרך וזכות שיש לאתרים דתיים, או למוקדי-תרבות דתיים, לפרסם ברבים את פולחנותיהם וטקסיהם הדתיים, בשמחות כבצער, צום ואבל, כולל בשלטי-חוצות באותיות של קידוש לבנה, כך קיימת גם לנו זכות זו - בדיוק ולא פחות ממנה -  לפרסם ברבים את השקפת עולמנו, ואת דרכינו בטקסי-חיינו - בשמחות כבצער, כולל צער אובדן החיים - האבל על המת.

יתר על-כן: ה'נח-נחים' (נ-נח-נחמן וגו'), כמו הלובביצ'רים (יחי מלך המשיח... וגו') מפרסמים את אמונותיהם בראש כל חוצות, ואנחנו נאלצים לראותם בניגוד לרצוננו, ואילו אתה - כמו שאר הגולשים - הגעת אלינו מתוך בחירה, למרות שבמקרה שלך זה נעשה בטעות, טעותך שלך.

אינני יודעת מה קראת באתר  חופש שהרתיח את נימי-נפשך, אבל קיים בו ההסבר שאנחנו מסבירים את האבל על-פי דרכנו, ודברים שאנחנו מדברים אל היהודי החילוני, האתאיסט, כאשר גם הוא, כמוך, מתאבל על מות היקרים לו.

כמי שעמדה פעמים רבות ליד פתחו הפעור של קבר טרי, שזה-עתה הוטמנה בו גוויית-אדם שהלך לעולמו, שמעתי אין-ספור פעמים את תפילת ה"קדיש", הנאמרת בדחילו ורחימו מפי יהודי חילוני, אתאיסט, שלדידו 'אלוהים' אינו קיים, מבלי שיבין מילה וחצי מילה מאותה תפילה, ואני ממש המומה: כי מה, בעצם, מבטא אותו אומלל חילוני באותה אמירה ובאותו מעמד? הוא שר שיר-הלל לדמות שאיננה קיימת לגביו, ובמקום לבכות על המת, או לומר דברים לזכרו או לכבודו, הוא מדבר אל ועל 'אלוהים'!...

תירגע. אני יודעת. לך דברים אלו אינם אומרים ולא-כלום. בעיניך הם חסרי משמעות. לגביך 'אלוהים' קיים, והתפילה אליו במסגרת האבל נותנת, כדבריך, כוח וכיכולת להחזיק מעמד בצער הנורא. 'סובלנות'! אתה זוכר מילה זו? גם אם אתה יהודי דתי, המאמין בכל לבך ומאודך, אתה חייב להיות סובלני לאותו אדם, שאיננו מאמין ב'אלוהים'.  גם הוא, כמוך, מתאבל בבכי ובצער על מות יקירו. מדוע שהוא יתפלל לדמות שאיננה קיימת מבחינתו? כלום רק משום שאתה, או המימסד היהודי הדתי, קובע זאת? הרי שום כוח הוא לא ישאב מתפילת-שווא זו! שום כוח, שום כלום. ממש כך.

לא רק זאת. היהודי החילוני, כרבים מהיהודים הדתיים, איננו מבין את משמעות המילים הארמיות, אותן הוא ממלמל, לאחר שדחפו-דחקו אותו לומר באותה תפילת 'קדיש' מוזרה. זו הסיבה לכך שהעלינו באתר את הסברו של ה'קדיש'.

מה בעצם אנחנו מסבירים לאותו יהודי-חילוני בוכה ואבל במאמר קצר זה - המיועד ליהודי-חילוני, ולא לך  ולשכמותך - היהודים הדתיים? אנחנו מפרשים עבורו את המילים הארמיות של ה'קדיש', את ה"בעגלא ובזמן קריב"  ומסבירים לו, שאם סבר, לרגע, שבתפילה זו הוא מבטא יחס כלשהו, או רגש כלשהו, למת המוטל לפניו - הוא טועה טעות מרה.

העלמה המבכה את המת

העלמה המבכה את המת
אגון שילה, צייר אוסטרי, 1918-1890
גלריה אוסטרישה בלוודרה, וינה, אוסטריה

מה רע במאמר זה? מדוע יצא קצפך עליו? מנין נטלת את ההסבר המצוץ מן האצבע, לפיו "אם יש כפייה דתית בעולם אז האתר שלכם הוא שיא הכפייה החילונית ושטיפת המוח הכופרת ביותר שראיתי"?? היכן קיימת כאן כפייה? האם מישהו ניסה לכפות עליך אמירת קדיש חילוני? או שמא אתה זקוק להסבר 'כפייה' מהי? והיכן מצאת כאן "שטיפת המוח הכופרת ביותר שראיתי"? האם מישהו ניסה לשטוף את מוחם של ילדיך (אם יש לך ילדים) במוסדות החינוך שלהם, שיעברו ממנהגם הדתי להתאבל לדרכנו האתאיסטית?

נכון: יש באתר שלנו גילויים של אי-הכרה בקיומו של 'אלוהים'. לא נוח לך עם עובדה זו? רע לך איתה? צר לי -  אבל זו זכותנו, בדיוק כזכות העומדת לך לטעון "יש אלוהים". אין כאן שום שטיפת-מוח, אלא אם-כן תגדיר 'אמונה'  כ'שטיפת-מוח". לך יש דעה? גם לנו יש. לך יש עמדה? גם לנו יש. לך יש פולחן וטקס - טקסים גם לנו יש. חורה לך שטקסינו שונים משלך? מדוע תכעס? האם חייבנו אותך לקיים את טקסינו? האם מנע ממך מישהו לומר את ה'קדיש' היקר לך? שים נא לב, שבדבריך מסתתר לו איסור-סמוי הבא למנוע מאתנו, יהודים חילונים, אתאיסטים, להתאבל בדרכינו, רק משום שהן שונות מדרכיך.

אמת דברת כשכתבת "שאדם ששרוי באבל חלש יותר נפשית וכך קל להשפיע עליו". אבל כלום באנו להשפיע על מאמין דתי באבלו ובחולשתו? אתה ממש מעוות את המציאות כשאתה ממשיך וכותב "וזה בדיוק מה שאתם עושים!!" - מה בדיוק אנחנו עושים? הסבר נא לאמתך.

עוד אתה כותב: "היהדות הכל כך יפה שלנו מעמידה את האבל בפרספקטיבה הנכונה". אתה מתכוון מן הסתם ליהדות הדתית שלך, שכן יהדותי הנפלאה והיפה איננה דתית! 'יהדות' איננה מילה נרדפת ל'דת', אלא ביטוי לכלל תרבותו של העם היהודי לדורותיו. היהדות הדתית יפה בעיניך, ובעיני היא פסולה, על גבול המאוסה. היהדות הדתית היא לב-לבה של הכפייה, ממנה אנחנו - לא אתה - כל-כך סובלים. ועל איזו 'פרספקטיבה נכונה' אתה מדבר? אולי תסביר לי את משמעותו של משפט זה? פרספקטיבה היא נקודת המבט ממרחק ומזווית מסויימת על מהות, עצם או רעיון כלשהם. ומה כוונתך ב"פרספקטיבה נכונה"? האם רק ראייתך שלך נכונה, ואחרות, כמו למשלך שלנו -  אינן נכונות? מי קובע מהי פרספקטיבה נכונה ומה איננה נכונה? הרי מדובר מלכתחילה במהות סובייקטיבית - נקודת מבט!? - האין כאן כפייה רעיונית מצדך, בבואך לומר לי שנקודת המבט שלך היא היא הנכונה??

בפרספקטיבה בעדה אני מתבוננת בדת היהודית, אני רואה תרבות שאבד עליה הכלח, אוסף מנהגים ארכאיים, שגם בזמנם לא כולם היו צודקים והוגנים, בוודאי לא בימינו אלה, רשעות וחוסר אנושיות, אכזריות, גזענות והתנשאות-גברית שוביניסטית בזויה. כך נראית בעיני הדת היהודית - הניבטת אלינו, בני האלף השלישי למניין אומות העולם, בפרספקטיבה ארוכת-הטווח.

והנה אני מגיעה ללוז אמונתך: "... יש מנהיג שמסדר את העולם ודואג ליצוריו תמיד"... קיומו או אי-קיומו של 'מנהיג מסדר-עולם' הן שתי נקודות המוצא הקוטביות, האנטאגוניסטיות של אמונתך מצד אחד, ושל השקפת-עולמי מן הצד השני. על כך נכתבו תלי-תלים של דעות ואלפי ספרים, ואין טעם לחזור על דברים שנאמרו ונטחנו. אבל "דואג ליצוריו תמיד"? מוזר. מרבית בני משפחתי נשחטו ונשרפו בשואת אירופה, יחד עם עוד שישה מיליון יהודים, בהם מיליון וחצי ילדים קטנים, תמימים. אבוי לאותה 'דאגה' ש'מסדר העולם' שלך דאג להם. אתה אמנם בורח למרתף-ביטחון קל ונוח - "גם כשלא הכי נראה לנו", ובכך אתה סבור שאתה פוטר עצמך מהמבוך הקרוי דיסוננס קוגניטיבי, ומתרץ קשיים וכשלים בהבל-פה. לך זהו נתיב בריחה קל ופשוט. לגבי זהו שקר-עצמי, רמייה-מודעת או פשוט  חוסר-מחשבה. שכן, אי-אפשר להסביר את חוסר דאגתו של 'אלוהיך' אלא בכך, שהוא פשוט איננו קיים. פשוט איננו קיים. או לחילופין - שגם אם הוא קיים - הוא בהחלט איננו אלוהי חסד ורחמים כפי שאנשים דתיים מתעקשים לראותו ולהציגו בפנינו.

'איש באמונתו יחיה' אומר הפתגם העממי-היהודי, כוואריאציה לביטוי המקורי 'צדיק באמונתו יחיה'. זכותם המלאה של אביך ושל אחיו, שיזכו לימים טובים וארוכים, לומר את תפילת "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת" לסבתא שלכם או לכל מת אחר, ככל שיאבה לבם - עינינו אינה צרה בהם, וכפי שכבר כתבתי - איש מאתנו לא מנע, אינו מונע ולעולם לא ימנע מהם/מכם לומר דברים אלו בהתאם לרצונם. מה הקשר שמצאת בין דבריהם ותפילתם לתפילה שאנחנו מבקשים להתפלל לזכרו של המת שלנו? זה המת שלנו, לא שלך! לא שלכם! תן לנו את הזכות לכבד את מתינו, בדיוק ככבוד שאתה מבקש מאתנו בקיום פולחן האבל שלך!

האבל על מות איקארוס

האבל על מות איקארוס
הרברט ג'יימס דראפר, צייר אנגלי, 1920-1863

תמוהה בעיני גם ההשוואה שאתה מנסה לערוך ביניכם, הדתיים - "אנשים שיודעים שהם לא יכולים לעשות הכול בעולם וגם זמנם בעולם הזה קצוב", לבינינו, החילונים -  "לעומת אנשים שכתבו באתר שלכם קדיש חילוני לאדם". איזה הבדל יש בינינו בנושא זה? האם לדעתך אנחנו סבורים ש"אנחנו יכולים לעשות הכול בעולם"? או שמא אתה חושב שאנחנו סבורים ש"זמננו בעולם הזה אינו קצוב"?

דומה שאתה מנסה בכל דרך להוכיח לנו עד כמה אנחנו שונים ונחותים מכם, ועד כמה אתם עליונים עלינו, וכמובן - חכמים ונבונים הרבה יותר מאתנו, כפי שמשתקף גם במשפט האחרון שלך, המתנשא והמתייהר כל-כך: "חבל לי על אנשים כמוכם שלא רואים את זה. כולי תקווה שביום מן הימים, כשעדיין תהיו בעולם הזה, ייפקחו עיניכם ותבינו...". רחמנות היא ביטוי לתחושת עליונות. הביטוי המאוס, החסר כל בסיס "כולי תקווה שביום מן הימים ייפקחו עיניכם" נאמר מפי זה, הדובר אל בן-שיחו מגובה כלפי מטה, מרמת-ידע אל בורות, מחוכמה לכיוון סכלות. כמה מוזר לראות אדם, שאיננו מכיר איש מאתנו, שאיננו יודע מי ומה אנחנו - הכותבים והדוברים באתר חופש, מה השכלתנו, מהם מקצועותינו ומה גילנו, ומנסה להשיא לנו עצות תוך שהוא מציב עצמו ברמה מעלינו בכל התחומים הללו. כלום לא העלית בדעתך שייתכן ולפחות אחד מאתנו משתווה לך ברמת התבונה, אם לא עולה עליך? האם לא לקחת בחשבון שלפחות חלקנו מבוגרים, בוגרי אוניברסיטאות ומכללות, הורים וסבים? אולי? עד כמה שאני מבינה אין לך ולו גם בסיס מוצדק אחד להתבטא בדרך בה התבטאת, ואת ה'חבל' מחזירה אני אליך. ממש חבל.

אני קוראת בדבריך שאתם "שואבים כוחות מאמונה כל כך חזקה ואמיתית". המילה 'עובדה' איננה מילה נרדפת ל'אמונה', ו'אמונה' איננה עניין שבעובדה. אילו היה קיומו של 'אלוהים' עניין שבעובדה, שניתן להוכחה, ובכל בוקר היה 'אלוהים' נגלה לעיני עוברים ושבים, למשל, מעל הכותל המערבי, הייתה בכך ראייה לעובדת קיומו. אלא ש'אלוהים' שלך נגלה, על-פי האמונה היהודית, רק ל'משה', ואילו לך ולכל חבריך היהודים המאמינים נותר רק להאמין בקיומו. זכותך. השאלה כאן היא מה עניין 'אמת' לכאן, כשמדובר באמונה? מי קובע מה 'אמת' יש כאן? הרוב, או ראייה עובדתית מוכחת?  הרי מיליארד וחצי מוסלמים מאמינים ש'אלוהים' נגלה גם למוחמד, ומיליארד נוצרים מאמינים שהוא נגלה גם לישו, ולא נגלה למוחמד... התפיסה ששררה עד למאה ה-16, לפיה עולמנו הוא גיאוצנטרי - קרי - הארץ היא מרכזו של העולם, הייתה עמדת הרוב, אבל האחד שטען אחרת  - גליליאו גליליי, שהתעקש ש"עולמנו הוא הליוצנטרי" - קרי - השמש היא המרכז - צדק גם כשניצב אחד ויחיד מול כל העולם.

כאשר ב'אמונה' עסקינן לא הרוב קובע. שכן, לו כך היה, ה'אמת' הייתה קיימת בדת הבודהיסטית, שחבריה מונים שניים וחצי מיליארד בני-אדם. ואתם, היהודים הדתיים - בקושי חמישה מיליון, אם בכלל.  לא, ידידי היקר, 'אמת' איננה מונופול של דת כלשהי, בשום דת, אלא בתחושתו הרגשית של המאמין בה. 'אמת' זו שאתה מנפנף בה בגאווה היא אמת יחסית, אמת שלך, אמת נכונה לגביך לרגע נתון זה, שכן היא עשויה להשתנות אי-פעם בעתיד. זו איננה אמת מוחלטת, עובדתית, אובייקטיבית.

האבל הראשון

האבל הראשון
ליאון ג'וזף פלורנטין בונאט, צייר צרפתי, 1922-1833

אסיים במשפט שכתבת "היהדות שלנו כל כך יפה וטהורה". אין לי ספק שאנחנו מסתכלים על היהדות הדתית (שלך, שכן לו היית מתייחס ליהדות ככלל, היית מוצא יופי גם ביהדות שלנו, שאיננה דתית) בעיניים שונות לחלוטין. אתה רואה בה צדדים חיוביים-לטעמך, ואילו אני, ואנחנו, רואים בה גם את הצדדים האפלים, הגזעניים, המתנשאים, האכזריים, הברוטאליים, חסרי המצפון, הבלתי-מוסריים, הקיימים לרוב בדת היהודית ובתורתה הקדושה לה. לך למדור 'פרשות השבוע' באתר  חופש, ותבין למה אני מתכוונת.

ובזאת אסיים. אינני שוגה בתקוות-שווא שתקבל את דעתי-עמדתי, ותבטל באחת את התייחסותך הבסיסית אלינו. אני רק מקווה, שמשהו מדברי יחלחל אליך, לפחות בנושא הסובלנות, וכי להבא לא תשלול על הסף את זכותנו לחיות את חיינו בדרכנו שלנו, גם אם וכאשר היא נוגדת לחלוטין את דרכך, אמונתך ואורח-חייך כיהודי דתי.

היה ברוך. חברי ואני נשמח לראותך באתר  חופש שוב ושוב.

חופש

מנחם (השם שונה)

באתר שלכם מופיע דף המגנה את....קדיש יתום היהודי, הנצחי!! זו אי הבנה מוחלטת וטוטאלית של היהדות ותפיסתה, וסילופה. תפילת קדיש אינה מיועדת לפאר את המת עצמו ואת זכרו אלא להצדיק את הדין.

כאשר היתום עומד חסר אונים מול המוות (כמו שעומדים כל החילוניים עם כל המין  האנושי ביחד) מה התגובה שבחרה היהדות? הצדקת הדין והתמסרות מוחלטת לידי אלוהים ובטחון בו כדי שהאבל, כן האבל, ימצא נחמה, עד כמה שניתן.

ישנן תפילות נוספות משלימות לשלום הנפטר כמו "אל מלא רחמים". היהדות אינה גורסת שיש לפאר את מעשי הנפטר בתפילה אלא בדברי ההספד. לזכרו של הנפטר ליד קברו או במקומות אחרים ודברי שבח וזיכרון.

האתר שלכם מסלף את היהדות מתוך שנאה עיוורת ותיסכולים.

יהודה עמיחי עם כל הכבוד יחליף את התפילות בישראל? חבר קיבוץ, שבגד (לא אישית) בכל האידיאלים הסוציאליסטיים כביכול יכתוב תפילה לזכר המת? הם הופכים את האדם לאלוהים וליודע הכל אבל כמה שזה נאיבי. האדם בכל גדולתו, המתוארת כבר במעשה הבריאה בספר בראשית אינו אלא אפסות לעומת הנצחי. דברי פאר המעורבים בדברי חמלה עצמיים אלה בסך הכל מילות המשורר והקיבוצניק. ועוד מצטט מתפילת אל מלא רחמים בלי בושה.

במילותיהם של המשורר והקיבוצניק יש דברי פאר והתפארות למעשי המת, בחזקת אני ואפסי עוד. היהדות אינה גורסת כך. אפילו בהגדה של פסח למשל אין זכר למשה רבינו ושמו לא מופיע שם, מתוך הכוונה למניעת פולחן האישיות ומתן כבוד עליון רק לקדוש  ברוך הוא.

ארמית? בכל דת יש מסורת שמתפתחת ולכבד את המסורת "עולה" מחיר. זהו לפעמים אנכרוניזם אבל אם רוצים לדבוק במשהו קבוע יציב וחזק אל לנו להתחיל לפורר ולכפור. אם במשך אלפי שנים אמרו כך קדיש גם אנו מצטרפים למסורת ולא כופרים בה  בבחינת כפירת סרק.

כותב השורות הללו הוא חילוני לא פחות מכם ואולי יותר אך צריך ללמוד מן הגויים דווקא מתן כבוד לערכי האומה הנצחיים ולא לצחוק מהם. אנו היהודים נתנו לכל העולם את האמונה המונותאיסטית והם מכבדים זאת, אז מדוע לנו לבזות את עצמנו. צריך לחנך את הנוער לכבד את היהדות הנצחית ולא לנסות לחבר "דת חדשה", ניהיליסטית והדוניסטית, כמו שהאתר שלכם עושה.

כל אלה שניסו "לכופף" את היהדות נכשלו ובסוף חזרו בתשובה.

בכבוד רב

מנחם

חופש

אוהד משיב

בוקר טוב מנחם - מי שאיננו מבין כאן הוא אתה עצמך. המאמר באתר איננו מתייחס ליהדות ולתפיסתה, שכן יהדות איננה דת, ואיננה הלכה דתית בלבד. גם עמיחי הוא יהדות, גם ביאליק, עגנון ועמוס עוז והציונים המשכילים והחילונים בני המאה הקודמת, גם אתה ואני - חיינו ומעשינו עכשיו ובכל הדורות שחלפו היא יהדות.

מה שלא הבנת הוא למי מיועד המאמר. לא ליהודי הדתי, שעבורו הקדיש הוא חלק אינטגראלי מההלכה היהודית, אותה הוא מקיים בלי לשאול למה, מדוע ולשם מה. המאמר שלנו מיועד ליהודים שאינם דתיים, שאלוהים לגביהם היא יצירת אנוש דמיונית, והקדיש הוא ריטואל שהם מקיימים בלא לדעת ובלי להבין את משמעותו. זה מה שביקשנו לעשות: להבהיר ליהודי שאינו דתי, מה הוא ממלמל באמירה חסרת-משמעות-זו-עבורו מה שכל יהודי חילוני יעשה בקדיש לאחר שהבין את תוכנו ומשמעותו - זב"שו, כמוך, למשל.

מה קשר אתה מוצא בין "ערכי האומה הנצחיים" ובין פרשנותנו את הקדיש? מדוע לדעתך הצגת מערומיו של המלך העירום היא 'צחוק', או כלשונך "ולא לצחוק מהם"?? היכן באותו מאמר קיים צחוק ממשהו? האם פרשנות שאיננה קבילה עליך היא מעשה של לעג וצחוק? מוזר.

אם אמנם אתה חילוני, כהצהרתך, מדוע עליך ועלי "לחנך את הנוער לכבד את היהדות הנצחית"? מה נצחי ב"אלוהים" שאיננו קיים ואתה מתפלל אליו בקדיש? חשוב, כמובן, לשמור מסורת ולכבד את העבר, אבל אין כל חובה להמשיך ולקיים פולחנים דתיים הנוגדים את אמונתך או את השקפת עולמך. אם הקדיש תואם את אמונתך - מי מונע ממך לקיימו כלשונו? אני מבקש ללמד ולחנך את ילדי להבין מה הם עושים ומה הם אומרים, ולא לשנן כתוכי משפטים בארמית, שאינם מבינים את משמעותם. אם ילדי יבינו זאת, ועל אף הבנתם ירצו לומר את הקדיש - זו זכותם. אבל שיבינו מה הם אומרים.

לא הבנתי את המשפט על ציטוטו של עמיחי "אל מלא רחמים בלי בושה". לאיזו אי-בושה אתה מתכוון? הרי עמיחי התכוון לרחמים שלא היו באל שאיננו קיים! שאם היה אל, והיו בו רחמים - היכן היה אותו 'אל רחום וחנון' כשנרצחו באכזריות מיליון וחצי ילדים יהודיים בשואה, ועוד ארבעה וחצי מיליון יהודים מבוגרים וזקנים? על אילו רחמים אתה מדבר? מה כאן בושה? בושה היא לחשוב שבעת שנשרפו מיליוני אחינו ואחיותינו במשרפות היו רחמים בלבו של אל כלשהו. אוי לאותה בושה, אוי לאותו אל - אם הוא קיים...

לגלוגך על עמיחי הוא אות קלון לך ולרמתך התרבותית, וצר לי על שכך אתה מתייחס לאיש-רוח, שתרם כה רבות לספרות ולשירה העברית, וזכה להערכה כה רבה בציבור הישראלי.

אוהד מצוות חופש

יהודה עמיחי

יהודה עמיחי
יהודה עמיחי על בול ישראל, יום הוצאה 3.9.2001

על יהודה עמיחי כתבתנו בחופש http://www.hofesh.org.il/articles/songs/amichai.html

מנחם עונה

לאוהד החופש היקר,

אוי אוי אוי כמה שאתה לא מ ב י ן, לא רוצה להבין וגם מתכחש ליכולתך להבין. אני יכול להתערב שאתה יהודי גם מצד אמא וגם מצד אבא המזוהה במלואו עם העם  היהודי. העובדה הזאת אומרת שיצאת לאוויר העולם מתוך היהדות והיא זו שהולידה  אותך*. אפשר להוכיח זאת בקלות ולכן לדעתי אתה כיהודי יכול לתת קצת כבוד לשפה  שלנו לתרבות שלנו שכוללת גם את הדת ואת כל כתביה ולשונה. אם אתה לא מקבל אותם  זה לא אומר שאתה צריך להוכיח משהו דרך גינויים והוקעתם.

לאנשים כמוך שטוענים שאין אלוהים מה דרוש להוכיח שהקדיש מיועד שלא יבינו. אתה  צריך לגנות את היהדות והדתיים כדי להצדיק את קיומך? או שאתה צריך לבנות את היהדות שלך, הדת החדשה כביכול בזכות עצמה.

אבל אתה הרי יודע שמלבד טיעונים שאין מאחוריהם שום עוצמת הדורות הקודמים, שביאליק הוא דת, שעמיחי הוא אמונה, האמונה הזאת מועדת מראש לכישלון ואם יש משהו חזק ואמיתי זו אמונת האבות, אבות היהדות שיצאנו ממנה ולה אנו חייבים את קיומנו  הלאומי.

את הילד ניתן ביתר קלות לדעתי ללמד את משמעות המובן של הקדיש הארמי מאשר ללמדו את יהודה עמיחי או דברי הקיבוצניק, שעם כל הכבוד לא מגיעים לדרגת אמונה דתית ואפילו של דת הכפירה. 

דברי הספד לאדם אינם תפילה ואם בדברי הספד אתה מסתפק בתור אתאיסט מה לך לנגח ולגנות את התפילות שלאורן הלכו דורי דורות של אבותינו שבזכות דבקותם אנו כיום אומה ואנו צריכים להיות גאים בהם.

אמונה חדשה או אי אמונה אינה נבנית בהטפה לשינאה. תבנה לך דת אטאיסטית חדשה בלי השוואה לזאת שאתה מגנה. לא, לא, סם החיים שלך זו ההשוואה והניגוח. בלי זה אין לך פורקן וזכות קיום, כי בתוך תוכך אתה יודע כי הטפתך מועדת לכישלון. כל ניסיונות ישראלים ליצור דת חדשה נכשלו וגם בקיבוצים יש חזרה ליהדות, כי אין בילתה.

אני יהודי חילוני לחלוטין ואין שום בעיה וקושי ללמוד ולהבין כל מילה בתפילות  ובחרדת קודש. למדתי זאת בבתי הספר, בעיון עצמי,  ואני חייב להודות כי עוצמת  יופי הביטוי של היהדות נעדרת לחלוטין מכל הניסיונות הילדותיים מהסוג שאתה מטיף  להם.

באשר לאל מלא רחמים (אם אתה מכיר את התפילה הזאת בכלל) מצוטטת אצל הקיבוצניק בלי בושה, למרות שהוא לפי דעתך אתאיסט גמור. מה שהדתיים מיחסים לאלוהים שבצלמו נברא האדם הוא מייחס לאדם.

דרך אגב השיטה שלכם אינה חדשה. ישנו קדיש המתחיל במילים יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו... והקדוש ברוך הוא לא מופיע בו. זו אינה תפילה, אלא הצהרת כוונות ביום הזיכרון לחללי צה"ל. אם אינך מאמין באלוהים למי אתה מתפלל? לאנשים, לעצמים, לאובייקטים? זו עבודת אלילים מסכנה כי אין לך תשובות, אין לך מענה למוות ודרך החשיבה שלך עקרה לגמרי. האם אדם רע, רשע מרושע גם תספיד באותה דרך? הקדיש מתעלם  מתכונות אינדיבידואליות של הנפטר ומתייחס לכולם באותה דרך כי הם כולם שווים  כיצירי הבורא.

לשאלה איפה היה אלוהים בזמן השואה תקרא את ספר איוב ותקבל תשובה במענה אלוהים הנמצא בו.

יתירה מזו. לא זו בלבד שאינך מקיים חופש אלא שיעבוד ועבדות להתנצחות עם הדת והאמונה. אתה עבד נרצה לתאוות הניגוח והשינאה. היהדות אינה דת מסיונרית ואינה כופה עליך כלום. ישראל גם אם חטא ישראל הוא.

בכבוד רב

מנחם

נ.ב. הצעת ייעול, תאמצו לפחות את ברוך שפינוזה כנביאכם. סליחה אם גם הוא יותר  מדי דתי לטעמכם.

חופש

(*) הערת המערכת:

מנחם אמנם מציג עצמו חילוני, אבל מספר ביטויים שלו אופייניים לחשיבה המתחרדת, מבית-אולפנא של המחזירים בתשובה. למשל:  כמה שאתה... לא רוצה להבין וגם מתכחש ליכולתך להבין. או משפט אחר של מנחם: אבל אתה הרי יודע שמלבד טיעונים שאין מאחוריהם שום עוצמת הדורות הקודמים,  שביאליק הוא דת, שעמיחי הוא אמונה, האמונה הזאת מועדת מראש לכישלון ואם יש משהו...

מוצגת כאן עמדה מתנשאת-פטרונית, לפיה הטוען מביע לא רק את דעתו שלו, אלא מתיימר לדעת גם מה חושב בן-פלוגתא שלו, או מה הוא אמור לחשוב, להבין ולדעת. מניין למנחם, שמעולם לא פגש באוהד ואינו מכיר אותו, למעט בשיחה הקצרה הזאת, בתחום כה מוגבל של הדעה, מהי יכולתו השכלית-תבונית של אוהד? נבצר מבינתנו, למעט הידיעה מתוך הניסיון, שזו דרכם של מטיפי-דת לשתול באוזני מאזיניהם-קורבנותיהם שהם - המטיפים - נישאים מעליהם, ובתור שכאלה הם מסוגלים לדעת גם מה שהמאזין איננו יודע על עצמו-הוא. ועוד משפט:

אני יכול להתערב שאתה יהודי גם מצד אמא וגם מצד אבא המזוהה במלואו עם העם  היהודי. העובדה הזאת אומרת שיצאת לאוויר העולם מתוך היהדות והיא זו שהולידה  אותך.

שוב, מבלי להכיר את אוהד או את משפחתו, מתרברב מנחם בידיעה מוחלטת כביכול, עד כדי התערבות, שאביו ואימו של אוהד הם יהודיים. לכאורה מוזר ותמוה, אבל בהכרת הצד השני, אתו אנחנו מצויים בעימות כבר שנים רבות, הלשון ברורה: מנחם מנסה לשלוט בנפשו וברגשותיו של אוהד, תוך שהוא מנסה לנווט אותו לתלם שחרש עבורו מראש: אם אוהד ייכשל, ויסכים עם דבריו, המסקנות שמוסקות לאחר מכן הן תוצאה בלתי-נמנעת: אביו ואימו של אוהד הם יהודיים, מכאן שאוהד נולד ובא לעולם מתוך היהדות (הדתית, כמובן), והיהדות היא שהולידה את אוהד. לכן אוהד חייב ליהדות (הדתית!) את כל חייו, ולקבל את דרכיה ופולחניה, כולל הקדיש, בוודאי "לכבד את היהדות הנצחית".  על מנת לתת תוקף לדעתו המתנשאת מגייס מנחם לעזרתו את חיים נחמן ביאליק, ומלבישו גלימה דתית:  אבל אתה הרי יודע שמלבד טיעונים שאין מאחוריהם שום עוצמת הדורות הקודמים,  שביאליק הוא דת...  

ח.נ. ביאליק

ח.נ. ביאליק
חיים נחמן ביאליק על בול ישראל, יום ההוצאה 22.7.1959

לא זו בלבד שביאליק איננו דת, אלא שגינוייו את הדתיים הפכוהו לשנוא מובהק בציבוריות הדתית, עד כדי גינויו בכל הזדמנות. במערכות להחזרה בתשובה מוצג ביאליק כסמל לטומאה ולשיקוץ, ראה מאמרו של דוד שחם "נשמות בכף הקלע" (ידיעות אחרונות, 31.1.1986). העיתונאי שחם מספר על מכתב שקיבל מ'חוזר בתשובה', המספר לו "שידוע לו בבירור שהורידו נשמות של בן-גוריון, יגאל אלון וביאליק', והם 'סיפרו מה רבים הייסורים שהם סובלים במקום הקרוי לדברי הכותב 'כף וקלע', שבו נמצאות נשמות הרשעים עד שזוכות לקביעות בגיהנום:.. "בן גוריון נידון לעונש זה מפני שחטא והחטיא את הרבים. אבל ביאליק הגדיל לעשות. הוא נידון לארבעים ותשע שנות 'כף וקלע' מפני ש'בגד באשתו ארבעים ותשע פעמים'. בקרוב ייגמר שלב זה והוא יגיע סוף-סוף לגיהנום, שגם הוא איננו פיקניק..."

חופש

אוהד חוזר ומגיב

שלום לך מר מנחם - הבנתי אותך, בייחוד את היותך "חילוני", בייחוד לנוכח משפט המחץ שלך: אבל אתה הרי יודע שמלבד טיעונים שאין מאחוריהם שום עוצמת הדורות הקודמים, שביאליק הוא דת, שעמיחי הוא אמונה, האמונה הזאת מועדת מראש לכישלון ואם יש משהו חזק ואמיתי זו אמונת האבות, אבות היהדות שיצאנו ממנה ולה אנו חייבים את קיומנו  הלאומי. על "חילוני" כזה נאמר - עזור לי להיזהר מידידיי...

אין טעם שנמשיך להתווכח - איש באמונתו יחיה, לא רק הצדיק... אני מאחל לך שנת תשס"ו טובה, כשרה, דתית מאד ואלוהימית מאד, ושאיש מאתנו לא יידרש חלילה לקדיש, לא ממין אלף ולא ממין תו.

כל טוב לך

אוהד

חופש

מנחם לאוהד

שלום לך מר אוהד,

אני מצטרף לדעתך ולאיחוליך גם אם הם נאמרו בצורה צינית, המאפיינת את כל גישתך,  ללגלג על מה שאתה חושב שלא מוצא חן בעיניך.

בכל זאת יש לי הסתייגות מן המרכאות ששמת על החילוני. אני באמת ובתמים חילוני אבל לא חולני. אני יכול לתת קצת כבוד למה שראוי שיתנו לו כבוד ולכן לא הבנתי  בשביל מה המרכאות.

בברכת שנה טובה לך ולכל עם ישראל

מנחם

חופש

אוהד מסיים

אני באמת ובתמים חילוני - אשרי המאמין. את המילה 'חולני' לא רק שלא כתבנו, אלא גם לא הגינו. האם מתאים כאן הביטוי היהודי "על ראש הגנב בוער הכובע"? תמהני.

החיים והמוות

החיים והמוות
גוסאטב קלימט, צייר אוסטרי, 1918-1862


אפריל 2006


חברים ב- עוצב על ידי