אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

מקץ

בראשית מא1-מד17

מאת צופיה מלר

זהו מחזור שני של פרשות השבוע באתר חופש
למעוניין מומלץ לקרוא את פרשת מקץ שנכתבה במחזור הראשון


המחזור הראשון של פרשות השבוע התפרסם בספר "מפרי עץ הדעת"


החלום ומשמעותו בסיפורי יוסף


סיפור יוסף שזור למלוא אורכו מוטיבים אנושיים-עממיים, שאופיים הוא אוניברסאלי. המוטיב המרכזי בהם הוא מוטיב "הבן האובד" - הבן שנעלם ממשפחתו. כשנמצא, בסופו של דבר - שבה רוח האב אליו, כששיבתו מלווה תפארת, אושר וכבוד. מוטיב עממי אחר הוא מוטיב טראגי על הבן היתום מאימו, שאחיו בקנאתם בו בשל אהבת האב מתנכלים לו ורודפים אותו. כאשר מתהפך הגלגל והוא עולה לגדולה - הוא אינו גורר את המשטמה עד תום, וכמעשה סינדרלה ממין זכר הוא סולח לאחיו - לא לפני שהכירו בחטאם כלפיו וכלפי אביהם.


יוסף מספר חלומו לאחיו
יוסף מספר חלומו לאחיו
ג'יימס טיסוט, צייר צרפתי, 1902-1836


מוטיב סינדרלה - השנוא והנרדף שגורלו מתהפך מן הקצה אל הקצה והופכו לראש וראשון בממלכה - מלווה, להבדיל מאגדות הילדים, בתהפוכות ובאירועים ריאליים, שהם נעדרי אופי נסי, או על-טבעי. צבי אדר (1) מדגיש, כי "הנושא היחיד הקרוב כאן לעל-טבעיות הריהו הנושא הפולקלוריסטי המובהק של חלומות. לחלומות תפקיד כפול בסיפור העממי: הם מגלים את משאלותיו הכמוסות של החולם, אך יותר מזה הם מגלים את דרך גורלו, את ההתפתחות האובייקטיבית של העניינים בעתיד, וטוב אם ההתפתחות האובייקטיבית מתאימה למשאלות הכמוסות, כמו במקרה שלנו. בדרך כלל נמצא החלום בתחילת הסיפור, ופתרונו - בסוף, וכך הוא נותן לו מסגרת. הוא מרמז עוד לפני הפורענות עצמה על הסוף הטוב שבפיתרון, אך חשיבותו העיקרית בהיותו אמצעי ביד ההשגחה להראות לאדם את דרכו".

עצם התגשמותה של המשאלה הכמוסה היא כשלעצמה מוטיב עממי פולקלוריסטי מקובל. בסיפור יוסף מתגשמות כמה וכמה משאלות כמוסות: הראשונה בהן היא משאלתו של יוסף, הגיבור המרכזי, לשוב ולהתאחד עם משפחתו. גם החלום שלו בנעוריו - המרמז על התנשאותו על אחיו - ואפילו על אביו ואימו - מתגשם בסופו של דבר. המשאלה הכמוסה של יעקב אביו, הגם שלא נמסר לנו במפורש, היא, למעשה, המשאלה הכמוסה של הקורא, שאינו יכול שלא לחמול על האב האומלל, ששכל את אשתו האהובה ומתייסר ייסורי נפש באובדן בנו האהוב, עד שזכה באחרית ימיו לשוב ולראותו בגדולתו.

מוטיב עממי נוסף המתלווה לסיפור יוסף הוא זה המספר על האדם החכם בארץ נוכריה, העולה משאול תחתיות למרום הסולם החברתי, מציל את המדינה הזרה בזכות חוכמתו - בסיפורי-עם אחרים: בזכות גבורתו - וכגמול נושא לו לאישה את בת המלך. יוסף אינו נושא לו את בת פרעה, אמנם, אבל את בתו של הכוהן הגדול. גם התגלית, שאותו זר מסכן הוא, בסופו של דבר, נצר למשפחה מיוחסת בחברה ממנה בא, הוא מוטיב עממי מקובל, בהיותו מציב במעמד שווה את שני בני הזוג - זו של הממלכה המארחת ואת האורח הזר.

החלום, כמבשר את התגשמות המשאלות הכמוסות של הגיבור, אינו תופעה מוזרה, אלא תופעה אנושית טבעית בכל התקופות ובכל התרבויות.

החלום כתופעה חברתית במזרח התיכון

המקורות החוץ-מקראיים מהם ניתן ללמוד על החלום ואופיו ומקומו בתרבות האנושית בימי קדם הם, בעיקרם מסופוטמיה ומצרים, אך גם תעודות חיתיות, ובעיקר הספרות היוונית העשירה. מקורות אלה, הנסקרים בקצרה באנציקלופדיה המקראית (2) ממיינים את החלומות לשתי קבוצות מבחינה טיפולוגית. הסוג האחד הוא הסוג התיאולוגי, והשני - הסמלי.


חלום יעקב
חלום יעקב
ארט דה-גלדר, צייר הולנדי, 1727-1645


הסוג התיאולוגי מאופיין בכך שהוא נושא תדיר את דבר האלוהים בדמות בשורה, צו או אזהרה, הנמסרים לחולם בלשון ברורה ומובנת לו ומוכרת באחידותה בכל התרבויות של המזרח הקדום.

החלום הסמלי הוא כינוי כללי לכל אותם חלומות מרובים, נטולי צורה והיגיון, הנזקקים למתווך, שיפרש אותם לחולם או לחברה ויסביר את משמעותם.

המקורות השומריים מביאים חלומות "סמליים" בלבד. האכדיים - חלומות "תיאולוגיים" בלבד, ואילו התרבות המצרית מביאה חלומות משני הסוגים. כך גם במקרא, אלא ש"המקרא מייחד את החלומות ה'תיאולוגיים' לבני 'העם הנבחר' בלבד, ואת החלומות ה'סמליים' גם לבני שאר האומות. ביוון אנו מוצאים מעבר שבהתפתחות מן החלומות 'התיאולוגיים' שב'איליאס' ל'סמליים' שבדרמות" (שם, עמ' 145).

בין המקורות החוץ-מקראיים ניתן למצוא גם ספרי חלומות שבהם ספרות העוסקת בפיתרון חלומות, וכיצד ניתן למצוא בהם רמזים לעתיד. ממצרים הגיעו לידינו כמה קטעים: קטע של פפירוס הייראטי (צ'סטר ביטי) מהשושלת ה-12, כלומר, מהמאות ה-18-19 לפנה"ס (3), וכן פפירוס דימוטי (קארלסבורג) מהמאה השנייה לספירה (4). במקורות אלה ואחרים ממויינים סוגי החלומות לפי טיפוס המערך הנפשי של חולם החלום. בכך יש מעין בשורה לכמה מן הרעיונות שהועלו על-ידי היוונים בתקופה האלכסנדרונית.


אשורבניפל
אשורבניפל


"גם במסופוטמיה נמצאו טבלאות, רובן בספרייתו המפורסמת של אשורבניפל מלך אשור, שנמצאה בנינווה ובהן תחזיות לעתיד על-פי תוכנם של החלומות (שם, עמ' 149-148). עד לתקופת ח'מורבי היו החלומות בשומר ובבבל הקדומות דרך עיקרית לקשר עם האלוהות ולקבלת הדרכה. בסיפור המבול הבבלי מתגלה בחלום האל אא לאותנפשתים (מקבילו של נוח בסיפור המבול המקראי), ומורה לו לבנות את התיבה שבה יינצל מן המבול. המלך האשורי אשורבניפל מרבה לשאול בחלומותיו את האלים סן ואשתר, טרם צאתו למסעות מלחמה. הוא מספר שגם גיגס, מלך מלוד, כרת אתו ברית כפי שנצטווה בחלומו.


אותנפישתים
האל אנקידו מורה לאותנפישתים לבנות ספינה באמצעותה יינצל מן המבול
מתוך אפוס גילגמש


כך גם בתעודות מארי, בעלילות הגיבורים הפיניקיים שבטקסטים האלפבתיים (הכתובים בכתב היתדות) שנתגלו באוגרית, ובמצרים, נתגלתה אסטלת החלום שהוצבה במקדש הספינקס. באסטלה זו מספר תחותמס הרביעי (המחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס), על מסע ציד שערך במדבר, וכשנפלה עליו תרדמה בצל הספינקס הובטח לו כס המלוכה, אם יקים את הספינקס מהריסות מקדשו.

חלומות במקרא

המקרא עשיר אף הוא למלוא אורכו בתיאורי חלומות הן בג'אנר הסיפורי, הן בספרות הנבואה, בשירה ובספרות החכמה. במיוחד נתברך בתיאורים אלה ספר בראשית.

בסיפורי האבות מופיעים סיפורי חלימה במקומות מספר. ברית בין הבתרים (בראשית טו9 ואילך) נכרת במהלך חלום: "ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברהם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו. ויאמר לאברם..." (פסוקים 13-12). חלום זה מתאר את הקשר בין האדם לרשות האלוהית, וכמותו חלומות נוספים המתארים את הברית בין יהוה לאבות האומה. למשל בבראשית כו12, כח17-11; אבימלך מוזהר בחלום על דבר שרה אשת אברהם (בראשית כ7-3); לבן מוזהר לגבי יעקב (שם, לא24); יש הסבורים שהתגלות המלאך להגר הייתה אף היא בחלום (שם, כא19-16) וזאת על סמך הפסוק "ויפקח אלוהים את עיניה"; חלום יעקב בדבר הצאן (שם, לא13-11), וכן חלומות יוסף. בסיפור יוסף מופיעים החלומות פעמיים בכל פעם, והדבר מעיד, לדעת אדר (5) על אמתותו.

החלומות בסיפור יוסף

יוסף חולם שני חלומות. הראשון הוא חלום האלומות (לז8-6): "ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו הוא שנוא אותו... והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם ניצבה והנה נסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי". השני הוא חלום השמש, הירח והכוכבים (לז9): "והנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי".


חלום יוסף כוכבים
חלום יוסף על השמש, הירח והכוכבים
ג'יוטו די-בונדונה, צייר איטלקי, 1337-1267


גם החלום של שרי מלך מצרים - שר האופים ושר המשקים הוא חלום כפול: הראשון - שר המשקים חולם על גפן בעלת שלושה שריגים והוא סוחט את הענבים לכוסו של פרעה (מ11-9). השני - שר האופים חולם על שלושה סלים מעל ראשו ובסל העליון - מאכלים של פרעה והעוף אוכל אותם (מ17-16).

חלומות פרעה אף הם נשנים: הראשון - חלום שבע הפרות היפות ו"בריאות הבשר" הנאכלות על-ידי שבע הפרות רעות-המראה ודקות הבשר (מא4-2). השני - חלום שבע השיבולים הבריאות והטובות הנבלעות על-ידי שבע שיבולים "דקות ושדופות קדים" (מא7-5).


חלומות פרעה
חלומות פרעה - השיבולים והפרות
ציור מימי הביניים


חלומות יוסף וחלומות פרעה מאששים זה את זה. חלומות יוסף מנבאים שניהם את עלייתו לגדולה של החולם, והתנשאותו מעל אחיו ואפילו מעל הוריו, התנשאות תרתי-משמע: הן בפועל עת הפך בנה של משפחת רועי-צאן, הגם שנכבדה, למשנה למלך מצרים - הממלכה האדירה בממלכות האזור, הן התנשאות מלשון גאווה שהייתה, מן הסתם, הגורם לשנאת האחים אליו ולענישתו כתוצאה מכך, בהרחקתו מבית אביו ומכירתו לעבדות בארץ נוכריה.

חלומות פרעה מאששים אף הם זה את זה, ומביעים אותו רעיון: רעיון שבע השנים הטובות, הנבלעות על-ידי שבע השנים הרעות הבאות בעקבותיהן.

בין שני הזוגות הללו מבדיל לא רק פרק זמן ארוך ותהפוכות גורל בחייו של יוסף, גיבור העלילה, אלא - ובעיקר - הפיכתו מיוסף החולם ליוסף פותר החלומות. זאת ועוד: במוקד חלומותיו של יוסף ניצבת דמותו כפרט. מתוארת בצורה מפורשת למדי תכונת אופיו של החולם ביחס לסביבתו הקרובה ולאירועים האישיים המלווים את חייו. במוקד חלומותיו של פרעה ניצבים - כיאה למלך ולמנהיג - גורלה של אומה שלימה והאירועים המזומנים לה בארבע-עשרה השנים הקרובות. במקביל למפנה זה על-פי הפרשנות המסורתית הופך גם יוסף מאדם פרטי לדמות ציבורית, למנהיג הן במדינה בה הוא חי בהווה, הן בעמו, באמצעות בניו אפרים ומנשה בעתיד.


יוסף פותר את חלומות פרעה - ארתור
יוסף פותר את חלומות פרעה
רג'ינלד ארתור, 1894


חלומות שרי פרעה נוגעים לשני אנשים שונים, ולכן גם אין בהם כדי לאשש זה את זה מבחינת תכניהם, שכן גורלם של השניים, כפי שהוא בא לידי ביטוי בחלום ובמציאות כאחד, הוא שונה: האחד לחיים, השני למוות. אלא שהמשותף להם בעיניו של הסופר המקראי הוא אחד: בשניהם מתגלה יוסף כפותר חלומות מהימן, ולראשונה יש בכך רמז למעבר לא רק מתפקיד החולם לתפקיד הפותר, אלא גם לשינוי הדרמטי שחל בגורלו. תפיסת החלום כמונחה על-ידי כוח עליון היא זו שמסבירה גם את השינוי במעמדו של יוסף כביטוי לרצונו של אלוהים. אותו אלוהים שהענישו, כביכול, על גאוותו, הוא גם שמתוקף שליטתו בגורלם של יחידים ושל אומות, בעיני הסופר המקראי, מחליט על תום תקופת העונש ליוסף, ועל תור העונש לאחיו. הוא גם זה שמיידע את נבחריו באירועים הדרמטיים - שפע מול מחסור - ברמה הכללית.

תפיסת החלום בפעמת הזמן

מהיות החלום תופעה אוניברסאלית, הוא מלווה את התרבות האנושית מאז ראשיתה, כפי שראינו בחברות ובתקופות השונות. כמו תחומים רבים בתרבות האנושית, גם נושא החלימה נטש את מקומו המסורתי בתחומי התיאולוגיה, והפך אחד הנושאים המרכזיים בדיסציפלינה הצעירה למדיי (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20) - הפסיכולוגיה כתחום-דעת.

תופעת החלומות במעברן למקום משכנן החדש נדרשה הן לשינויים במיקוד הנושא, הן בטרמינולוגיה בהם משתמשת הדיסציפלינה הבין-תחומית הזאת, כדי לחקור את החומרים מהם היא מורכבת, הן בתחומי התעניינותה מבחינה מחקרית. אחד המפנים המרכזיים שעשה חקר החלום הוא בניסיונות לפענח את החולם ולא את החלום. החלום לפי זה הוא אמצעי להבין את נבכי נפשו של החולם, את אירועי העבר שהטביעו עליו את חותמם, את הנושאים והבעיות המעסיקים אותו בהווה וגם את שאיפותיו לעתיד. החלום אינו, לפי תפיסה זו, גשר לעולמות עליונים, לאלוהות המזהירה, המצווה, המדריכה את האדם בדרכו, אלא גשר אל התת-מודע של האדם. גשר בין האדם החולם עצמו להווייתו הפנימית המורכבת והמסוכסכת, תכופות, עם עצמה. מעבר זה שעברה התרבות האנושית לפני כמה מאות שנים, עם ראשית תקופת ההשכלה, מראיית אלוהים כמרכז ההוויה, והעמדת האדם כלי-שרת להגשמת המשימות (הנעלמות מעיניו) שאלוהים מטיל עליו במהלך חייו, לראיית האדם כמרכזה של ההוויה האנושית, וכמטרתה. ראייה זו היא הביטוי להומניזם, שמשמעו: העמדת האדם (ולא האל) במרכז ההוויה.


יוסף פותר את חלומות פרעה - טיסוט
יוסף פותר את חלומות פרעה
ג'יימס טיסוט, צייר צרפתי, 1902-1836


מאחר שהאדם הופך להיות מוקד תשומת הלב של התרבות האנושית, הרי גם הפתרונות לחלומות משנים את זווית הראייה שלהם. המשותף לצורך בפיתרון החלומות בכול הזמנים הוא שפת הסמלים שהחלום משתמש בה, והעובדה שמרביתם מתארים תופעות, מראות או אירועים שאינם נכנעים לחוקיות הפיסיקלית או החושית המוכרת לנו. כללי המשחק במראות החלום שונים לחלוטין מאלה המוכרים לנו במציאות היומיומית שלנו, והדמיון האנושי, זה שיצר מראות אלה באופן חופשי לחלוטין, שונה מכל שפה - ייחודית או כללית - מחייב אותנו להידרש למתווכים שיסבירו לנו את פשרם של המראות ואת משמעותם.

"פותרי החלומות", כמקצוע, עשו זאת בזמנים קדומים, ופסיכולוגים עושים זאת בימינו. החלום ניתן לתיאור כמצגת, שהקשר בין התמונות שהיא מראה לנו מציב אותנו בפני חידה. חידה שפתרונה קל לעתים, אם לחולם עצמו או לשומע או לקורא, או חידה שהתמונות שהיא מציגה בפנינו עומדות בסתירה להיגיון האנושי שלנו. למשל: חלומות יוסף מציגים בפנינו אלומות בשדה שעוברות האנשה, כלומר - שמתנהגות כבני-אדם המשתחווים אלה בפני אלה. הוא הדין בהאנשה של גרמי השמיים המשתחווים לאדם בשר ודם.


יוסף פותר את חלומות פרעה - קורינת
יוסף פותר את חלומות פרעה
לוביס קורינת, צייר גרמני, 1925-1858


גם חלומות פרעה מתארים מצבים לא הגיוניים: פרות אינן אוכלות בשר, ובמיוחד חסרת היגיון היא התופעה של פרות שאוכלות זו את זו. הוא הדין לגבי שיבולים. שיבולים אינן בולעות שיבולים. החומרים שמהם בנוי החלום מקורם בחיי היום-יום האנושיים, אך הסיטואציות בהן הם מוצגים בחלום, או סדר הדברים, מונע על-ידי צורך תת-הכרתי כלשהו לפי הפרשנות בת זמננו, להתמודד עם בעיה מציקה כלשהי, והפיתרון שהחלום מציע, והמופיע תכופות בסופו, יכול להתפרש כמשאלת-לב של החולם. פירוש כזה יכול היה להתפרש בעבר באופן שונה, כנבואה לעתיד, ואז אין זו משאלת-לב דווקא, אלא פיתרון סביר לבעיה. כאשר יוסף מפרש לפרעה את חלומותיו ומתרגם את המראות=הסמלים למציאות ריאלית, שפע/בצורת, הוא אינו מסתפק בתרגום הסמל אלא גם מצרף לו פיתרון נבון לבעיה הכלכלית שניצבת בפני המלך המצרי: אגירה בשנות השפע למען שנות הבצורת. אפשר שזה היה היתרון של יוסף על פני "פותרי החלומות" המצריים, שפרעה פנה אליהם תחילה. זה, ולא איזו הנחה מקדמית מבית מדרשה של התיאולוגיה, שיוסף זכה לפיתרון נכון של החלום מכיוון שכוח עליון הנחה אותו בדרכו, או מפני שהוא, ולא "פותרי החלומות" המצריים, הנו בחיר האלוהים.


יוסף פותר את חלומות פרעה - רפאל
יוסף פותר את חלומות פרעה
רפאל סנציו, צייר איטלקי, 1520-1483


פירוש לחלום מקראי ברוח ימינו

דוגמא לפירוש שמביאה פסיכולוגית בת זמננו, בשם רות נצר (6), פותחת מלכתחילה במערכת יחסי מטפל-מטופל: "אם יוסף היה בא להתייעץ, הייתי אומרת לו: שמע נא יוסי, תעשה כאביך... הייתי מייעצת ליוסף לשמור בלבו את החלומות. הלא חלום נועד לחולם ולא למשפחתו". ובהמשך: "... חלומות יוסף מבטאים, אם כך, לא רק את העתיד להיות, אלא את מאוויי הגאווה שלו, שמשפחתו תשתחווה לו. החלומות מדגישים את ההיבריס - גאוות היתר, כי גם אם באמת בסופו של דבר משפחתו השתחוותה לפניו, אלה בכל זאת אינם גרמי השמים... להבנתי, היו אלה חלומות אזהרה המשוגרים לעברו מתוך כוונה להתריע על גאוות היתר שלו כלפי אחיו...".

הניתוח של פסיכותרפיסטית בת זמננו אינו מסתפק רק בזאת. רות נצר מנתחת בהמשך גם את המניעים לאותה גאווה של יוסף, לצורך שלו, בהיותו יתום מאימו, לחוש ביתר ביטחון במעמדו ובמקומו בין אחיו. אותו חוסר ביטחון שגם גרם לו להביא דיבתם רעה. החלומות, לפי זה, היו צורך שלו כדי לאשר את מעמדו מעל אחיו. זוהי מעין קומפנסציה של תחושת גדלות, כפיצוי על חוסר הערך.


יוסף מספר את חלומותיו לאחיו - רמברנדט
יוסף מספר את חלומותיו לאחיו
רמברנדט ון-ריין, צייר הולנדי, 1696-1606


פרשנות פסיכולוגית ניתנת ע"י רות נצר גם לחלומות פרעה: "בפרשנות פרוידיאנית (=על-פי גישתו של פרויד לחלום) ניתן לפרש את החלומות של פרעה כמשאלות הרסניות שלא ברור כלפי מי הן מכוונות. הרזה והשדוף בולע את המלא ויפה-המראה. בפרשנות יונגיאנית (=על-פי גישתו של יונג לחלום) החלומות של פרעה מתארים באופן סמלי תהליכים הרסניים בנפש עצמה, אבל מבלי לציין אותם כמשאלות... השיבולים הדקות והשדופות בולעות את השיבולים הטובות. זה גם מה שקורה באנורקסיה. הרזון בולע את מלאות הגוף ומשמיד אותו. באנורקסיה ניכר גם דיכאון שבולע את הנפש. קודם לכן פרעה השליך את שר המשקים והאופים לכלא, עוד חשד שיש כאן הפרעת אכילה..."

פירוש ברוח זו הן לגבי יוסף, הן לגבי פרעה, הוא שונה לחלוטין מן הפירוש הטאוטולוגי (=של מכוונות לעתיד) בעל האופי הנבואי שניתן לרבים מן החלומות המקראיים ע"י הפרשנות המסורתית. חלומות פרעה שבפרשה שלנו שונים מן הפרשנות הפסיכולוגית שהודגמה כאן גם בכך, שהיא ממוקדת בפרעה האדם, ולא כפי שמפרשת המסורת את החלומות הללו כבעלי אופי ממלכתי-כללי. הראשונה היא אפוא גם פרשנות סובייקטיבית משום כך, ולא אובייקטיבית. המגמה המודרנית בחקר החלום היא ראיית האדם עצמו כפרט, כסובייקט, כיחיד שיש לחפש את המשמעות להווייתו בו עצמו, וזהו הבדל משמעותי בין גישה זו לגישה האובייקטיבית, כביכול, זו המכניסה את הפרטים לתבניות ולמסגרות ומכפיפה אותם למשמעות המוכתבת להם ע"י גורמים שמחוץ ליקום, לכאורה על-ידי אלוהים.


יוסף פותר את חלומות פרעה תנ"ך לה-הייר
יוסף פותר את חלומות פרעה
איור מתוך תנ"ך לה-הייר, 1728


-------------------------------

מקורות:

1 צבי אדר: סיפור יוסף והוראתו. עיונים, חוברת ג', הוצאת המחלקה לעליית ילדים ונוער, ירושלים תשי"ד.
2 ערך חלום: אנציקלופדיה מקראית, כרך ג', הוצאת מוסד ביאליק, 1958, עמ' 152-143.
3 פפירוס הייראטי: פורסם בידי א.גארדינר (אנציקלופדיה מקראית, שם).
4 פפירוס דימוטי: פוענח בידי א. וולטן (אנציקלופדיה מקראית, שם).
5 צבי אדר: שם, עמ' לו.
6 רות נצר: לחלום את הפרות של פרעה ואת השיבולים של יוסף - חלומות במקרא בפרשנות פסיכולוגית.


דצמבר 2007



חברים ב- עוצב על ידי