במת חופש
רחמים?
לא, תודה. איננו
זקוקים לרחמיכם.
ביטוי של רחמנות מעמיד את בעליו בעמדה גבוהה מזו של נשוא הרחמים,
ובמודע או שלא במודע - זוהי גם מטרתו, להתנשא. תחושת ההתנשאות מאפיינת את
כלל חברי הכתות הבדלניות בחברה האנושית, ואת המאמינים הדתיים בדת היהודית בתוכם.
כבר התייחסנו לא אחת באתר לתכונה מגונה זו המהווה יסוד מוסד לאמונה היהודית-הדתית
- ה"אתה בחרתנו", והיותנו, כביכול, "אור לגויים". הפעם נתרכז
בהפגנת 'רחמים' שמאמינים דתיים, בייחוד נובו-רישים דתיים, נוסח "חוזרים
בתשובה", מרשים לעצמם להפנות, בלא מעט שחצנות חסרת כיסוי, למי שאינם נמנים עם
הכת המוגבלת והמגבילה בה הם מצויים.
חווה (שם בדוי) כותבת לחופש
בס"ד
ממש רחמנות עליכם. מה שעולה בדעתי הוא כך: נכון מאוד
כשרואים אנשים קטנים, המכחישים חלילה את הבורא יתברך שאין לו דמות הוא ברא ומקיים הכל
גם את אילו שעדין בקלקולם, סופו של עניין שגם נשמותיכם יודו בקיומו, אולם אני
מקווה שבדרך היותר לבורא עולם.
אשר לרחמים - אם הקב"ה מקיים אתכם למרות מצבכם הרי ודאי
שהוא מלא רחמים גדולים ביותר ... (כן, גם בעלת תשובה כמוני מתקיימת רק בחסדיו
וברחמיו הטובים). אולם על המכחישים יש לרחם ביותר על ריחוקם ולהתפלל על כולם. מה
אתם מבינים ביחס לפעולותיו וכיצד זה שהעולם בתהליך תיקונו מתקדם למרות כולם, ראו
על אברהם אבינו הקרוי "אברהם העברי" שכל העולם בתקופתו היה מעבר אחר
ואברהם מעברו השני ומחזיק באמונתו .
אין עוד מלבדו ... (אתם בסך הכל רוח עוברת לעומת נצחיותו).
אורה לב-רון משיבה
[אורה היא סופרת ומשוררת, וחברה בצוות האתר]
שלום חווה
את חשה מצוין ובדרך הנכונה? אז מהיכן נובע הצורך לדרג את מצבם
של האחרים, להנמיך אותו ולצאת מחוזקת בדעתך בדרך זו? בעיני, הסבורה שהאדם בורא את
עולמו, העולם שכל אחד יוצר לעצמו משקף רק אותו. וכך גם במקרה שלך: בחרת להאמין
באלוהים, ובחרת גם לראות אנשים "מקולקלים", ואת מחפשת מישהו שירחם עליהם
(אלוהים) משום שאת סבורה שלמעשה מגיע להם סוף רע ומר ורק הרחמים מצילים אותם.
בעולמי, שאין בו אלוהים, שבני האדם מצווים לעשות את הטוב זה
לזה, אני לא מרחמת עליך, למרות שנראה לי כי נטעית ונשבית בדרך לא מוצלחת. במקום
לרחם, אני מאמינה שבהינתן לך ההזדמנות תוכלי לראות את המציאות בדרך מצודדת הרבה
יותר.
אגב, ביחס לאמירתך "מה אתם מבינים ביחס לפעולותיו וכיצד
זה שהעולם בתהליך תיקונו מתקדם": יוצא מכאן שאת מאמינה באלוהים שדרך פעולתו
גלויה לפניך, את שותפה בהחלטות שהוא מקבל ובשיפוט המוסרי שלו. אם כבר בחרת להאמין
באלוהים, לא עדיף "לתת לו כבוד" ולהניח ששיקוליו נשגבים מבינתך? וכמובן
שאני מתאפקת ולא אומרת את דעתי האישית: סמכי על עצמך, על תבונתך, על טוב לבך -
ולכי בכוחך זה.
שבתאי קורדובה משיב
[שבתאי קורדובה הוא עיתונאי, ואיננו נמנה עם צוות האתר, אבל
כידיד ואוהד וכבעל ניסיון בתחום אנחנו פונים אליו מעת לעת לקבל את תשובותיו]
חווה
- קראתי בעיון את מכתבך לאתר "חופש", והייתי שמח לחדד כמה עקרונות-יסוד
עליהם מושתת הרובד הערכי של הפעילות באתר ובארגון חופש שעורר את התנגדותך.
בחופש אנחנו נלחמים בעד ה"חופש" על משמעויותיו והיבטיו השונים. דת, כאשר
היא מגבילה לא רק את מאמיניה אלא גם את הסובבים אותם, הופכת מ"תופעה
סוציולוגית" שיכולה, לעתים להיות מרתקת, למשהו מעיק, המגביל את חופש
הפעולה. ובכל מה שנוגע למדינת ישראל - עד כדי מחנק.
במסגרת פעילותנו חשוב לנו גם "לפקוח עיניים" למי, שבניגוד אלייך, מוכן
לשמוע ומטה אוזן קשבת. אני חייב להודות שחרדים ודתיים רבים עשו שינוי
מהותי בחייהם בעקבות פעילויות חופש ודומיו, ואני רואה בכך פתח בתוך הסוגר
שהיהדות החרדית והדתית מנסה ולעיתים מצליחה לנעול בעדנו את השער לחופש.
כפועל "מונע חופש" הייתי ממליץ לך, במקום להתקומם נגדנו ולהכפיש אוותנו,
ללכת איתנו בזרם. קרי להעניק לנו את החופש אותו נטלת לעצמך לחיות ולעודד
חיים דתיים המעניקים חופש לזולת שאיננו דתי.
לולא היית "מרחמת" אלא מבינה או לפחות צופה פסיבית, אם גם בשאט נפש, היה
לנו סיכוי לדור בכפיפה אחת והיית אולי נותנת לנו סיבה לצמצם את
פעילויותינו ובכך אולי היית בכיוון הכללי של השגת מטרתך.
כפי שאת מתבטאת את משיגה בדיוק את המטרה ההפוכה, ולדעתי טוב שכך. כי אנשים מתונים יש מעט, ואני פוחד לפעמים שייקחו אותם כמדגם מייצג.
היי שלום!
שבתאי
אודליה לאתר חופש
[אודליה כתבה: "סביר להניח שלא יהיה לכם את האומץ להעלות את
המייל שלי ע"ג האתר". ובכן יש לנו הפתעה עבורך, אודליה!]
בתור חוזרת בתשובה נכנסתי לאתר שלכם מאחר שהקשתי בגוגל את החיפוש למילה 'חרדים'
אין לי כרגע כל כך הרבה זמן להתייחס באופן פרטני לדברי ההבל השטחיים המסיתים הרדודים
וחסרי התוכן שמופיעים באתר שלכם. רק אומר שליצנות אחת דוחה מאה תוכחות ורואים את זה
אצלכם בחוש.
בבדיקה מעמיקה של כל טיעון או נושא שניכתב ע"ג אתר זה מגלים מגמתיות וסילוף
קטלני. בתור אחת שחוותה את שני העולמות ולא - לא שטפו לי את המוח ולא "זכיתי"
לאיזה גילוי שמימי ולא אנסו אותי או הכריחו אותי לשום דבר ולא קרה לי שום אסון! אך
זה לא העניין - אני פשוט מרחמת על אנשים כמוכם שלא יודעים לחיות בכבוד עם האחר
והשונה בדעותיו בתור אחת שבמגע יומיומי עם חילוניים.
אולי באיזה שהוא מקום המצפון והחוסר ביטחון שנובע מהדרך הריקנית שבחרתם לכם
גורם לאנטגוניזם הטיפשי הזה אז מה מפריע לכם אם יהודי מנסה לחיות כפי שחיו אבותיו?
הוא לא בא להתפלל בבית שלכם, ניגן לכם בפול ווליום מוזיקה חסידית בתוך הבית, פתח לכם
את המקרר וזרק את כל החזיר. אלא שנוח לכם להיצמד לכל מיני מקרים קיצוניים בחברה שלנו
ולרכוב על הסוס שהנה גם אצלנו כך וכך קורה. רק שיבדוק הקורא היקר שלכם אחוזים כמה קורה
אצלנו וכמה אצלכם או שאתם נדבקים לאיזו קבוצה קטנה וקיצונית שאף בחברתנו היא מוטלת
בספק דוגמת נטורי קרתא, וכאילה כאילו הם הראי והמייצגים של החברה החרדית. מזל שאצלנו
לא כולם חושבים שכל החילוניים כמוכם כי אז המצב היה הרבה יותר גרוע...
לסיכום סביר להניח שלא יהיה לכם את האומץ להעלות את המייל שלי ע"ג האתר
ובהזדמנות אחרת אף אגיב לסוגיות שנכתבו כאן לגופם אז המייל ניגמר ושימו לב לא כתבתי
כאן שתיצלו בגיהנום ועוד כל מיני דברים שאתם אוהבים לשייך לאנשי שלומנו שרק "מאיימים
ומפחידים " את הציבור המסכן לפחות תנסו לחשוב על מה שכתבתי אם אתם מסוגלים.
לסיכום אנשים אחים אנחנו ואני מתביישת ומרחמת על כך שמכאן באתי. אני מקווה שתצליחו
לראות את האדם מאחורי החרדי כי יש שם!!!!!!
אוהבת אחותכם גם אם אתם לא מרגישים כך
שבתאי משיב לאודליה
סלחי לי אודליה, אבל המכתב הולך להיות די קשה, אך כמו תמיד אכתוב אותו מהלב מתוך תקווה כנה, שדברים היוצאים אל הלב יכנסו אל לבך.
בכובעי השני אני מנהל עבודה, ואתמול נאלצתי, מתוך דאגה למקום שאני מנהל,
לפטר את אחד העובדים. הודעתי לו על פיטוריו בצורה היפה ביותר, והוא הביט
בי במין מבט מסכן ושאל "למה?" היה לו מין "למה" מרסק, משהו שגרם לי לרצות
למות.
"אתה יודע שהשתדלתי" הוא שאל, והזכיר לי שאמרתי לו, המון פעמים
"אני רואה שאתה משתדל". התשובה שלי אליו מזכירה לי את מה שאני עומד לומר
לך: אילו לא היית משתדל, הייתי משאיר אותך כאן ועוזר לך, בצעקות או בשיחות
ידידותיות, להשתדל, העניין הוא שאתה משתדל, וכן, אני מרגיש שאתה מצידך
עושה את המקסימום האפשרי. אני פשוט חושב שאינך מסוגל לעמוד בתנאים שלי.
אינני איש רע, ומצאתי לו עבודה במחלקה אחרת, שיותר מתאימה לו, אך הוא סירב.
אודליה, לא סתם נזכרתי בו ובסיטואציה זו, כשהוא ביקש הסבר לפיטוריו. גם
הוא וגם את "מנסים" לעשות דברים בהם לא תצליחו לעולם: הוא ניסה לזכור
פרטים קטנים שהיו ושלא באשמתו בורחים לו מהראש, הוא כתב ולא עזר כלום, הוא
היה מפוזר וצריך היה להתאים לו עבודה פחות אחראית, שפשלות בה לא עולות
המון כסף.
ואת - את מנסה, מהזווית הכי-הכי שונה, לדבר אל לבי ולגעת לי איפה שהוא
בנימי הנפש, ואת אכן מצליחה, אבל לא באותן נימים שאת מתכוונת. את מצליחה
להזכיר לי את הפערים שקיימים בחברה! מוזר לי לראות את עצמי נתפס על ידי
מישהו כמחרחר ריב בעוד שכוונתי היא הפוכה!
את יכולה לומר שאני עושה זאת בדרך "שנראית" כמחרחרת ריב; את יכולה לומר גם
שאני, בפועל, מחרחר ריב. אבל אני ורק אני יכול לספר לך בשיא הכנות מהי
"כוונתי", וכוונתי היא בדיוק ההיפך ממה שנדמה לך:
אינני שונא איש, ואני בקושי מכיר את התחושה הזו של 'לשנוא'. אני יודע,
ויודע טוב מאוד, מה זה לאהוב. את המכתב הזה אני כותב לך בהתנדבות, ולא
אהיה מוכן בשום אופן שבעולם לקבל עבורו תמורה, הכול נעשה בהתנדבות מצדי,
ולהטיח בי האשמות בקשר ל"כוונות" שלי מבלי לשאול אותי, זו בעיה.
אני מסכים שיש המון חילוקי-דעות בינינו; אני מסכים שאינני מאמין
בכוח-עליון ושאני בטוח שאין אלוהים ושהתורה היא המצאה של איש הזוי; אני
יודע ומכיר את אמונותיי ואינני איש שיודע להתבייש במה שאני.
אני מסכים שאני רואה בחופש "ערך". אני חושב שדת - ותהיה אשר תהיה - איננה
מוסרית. בייחוד הדת היהודית, הגזענית, המעודדת רצח, אפליה ושוביניזם. אני
מסכים שאני בזבוז שאיננו משתמע לשני פנים לדת היהודית ולכל מה שמדיף ריח
ממנה, אבל בד בבד אני רואה בנוהים אחריה בני אדם שווי זכויות לאלו שלי.
אני מכבד אותם, ולו היית מכירה אותי, היית אפילו מאמינה לי שאינני מתנשא
עליהם בתחושה האישית שלי אפילו לרגע, כי אני לא יודע איך מתנשאים ואינני
מכיר סיבה להתנשאות.
יצאתי בשאלה לפני כשלוש שנים, וכבוגר ישיבת פוניבז' אני יודע דבר או שניים
על התורה ועל אורח החיים שאת בדרך לסגל לעצמך. צר לי על כך.
מתוך דאגה אישית לך - אם תרצי בכל זאת לבחון מחדש את החלטתך לחבור לכת
התימהונים שמטרתם הסופית היא "מלחמה עצמית עד חורמה" - אני כאן לשירותך
בכל עת. אם לא, דעי לפחות, שיש גם בתוכנו אנשים חמודים, שכל חבריהם אוהבים
אותם, והם תמיד ראשונים לעזור ולסייע לכל מי שרק זקוק לעזרה; הם נשמות
טובות, מסוג האנשים שבא לך לחבק אותם כשאת מדברת איתם, והם התגייסו בכל
המרץ להילחם בדת, מתוך מניעים אידיאולוגיים גרידא, לפיהם הדת היא הרסנית
לחברה בכלל ולחברה הישראלית בפרט.
ולא - גם אם תזעקי את זה שבע מאות אלף פעם, אני לא באמת מאמין לך שאת
חושבת שאני איש רע, כי אני ואת יודעים שאיש רע זה איש שלא איכפת לו מי
יהיה חילוני או דתי. איכפת לו רק מעצמו ומכמה כסף הוא מרוויח או לא ואיך
לדפוק אנשים, ואני, שאינני מקבל תמורה בטח אינני עושה זאת כדי "להרוויח
משהו, אלא כי "איכפת לי" ממך ומכל אדם, כן כן, מכל אדם...
ביי בינתיים
שבתאי
אודליה לשבתאי
שלום שבתאי, אני אמנם בעבודה ואין לי זמן להגיב
באופן ארוך מאחר ואין לי אינטרנט בבית מטעמים מובנים. לא
התכוונתי באופן אישי אליך זה ברור, ובכלל לא באתי לדבר על דעה אישית
כזו או אחרת, ז"א לא נכנסתי לפרטים אם יש או אין (חס
וחלילה) אלוקים. כאב לי על צורת ההתבטאות. ניסיתי לבחון את
הדברים שכתובים מבחינת רמת עומקם והאופן המסולף שבו הם מוצגים, ורק שתדע שאתה לא צריך
לומר לי שאתה חוזר בשאלה - אני מבינה את זה, ולא אסביר לך למה, כי זה עלול לפגוע
בך. אתה יודע אם הויכוח היה אידיאולוגי גרידא אז ניחא, כי
בניגוד למה שכתבת איני חושבת או מנסה לגעת בנימי ליבך,
מאחר וקודם כל ברור לי שלא זו הדרך להתמודד עם פערים כה עצומים שיש בינינו
בנושא הספציפי המדובר, וכן אני יודעת ומבינה את עוצמת המרחק שלך
מהנושא, או שאתה יודע מה את עובי המחיצות ששמת בינךלבין הנושא,
במיוחד לאור העובדה שאתה חוזר בשאלה.
אתה יודע מה מאוד כואב לי שגרם לי בכלל לכתוב? זה שזה לא ויכוח אידיאולוגי
אלא השמצה, ז"א אתה לא בא ואומר לאנשים: שמעו, תהיו חילוניים כי
כדאי בגלל זה זה זה וכו'. אתם אומרים רק הדת היא כזו ואלוקים הוא כזה.
למה למכור את דרכיכם בדרך השלילה במקום להראות מה "מכוער וגרוע" בדרכינו? אולי תראו מה יש לכם למכור, דוגמת אנשים יקרים כמו הרב אמנון יצחק
או הסמינרים? אתה לא חייב להסכים עם דרכם ואף יכול להתווכח
איתם אידיאולוגית, אבל מה מסע ההכפשות הזה? האם יצא לך לראות את הקלטת
האוניברסיטה של הרב אמנון יצחק? כל כך כואב שבא לבכות...
כדאי לצפות תמונת מצב על הדרך התמודדות החילונית מול הדת טוב.
אני חייבת לסיים מקווה שלפחות הבנת את נימת הדברים אף אם לא פירטתי באריכות.
אודליה
שבתאי
משיב לאודליה
קראתי תמהוניים לאנשים אותם אני מחשיב לתמהוניים, את יודעת מה, אתן לך,
ותשמרי
בחיסכון, עוד
כמה השמצות על החרדיים. אני חושב שחלק גדול מהם מבחינת היכולת
האינטלקטואלית
שלהם, מסוגלים להגיע לאותן המסקנות אליהן הגעתי אני, אלא שאין
להם אומץ והם
"פחדנים"! אני יודע שפופולארי לחשוב בציבור החרדי שדרכי היוצאים
בשאלה סוגה
בשושנים, אך לא כך! התמודדתי עם קשיים, שאין זה המקום לפרטם. אגב את מוזמנת לקרוא את סיפור יציאתי
בשאלה כאן
www.israblog.co.il/shabtay - והיה בי "אומץ" שאין בהם. אני
חושב שהרבה מהם פשוט שטחיים, ונוהים כעדר אחר רועה שאין לו פשר.
ויחד עם זה, וזו סגולתה של מילת הקסם
חופש - אני חושב שזוהי זכותם!
אני חושב שלברוח למחוזות דמיוניים ולפנטז על שבעים בתולות או לחילופין על דג
הלוויתן ושור הבר זה בסדר גמור
!
ואת יודעת מה?
אני אפילו
לא בז להם
.
קהל היעד שלי
הוא אנשים שרוצים
לחשוב, ו/או שאין בידם הכלים להגיע למסקנות שלי,
ואני עושה בשבילם את העבודה, או שאין בידם האומץ ואני בעצם נוכחותי מקנה
להם אותו. איך שלא יהיה, בין אם נסכים ובין אם לאו, על דבר אחד עלינו להסכים, והוא,
שכל אחד יחיה את חייו כפיש
הוא
מבין.
קשה לי להתייחס
ברצינות לטענה לפיה אמנון יצחק הוא איש נחמד.
לדעתי הוא איש שטחי ופשוט, גס רוח ורעיון שאינו
בוחל בשום אמצעי העומד בדרכו.
את מסעות ההחזרה
בתשובה - הרשי לי להניח מתוך הספק - אני מכיר טוב ממך.
נחשפתי אליהם בעבר
וחשפתי את עצמי אליהם מאוחר יותר.
גם
אורה לב-רון משיבה לאודליה
שלום
אודליה - אחרי מכתבו היפה של שבתאי
חשבתי על כל המאמץ הזה שאת משקיעה כדי לפרוץ קיר משי רך במהלומות סרק. אולי
תביני את כוונתי מתוך התייחסות למשפט אחד שלך. את כותבת: "מה
מפריע לכם אם יהודי מנסה לחיות כפי שחיו אבותיו? הוא לא בא להתפלל בבית
שלכם, ניגן
לכם בפול ווליום מוזיקה חסידית בתוך הבית, פתח לכם את המקרר וזרק את כל
החזיר."
בואי ננסה יחד לבנות את הסימטריה של הטעון הזה: תסכימי אתי שגם אנחנו לא
באנו להשמיע בביתך מוסיקה קלאסית, לא הבאנו אליכם יין נוכרי משובח, לא פתחנו לכם
את המקרר ופיזרנו בו פירורי גבינה על העוף. נכון?
ומה המקבילה למעשיכם לעומת זאת? עצרתם לנו את התחבורה בשבת, מנעתם מחילוניים
רבים להינשא כי לא הסכימו להינשא בדרככם, וכן, גם מנעתם מהם לחיות כפי שחיו אבותיהם
החילוניים עוד בפולין.
ובכל זאת אני אומרת לך - יתנהל המקרר שלך בדרכך, שלי בדרכי, אבל גם
הכבישים, חיי המשפחה והפרהסיה - איש בדרכו ומקום לכל.
נכון, קשה להתמודד עם צורות חיים אחרות, וקל יותר להגיע למפלט של רחמים.
מכאן מוטיב ההתחזקות שאתם מרבים להתנאות בו. אני מקווה שאת מרגישה חזקה מספיק, כדי
להפסיק לרחם, ולהתחיל לראות גם את האחר כראוי לחיות לצידך. אני חזקה מספיק כדי
להושיט יד. האם את חזקה כדי לקחת?
אורה לב-רון
ד"ר צופיה מלר
אפילוג
אכן, כפי שנכתב בפתח הבמה: הבעת רחמים היא צורה של התנשאות. ומי חש בצורך
להתנשא על זולתו, אם לא זה שחש, בעצם, רגשי-נחיתות? אלא שבמושג 'רגשי-נחיתות'
משתמשת הפסיכולוגיה בדרך-כלל לתאר רגש לא מוצדק, ולא לבטא תיאור של מי שהוא
נחות באמת.
נחות באמת הוא זה המרחיק עדותו בזמן ובמקום - לימיו של אברהם האב הקדמון מן
האגדות, שחי ופעל - אם אמנם חי ופעל - אי-שם על אדמת הסהר הפורה, כפי שעושה חווה
החרדית במכתבה מעל במה זו, רק כדי להוכיח, שמיעוט יכול להיות צודק! כמה עלוב טיעון
שכזה כדי "להוכיח" את גדולתו של זה שהם מאמינים בו! כמה נחות באמת הוא
זה הסבור שלזאת "הוכחה" ייקרא!
כמה נחות באמת הוא זה שנאלץ, כמו אודליה, לגלגל לפתחו של הזולת את מעשיו
שלו, בלא שיידע להבחין בין זה לזה - בין כפייה של אורחות חייו עלינו, באמצעות חוקי-הלכה
שאבד עליהם הכלח - לגבי שמירת השבת בשכונותינו ובפרהסיה שלנו; לגבי שמירת הכשרות
בצבאנו, שאת בניו ובנותיו אינו שולח לשרת בו; לגבי שוויון זכויות לנשים בחוק,
במשפט או בדיני אישות - לבין איזו האשמה דמגוגית והשוואה דמיונית נלוזה וחסרת-שחר
על תפילה בבתינו, או נגינה בפול-ווליום של מוסיקה חסידית בשכונותינו. כאילו מישהו בצוות
חופש טען כזאת אי-פעם, או כאילו מישהו מנציגינו בכנסת תבע לכפות עליכם
חוקים בעניינן זה!
כמה עלובה וחסרת-בסיס היא הסנגוריה הזו על דת שוביניסטית ומפלה, כשהיא
מושמעת דווקא מפיהן של נשים, שדבריהן משולים בעיני לדבריו של אותו עבד-עולם, המצהיר
קבל-עם ועדה: "אהבתי את אדוני... לא אצא חופשי!"
אכן, ראויות הן מסכנות אלה לא לרחמים, אלא לרציעת אוזניהן אל הדלת ואל
המזוזה, ממש כפי שרוצה האדון אמנון יצחק, ועוד רבנים חשוכים, שרוצים בעבדי-עולם המסכימים
להיות מנוצלים ע"י זולתם, ובנשים פתיות המעריצות-אלילי-אדם.
ולסיום - הרי לכן, חווה ואודליה, אתגר קטן: נראה אתכן מצליחות לשכנע מישהו
ממנהלי עשרות האתרים החרדיים המקובלים עליכן כל-כך, שיפרסם באתרו, בכנות וללא כחל
וסרק, את מאמרינו שלנו! מבחינתי - הוא רשאי לצרף לצדם את טיעוניו שלו, אם רצונו
בכך, אבל בכנות ומתוך יושר אינטלקטואלי להתמודד עם טיעונינו, כפי שעשינו אנו לכן,
וכפי שאנחנו מוסיפים לעשות בשאר במותינו. אם תצליחו בכך - אנא הודיעונו, ונראה בכך
לפחות ראשיתו של ניסיון הידברות. בהצלחה לכן!
יוני 2005
