אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויברא האדם את אלוהים בצלמו
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

מגילת אסתר - מציאות היסטורית או אגדת סינדרלה תנ"כית

ישראל אילוז

ישראל אילוז, יליד ירושלים, עוסק בעיצוב גרפי לצורכי פרסומת
אתאיסט, פעיל בארגונים אתאיסטיים שונים בארה"ב

בכל שנה חוגג עם ישראל את חג הפורים, המבוסס על סיפור מגילת אסתר. עלינו לשאול את עצמנו האם סיפור המגילה היא עובדה היסטורית, או סיפור בדיוני, אלים, אכזרי, גזעני, אנטישמי, ביטוי לחוסר-סובלנות ולהשפלת מעמד האישה מכל הבחינות.


מגילת אסתר מאיטליה, מהמאה ה-18

מגילת אסתר איננה אפוא מקור היסטורי, אלא אגדה יהודית חילונית רומנטית, פטריוטית, מביכה, אכזרית, וקודרת, מעין אגדת סינדרלה תנ"כית, מסכת של דברים בלתי-אפשריים וחסרי-סיכוי שאמנם התגשמו.

ראשית, מספר בעיות היסטוריות: לחוקרי המקרא לא ידוע מי כתב את המגילה. ייתכן והיה זה יהודי תושב עיר פרסית כלשהי. במקורות ההיסטוריים הפרסיים העתיקים אין שום אזכור לפרשה זו. המלך אחשוורוש אינו מוזכר בשם זה. קיימים שני מלכים, שההיסטוריונים סוברים שהמגילה נכתבה בתקופתם: קסרקסס הראשון (465-485 לפנה"ס) ובנו ארתאקסרקסס הראשון (425-465 לפנה"ס). גם מרדכי, שע"פ המגילה הציל את אחשוורוש מקנוניה לרוצחו (בתנ"ך הנוצרי מוזכר, שמרדכי הזהיר את המלך פעמיים), אינו מופיע בתעודות הפרסיות. אין גם פרטים על הריגת המן ובניו בידי היהודים, למלך לא היה שום יועץ בשם המן, גם לא מרדכי שהחליף אותו. הטבח של 75 אלף שונאי היהודים בידי היהודים בהרשאת המלך אחשוורוש הוא סיפור אבסורדי או בוודאי מוגזם.


מפת המזרח התיכון הקדום
במפה ניתן למצוא את שושן (סוסה), שומר, אכד, עילם ועוד


חורבות סוסה = שושן העתיקה

אין כל ספק שהורים יהודים נתנו לילדיהם שמות כמו מרדכי ואסתר כדי לתת כבוד למי שהיו פעם אלים בבליים ועילמיים.

בתקופת קסרקסס הראשון (אחשוורוש) לא הייתה קיימת המילה "פור" בשפות העברית, הארמית או הפרסית, וכן אין הוכחה היסטורית לקיומו של חג הפורים שנחגג בכל התקופה הפרסית. ההצדקה לחג הפורים הוא הבסיס לכתיבת מגילת אסתר. קיים חג פסטיבלי עילמי, המבוסס על המיתולוגיה הכשדית (שומרי, אשורי ובבלי), שייתכן ויש לו קשר לחג הפורים.

על-פי המגילה, האימפריה הפרסית הייתה מחולקת ל-127 מחוזות (פחוות, סטרפיות). ההיסטוריונים אומרים לנו, שעל פי המסמכים הרשמיים הפרסיים לא הייתה שום חלוקה של האימפריה ל-127 מחוזות. תחילה היו קיימים 21 מחוזות, לאחרי מכן 23, ובספירה האחרונה 29 פחוות (לפי הרודוטוס היו רק 20 סטרפיות - היסטוריה, 3, 89 - ראה סטיבן ל. האריס ועוד).

לגבי הדמויות הפועלות בסיפור המגילה הבדיוני: למלך אחשוורוש לא הייתה מלכה בשם ושתי או אסתר, שהחליפה אותה. אשתו היחידה המוזכרת בתעודות הפרסיות העתיקות היא אמסטריס, בתו של איש-צבא פרסי. גם ההיסטוריון היווני הרודוטוס מזכיר את אמסטריס אשת אחשוורוש מתקופת השנה השביעית ועד לשנה השתים-עשרה למלכותו. ההיסטוריון היווני מתאר אותה כאישה אכזרית, המאמינה באמונות טפלות (היסטוריה, פרק 7, ופרק 9, 108). יכול להיות שבהרמונו של אחשוורוש היו פילגשים עם השמות אישתר (אסתר) וושתי. (ראה אליס פרלאמי).

לפי זמן הסיפור במגילה, אחשוורוש ערך לכאורה משתאות בשנה השלישית לשלטונו. למעשה הוא היה עסוק בקרב סלמיס המפורסם נגד היוונים, קרב בו הפסיד.


אלכסנדר הגדול
חלק מפסיפס שנמצא בפומפיי, 80 לפני הספירה

המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי בנאפולי, איטליה


מפת כיבושיו של אלכסנדר הגדול

סיפור המגילה מתחיל כפי שקורה גם לדמויות מיתולוגיות: מאבקי האלים וסכסוכיהם. איזק אסימוב בספרו 'המדריך לתנ"ך' מביא תיאוריה מעניינת, כיצד החליפה התרבות הבבלית את התרבות העילמית: המלכה ושתי, האלה העילמית הראשית, מוחלפת באסתר, שהיא האלה הראשית הבבלית "אישתר", אלת האהבה והפיריון וכן עשתורת האלה הכנענית. מרדכי הוא מארדוך - האל הבבלי הראשי, מחליף את המן, האל הראשי העילמי. מכאן השם מרדכי = משרת האל הבבלי מארדוך, וזה בדיוק מה שקורה במגילה: מרדכי היועץ (מארדוך), ואסתר אשת אחשוורוש (אישתר, עשתורת) משרתים את אחשוורוש = הממלכה הפרסית, שכבשה את הממלכה הבבלית והעילמית (ראה סטיבן ל. האריס, איזק אסימוב, וויליאם הארווד, ודניס מקנסיי).


האלה השומרית אישתר


האלה הבבלית אישתר


אישתר - אלת הפריון הבבלית

השם העברי "הדסה" הוא הפירוש הבבלי למילה "כלה", וכך גם המילה "כוכב". "אסתר" היא הגירסה הארמית לשם האלה הבבלית אישתר והכנענית עשתורת.


האל הבבלי מרדוך נלחם בתיהמת (תיהמת = תהום)


הדרקון - סמלו של מרדוך בעתיקות בבל

לגבי קיומם ההיסטורי של מרדכי ואסתר על-פי המגילה: הגליית יהוייכין היא מאורע היסטורי שהתרחש בשנת 597 לפנה"ס. אם מרדכי הובא לבבל כשנבוכדנצר היגלה את יהויכין בשנת 597 לפנה"ס והוא אפילו היה תינוק, הרי מרדכי צריך להיות בן 120 שנה, גיל שהוא בלתי מתקבל על הדעת, ואילו אחיינתו תהיה לפחות בת 100 שנה, והיא בקושי יכולה להיחשב כמלכה יפה ובתולה בגיל זה. כלום המלך אחשוורוש ייקח לו אותה לאשתו?

הטענה שמגילת אסתר נכתבה בסוף התקופה הפרסית (350-325) לפנה"ס אינה נכונה. תיאוריה אחת היא שהמגילה נכתבה בתקופת הרדיפות הדתיות האכזריות של אנטיוכוס היווני הרביעי אפיפנס נגד היהודים. רדיפות היהודים על-ידי היוונים נתנו השראה לאכזריות האלימה והגזענות של סיפור המגילה נגד גזירות המן ושונאי היהודים בפרס. האנטישמיות והגזענות חוגגים שם. אפילו ספר דניאל הבדיוני ביותר, נכתב בתקופת המכבים בעת הגזירות הדתיות שהטילו היוונים על היהודים.

תיאוריה שנייה היא, שהסיפור הבדיוני במגילה נכתב על-מנת לשאת-חן בעיני השלטון הפרסי, כדי שייתן ליהודים גולי בבל שחזרו וחיו כעת בארץ יהודה את הרשות להכתיר מלך לעצמם. מרבית חוקרי המקרא מעדיפים את התיאוריה הקודמת.

האזכור הראשון של המגילה נמצא אצל ההיסטוריון היהודי יוסף בן-מתתיהו (38-100 לספירה), בספרו "נגד אפיון", 1, 8. עזרא הסופר (458 לפנה"ס) אינו מזכיר את המגילה, והיא גם אינה מוזכרת בידי יהושע בן-סירא בספרו "בן סירא" במאה השנייה, בו מוזכרים גדולי הגיבורים היהודים המהוללים. דבר זה מחזק את הדעה, לפיה המגילה נכתבה לאחר זמן זה. גם ספר דברי-הימים בתנ"ך מתעלם מקיומה של המגילה.

ד"ר ישראל אלדד מביא תיאוריה מעניינת לגבי המציאות המדינית שמאחורי עלילת המגילה, ומעלה השערה היסטורית-מדינית למה שהתרחש במגילה. לפיו המן האגגי איננו מזרע העם העמלקי (אשר מספר פעמים במקרא כבר מוזכר מזמן על היכחדותם לגמרי, והנה שוב הם מופיעים!) אלא שיבוש השם אגגי, בן הים היווני האגאיי. המן אם כן הוא ווזיר, יועץ ממוצא מקדוני-יווני.


מגילת אסתר, גרמניה, המאה ה-14

בסמוך לזמן כתיבת מגילת אסתר, הכוח הזר שנראה באופק ואיים על עתידה של ארץ יהודה היו המקדונים של אלכסדר הגדול, שהביס את הפרסים 150 שנה אחרי זמן סיפור אסתר. גירסת התרגום היווני לתנ"ך - תרגום השבעים (ספטואגינטה), מבליט ומכנה בשם 'המן' את היועץ המקדוני, בעוד הטקסט העברי מתאר אותו כ'המן האגגי' בן לעם העמלקי.

מגילת אסתר אינה מזכירה קשר כלשהו למקורות הדת היהודית כמו: השם אלוהים, תפילה, פולחן, והקרבת קורבנות אינם מוזכרים במגילה. גם בשיר-השירים ובקהלת המילה "אלוהים" אינה מוזכרת. תרגום השבעים לתנ"ך היווני מוסיף שישה פרקים נוספים, הכוללים תפילות לאלוהים, אשר אינם קיימים בגרסה העברית וזאת כדי לפצות על המבוכה של חוסר-הדתיות במגילה. תרגום השבעים גם מוסיף, כי לאסתר היה בן מאחשוורוש והוא המלך כורש, אשר הירשה ליהודים לבנות מחדש את בית-המקדש. אולי זאת הסיבה לקידושה ולהכללתה של המגילה בקודקס התנ"כי.

בקטעי הטקסטים שנמצאו בספריית קומראן במגילות ים-המלח, במערה 4, 157, מגילת אסתר כלל איננה מוזכרת.

מספר חכמי תלמוד וחוקרי מקרא נוצריים גינו ודחו את המגילה ממספר סיבות: אסתר מסתירה את יהדותה, הולכת למיטת המלך ללא נישואין, נישאת למלך גוי כדי להפוך למלכת פרס, מנהלת חיים של מלכה בהרמון, מארחת סעודות ומשתאות, ובצורה נועזת משמיטה את חוקי האכילה היהודיים (אוכל כשר). המגילה אינה מגלה כל עניין והתייחסות לעם ישראל ובית המקדש. כמו-כן, ספר זה מצדיק את האלימות, הלאומניות ואת השמדת-עם. כנראה מסיבות אלה דחו אנשי כת קומראן את מגילת אסתר. הם גם לא כללו את חג הפורים, החג המהלל מושיע גלותי, ברשימת החגים.

מגילת אסתר איננה אפוא מקור היסטורי, אלא אגדה יהודית חילונית רומנטית, פטריוטית, מביכה, אכזרית, וקודרת, מעין אגדת סינדרלה תנ"כית, מסכת של דברים בלתי-אפשריים וחסרי-סיכוי שאמנם התגשמו.

השוואה מעניינת נעשתה בין ספר שמות ומגילת אסתר. משה ואסתר הם מאומצים, ושניהם מסתירים את יהדותם בחצרות מלכים זרים. אסתר היא הדוברת-המתווכת של מרדכי, כאהרון עבור משה. מדרש רבה מספר לנו על שלושת ימי-הצום שאסתר הכריזה, הכוללים את יום הראשון של פסח, ה-15 בניסן, רמז ליציאת מצרים. המן הנבל הוא מצאצאי האויב הראשי של בני-ישראל בספר שמות, עם העמלקים. אסתר ומשה מופיעים פעמים רבות לפני המלכים כדי להתערב ולהציל את עמם. בשני המקרים מושמדים אויבי היהודים. ההבדל המשמעותי בין שני הספרים הוא יציאת בני-ישראל לחופש ממצרים, בעוד במגילת אסתר אין היהודים מראים עניין לעזוב את פרס לארץ ישראל, ומבכרים את השקט בארץ גלותם (ראה סאנדרה ב. ברג).

פירוש חדש ומעניין לסיפור המגילה אפשר למצוא בסרט ההוליוודי הקלאסי משנת 1960 "אסתר והמלך" בכיכובם של ג'ואן קולינס וריצ'ארד איגן, ובבימויו של ראוול וו אלש.

מבחינה מוסרית לא קיים שום מרכיב חינוכי ומועיל במגילה: ערכי המשפחה, מעמד האישה ואפלייתה מבחינה מינית, אכזריות ואלימות, רברבנות מתלהמת, חוסר צדק, ותסריט שגוי בהיבט המדעי וההיסטורי: המלך עורך משתאות, ואחרי שאורחיו משתכרים, הוא מצווה את אשתו להופיע לפניהם, לרקוד ולהציג את יופיה וגופה (1, 7-11); היא מסרבת; המלך מחליף אותה באישה אחרת צייתנית ויפה (1, 12-19); בגלל סירובה של המלכה ושתי מצווה המלך על שינוי במעמדן של הנשים (1, 20-22); כול הבתולות היפות בממלכה מובאות כדי להחליף את אשתו ושתי (2, 2-4); אסתר מנצחת בתחרות המין על חסדי המלך (2, 8-9, 12-17); הואיל ומטבען אין הנשים - לפי השקפת התנ"ך - נקיות או טהורות, האישה אשר "תענג את המלך" מכול הנשים חייבת "לעבור טיהור מיוחד" במשך 12 חודשים לפני הפיכתה למלכה (2, 9-12); אסתר מציעה באכזריות כי עשרת בניו של המן ייתלו (9, 13-14); אסתר גורמת לשני אנשים אחרים להיתלות על עץ (2, 22-23); גם המן ניתלה בעצתה (7, 6, 10); היהודים רוצחים 75,000 אלף איש (9, 16).


ושתי מסרבת להישמע להוראתו של אחשוורוש
תחריט נחושת מאת גוסטאב דורה, צייר צרפתי, 1883-1830


אסתר מתכוננת לפגישה עם אחשוורוש
תיאודור שאסריו, צייר צרפתי, 1856-1819

שמן על בד, מוזיאון הלובר, פאריס, צרפת

במגילת אסתר מדובר בהשפלת האישה. האישה נחשבת כרכוש הגבר. היא בסך הכול אובייקט מיני ומנגנון לתעשיית "פרו ורבו", ואין פלא בכך, שכן לא אישה היא שכתבה את התנ"ך. ספר התנ"ך ומחבריו הגבריים הם האשמים באפלייתה וגינוייה של האישה, מאז סיפור גן-העדן ועד למגילת-אסתר. האין זה פלא, שהפמיניסטית אליזבט קאדי סטאנטון אמרה פעם: 'התנ"ך והכנסייה היו המכשולים הגדולים לדרך שחרורה של האישה משלטון הגבר! אני לא מכירה שום ספר אחר אשר בצורה שיטתית מלמד ומחנך איך לשעבד ולהשפיל את מעמד האישה'.

ספר התנ"ך איננו ידידה של האישה. אפשר לראות שכותבי המקרא מדברים על האישה בתור בעל-חיים מסכן ואף מסוכן, מאיים, צורה של רוע הכרחי, שיפחה בזויה, יצור המהווה מעמסה על הגבר, בסך הכול סוג של רכוש.

שני הציירים, דורה ושאסריו, ראו את הנשים ממגילת אסתר ממבט ראות זמנם ותקופתם. גוסטאב דורה מתאר את ושתי אסרטיבית, ומעל לכול מלכה-מנהיגה. ושתי הייתה מלכה שחייה בחברה אשר העריכה והוקירה מאוד את צניעותה של האישה. אלא שלפתע פתאום המלך וחבריו שכחו זאת! סירובה של ושתי להתייצב לפני בעלה וחבריו השיכורים כדי להפגין את יופייה רחוק היה מלהיות אקט של אישה מתמרדת. היה זה אקט מלכותי של מלכה המזכיר למלך וחבריו שהיא מתנגדת לחשוף את עצמה ומעמדה להשפלה ולביזיון!

לעומתה, אסתר היא דמות חלשה, שנמצאת כול הזמן תחת שלטונו של מרדכי. כדי להשיג את מטרותיו מדריך מרדכי את אסתר להשתמש בכול האמצעים: מכירת גופה והלשנה על אויבי המלך. באכזריותה גורמת אסתר למותם של המן ובניו ולרציחתם של אלפי אנשים אחרים. אין שום דבר הומאני באופייה. מנקודת מבט דתית נחשבת אסתר לגיבורה אמיצה, שהקריבה הכול למען עמה, וכול האמצעים משרתים את המטרה!


אסתר כנועה לפני אחשוורוש
ארטמיסיה גנטילשי, ציירת איטלקיה, 1652-1593

שמן על בד, הגלריה הלאומית לאמנות, ניו-יורק, ארה"ב


עלפונה של אסתר
אנטואן קוייפל, צייר צרפתיי, 1722-1661

שמן על בד, מוזיאון הלובר, פאריס, צרפת

מגילת אסתר איננה אפוא מקור היסטורי, אלא אגדה יהודית חילונית רומנטית, פטריוטית, מביכה, אכזרית, וקודרת, מעין אגדת סינדרלה תנ"כית, מסכת של דברים בלתי-אפשריים וחסרי-סיכוי שאמנם התגשמו.


מקורות עזר:

http://www.daat.ac.il/daat/toshba/hodesh/purim1.htm - אתר דעת, מרכז לימודי יהדות ורוח, מגילת אסתר

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/pesher.htm - פשר מדיני למגילת אסתר, ד"ר ישראל אלדד, מחניים

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/megilat-2.htm - מגילת אסתר וספר יונה, ד"ר דוד פלוסר, מחניים, מג, תש"ך

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/ofya.htm - אופייה היהודי של מגילת אסתר, ד"ר דוד פלוסר, מחניים, פט, תשכ"ד

http://www.e-mago.co.il/Editor/article.php?index=102 - אסתר מאת אלי אשד

http://www.hofesh.org.il/freeclass/pirkei_tanach/01/02_esther/1.html - ושתי ואסתר - מלכה גאה ומלכה כנועה. ד"ר צופיה מלר, אתר חופש

עילם:
http://i-cias.com/e.o/elam.htm

על עילם ובבל באתר חופש:
http://www.hofesh.org.il/freeclass/history/hammurabi.html

שושן בירת עילם:
http://ancientneareast.tripod.com/Susa_Shushan.html
http://www.livius.org/su-sz/susa/susa.htm
http://www.livius.org/a/iran/susa/susa1.html

Harris, Stephen L., Understanding the Bible, 2d ed., (Palo Alto and London: Mayfield Publishing, 1985). P. 178

Adele Berlin. "The Book of Esther and Ancient Storytelling." Journal of Biblical Literature, 120 (1). 2001. P. 3-14

Lewis Bayles paton, A Critical and Exegetical Commentary on the Book of Esther. New York: Scriber, 1908. P. 64-77

Carey A. Moore, Esther, Garden City, NY: Doubleday. 1971. P. XXXIV-XLVI

Michael V. Fox, Character and Ideology in the Book of Esther. Columbia: University of South Carolina Press. 1991. P. 131-40

Jon D. Levenson, Esther, A Commentary. Louisville: Westminster John Knox. 1997. P. 23-27

Adele Berlin, Esther, Philadelphia: Jewish Publication Society. 2001. xvi-xvii

Lawrence M. Wills, The Jewish Novel in the Ancient World. Ithaca, NY: Cornell University Press. 1995; P. 96

Alice Parmalee, A Guidebook to the Bible. London: English Universities Press. 1964; p. 78

Issac Asimov, Asimov's Guide to the Bible, 1968-1969; p. 261-264; p. 466-470; p. 462-464

Manfred Barthel, What the Bible Really Says, New York: William Morrow and Company, Inc. 1982; p. 155-158; p. 238

William Harwood, Mythology's Last Gods, 1992, Prometheus Books, p. 229-230

C. Dennis McKinsey, The Encyclopedia of Biblical Errancy, 1995, Prometheus Books, 59 John Glenn Drive, Amherst, NY

Andrew D. Benson, The True Origins of Christianity and the Bible, 1997, Prudential publishing Company, P.O. Box 1372, Clovis, CA

The Anchor Bible Dictionary, vol. 2, p. 635, article: Book of Esther, Canonicity, New York, Doubleday, 1992

Sandra B. Berg, The Book of Esther: Motifs, Themes and Structure, (Scholars Press, Missoula, Minn., 1979)


מרץ 2006



חברים ב- עוצב על ידי