אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
האם כשרות טובה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

העיוורון - והאסון

תגובה על מאמרו של יעקב סתר על העיוורון
מאת עירון

מאמרו של יעקב סתר הוא אחד המאמרים האקטואליים גלויי הלב והאמיצים ביותר שפורסמו באתר - ובתקשורת הישראלית בכלל.

(אגב, מאמר כזה אינו יכול להתפרסם כיום בשום  עיתון ישראלי גדול, בטענת 'אנטישמיות', 'הסתה' וכו'. וכמובן, כשהוא כבר מתפרסם, באות מיד תגובות נלוות, מוכרות ושגורות, בנוסח "אני חילונית, אך נדהמתי לקרוא..." - כגון במעריב 21.2.2007.

רק לדתיים ולמיניהם מותר כיום להסית באופן לגיטימי נגד חילונים. למשל, במעריב פורסם מאמר [ב-25.10.06] בכותרת: 'החילוניות - אויבת הציונות'. חילונים כיום אפוא הם אויבי העם והמדינה [שכל דחף-ייסודה היה חילוני מובהק...]. מחר עשוי עיתון ישראלי לפרסם מאמר בכותרת 'להוציא את החילוניות אל מחוץ לחוק' [ובהמשך: 'חילונים - לכלא!' ובהמשך: 'מוות לחילונים!'] - ועורך העיתון ויועצים משפטיים יטענו בהיתממות שזו קריאה לגיטימית לחלוטין, חלק מחופש הביטוי... 'לא ייתכן!' אתם אומרים. האומנם?)

מאמר זה כולו הזהרה והזעקה וזעקה - עוז להצלה, לא רק לתמורה, בטרם פורענות.

ישראל כיום אפוא היא דמוקרטיה-לכאורה ותאוקרטיה-בהתהוות (והאירועים סביב 'מצעד הגאווה', בנובמבר 2006, נתנו לתהליך זה ביטוי מוחשי וממשי בולט). והגרוע מכול - כמעט אין איש מעז לפצות פה ולצייץ על כך [ואין ספק שהיעלמות 'שינוי' הרעה את המצב]. הפוליטיקאים ה'חילונים' עסוקים במיליון נושאים, לרובם אין העניין נוגע, קצתם פוחדים מלחצי-איומי החרדים-דתיים ונרתעים מכל נגיעה ב'יהדות' ['אנטישמיות!'] - והתקשורת ה'חופשית' שותקת ומשתיקה, פן תיחשב - שוב - עוינת.

מי נותר במערכה הכבדה? חבורה עזת-רוח אך דלת אמצעים באתר/עמותת חופש. המוהיקנים האחרונים שעדיין מעיזים ומנסים לזעוק, להתריע, להזעיק, להזהיר. אבל מי שומע? למי אכפת? את מי זה מעניין? מי כאן מסוגל בכלל לחשיבה רציונלית, משוחררת מעומס הדת ומפחדיה-הפחדותיה? בעת-הדת היא כיום נחלת מדינה שלמה, לרבות 'חילונים' [איפה בכלל אפשר למצוא חילונים-ממש במדינה זו? כולם הסתממו בסם הדת, או שהם חוששים לפתוח את פיהם מסיבות ידועות].

חופש

המציאות היא שהתודעה של ה'חילוני' הממוצע כיום היא למעשה תודעה דתית. הדת - מכוח התעמולה המסיבית-אינטנסיבית הנפעלת בשמה ולמענה - השתלטה על התודעה של הישראלי הלא-דתי הממוצע, והעובדה שהוא מהלך ברחוב גלוי-ראש אין לה עוד כל משמעות: רגע אחד הוא גלוי-ראש, ובמשנהו הוא חובש כיפה ודתי לכל דבר ועניין - ונשאר כזה גם לאחר הסרת הכיפה, כי הדת מוסיפה לנקר במוחו (שהרי היא מגיחה ומציצה אליו ועליו כאן מכל עבר ובכל עת).

זה אסון, מכת מדינה, אבל עובדה. כשאומה שלמה - בניצוח המדינה ובעידודה, וכן בעידוד מוסדות כגון הסוכנות היהודית - עוסקת [24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, עשרות שנים] בהחזרת עצמה ליהדות-במשמע-דת ("יותר חילונים לומדים יהדות" [= דת] - ידיעות אחרונות 1.10.2006).

מה הפלא שהגענו למצב שאם אינך אומר [למשל] 'בלי נדר' או 'בעזרת השם' - מסתכלים בך ['חילונים'!] כבתימהוני הראוי לתוכחה מייסרת ['מה, אתה לא יהודי?!'] על 'העזתו' ו'בורותו'...


ממאמרו של יעקב סתר עולה אפוא גם תובנה והכרה חדשה לחילונים: כפייה דתית עשויה להיווצר לאו-דווקא בחקיקה, כפי שהניחו עד כה; נהפוך הוא: הכפייה הדתית עשתה הסבה (מגמתית ויזומה), מן החקיקה הדתית הלא-מועילה - שהרגיזה את החילונים והזיקה לדתיים - אל פעילות הפצה והטפה (תוך ניצול - לגיטימי לכאורה - של זכות הביטוי והדעה וחופש הדת, שהדמוקרטיה החילונית [!] מקנה) בכל מקום ובכל עת. הדתיים, לכל פלגיהם, תפסו לבסוף (בהשפעה ממריצה ונמרצת של חב"ד, ראש-החץ ותנועת-החוד המיסיונרית-משיחית של הפצת הדת כיום) מהו הנוגדן היעיל והמועיל ביותר במאבק נגד החילוניות: מלחמת-תנופה תעמולתית נחושה [על-ידי עבודת-שדה רבת-זרועות מתמדת], לשם החלשת החילוניות עד מיטוטה המוחלט. כך יוצר ונוצר מצב חברתי-רעיוני-כלכלי חדש ושונה, ולפיו הכפייה הדתית כיום היא פרי שינוי טקטי - מכוון ומוכוון - במגמה ובאווירה החברתית. כך מתהווה עומס תודעתי דתי מצטבר הנשזר בחיי היום-יום ויוצר מאסה הדוחקת-והולכת
ומצמצמת-מצמקת בהתמדה את החברה וההוויה החילונית[1] - ומרחיבה ומעצימה-והולכת את מקבילתה הדתית-חרדית. זאת בדיוק מעוניינים להשיג כל תועמלני הדת בכל העולם היהודי: שינוי תודעתי, שיביא לידי היפוך מספרי וערכי לטובת הדת וחסידיה [בלשונם: המהפכה היהודית]. היעד הסופי ידוע ומוצהר: כינון שלטון-הלכה מלא במדינה היהודית[2], כהכנה לביאת המשיח, ואחריה - החזרת השכינה. אבל גם אם לעולם לא יוגשמו המטרות הייעודיות-אמוניות הסופיות הללו (כצפוי להיות) - עצם חיזוק הדת והשלטתה המתעצמת, כל-כולו הוא רווח נקי ומוחלט של הדתיים ואמונתם, והיפוכו - לחילונים ולהשקפת-עולמם.

מובן וברור מדוע מתרחשת כאן התחזקותה של הדת [אין הכוונה כאן לצד הכספי והתקציבי, אף כי גם הוא רב-השפעה ביותר. גם הילודה החרדית איננה המקור העיקרי לחיזוק הדת]: א) כפי שהוזכר - פעילות סופר-סופר אינטנסיבית [במיליון ערוצים ודרכים] למען הפצת הדת וחיזוקה; ב) משבר [הקרוב לשבר] חברתי-ערכי-פוליטי עמוק המתחולל כאן, ובמצב משברי -  הבריות מחפשים מקור ומשענת לחיזוק, ופונים למקור המוכר להם משכבר - הדת.

(תועמלני הדת, כמובן, מצדם, מלבים ומעצימים את רושם המשבר במערכות המדינה, ומנצלים זאת לצורכי תעמולה דתית-המונית. הם רואים במשבר את שיברה הסופי של האידאולוגיה החילונית-ציונית, ובהתלהבותם-התלהמותם הרבה החלו מקצתם אף 'להתנבא' - על-יסוד דברי חז"ל - כי אנו כבר מצויים 'בישורת האחרונה שלפני ביאת המשיח'. כל חולשה חילונית-ציונית היא משאב-זהב לדת ולתועמלניה - וזו בוודאי עילה מצוינת למחנה החילוני לגווניו להיתקן, להתעשת ולהתחזק, לבל יעלזו צריו ואורביו.)

וברור גם מדוע: האדם הוא יצור סובייקטיבי לחלוטין, וצרכיו-שלו קודמים מבחינתו לכל ערך אובייקטיבי [מדעי-רציונלי]: הוא זקוק למשען, לערכים, לזהות, ל'אמת' - ולשם כך ידחה בכל תוקף כל ממצא שיסתור את ערכיו-צרכיו אלו; ועל-כן לעולם יידחו [בעיני האדם הממוצע - ורוב בני-האדם ממוצעים הם] פרטי מידע ומדע שיפריעו לו להשיג ולמלא את כל צרכיו הסובייקטיביים. לכן הדת משגשגת ומצליחה כל-כך - היא ממלאת ומספקת את כל צורכי נפשו של האדם, בפרט זה היהודי.

לא רק זאת: הדת היא המערכת היחידה שמבטיחה דברים ברורים, אם כי, כמובן, חסרי כל בסיס. לדת, כמערכת אמונית מוחלטת, יש אמת אחת קבועה ונצחית, שעם מרכיבים מיסטיים, הפועלים היטב בעומק הנפש המצויה במצוקה - יש לה כלים [אמנם שקריים] להבטיח מה ששום מערכת חברתית אחרת איננה מסוגלת להבטיח.

בעולם רואים בישראל מדינה דתית יותר מטורקיה

(מתוך ידיעות אחרונות 24.10.2006)

[וגם ידיעות אחרונות 2.4.2007: "ישראל - האומה המאמינה ביותר בעולם המערבי" - התקדמות לאמונה-דת = נסיגה מן הקדמה המדעית והנאורות החברתית.]

כדי לעמעם את ערנות החילונים ולהקהות את טיעוניהם, המחנה הדתי-חרדי נוהג להכחיש ברוב תוקף כל כוונה של השתלטות הלכתית-דתית על המדינה והעם: "להשתלט?! מדינת הלכה?! מי בכלל חושב על זה?! זאת סתם פרנויה חילונית חסרת כל בסיס וכולה דמיון פרוע. אנחנו בסך-הכול רוצים שהמדינה תהיה מדינה (=יותר) יהודית ושהיהודים יהיו פשוט יהודיים (=דתיים) - זה הכול ולא יותר. מה רע בזה, תגידו?"
יש לשים-לב להעמדת הפנים הצבועה-מיתממת הזאת, ולא ליפול במלכודת הדבש הערמומית-נכלולית הטמונה במתק-השפתיים הדתי-חרדי. (הרחבה אפשר למצוא במאמרו של סייברדין - 'הספינה של אמנון'.)

בעתיד הלא מאוד רחוק תהיה ישראל מדינת-דת. ואז - אם לומר זאת בגילוי-לב, ספק אם האזרח החילוני הנאור והמשכיל, ממי שעוד ייוותרו כאן - יהיה אכפת לו גורלה [ידיעות אחרונות 27.12.2006: 775 ישראלים "צעירים, משכילים ואמידים", "השמנת של מדינת ישראל", ויתרו ב-2006 על אזרחותם - וכך כמעט בכל שנה ושנה; ובריחת המוחות, אותה רעה-חולה - תופעה קבועה וידועה, שאמנם המדינה מנסה למזער אותה - הוזכרה שוב בכתבה נרחבת בידיעות אחרונות 14.2.2007, ועוד]. כי זו תהיה מדינה אחרת, זרה, שונה - לרעה כמובן, שלהם; פרי קוצר-דעתם של הציונים-לכאורה, החילונים-כביכול, שבעיוורון מטורף הכשילו והפילו את הציונות והחילוניות לקרשים  ומכרון במחיר כלב לידי שונאיהן המובהקים ביותר.

775 ישראלים

בסופו של התהליך ההיסטורי - יקיץ הקץ על מדינת ישראל, גם זו בגרסתה התאוקרטית. אבל על אבדנה של ישראל זאת - תאוקרטיה לוונטינית מתנוונת - איש לא יצטער בעולם. [כבר כיום - על-פי ידיעות אחרונות מ-22.11.2006 - ישראל ממוקמת במקום ה-36 (מתוך 36 מדינות...) בסקר עולמי למיתוג מדינות על-פי איכותן; ובסקר עולמי אחר - ידיעות אחרונות 28.1.2007 - צנחה ישראל מהמקום ה-37 למקום ה-86, על-פי טיב החיים בה; ולפי ידיעות אחרונות 22.2.2007 - רוב ניכר בציבור סבורים שישראל הולכת בכיוון לא-נכון, ומעוניינים בזיקה מוגברת לאירופה (וזו דווקא ידיעה מעודדת וחיובית כמובן); ועולה על כולם סקר מקיף שערך הבי-בי-סי ב-27 מדינות, כפי שהתפרסם בידיעות אחרונות  מ-6.3.2007. הסקר קובע: ישראל נחשבת למדינה השלילית בתבל. לא, כבר אי-אפשר לפטור/להדוף כל זאת בטיעוני-הגנה סטנדרטיים-שבלוניים, כגון: אנטישמיות, תדמית מסולפת, או הסברה לקויה. מדובר בסימני אזהרה מתרבים. מתפתח לעינינו תהליך דו-סטרי חמור ומסוכן: ישראל מתרחקת מן העולם התרבותי, הדמוקרטי, ההומניסטי, המתקדם. לחרדים זה מקור לנחת - מימושו של האידאל התורני 'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב' - אבל את כל האחרים מימוש ה'אידאל' הזה צריך להדאיג מאוד. ולמלינים-נרגנים-תוהים מדוע מאמר זה מפרט כמעט רק שלילה, כאילו אין גם הרבה חיוב וטוב בישראל, אמור נאמר: אי-אפשר לצייר תמונה ורודה, כשהשחור מרובה בה כל-כך. לא בקטרוג ענייננו, אלא בתיאור-כהווייתו של פניה של  מדינת ישראל  כיום, ואין עוד בכוח החיוב והטוב שבה לכסות ולחפות על השלילי, הפוגעני והמסוכן.]

אין בכוח החיוב והטוב לכסות ולחפות על ערוות השלילי, הפוגעני והמסוכן

ולמרבה הגיחוך אומרים לנו כל מיני מרגיענים-אשליינים מוורידי-מציאות שהחילונים [כמו האירופים] סתם מבהילים את עצמם לדעת מאימת החרדים והמוסלמים... הו, ה'מרגיעים' הללו - מתי יתעוררו מתרדמת החושים הקיומית שלהם? כדאי שכל חילוני פיכח ופיקח  יקרא את הנתונים שהביא יעקב סתר במאמרו ואת תוצאות הסקר הענק שהביא ידיעות אחרונות ביום 2.4.2007, ואת דברינו כאן, ואז יחליט אם יש או אין כאן מקום לדאגה.

למרות כל הדברים הקשים והמרים כלענה שנאמרו כאן - מובן מאליו שהמסקנה המעשית איננה רפיון-ידיים ותבוסתנות חלילה. אדרבה ולהפך - חובה עלינו לחזק ולהדק את שורותינו ולהציל את מי ואת מה שאפשר (עדיין) להציל. לא רק שכך נדע שעשינו את כל מה שלאל-ידנו לעשות למען העם והמדינה, אלא שכך ובכך גם ניצור סיכוי לשינוי המערכת ולשידודה, כל עוד הדבר אפשרי.

אין להתייאש - יש להתאושש ולאושש!

 

 



[1] אורה לב-רון כותבת [ברשימתה צמצום החינוך בעזרת המגזר הפרטי]: "לב לבייב החדיר מערכת חב"דית למערכת החינוך הממלכתי" - למרות התנגדות משרד החינוך [וההורים]!

[2][ראה גם בהמשך - במסגרת הבאה. וראה עוד: המדינה נאבקת על קיומה השפוי.]


אוגוסט 2007


חברים ב- עוצב על ידי