אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
עם אחד גיוס אחד
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

אמת (1)

בעריכת פרופ' דן מלר

זהו מאמר ראשון בסדרה שנושאה 'אמת'
בהמשך יובאו מאמרים נוספים, שמטרתם להבהיר לקוראים את  המושג 'אמת'
שיש לו משמעויות שונות ברבדי-תרבות ובתחומים שונים בחיינו.


חופש

"מן הים הכללי
וטיפה משלי"
(חנניה רייכמן: פתגמים ומכתמים, 1976)


גולש א:
עיינתי באתרכם ורציתי להגיב שהתרשמותי מהאתר או מהתנועה הנקראת "חופש" היא שהאתר אינו מחפש את האמת, אלא בא להקניט את הדת בכל דרך שנמצאת לו אפשרית, בהצגת עובדות מן הדת שנראות לפחות כלפי חוץ משונות. אין שום חיפוש אמת אלא ניסיון לשלול את האפשרות של הדת. אולי זה נעשה מפחד שהדת תשתלט בסוף על המדינה וזה ניסיון להציל מפני זה.

גולש ב: לי דווקא נראה שאתם ממש לא חופשיים אתם משועבדים לייצר שלכם וחושבים שאתם חופשים אם תהיו אמיתיים עם עצמכם ותבדקו מה מניע אתכם לעשות כל דבר בחיים תיראו שזה לא בגלל שאתם חופשים אלא בגלל שאתם עבדים!!

גולש ג: אני יהודי דתי. הגעתי אליכם תוך כדי שיטוט באינטרנט. אני רואה את עצמי כאדם שהעמיק בתורה, בעל ידע לא מועט. בנוסף יש לי השכלה אקדמאית בתחומים פסיכולוגיה, מתמטיקה ומדעי המחשב. במקצועי אני מהנדס תוכנה. על פי ההגיון שלי, אינני רואה שום הפרכה לדת היהודית מתוך דבריכם. אני אדם מאד שכלתן, ואמת היא עקרון מאד חשוב אצלי. בין היתר, חשוב לי מאד לדעת אם התורה היא אמת (שזו דעתי עתה), או להיפך (כדבריכם).

גולש ד: עם אפס מודעות, כמו עדר של שוטים, במקום לנסות למצוא משמעות אמיתית לחייכם בתוך עולם של כסף, חוסר משמעות והפקרות, אתם בוחרים להמשיך את דרכם של היוונים, הרומאים, הקומוניסטים והנאצים, אשר ניסו להכחיד את עם ישראל ומורשתו, כל אויב עם הדגשים שלו. לכו לשיעורים של רוחניות, אפילו בודהיזם, לכו חפשו חכמה אמיתית, רוחניות אמיתית, אהבה, שמחה. אני בטוח שרובכם נשמות הצמאות מאד למשמעות אמיתית ולכן הלהט, רק מרוב מבול השקרים שהעולם הזה הרעיף עליכם אתה, את, פשוט איבדתם קצת את הדרך.

גולשת ה: מטרת הסמינר היא בסך הכול לפתוח צוהר לעולם מדהים של יצירה, היסטוריה מפוארת ועושר ספרותי מדהים שמשם ההוכחות לקיום היהדות והאלוקים.. לפוקדי הסמינרים ניתנת הזדמנות להיכנס ולחקור עולם מופלא זה וברוב המקרים לאחר חקירה מרובה הם מגיעים לאותה אמת מוחלטת שלא יכול להיות שאין בורא ומכוון לעולם. באשר להשוואה בין יהדות לדתות האחרות, אנשים שיוצאים מסמינר נוצרי או מוסלמי עלולים לחשוב שזו דרך האמת רק אם יסתפקו בסמינר עצמו, היות וכל בר דעת ממשיך וחוקר גם אחרי הסמינר מיד יגיעו למסקנה מהי דרך האמת בעבודת השם (היהדות) ומהו חיקוי עלוב (נצרות ואיסלאם) וזה אני כותבת מתוך חקירות שעשיתי בעצמי. בטוחני שאם מטרתך היתה רצינית ולא ניגוח הדת היית ממשיך לחקור ברצינות ואז לא היית יכול להתעלם מהאמת שצועקת מכל פינה וספר. מקווה שיום אחד תזכה גם אתה להתפקח.

גולש ו: הרי זה ברור שאתם שקרנים וצבועים ות'אמת שאין לי הרבה זמן לבדוק את האמיתות של אתרכם. אבל בודאי אם זאת הייתה מטרתי אז הייתי מוצא הרבה שקרים לבנים... האתר של הרב אמנון יצחק מוביל מהפכה טובה בעם בלי שום ויכוח והנתונים שהוא מראה בדיוק סותרים את שלכם. ואצלכם מתקבצים כל הפחדנים מאחורי המסכים שטוענים שהם בחורי ישיבה או חוזרים בשאלה וזהו אין לכם שם אמת...

גולש ז: אתם סתם מחפשים תירוצים לתאוות שלכם וליצרים שלכם, בורחים מהאמת ומרפדים אותה בכל מיני טענות שנראות חכמות... צריך הוכחות לדבר אמיתי... אני מאחל לכם כל טוב בואו וטעמו באמת טעמה של תורה מה היא... בקיצור תתעוררו ותלכו לברר את הדברים באמת ותפסיקו לתרץ את תאוותיכם שהרי אם אלוקים היה מתיר לכם הכל הייתם רצים אחריו  כמו שקל לכל נוצרי מצוי לעשות.

חופש

וכך הלאה, שוב ושוב, עוד ועוד התייחסויות למושג 'אמת', תמיד בצורה מוחלטת, אבסולוטית, אחת ויחידה, נצחית, בלעדית ליהדות הדתית ולאמונה באלוהים, סוג של אכסיומה ברורה ומובנת לכאורה לכול בני-האדם באשר הם כביכול. כל אותן התייחסויות ל'אמת' מתבססות על  נקודת-מוצא אמונית-דתית, כשמשמעות המושג 'אמת' בתחום זה היא אמוציונלית-מיסטית.

המושג 'אמת' שייך בעיקרו לתחום ההגותי יותר מאשר לחיי המעשה, והוגי דעות רבים בחנו וחקרו אותו מכיוונים שונים. וכבר כתב על כך אריסטו ב'מטאפיסיקה' שלו: "לומר על מה שמצוי שאינו מצוי, או על מה שאינו מצוי שהוא מצוי, הנו שקרי; ואילו לומר על מה שמצוי שהוא מצוי, או על מה שאינו מצוי שאיננו מצוי, הוא אמיתי[1]. אלא שאריסטו לא הבחין בהגדרה זו בין ''אמת' בתחומים אובייקטיביים לבין 'אמת' בתחומים סובייקטיביים, מיסטיים-דתיים, או שאינם כאלה, ובחלק מהם דווקא נעסוק בסדרה זו.

בנקודה זו נכון יהיה להכיר את דעתם וגישתם של אנשי מדע ורוח למושג 'אמת', על-מנת  שלפחות דוברי שפתנו - שפת התרבות האנושית-כללית - יבינו שמדובר במושג יחסי, וכי כל הכללה שנעשית בגינו נכונה, אולי, לבעל הרעיון ולעת כתיבתו בלבד. פנינו למקורות שונים ולאנשי-רוח בתחומי החיים השונים, ליקטנו את דעותיהם, ואת הלקט והפאה, בלא שכחה, הננו מציגים בפניכם כאן:

במילון החדש כותב אברהם אבן-שושן[2]אמת - דבר נכון ונאמן, דבר שיש לתת בו אמון, ההיפך מן 'שקר'; יושר, צדק, נאמנות.

מילון אוקספורד[3] מגדיר אמת: דיוק או יושר או נאמנות של מהות או איכות מסויימת.

'אמת' - כמוה המושגים המסבירים אותה  'נכון', 'נאמן', 'אמין', 'יושר', הם מושגים יחסיים לזמן, לתרבות, למוסר, לבני-האדם המשתמשים בהם ולמצבים הלשוניים הרבים בהם משתמש האדם לצרכיו השונים. הן המוסר האנושי הקדום של קורבן-אדם לאל והן מוסר האוסר פסק-דין מוות בימינו יכולים להיחשב - כל אחד בתקופתו - כנכון, או כנאמן. מאידך גיסא - לא ההפלגה הדמיונית בסיפורי-עמים ולא אגדות או מיתוסים הם מודל לדיוק בפרטים במחקרים המדעיים. מה שהתקבל כאמת במיתולוגיות של עמים שונים איננו אמת במיתולוגיות אחרות, בוודאי אינו אמת בתפיסתנו היום את החיים ואת תולדות היווצרותם.

בדברנו על 'אמת' עלינו להפריד הפרדה ברורה בין השימוש במילה זו בתחומים המדעיים השונים לבין שימושה בתחומי הרגש, המיסטיקה והאמונות. כל איש-מדע מחפש את ה'אמת' בתחומו, כפי שהגדיר זאת יפה התיאולוג ואיש ההגות היהודי הרמן כהן (1918-1842) : חיפוש האמת הוא בגדר אמת. אבל על-אף חיפושיו הבלתי-נלאים ורצונו האדיר להשיגה הוא יודע מראש, שלעולם לא יגיע ל'אמת', אלא יתקרב אליה יותר ויותר, וכל ממצא 'אמתי' שיימצא בדרך יהיה זמני, תקף לתקופתו, ויוחלף ב'אמת' זמנית אחרת, לכשתימצא, בעתיד.

בעולם הרגש, המיסטיקה והאמונות-התפלות והדתיות כאחד -  ה'אמת' היא מהות   ברורה למאמין, ריאלית, קבועה, חד-משמעית, ובעיקר בלעדית ונצחית - תמידית, עד עולם, לנצח-נצחים. מגדילה לעשות כאן הדת, המייחסת את ה'אמת' לאל - כל דת לאל שייחסו לה מאמיניה. מכאן שהדיבור והשימוש הלשוני-רעיוני במילה 'אמת' שונה לא רק במובנה היחסי של המילה, אלא גם ברובד החברתי, התרבותי, המקצועי והלשוני של המשתמשים בה. עד כדי כך גדול ההבדל, שנראה שלפנינו שפות שונות, בהן למילה 'אמת' בשפה האחת משמעות שונה לחלוטין מזו של משמעותה בשפות האחרות, ללא כל דמיון ביניהן.

ההתייחסות למושג 'אמת' בתרבות הכללית - יהודית ואחרת- היא של מהות יחסית, המתארת ממצאים, מצבים, התנהגויות או ערכים, הבאים לייצג  דברים נאמנים למציאות, דברים שיש לתת בהם אמון, שהם ההיפך מן 'שקר' - והם נכונים לעת בה נדון או מוערך הדבר האמור להיות 'אמת'. וכך מגדירה פרופ' רחל אליאור, ראש החוג  למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת הקתדרה לפילוסופיה יהודית על שם ג' כהן את המושג 'אמת':
"
אמת היא הניסיון האנושי המוגבל לבטא במהימנות ובדיוק את החוויה האנושית ואת הניסיון האנושי על פי מיטב השיפוט של הדובר הנסמך על מראה עיניו ועל משמע אוזניו, על ניסיונו החושי והכרתו המופשטת, על ניסיון חייו המצטבר, על תבונתו, מצפונו ורגישותו, על קריאתו, השכלתו  וידיעותיו, על עולם ערכיו ועל גבולות השיח האנושי בתרבות בה הוא חי.
דומה, שככל שאדם מרחיב את אופקיו כך הוא מתוודע ליחסיותה של האמת, לתלותה הבלתי נמנעת בנקודת ראות סובייקטיבית, ולזיקתה לעולם הערכים הנוהג בחברה אשר בה האדם גדל ולמכלול נסיבות חייו.
מפנה חשוב במאה העשרים כרוך בעובדה שהתרחב מנעד[4] הקולות הנלקחים בחשבון לתיאור האמת ונקודות מבט שונות בתכלית נחשבות כבעלות תוקף ומשקל. האמת של נשים וגברים, נכבשים וכובשים, מנשלים ומנושלים, מדיחים ומודחים, עשירים ועניים, דתיים וחילוניים מושפעת בעליל מניסיון חייהם השונה ומן הערכים המרכזיים להם הם מייחסים  חשיבות ועדיפות בזיקה לניסיון חייהם, חינוכם וציפיותיהם.  האמון בקיומן של אמיתות אובייקטיביות בעלות תחולה כוללת התערער במידה רבה משעה שהתוודענו במאה העשרים למשקל המכריע של נקודת המבט הסובייקטיבית ושל הניסיון הייחודי של האדם המתאר את העובדות וקובע את האמת."

פועל יוצא מתפיסה זו הוא, שכל הגדרה של 'אמת' על פיה - התפיסה הכללית, ההגיונית והמציאותית - מתייחסת ל'אמת' כאל מושג יחסי לזמן, לתקופה, למיקום, לתרבות ולאדם אותם משמשת, בהם פועלת ולהם מתכוונת אותה 'אמת'. הנריק איבסן, סופר ומחזאי נורווגי (1906-1828) כתב[5]: מהן האמתות שהרוב רגיל לחנות סביבן? הן אותו האמתות שבאו בימים כל-כך עד שהן בלות. ועוד כתב איבסן[6]: לעולם לא תלבש את מכנסיך הטובים בלכתך להיאבק למען החופש והאמת. חנניה רייכמן[7] ניסח זאת בלשונו היפה והחידודית:

לוחם אמת, זכור מצווה
נוספת על תרי"ג:
אל תצא לריב ריבה
במכנסי-החג

ג'ובראן חליל ג'ובראן, המשורר המוסלמי-לבנוני, (1923-1883) כתב:  אל תאמר 'מצאתי את האמת', אמור 'מצאתי אמת'. וחנניה רייכמן הביע זאת בדרכו:

מחפש האמת כל שעה ושעה
הוא חסיד או חכם וחקרן
ואולם הטוען, שהוא כבר מצאה -
הוא רק תם, או שוטה, או שקרן.

ברוך שפינוזה, הוגה הדעות היהודי-הולנדי, (1677-1632) כתב באותה רוח: האמת היא אמת-מידה לעצמה ולטעות.

ג'ונתן סוויפט, הסופר והעיתונאי האירי (1745-1667), המוכר לכול מספרו "מסעי גוליבר", תיאר מסעות דמיוניים אלו בארץ הגמדים ובארץ הענקים בצורה כה אוטנטית ומציאותית, שרבים בתקופתו האמינו שמדובר בסיפורי אמת. וכך כתב בספרו (תרגום שלנו): האנשים האומללים הללו הציעו מזימות, שמטרתן לשכנע מלכים לבחור מקורבים על בסיס חוכמתם, יכולותיהם ויושרם; ללמד שרים לדאוג לטובת הציבור; לתגמל תועלת, יכולות גבוהות ושרות מסור; ללמד נסיכים שהדרך לדעת מה טוב להם היא להקבילה למישור החיים של נתיניהם; של העסקת אנשים על בסיס כישוריהם, לצד אשליות פרועות ובלתי מציאותיות אחרות, שלא עלו עד אז כלל בראשם של אנשים, ושאישרו בפני את התובנה העתיקה, שלא קיים משהו כה פרוע וכה לא-רציונאלי שלא נתפס קודם לכן כאמת בידי כמה פילוסופים.

גוליבר

גוליבר

עוד על 'אמת' ומשמעותה הפילוסופית-רעיונית ניתן לקרוא בספרו של אהרון קליינברגר[8], ב"מעשה החינוכי- עיון ומחקר בעריכתו של דוד נבו[9] ובספרו של ישראל שפלר "תנאי הידיעה - מבוא לתורת ההכרה ולפילוסופיה של החינוך"[10].


באמונה הדתית לעומת זאת משמשת המילה 'אמת' כלי יעיל לעיגון האמונה באל על מנת להבטיח שתתקבל כעובדה מוכחת ללא כל פקפוק, הרהור או ערעור. "תורת אמת היתה בפיהו" אומר הנביא מלאכי (ב6), וירמיהו מצהיר: ויהוה אלוהים אמת הוא" (י10). הרמב"ם מחזק, מוסיף ומכליל זאת באומרו "הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתו" (ספר המדע, משנה תורה). בברכת "גאולה" הנאמרת לאחר תפילת "שמע" מתפלל  היהודי הדתי "אמת, ויציב, ונכון, וישר, ונאמן, ואהוב, וחביב, ונחמד ונעים, ונורא ואדיר, ומתקן ומקבל, וטוב ויפה, הדבר הזה עלינו לעולם ועד. אמת, אלוהי עולם מלכנו... אמת ואמונה, חוק ולא יעבור, אמת שאתה הוא יהוה אלוהינו ואלוהי אבותינו... אין אלוהים זולתך".

דוגמה מאלפת להבדל העקרוני-מהותי בהתייחסות למושג 'אמת' בין המשמעות הדתית-מיסטית לבין המשמעות המדעית או הפילוסופית  ניתן למצוא בהסברו של הרב החרדי אליהו דסלר, בספרו "מכתבים לאליהו" כרך ג', עמוד 94. וכך הוא כותב:

מהו אמת ומהו שקר?

בתחלת חנוכנו הבננו, שאמת הוא כשמספרים עובדות כמו שאירעו, ושקר, כשמשנים מזה.

אך זהו רק באופנים פשוטים, אבל למעשה יש הרבה אופנים שבהם  א י ן   הדבר כך. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם, כמו לספר מה שיש בו פגם לחבירו, בלי תועלת והכרח. ולפעמים צריך דווקא לשנות, כשהאמת לא יועיל אלא יזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא תועלת של אמת.

נמצא שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסיטרא אחרא.


ועל-כך בפרק הבא.


[1]אריסטו - מטאפיסיקה. מתוך: מבוא לפילוסופיה של החינוך, מאת אהרון קליינברגר הוצאת יחדיו, 1980, עמ' 257.

[2]אברהם אבן-שושן: מילון חדש

[3] מילון אוקספורד המקוצר, הוצאת אוקספורד, 1976.

[4]מנעד = הטווח המוסיקלי של מגוון הקול או הקולות. למשל: לזמרת יש מנעד רחב בין אלט למצו-סופראן.

[5]אדיר כהן: ספר הציטוטים הגדול, הוצאת כנרת 1996

[6]The Concise Oxford Dictionary of Quotations, OxfordUniversity Press 1981

[7]חנניה רייכמן: פתגמים ומכתמים, הוצאת שרברק, 1976

[8]אהרון קליינברגר (ראה 1)

[9]דוד נבו (עורך): המעשה החינוכי - עיון ומחקר. הוצאת יחדיו, 1977.

[10]ישראל שפלר: תנאי הידיעה: מבוא לתורת ההכרה ולפילוסופיה של החינוך. הוצאת בית הספר לחינוך, ליד הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ם.


יולי 2005


חברים ב- עוצב על ידי