הנכם צופים בגירסת הדפסה של הדף/מאמר הנוכחי.
לחצו כאן לגירסה המקורית

במת חופש

תפילה

"התפילה אינה אלא כוונת הלב, ואם הלב אינו יודע מה שיוצא מפיו, מה מועיל לו? לכן טוב שיתפלל באותה לשון שהוא מבין"
ספר החסידים

"רבים שקועים בשנאה לרע, עד שאינם מספיקים לאהוב את הטוב"
דוד שמעוני

 

אחיעזר (השם שונה) מגיב על המאמר "תפילה" שהתפרסם באתר לפני כמה שנים: http://www.hofesh.org.il/articles/ritual/tfila.html

מטומטם לדבר על תפילה אם אין טעם עמדה של המתפלל, אם אין תקווה שמילים שנהגות גורמות משהו מלבד אשליה, שעצם ההבעה טובה למתפלל ולא למושא תפילתו. ממש מטומטם. וזה בלי להיות דתי. אתם נכים?

על-כך ענתה לו שירה: כתיבתך מהווה עלבון לאדם באשר הוא אדם, שכן אתה מתייחס לאחר - מי שחשיבתו שונה משלך, כאל נכה ומטומטם. מה היית אומר לו אני, כמענה, הייתי גורסת כלפיך שאתה נכה? שאתה מטומטם? צר לי עליך, אחיעזר.

חופש

אחיעזר הגיב בסגנונו הקודם, שירה ענתה לו "איש איש וסגנונו", ועל כך השיב אחיעזר:   אני מצפה כאן לתגובה יותר עשירה. הרי אנחנו מתמודדים על עניינים עקרוניים. הצעתם להתפלל בלי לפנות למישהו. אני מעוניין להבין למה לי להתפלל בכלל? אם אין משהו, האם הדממה אינה בעלת ערך. אפילו כתוב: וידום אהרון. ובמקום דיון נבון אני שומע : "איש איש וסגנונו", זה לא טאוטולוגיה?

תגובתה של שירה לא אחרה לבוא: בלי כל קשר לאיזכור המילה 'תפילה' ומשמעותה בעיני-עינינו, מבחיל ודוחה אותי סגנון התבטאותך, בו אתה משתמש כלפינו במילים כמו "מטומטמים" או "נכים",  וכבר הבעתי את דעתי בנושא זה. ארגיש בנוח בהמשך ההתכתבות אתך אם תחזור מדבריך אלו, בייחוד כאשר אתה מצפה ממני-מאתנו לתגובה יותר עשירה. מטומטם איננו מסוגל להיות בה-בעת גם נבון, ולהעשיר את שפתו ואת רעיונותיו. הא בהא תליה.

אשר ל'נכה' - המשיכה שירה - צר לי על-כך, שבמדינה שרבים מבניה נכים, אתה משתמש במילה זו במשמעות של גינוי וגנאי. מדינת ישראל גאה במרבית נכיה, שתרמו את אבריהם היקרים למען אתה ואנחנו נחיה כאן, במדינה משלנו, בחופשיות ובשלווה. רק אדם המנוכר לסביבתו, לחברה בה הוא חי ולמדינה המאפשרת לו לחיות, מסוגל לרדת לשפל המדרגה בהתבטאות עלובה ומבישה כזו כשלך. צר לי עליך מאד.

חופש

קראנו וחזרנו וקראנו את טיעוניו של אחיעזר, ולא הצלחנו לרדת לסוף דעתו. מדבריו עולה, ש'תפילה' שאין לה יעד, אין 'מישהו' או 'משהו' אליו פונה ומייחל המתפלל, לא רק שאין הצדקה וטעם לתפילה, אלא שמעשה כזה הוא 'מטומטם', ועושה המעשה איננו אלא 'נכה'. צודקת שירה בתגובתה: אוהד כתב את המאמר, אתר חופש על צוותו הוא שהחליט שמאמר זה ראוי לפרסום, ולכן כולנו בצוות האתר איננו אלא 'מטמטמים' ו'נכים'. אם כך הדבר, כיצד מצפה אדם נאור ונבון כאחיזער שנגיב תגובה 'עשירה', ונציג בפניו 'דיון נבון'?

חזרנו גם למאמר שכתב אוהד, חיפשנו ונברנו בקרביו, ואבל לא מצאנו בו שום אמירה ממנה ניתן להבין, שהצענו למישהו לעשות משהו, או כטענתו של של אחיעזר "הצעתם להתפלל בלי לפנות למישהו". מי ששם בפינו דברים שלא היו ולא נבראו, ומבקש מאתנו שנהיה  נבונים ועשירי-הבעה - "אני מצפה כאן לתגובה יותר עשירה" טוב יעשה אם יבדוק תחילה את עצמו ואת ציציותיו, והאם הבנת-הנקרא שגורה עימו באותה רמה לה הוא מצפה מזולתו.

נושא ה-'תפילה', שעלה בביקורתו של אחיעזר, מעורר בנו את הצורך לחזור ולהציג את עמדתנו בנושא זה, שפורסמה באתר בעבר (1) בהתכתבות שבין רוני לבמבי; (2) בשתי הומורסקות מאת תומר קרמן; (3) בתגובה מאת דרור;  (4) במכתב לנעמי מאת אורה לב-רון.

(1) אמונה זה עניין של בחירה - התכתבות בין במבי לבין רוני

http://www.hofesh.org.il/letters/god/bambi.html

במבי הוא בחור בשנות העשרים, המעיד על עצמו שהוא בא מרקע דתי אורתודוקסי-מודרני. ההתכתבות בין במבי לבין רוני מצוות האתר בנושאי אמונה התחילה כך:

במבי:  למה אני מתפלל 3 פעמים ביום? אנשים יגידו - להתקרב לקב"ה,להרגיש משהו רוחני או לבקש מהקב"ה שיעזור לי במשחק נגד מכבי חיפה (אני שרוף על מכבי ת"א) אני ממש לא מסכים עם זה. לעניות דעתי תפילה זו מצווה!!! אני מתפלל בגלל שזו מצווה, לא בגלל שזה יעזור לי להשיג גשם או אריכות ימים. חתן ביום חתונתו ואבל ביום אבלו מתפללים שניהם את אותה תפילה בדיוק בלי שום הבדל!

רגע, אבל איך יכול להיות?הרי שניהם במצב שונה לחלוטין זה מאושר וזה הרוס. אבל התפילה היא לא דבר שאני אומר בשביל שיהיו לי חיים יותר טובים תפילה היא חובה תמיד!!! בלי שום קשר למצבך בחיים הפרטיים. זה לא הקב"ה כלפיך זה אתה כלפי הקב"ה.

רוני: אם הבנתי אותך נכון, אתה חש שחובתך להתפלל כי כך ציווה אותך אלוהים (מקור המילה מצווה...). אתה לוקח את קיומו של אלוהים כדבר אקסיומתי, לא נתון לדיון או הוכחה, ואתה מוסיף וטוען (על סמך מה?) שהאמונה בו מתבטאת בקיום תפילה ומצוות. לשיטתך, אם כך, אתה אכן צריך להיות נגד כל אלה שאומרים "תתחיל בקיום מצוות, אפילו קטנות, ועם הזמן האמונה תבוא." זו שיטתם של המחזירים בתשובה, כמובן.

במבי: כל הדיבורים על משיח, גן עדן ועולם הבא לא אומרים לי כלום בגלל שאני לא יודע מה הם. אין שום אזכור בתורה ובנביאים למשיח ולעולם הבא, בתפילת יום כיפור שהיא אולי התפילה החשובה ביותר אין גם שם שום הזכרה על הדברים האלו. הקב"ה לא הבטיח ולא מבטיח כלום הוא דורש ציות עד היסוד - אם אני אגיד שהקב"ה לחם לנו במלחמת ששת-הימים וביום כיפור אז על אותה משוואה אני אגיד שהקב"ה רצח והשמיד 6 מיליון יהודים. לסיכום: האמונה בה' מתבטאת רק בקיום תורה ומצוות - מי שמקיים מאמין ומי שלא -לא!!!!!!אני לא בטוח אם עניתי לכם על השאלה אבל רק ככה אני מאמין (ולא יודע) באלוקים.

(2) התפילה בפינה ההומוריסטית של תומר קרמן

http://www.hofesh.org.il/articles/bringing_messiah/tfila_elections_day.html

http://www.hofesh.org.il/freeclass/hofesh_question/02/not_a_woman.html

(3) דרור מצוות חופש מתייחס לטענה המגוחכת, לפיה הגבר מברך משום ש"האישה נעלית על הגבר"

למה "ברוך שלא עשני אישה"? דתיים שאומרים את התפילה הזו כל יום יספרו לכם כמובן שזה מעיד על זה שהאישה נעלה מהגבר וכל מיני שטויות. האמת היא כמובן שבזמן שכתבו את התפילות האישה נחשבה נחותה מהגבר, בדיוק כמו המצב היום בקרב החרדים ולצערנו גם בקרב שכבות רבות אחרות בציבור. מי שנולד גבר נחשב בר מזל, ולהיוולד אישה - חוסר מזל. בואו תסתכלו רגע על חייה של אישה חרדית ועל חייו של גבר חרדי. אם אני במקום הגבר הייתי אומר שבע פעמים ביום "ברוך שלא עשני אישה".

(4) מכתבים לנעמי

מכתב מספר 5

http://www.hofesh.org.il/articles/naomi/naomi05.html

שלום נעמי

ומה עם התפילה, את שואלת? הרי גם אם את מפקפקת בקיום האל, את חשה שלתפילה יש קיום משלה. כאילו בשעת מעשה עלית מדרגה ולבך טהור. האם לא מעשה שגגה הוא לוותר על כך?

בדבריך ניתן וצריך להבחין בין שלושה גורמים: אלוהים, תפילה, התעלות. למה לקשור בין הנפרדים. אני רוצה להתעכב על תחושת ההתעלות, המוכרת לי היטב.

אדם חי לו את חייו, פועל לפי ההרגל וההנחיות, על דברים אחדים הוא מתעכב ובוחנם בקפידה, ולפתע בתוך כל ההתרחשות הזו הכול עוצר את נשימתו, כאילו זוהר גדול הפציע. התפעמות מחלחלת בעורקים. התחושה הזו היא בעיני המתנה הגדולה של הקיום. והנפלא הוא שהיא לא פועלת על פי אף נוסחה. לא של המדענים, ולא של הרבנים ולא של הפסיכולוגים. אין מישהו שיתווה עבורנו נתיב בטוח כדי להשיג את התחושה. למרות שכל האמנים מנסים לגרום לך לזה, האוהבים, המדענים וכמובן, הרבנים. אבל מי כמוך יודע שגם אם זה קרה לך בתפילה, זה לא בהכרח יקרה לך שוב, ולאחרים זה לא יקרה לעולם.

לא רק הדרך מתעתעת, גם התחושה עצמה. לפעמים היא לובשת צורה של התאהבות, לפעמים של פיצוח נוסחה סרבנית, טיפוס לפסגת הר גבוה או של הבלחת תובנה וגם של גילוי יופי. אין שם כולל לתחושה, כי יש לה שמות רבים: התעלות, התפעמות, היסחפות, הבנה, התפשטות הגשמיות. ועל אף שמצפים לה, היא תמיד מגיעה במפתיע.

מה שאת קוראת תפילה, היא עמדת מוצא המכריזה: כאן יש נכונות שיבוא עלי הטוב הזה. והנכונות הזו היא תכונה נעלה שלך. אם יתמזל מזלך תגלי שניתן להתעלות בזכותה לכיוונים שונים. 360 מעלות, כולן כלפי מעלה.

בחיבה
אורה לב-רון


אוגוסט 2006