אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויברא האדם את אלוהים בצלמו
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

במה מאמינים האתאיסטים?

אמונה - חזקה ובלתי מסוייגת ככל שתהיה - לעולם תישאר אמונה ולא ידיעה.
והלא אתה רוצה לדעת, לא רק להאמין  (צבי ינאי)

 

במכתב שנשלח ל-חופש מעלה אבירם היכל (ראה בהמשך) שני נושאים שונים לחלוטין: את התלבטותו כאדם, הרואה ב'אמונה' בסיס לחייו, אלא שעל-אף חיפושיו הבלתי-נלאים לא מצא את שאוהב וחפץ לבו, ושאלה שהוא מפנה אלינו - אתר חופש החילוני-אתאיסטי -  במה מאמינים האתאיסטים

שאלתו של אבירם נראית לנו בסיסית וחשובה מאוד, שכן הגדרת הזהות "אתאיסט" עדיין איננה מובנת לכל, והיא ראויה לחידוד ולהבהרה ברורים ככל שניתן. בכך עוסקות מרבית התשובות שנשלחו לאבירם. תשובה אחת - של שירה, עוסקת בנושא ה'אמונה', ובלגיטימיות של קיומה בלב האדם.

חופש

אבירם היכל (השם שונה), בן 52, כותב לאתר חופש

חברים יקרים,

לא הייתי מעולם אדם דתי, לא ביהדות ז"א, רק מסורתי, אבל קשה לי להשתחרר מתלות באמונה דתית. כיום, אחרי "פרשיית אהבים" סוערת ומפותלת עם היהדות המשיחית, פרוטסטנטים אוונגליים, נוסח Pat Robertson בארה"ב, אני מנסה להשתחרר, אבל משהו בתוכי תמיד מושך אותי בחזרה. שתי עובדות חיים פוסלות אותי כמעט אוטומטית מלהשתייך ליהודים המשיחיים ולכל זרם נוצרי של ה-mainstream. אני הומו, ואני ספקן, לכן חרשתי כחצי תריסר דתות, כמו: וויקה, עידן חדש, בודהיזם, הרא קרישנא, טאואיזם, בהאיזם ועוד.

חוץ מהאיסלם , שלא מושך אותי בכלל ולא בגלל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני איש שמאל, כן גם ניסיתי פאנתאיזם, סוציאליזם ואפילו התעניינתי בכנסיית השטן. אני מקבל את אמיתות תורת האבולוציה הדארווינית, ומתנגד לבריאתנות.

השאלה היא במה מאמינים האתאיסטים?

שלכם בכנות,

אבירם היכל

 איור 1

עודד לבנה מצוות חופש

שאלת 'במה מאמינים האתאיסטים?' - אשיב לך:

  1. בסיבה ובתוצאה;
  2. בלוגיקה.

אתאיסטים שונים מקבלים מערכות ערכים שונות.  אלא שכאן אין מדובר באמונה, אלא בערכים.  ערך הוא דבר שאדם מוכן להתאמץ בשבילו ולוותר בשבילו.

 
תכלית המדע היא להאיר את מקורות היקום (או היקומים), את החיים והתרבות ואת התפתחותם

פרופ' אביתר נבו

אבירם היקר,

אינני יכול לומר לך במה אתאיסטים מאמינים - בוודאי בהרבה דברים. אני כן יכול לומר לך במה אני, כאבולוציוניסט, מאמין: אני מאמין שבעולם המיסתורי  שבו אנו חיים, יש סדר. איזשהו  סדר הנבנה מעצמו, הגורם למבנים מורכבים להיווצר ממבנים  פשוטים יותר. אני מאמין באבולוציות קוסמיות, אורגניות ותרבותיות.

זו אמונתי השלמה, שהסדר הזה - הנוצר מתוך כאוס - ניתן לפיענוח על-ידי המדע. זוהי תכלית המדע: להאיר את מקורות היקום (או היקומים), את החיים והתרבות, ואת התפתחותם.

אם תבקש לדעת יותר, אני ממליץ שתקרא את סדרת המאמרים שלי "אקוספרה" שהתפרסמה לאחרונה ב"חופש", וכן ספרות נוספת אודות האבולוציה.

שבוע טוב

פרופ' אביתר נבו

ראש המכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה

איור 2

ד"ר משה גרנות

בעצם המילה אתיאיזם מצוי לא רק כפירה באלוהים, אלא גם חוסר אמונה בכלל; כלומר, האתיאיסט מעצם הגדרתו איננו מוכן להאמין במה שמספרים לו, אם אין לכך ראיה הגיונית או מדעית. איש מאמין מוכן לקבל דברים חסרי שחר (ניסים, קשר בין אלוהים לאדם, מיתוס שהאל הוליד את בנו מאישה וכו') משום שבאופן תבניתי הוא מאמין למרות חוסר ההיגיון. אמונה היא משהו שמחוץ לתחום בחשיבה האתיאיסטית. לכן שאלתך דומה לשאלה, כמה ילדים יכול ללדת גבר בהריון אחד?

בברכה חמה,

משה גרנות

אמונה היא משהו שמחוץ לתחום בחשיבה האתיאיסטית

דרור מצוות חופש

במה מאמינים האתאיסטים? זו שאלה בעייתית, משום שאתה מצפה כנראה לחלופה לאמונה הדתית, מה שאינו קיים, לפחות אצלי. אני לא מאמין בדברים. אני יודע או לא יודע, או חושב ...

אני יודע שאותו אלוהים שהיהודים/הנוצרים/המוסלמים הדתיים מאמינים בו- איננו קיים. אני יודע שמלחמה זה לא טוב.

אינני יודע מה יקרה לי מחר. אינני יודע מתי תסתיים המלחמה.

אני חושב שהמלחמה תסתיים בתוך שבועיים.

אני בדעה שקשה יותר להיות חילוני מאשר להיות דתי. אבל זה יותר מעניין, אינך עוסק בשטויות, אינך אומר שאתה מתעסק בדברים שברומו של עולם, ואינך מתחמק משרות בצבא בתואנה שאתה עסוק בעבודת האל, כאשר האמת היא שאתה פוחד ו/או שהרבה יותר נוח לך להשתמט, כי אחרים כבר ייהרגו עבורך ובמקומך.

קשה יותר להיות חילוני מאשר להיות דתי

איור 3

עומר בלסקי, מצוות חופש

אפשר לומר שאתאיסטים מאמינים במה שהם רוצים: ישנם אתאיסטים קומוניסטיים וקפיטליסטים, סוציאליסטים וניאו-קונסרווטיבים, ליברלים ושמרנים, אנרכיסטים ופשיסטים, וכל מה שבאמצע.  אתאיסטים מאמינים בעצמם, בחבריהם, במדינתם ובמנצ'סטר יונייטד. או שלא.  בהגדרות מסויימות של אתאיסטים, הם אפילו יכולים להאמין בעב"מים, בפיות ובכוחם המרפא של קריסטלים. אבל אינני יכול להמליץ על האמונות האלו. הן לא משהו.

מה שאתאיסטים אינם מאמינים בו הוא אותו מושג אמורפי-משהו, שנקרא "אלוהים";  ע"פ ויקיפדיה, אלוהים הינה "ישות עליונה לה מיוחסת אחריות לבריאת העולם ואף להנהגתו".  אתאיסטים אינם מאמינים בקיומה של ישות כזו, וממילא אינם מאמינים במוסדות החברתיים שנועדו לרתום את הישות הנ"ל לצורכי האדם. לכן אתאיסטים אינם יכולים להיות בני דת כלשהי, בין אם זו הדת הנוצרית, היוונית הקדומה, או היהודית. עם זאת, אתאיסטים ממוצא יהודי מאמינים לעיתים שישנו עם יהודי, ושהם חברים בו.

בסופו של דבר, מה שחשוב זה לא במה מאמינים או לא מאמינים אתאיסטים, אלא מה שקיים, או, מכיוון שכבני אדם אין לנו ידע על כל מה שקיים, מה שמשנה הוא, אלו מסקנות טנטטיביות ניתן להסיק על העולם בהתחשב בראיות שעומדות בפנינו. 

קיים דיון נרחב בסוגיות אלה - באתר חופש ובמקומות אחרים (אני ממליץ על "עולם רדוף שדים" של קארל סייגן ו"השען העיוור" של ריצ'ארד דוקינס בתור נקודות התחלה), אבל הראיות מצביעות די בבירור בכיוון אחד: הישות הזו, המכונה "אלוהים", איננה קיימת.  היקום לא נברא ע"י ישות בעלת בינה, וכל הדתות משקפות מיתוסים, לא התגלויות.  כפי שאמר פיליפ ק' דיק: מציאות היא דבר, שכשאתה מפסיק להאמין בו, אינו נעלם. 

שבתאי קורדובה, מצוות חופש

במה מאמינים האתיאיסטים?  אפתח בשיחה שהייתה לי לא מכבר עם אחת מידידותיי:

"אני לא מכירה אמיתות אבסולוטיות - שום דבר איננו אבסולוטי"
זה?"
"וזה מה?"
"זה ששום דבר אינו אבסולוטי, זו אמיתה אבסולוטית?"

קל לנחש את החלק "שלי" בשיחה. אני הוא ששאלתי "וזה?"

השאלה: "במה מאמינים האתיאיסטים?" שקולה בעיני לשאלה ששאל נזיר ממנזר השתקנים את חברו:

"על מה מדברים האנשים כל היום?"
"עלינו, על זה שאנחנו מצליחים לא לדבר כל היום" השיב חברו.

הנזירים, שכל עולמם עולם שבשתיקה הוא - רואים בעולם שמנגד את ההיפך הגמור:

"אנחנו 'לא מדברים'. הם 'כן' ".

סביר לי להניח, שעדת קניבאלים אינטליגנטית תרגיש שלא בנוח עם העובדה, שמבחינתנו הם "אוכלי אדם". "אוכלי אדם? זה מה שאנחנו.  אנחנו בראש ובראשונה הורים לילדים, אנשים שמכלכלים את עצמם, בונים בתים, ישנים בלילה, מתעוררים בבוקר - וגם, ממש לעיתים רחוקות, כשמזדמן 'לבן' למשכננו, אנחנו שמחים לאכול אותו" יטענו אוכלי האדם.

חז"ל מכנים את הכופר "אפיקורוס" - מבחינתם הוא "אפיקורוס". בחוגים החרדיים הסגורים יש המתהלכים בתחושה שעיניי החילוניים יוצאות מקנאה למראה החרדי המעודן/מחונך... על מה כבר יש לחילוניים לחשוב כל היום, לעזאזל, הם אינם מבינים...

אסיים במה שפתחתי: כשאנחנו כופרים באלוהים ובתורתו, הרי שבעצם אנחנו מאמינים, בראש ובראשונה, שלא הוכתבו לנו כללים משמים, ובמידה שחשקה נפשנו בכללים - עלינו לקבוע אותם בעבור עצמנו. אינני מתיימר להשיב לשאלה "אלו כללים על האתיאיסט לקבוע לעצמו?". האדם חופשי, וזכותו לחיות את חייו באופן הנראה לו לנכון.

הצורך ב'אמונה' הוא ביסודו צורך דתי. את הצורך הזה לא יצליח הכופר למלא. הכופר עשוי לבנות לו מערך חוקים מוסריים ואף לדבוק בהם - אך לעולם יהיו אלו חוקים אינדיווידואליים שהוא ברר לו בעבור עצמו, ולעיתים בעבור סביבתו הקרובה המושפעת ממנו. הנזיר, ואתה - עליכם לדעת שמן העבר השני, זה שמנגד לדת ולנזירות, קיים מגוון עצום, קיימת קשת רחבה של אמונות. מבחינת האדם החופשי  הדת איננה עומדת 'מנגד לו' אלא חלק ממנו, מתאפשרת מכורח הבחירה, חלק מן המגוון העצום הקיים.

שום דבר שהוא תלוי-ערכים אין לו תוקף אבסולוטי.

ו"זה"?  זה לא ערך, זו עובדה.

כשאנחנו כופרים באלוהים ובתורתו, הרי שבעצם אנחנו מאמינים, בראש ובראשונה, שלא הוכתבו לנו כללים משמים, ובמידה שחשקה נפשנו בכללים - עלינו לקבוע אותם בעבור עצמנו

איור 4

איל מצוות חופש

אבירם  היקר - אין ספק שהמשיכה אל הרוחניות והגאולה מדריכה אותך כמו רבים וטובים אחרים. ומבין אותם  רבים וטובים שהנטייה הזו מדריכה אותם, ישנם גם רבים שמחמת מזגם החופז ממהרים לאמץ דתות או תורות גאולה שונות ולהישאר תקועים בהם לנצח, או להצליח להיחלץ מהם, כמוך, (אולי בשל אותו מזג זריז), ונותרים שוב עם אותו צורך מקורי לא-מסופק.

מקור הבעיה הנה הפסיכולוגיה ולא הפילוסופיה . הצורך לגאולה אינו משותף לכל בני האדם, גם לא עוצמתו. אמנם אצל חלק מהם, מן הסתם הדומים לך בנקודה זו, הדבר מכאיב כפצע שחייבים למצוא לו מזור מיידי. אבל אין כל הבטחה למזור.

קל להאמין באותנטיות של הצורך. קשה יותר לקבל את ההנחה המונחת ביסוד חיפושיך,  שאכן ישנו פתרון היכן-שהוא, פתרון שיספק לך את המענה.

קיום הצורך עצמו אינו ההוכחה שאכן קיים פתרון מוחלט לחיפושיך, בדיוק כפי שתחושת כאב [ה"פאנטום"] בגדמו של הנכה אינו מעיד שאכן קיים אזור גוף שניתן להקל בו על המצוקה.

נכון שישנם מחפשים המעידים שהגיעו למנוחה. בדרך כל המעידים על כך יכולים לרמוז על הארה מיסטית שחוו ופתרה את החידה הגדולה (יותר נכון "העלימה" אותה), אך חוויה זו הנה תמיד מהסוג שאינו ניתן להיאמר ולהימסר לאחרים בצורה בעלת ערך, וגם אם ננפה את המתחזים והשרלטנים, לא נוכל להיעזר הרבה באנשי האמת  שהגיעו אל יעדם.

ומכאן אתה יכול לנחש כבר את תשובותיי לשאלתך - הרי הן לפניך מנוסחות בשאלות רטוריות:

  • מניין ההנחה  שלכולם יש צורך באמונה?
  • מניין ההנחה שאם יש למישהו צורך, אכן קיימת תשובה מסוג "אמונה אמיתית" שתפתור אותה?
  • ואם מישהו (חילוני או אחר) מצא פתרון מיסטי, אמונה או תחליף-אמונה יעיל ובעל ערך לשאלות המציקות, מניין ההנחה  שניתן למוסרו לאחרים? [כדאי לשוב ולקרא את הפרודיה המוצלחת ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" על המחפשים את משמעות העולם/החיים וזוכים בפתרון המוחלט "42"].

בברכה איל, צוות חופש

טובה מצוות חופש

שלום לך אבירם - שמי טובה, ואני חברה בצוות אתר חופש. כאדם שאינו דתי - אלא כאתאיסטית, אינני חשה בעובדה ש"אני חייבת להאמין  במשהו"! אני חשה בצורך המתמיד לבוא לעזרת אנשים הזקוקים לעזרתי;  אני חשה בצורך להיות מעורה במה שקורה בארצי - וגם לשתף פעולה במה שאני יכולה. למשל, הייתי פעילה בתנועה למען איכות השלטון משום רצוני לתרום את חלקי ולחיות במדינת ישראל, מדינה שתהיה נאורה ודמוקרטית ללא אמונות טפלות ברבנים, בקמעות ובכל מיני אלילים - כולל אלוהים; משום שביקשתי להגיע למצב בו הדת לא תשלוט בחיינו, אלא שכל אדם הרוצה להיות דתי או אתאיסט לא יהיה ממומן מכספי מדינה אלא יעבוד לשם כך; אדם הרוצה להוליד ילדים רבים יפרנסם - ואל ידרוש מהמדינה, קרי, אנחנו החילוניים - לפרנסו; אדם שחי במדינה יהיה זכאי לזכויות אך גם לחובות, כגון: שרות צבאי או לאומי, ועוד.

אם אתה חש בצורך בחיפוש אחרי דתות ואמונות - זו זכותך, אך לי אין כל צורך להצטדק "מדוע אני לא מאמינה במשהו" - ה"משהו" שלי הוא משהו ממשי ולא אמונה במשהו שאינני רואה. אינני מקבלת את הדעה ש"נסתרות דרכי האלוהים ואין אנחנו מבינים כל דבר". נכון, איננו מבינים כל דבר - אך זאת כיוון שהדברים לא נחקרו עדיין, או שאנחנו, ההדיוטות, איננו מבינים אותם - ולא משום "כוח עליון" כלשהו, שלכאורה מכוון את העולם.

ואגב אלוהים - למי שמאמין בו: אם כך הוא מנהל את הדברים - הרי מחמאות לא מגיעות לו...

בברכה

טובה מצוות חופש

אגב אלוהים - למי שמאמין בו: אם כך הוא מנהל את הדברים - הרי מחמאות לא מגיעות לו...

איור 5

רוני מצוות חופש

שלום אבירם,

לפי ההגדרה המילולית, אתאיסט פירושו ללא תאיזם, כלומר, ללא אמונה באל. הגדרה שלא ממש עוזרת לומר ולהבהיר במה אתאיסט כן מאמין. היות ואתאיזם אינו מוגדר בצורה ממוסדת, קיימת קשת רחבה למדיי של דעות, הנכללות בהגדרה זו.

אם תרצה, יש הרבה דרכים לא להאמין באלוהים, החל בגישה האדישה, שפשוט איננה מתעניינת בשאלה ומתעלמת מכל הנושא, המשך באגנוסטים - אלה הדוגלים בכך, שאי-אפשר לדעת אם יש או אין אלוהים, והמשך באתאיסטים - הבטוחים באי-קיומו של אלוהים באותה מידה של  נחישות בה נוקטים המאמינים הדתיים, המשוכנעים בקיומו.

למילה אתאיסט יש לא מעט קונוטציות שליליות, בעיקר בגלל השיוך למשטרים אפלים כמו רוסיה הסובייטית, דבר המקשה עוד יותר על הגדרה של אדם כאתאיסט. ראיה לכך ניתן לראות בסקר של מכון גאלופ שנעשה בארצות הברית לפני כמה שנים, בו שאלו: "אם המפלגה שלך הייתה בוחרת במועמד מוכשר ומתאים לנשיאות שבמקרה הוא גם x, האם היית בוחר עבור מועמד זה?" כאשר  xהינו קאתולי, יהודי, בפטיסט, מורמון, שחור, הומוסקסואל, אישה או אתאיסט. מסתבר, ששש מהקטגוריות האלה זכו ביותר מתשעים אחוז שענו בחיוב "כן"; עבור הומוסקסואל היו מצביעים רק 59 אחוז, ועבור אתאיסט היו מצביעים רק פחות מחצי (49%).

אחד הניסיונות היותר מעניינים להתגבר על בעיית ה"מותג" האתאיסטי הוא להשתמש ברעיון של הקהילה ההומוסקסואלית, שאימצה את המונח gay עם קונוטציות חיוביות על-מנת לשפר את התדמית. הוחלט אפוא בצורה מודעת לאמץ את המונח  Brightלמי שאינו מאמין באלוהים.

באופן פורמאלי,  Brightהוא מי שמעיד על עצמו:

  • שהשקפת עולמו היא נאטורליסטית;
  • שהשקפת עולמו חופשית מיסודות על-טבעיים;
  • שהמוסר שלו ומעשיו מבוססים על השקפת עולם נאטורליסטית.

מידע נוסף ומפורט על תנועה זו תוכל למצוא באתר http://the-brights.net/

ובכל זאת, כדי להיות יותר קונקרטי, אנסה להגדיר במה אני, כאתאיסט, מאמין:

  1. בקיומה של מציאות אובייקטיבית. במילים אחרות, שישנו עולם ויקום הקיימים מחוץ להכרה שלי ושלך. שים לב שאינני מתכוון ל"עולם רוחני מעבר לתודעה שלנו" כמו שבעלי אמונות דתיות\מיסטיות טוענים. אני מתכוון פשוט לכך שישנו עולם הנפרד מהתודעה שלנו, ושלא הכל פרי דמיוננו. הגישה ההפוכה נקראת "סוליפסיזם" (solipsism), ולפיה הכל בעצם פרי דמיוננו. בעקרון לא ניתן להפריך את הסוליפסיזם, אבל לטעמי היא הרבה פחות מענינת...
  2. שהמדע הוא השיטה הטובה ביותר המוכרת לנו לצורך הבנת  המציאות האובייקטיבית.
  3. שלמרות שאנחנו חיים ביקום הפועל לפי חוקים דטרמיניסטיים, יש לנו רצון חופשי משום חוסר יכולתנו לדעת את כל ההשלכות של מעשינו, ולכן מוטלת עלינו אחריות מוסרית למעשינו.
  4. שהבסיס למוסר הם לחצים אבולוציוניים והיסטוריים, הפועלים על בודדים ועל קבוצות. מסיבות אלה, רוב בני האדם מתנהגים בצורה מוסרית, טובה ונכונה במרבית הזמן.
  5.  שהמניע העיקרי של בני האדם הוא חיפוש אחרי אושר וחופש, ושהתנהגות מוסרית פירושה לא לפעול לאושר וחופש כאשר אלה באים על חשבון האושר והחופש של הזולת.

זהו בקיצור נמרץ. אפשר לכתוב על כל אחד מהסעיפים הנ"ל ספר עב-כרס (ואני בטוח שספרים כאלה אכן נכתבו), אבל אסתפק רק בציון העובדה, שמדובר בדברים שאני מאמין בהם, קרי - בדברים שאני חושב שהינם נכונים ללא יכולת להוכיח את נכונותם.

אני מקווה שתשובתי עוזרת לך קצת.

רוני

המניע העיקרי של אנשים הוא חיפוש אחרי אושר וחופש; התנהגות מוסרית פירושה לא לפעול לאושר וחופש כאשר אלה באים על חשבון האושר והחופש של הזולת

איור 6

פרופ' דן עמיר

שלום אבירם - ממכתבך משתמע שאתה מחפש כל הזמן דת או תחליף לדת להאמין בו, ומבחינה זו עלי לאכזב אותך: אתאיזם אינו דת ואינו דומה לדת, אלא ההיפך הגמור מזה. אתאיזם הוא שלילת האמונה העיוורת. אתה שואל "במה מאמינים האתאיסטים?" התשובה היא, שפרט לאמונה באדם ובשיפוטו ההגיוני והמוסרי, אין אמונה משותפת שמאחדת את האתאיסטים.

האמונה בעל-טבעי שמתערב בחיינו איננה עומדת במבחן ההיגיון או במבחן הניסיון, ומה שגרוע מזה - האמונה הדתית הפנאטית המיטה וממיטה על עולמנו שואות רבות בעבר ובהווה. אם, למרות כל זאת, אינך יכול להשתחרר מהתלות באמונה דתית, בחר לך - כדי למזער את הנזק - דת שאינה מזיקה כל כך. מהדתות שהזכרת - פאנתאיזם ובהאיזם נראות לי כאלה.

בברכה

דן עמיר

שירה מצוות חופש

בוקר טוב אבירם,

כחברה בצוות חופש קראתי את מכתבך ואת תשובותיהם של חבריי, שהתייחסו לשאלה ששאלת בסוף מכתבך - במה מאמינים האתאיסטים.  רציתי לומר לך, שלא תסיק חלילה מתשובותיהם את המסקנה, שהאמונה - אמונה כשלעצמה - היא בהכרח שלילית או לא רצויה. תלוי מהי האמונה, מהו נשוא האמונה ומה אופייה של אותה אמונה. אין ספק שאמונה בעתיד טוב, אמונה במערכת תומכת, אמונה שיש משהו/מישהו שדואג לאדם - יש בה כדי לחזק. לא בכדי מרבית האנושות היא דתית, בצורות שונות, לאו דווקא במסגרת אמונה באל אחד.

כשאני בוחנת את האמונות הדתיות השונות הקיימות כיום העולם, ברור לי  שהאמונה הדתית-מונותאיסטית גררה את המאמין לקיצוניות ולאלימות. הדבר נובע מהבלעדיות - בלעדיות האל. האמונה שרק הוא (האל) הצודק והאמיתי, ושרק דרכו (של האל) היא הדרך הנכונה וכל האחרים טועים וחוטאים באמונתם השגויה, הפסולה והמסוכנת לכאורה, עלולה להטריף את דעתו של המאמין עד לדרגה השאהידית, המתאבדת, כשהוא מוכן להרוג עצמו ואלפים נוספים למען אותו אחד ויחיד!  ואימו המוטרפת מתפארת בהתאבדותו, ומוכנה שגם שאר בניה יילכו באותה דרך.

גם למות על קידוש השם שייך לאותו תחום מוטרף, אם כי במישור שונה לחלוטין.

האמונות בריבוי-כוחם וברב-גוניותם של האלים (פוליתאיזם) נראות לי סבירות יותר. גם ברור לי שאם הייתי נפש מאמינה, הייתי בוחרת בבודהיזם, אבל אינני כזאת. אני אתאיסטית.

כל זאת רציתי לומר לך, על מנת שלא תחוש ברע או באי-נוחות לנוכח תשובותיהם של חבריי בנוגע להעדר האמונה. לי, כאתאיסטית, אין צורך להאמין, משום שאני איתנה בחיי העשייה היצירתית-אמנותית שלי, בחשיבתי ובהשקפת עולמי המדעית-האבולוציונית.

ואתה - שקיים בך הגרעין האמוני - המשך בדרכך, ומצא לך נקודת משען להאמין בה. רק אל נא תהיה קיצוני. היינו מסוגלים לחיות כאן ביחד, בצורה נפלאה, עם חרדים יהודים, מוסלמים ונוצרים, אלמלא הקיצונים בכל הדתות הללו, גם אצלנו, ואלמלא קיצוניותם.

חייה ותן לחיות - זו הסיסמה. סיסמת חופש היא הסובלנות, הפלוראליזם וההומניזם, הכוללים בתוכם את חופש הפרט, את השוויון בין בני האדם, ואת חופש האמונה, שהוא גם חופש אי-האמונה.

בברכת חופש

שירה

חופש האמונה הוא גם חופש אי-האמונה

איור 7

פרופ' דן מלר

בוקר טוב אבירם - שמי דן, אני חבר בצוות חופש, ומכתבך הגיע גם אל מסכי. ברצוני להתייחס אך ורק לשאלה שהצבת בסוף מכתבך: במה מאמינים האתאיסטים? בשאלתך זו אתה יוצא מנקודת הנחה, שהאתאיסטים מאמינים במשהו, והיא גוררת שתי שאלות-יסוד: מהי אמונה, והאם חייב אדם להאמין.

אדון תחילה בסוגיה הקרויה 'אמונה'. אמונה איננה עובדה, גם לא ידיעה או הכרת מציאות כלשהי, אלא סוג של מחשבה, המביעה השערה בדבר אפשרות כלשהי, כשהיא מלווה במרכיבים של תקווה ומיסטיקה.

יש אמונות בתחומים שונים (אמונה שיהיה שלום בינינו לבין ערביי האזור, למשל, אמונה בחתול שחור, בחאמסה או במזלו הרע של המספר 13). אני מניח שאף אחד מאלה איננה האמונה עליה אתה שואל.

כשמדובר בסוגיית היווצרותו של העולם, על כל מרכיביו ותכולתו, ושאלת קיומו או אי-קיומו של כוח-עליון - בורא-מתוך-כוונה, יוצר, קובע, פוקד, מצווה, שופט ומוציא לפועל גם יחד, אנחנו מגיעים לתחום רב-רובדי, המערב בתוכו אמתות, חצאי-אמתות ושקרים מובהקים, מיסטיקה, אמונות תפלות ושאיפה מאגית-קמאית של האדם, לא רק היהודי, למצוא - בכוח, ובכל מחיר - מסגרת מחייבת, לתוכה יוכל להכניס עצמו ולקבל על עצמו - מרצונו - מרות ושיעבוד לריבונות שמחוצה לו עצמו. זוהי האמונה הדתית. בכל הדתות.

אני מניח, שכאשר שאלת אותנו 'במה מאמינים האתאיסטים?' לזה התכוונת, ולא לאמונה אחרת כלשהי, כמו בשלום, חאמסה או חתול שחור. התשובה מצויה בעצם המונח 'אתאיזם', שהוא העדר אל, כל אל, העדר כל אמונה באל כלשהו, בכל חלקי תבל ובכל זמן מזמני ההיסטוריה האנושית.

היכולת לחיות בלי 'אל' - בלי אותה מסגרת מחייבת של כביכול סיבה ומסובב מכוונים מלכתחילה, של בריאה מתוך כוונה לברוא, של תפיסה מיסטית-מאגית בקיומו של כוח עליון חוץ-אנושי וחוץ-יקומי -  היא היכולת לחיות ללא אמונה כלשהי בכוח עליון כלשהו, שלענייננו מכונה באלפי השנים האחרונות בשם 'אלוהים'.

כפי שכתבתי קודם -  אמונה איננה מילה נרדפת לידיעה, או להכרה בעובדה, אלא ביטוי להלך נפש רוחני- רעיוני, ובעיקר רגשי, וכשמדובר באמונה דתית - ביטוי לדמיון ולהזייה.

אדם מסוגל לחיות ללא אמונה דתית, ללא אמונה באל כלשהו. לא חייבת להיות, בהכרח ובאינוס רוחני, אמונה לאדם על מנת שיחיה חיים נפלאים, עשירים, יצירתיים, רוחניים ותרבותיים. להיפך: החופש מהאינוס הרוחני-נפשי להאמין במשהו ולחיות בתוך מסגרת מחייבת-כוללת, נותן לאדם - בייחוד לאדם התרבותי והיצירתי - שחרור פנימי-מחשבתי עצום, והוא מסוגל להמריא למרחבים מחשבתיים ויצירתיים גבוהים, נשגבים ובלתי מוגבלים.

התשובה, אבירם, היא שאתאיסטים אינם מאמינים בשום דבר הקשור ב"בורא" או בשליט עליון חוץ-יקומי עלינו ועל עולמנו. אין להם צורך באמונה מעין זו משום שהם מכירים בעובדה, ש'אלוהים' - תהא צורתו ודמותו אשר יהיו - פשוט אינו קיים אלא בדמיונו של האדם שבראו לצרכיו, איש-איש, דת-דת לצורכיהם, לזמנם ולמקומותיהם.

האתאיסט הוא אותו אדם שלצד הבנתו ש'אלוהים' אינו קיים גם מבין ויודע, שהוא - כאדם ספציפי, כמו גם כל אדם אחר בתבל, - הוא הריבון לעצמו ואין לו ריבון מלבדו. בהיותו ריבון לעצמו נוטל האתאיסט את מלוא האחריות לחייו, למעשיו, לעברו ולעתידו, בכל מובני ותחומי החיים, לטוב ולרע. האתאיסט לא ישליך אסונות על מישהו/משהו באמתלא אלוהית, אלא יבקר את עצמו ואת עמיתיו וירד לשורש הבעיה, על מנת למנוע אסונות דומים בעתיד; אתאיסט לא יבנה לעצמו - בחייו הפרטיים-אישיים - מערכות של חובות ואיסורים מיסטיים-מאגיים שכביכול הוכתבו לו מכוח סמכויות חוץ-יקומיות, אלא יבסס את מערכת חוקיו וערכיו בהתאם לנורמות אנושיות ומוסריות התקפות לזמן, למקום ולחברה בהם הוא חי, ושעימם ובמסגרתם הוא חולק את חייו.

לסיום אפנה אותך לשני מאמרים באתר חופש, שירחיבו את תשובתי במספר היבטים. הראשון הוא מאמר מאת צבי ינאי, שעיקרו מצוי בכותרתו: אמונה - חזקה ובלתי מסוייגת ככל שתהיה, לעולם תישאר אמונה ולא ידיעה. והלא אתה רוצה לדעת, ולא רק להאמין http://www.hofesh.org.il/letters/science/religion_and_science.html

המאמר השני דן בסוגית ה'ריבון', המהווה בסיס לשאיפתו (הגלויה או הסמויה) של כל מאמין דתי שיהיה לו ריבון מעליו - בסיס אותו דוחה ושולל האתאיסט מעצם מהותו, הווייתו, חשיבתו והשקפת-עולמו:  http://www.hofesh.org.il/articles/hiloni_dati/haribon.html

בברכה,

דן, מצוות חופש

האתאיסט הוא אדם שלצד הבנתו ש'אלוהים' אינו קיים, מבין ויודע, שהוא - כאדם ספציפי, כמו כל אדם אחר בנפרד בתבל, וכלל בני האדם באשר הם -

הוא הריבון לעצמו, ואין לו ריבון מלבדו

איור 8

תודה לדובה, ששלח לנו את האיורים המקסימים מעשה-ידיו


אוגוסט 2006


חברים ב- עוצב על ידי