אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויברא האדם את אלוהים בצלמו
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

"כי זה מאלוקים, שחייב להיות טוב"

תגובה להתבטאותה של חסידת-חב"ד צעירה בבמת חופש
מאת עירון

חופש

שרה-רחל, החב"דית הצעירה, כותבת בסוף דבריה לאתר: "שנבין איך שהכל באמת טוב.  זה חייב להיות טוב  כי זה מאלוקים, שהוא רק טוב". לא היא יצרה תפיסה פשטנית ונאיבית זו, המחמיאה ל"אישיותו" של האל - היא רק קיבלה אותה מאבותיה, ובעיקר מרבותיה הגדולים (האדמו"ר הזקן, שניאור-זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד ובעל ספר-היסוד שלה, ספר התניא, פסק בספרו: "אין רע יורד מלמעלה". והרבי מליובאוויטש האחרון, מנחם-מנדל שניאורסון, חזר על קביעה פסקנית זו רבבות פעמים, בהתוועדויותיו שבעל-פה ובכל כתביו).

עיון במקורות מגלה כי הם-עצמם סותרים תפיסה נעימה ונוחה זו, המבקשת להציג את האל באור של טוב מוחלט שאין בו רע כלל, ואומרים כי היפוך הדברים נכון: הרע - כולו מן האל הוא.

נתחיל בבראשית: סמאל - המלאך-השטן בפמליה של מעלה, הישות המנוגדת לאל ולקדושה - מי יצרו? האם הוא יצר את עצמו? ברי וברור שהאל הוא שיצרו - כלומר, הוא שיצר את הרע, את הטומאה, השלילה, הרשע.

ועוד בבראשית: הנחש הקדמוני - זה שפיתה את חווה במיתוס היהודי, ובשל חטא אדם ואשתו כל האנושות לוקה עד היום - גם הוא סמל מוחשי לרוע, לטומאה, לחטא, לקלקול - מי יצרו? לא האל בראו ויצרו במו-ידיו?

וגם זאת בבראשית:  על עץ הדעת נאמר כי הוא "טוב ורע" - עץ הדעת, שיש בו רע מעורב בטוב, מי יצרו? הוא יצר את עצמו וניטע מאליו בגן-עדן? - האל הוא שיצרו והוא שעירב  בו את הרע!

נדלג הרבה קדימה ונגיע לישעיהו הנביא. בפרק מה (פסוק ז) אלוהים אומר בגלוי ובשפה ברורה: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע - אני ה' עושה כל אלה". השמעתם: אני ה' בורא רע - אני בראתי [ובורא גם עכשיו!] את הרע!

נמשיך בדילוגנו ונתקדם לקוהלת (א, יג). קוהלת אומר: "עניין רע נתן אלוהים לבני-אדם לענות בו". ובכן, אלוהים נתן לבני-האדם עניין רע - דברים מפורשים.

דילוג נוסף יביאנו אל דברי-הימים א ט, יד, ושם נאמר: "... כי ממך הכל". אמנם במקור מדובר על השפע והטוב שנתן האל לבני-האדם, שממנו הם חוזרים וגומלים לו בעבודתו ובקיום מצוותיו, אבל העיקרון הגלום כאן חד-משמעי: ממך הכול - גם הרע.

ואצל חז"ל נאמר (בבא בתרא טז ע"א): בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין. כאן חז"ל שמים בפי הקב"ה הודאה גמורה: אני הוא שבראתי את יצר הרע!

המקורות עצמם סותרים אפוא לגמרי את הקביעה המיתממת והמרוממת של אדמו"רי חסידות חב"ד כי אלוהים הוא "תכלית הטוב" וכי "אין רע יורד מלמעלה". אלוהים שלהם הוא-הוא יוצר הרע, בוראו ומקיימו - כי הוא יוצר-כול, לרבות כל הרע, הטומאה, השלילה, הרשע, הנגעים והפגעים והפשעים שבעולמנו. הוא המקור לכול, שכן ממנו נובע הכול ושופע הכול. אין מקור אחר. (אצל אדמו"רי חב"ד אפשר למצוא פלפול קבלי מסובך על תהליך ירידת האור האלוהי מן האין-סוף - שכולו טוב מוחלט - דרך העולמות העליונים: אצילות, בריאה, יצירה עד עולמנו, עולם העשייה הארצי, שרק בו האור האלוהי הטוב נהפך לדינים קשים המתבטאים באסונות ובשאר רעות חולות; אך  כל זה אינו אלא פלפול-בלבול שאינו לא מעלה ולא מוריד לענייננו. בקבלה אפשר לפלפל ולהתפלסף עד בלי דיי - התוצאה הסופית היא שאנו בוחנים, והיא רע מוחלט, כפי שאנו נוכחים ממעשי העולם הזה, שהם - כלשון האדמו"ר הזקן בספר התניא - "רעים וקשים".)

אנו נוכחים אפוא - הן מן המקורות והן על-פי המציאות הארצית שאנו חווים בכל דורות המין האנושי - כי התפיסה החסידית-חב"דית ש"אלוקים הוא תכלית הטוב" אינה אלא כזב שבני-אדם מטפחים ומפתחים למעלת פילוסופיה חסידית עמוקה, אלא שכל-כולה אשליה, אחיזת-עיניים, תעתוע חשיבתי, רמייה עצמית ושקר קונבנציונלי מוסכם שבצלו ובאורו החיים נעשים נעימים ומתוקים יותר. כמה טוב ונעים לחשוב שתאונת-דרכים שבה נהרגה אישה הרה עם שתי בנותיה הקטנות היא טוב מוחלט כי "זה מאלוקים שחייב להיות טוב"; כמה נעים וטוב להניח שמטוס נוסעים שהתרסק ומאתיים ושמונים נוסעיו נהרגו - הוא אירוע שקרה ב"השגחה פרטית", על-פי רצון האל, שהוא כמובן "טוב מוחלט" ו"תכלית הטוב" ו"אין רע יורד מלמעלה". כאן אנו נוכחים שוב בידוע מכבר: הדת מוכרת אשליות מתוקות וממתיקות, מייפה את המציאות, מחליקה את הפינות הזוויתיות השליליות שבמעשי הבריאה והבורא, מרדימה את חוש השיפוט העצמי והאובייקטיבי של האדם, משתקת ביקורת על האל ופעליו, מחניפה לאל ועוטה עליו כסות של שלמות שכולה רק טוב, במסווה פילוסופי-קבלי "עמוק".

כך נוצרת לאל תדמית מלאכותית כוזבת וזוהרת, שקל יותר לשווקה להמוני צרכני הדת הפוטנציאליים בכל אתר וזמן, מעין תעלול פרסומי-שיווקי-אמוני.

עם זה ראוי ורצוי להפנות את הקורא אל פסוק אחר, שלטעמי הוא שמבטא את המציאות האובייקטיבית, כפי שאני מבין אותה [ולא אתמה אם יבוא מאן-דהו ויטען שהבנתי מוטעית...]: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג, לז). פסוק זה אומר בפשטות: אל תייחסו לאל כלום - לא את הרוע ולא את הטוב שבעולמנו. האל אינו מפעיל את הטוב והרע כנגד המין האנושי או לטובתו, איננו מעניק פרסים למתנהגים יפה ואיננו עונש את הסוררים. כל מה שקורה כאן הוא תוצאה של כוחות הטבע או של מעשי האדם, ולאל אין כל חלק ונחלה בדברים - הוא אינו אלא צופה אדיש ובלתי-מתערב. לדעתי זו התפיסה הראויה שעל כל תאיסט חילוני לאמץ, על-סמך ההנחה המקדמית שלאל הקוסמי האמתי אין דבר וחצי-דבר עם האל התנ"כי והחז"לי - האל הדתי-יהודי.


אוגוסט 2004


חברים ב- עוצב על ידי