אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

פסקי הלכה

בין שאר המקורות הדתיים-חרדיים שיש לנו עניין בהם, מעלה אתר חופש על במתו גם אוסף של פסקי הלכה, שמתקבלים כמקודשים בעין חרדית, ותמוהים, בלשון המעטה זהירה, בעיניו של אדם חופשי.

נתן (שם בדוי), מבקר באתר, פנה אלינו בביקורת לגיטימית, וניצן השיב לו. ההתכתבות ביניהם נמשכה לאורך מיילים לא מעטים, ואת העיקר אנחנו מעלים כאן הפעם, משום העניין הציבורי-כללי שבו. כמנהגנו, גם הפעם לא שינינו מסגנון כתיבתו של המבקר, ולא ביצענו בו עריכה לשונית כלשהי.

חופש

כתב נתן:

ניצן שלום!
דף מיוחד באתר שצד את עיני היה בעניין פסקי הלכה. [ופה היתה הפנייה לקישור המוזכר לעיל]

אתחיל בכך, שאינני מבין את מטרת הריכוז והפרסום של פסקים אלו. בסך-הכל מדובר בעיקר בפסקים שחודשו, ולא בדברים חדשים. מה עוד, שלאדם שלא שומר מצוות פסקים אלו לא מעלים ולא מורידים, מאחר והם לא רואים עצמם מחוייבים להלכה או לפסקים אלו.

אם כדי להראות את הגיחוך שבדבר הצגתם זאת, הרי שלא השגתם את המטרה מאחר ומי ששומר מצוות ומקבל על עצמו פסיקות רבנים מסויימים יקבל את הדברים גם אם הם מוזרים, משונים, לא מקובלים וכו'...

שנית: לא הבנתי את העובדה, שהסתמכתם בין השאר על כרזות רחוב -"פשקווילים"- שכתוב מתחתם "פסיקת הרב פלוני", או "ע"פ בד"ץ אלמוני", בעוד שלעיתים קרובות המפיצים של שלטים אלו הם לא יותר מאנשים שיש להם מכונת הדפסה, ובינם לבין הלכה אין דבר. לעיתים מדובר בפרובוקטורים בשירות גורמים המעוניינים להצית אש. לדוגמא: בוויכוח שהיה לפני חצי-שנה בין שתי בתי עסק, נעזרו בכרזות רחוב שביזו אחד את השני, והמציאו "פסקי הלכה" שלא היו ולא נבראו. דוגמא נוספת: כרזת רבין במדי אס-אס הודפסה ע"י אנשים כאלו.

בקיצור: לא מפשקווילים לומדים הלכה, כי אם מרב. אם רב מפרסם פסק הלכה הוא לא נעזר בכרזות, (למרות שניתן למצוא מדפיסי פישקווילים שמשמשים בשם של רב כדי להשיג מטרות).

שלישית: בדרך כלל כשמציגים כתבה עיתונאית, או בכלל כשמצטטים משהו מציינים מקור ותאריך. לא ראיתי את זה פה.

דבר נוסף: לעיתים מופיעה רק הכותרת ולא הכתבה כולה, זהו פתח עצום לדמגוגיה. ואידך זיל גמור.

דבר אחרון בעניין הפורום "חופש": [המדובר בפורום אינרטנטי שהתנהל בקהילת 'תפוז' ונסגר לאחרונה עקב העברת רוב הפעילות לקבוצת 'חופש' בפייסבוק] מצטער, לא ראיתי שם רמה גבוהה של כתיבה או דיון (למעט מיקרים בודדים). מה שכן ראיתי זה אנשים שאוהבים להתווכח ולזרוק בוץ. כך שלא נראה לי שאני אצטרף אליו. בכל מקרה אני מאמין שתראה את השם שלי אם אני אחליט שכן.

שלומות ואור,
נתן

חופש

השיב ניצן:

שלום נתן,

מבחינתי, המטרה של הצגת אותם פסקי הלכה היא כפולה: במישור השטחי היא אכן הצגת הגיחוך שבדבר. אינני בטוח שלא השגנו את המטרה - תלוי בעיני מי. אני יודע בוודאות על אנשים מסוימים שאצלם מטרה זו לפחות הושגה :)

במישור העמוק יותר, המטרה קשורה בכותרת "אלוהים נמצא בפרטים". לדעתי אין משמעות לדת ללא אלמנטים טקסיים, הנוגעים לפרטים הקטנים ביותר (דהיינו לפולחנים), כי אחרת נשארים רוב הדברים במישור הפילוסופי - דבר שאינו תואם את ציפיותיהם של מרבית האנשים. לכן חשוב לדעתי להדגיש, כי דווקא הפרטים הקטנים (ולעיתים המגוחכים) הם בעצם אלה "המרכיבים" את השלם. על-ידי כך אני מקווה להתעמת, לפחות באופן חלקי, עם התפיסה הבלתי ברורה אצל רבים, הקושרת "דת" עם משהו "כללי, רוחני ונעלה" תוך הזנחת הפרטים.

אתה צודק בתיאור האופן שבו נוצרים לעיתים פסקים שכאלה, אך רובם המכריע של פסקי ההלכה המופיעים בדף לקוחים מהעיתונות הכללית, תוך ציון המקור הרבני שלהם. לא תמיד היה בידינו המקור המדויק של כל גזיר עיתון - חלק גדול מהם פשוט "נודד" לו באינטרנט בין אנשים שונים.

לגבי "פורום חופש" - הוא איננו שייך לאתר אלא לאתר "תפוז", ואין לנו שליטה על "הרמה" שם: זהו "פורום" שבעקרון פתוח לכל מי שמעוניין לכתוב בו, ואכן כותבים בו אנשים שונים (כפי שקורה גם בפורומים אחרים ברחבי האינטרנט). הצנזורה היחידה שמתבצעת שם נעשית בדיעבד, לא על-ידינו, ורק למקרה של טעויות טכניות או כתיבה שעל פניה נראית בלתי-חוקית. אין קשר "רשמי" בין פורום חופש לאתר חופש, למעט העובדה שאנשים המזדהים עם מטרות האתר (אך לא פעילים באתר עצמו) מנהלים את הפורום.

ניצן

חופש

והמשיך להקשות נתן:

ניצן שלום!

כפי שכתבתי, היחס לכתבים אלו לא משתנה בעיני המתבונן. הגיחוך לא הוצג פה. למי שלא מאמין דברים אלו לעולם יהיו שטויות ולמי שמאמין דברים אלו לעולם יהיו הלכה. זה כמו לנסות לשכנע את המשוכנעים. הטענה: "אבל זה מחזק את הגיחוך" לא עומדת במבחן המציאות. (ואני מדבר בכללית ולא על אנשים ספציפיים).

דעתך בעניין "אלמנטים טקסיים" ו"פרטים קטנים" היא לגיטימית, אבל לא הכי מדוייקת. בא נבחן את זה במישור הפילוסופי: נניח שאפשר להוכיח שמעשה מסויים (לדוגמא: לקפוץ באויר שלוש פעמיים תוך קריאת: "הידד") גורם לזה שמי שחולה אנוש ירפא. שים לב: מוכח, לא אמונה ולא תיאוריה, רופאים מאשרים את זה וזה מוכח מדעית, הרי ברור שמי שרוצה שהחולה ירפא יעשה את המעשה בצורה הכי מדוייקת ונכונה שאפשר, עם כל הפרטים הקטנים. עד כאן הפילוסופיה.

הדת העברית סוברת , כי חיי הרוח וחיי המעשה קשורים אחד בשני, ויש ביטוי רוחני לכל מעשה שנעשה בחיים הגשמיים. אם ההשפעה הרוחנית היא חיובית זה נחשב ל"מצווה" אם ההשפעה הרוחנית היא שלילית זה נחשב ל"עבירה". מכאן, שמי שמאמין שמעשיו משפיעים בצורה חיובית על העולם, ירצה לעשות מעשים אלו בצורה הנכונה והמדוייקת ביותר. מאחר ולא כל אחד יודע את השפעת מעשיו בעולם הוא פונה לרב שיודע קצת יותר ממנו, מכיר את העולם הרוחני קצת יותר טוב ויכול לתת לו הכוונה וכיוון מדוייק יותר ממה שהיה יכול להשיג לבד. רב, זה לא רק להיות "יודע" זה גם לדעת להשיב ולהכווין.

ולעניין המצוטטים:

לרוב, פסקים אלו הם דברים שהיו ידועים והרב שאמר אותם רק הזכיר הלכה, העובדה שבאתר 'חופש' מייחסים לזה כל כך הרבה חשיבות מראה סוג של תלות, ורצון לאישור לדברים שלהם (לדוגמא: האתר יכול היה לצטט בדיוק את מה שנכתב בספר ויקרא על משכב זכר, אבל הוא העדיף להביא את דבריו של הרב גורן). זה לא מראה על רצינות אלא על ילדותיות.

אתה כותב: "אתה צודק בתיאור האופן שבו נוצרים לעיתים פסקים שכאלה, אך רובם המכריע של פסקי ההלכה שמופיעים בדף, לקוחים מהעיתונות הכללית תוך ציון המקור הרבני שלהם. לא תמיד היה בידינו המקור המדויק של כל גזיר עיתון - חלק גדול מהם פשוט "נודד" לו באינטרנט בין אנשים שונים". כאן טמונה הבעיה, משום שאמיתות של דברים היא דבר חשוב, אם אתר כמו "חופש" רוצה שיקחו אותו ברצינות.

ראשית: מדובר בחומר שהגיע דרך האינטרנט, ואמינותו מוטלת בספק. אתה מוזמן להכנס לאתר "אגדות אורבניות" [ופה היתה הפנייה לאתר Snopes שבינתיים חדל להיות פעיל] ולראות כמה אגדות אינטרנט קיימות, חלקם אמת, חלקם שקר ורובן נעות על הקו הדק שבין שנייהם. אם אתה מקבל הודעת דואר על "וירוס ה11 בספטמבר" אתה מתייחס אליו ברצינות או לא? אני לוקח הכל בערבון מוגבל ובודק את זה. זה לגבי חומר אינטרנטי.

שנית: ציטוטים מהעיתונות לא תמיד מדוייקים מאחר והמטרה של העיתון היא לא שהציבור ילמד הלכה (חופש הביטוי והעיתונות) אלא לעורר עיניין או פרובוקציה (אם יש פרובוקציה, יותר אנשים קונים את העיתון) פעמים רבות מצוטטים רק חלק מהדברים, מושמטים חלקים חשובים, ויש פעמים שמדובר בלא יותר מ"ברווז עיתונאי". (דוגמא: בשבוע שעבר הרב שמואל אליהו ענה תשובה לשואלת לדבי יחסי אישות, הוא ענה בפרוטרוט על מנת שילמדו הלכה, אבל העיתון בחר לפרסם רק מה שרצה לפרסם, נתן כותרת "מפוצצת" שתמשוך את העין ותגרום לאנשים לקנות את העיתון. הגורם היחידי שהיה פה הוא כלכלי ולא חופש המידע, וחבל. אבל זו התקשורת בארצינו הקטנטונת.

לעניין הפשקווילים: לא אחזור על דברי. אני מניח שברורה לכם רמת האמינות של כרזות רחוב אלו.

בעניין פורום 'חופש', אינני מאשים את האתר ברמת הפורום, אם כי הייתי מצפה מפורום שמתבסס על האתר להיות ברמה קצת יותר גבוהה, כשאני רואה את צורת הביטוי שם של הדוברים, לעיתים מצד המנהלים של הפורום עצמו, זה רק דוחה אותי יותר.

מה עוד ששמתי לב שלא משנים שם הרבה מהאתר עצמו, לא ראיתי שם חידושים גדולים. דבר שדי הפתיע אותי זה שזמן קצר אחרי ששלחתי את המכתב הקודם, "פתאום" צצה לה הודעה שמודיע על הקישור לעמוד "אלוהים נמצא..."

שוב אינני מאשים מי מהעורכים של האתר ברמת הפורום, אבל הייתי מצפה לקצת אחריות.

כל טוב,
שלומות ואור,
נתן

חופש

והשיב ניצן:

שלום נתן,

שתי הערות קצרות לגבי הטיעון שהעלית: "למי שלא מאמין דברים אלו לעולם יהיו שטויות ולמי שמאמין דברים אלו לעולם יהיו הלכה" -

  1. גם אם הוא נכון, אין בכך (לטעמי) כדי להצדיק את אי-פירסום הפסקים האלה.
  2. קיים "ספקטרום" שלם ורציף למדי של אמונות, שרבים נמצאים ב"מקומות טובים באמצע", גם כאלה הנודדים ממקום למקום.

לגבי הלוגיקה של הפרטים הקטנים: ברור לי, שמי שמאמין ש"אי-חיטוט באף בשבת" משפיע בצורה חיובית, ירצה לבצע פסיקה זאת. אבל אני הופך את כיוון הטיעון הלוגי: ברגע שאני יורד לפרטים הקטנים והמטרידים ביותר, וגם פונה למי שאינו נמצא בקצה של הספקטרום הנ"ל, הרי דווקא בגלל שבביטוי "א גורר ב" מופיע 'ב' שעשוי להטריד את חשיבתנו, אני מקווה שהדבר יעורר קצת יותר חשיבה על 'א'. דוגמא (שאיננה מחייבת): המקרה שהופיע בחדשות לפני מספר שנים, של אותו בחור דתי, שהסיר את הכיפה מראשו לאחר שעובדיה יוסף השווה את יוסי שריד לעמלק.

בנושא "רב מכיר את העולם הרוחני קצת טוב יותר" - הייתי מנסח זאת "רב מכיר את ההלכה קצת טוב יותר". את העולם הרוחני, לדעתי, מכירים טוב הרבה יותר דווקא אנשי רוח מן התרבות הכללית החופשית, אומנים, פסיכולוגים ורבים אחרים. רב יודע את השפעת מעשיו של המאמין בעולם רק בעיני המאמין עצמו או בעיניו שלו.

לגבי עצם תוכנם של הפסקים - ברור לי שהם "ידועים" או "ידועים פחות", ולא יותר מאשר פירוט-יתר (או מסקנה לוגית) של הלכות קודמות. הרי זו דרכה של ההלכה. התלמוד מפרש את התורה, הרמב"ם את התלמוד, השו"ע את הרמב"ם ועובדיה יוסף את השו"ע. על עצם התהליך הזה - שאינו מרשה סטייה משמעותית והטלת ספק ענייני - עצם הביקורת שלי, שכן - אם שרשרת זו של פרשנויות מותרת ולגיטימית, מותר גם לנו לפרש את עובדיה יוסף, ושכמותו.

לגבי האמינות: מדובר בצילומי עיתונות ולא בטקסטים סתמיים. כולנו מודעים לשמועות הרבות שעוברות באינטרנט. כאן מדובר בקטעי עיתונות, והם גם הוצגו ככאלה. יתירה מזאת: את רובם הגדול ראינו כבר במקורות תקשורתיים שונים, בנוסף על קבלתם דרך האינטרנט (כולל בטלוויזיה וברדיו). אם נמצא בוודאות שהודעה ספציפית שם מהווה "מתיחה", נפרסם זאת. אני גם מסכים שציטוטים מהעיתונות אינם תמיד מדוייקים במאת האחוזים. כאמור - באתר שלנו הדברים הובאו בשם אומרם.

נקודה חשובה נוספת מבחינתי היא, שבאותה מידה של "הצלחה" יכולתי לפנות להלכה הכתובה עצמה, ולהחליף כל אחד מאותם פסקים (המדויקים יותר או פחות) בפסקים פרטניים כתובים "מארון הספרים היהודי", תוך השגת אותה המטרה כמעט, תלוי בקהל הספציפי. עבור קהלים גדולים מאד, סדר שריכת השרוכים בנעליים או איסור קריאת עיתון עברי בשירותים מצטיירים באותו האופן.

תודה,
ניצן

חופש

מאוחר יותר הצטרף גם אוהד לשיחה:

נתן היקר, קראתי את כל ההתכתבות בינך לבין ניצן, והרשה גם לי להוסיף נקודה חשובה, שלא עלתה בדיון עד כה, והיא - קהל היעד של אתר חופש ומטרות האתר. הטפה וחינוך של החברה הדתית והחרדית אינם יעדים שלנו, והציבור הדתי-חרדי איננו הציבור אליו אנחנו פונים, אלא בדרך אגב, ככל ציבור יהודי-ישראלי הגולש באינטרנט ומגיע לאתרנו. קהלנו הוא הציבור היהודי החילוני הגדול, ואחת ממטרותינו היא מאבק בלתי מתפשר במערכות המיסיונריות הדתיות, הקרויות בשוגג "החזרה בתשובה".

למערכות המיסיון הדתי יש השפעה, לצערנו הרב, על חלק מהציבוריות היהודית-חילונית, וכאן אנחנו משתדלים להוות, ככל יכולתנו, חומת-מגן. אחת הדרכים להוכיח לאותם אנשים שהדת מתעתעת בהם, ונראית להם כפאטא-מורגנה מקסימה, משכנעת ובעלת מסרים של אמת מוחלטת לכאורה, צדק ומוסר עילאיים כביכול, ושלדעתם הלא מגובשת עדיפה על חייהם הנוכחיים בעולמנו החופשי, היא להציג בפניהם את השקרי, הכוזב והנלעג שבמינהגים הדתיים, וראיות כאלו יש למכביר. העליבות, הנלעגות והבוטות הקיימים בפסקי-הלכה מסויימים, גם אם רק בחלקם, מלמדים על הכלל, ובייחוד על אומריהם ומפיציהם.

כשאתה מתגונן ומסביר לנו, שחלק מפסקי ההלכה שאנחנו מעלים באתר הם "בסך הכל" פשקווילים, מעשים לא אחראיים לכאורה של בודדים, לא של מנהיגי-דת כביכול, ואין הם מהווים ביטוי רשמי של הציבור החרדי, אשיב לך: גם זו הינה דוגמה להתנהגות אופיינית של ציבור מסויים, במקרה זה - ציבור חרדי. שהרי לא תמצא פשקווילים בציבור דתי מתון, או בציבור היהודי החילוני הגדול, אם כי אלו גם אלו הם אינם טלית שכולה תכלת. האם שאלת את עצמך, מדוע דווקא בציבור החרדי פועלת ומשגשגת שיטת הפשקווילים הבזויה?

התשובה ברורה: השימוש בפשקווילים הוא אחד הביטויים לפחד הנורא השורר בחברה החרדית, ולחוסר יכולתו של הפרט לומר בגלוי את אשר עם לבו - במכתב לעיתון, בשיחה גלויה בתקשורת, או גם בתוך הקהילה. החשש להיות אחר, שונה, ההתבטלות המוחלטת בפני המנהיג - הרב, האדמו"ר, מונעים מהפרט את יכולת הביטוי העצמי שלו, הכן והגלוי, שהרי את הריבונות על עצמו מכר מזה כבר למנהיגיו בקהילה. נותרה לו רק דרך אחת להביע את דעתו: להדביק בחשאי מודעה על לוח המודעות, ולברוח מהמקום מהר ככל שניתן.

זאת עושה האדם הקטן, שכדבריך יש בביתו מכונת הדפסה. אבל זאת עושים גם רבנים ואדמו"רים, כשברצונם להחרים, להכפיש או לכפות על מישהו את דעתם ואת רצונם, וזאת הם עושים לעתים בשמם, לעתים בעילום שם או בשינויו.

לכן, נתן היקר, גם פסק הלכה המודבק כפשקוויל על לוח המודעות בבני-ברק, במאה-שערים או בכל שכונה חרדית אחרת, פסק הלכה הוא, בין אם אמיתי הוא אם כוזב. העליבות, חוסר ההיגיון והאבסורד שבו הם הוכחה טובה לצעיר ולתמים - העומד פעור-פה וחסר-מענה אל מול מטיף חרדי מקצוען, המנסה לשכנע אותו "לחזור בתשובה" ולמשוך אותו אליו ולאורח-חייו - שאל חברה מעין זו, שזה סגנון כתיבתו וביטוי לתרבותו, מוטב לו שלא להצטרף.

בברכה,
אוהד מאתר חופש


נכתב: מאי 2004; פורסם: יוני 2015



חברים ב- עוצב על ידי