אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

אז למה החיים שלי מסובכים?

לא. כאן לא ער"ן, אבל לא אחת אנחנו חשים עצמנו כמו היינו ישובים בתחנת האזנה של ער"ן (עזרה ראשונה נפשית), מנסים לייעץ ולסייע לאנשים שאיננו מכירים ככל שניתן בידינו הבלתי מקצועיות. האמונה באלוהים היא אחת מפתחי המילוט של מתלבטים ומחפשי-דרך, ואתר חופש, כבמה חילונית שאיננה נגועה באותה אמונה, מהווה מקור משיכה לרבים, המחפשים תשובה למבוכתם הבלתי-פתורה. "אני סתם עוד מישהי שלא מסוגלת למצוא את עצמה בשום עולם מוסכם", כתבה לנו ססיליה (השם שונה),  "אני אובדת בחיפושים חסרי תקווה אחר תשובות בלתי נגלות.  כי אי אפשר באמת לשלול, ולחלופין, באמת לקבל...". לא פשוט להבין, בוודאי לא קל להשיב, אבל קיומו של קו פתוח בדואר האתר לא רק מחייב תשובה, אלא התשובה ניתנת מכל הלב, ובמלוא הכוונה לסייע. כך היה גם עם ססיליה, שאת ההתכתבות אתה אנחנו מעלים כאן.

ססיליה (השם שונה) לאתר חופש

אני רוצה להתחיל מתוך נקודת מוצא: אני לא מזדהה לחלוטין עם אף אחת מן הדעות הכתובות באתרכם. אני מסכימה עם הרבה דברים שאמרתם, מלבד אי-קיומו של אלוקים, שלדבריכם בני האדם בדו אותו לשם נוחיותם, ועם הזמן, לצורך העניין [השואה/איוב] התגלתה כלא תואמת המציאות. כעת, אני רוצה לציין קודם כל -  כל הכבוד על הניסוח, אני מסכימה עם הרבה דברים שכתבתם, ולא היה לי כוח לפני כן לנסח אותם בבהירות לאנשים אחרים. דבר שני, אנו לא יודעים הכול. אכן, פירוש הדבר גם כי איננו יודעים על אלוקים טוב ומיטיב, ומצד שני ייתכן עולם שלם שאנו פשוט לא מכירים. אני מנסה לכוון לאותו עניין של עולם הבא, שיכול להסביר או להניח את הדעת לגבי אותם דברים בלתי מוסברים. אז כן, סביר להניח שזוהי בדיה נוספת... אבל זה רק סביר, כלומר, לא תתכן בעצם ההנחה כי אנו יכולים לשלול את אפשרות זו. אז זהו.

רק רציתי לתת נקודה נוספת למחשבה - כאשר אני סתם עוד מישהי שלא מסוגלת למצוא את עצמה בשום עולם מוסכם, אני אובדת בחיפושים חסרי תקווה אחר תשובות בלתי נגלות.  כי אי אפשר באמת לשלול, ולחלופין, באמת לקבל...

חופש

דן מצוות חופש משיב לססיליה

בוקר טוב ססיליה - תודה על מכתבך. כל מה שכתבת - ממש הכול - הן תחושות אישיות שלך, לגיטימיות, אנושיות מאוד, ובתור שכאלה אין אדם בעולם שיכול, או רשאי, לשלול אותן, כמו גם לאשרן. קיים פער בלתי ניתן לגישור בין השכל הרציונאלי, שמוביל את בעליו למישורי המדעי [עובדות, ראיות, הוכחות וכולי] לבין הרגש הבלתי רציונאלי. לא אחת מתרוצצות שתי רשויות אלו בנפשו של אדם אחד. לכן גם תמצאי אנשי מדע שהם דתיים - לכאורה סתירה, אבל זו עובדה. אני בא מתחום המדעים, ואצלי שולט הרציו, ואינו נותן למיסטיקה נקודת אחיזה כלשהי בנפשי. מאחר ואני איתן בדעתי, כל הניסוחים שלי, ההגדרות והקביעות הן בהתאם לכך. את - שהרגש שולט אצלך (אינני מכיר אותך, ואינני יודע מה משקל הרציו אצלך) מגיעה לאותו מצב לא מוגדר, כדבריך, לא מוסבר, למצב שאת "אובדת בחיפושים חסרי תקווה אחר תשובות בלתי נגלות".

מצבך ברור לי. מזמן הגעתי למסקנה, שהמוח האנושי [הנפש, הנשמה, הרגש = כולם פונקציות של המוח] בנוי "מדורים מדורים", שלא בהכרח קיים קשר ביניהם. לכל אדם יש מדור רציונאלי ומדור רגשי-מיסטי. לכולם, גם לי. ההבדל הוא בכמות, בעוצמה ובשליטה שיש למדורים אלו על שאר חלק המוח. בין מדור המיסטיקה הרגשי למדור הרציונאלי אין כל קשר. ביניהם ניצבת חומה בצורה, גבוהה ובלתי חדירה. מכאן ההסבר שאין אדם, גם הרציונאלי ביותר, שאינו מאמין באיזו שהיא אמונה תפלה. מכאן גם ההסבר לתהייה איך יכול איש מדע להיות בו בזמן גם דתי, ולהאמין בקיומו ובשליטתו של כוח שאינו בר-הוכחה (המדע פועל אך ורק בדרך של הוכחות).

רבים, כמוך למשל, אינם מסוגלים לחיות בלא שיהיה עליהם (במציאות או בדמיון) כוח שולט, מכוון, אחראי לכול.  כשאני אומר "רבים" אני מתכוון לרוב הגדול באנושות, שכן הרוב המכריע מתוך שישה מיליארד בני האדם בתבל מאמינים בצורה זו או אחרת באל אחראי. אני הוא זה המצוי בעמדת מיעוט מובהק, אבל עובדה זו לא רק שאיננה מפריעה לי, אלא גם ברור לי, שאני והקבוצה האתאיסטית שעם אנשיה  אני נמנה - אנחנו הצודקים, והרוב - המאמין באל כלשהו -  שוגים. ככל שמדובר באמונה, לדמוקרטיה אין חלק ונחלה. כאן לא הרוב קובע. אבל, ססיליה, אין בכל הדברים הללו לומר שאת אינך צודקת. לך יש הצדק שלך.

לנושא ה"אלוהים" - את צודקת: "אנו לא יודעים הכול. אכן, פירוש הדבר גם כי איננו יודעים על אלוקים טוב ומיטיב ומצד שני ייתכן עולם שלם שאנו פשוט לא מכירים". אלא שבמשפט קצר זה שלך חבויים מספר מסרים, שמן הראוי להבהירם וללבנם.

נכון, איננו יודעים הכול. אבל אי-ידיעה איננה אומרת שקיים כוח חוץ-יקומי שהוא הפיתרון לחוסר הידיעה. לפני 10,000 שנים האדם ידע מעט מאד, ולכן הטיל את יהבו על כוחות טבע שונים, שהכתירם כאלוהים (אלילים): אל השמש, אל הירח, אל הים, אל השאול, אלת הפיריון, ועוד ועד. 8000 שנים לאחר מכן כבר ידע האדם שהפריון לא בא מאלה, שהשמש והירח אינם כוחות אלוהיים, וילדים באים לעולם מהפרייה של ביצית האישה ע"י זרעו של האיש. לא אל, לא אלילה. ולכן הצטמצם התחום האמוני לאל אחד - האמונה המונותאיסטית. לכאורה הייתה זו התקדמות, אבל בפועל - לא התקדמות ולא שום-כלום.

סיבל, אלת הפיריון

סיבל, אלת הפיריון

היום אנחנו יודעים הרבה יותר משידענו לפני 2000 שנה. חלליות נעות לעבר כוכבי הלכת ולירח, טלסקופ החלל האבל והחלליות מדווחות לאדם ומספקות לו מידע עצום על היקום והגלאקסיות השונות, ואין ספק שבעוד 2000 שנה האדם יידע הרבה יותר מכפי שהוא יודע היום.

אי-ידיעה איננה אומרת שקיים כוח חוץ-יקומי שהוא הפיתרון לחוסר הידיעה

לכן ההתייחסות לידע חייבת להיות דינאמית, ולצדה - ההתייחסות לחוסר הידע צריכה להיות מציאותית: על אלוהים איננו יודעים היום יותר משידענו לפני 100,000 שנה, אבל על עצמנו ועל הטבע סביבנו אנחנו יודעים הרבה מאד. גילוי הגנום האנושי, פיענוח המבנה הגנטי של הדי.אנ.איי, הגילויים האבולוציוניים בטבע, באדם ובבעלי חיים אחרים, הספרות המדעית והפופולרית העשירה בנושא זה - כל אלה נגישים ופתוחים לכל מתעניין. כל אלה מבהירים בצורה חדה, שהכול בטבע התפתח באופן הדרגתי, ממינימום קטנטן למאכסימום אדיר.

את ההליכה אל "אלוהים" בימינו אני רואה כבריחה מן המציאות, בריחה מן הקושי להתמודד עם שאלות קשות של איך וכיצד ומדוע, והרבה השקעה אישית של לימוד וקריאה והתנסות, אל פיתרון קל כביכול של "אלוהים בורא-כל ואחראי-לכול".

מה פותר לך  המושג "אלוהים"? הרי כשאת אומרת - וגם אני כמוך - "אינני יודעת , אנו לא יודעים הכול" - האחיזה ב"אלוהים" אינה מספקת לך שום ידיעה, אלא תחושה ש"מישהו" לכאורה יודע. למעשה איש אינו יודע היום מה שהמדע אינו יודע, מה שנדע כולנו בעוד 1000, 2000, 100,000 שנים. "אלוהים" זו בריחה לנישה נוחה, לכרית רכה וחמה עם מוצץ בפה, לפינה ליד תנור מחמם-לב בחורף קר; "אלוהים" הוא תחושה דמיונית של "משהו", שבמצוקת אי-הידיעה שלנו נוח ונעים לנו לחשוב, ש"הוא" יודע. אבל אם נהיה כנים עם עצמנו - מהו אותו "אלוהים? הרי בעצמך כתבת לי: "גם כי איננו יודעים על אלוקים טוב ומיטיב " - מהו? מי יצר אותו? מדוע הוא חייב להיות דווקא טוב ומיטיב? כלום רק משום שהאדם מבקש ומייחל שיהיה לו טוב בחיים? ושאבא-אלוהים ידאג לביטחונו ולרווחתו? האם עלינו להאמין בקיומו רק משום שיש ספרים שכתוב בהם שלפני אלפי שנים היו אנשים ששמעו את קולו? האם כל מה שכתוב הוא אמתי ונכון?

התשובה הדתית לשאלה "מי יצר את אלוהים" היא: אלוהים היה תמיד. נפלא. תשובה מאד מחכימה. אבל מה זאת אומרת "היה תמיד"? הרי המדענים טוענים שגרעין מסויים בטבע היה תמיד. אין לי כל בעיה אם-כן להמיר את המילה "טבע" ב"אלוהים" ולהמשיך בדרכי. מה פתרתי בכך? שום כלום. חוסר הידיעה של סוגיה זו נותרת בעינה.

את ההליכה אל "אלוהים" בימינו אני רואה כבריחה מן המציאות
בריחה מן הקושי להתמודד עם שאלות קשות של איך וכיצד ומדוע
אל "אלוהים בורא-כל ואחראי-לכול"

אל טוב ומיטיב? טעות איומה. למרבית בני האדם בעולם - סה"כ כשישה מיליארד, רע מאד. נורא. הורגים בהם, הם מתים ברע, בשיטפונות, ברעידות אדמה, בצונאמים, בשריפות, בהשמדות-עמים (גנוסייד), במלחמות, ועוד. רק למעטים טוב.

האם "אלוהים" הוא אלוהי המעטים שטוב להם? לא. שאם כך היה - לא זה האלוהים שהייתי מצפה לו לו הייתי אדם דתי. טוב זה טוב. טוב בעולם הזה, העולם היחיד שיש לאדם, ולא אגדות של סבתא יוכבד על טוב בעולם הבא, שאינו קיים יותר משקיימת ממלכת גמדים או קוסמים ומכשפות. במותנו אנחנו מחזירים לטבע את החומרים מהם נבנינו. החנקן והזרחן והפחמן בשרירינו וברקמותינו האחרות חוזרים לאדמה, הצמחים יונקים אותם בשורשיהם, משם הם עולים בגבעול ליצור צמח ופירות, ואז ניזונים מהם (מאתנו!!) בעלי חיים ובני אדם אחרים, וכך נמשך מעגל החומרים בטבע שוב ושוב עד לאין קץ. עולם חד-פעמי לחיינו שלנו, מיליארדי שנים לחיים של רבים אחרים.

פירות על עץ

זה בקיצור על אלוהים ועל דעתי לגביו. אין בכל האמור לעיל כדי לשכנע אותך לא להאמין. איש באמונתו יאמין. אבל אני מצפה מאדם נבון - אישה ואיש כאחד - שיפעיל את תאי מוחו, שיחשוב, שיפקח עיניים אוזניים ואת כל שאר חושיו, ויעשה הערכת מצב ריאלית. לא מיסטית. קל מאד לברוח אל המיסטיקה. שם הכול קסום, שם מפזרים הבטחות בשפע ובזול. אלא שלמיסטיקה לא קיים בסיס מציאותי, והיא מנותקת מהמציאות.

חופש

ססיליה חוזרת

האמת היא שאין מה להתווכח. אלוקים לא יכול להיות גם אינסופי וכל יכול וגם טוב, כי טוב זה קטן, ואינסופי הוא בטוח לא טוב. ובכל זאת אני תמיד אתקע באמצע ואומר: אבל. כמו שאמרתי קודם, אנחנו לא יודעים, ונכון שזוהי נקודת תורפה, אך באותה מידה גם נקודת כוח. ושוב אני אחזיר אותך אל סיפורי יוכבד, לפי הגדרתך, שאגב אתה מאוד מזלזל בדתיים. כמו שאמרת, אלוקים אינו טוב בעולמנו זה, וחרא לנו, ואנחנו סובלים ומסכנים  וכו', אבל המדע לא באמת עוזר לנו לא לסבול. אנחנו תמיד מופלים ומסכנים, ותמיד יהיו במקרה הטוב רגעים שנרגיש לבד. אז למה? המדע לא נותן לי כלום.

ובנוסף, בקשר לפיסקתך הראשונה רציתי להאיר נקודה מסוימת (שלא לשם הוכחה): לא שפעם היו אלים, שעם הידע שלנו הלכו והצטמצמו לאל אחד, אלא יחד עם הידע אותם אלים התאחדו להיות אל אחד (אם אתה מכיר במקרה אגדות חז"ל על סיבת אמונתו של אברהם באלוקים). את מה שאמרתי אתה יכול גם לגזור מהעובדה הפשוטה למדי, שאנו לא אומרים אל אחד אלא אלוקים (ברבים) אחד. כלומר, הידע נתן לנו לראות שכל אותם כוחות טבע אליהם אנו מתייחסים בנפרד, פועלים בתיאום וכמקשה אחת.

שוב, אני רוצה להבהיר, אני רק מסייגת את דבריך. אנחנו באמת לא יודעים למה אנחנו קיימים ובשביל מה לסבול. פשוט לא יודעים, אז לי באסה, כי אני לא יכולה להתנחם לא בתורת היהודים ולא בתורת המדעים, אבל ככה אני. וחוץ מזה תודה על התגובה, ואתה כותב ממש סבבה, וזהו, שיהיה לך כיף בעולם הזה, ומי ייתן ונזכה (אולי, בטעות) בעולם הבא, כי לפחות האמונה עצמה משיגה משהו בחיים עצמם, והיא הכוח של המאמין להתעורר בבוקר ולהודות על כך, אז לפחות זה הישג.

הערת העורך: כפי שאמרנו בקדמת הבמה - האמונה באלוהים היא אחת מפתחי המילוט של בני-אדם מתלבטים ומחפשי-דרך, ואתר חופש, כבמה חילונית שאיננה נגועה באותה אמונה, מהווה מקור משיכה לרבים, המחפשים תשובה למבוכתם הבלתי-פתורה. "אתה מאוד מזלזל בדתיים", אומרת ססיליה, "כמו שאמרת, אלוקים אינו טוב בעולמנו זה, וחרא לנו, ואנחנו סובלים ומסכנים  וכו', אבל המדע לא באמת עוזר לנו לא לסבול. אנחנו תמיד מופלים ומסכנים, ותמיד יהיו במקרה הטוב רגעים שנרגיש לבד. אז למה? המדע לא נותן לי כלום".

חולשתו של המדע, וחולשתה של החברה החילונית האתאיסטית היא יתרונם ויושרתם: איננו יודעים הכול, אין בידינו תשובה "טובה" למצוקותיהם הנפשיות, הפיסיות והכלכליות של רבים מבני האדם, ולא נבטיח דבר שאינו קיים ושאיננו מסוגלים לקיים.

סוחרי הדתות, בוודאי התגרנים בשוקיהם - הלא הם המיסיונרים ביהדות, בדתות אחרות ובכתות המיסטיות והבדיוניות למיניהן, אינם בוחלים למכור הבטחות חסרות כיסוי. חיים שלאחר המוות, עולם הבא, גן עדן - כמה קל, כמה כדאי. והקונים? מדוע שלא יקנו? שלגרסת ססיליה "המדע לא באמת עוזר לנו לא לסבול. אנחנו תמיד מופלים ומסכנים, ותמיד יהיו במקרה הטוב רגעים שנרגיש לבד. אז למה? המדע לא נותן לי כלום". יושרתנו היא חולשתנו. לא נבטיח דבר שאינו קיים ושאיננו מסוגלים לקיים.

דן לססיליה

את צודקת בכך שאין על מה להתווכח, משום שנשוא הדיון (אלוהים, אל) אינו מקובל עלינו ביסוד הדברים. במובנים מסויימים את מסתובבת סביב עצמך, מבינה שאינך יודעת אבל מבקשת לראות באלוהים מקור לטוב. בחיינו, כפי שאני רואה אותם, קיים טבע עם חוקים משלנו, שעלול להרוס אותנו, או שאנחנו נלמד להסתגל אליו ולהפיק ממנו את המירב. אנחנו, בני האדם, ברצוננו ובאחדותנו (או באנטגוניזם בינינו) נקבע לנו את נורמת חיינו ואת אמות המוסר האישי והחברתי לפיהם נחיה, לא שום גורם אחר.

השאלה שאת מעלה "אנחנו באמת לא יודעים למה אנחנו קיימים ובשביל מה לסבול. פשוט לא יודעים" היא לוז הבעיה. עצם השאלה איננה רלבנטית, משום שהאדם וכל שאר בעלי החיים לא נוצרו לשם מטרה כלשהי. הם נוצרו. נקודה. אפנה אותך לשני מאמרים בסדרת המאמרים על האבולוציה, שם תמצאי את הקביעה הזו כחלק מההתפתחות בטבע - הנה הראשון, וכאן השני.  וכמובן, כל ההרצאות באותה סדרה מומלצות לקריאה.

שתי אמירות שלך שחוזרות על עצמן מחייבות התייחסות מצדי: "אבל המדע לא באמת עוזר לנו לא לסבול. אנחנו תמיד מופלים ומסכנים, ותמיד יהיו במקרה הטוב רגעים שנרגיש לבד. אז למה? המדע לא נותן לי כלום... לפחות האמונה עצמה משיגה משהו בחיים עצמם, והיא הכוח של המאמין להתעורר בבוקר ולהודות על כך, אז לפחות זה הישג". אלו הן, כמובן, תחושות סובייקטיביות-אישיות שלך - העדר הסיוע מצד המדע, והסיוע הרב מצד האמונה (המיסטיקה). זו בעיה אישית, ולי אין זכות להתערב בה, לפסול או לשבח, ממש כלום. שכן, לגבי, אף זאת בצורה סובייקטיבית-אישית, פועל ההיפך הגמור מאותן שתי אמירות: " המדע באמת עוזר לנו לא לסבול. אנחנו לא מופלים ולא מסכנים, גם אם יהיו בחיינו רגעים בהם נרגיש לבד. אז מה? המדע נותן לי הרבה מאוד... המדע הוא ערך ממשי בחיים עצמם, והוא הנותן כוח להתעורר בבוקר ולהודות על כך, וזה הישג משמעותי ורציני". למשל: המדע עוזר לנו להיות בריאים, להאריך את תוחלת החיים, ובמידה מרובה גם לשפר אותם, למנוע או לצמצם תמותת תינוקות או אימהות בלידה - וזה רק בתחום אחד של חיינו. יש כמובן גם הרבה תחומים אחרים בהם המדע והטכנולוגיה מקלים על חינו, ואין טעם לפרט כאן.

מוח

ובתמצית לענייננו: לאבולוציה (ליצירה הביולוגית בטבע) אין תכלית, אין כיוון, אין מטרה. אנחנו, פרי היצירה האבולוציונית, באנו לעולם לא מתוך כוונה ולא לצורך מימוש כוונה כלשהי. אבל משבאנו, ויש בקופסת מוחנו כ-1400 גרם  מוח פעיל, ראוי שאנחנו - איש-איש, חברה-חברה - נקבע לעצמנו מטרות ותוכן בחיים. את החיים אני מקבל כמתנה שניתנה לי מידי הטבע למשך 80 עד 100 שנה. אוכל לשים מתנה זו על הוויטרינה בסלון ולא לעשות עימה דבר, רק להתבונן בה; אוכל לשבת בפינת החדר ולילל על-כך שלא ניתן לי יותר, ושרע לי; אבל אוכל לקחת את האוצר הבלום הזה, את החיים, ללמוד ככל שאוכל דברים שמעניינים אותי, ללמד ולחנך את ילדיי באור המוסר שאני רואה כנכון והכרחי לחיי חברה נורמאלית, לעשות בחיי דברים מעבר לצרכי הקיום הביולוגי שלי (אוכל, ביגוד צריכה פרטית), ושמשמעותם יצירה רוחנית, אמנותית, מדעית, חינוכית, עזרה לזולת, שמירה על הטבע תמיכה אקטיבית בזכויות האדם באשר הוא, לא רק האדם שלידי, לא רק האדם היהודי - האדם ככלל. ובעיקר: לעשות זאת מתוך בחירה, לא כדי לקיים ציווי של מישהו, כשאינני יודע אפילו אם הוא קיים ומה מניעיו.

חופש

ססיליה משיבה

מיהו אותו אדם שאתה מדבר עליו? אתה באמת מסוגל להגדיר, כי בפעם האחרונה שבדקתי זהו מינוח ביולוגי גרידא. כשאתה הופך אותו למונח פילוסופי אתה למעשה הוצאת את כל המשמעות שנתת לאבולוציה, כלומר, זהו לא סתם אדם שבמקרה יש לו נתונים פיזיים מסויימים, נכון?

ובנוסף, מיהו אותו אדם בכללותו שאתה מהלל, למה יש לאדם באשר הוא אדם הילה מסביב לראש? הרי אם הבנתי אותך נכון, אין אלוקים, והאדם הוא שיוצר את הרוע והסבל בעולם. נכון - יש טוב בעולם, אבל האדם הוא ממש לא טלית שכולה תכלת או לבן. ואם כך - שיקפוץ לי האדם באשר הוא אדם, כי חתולים הרבה פעמים יכולים להיות הרבה יותר נחמדים.

בקשר לניתוחים הנפשיים שלי, נכון שאני סובבת סביב עצמי, אבל את זה לא קשה לגלות, כי זה הדבר הראשון שאמרתי לך, ויתכן גם הניתוח שלך על חלקי הנפש, הרציו והרגש, אולי. אבל אתה יודע, אם יש שני דברים שלא מתחברים, מסתבר שאחד הוא לא מספיק בפני עצמו, ואז רצוי לקחת את שניהם בלי לבטל אותם.

אז אני האדם הרציונלי עם רגש בלתי מוסבר. אם כבר מעניין אותך בלי שתצטרך לנסות להבין מיהי  המדברת איתך, אז חוץ מזה שקוראים לי ססיליה אני בת 18, למדתי בבית

ספר תיכון גם ביולוגיה וגם אומנות, פילוסופיה והיסטוריה, ומעניין אותי כמעט כל דבר אפשרי. כך שאני אמנע מלסווג את עצמי כרציונאלית או לא.

חופש

דן משיב

שלום ססיליה - צר לי שהגעת לרמת כעס. כשאדם כועס שיקול דעתו בדרך כלל צונח לרמת דשא. גם אם כעסת - וזו זכותך -  מוטב לדחות את מתן התשובה לרגעי שלווה. היכן בדבריי עיטרתי הילה לראשו של האדם? בדית מדמיונך. כשאני מדבר על אדם אינני מתכוון לאדם מסוים, אלא לכלל בני האדם עלי אדמות, החל מאותו הומו-סאפיינס קדום, שהתפתח מיצור

קודם בשם הומו-ארקטוס לפני כ-200,000 שנה, ועד להומו-סאפיינס המודרני, שהתפתח ב50,000 -100,000 השנים האחרונות - כלומר את ואני וכל בני האדם החיים כיום - קראי בבקשה את המאמרים על ההומו-סאפיינס, אליהם כיוונתי אותך בתשובתי הקודמת. כאמור, אין כוונתי לדמות מסויימת אחת.

כן, לצערי האדם שותף ליצירת הרוע בעולם. חלק מהרוע הוא אמנם תולדת הטבע עצמו (רעידות אדמה, שיטפונות שריפות-טבע, מחלות, רעב, בצורת ועוד), שכולם גורמים צער סבל ומוות לאדם, אבל לא רק לו, אלא לכל היצורים והצמחים שבטבע. אולם חלק לא מבוטל של הרוע פרי מעלליו של האדם הוא (מלחמות, השמדת-עמים, זיהום האוויר ומקורות המים, השחתת הנוף והשמדת בעלי-חיים, ועוד).

אם לגישתך יש אלוהים - מנין הרוע אם לא ממנו? אם הוא זה שיצר את כל בעלי החיים, מדוע יצר בהם את היצר ואת הצורך לטרוף? מדוע האלוהים הטוב לא ברא, לצד כל בעל-חיים, גם מזון לקיומו, על מנת שהאריה (יציר האלוהים) לא יהיה חייב לטרוף את האיילה (יצירת האלוהים), והנחש (יציר האלוהים) לא יהיה חייב לטרוף את העכבר (יציר האלוהים), והחיידק (יציר האלוהים) והווירוס (גם הוא יציר האלוהים) לא יהיו חייבים להשמיד במגיפות אלפי בני אדם ובקר (יצירי אלוהים)? אני "מת" לקבל הסבר לשאלות כה פשוטות וכה בסיסיות. ואל נא תברחי לתשובה האקסיומטית: אינני יודעת את כוונותיו של אלוהים תוך כדי כך שאת כן מחפשת תשובות מהמדע. המדע לפחות מחפש - ומוצא - פתרונות, ואילו את "עמדותיו" של אלוהים לא ראינו משתנות כבר אלפי שנים, ולכן גם אין סיכוי שיקדם אותנו.

היכן בדבריי מצאת שהאדם הוא טלית שכולה תכלת? בוודאי שלא! לא כך כתבתי וגם אינני חושב כך, והדבר לחלוטין אינו כך! צודק הכתוב המקראי (בראשית ח21 ): וירח יהוה, את-ריח הניחח, ויאמר יהוה אל-לבו לא-אסף לקלל עוד את-האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו. אלוהים רק שכח לציין באותו פסוק, שהוא זה שברא את האדם, על תכונותיו הטובות והרעות, ואת היצר הרע קבל האדם מאלוהים...

טלית שכולה תכלת

טלית שכולה תכלת

אם נצא מנקודת ההנחה הדתית שאלוהים ברא את האדם, כי אז הוא ברא גם את הרוע בנפשו של האדם. אבל לא רק את הרוע אצל האדם ברא אלוהים (בהנחה שהוא קיים, ולגישתי אינו קיים): גם את הרוע בנפשו שלו ברא אלוהים, כשמסיבות של נקמנות גחמתית אישית השמיד עולם שלם במבול (ואל תספרי לי שבני האדם חטאו לאלוהים. זו אינה סיבה לחיסול התבל), והשמיד ערים שלימות על טפם בגלל כעסו על בני האדם "הרעים" (סדום ועמורה), כאשר הוא, האלוהים, יצר בהם את הרוע - כשבעצמו אמר לא-אסף לקלל עוד את-האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו... או נתן לנביאו, אליהו "הטוב", לרצוח מאות יהודים בכרמל רק משום שעבדו לאל אחר, ועוד מאות אלפי בני ישראל שהשמיד במגיפות כי "לא שמעו בקולו".... אלוהים זה, בו את מאמינה, אל רע הוא, רע מאד. ועדיין לא שאלתי אותך מדוע האל הטוב שלך לא מנע את השואה, ומדוע התיר לצורר להשמיד באכזריות 6 מיליון מבני עמו, ילדיו "האהובים", בהם מיליון וחצי תינוקות וילדים תמימים.

אני חוזר ואומר לך, ססיליה - זכותך לחשוב ולהאמין בהתאם לרצונך. בסופו של דבר לא אני הייתי זה שפתח בשיחה על אלוהים. היית זו את, שביקשת להעיר משהו על דברינו באתר, ושמחתי לענות. אם תשובותיי לזרא הן לך - אמרי ואחדל מיד. אבל אם את דעתי את רוצה לשמוע - האזיני בנימוס עד הסוף. את גיל 18 עברתי מזמן. כמוך סיימתי מגמת ביולוגיה בבית ספר תיכון, ולאחר שירות מלא בצבא סיימתי גם לימודי מדעים באוניברסיטה, ויש לי תואר שלישי. עם כל זאת הרבה עדיין נעלם ממני, אני חסר ידע רב שמתחדש ללא הרף, אני קורא ולומד ללא סוף, ואינני מתבייש לומר: "אינני יודע הכול". כך שגם אני, כמוך, במידה מסוימת מתלבט. אבל התלבטותי איננה בדרך או בכיוון, אלא מה ללמוד וליצור היום, ומה לדחות ללימודים וליצירה למחר.

דרכי ברורה: "אלוהים" איננו אלא פרי יצירתו הדמיונית (תחילה) והפילוסופית (בהמשך) של האדם. על כך נכתבו ספרים רבים, גם בעברית, ואם תרצי שאמליץ לך על ספרי-בסיס באבולוציה - אשמח לסייע. אם לא, אם קצה נפשך בי ובדעותיי - וזה לגיטימי - לא יהיה בלבי כל כעס עלייך - אברך אותך שתהיי מאושרת בחייך ובאמונתך.

חופש

ססיליה עונה

אני לא חושבת שאני ממש נעולה על קיומו של אלוקים כמו שאני מאמינה שהעולם גדול ואינסופי, ואני לעולם לא אוכל באמת להבין אותו, לא אני וגם לא המדע, שללא ספק מקל על חיינו אך לא פותר אותם. אתה מפנה אותי כל הזמן למאמרים מדעיים, ואני אקרא אותם בשמחה, רק שלא תבין אותי לא נכון. אני בלי קשר תמיד התעניינתי במדע ואני מאוד מתעניינת ברפואה.

אתה ציינת קודם את הסתירה לכאורה בין להיות איש מדע ואיש אמונה. אני לא רואה בכך שום סתירה, זה בא בסך הכל לומר שאנחנו לא שולטים בכל, וכל אחד צריך ברגעיו חסרי הישע לפנות אל אותם כוחות שיותר חזקים ממנו.

אני לא נעולה על קיומו של אלוקים. כן, אני רוצה להאמין, וכן, אני לא מסוגלת להאמין כמו שהייתי רוצה. הסיבה שאני רוצה להאמין היא שגם אם האמונה שלי ריקה, המשמעות שהאמונה נותנת לחיי היא עצומה. תקרא לזה שלווה נפשית אם אתה רוצה, לי אין אותה אז אני סובבת סביב עצמי, חבטות נפש סיזיפיות שכאלה. וברור שאני רוצה להאמין שאנחנו לא חיים סתם, ואני באמת לא יודעת למה אנחנו חיים, וגם לא איכפת לי למות ולא לגלות כלום, ופשוט לא להיות. אלא שכל עוד אני חייה את חיי אלא אני כן מקווה שיקירי שמתו מלווים אותי, כך שאם אני פשוט אאמין זה יהיה כיף.

מלבד כל זאת, אני אשמח לדבר איתך בטלפון בהזדמנות

טלפון

דן לססיליה

מאחר ואני מקבל ביום בערך 20 מכתבים קשה לי, ואין לי זמן, לשיחות ישירות, אלא למתן תשובות באותם זמנים בהם אני פנוי ונינוח. אני ממליץ שנמשיך כך. בשלב זה אשמח אם תקראי את הספרים עליהם המלצתי. כשתתגבש אצלך דעה מסויימת - חזרי אליי. העובדה שיש לך לבטים היא רק מחמיאה לך, ואין צורך שתגרום לך אי-נחת. המדע אינו פשוט כלל ועיקר. אבל בריחה לעולם מיסטי מסבכת את החיים בחוסר תכלית מובהקת.

ססיליה לדן

איך שנוח לך, לא דחוף לי לדבר. אני חושבת שאת הלבטים שלי באיזה שהיא רמה כבר עברתי. אתה אומר שהעיסוק במיסטיקה הוא חסר תכלית, אך בלעדיהם אני גם כך מודה בחוסר התכלית. כבר עברתי את המקום שזה יותר מדי מפריע לי, אלא אם אני אכנס למצב רוח מחורבן ואז הכל יפריע לי. אני קיימת בעולם הזה ואני מנסה בדרך כלל לעשות בו מה שנראה לי נכון, אני לא מבטלת את הדת, אני מוצאת בה עניין רב, ועדיין להאמין ממש אני לא יכולה

בתשובה לשאלתך האחרת, תמיד אהבתי לצייר, בתקופת התיכון חרשתי את נשמתי על לימודים בפנימיה, שם למדתי אומנות וביולוגיה, וכן הרחבות כגון פילוסופיה והיסטוריה.  וכך אני סובבת בין התחומים הללו אני אלך ככל הנראה שנה הבאה לשירות לאומי במד"א והשנה אני לומדת בינתיים פילוסופיה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית.

החיים שלי די מסובכים מבחינת התנהלותם בכל אופן, אני אשתדל להגיע אל הספרים שהמלצת לי ותודה על זמנך, שיהיה לך שבוע טוב.

דן לססיליה

מכתבך מעניין, ואין לי הפעם ויכוח עם שום דבר בתכניו. כשאני נזכר בגיל 19-17, הכול נראה לי מסובך לאללה. ממש הכול. לאט לאט דברים הסתדרו, חלקם אפילו על הצד היותר טוב, אפילו טוב משהסתדרו חבריי. אופטימיות היא סיסמת החיים שלי. גם כש"אני בזבל", וזה קורה וקרה, אני אופטימי. מה יעזור לי הפסימיזם? עוד מרה שחורה מעבר לזו שקיימת? אז קדימה לחיוך, אני אומר לעצמי, וממליץ גם לך.

ססיליה משיבה

למה החיים שלי מסובכים? הם לא מסובכים כל כך כרגע, כי הדברים די הסתדרו לי, יותר בכיוון של לא שגרתיים. סיימתי בית ספר שנה שעברה, בו העברתי את גיל ההתבגרות הכי לא סטריאוטיפי שקיים, תכננתי ללכת לצבא, יש לי את כל הנתונים הן מבחינת קב"א והן פרופיל כדי להיכנס לתפקיד רצוי (יש לציין שהיה לי מאוד חשוב מבחינה אידיאולוגית כן ללכת לצבא). אבל צבא זה צבא, משמע בירוקרטיה מסורבלת ברמות שלא ניתן לתאר. החלטתי ללכת לשרות לאומי ולתרום יותר, ובמה שאני טובה. מאחר ופספסתי את השנה הזו בגלל הצבא, נותר לי רווח בין התיכון לשירות לאומי, אז הלכתי ללמוד באוניברסיטה לשנה הנוכחית. כעת אני לומדת פילוסופיה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית.

אז אתה שואל למה מסובך, אז אני אענה שזה יותר מסובך בקונטקסט חברתי מאשר אישי. אני כמובן מאוד קטנה ביחס לאוכלוסיה בה אני נמצאת. מלבד זאת תמיד יש תקופות בחיים ויש מצבי רוח וכו'. בגדול אני יכולה לומר שאני במצב בהחלט טוב, ואם אני היפראקטיבית או לומדת דברים מעניינים אז באמת נחמד לי. אנחנו נכנסים לחלק האישי של החיים שלי, וזה מוזר כי אני לא יודעת מי אתה. אז אני אחסוך לעת עתה פרטים נוספים, ואני אפנה לעיסוקי - סיום העבודה בפילוסופיה שהייתי צריכה להגיש לפני יומיים. שיהיה לך לילה טוב, ספר לי איך זה, והאם החיים כש"גדולים" נראים באמת כל כך פשוטים... זהו - עד לפעם הבאה.

חופש

דן עונה ומסיים את השיחה הארוכה

מיותר להתנצל, ססיליה, כל אחד מאתנו עסוק בענייניו, וכשיש רגע פנוי - כותבים. לאור הסבריך חייך אינם מסובכים יותר מאשר חייה של נערה ונער ממוצעים - ואולי דווקא משום כישוריך הרבים והמגוונים את מתלבטת יותר באשר לדרך בה תבחרי. מה שחשוב לדעתי הוא, לעשות בחיים את הדברים המסבים הנאה לאדם, ומביאים תועלת לבני אדם אחרים. חשוב לבחור תחום אנושי, יצירתי, חינוכי, מדעי - תחום שאינו מוגבל ואינו מגביל, המאפשר לאדם להתפתח כל חייו; לא להיעצר ולהישאר ברמה סטטית-מכאנית, לעשות דברים החוזרים על עצמם עד לזרא, אלא לעשות דברים המאפשרים קידום, שינוי, חידוש, רענון. זה שומר על הנעורים, על המרץ, על היוזמה, על החשיבה העצמית, על היצירתיות.

גם כ"גדולים" החיים אינם פשוטים. היום את מתמודדת עם עצמך, בעוד זמן ייתכן ותהיו שניים ואחר כך אולי 4-3, יהיו בעיות פרנסה, דיור, מחלות הילדים, חינוכם, תיאום או חוסר תיאום עם בן הזוג - לא, ססיליה, החיים אינם פשוטים, אבל צריך להסתכל עליהם בעין אופטימית, תמיד לראות את חצי הכוס המלאה, וליהנות מן העובדה שהיא חצי מלאה ולא לגמרי ריקה. יש בעולמנו כל כך הרבה בני אדם שכוסותיהם ריקות תמיד, רוחנית וכלכלית, ולכן עלינו לשמוח בחלקנו, שכוסותינו מלאות לפחות כדי מחציתן. ובעיקר - סמכי יותר על כוחותיך שלך, על תבונתך ועל רגשותיך -  גם אם הם מאכזבים לעתים, ורק אל נא תתני לרגעי תסכול להובילך לאיזה "רב" שאמור לתת לך את כל התשובות לכל השאלות - בשם "אלוהים"...

 

בברכה מכל צוות חופש

דן


אוגוסט 2007


חברים ב- עוצב על ידי