אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויברא האדם את אלוהים בצלמו
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

נכונותה של הדת

מכתב שקבלנו מרענן (השם שונה) מכיל רכיבים החוזרים ונשנים במכתבים רבים המגיעים לאתר 'חופש', והנשענים על הבנה לא מדויקת של הטקסט המקראי, ופרשנות שגויה שלו. פנינו אפוא לשלושת החברים שכתבו את 'פרשות השבוע' באתר, וחיברו את הספר "מפרי עץ הדעת - 'פרשות השבוע בפעמת הזמן', וכל אחד ענה לרענן על-מנת לרענן את השקפתו.

תחילה - מכתבו של רענן:

יש עניין שמטריד אותי. בויכוח רציונאלי על הדת, הטענות נגד נכונותה הרבה יותר חזקות מהטענות בעד והאתאיזם מנצח בקלות יחסית, גם את האגנוסטיקניות בסופו של דבר. אבל, יש טיעון אחד שברגע שהוא עולה הניצחון שלנו בויכוח מאבד את משמעותו מכיוון שבסופו של דבר הכול יוכרע לפי נכונותו. מיציאת מצרים בתאריכים המוזכרים בתנ"ך ועד להקמת בית המלוכה היהודי עברו רק מאה שנה. מאה שנה זה אמנם רק עד לתקופת השופטים, ודוד המלך זה עוד 300 שנה, אך עדיין מדובר בתקופה קצרה מאד, ומצד שני כמה מיליוני יהודים שחיו בתקופה הזאת. איך יתכן שבפרק זמן כה קצר כמות כל כך גדולה של אנשים הסכימו להקריב את החיים שלהם וכל היקר להם בשביל אמונה שקרית שהם בכלל לא בטוחים בנכונותה? איך ייתכן שאף אחד לא שאל את סבא שלו אם באמת כך היה? הרי מדובר במספר דורות נורא קטן בין היציאה ממצרים בניסים לבין תקופת בית ראשון, והיהודים שילמו מחיר כבד מאד על דבקותם באמונות היהודיות. תודה, ובתקווה שיש לך תשובה יותר חזקה מלומר שהנתונים ההיסטוריים פוברקו או עוותו בדרך כזו או אחרת.

איור ביניים

א. תשובתו של ד"ר משה גרנות

[ד"ר גרנות היה מורה לספרות ותנ"ך ומפקח על בתי-ספר מטעם משרד החינוך. משה הוא סופר פורה, שחיבר עשרות ספרים. החשוב לעניין הנדון כאן הוא "התנ"ך כף החובה"].

רענן היקר,

הטענה שלך שכאילו חיו מיליוני ישראלים בזמן השופטים וראשית המלוכה - אין לה על מה לסמוך. החפירות בתילים של ימי ההתנחלות וראשית המלוכה מצביעים על יישובים של עשרות, ולפעמים מאות תושבים. יוצאים דופן בגודלם הם מגידו וחצור. יישוב בגודל של מיליונים התקיים רק בסוף ימי בית שני.

ובאשר לשאלתך: כשאין תיעוד כתוב, וכאשר לאנשים יש מבנה חשיבה מיתית - אפשר לשכנע בסיפורים הפנטסטיים ביותר. עובדה היא שחסידים היום מאמינים באמונה שלימה שהרבי שלהם עושה ניסים. כאשר החל התיעוד הכתוב - הכול השתנה: פתאום אנשים לא חיים מאות שנים, אלא רק עשרות בודדות (השווה את חיי הדורות הראשונים בספר בראשית לעומת חיי המלכים כמתואר בספר מלכים), פתאום הסכמה שהאל גומל לאדם כמעשיו איננה פועלת: דווקא המלך הכי 'צדיק', יאשיהו, נהרג על ידי פרעה נכה ולא זכה ל'סוף טוב', כפי שניבאה לו חולדה הנביאה, ודווקא מנשה, המלך הכי 'רשע', מלך תקופה הכי ארוכה ונפטר בשלום.

אתה מתייחס אל הישראלים הקדמונים כאילו היו ספקנים כמו בני הדור שלנו, אבל הם היו בעלי מחשבה מיתית, והשתוקקו שהסיפורים הפנטסטיים שסופרו להם - יהיו אמיתיים.

ד"ר משה גרנות

איור ביניים

ב. תשובתה של ד"ר צופיה מלר

[ד"ר צופיה מלר הייתה מורה לספרות ותנ"ך בבתי ספר תיכוניים, ומרצה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע ובסמינר הקיבוצים בת"א. צופיה היא חברת 'חופש' ופעילה שנים רבות במאבק לחופש מכפייה דתית].

שלום לך רענן,

שנים רבות לימדתי תנ"ך בחטיבה העליונה של בתי"ס תיכוניים בחינוך הממלכתי הכללי.

את תשובתי לך אתחיל בכך, שהתנ"ך איננו ספר היסטוריה! מתוארים בו, אמנם אירועים הנחשבים כהיסטוריים בחיי האומה וסביבתה הגיאוגרפית הקרובה, אבל -

א. אין בו שום תאריך אחד כפי שנוהגים לתארך אירועים היסטוריים בימינו (ברמה הלאומית או האוניברסאלית. היינו הך!!). יש שם רק ציון של אירועים מקבילים כגון  " אשר היה דבר יהוה אליו בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה בשלש עשרה שנה למלכו.  ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה עד תם עשתי עשרה שנה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה עד גלות ירושלם בחדש החמישי (ירמיהו א') או : "בשנת מות המלך עזיהו ואראה... " (ישעיהו ו') למשל, או: כך וכך דורות, כאשר אין בכלל הסכמה אפילו על השאלה כמה הן שנות דור... וראה נא: "וענו אתם ארבע מאות, שנה... ודור רביעי ישובו הנה" (בראשית טו). כלומר, כאן זה מתפרש כ-100 שנה, ובמקומות אחרים - 40 שנה, ובמקומות נוספים - 25 שנה... ולכן תסכים עימי, ודאי,  שאי-אפשר לדבר במונחים של דיוק היסטורי  על אירועים שאירעו, או לא אירעו, או אירעו לא באופן המתואר, בדרך שכזו.

ב. אין לנו מקבילות ממקורות חוץ-מקראיים (במסמכים/תעודות/מגילות/חרסים וכו') המתארות רבים מן  האירועים הנזכרים במקרא, כך שאין שום יכולת להצליב  אינפורמציה זו, שנמסרה לנו במקרא. כידוע לך, היסטוריונים וארכיאולוגים גם בזמננו עמלים קשות לתארך אירוע זה או אחר, וכשהם עושים זאת, הרי זה תוך הדגשה מפורטת - ומנומקת - שזו השערה בלבד! והם מתקשים בכך למרות שעומדים לרשותם לא מעט אמצעים וכלים מדעיים (כימיים, למשל, או כלים גיאולוגיים מדעיים בדוקים), שהם ודאי מדויקים יותר מסיפורים העוברים מפה לאוזן ומאב לבנו ומאם לבתה בע"פ במשך מאות בשנים. שכן, העלאת הזיכרונות הללו על הכתב התרחשה, ללא ספק, מאות שנים לאחר ההתרחשות עצמה. למשל - אירוע מכונן חשוב כל כך בתרבותו של עם ישראל, כמו מעמד הר סיני, או כמו הנדודים 40 שנה במדבר-  אינם מוזכרים בשום מגילה או תעודה שמחוץ לתנ"ך, על ידי 'היסטוריונים' של עמים אחרים במזרח הקדום - ואני מדברת על עמי-תרבות, שהרבו לתעד על גבי לוחות וחרסים אירועים היסטוריים אחרים באזור, של כיבושים, ונדודים, ומלחמות, ולקיחה בשבי וכו'. אז כיצד ייתכן שאירוע כל כך חשוב בחיי העם, אינו זוכה לשום אזכור? וזה מוביל אותי לנקודה נוספת:

ג. קיומה המוכח של מגמתיות בהנצחת אירועים בידי סופריו של מלך זה או אחר, או עם זה או אחר, המבקשים להאדיר את מלכיהם, או את אלוהיהם, או את עמיהם, ו/או להלך אימים על עמים או חברות אחרות בקרבתם.

מכאן אתה למד, שכל התחשיבים הם פרי מיתוסים של עם זה או אחר, או פרשנויות, או מדרשים של דורות מאוחרים, ולא בהכרח תיעוד היסטורי מדויק של קורותיו. והרי השאלה 'לפני כמה שנים נברא העולם' גם היא צריכה הייתה להישאל על-ידי כל אדם רציונאלי בן דורנו, וכאשר המדע מדבר היום במידה מרובה של ביטחון על כ- ארבעה מיליארד שנים, בעוד שפרשניו של עם-ישראל מתארכים אירוע קוסמי-אוניברסאלי זה ב- 5970 שנה בלבד... כיצד תיישב - אם צריך בכלל ליישב - הבדלים כאלה בין הנתונים? שאלתי: "אם צריך בכלל ליישב - הבדלים כאלה בין הנתונים?" כיוון שאין שום מכנה משותף לנתונים המובאים ע"י שני צדדים אלה, האמונה מכאן והמדע מכאן. כי כשאתה מנסה להשתמש בכלים של צד אחד לצורך פעילות כלשהי בצד האחר, הרי אתה כמי שבא לשחק שחמט בכללי המשחק של כדורגל. פשוט עד כדי כך!!!

וכשאתה שואל: "איך יתכן שבפרק זמן כה קצר כמות כל כך גדולה של אנשים הסכימו להקריב את החיים שלהם וכל היקר להם בשביל אמונה שקרית שהם בכלל לא בטוחים בנכונותה?"  אני שואלת אותך מנגד: כיצד אתה יכול לשאול, בכלל, שאלה הנוגעת לאמונה, שאין לה דבר וחצי דבר עם "נכון או לא נכון", שהם כלים של הרציו, ושעניינם הוא הוכחת עובדות, ולא סיפורי מיתוסים ואגדות שבטיות שאין שום דרך להוכיח את אמיתותם? וזאת כדאי שתזכור: מה שניתן להוכחה - חדל להיות כבר עניין של אמונה, והוא נכנס לתחומי המדע. זוהי גם הסיבה לכך, שלעולם לא תצליח לשכנע אדם מאמין שהוא שוגה באמונתו בעזרת כלים רציונאליים, ממש כשם שלא תצליח לשכנע בכלים מיסטיים, שאינם ניתנים להוכחה, שום איש מדע, בחולשת  טענותיו. אלו הם, פשוט, שני מקבילים שלעולם לא ייפגשו!

ולבסוף - לטענתך, כי "היהודים שילמו מחיר כבד מאד על דבקותם באמונות היהודיות" הרשה נא לי לומר לך, שלא רק היהודים שלמו מחירים כבדים על אמונותיהם! והרי כל שאהיד מוסלמי משלם בחייו על אמונתו, וכל אם מוסלמית השולחת ביודעין את בנה להתאבד בשם אמונתה- האם זה אומר שאמונתם המוסלמית היא הנכונה? והנוצרים הראשונים - אם אתה כבר מתעניין בהיסטוריה - האם לא הקריבו אף הם את חייהם על אמונתם הנוצרית? אז אמור נא לי: האם גם הם לא שאלו את סבא שלהם אם זה היה כך באמת, לפני שהקריבו את חייהם? מדוע אתה שואל שאלות כאלה רק לגבי יהודים?  אלא צא ואמור: עובדה יש רק אחת, וניתן להוכיחה או להפריכה באמצעות ראיות צולבות ממקורות שונים. וזהו המדע. ואילו אמונה איננה זקוקה כלל לראיות ולהוכחות, ולכן גם יש אמונות שונות, כיוון שאין צורך להגיע לעמק השווה על מידת נכונותן! מי שמאמין - מאמין, ולא נדרשת לו שום הוכחה. ורק המדען (והיסטוריה נמנית אף היא עם המדעים. מדעי החברה. כל תחום מדעי  והכלים המיוחדים לו) יחפש את העובדות. תיאוריות יש כמה, גם הוכחות יש יותר מאחת, לעיתים, אבל עובדה (מוכחת!) בכל עניין יש רק אחת. והיא תהיה נכונה כל עוד לא הופרכה ע"י הוכחה אחרת, והיא תתבטל אם תימצא הוכחה חזקה ממנה.

אני מקווה שהשבתי על תהיותיך, רענן. אם נקודת המוצא שלך היא אמונית - ייתכן שלא תשתכנע, אבל אם אתה שואל שאלות רציונאליות - עליך גם להיות מוכן להשתכנע מהסברים רציונאליים.

בברכה,

ד"ר צופיה מלר

איור ביניים

ג. תשובתו של דן מלר

[דן מלר הוא רופא, וחבר בעמותה 'חופש' ובצוות האתר שלה, פעיל למעלה מ-25 שנים במאבק לחופש מכפייה דתית].

שלום רענן,

בתשובתי אתייחס לכל הערה ושאלה שלך, שכן רצוני להגיב על כל אמירה ושאלה שהעלית, ולא 'לברוח' חלילה מנקודות, שלכאורה תחשוב ש'ברחתי' מהן. בוא ונפרט תחילה את נקודות המוצא למכתבך, את הנושאים בהם נגעת ואת השאלות אותן העלית, ואעשה זאת מתחילת מכתבך ועד לסופו:

  1. הוויכוח הרציונאלי על הדת;
  2. ניצחונם הקל יחסית של האתאיזם והאגנוסטיציזם;
  3. נכונותה של הדת;
  4. מיליוני היהודים שחיו במרחב 'הזה' עד לתקופתו של דוד או בתקופת בית ראשון;
  5. נכונותם של כל אותם מיליוני יהודים להקריב את עצמם למען האמונה באלוהים (אלוהי ישראל);
  6. שאלותיו של היהודי המצוי באותה תקופה את הסבא שלו על אמתות אותה אמונה;
  7. המחיר הכבד ששלמו אותם יהודים על דבקותם באמונות היהודיות;
  8. הטענה שהנתונים ההיסטוריים פוברקו או עוותו הינה פחות חזקה מההסבר שאתה מצפה לו ממני.

אתחיל בנקודה האחרונה:

  1. משאלתך אני מבין, שלדעתך הבסיס ההיסטורי לסיפור המקראי - כעולה מהכתוב בספרי התורה והתנ"ך, הוא נכון. כבר ענה לך ידידי משה גרנות כשכתב "כאשר החל התיעוד הכתוב",  שכן, וזאת כתבה לך גם צופיה - כתיבת ספרי התורה והתנ"ך לא נעשתה "בזמן אמת", קרי - בעת התרחשות הדברים המסופרים, אלא הרבה (הרבה!) שנים לאחר מכן, מאות שנים. לכן, רענן, תשובתי לגבי הנתונים ההיסטוריים שבתנ"ך היא תשובת אנשי מחקר המקרא ואנשי מדעי ההיסטוריה, ולא תשובתו של הרבי מלובאביץ או רב עובדיה. התיעוד הכתוב החל בתקופת המלכים, אם כי ייתכן וחלקים נכתבו קודם לכן בידי כתות או אישים למטרות שעניינו אותם בשעתם. התנ"ך המוכר לנו הינו צובר של מספר מקורות נפרדים, שנאספו ונאגדו לספר התנ"ך (=הקנוניזציה של התנ"ך) לאחר חורבן בית שני. על כתיבת התנ"ך ועל מקורותיו תוכל לקרוא באתר שלנו 'חופש' www.hofesh.org.il  בבמת חופש הבאה: http://www.hofesh.org.il/letters/tanach/torawriters/torawriters.html.
    וכעת לשאר שבע הנקודות לפי סדרן:
  1. כאתאיסט מוחלט (הרבה יותר מאשר ריצ'רד דוקינס, שאצלו האתאיזם הוא על בסיס מדעי. כשלאיש מדע כריצ'רד דוקינס אין ראיה לאי-קיומו של משהו, הוא אינו מסוגל לומר בוודאות מוחלטת שאותו משהו אינו קיים) המשהו עליו מבוססת הדת המונותאיסטית (כל השלוש) ומרבית הדתות הפוליתאיסטיות הוא חד משמעית דבר שאינו קיים. 'אלוהים' הוא הגיג מחשבתי קדום של האדם 'העתיק' (השתמשתי במונח זה על-מנת להימנע מכתיבת המונח 'פרימיטיבי'). לאדם העתיק, לפני בערך 10,000 שנה ויותר, הייתה סיבה טובה להמציא לעצמו אלוהים. מותג זה פתר לו בעיקר את בעיית הפחד - פחדי קיום, פוריות, הישרדות והבטחת המשך החיים. גם היום יש בני אדם הזקוקים לתמיכה חיצונית, ו'אלוהים' מהווה עבורם משענת. לאחרים זו - במקרה הטוב - משענת קנה רצוץ, ולאנשים כמוני זוהי דמות דמיונית-בדיונית, או כלשונו של ידידי משה גרנות - דמות מיתית.
  2. בתחילת מכתבך אתה  מדבר על 'דת' ("בויכוח רציונאלי על הדת", ומי מנצח את מי באותו ויכוח), ובהמשך מכתבך אתה מדבר על אמונה דתית ("להקריב את החיים שלהם וכל היקר להם בשביל אמונה"). דת ואמונה אינן מילים נרדפות - אלו הם שני מושגים שונים לחלוטין. דת היא מערכת חוקים המבוססת על אמונה באל, אליל או אלוהים כלשהו. הנוצרי והיהודי מאמינים באלוהים, אבל לשניהם דתות שונות.
  3. אינני מבין למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על ניצחונם הקל יחסית של הדעות הלא-דתיות ("האתיאיזם מנצח בקלות יחסית"). לטעמי אין כאן שום ניצחון ואין שום הפסד. לאחד יש אמונה באלוהים, והשני אוחז בדעה שאלוהים אינו קיים. מה כאן קל ומה כאן קשה? האמונה מעיקרה היא רגשית, ואינה מבוססת על עובדות, או כהגדרתו של משה גרנות - חשיבה מיתית. זו בעיה אישית של החושב, ואין לזה קשר לעובדות במציאות. זה שמאמינים רבים מקשרים את חשיבתם המיתית לעובדות דמיוניות - זו בעיה שלהם. לי כאתאיסט מוחלט אין שום תחושת 'ניצחון' למול המאמין הדתי. גם אין לי כל רצון להתווכח אתו על אמונתו - מצדי שיחיה עימה כרצונו, בתנאי שלא יתערב בחיי, ושלא יתחב את ידו ואפו למטבחי, לכיסי, לחדר המיטות שלי, לארון הספרים שלי ולאורחות-חיי.
  4. "נכונותה של הדת" אינה עומדת לוויכוח. הדת היא עובדה קיימת - מערכת חוקים דתיים, כתובה וברורה. מערכת חוקים זו קבילה על המאמין הדתי, ואינה צריכה לעניין את זה שאינו מאמין, או זה שחי במערכת דתית אחרת. אותי מערכת החוקים הדתיים של היהדות הדתית מעניינת, משום שהיא נכפית עליי בניגוד לרצוני ובשונה מהכרתי, ואני עושה כל שביכולתי לנתקה מעליי. מה שעומד לוויכוח היא האמונה הדתית באלוהים, וכל מה שנובע ממנה, קרי - הטענה ש'אלוהים' ברא את העולם על כל הקיים בו, והטענה ש'אלוהים' ציווה על בני האדם, בעיקר על 'בניו האהובים', קרי אתה ואני וכל שאר בני העם שלנו, לנהוג בחייהם אך ורק בדרכים ובאופנים ש'הוא ציווה'. זה מה שעומד לוויכוח, שכן שתי טענות אלו גוררות אלפי התנהגויות שאדם חופשי אינו מוכן לעשותם. אך בעיקר גורם הדבר פגימה חמורה בחינוך הדור הצעיר, או נכון יותר - אי-חינוכו - ראה הבורות והבערות הקיימים אצל אלפי בוגרי החינוך החרדי, שפרט לידע מעמיק בחוקי-דת ארכאיים, שלרוב-רובם אין כל קשר לחיי אדם כיום, הם חסרי-ידע ביחס למה שחברה נורמאלית בזמננו חייבת לרכוש ולדעת.
  1. על "מיליוני היהודים" שלכאורה חיו בארץ בתקופתו של דוד ובית ראשון ענה לך ד"ר משה גרנות. כאן ברצוני להמליץ שתקרא שני ספרים מעניינים שכתבו פרופ' פינקלשטיין ופרופ' סילברמן מאוני' ת"א (הראשון - ארכיאולוג, השני היסטוריון) - "ראשית ישראל" ו-"דוד ושלמה". יש כמובן החולקים על גישתם (ראה למשל פרופ' אדם זרטל מאוני' חיפה (ספרו "סודו של סיסרא" מאד מעניין), אבל אלו גם אלו קובעים שהבסיס ההיסטורי לסיפור המקראי מאד רופף, אם קיים בכלל עד לפלישת שבטי ישראל לכנען. התייצבות אותו בסיס היסטורי היא רק בתקופת בית שני. כשאתה מעלה את סוגית 'נכונות' הכתוב המקראי, אני ממליץ בכל לבי שתקרא את ספרו החשוב של ד"ר משה גרנות "התנ"ך כף החובה" http://www.hofesh.org.il/books/kaf_hova/kaf_hova.htmlיש שם חומר רב וחשוב עבורך גם בנושא זה.
  2. אני מגיע למשפט שלך "כמה מיליוני יהודים שחיו בתקופה הזאת. איך יתכן שבפרק זמן כה קצר כמות כל כך גדולה של אנשים הסכימו להקריב את החיים שלהם וכל היקר להם בשביל אמונה שקרית שהם בכלל לא בטוחים בנכונותה?".  על המיליונים ענו לך צופיה ומשה, וחומר בנושא זה תמצא בספרו של משה, עליו המלצתי בסעיף הקודם.

יהודים? בני ישראל באותה תקופה לא נקראו יהודים, אלא בני ישראל, ושפתם הייתה בעיקר ארמית, ייתכן משולבת בכנענית. בימי בית שני דובר על שפתם שהיא 'יהודית'. הפעם הראשונה ששם זה של שפת הדיבור בארץ מופיע בתנ"ך היא בפרק יח בספר מלכים ב', פסוק כו: "ויאמר אליקים בן חלקיהו ושבנה ויואח אל רבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו  ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החמה". אותה סיטואציה ואותה בקשה מוזכרים גם בישעיהו לו/11-13, נחמיה יג/24 ודברי הימים ב' לב/18.

"להקריב את החיים שלהם וכל היקר להם בשביל אמונה"? לאיזו אמונה אתה מתכוון? האם אתה סבור שבני ישראל האמינו באלוהיו של משה? הרי כבר כששהה על ההר הקימו להם, יחד עם אהרון אחיו, את עגל הזהב. כמעט בכל בית בשבטי-ישראל, ולאחר מכן ביהודה ובישראל, היו צלמים, פסילים ותרפים - סמלים לעבודת אלילים, שלא פסקה גם כאשר רשמית הוצהר על עליונותו של האליל 'אלוהים'. אסמכתות לכך תמצא בספר שופטים יח/20-17, בשמואל א' יט/13, 16, במלכים ב' כג/24, בזכריה י/2. ישעיהו ב/8 מדבר על כך שהארץ מלאה אלילים; עבודת הבעל מוזכרת בתנ"ך החל מספר שופטים ח/33 - "ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים", ולאחר מכן מוזכרות עבודת הבעל והאשרה אין-ספור פעמים. עד כדי כך חזקה ורבה הייתה אמונתם של בני ישראל באלילים, שבבית המקדש השני הוצב גם פסלה של עשתורת. היה רק שבט אחד שהיה קנאי לאליל אלוהים, והוא שבט לוי, שאמונתו הקיצונית לוותה באלימות איומה, ועל כך ראוי להיאמר "לא מדובשך ולא מעוקצך"... בני ישראל בתקופת המקרא, בוודאי בימי דוד ובית ראשון, לא הקריבו את נפשם למען אמונה באליל אלוהים, ובוודאי לא הייתה להם נכונות לעשות כך. זוהי קביעה של מטיפי-דת בימינו, שנועדה לשכנע אנשים ללכת עימם לעולם הדת (=החזרה בתשובה).

  1. אתה שואל אותי "איך ייתכן שאף אחד לא שאל את סבא שלו אם באמת כך היה?". מאחר שבשום מקום בספרי התורה והתנ"ך אין מסופר על שאלות כלשהן שאנשים שאלו את הסבא שלהם, לא ידוע לי מה הם שאלו את הסבא שלהם, כולל השאלה שאתה מתעניין בה כאן. לאור  העובדה שרבים בעם האמינו אז באלילים, סביר לי מאד שאנשים שאלו את הסבא שלהם על המולך ועל הקרבת קורבנות אדם למענו, על עשתורת, על האשרה, על הבעל או על דגון. מאד לא סביר שמישהו אז שאל את הסבא שלו "אם באמת היה כך" לגבי אלוהים יהווה אדוניי.
  2. "היהודים שילמו מחיר כבד מאד על דבקותם באמונות היהודיות": בני ישראל, ככל עם אחר באזור, "שילמו מחיר כבד" עבור רצונם ושאיפתם הטבעית לחיות בארצם ולשלוט בה ככל עם אחר שחי באזור, ושאת מרביתם השמידו בני ישראל ללא רחמים "מבלי להשאיר בהם שריד ופליט". זוכר? היו שתי צורות להרג, רצח והשמדה של בני ישראל בארצם: האחת הייתה רציחתם והשמדתם של בני ישראל בידי אנשי שבט לוי "בשם אלוהי ישראל", או מכוח מגיפות שבאו עליהם "בשם אלוהי ישראל". הרג אחר היה מכוח מלחמות שמלכים ועמים אחרים נלחמו בהם לא על רקע דתי, אלא מדיני-שליטתי. בני ישראל בתקופת בית ראשון ושני לא שלמו מחיר כלשהו על דבקותם באמונה.

הסיום של המשפט שלך הוא מעניין: "על דבקותם באמונות היהודיות". לאלו אמונות התכוונת?

בברכה
דן מלר


פברואר 2011


חברים ב- עוצב על ידי