אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
כל מה שרציתם לדעת על ברית מילה או שהעדפתם לא לדעת
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

פרשת חיי שרה

מדוע נשלח העבד להביא אשה דווקא ממשפחת אברהם שבחרן?

מאת: איתן קליש

כתב לי אחד הקוראים שהרעיון שלי שמוטיב העם הנבחר מופיע כבר בסיפורי אברהם - מוטעה, והרעיון הזה מופיע לראשונה במעמד הר סיני. לדעתי, הרעיון של העם הנבחר, או המשפחה הנבחרת, מופיע בסיפורי הנישואים של בני האבות, כמו גם בסיפורים על הדרת ישמעאל ועשיו מהמשפחה הנבחרת. בסיפורי הנישואים של הבנים ישנה התעקשות שהכלות תהיינה דווקא ממשפחתו של אברהם, כפי שרבקה אומרת ליצחק: "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק: קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת, אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ - לָמָּה לִּי, חַיִּים." (בראשית כ"ז)

בשאלה שבכותרת פותחת נחמה ליבוביץ את הדיון בנושא זה. היא תוהה מדוע עדיפים תושבי עיר נחור על בני כנען, בעיני אברהם. הרי אלו ואלו הם עובדי אלילים; יתר על כן, אברהם נצטווה לנתק את הקשרים עם ארצו, מולדתו ובית אביו (פרשת לך לך), והנה עתה הוא מצווה לעשות בדיוק להיפך:

"וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים. וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ: שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק."

ליבוביץ מביאה שני הסברים לסתירה הזו. האחד הוא כי מעשיהם של אנשי כנען היו המקולקלים מכל האומות (כלומר, זה לא רק עניין אמונות ועבודת אלילים). ההסבר השני הוא הסברו של ש.ר. הירש, המסביר את שיקולי אברהם: "השפעת אשה כנענית על בני תגדל פי כמה, מאחר שאני יושב בקרבו, ולא רק האשה, אלא משפחתה, קרוביה וידידיה כולם יחד ישפיעו על בני." - לפי דעתו של הירש, אם יקח יצחק אשה מבנות ארצו, בהכרח ייטמע בקרב בני משפחתה ושיבטה, ואם יביא אשה ממרחקים - תטמע היא בקרב משפחתו של אברהם.

ליבוביץ אינה מוכנה לקבל בשום אופן הסבר הטוען שיש פה שיקול גזעני, כאן ובסיפור יעקב הבורח לחרן, הלוקח לו נשים ממשפחת לבן, קרוביו של אברהם. ליבוביץ אינה מסכימה כי יש בסיפורים אלו משום העדפת משפחה מסויימת על פני כל העמים האחרים. אני לא מסכים לדעתה. לדעתי, זהו אכן המסר העולה מהסיפור הזה ומפרשת "ויצא" שבהמשך.

חופש

הקשר בין פרקנו וספרי עזרא ונחמיה

לדעתי, הרקע ההיסטורי לחיבור הפרשות הללו הוא תקופת עזרא ונחמיה. ידוע שבתקופה זו ביקשו העמים היושבים בארץ (חלקם היו יהודים שנשארו בארץ) להסתפח לבניין בית המקדש ולהסתפח לאומה הישראלית ההולכת ונוצרת בארץ, כלומר, עם בני ישראל שעלו מבבל. בנוסף, היו נישואין רבים בין העולים מבבל לבנות הארץ. עזרא ונחמיה דחו אותם, בטענה כי אין לערבב את עמי הארצות עם "זרע הקודש" (עזרא ט' ב'). כלומר, רק היהודים שעלו מגלות בבל כשרים, הם "זרע הקודש", וכל האחרים אינם יכולים לבוא בקהל ישראל.

כמו כן ידוע לנו שתהליך ההפרדה בין "זרע הקודש" לבין עמי הארץ, שייזמו עזרא ונחמיה, התחיל והתמקד בהפרדת הנשים הנכריות מבעליהן היהודים.

שני הדברים הללו מחזקים את דעתי בדבר הקשר בין כותב הפרשיות בבראשית לבין ספרי עזרא ונחמיה.

מצאתי חיזוק נוסף לדעתי: כידוע, רוב החוקרים המדעיים סבורים כי מגילת רות נתחברה בימי בית שני, כפולמוס עם גירוש הנשים הנכריות ע"י עזרא ונחמיה. הקשר בין הפרשה שלנו לבין מגילת רות עולה מכמה וכמה ביטויים המשותפים לשני הכתובים. למשל: "הקרה נא לפני היום" (בראשית כ"ד י"ב) מול "ויקר מקרה חלקת השדה לבועז" (רות ב' ג'), וכן: "ברוך יהוה ... אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדוני" (בראשית כ"ד כ"ז) לעומת "ברוך הוא ליהוה אשר לא עזב חסדו את החיים והמתים" (רות ב' כ').

יש שיתוף גם במוטיבים. למשל גם רות וגם רבקה עוזבות את מולדתן ומהגרות לארץ כדי להגשים ייעוד. אמנם המסר של שני הסיפורים מנוגד לגמרי ומלמד על פולמוס שהתנהל בשאלות אלו בתקופת עזרא ונחמיה. בסיפור רות, הרעיון הוא שלעם ישראל יכול כל אחד/אחת הרוצה בכך להסתפח בלי בעיות, ובסיפור רבקה מודגש כי רק בנות המשפחה הנבחרת יכולים להסתפח למשפחת האבות. וההשוואה הזו מלמדת אותי על הרקע ההיסטורי לסיפורי ההדרה שמצאנו בסיפורי האבות.

אצל ישעיהו השני שפעל כנראה בזמן שיבת ציון מצאנו גישה מנוגדת לגישת עזרא ונחמיה, ובכך אולי ננוחם:

"וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל יְהוָה לֵאמֹר: הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְהוָה מֵעַל עַמּוֹ, וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס: הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת. וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים, כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים." (ישעיהו נ"ו)

 


נובמבר 2019



חברים ב- עוצב על ידי