אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש - במת חופש - במת חופש

גליון מספר 134
"נצח ישראל לא שיקר" (?)


במת חופש

שמעון לאתר חופש:

קראתי חלק מהדברים שכתבתם. חלק מהשאלות שאתם שואלים אינן חדשות, רבים במאות השנים הקודמות שאלו אותן. הרמב"ם שאת דבריו אתם מביאים בכזו התלהבות, כתב את ספרו "מורה הנבוכים" עבור שכמותכם. אני מסופק אם תאמצו את תשובותיו לשאלות ששאלתם הן ב"מורה הנבוכים" והן ב"יד החזקה".

למהות העניין שהעלתם: האמונה בקב"ה אינה ענין קל ופשוט ואיני מקל ראש בשאלות שהעליתם. שלוש הערות יש לי:

1) לגבי איוב - ציטטתם את תחילת הספר, מה דעתכם על סופו? האם התשובה לאתגר שמעמיד הספר כולו היא כל כך פשטנית כפי שאתם מציגים אותה? ועוד נקודה - מי שהוא פנאטי באמונתו האם יציג כחלק ממכלול אמונתו ספר כמו איוב או כמו קוהלת? קצת צניעות בהצגת עמדותיכם כלפי האמונה בקב"ה לא תזיק לכם.

2) למעשה אתם עושים בדיוק מה שעושים הפנאטים שבין המאמינים. אתם מציגים עמדות וחלקי אמת שבאים ל "הוכיח" את טיעוניכם תוך פסילה טוטאלית של הצד שכנגד.

3)אתם בטוחים שהמידע הקיים בעולם הוא המידע הסופי? מה שאתם משערים שאתם יודעים היום יכול להיות שונה לגמרי מחר. מה תעשו אז, תשנו את הפילוסופיה שלכם? "תעדכנו" את השקפת עולמכם שוב? הרבה "תורות פילוסופיות" שבנו והחריבו עולמות התמוטטו על מאמיניהן לנגד עיניהם ולנגד עינינו. נצח ישראל לא שיקר. גם אם קיימות בעיות לא פשוטות הן מהבחינה המעשית והן מהבחינה הפילוסופית, העובדה המכרעת היא שאנו בני ישראל - היהודים - נמצאים בארץ ישראל ובונים פה את בתינו, מקבצים את גלויותינו לאחר אלפיים שנה, אי אפשר לדחות אותה בתרוצים של קש שזה כולו עניין המקרה וההזדמנויות הפוליטיות המתאימות שהביאו לכך.

נכון, לכל אחד יש את נקודת הראיה שלו להסברת הדברים, אולם להגיד שאתם יכולים עפ"י זה להוכיח שאין חו"ח אלוקים בשמים, רחוקה הדרך. זה ממש כמו להסביר לנו שהמחשב יצר את עצמו, הוא נוצר מהתחברות אבולוציונית מעצמו. אבל כאן אני מרחיב את הנושא ואולי על כך בפעם אחרת.

במת חופש

שירה משיבה לשמעון:

שלום לך שמעון - כאן שירה ארצי, חברה בצוות אתר חופש. תודה על ביקוריך באתר, ועל פנייתך זו אלינו. אשתדל להשיב על כל הערותיך, ולגבי "איוב" פניתי לאשת מקצוע - ד"ר צופיה מלר, והוא תשיב לך בנדון.

במת חופש

תשובתה של ד"ר צופיה מלר:

טענותיך על איוב הן פתטיות וחסרות בסיס הן בשל חוסר ההיגיון שבהן, הן בשל חוסר העקביות שבהן: אתה, הטוען שאתר חופש מתייחס למידע חלקי בלבד, מה תשיב אם אזכיר לך, שזה בדיוק מה שאתה עושה? "ציטטתם את תחילת הספר, מה דעתכם על סופו?" אתה שואל. ובכן - מה אומר אתה על אותה "תחילת הספר", שבה נכתב במפורש, שאלוהים מתערב עם השטן על איוב, בעוד איוב הוא "איש תם וישר וירא אלוהים וסר מרע"? מדוע הגיע לו עונש כה כבד ממה שהרעים שבחוטאים אינם נענשים כמותו - רק כגימיק, כקפריזה אלוהית, שרוצה להוכיח לשטן מיהו שיזכה בתחרות? מדוע מומתים בניו של איוב? במה הם חטאו? ואל תמציא לי המצאות של מאמינים פנאטיים דורות רבים לאחר מכן, שמרוב מבוכה טענו שהם בעצם נענשו על חטאים שהמציאו להם! והרי כל טיעון כזה עומד בסתירה גמורה לתוכן הדברים ולמהותם!

דרך בריחה זו שלך, כאשר אינך יכול להתמודד עם טיעון כלשהו, מזכירה לי ויכוח שהיה לי עם אחת מנשות "עדי יהווה", שפקדה את ביתי כדי "לשוחח על התנ"ך". כנגד כל פסוק שהעלתה בפני, כדי "להוכיח" את צדקת אמונתה, הבאתי אני לה עשרה פסוקים שהוכיחו את ההיפך. המיסיונרית לא איבדה את עשתונותיה, ובכל פעם שלא היה לה מענה לגופו של עניין, עברה לעניין אחר ושאלה: אז מה תגידי על הטיעון/הפסוק הזה…?" ואז החל התהליך מראשיתו: אני משיבה על א' והיא קופצת לב' ואח"כ ל-ג' ול-ד' וחוזר חלילה. כך גם אתה: במקום לשאול "כיצד זה שאלוהים מתערב עם השטן על חשבונו של אדם צדיק ושל בניו", אתה שואל: "ומה תענו על סוף הספר?" כאילו שסוף הספר נותן את תשובת המחץ על הסוגיה הכבדה של ראשיתו. יכולת, כמובן, לענות את התשובה הקלאסית של מאמין חרדי "אינני יודע את דרכי האל", אבל לא זו הדרך שרובכם נוקטים. אתם כן מנסים לסתום את פיותינו ואת שאלותינו, ורק כאשר נעתקות מילים מפיכם - אתם עוברים לטיעון אחר, חדש, וחוזר חלילה. זוהי דרכם של מיסיונרים - יהודים, נוצרים ואחרים מאז ומעולם!

ולאיזה "סוף" של איוב מכוונים דבריך, בעצם? האם לאותן טענות אלוהיות נגד רעיו של איוב, הצבועים, המתכחשים למה שרואות עיניהם: "צדיק ורע לו", והמאשימים את איוב - חנפנים שכמותם - שכביכול חטא, כאשר בספר נכתב במפורש שלא בגין חטאיו באו עליו המכות הנוראות?

מי שהכניס לקנון התנ"כי את איוב וקוהלת לא היה פנאטי! לא נאמר כדבר הזה באתר חופש בשום מקום! מי שהביא יצירות אלה לקנון, כמי שחיבר אותן, היה המאמין האמיתי, לא הצבוע ולא החנפן, כמו רעי-איוב. מי שבנה את הקנון התנ"כי (הקנוניזציה, לידיעתך, זהו תהליך הליקוט של ספרי הקודש וחתימתם לספר התנ"ך המוכר לנו כיום) לא היה פנאטי כרבים מן המאמינים בדורנו. גם לא היה זה איש אחד, אלא קבוצה גדולה, שפעלה תקופה ארוכה. היו להם שאלות, היו להם תהיות - ממש כמו שיש לנו, וגם להם, כמו לנו, אין תשובות חד-משמעיות. לכן הביאו לקנון גם דברי אנשים נבונים ומתלבטים, ולא משנה לאיזו מסקנה הגיעו בסופו של דבר. מה שמשנה הוא, שחובה לשאול, חובה לחפש תשובות, חובה להעביר ביקורת, ולא לסתום פיות של אנשים חושבים ע"י ביטול כל אלטרנטיבה פרט לאמונה האחת והיחידה שהם מאמינים בה, כמו מרבית המאמינים הדתיים.

אשר לידע הקיים בעולם - לא, שמעון, אנחנו בהחלט איננו בטוחים שהוא סופי, ושהוא המידע היחיד והמוחלט ("האמיתי", אם אתה מעדיף להשתמש במילה זו). אנחנו רק יודעים מה נכון לעכשיו, ונהיה בהחלט מוכנים לשנות דעותינו ואף השקפת-עולמנו אם יוכח לנו שטעינו. לא נתפתל כמו צלופח, כאותם מאמינים פנאטיים האוחזים באמונות-הבל מאובנות, הנטענות כ"צודקות" בפי מאמיניהן גם אם הן סותרות כל היגיון, מחשבה וידע. לכן גם ברי לי, שגורלם של המאמינים הפנאטים יהיה כגורלם של הדינוזאורים. יוותרו רק אלה, המוכנים והמסוגלים לשנות דעות, להתגמש ולהתאים עצמם לחיי העולם הזה, שאין לאדם אחר בלתו.

ד"ר צופיה מלר.

במת חופש

שירה ממשיכה:

וכעת אני (שירה) חוזרת ליתר הערותיך, שמעון: זה שבתקופות קודמות שאלו שאלות, איננו מהווה איסור לוגי או אישי לחזור ולשאול אותן שאלות. הן משום שהתשובות שניתנו אז אינן הולמות לא את מצבנו היום, הן משום הבסיס התרבותי והמדעי שלנו היום, השונה מזה שהיה קיים באותם זמנים, כמו גם החשיבה החופשית של רבים בציבור היהודי, שהשתחררו מהאילוץ להציב "אל" בראש כל מעייניהם, או גם בראש כל נייר היוצא מתחת לידם. "מורה נבוכים" מיועד אולי לך, לא לנו, משום שאנחנו איננו נבוכים. אנחנו יודעים בדיוק מהם חיינו, ויודעים ששום כוח עליון, על- או אל-אנושי מכוון את דרכינו, רואה ושוקל את מעשינו, גומל או מעניש בהתאם לכל עשייה ועשייה, גם לא מציץ לבית-שימושנו לראות, האם בשבת ניגבנו את שחובה לנגב שם בנייר רציף, או בנייר גזור וחתוך מבעוד יום.

אתה כותב "האמונה בקב"ה אינה עניין קל ופשוט". אתה שוכח שאתה מדבר אל ציבור גדול, שמבחינתו אותו "קדוש" כלל איננו קיים, ולכן הוא גם לא ברוך וגם לא לא-ברוך, והקלות והפשטות באמונה בו אינם רלבנטיים כלל למקומותינו.

ועוד אתה כותב לנו "קצת צניעות בהצגת עמדותיכם כלפי האמונה בקב"ה לא תזיק לכם". שמע-נא, שמעון- כשמדובר באמונה קיימות רק שתי אפשרויות ואין בלתן: או שאתה מאמין, או שאינן מאמין. אין בנמצא "קצת מאמין" או "מאמין למחצה". כל מי שגורס שהוא "קצת מאמין" הוא למעשה מאמין מוחלט, וה"קצת" מתייחס לפולחן שהוא מקיים - קצת מקיים, קצת לא מקיים. מכאן, שהעדר אמונה הוא אמירה מוחלטת. מה עניין "צניעות" להבעת עמדה זו? מדוע, לטעמך, עלי להיות צנועה בהבעת דעתי, ואין עליך להיות צנוע בהבעת דעתך שלך? שנינו בני-אדם בעלי זכויות שוות: מה שמותר לך מותר גם לי, ומה שאסור עליך אסור גם עלי. את הצניעות, ידידי היקר, חפש קודם כל בכליך. כשתמצא אותה שם, חזור וחפש אותה גם בכלי שלי.

גישתך ל"פילוסופיה של החיים" היא גישה דתית אופיינית, לפיה קיימת רק אמת אחת - והיא האמת שלך. אני מבינה את הקושי בה אתה נמצא, ואני מודעת להבדל העצום הקיים בינינו, כשהביקורת על דעתי ועל אורח-חיי היא חלק בלתי נפרד ממהות חייך, בעוד שמילת ביקורת אחת על אמונתך איננה מקובלת עליך, משום שקבלתה תהרוס את בניין הקלפים של האמונה הדתית. אתה מלגלג עלינו "מה תעשו אז? תשנו את הפילוסופיה שלכם?" - אני משיבה לך ללא לגלוג וללא אי-נחת - כן! בהחלט! נשנה! כל חיינו מבוססים על תהייה-שינוי-קבלה-תהייה-שינוי וכך הלאה, מיום עמידתנו על דעתנו ועד מותנו. התחפרותך בעמדות קשיחות, כמו "נצח ישראל לא שיקר" היא בריחה ממציאות והתעלמות מעובדות החיים. נצח ישראל אולי לא שיקר, אבל הוא נרדם בשמירה כאשר שחטו באכזריות שישה מיליונים מילדיו הנבחרים והאהובים. לא ביום אחד נשחטו, כך שלא לשעה קלה נרדם, אלא לשנים רבות. תרדמה זו גרועה משקר, אם כבר אנחנו דנים במטפורות, שהרי "נצח ישראל" כלל לא קיים.

"אנו בני ישראל, היהודים, נמצאים בארץ ישראל ובונים פה את ביתנו, מקבצים את גלויותינו" - מי הם ה"אנו" עליהם אתה כותב? מי שהתנגד להקמת המדינה היו ארגונים דתיים-חרדיים, לא אנחנו; מי שעמד בראש קהילות דתיות בגולה והבטיח לצאן מרעיתו ששום רע לו יאונה לו, ושלא יעזבו ולא יעלו לארץ ישראל, שעה שהם עצמם ברחו לארה"ב או לארץ ישראל, היו מספר מנהיגים רבניים, לא מנהיגינו; מי שעזב בית אימא-אבא ועלה לבנות את ארץ ישראל, והמשפחה שנשארה שם קרעה עליו קריעה וישבה עליו שבעה היו הבחורה והבחור היהודי הציוני, החילוני בעיקרו, והם אלה שבנו את הבית שלנו כאן, לא משתמטי הישיבות; את ביתך אתה אולי בונה, אבל ברחוב של מאה שערים יש הפרדה בין בני אדם בהתאם למינם, ובבית הקברות יש הפרדה בין בני אדם בהתאם למוצאם (ספרדים-אשכנזים) או דתם. כל אלה אינם "אנו בני ישראל". אלו הם זרים לעם ישראל. על איזה בית אתה מדבר, שמעון ידידי? מי מממן את בנייתו של הבית "שלנו"? מי מתחזק את הבית שלנו? מי מאבטח אותו? מי משרת בצבא שלוש שנים תמימות ועוד שלושים שנות מילואים? על מה ועל מי אתה מדבר, שמעון? מה אתה חושב, שכולם כאן מטומטמים? שכולנו מוכנים לקבל את טיח הכזבים שחלק מהציבור החרדי מטייח בו את בית-חייהם?

"אולם להגיד שאתם יכולים עפ"י זה להוכיח שאין חו"ח אלוקים בשמים" - רובנו איננו גורס, שבידו להוכיח דבר שאיננו קיים. זה כלל איננו נמצא על סדר יומנו. בהוכחה חייב זה, הטוען ל"יש", כפי הביטוי ההלכתי המפורסם "המוציא מחברו עליו הראיה". לטענתך יש אלוהים (ממתי הפכה האות "ה" לאות "ק"? מה קרה? אלוהים חדל לאהוב את שמו המפורש?) - חובת ההוכחה עליך. ולמה דווקא בשמים? אולי במקום אחר, באיזו מערה עמוקה, בה התחבא לו במשך כל תקופת השואה, ולא עשה מה שאלוהים חייב היה לעשות, לו היה קיים, על מנת שלא יושמדו באכזריות שישה מיליונים מילדיו האהובים והנבחרים?

בברכה,
שירה מצוות אתר חופש.

במת חופש



חברים ב- עוצב על ידי