אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויברא האדם את אלוהים בצלמו
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

על נצרות ויהדות

הערת המערכת: מבין המבקרים באתר חופש והכותבים אליו היו עד כה שניים שאינם יהודים: צעיר ערבי חילוני, ונוצרי-אורתודוכסי. להלן התכתבות עם יוחנן, מאמין נוצרי מכנסיית המזרח. יוחנן פנה לאתר - שירה, עודד ואוהד השיבו לו, איש-איש בדרכו ובסגנונו. כאתר חילוני לא היינו מעלים התכתבות זו, אלמלא יש באמירות הדתיות-נוצריות, שיובאו בהמשך, כלים מובהקים - כמה מדהים - להפרכת האמונה הדתית, אותה מבקשות ההצהרות הללו לתקף. הנה פרי ההתכתבות:

יוחנן לאתר חופש:

שלום,

ראיתי שאתם מתארים את היהדות והנצרות גם-יחד כדתות המצוות על האדם לציית ולסגוד לאל פרסונאלי. אני נוצרי-אורתודוקסי אדוק, שעוסק בתיאולוגיה, ואני רוצה לומר לך ולכם באתר, שהנצרות דווקא באה להעלות את האדם הדתי מרמת הצייתנות הכלבית לאיזשהו אל לא-נודע לרמה עילאית יותר של השימוש בפולחן ובאמונה הדתיים, על-מנת להתקרב לאותה אלוהות אינסופית שיכולה להיות מתוארת כאהבה במהותה. ההתקרבות נעשית באמצעות הדבקות במשיח, שהוא אגב יהודי במוצאו ההיסטורי, דבקות המביאה לעילוי רוחני המקרב את האדם לשלמות היסטורית ובעיקר מטאפיזית. נכון שיש פער רב בין האידיאל הנוצרי לבין הממסד הדתי והתנהגות הנוצרים בהיסטוריה, אבל זו עדיין לא סיבה לבטל את תקפותה של האמונה הקדושה שלנו ואת הדברים הטובים (יש גם כאלה) שנעשו בידי מאמיניה.

בקשר ליהדות, אני בהחלט חושב שהממסד הדתי שלכם ממש מגעיל (בלי להתעלם מהגועל שקיים גם בממסדים דתיים נוצריים מסויימים), והוא מתייחס אליכם כמו לזבל. הנצרות, לפחות, השכילה להפריד בין דת ומדינה (שהרי דת היא עניין אישי - גם אם היא מתיימרת לבטא אמת אוניברסאלית-קוסמית-אובייקטיבית), ובניגוד ליהדות, שומרת על איזון טוב יותר בין "הלכה" לבין מיסטיקה ושלמות רוחנית.

אני לא מצפה שתבינו אותי ממסר זה, אבל מטרתי הייתה למחות על זה ששמתם את היהדות והנצרות באותו "שק". יש דמיון, אבל זה לא אותו דבר.

חוץ מזה, אני מאחל לכם שתשתחררו מהעלוקות "הדתיות" שהורסות את המדינה הזו, ותפרידו בין דת ומדינה. כנוצרי אורתודוקסי אני אומר לכם, שדת אמיתית ונכונה לא תנסה לכפות עצמה על עם או על ציבור שלם, אלא תכבד את מצפונו של הפרט, שכן אפילו ההשגחה האלוקית מכבדת את האדם והתירה לו "בחירה חופשית בין טוב לרע".

כל טוב,
יוחנן, מאמין נוצרי,
כנסיית המזרח.

חופש

א. תשובתו של עודד

שלום לך יוחנן, כאן עודד לבנה, משוחרי חופש. ראשית אודה שאני פחות בקי בנצרות מאשר ביהדות, כי רוב הצרות שלנו באות מהיהדות. אשר למטרת הנצרות - "להעלות את האדם לרמה גבוהה יותר ולהתקרב לאל" - הצהרה על מטרות זה חינם. השאלה היא - מה הקשר בין הפרקטיקה של הנצרות לבין העלאת האדם לרמה גבוהה יותר.

אני איני מאמין בקיומו של שום אל, ולכן איני מחפש להתקרב לשום אל, ומכלל זה ברור, ששום דבקות באדם, שאמורה לקרב אותי לאיזשהו אל, לא תעלה אותי בשום מובן ל"רמה גבוהה יותר".

אני מסכים שבהיסטוריה של הנצרות, כמו של כל דת, נעשו מעשים חיוביים ושליליים. אני מניח שכמו שהמחזירים בתשובה בארץ מתמקדים במעשים החיוביים של הדת כדי לצייר אידיליה לא מציאותית של החיים הדתיים, כך וודאי הכנסיות הנוצריות השונות מציירות אידיליה של הדת הנוצרית. כדי לקבל את התמונה המאוזנת, אנחנו באתר חופש מציגים את פן הפשע של הדת (במדור "פשע ואלימות בעולם הדתי והחרדי"). הדף הזה מקשה על המחזירים בתשובה למכור את הדת כדרך המובילה לחיים טהורים ונקיים מפשע.

אשר להפיכת האדם לאוטומט, או לפחות לממושמע מאד המציית לכהן הדת - זה קיים בדת היהודית בזרמים מסויימים יותר, ובזרמים אחרים פחות, וזה קיים במידה רבה גם בזרמים פוריטניים בנצרות. זה היה קיים בכנסיה הקתולית, ונגד זה מחה לותר. אני לא יודע כמה זה השתנה. גם בין ממשיכיו של לותר היו פוריטנים קיצוניים אשר הטילו בשם הדת מגבלות קשות על המאמינים, וגם על האזרחים שפחות האמינו, כמו הקלוויניסטים.

כל טוב,
עודד לבנה.

חופש

ב. תשובתו של אוהד:

שלום לך יוחנן,

מחמאה היא לנו בעובדה, שמאמין נוצרי מוצא עניין בחומר המוצג באתר החילוני חופש. אני מבקש סליחתך מראש על בורותי בכל הנוגע לדת הנוצרית, ובהעדר ידע לא אוכל להגיב על ההערות שלך, המציגות תכונות כאלו ואחרות בנצרות.

כל שאוכל לומר, שכאדם חופשי מכל אמונה דתית, וכאדם המקבל את החיים האנושיים כחלק מהטבע, המושג "אלוהים" - ככל שהוא מכוון ליישות שיש בה תכונות-אנוש כלשהן, פשוט איננו קיים. הנצרות, כדת, גם אם תצבע אותה בכל צבעי היופי והפאר, מתייחסת לאל שלה כאל דמות שיש לה מטרות ביחס לאדם, גומלת אותו על מעשיו הטובים, ומענישה על מעשים שאינם טובים, רוצה ומצפה ממנו להתנהגות מסויימת, ועוד.

לגבי מימסדים דתיים - בוודאי שהם שונים האחד מרעהו, אבל כולם פסולים מבחינתנו, ורבים מהם אף מאוסים. כשאתה אומר על המימסד היהודי הוא "ממש מגעיל" - אין צורך ללכת רחוק בהיסטוריה האנושית, ולראות מה עשתה הכנסייה לעמים שונים, כמה מאות אלפים של בני-אדם נרצחו ונטבחו בשמה, ולא הייתי מתפאר בתכונות "מפוארות" אלה. והיום? מה קורה באירלנד? הגם שם יהודים "מגעילים" פוגעים ורוצחים? ובבלקן? ולא חסרות בעיות בארצות אחרות, שלא לדבר על ארצות, בהן העוני שולט (דרום אמריקה למשל), והכנסייה הנוצרית איננה חדלה לקחת מהעניים את פרוטותיהם האחרונות, עבור הכנסייה, עבור הכמרים, עבור "ישוע" - לא עבור קידום החברה וביעור העוני.

אתה פונה אלינו שנפריד את מדינה מהדת??? הרי זו זעקתנו מקדמת-דנא!

אשר ל-"דת אמיתית" - השאר נא דיון זה בינך לבין מאמינים דתיים מדתות אחרות. כבר אמרתי לך קודם: כאתיאיסט, כל האמונות באל - באלוהים, במשיח, בישוע, בבן-האלוהים, בנביא-האלוהים, במוחמד, הן היינו-הך מבחינתנו. הערכים החשובים לנו הם ערכי-אנוש = מוסר אנושי, זכויות אדם, שוויון בין כל בני האדם, חופש הדת והחופש מדת, ואיסור מוחלט על כל צורה ודרך של כפייה רעיונית-דתית. אם בתחום זה אתה מסכים לדעתנו = יש מקום לדיון משותף. אם לא, אם אתה מציב אל, בן-אל, או משיח (יהודי או שאינו יהודי) מעל לאדם - אין בינינו כל מכנה משותף לשיחה ולדיון.

שוב - אני רואה זאת כמחמאה לאתר שאתה מכבד אותנו בביקורים ובפניות,
היה ברוך,
אוהד איש חופש.

חופש

תשובתו של יוחנן לאוהד:

שלום אוהד - אני מודה לך על תשובתך. כפי שכבר כתבתי, אני מכבד את זכותך שלא להאמין באף דת. אני מזכיר לך, שלא התעלמתי מהרעות שעשו נוצרים ומימסדים נוצריים בהיסטוריה בשם הדת.

תרשה לי להדגיש בפניך, כאדם שעוסק בתיאולוגיה, שהתפישה האמיתית והעמוקה בתיאולוגיה הנוצרית-אורתודוקסית אינה תפישה של האל כרודן שדורש ציות, אלא כאהבה אינסופית ונצחית, שמתבטאת במצוות הדת לא באופן משפטי-ליגאליסטי, אלא כדרך-חיים שמגמתה לעדן ולרחן (מלשון "רוחניות") את נפש האדם. המטרה אינה הכנעתו והשפלתו של האדם, אלא קירובו אל האינסוף והתחברות נשמתו אל חיי הנצח האינסופיים. אפשר לומר שהדת היא מין "טכניקה"; האדם נקרא לשמור אמונים לאמת הנסתרת שבראה אותו ושנתגלתה באהבתה. אך בעולם זה, אין דרך האהבה נפרדת מהייסורים. זו משמעות הצלב.

האהבה הנצחית אינה רוצה בסבל... אך דרך האדם לעלות במדרגות האלוקות היא דרך של עמל ומצוקה. הרעיון הוא להשתמש בייסורים כמנוף לשלמות הנפש, וכך להקהות את הרע שבהם ולנצחם.

אני יודע שזה נשמע כ-"חשיבה מיסטית מוזרה", אך אנו מאמינים ב-"מכניזם" הזה. העיקרון הדתי הוא: אהבה בכל מחיר ולמרות הכל. הדת הנוצרית מכירה ב"אבסורד לכאורה" שבאמונתה. אך היא מאמינה גם שזהו סוד העוצמה האמיתית. אגב, מותר ורצוי מדי פעם ליהנות מהחיים... אך זה לא יכול להיות המוטו או התכלית שלהם.

אני מודה לך על ההקשבה, ואני רוצה לומר לך שאני מנסה לכבד גם אתיאיסט שאינו מאמין במשיחי, כל עוד הוא כן בכוונתו לחפש את האמת ואת משמעות החיים.

כל טוב לך ולחבריך,
יוחנן .

חופש

אוהד משיב ליוחנן

שלום יוחנן, ותודה על תשובתך. אין אדם שאינו מחפש את או שואל על משמעות החיים, אבל אין זה אומר שחיפוש המשמעות חייב להיות מעשה יום-יומי, או שיבוא לביטוי בחיי היום יום. לגבי האמת - זו כבר שאלה אחרת, ולכל אדם האמת שלו. גם בתוכנו - בצוות החילוני של האתר - קיימים חילוקי דעות, כשאני גורס שאין אמת אבסולוטית בחייו של האדם, והאמת היא מושג יחסי לזמן, לתרבות, לחברה, למסורות ועוד, ולעמיתי דעות אחרות.

מרבית דבריך בתשובתך הן סיסמאות נפלאות, שרבים נופפו בהן מאז החל האדם הנבון לעמוד על דעתו, אבל אין להן כיסוי בחיי המעשה. תיאורטית מקסים להיות נזיר, להתבודד מכל העולם המלא רוע ורשע, ולחלום על "הכנעתו והשפלתו של האדם, וקירובו אל האינסוף והתחברות נשמתו אל חיי הנצח האינסופיים", כמילותיך. הצרה היא, ואלי גם זה מה שטוב, שאין עולם אחר לבני אנוש אלא עולם זה בו אנו חיים, ואין מבחינת גופנו ונשמתנו דבר לאחר מותנו. ההתנזרות הדתית (נוצרית או אחרת) פוגעת קודם כל במתנזר עצמו: את חייו בעולם הזה - החיים היחידים שיש לו - הוא מפסיד, ואת חלום העולם הבא אפילו לא יצליח לחלום לאחר מותו.

רעיונות נפלאים אלו שאתה מעלה, והם באמת נפלאים, לכאורה, השמיע כבר יוחנן אחר, שקדם לך באלפיים שנה. אלא שרעיונות נפלאים אלה לא מנעו מנציגים רשמיים של הנצרות האוהבת הזאת להקים מוסדות רשע ואכזריות, שהיהדות והיהודים, עם כל השלילה שאתה מוצא בהם, מעודם לא הקימו. המימסד הנוצרי הרשמי (הוותיקאן) לא מנע מנוצרים מסויימים, בתקופות שונות אבל מוכרות היטב בהיסטוריה, לבצע את ההיפך הגמור מ"אהבה" - את הרוע והרשע של רצח אלפי בני אדם, בצורה ממוסדת ומאורגנת, כמו האינקוויזיציה, או מסעות הצלב. הוותיקאן - המוסד הגבוה ביותר של הדת הנוצרית, גם מילא פיו מים כשהיטלר וחבר מרעיו שחטו וחיסלו באכזריות נוראה שישה מיליוני יהודים, ונדרש לו זמן רב, רב מדי, על מנת להכיר בטעותו ולבקש מחילה מאת שרידי הנרצחים.

אתה מדבר על אהבה לאלוהים, למשיח? היהדות קדמה לך, ושמה מושג זה בראש עשרת הדברות שלה. כלום יש לזה משמעות בחיינו? האם כל הרבנים היהודים, כמו כל הכמרים הנוצרים, אכן שמים את האהבה לפני מעשים אחרים שהם עושים יום יום, שעה שעה? יש לך מלוא הזכות להאמין במה שלבך מבקש להאמין, ואנחנו כבני אדם סובלניים אין לנו זכות, גם לא רצון, להניא אותך או כל מאמין אחר, מכך. אלמלא הכפייה הדתית הנוראה והחמורה, שהולכת וגוברת בחברה שלנו, אתר חופש לא היה נולד. משנולד, ומשגדל והצליח במאבקו לחופש מדת - מכל דת - אנחנו מבטאים את דעתנו החילונית והאתיאיסטית בפומבי. זו זכותנו בדיוק כזכותו של כל מאמין דתי לבטא את אמונתו. בהשקפת העולם שלנו מספר אבני יסוד, ביניהם שוויון בין כל בני האדם, שמירת המוסר האנושי, סובלנות לבני אדם וזכות הבעת דעה וביקורת. כל אלו מחייבים שההיגיון האנושי יעמוד מעל לרגש. הרגש מושך לעתים לכיוון פסול, שגוי או גם שלילי. ההיגיון מבוסס על מציאות החיים, הוא ניתן לביקורת ולבקרה, לשינוי בהתאם לנסיבות, ומאפשר לאנשים שונים, שלכל אחד מהם רגשות שונות, לחיות יחד בהגינות הודות להיגיון. אהבה אין בין המטרות שלנו, משום שאין אתה יכול לצוות על הרגש, אלא לבקש. גם אין צורך שכולם יאהבו את כולם. די אם כולם יתייחסו אל כולם בהגינות, ביושר, בסובלנות. האהבה תתעורר מעצמה בין אלו, שמבקשים לאהוב איש את רעהו.

תודה, ואני מקווה שתמשיך לבקר באתר ולקרוא את דעותינו,
אוהד.

חופש

ג. תשובתה של שירה

שלום לך יוחנן, שמי שירה, אני יהודייה אתיאיסטית. קראתי את מכתבך הראשון ואת תגובותיהם של עמיתי לצוות - עודד ואוהד, וגם יש לי אליך מספר הערות ושאלות:

1. האם הנצרות איננה מצווה על המאמין לסגוד לאל פרסונלי? האם אין הנצרות קוראת לעבוד ולהאמין בשילוש הקדוש להם? אם האל הנוצרי איננו אל פרסונלי - איך זה שהוא שומע ורואה ויודע מה עושים ומה לא עושים מאמיניו?

2. על סמך מה אתה סבור, שהיהדות לא מבקשת ממאמיניה לאהוב את אלוהים? הרי הם קדמו לנצרות בצו הראשון מתוך העשרה - ואהבת את יהוה אלוהיך בכל נפשך ובכל מאודיך? האם האהבה הנוצרית עילאית יותר מהאהבה היהודית? אם כן - במה זה מתבטא? והאם גם שליחי הכנסייה באינקוויזיציות השונות לאורך ההיסטוריה הנוצרית סימלו וביטאו אהבה כזו?

3. במה שונה האהבה הישירה של המאמין היהודי באלוהים, מאותה אהבה הנעשית באמצעות מתווך, בן-אלוהים או משיח? מתווך רק גוזל אנרגיה, ומפחית מהעוצמה של האהבה הישירה. האם לא כך?

4. אתה כותב על "שלימות היסטורית ובעיקר מטאפורית". האם תוכל להסביר למה בדיוק אתה מתכוון?

5. אתה כותב "זו לא סיבה לבטל את תקפותה של האמונה הקדושה שלנו ואת הדברים הטובים שנעשו בידי מאמיניה". (א): בשום מקום באתר לא ביטלנו את תקפותה של האמונה באלוהים, אל יהודי או אל אחר. קבענו את עמדתנו, לפיה "אלוהים" - כל אלוהים - הוא בסך הכל פרי יצירתו הרעיונית-דמיונית של האדם. קיים הבדל עצום בין שני הדברים. זה שמיליארדי בני-אדם מאמינים באלוהים כלשהו זו עובדה, ואיש איננו יכול לבטל עובדה זו. זה שמדובר בפנטאזיה - גם זו עובדה, ואת זה אתה לא יכול לבטל; (ב): הראה לי דבר טוב אחד שעשו מאמינים דתיים; (ג) מה קדוש באמונה - שלכם ושל אחרים?

6. הנצרות התייחסה ליהודים בפחות כבוד מאשר לזבל.

7. מה זה "אמת אוניברסלית-קוסמית-אובייקטיבית"??? גייסתי את כל משאבי הרוחניים ולא הצלחתי לרדת לסוף דעתך. האם יש בכלל אמת אובייקטיבית? תן לי דוגמה. מה זה "קוסמית"? תן לי דוגמה. מה זו "אמת אוניברסלית"? תן לי דוגמה. וכעת תן לי דוגמה ל"אמת אוניברסלית-קוסמית-אובייקטיבית".

8. לא אנחנו שמנו את היהדות והנצרות בשק אחד. בשק האחד הזה של דתות מונותיאיסטיות אתם שמתם את עצמכם מראשית קיומכם. מלבדכם נכנס לאותו שק עוד מישהו, אל תשכח. גם המוסלמים אוהבים את אלוהים, עד כדי התאבדות עם עוד כמה אלפים.

9. את המשפט האחרון במכתבך אני מאמצת בל לבי. הלוואי וכל המאמינים הדתיים היו כמוך.

אני מקווה לקבל תשובות לשאלותי,
בתודה מראש
שירה ארצי, יהודייה חילונית, אתר חופש

חופש

יוחנן משיב לשירה:

שלום לך שירה, אני שמח שגם את נכנסת לדיון הזה. אנסה להשיב בקיצור נמרץ, למרות שספרים רבים לא יספיקו לכסות את הנושא הדתי:

1. גם ביהדות וגם בנצרות, מקובל שלאלוהות יש גם (ואולי בעיקר) מימד על-אישי ואל-אישי, שכן האינסוף נמצא, מתוקף "מהותו", מעבר לעולם התופעות הפנומנאלי (תסלחי לי על השימוש גם במונחים לועזיים). אין זה סוד, אלא עיקר העיקרים בתיאולוגיה הנגאטיבית (או האפופאטית). גם אני לא ידעתי זאת עד שהתחלתי להתעמק בתורת התיאולוגיה הנוצרית-אורתודוקסית. אני מניח שהדבר מקובל גם על המקובלים היהודיים ועל לא מעט חסידים.

באשר להשגחה האלוקית, אין ספק לאדם המאמין, שכל מה שמתרחש בעולם התופעות ההיסטוריות "נקלט" בהוויה הנצחית, ולו, גם דרך הניצוץ האלוקי החבוי בכל אדם, ואשר מחייה את נפשו. אני רוצה להדגיש: האל לא רוצה לשפוט את האדם. הוא פשוט אוהב אותו. אבל האדם ניצב לפני הנצח, כאשר כל מחשבה וכל מעשה שלו בחיים "רשומים" על לוח-נשמתו".

2. זה נכון שביהדות ישנה מצווה לאהוב את האל. אך בברית-החדשה כתוב אפילו: "האלוהים הוא אהבה". זו רק הערה. חוץ מזה, הדרך הישרה והשלמה לאהבת האל והאדם מתחילה באהבת האדם-הנצחי, המשיח ישוע, שהוא בן-האלוקים ובן-האדם בעת ובעונה אחת. אגב, גם אנחנו ילדיו של הנצח ובניו של אדם הראשון בעת ובעונה אחת, אך המשיח מסמל באופן אמיתי לנוצרי המאמין את האדם המושלם האולטימטיבי.

3. גם ביהדות יש "מתווך" לדבקות באל, וזוהי התורה. אגב, אם תרצי, אוכל לספר לך די הרבה על התואם בין תורת-משה למשיח ישוע.

בקשר לתיווך: זה נכון שהאל הטרנסנדנטאלי נמצא בכל דבר ולכן, אפשר לסבור שאין צורך בתיווך. אך התפישה התיאולוגית אומרת, שהמשיח כ-"מתווך" הינו עזר לאדם בתהליך התחברותו ודבקותו באל, שכן האדם הוא בעל אופי אישי, וכך גם המשיח המתווך, ואנחנו הרי הסכמנו שמהות האל הנצחי קיימת גם מעבר לאופי האישי-פרסונאלי. לכן אנו משתמשים במשיח הפרסונאלי המושלם, כדי להתחבר לאל ש-"נמצא" גם מעבר לפרסונאליות.

תראי שירה: כאן אנחנו עוסקים בשאלה ממש קרדינאלית בתיאולוגיה הדתית, ולסיום אני רוצה לומר לך, שאם ההסברים שלי מעניינים אותך, אני מבקש שתגידי לי, ואני אשמח להמשיך לענות על חמשת שאלותייך הנותרות. אגב, אני שמח ואוהב לעיין באתר שלכם. זו התחלתה של דרך פילוסופית אמיתית. אגב, ראשוני ההוגים והנזירים הנוצריים באו משורות הפילוסופים היווניים. זוהי עובדה היסטורית.

להתראות,
יוחנן,
מאמין נוצרי, אוהב פילוסופיה, תיאולוגיה, ומעל הכל: את האמת. האמת מתבטאת באהבה, שכן: האלוהים הוא אהבה.

חופש

שירה עונה ליוחנן:

שלום לך יוחנן, ותודה על תשובתך. נושא האל הטראנסצנדנטאלי ידוע ומוכר לי, ולצורך הדיון אני מוכנה לקבל, ש"אהבה"="אלוהים", או, ש- "אלוהים" מצוי בנפש כל אדם. עוד אני יודעת, שאל טראנסצנדנטאלי (בעיני מאמיניו, ואני אינני אחת מהם) איננו אל בדמות אדם, ואין לו תכונות אדם, כמו רצון וכוונה, גמילת חסד והענשה, ראייה ושמיעה, וכו'. ואף על פי כן כל שלוש הדתות המונותיאיסטיות טוענות, כל אחת לעניינה, ש"אלוהים" שלה יודע מה עושים בני האדם, וחוטא שיבקש סליחה מאלוהים - יש סיכוי סביר ש"אלוהים" יסלח לו. על כך מבוססת כל מערכת הוידוי בנצרות והסליחות ביהדות. כמי שיש לה עיניים בראשה ומינימום שכל בקודקודה, ברור לי הקשר מחילה=פרנסה, ומאחר ו"אלוהים" בעל תכונות האדם איננו קיים, לא הוא שקבע את הוראות המחילה, אלא אלו הפועלים כביכול בשמו ומטעמו, לצורך פרנסתם. חד וחלק.

אשמח לשמוע תגובתך, כמו גם תשובתך על שאלותי הקודמות, שטרם נענו,
שירה.

בשלב זה מצטרף אוהד לשיחה בין יוחנן לשירה:

אודה לך, יוחנן, אם תסביר לי שאלה מהותית לגבי האמונה הנוצרית והוא רעיון ה"שילוש": האלוהים, רוח הקודש והבן - ישוע. את החשיבה בדבר קיומו של אלוהים אנחנו מכירים כבר מהיהדות. הוא, האלוהים, כביכול היה תמיד ולא נברא יש נברא מאין. לא ברור לי מניין צצה רוח הקודש. בתפיסה הדתית היהודית, רוח הקודש היא רוחו של האלוהים, ולא גוף נפרד ועצמאי. היכן ומתי נבראה רוח הקודש על פי הנצרות? ולשאלת ה"בן": בן נולד מזיווג של אב ואם. מדוע לגירסתך זקוק האל - הכל יכול - להזדווג עם הרוח שלו, לצורך בריאת בן, אם הוא מסוגל לברוא אדם בעצמו? האם היחסים הללו, לתפיסה הדתית הנוצרית, הם יחסים מיניים כמו אצל בני האדם? שאם לא - מדוע בכלל נולד הרעיון של זיווג כזה? ואם כן - איך מסבירים את הצורך, ובייחוד היכולת הטכנית של אלוהים לבוא לכלל יחסי מין עם משהו? הרי את כל העולם הוא ברא בדרך לא מינית. גם לא מובן לי הצורך האנושי לקבל את ישוע כבן אלוהים. האם דמותו של אב-אומה או נביא, כמו אברהם או משה, איננה מספקת?

אני מבין את הצורך המקורי לראות בישוע "אלוהים". אלא שאז היתה נוצרת כפירה בייחודו של האל, דבר שהמונותיאיזם לא מקבל. אם יוכרו שניים, יוכרו אחר כך גם שלושה, ועשרה, ונחזור לפוליתיאיזם. מכאן בא הצורך הבלתי נמנע להכיר בישוע כבן האלוהים. שוב אני חוזר לרוח הקודש: איך אפשר להוריד את אלוהים לרמת בני-האדם? האם היה הכרח לבנות עבורו מערכת יחסי-מין כלשהם עם דמות נשית? הרי לידה כרוכה בהרבה מבנים אנטומיים ותנאים פיסיולוגיים של האישה. מה? האם גם לרוח הקודש יש את כל אלה?

עם כל רצוני להבין את האמונה הזו, אני מתקשה לרדת להיגיון שבה. בחשיבה אני מחפש היגיון, באמונה לא. מהקטעים שכתבת לשירה אתה נשמע אדם שהיגיון במוחו. אשמח לקבל תשובתך.

תודה,
אוהד

חופש

יוחנן משיב לאוהד:

שמחתי לראות שאתה שואל אותי משהו על האמונה הנוצרית. אני אענה לך בשיא הקיצור כי אני מאד עייף, אבל יש לי רצון עז לתת" טעימה" זעירה מהדת הנשגבת הזו. תראה אוהד, בגדול: הבנת הדוקטרינה הדתית ככתבה וכלשונה אינה דבר מחוכם ביותר. חכמי התיאולוגיה המיסטית חוזרים על-כך ללא-הרף. אז תשאל: אז למה הדתיים האלה כל הזמן מסבכים את המאמינים? התשובה היא שכל החיים שלנו הם סימן, אות; המהות נמצאת מעבר לפשט; זו גם משמעות המלה "עברי". לדוגמא: הגוף שלך נראה, אבל מחשבותיך רגשותיך הינם נסתרים. ככה זה בכל הדתות; גם בנצרות, שלהכרתי הינה נזר ההתגלות "הדתית". אגב, המיסטיקה היהודית מדברת על "פנימיות התורה". חכמי הנצרות התעסקו בפנימיות התורה וראו בהופעתו ההיסטורית של המשיח את התגשמות חכמת הנצח ואהבתה. כך זה גם עם רעיון שילוש-הקודש. הרי נאמר כבר שהאלוקות נמצאת מעבר לכל השגה אנושית; פירושו שגם כאשר אנו אומרים שהאל הוא אחד, אנו יודעים שאחדותו המוחלטת כאל נמצאת מעבר ל-"אחד" שלנו; ז"א, שהדוגמה מדברת כסמל. המהות (במקרה שלנו, המהות האלוקית) מצוייה מעבר לסמל, אך הסמל (במקרה שלנו, דוגמת השילוש) משמש כמורה למהות. זה גם מקור המושג "תורה" ביהדות, לדעתי, וכנראה גם לדעת היהודים. לדעתי, זו נקודה חשובה ביותר להבנת התופעה הדתית בכלל, ועל-כך נכתבו מחקרים ללא-סוף…

כתבתי לך את השורות המעטות האלה על היבט-המיסתורין שבדת, כדי לנסות להסביר לך, עד כמה זה יהיה טיפשי לדבר על "יחסי מין" בקשר לשילוש-הקודש, למרות שאנו אומרים שהאל הוא אהבה. לא בגלל שכאילו "מין זה לא יפה, פויה…". להיפך, מין זה דבר נפלא, ונוצרי שלא בחר להיות נזיר, אלא להתחתן עם אהובת-ליבו (כמוני למשל) רואה ביחסי המין דבר נפלא וביטוי מוחשי לאהבה שצריכה להתחדש כל פעם מחדש, ממש כמו חיינו הרוחיים, שהרי האהבה בין גבר לאישה מסמלת על האדמה את האהבה האלוקית, בין הבורא לנברא, בין המשיח שבאלוקות לבין האדם המאמין; ההזדווגות מסמלת את הזדווגות נפש האדם עם האל, מושא אהבתו. לכן, דברו הנצחי של האל נולד כאדם, דרך אהבה מיסטית של העלמה מרים לאלוהיה, אהבה רוחית (שכן האל הוא "רוח") וזיווג רוחי, הגורמים לרעיון האלוקי-רוחי לפעול כזרע רוחני ולהתממש ולהתגשם בעלמה הטהורה עד-כדי מעבר אל מעבר לטבע המוכר לנו. אגב, זה מקביל איכשהו להתממשות הרעיון האלוקי ב-"אדם הראשון" ובבריאה (או "ביג-בנג"). גם כאן, חיי הנצח מתגשמים בבריאה שנתונה לתחומי הזמן והמרחב.

תראה אוהד, אני בטוח שאתה מתפקע מצחוק מ"הסברי" אלה. אני מבין אותך. אני הייתי פעם בדיוק כמוך. לכן, אני ממש מבין אותך. אבל אני שואל: מתי אתה תבין שישנה מהות שמעבר לטבע (כפי שאתה מכיר אותו), ושהביטוי הנשגב והשלם של הוויה זו הוא אדם-בשר-ודם, כמוני וכמוך, אבל הוא נזר האדם, כפי שהאדם הוא נזר האדמה והבריאה. אוהד, אותי זה "מצחיק" שאתה עדיין צוחק. אבל, עוד פעם: אני ממש מבין אותך. תהיה לי בריא. אני אשמח להסביר לך עוד על "השיגעון" של אמונתנו הנוצרית, אבל תאמין לי: זה עניין של לימוד, עיון, תפילה, צום והקרבה מסויימת של תפישתנו היום-יומית המוגבלת.

כן אוהד, לשאלתך: רוח הקודש הוא באמת רוח האל. אבל עוד פעם: אל תתייחס לדוקטרינה הדתית כאל אליל, אלא חפש את המסתתר "בתוך הקנקן". אני אמנם "כאילו מתפלסף" פה, אבל אני עושה זאת בגלל שהרגשתי שאני "חייב" להסביר מעט. בקיצור: כל החיים האלה הם רמז למשהו עילאי יותר, שמוביל בדרך הנצח. הרמז, האות, המופת המושלם הוא המשיח ישוע. זאת האמונה הנוצרית. זאת אמונתי וחווייתי האישית. שהאל יברך אתכם! אני בטוח שהוא אוהב אתכם, הוא אוהב אתכם יותר מכפי שתוכלו אתם לאהוב את עצמכם. תשמרו על העם האומלל הזה, ושהאל יהיה בעזרכם!

יוחנן.

חופש

אוהד מהרהר בינו לבין עצמו:

כל הסברים של מאמין דתי, המנסה להוכיח את צדקת אמונתו בכלים לוגיים, נדונים מראש לכישלון, שהרי אין שום קשר בין היגיון, עובדות ומציאות לבין אמונה ומיסטיקה, בוודאי לא עם אמונות-הבל. כל ההסברים שהביא יוחנן הן בעיני סיסמאות חסרות שחר, כמו, למשל - התשובה לשאלה על מהותו וסיבתו של השילוש הקדוש:

"כך זה גם עם רעיון השילוש-הקדוש. הרי נאמר כבר שהאלוקות נמצאת מעבר לכל השגה אנושית; פירושו שגם כאשר אנו אומרים שהאל הוא אחד, אנו יודעים שאחדותו המוחלטת כאל נמצאת מעבר ל-"אחד" שלנו; ז"א, שהדוגמה מדברת כסמל. המהות (במקרה שלנו, המהות האלוקית) מצוייה מעבר לסמל, אך הסמל (במקרה שלנו, דוגמת השילוש) משמש כמורה למהות", או בקטע הבא -

"האהבה בין גבר לאישה מסמלת על האדמה את האהבה האלוקית, בין הבורא לנברא, בין המשיח שבאלוקות לבין האדם המאמין; ההזדווגות מסמלת את הזדווגות נפש האדם עם האל, מושא אהבתו. לכן, דברו הנצחי של האל נולד כאדם, דרך אהבה מיסטית של העלמה מרים לאלוהיה, אהבה רוחית (שכן האל הוא "רוח") וזיווג רוחי, הגורמים לרעיון האלוקי-רוחי לפעול כזרע רוחני ולהתממש ולהתגשם בעלמה הטהורה עד-כדי מעבר אל מעבר לטבע".

תהרגו אותי אם אני מבין את הנוצרים. את הדתיים היהודים בוודאי שאינני מבין.

חופש

יוחנן חוזר ומשיב לשירה:

שירה שלום -

1. בקשר ל-"מחילה" ו-"פרנסה" - ידוע לכל, גם לאנשים הדתיים ביותר ואפילו ל-"חסידים שוטים", שיש הרבה צביעות ושחיתות אצל אנשי-דת מכל הדתות. זו גם הסיבה שהרבה נוצרים עזבו את הפולחן הכנסייתי. זה מאד מצער. כוהני-הדת הנאמנים ושומרי-האמונים לא מתעלמים מכך וממשיכים לעודד את המאמינים ליטול חלק בחיי-הכנסייה ולהמשיך לפעול למען "ריחון" חייהם התקרבותם לשלמות.

בברית-החדשה, למשל, מתואר המשיח כמי שהופך את דוכני הסוחרים בכניסה למקדש. הדבר מסמל את מלחמתו של המאמין נגד "המסחרה" של "הדתיים המקצועיים", שנעשית בפתח המקדש, והדבר מסמל גם את מלחמתו הרוחית של המאמין נגד התאוות החומרניות העומדות בפתח קודש-הקודשים של האדם הפרטי, משמע: ליבו.

2. בקשר לווידוי חטאים: "טכניקת הווידוי" היא לא איזה "טקס פרימיטיבי", אלא דרך להיות יותר מודע למגרעות ולחוסר השלמות בחיים הרוחיים-דתיים. למנהג הזה יש אפקט והד חיובי ביותר על נשמתו ועל חייו של המאמין. זו לא מאגיה, אלא חשבון-נפש שנעשה בנוכחות כוהן-הכנסייה ("כומר" זו מילה מוטעית), שאמור להיות (אם הוא כוהן בעל מעלות רוחיות) מדריך רוחני להעמקת החיים הדתיים-מיסטיים. אני אומר זאת מניסיון אישי.

3. אשר לאמת - אנחנו מאמינים שהאלוהות היא ההוויה המוחלטת, השלמה, נצח החיים ממש. היא האמת המוחלטת. אך ברעיון שילוש-הקודש מבוטאת גם הדינאמיות הנובעת מתוך הנצח ואשר בונה חיים קונקרטיים, מושא אהבתה של האהבה הנצחית. זוהי האלוקות החיה בביטוי האלוקי המכונה: הבן. "הצלע השלישית" באהבה נצחית ומנצחת זו מכונה: "רוח הקודש", אשר מציינת את האהבה האלוקית המשמשת כ-"חמצן" לאהבה השלמה. במילים אחרות: האלוהים הוא אהבה מושלמת המתגלמת בשלוש ישויות, למרות ש-"האל של המונותיאיזם הצרוף" נחשב להיות הישות הראשונה, שהנוצרים קוראים לה כמו היהודים: "אבינו".

4. המשיח ישוע מציין את האדם ההיסטורי, שהוא נקודת המפגש והחיבור בין אותה יחסיות סובייקטיבית של כל אדם (עליה מדברים האתיאיסטים החילוניים למיניהם) לבין אותה הוויה מוחלטת "אובייקטיבית", עליה מדברים כל הפילוסופים הדתיים. במילים אחרות: הוא הישות השלמה, בה מחוברים החיים המוחלטים-טרנסנדנטאליים-נצחיים לבין החיים האינדיווידואליים-האנושיים. הוא מציין את האבולוציה המשיגה את השלמות; אותה שלמות המוצפנת במה שיכול להיקרא "תכנית הבריאה הקוסמית", ואשר מהווה "נקודת-חיבור" אמיתית עם הנצח. זו היתה כוונתי כשכתבתי שהמשיח מהווה את השלמות ההיסטורית, הקוסמית ובעיקר המטאפיזית (לא כתבתי: מטאפורית, כפי שאמרת) של כל אדם. מטאפיזית, פירושו: מעבר לטבע, כפי שאנו מכירים אותו. אגב, חכמי כנסיית-המזרח רומזים, ולפעמים אף אומרים בפירוש, שהעל-טבעי איננו מחוץ לחוקי הטבע ואיננו אל-טבעי, אלא רק מעבר לחוקי הטבע שבתפישתנו. אעיז ואומר, שלתפישה זו, הרוח איננה ממלכה נפרדת מהחומר, אלא המשכו הישיר "ברמה פיזיקאלית שונה לחלוטין", שהייתי אומר: שונה לאינסוף. זאת אומרת: בעלת דינאמיות אינסופית, מוחלטת. אולי זה נותן איזשהו מושג על "מטאפיזיקה": לא אנטי-פיזיקה, אלא: מטאפיזיקה. אך זו יכולה להיהפך להתפלספות, ואני בסופו של דבר מעדיף את התיאולוגיה, שיש בה מן הפילוסופיה, אך בעיקר מן הקרקע הבטוחה של האמונה הנוצרית ושל מעשי הפולחן והחסד, המרבים רוח ואור בעולם.

אני בטוח, לא רק מתוך אמונה ואמון אלא גם מתוך מאורעות היסטוריים וגם הכרות אישית מסוימת, שישנם אנשים שההשגחה עושה נפלאות בחייהם, הם משתנים לטובה, משפיעים אור וחסד על הסביבה ועל הסובבים אותם. אנשים אלה נקראים במסורת הנוצרית: קדושים, או מקודשים. אלה אנשים רגילים, כמוני וכמוך, שההשגחה עושה מהם, בדרך-כלל בגלל כוונותיהם הטובות ורצונם להתקדש ולהקדיש עצמם לחיי אמת, כלים להשפעת קדושה ורוח בעולם. אסור להתייחס אליהם כאל אלילים, אלא רק כאל אנשים שקיבלו מתתים מיוחדים מאת ההשגחה, ויכולים לשמש דוגמא לאחרים. אני מסכים שיש גם הרבה פושעים שהוכרזו רשמית כקדושים על ידי אי-אלו ממסדים כנסייתיים, אך מה שחשוב הוא לקחת דוגמא טובה מהמיסטיקנים האמיתיים (ואני יודע היטב שיש ושהיו הרבה כאלה), שבאמת אהבו את שילוש-הקודש ואת כנסת-המשיח ושחיו חיים של הקרבה למען אהבת האלוקים ובריאתו.

5. בקשר לפשעים שנעשו בשם הנצרות (כולל נגד היהודים), רוב הנוצרים היום חשים בושה עצומה על מעללי אנשי-דת שלהם במשך ההיסטוריה. חטאים נוראיים אלה בוצעו על-ידי אנשים שלא חיו חיי אמונה רוחניים באמת ומכל מיני סיבות מסיבות שונות. גם דת אמת נתונה לתהפוכות אבולוציוניות ברמה האנושית שלה, דבר שלא סותר את האמונה שדרכה הרוחנית ופולחנה נכונים ואף לא את העובדה שאותה מסורת כנסייתית הביאה גם קדושה וחסד לעולם. יש דוגמאות, ולא רק האחות תרזה. יש הרבה.

6. בסופו של דבר, מבחן קדושתה של האמונה הנוצרית, וגם מבחן ההשראה הייחודית שיש בדתות אחרות, נעשה ברמת האור וההתקדשות בחייו הרוחניים של המאמין האינדיווידואלי, וכאן, על כל אחד לבדוק את פירות השינוי הדתי שבחייו-הוא.

7. בקשר לשאלת קיומה של אמת אובייקטיבית כלשהי, מחוץ ל-"אמיתויות הסובייקטיביות" של כל אחד, אנסה אולי רעיון אחד שאולי מרמז על קיומה של אמת אובייקטיבית: אם שנינו מסכימים שראש הממשלה של ישראל עכשיו הוא שרון, אז אולי זה מרמז על אפשרות קיומה של אמת אובייקטיבית, שאינה תלויה בנו כפרטים.

עד כאן להפעם - ביי, להתראות,
יוחנן.

חופש

שירה עונה בכוונה לסיים את ההתכתבות:

תודה לך יוחנן. אני מבינה אותך, ואני מאמינה בכנות בה אתה דובר וכותב, אבל תבין גם אותי: כאתיאיסטית, היישות האלוהית איננה קיימת. מושגים כמו "אהבה" הם נפלאים, ממש נפלאים, אבל הם תמיד, ואני חוזרת - ת מ י ד נותרים בתחום הפרט. חברה איננה אוהבת. גם לא מסוגלת, כי אהבה הוא רגש אנושי-אישי. לא עדרי, לא ציבורי ולא ממלכתי. זו גם הסיבה, שרעיונות האהבה הנוצרית התבטאו במעשיהם של פרטים בודדים, אולי ישוע, אולי עוד חבר או שניים שלו, בוודאי אצל נזירים רבים, או אחיות רחמניות נוצריות ואחרות, שהקריבו את חייהם למען אחרים, באהבה רבה. חברה דואגת, במקרה הטוב לכלל, ובמרבית המקרים לחזקים ולעשירים שבה. כך קרה לכנסיות הנוצריות ברחבי תבל, בייחוד לוותיקן, וכך קורה במימסדים דתיים רבים גם בישראל, שלבושתנו הם נהנתנים על חשבון ציבור מסכן, או על חשבון כלל החברה בישראל. אהבה לא מצאתי בהם, גם לא בשום חברה, בשום מדינה.

גם הצו היהודי בדיבר הראשון "ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל מאודיך" הוא צו תיאורטי, בלתי ישים לחלוטין. אי-אפשר לצוות על אדם בתחום הרגש. מבחינה זו הנצרות שונה - היא פונה אל הרגש ומבקשת אהבה, לא פוקדת אותה, לא מצווה. צו דתי שאיננו ניתן ליישום גורר רגשות אשם. זו, כנראה, היתה מטרת הכוהנים כשכתבו את עשרת הדברות ואת התורה כולה. כמהלך חברתי-כללי צו כזה נדון מראש לכישלון.

בכלל, במערכת הכוחות התוך-נפשית של האדם באשר הוא פועלים כוחות רבים, מהם נוגדים אחד את השני. לכוחות השליליים (אלימות, רוע, כוחניות, תאוות שלטון וכסף ועוד) יש עדיפות על הכוחות הטובים - הגינות, רחמנות, אהבה, נכונות לתת, התחשבות באחר ועוד. חינוך נכון מסייע למרכיבים הטובים בנפשנו, אבל רק במעט הצלחה. לכל זה אין שום קשר לאלוהים: זהו תחום אישי-פרטי של האדם. האמונה הדתית יכולה לסייע בידי אלו, שאין להם כוח עצמי ושכל פרטי להגיע בעצמם לרמה אנושית טובה, אלא מכוח צו ופקודה חיצוניים. אבל באותה מידה הדת מסוגלת גם להרוס, לקלקל, להשחית. אני מבינה היטב את יתרונה של הדת, גם את צרכיהם של רבים - מיליארדי בני-אדם, אבל הדת היא מניפולציה של בני-אדם, המשתמשים בשם "כוח עליון" לצרכי האדם - לצרכי הציבור במקרה הטוב, או לצרכיהם האישיים במקרה הגרוע, והנפוץ יותר. הנצרות אינה שונה מבחינה זו מהיהדות. אני מפנה אותך למאמר מעולה שכתב חברי אוהד באתר שלנו: "לדמיון האנושי שברא את אלוהים אין גבול".

השימוש שעושים כוהני דת - בכל הדתות - בשמו של אלוהים, שכביכול הם ולא אחרים יודעים מה אמר האל, מה טוב לאל ומה רע לו, משגע לי את השכל מאז עמדתי על דעתי. הבל הבלים הכל הבל, אמר קוהלת, ולא טעה. ואני מוסיפה - ועם אהבלים תתהבלו: עדר-צאן חסר-דעה עצמית ראוי למנהיגים כאלה. כל-כך חבל לי על החברה במדינה שלי, בה נולדתי, בה אני חיה ובה אני מגדלת את ילדי, שכך דוברים ופועלים מנהיגי דת המשפיעים -כמה נורא - גם על חיי שלי.

כל כולו של הדיון שלך הוא תיאולוגי-תיאורטי. איך הופכים אותו למשנת-חיים סדורה, שעל פי חיים? זאת לא שמעת מפיך. אשמח אם תראה לי מדינה כלשהי, שחייה המעשיים מושתתים על העקרונות הנפלאים שאתה מעלה.

שרון ראש-ממשלה כאמת אובייקטיבית? בוודאי! אבל הרי לא באנשים עסקינן, אלא ברעיונות, בנתונים חברתיים, בגישות, בדעות ובעובדות-חיים וטבע. בפרשות תזריע-מצורע בספר ויקרא נדונה אמת ברורה באותם ימים, שהיתה מכונה "טומאה", ואשר כללה מחלות עור, וסת, פליטת זרע ומוות. אותה טומאה היתה מסוכנת, לדעת משכילי אותם זמנים, ובצדק מסויים, משום סכנת הידבקות ותחלואה. היום אמת זו השתנתה: מחלות העור נחקרו, חלקן מוכרות כמי שנגרמות בשל חיידקים, חלקן וירוסים, חלקן מהוות מחלות גידוליות, בעוד שברור מעל לכל ספק, שווסת ופליטת זרע כלל אינן מחלות. גם שום דבר רע או מסוכן לא קיים בהן, והאמת לגביהן שונה תכלית השינוי. ובכל זאת דבקים מרבית המאמינים הדתיים בדעה, ש"ווסת מטמאת" היא אמת אבסולוטית. סדרה ארוכה של צווים והלכות נפסקו בנדון, ומאות אלפי אנשים חיים את חייהם לאורם, כאן והיום.

להתכתבות זו שבינינו יש סוף, גם אם לא הגענו שנינו למיצוי מלוא דעותינו. ויכוחים בנושא דת התנהלו לאורך כל ההיסטוריה האנושית, ושכנוע לא היה בהם: אמונה היא עניין שברגש. "בא" לאדם להאמין, בשל מצב נפשי מסויים, בשל מצוקה אישית, בשל שינוי כלשהו, שנראה לו (ולאחרים) משום מה "הארה" - זו זכותו וזה עניינו הפרטי. אי אפשר לחדור לנפשו ולשנות בה הליך כזה. האתיאיזם איננו מבוסס על רגש, אלא על היגיון, ואינני באה כאן לתת ציון לשבח או לגינוי הרגש והיגיון: בנפשו (מוחו) של כל אדם קיימים שני מרכיבים אלו, ובהתאם לעוצמה של כל מרכיב נקבעים חייו: גבר ההיגיון - האדם יותר רציונלי, יותר חילוני, אתיאיסט, יותר דוחה מעליו אמונות הבל. גבר הרגש - הפך יותר למיסטיקן, יותר למאמין דתי, לחבר כת כלשהי, נוטה יותר למאמין ביותר אמונות תפלות וכו' (אין אדם בעולם שפטור מאמונת-הבל כלשהי!). שוב - אין כאן הענקת ציוני שבח או גינוי: זוהי עובדת חיים. בשניות של שתי התכונות הבסיסיות הללו - רגש והיגיון מצוי גם ההסבר, איך יכול איש מדע דגול להיות בו בזמן גם מאמין דתי, כמו, למשל, ישעיהו לייבוביץ.

תודה לך, יוחנן, באמת תודה. הקשבתי לכל הסבריך ברצינות, אבל אינני מקבלת את תקפות קיומם. אני מאחלת לך שתצליח במחקרך התיאולוגי בחו"ל, ושתחזור הביתה בשלום, עשיר יותר בידע, עמוס ביותר כוח אישי להאמין במה שלבך חפץ.

בברכה,
שירה.

חופש

יוחנן מוסיף לסיום:

למרות שאתם לא מאמינים בנצרות ובתיאולוגיה שלה. אני מאמין ביושר ובכנות הפנימית שלכם. אני מברך אתכם על-כך, ואני מרגיש שאתם ילדיו האהובים של האל הנצחי, גם אם אתם עדיין לא חשים בכך. אני חושב על שיחותינו, ואני מרגיש שזה נותן נופך נוסף לאמונתי.
תבורכו!
יוחנן

חופש

שירה מסיימת:

תודה על כל המחמאות, ואני שמחה שבהתכתבות בינינו הבאתי אותך לכדי הרגשה טובה. צר לי על שעלי לסיים את ההתכתבות בנימת רוגז, אבל בקשה אחת לי אליך, וקבל נא אותה ברצינות רבה: הסברים על אמונה, גם שהיא רחוקה ממני, אני מוכנה תמיד לשמוע, להקשיב ולנסות להבין. התנשאות ופטרונות - לעולם לא! אלו שנואים עלי ומעוררים את כל מערכת התנגודת שבגופי ובמוחי. אתה כותב לי:

"... ואני מרגיש שאתם ילדיו האהובים של האל הנצחי, גם אם אתם עדיין לא חשים בכך".

אנא ממך! השאר בבקשה את מחשבותיך אלו לעצמך, ואל תנסה אפילו לחשוב מה אני חשה מה אינני חשה, ומה עדיין אינני חשה!! בוודאי לא ביחס לאלילות או לאלוהות. אני מקווה שאני אהובה על אישי ועל ילדי, ולא על שום דמות דמיונית, ואל תציב אותי במצב מגוחך, המנוגד לרוחי, להבנתי, להשקפתי ולתרבותי. בכך אתה דומה, לצערי הרב, לרבנים יהודים רבים, המבטאים עמדה דומה, השנואה עלי מיסודה: "תינוק שנשבה" הם מכנים את היהודים החילונים, כביכול איננו אלא תינוקות שמוחם טרם בשל, והננו שבויים (זמנית לטעמם) במחשבות לא-בשלות או שגויות. מה שאני יודעת, מבינה וחשה - זהו רכושי הרוחני הפרטי, ולאיש אין זכות לקבוע בהם דבר וחצי דבר. מעולם לא היה עולה בדעתי לפנות אליך, או אל אדם אחר כלשהו, ולומר לו מה אני יודעת שהוא חושב, או חש, או עדיין לא חש, בטרם הוא עצמו הביע לכך או ביטא זאת בדרך כלשהי. השאר נא מחשבות כאלו לעצמך, והסתפק בכך.

שירה מצוות אתר חופש.

חופש



חברים ב- עוצב על ידי