אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

מגן-דוד

סמל ודגל

ליקט וערך: דן מלר


מגן-דוד על דגל ישראל

האם סמל המגן-דוד שעל דגל-ישראל הוא סמל דתי או סמל לאומי? שאלה זו הופנתה לאתר חופש. חיפוש במקורות הוליד מידע מעניין, שהצדיק את עריכתו וכתיבתו של מאמר זה, בהנחה, שהשואל איננו יחיד בשאלתו, וספק אם מרבית הציבור מכיר או יודע מהם המקורות לסמלינו הלאומיים.

מגן-דוד - הסמל המורכב משני משולשים שווי-צלעות, המורכבים זה על-גבי זה במהופך, משמש כיום סמל יהודי וסמל לאומי גם יחד. בעבר היתה לסמל משמעות מאגית (1). סמל דומה - כוכב בעל חמישה קצוות (ולא שישה כמו במגן-דוד) היה מוכר לעמי-קדם במזרח התיכון, בהודו ובמצרים, ושימש סמל הדוחה את "עין-הרע". במקורותינו מוכר הסמל המחומש בשם "חותם שלמה" מהמאה הרביעית לפני הספירה, שנמצא בחפירות ברמת-רחל ובחפירות העופל בירושלים.


הסמל בעל חמשת הקצוות המוכר בשם "חותם שלמה"

כמו המגן מחומש הקצוות כך גם המגן-דוד בעל ששת הקצוות איננו סמל יהודי מובהק, והוא מופיע כבר בתרבויות המזרח הרחוק לפני אלפי-שנים (2). "המגן-דוד... סמל עתיק שלא היה מעולם סמל יהודי ייחודי, אך נוכס בהצלחה כזו עד שהיה לסמל ליהודי הציוני בפרט, וליהדות כולה בכלל", כותבת נעמה כרמי (3), "הנאציזם, שהשכיל ליצור הסמלה בעלת כוח סוגסטיבי מירבי, הפך היפוך שטני את הסמל הזה, כשהשתמש בו כאות הקלון ליהודים, ויצר בו משקע משמעותי שדבק בו מאז" (ראה בהמשך). בסינטרה שבפורטוגל משמש המגן-דוד עד היום סמל במסורת העממית הפורטוגזית (4).

המסורת היהודית מייחסת את הסמל לשלמה המלך, אותו הוריש שלמה לחכמים המבקשים להגן על הבריות מפני רוחות-רעות, ובתחום זה נעשה בו ובכוכב בעל ששת-הקצוות שימוש מאגי עד למאה ה-7 לספירה. בכפר נחום נמצא מגן-דוד מהמאה ה-3 לספירה חרוט באבן, ליד סמלים אחרים, כמו כוכב מחומש וצלב-קרס (5).


מגן-דוד על אבן מכפר נחום, המאה ה-3 לספירה

השם "מגן-דוד" מוזכר לראשונה בתלמוד הבבלי כשם של ברכה "ברוך אתה ה' מגן דוד" (פסחים קי"ז, ע"ב). על-פי המסורת היהודית דוד המלך נשא על מגינו סמל של מגן-דוד - דבר שאין לו כל סימוכין בממצאים ארכיאולוגיים כלשהם, לבד מההיבט האגדי שבו. בתורת הקבלה נחשב סמל המגן-דוד כסמל לגאולה, אשר תגיע באמצעות משיח מצאצאי דוד המלך. לא בכדי אימץ משיח-השקר שבתאי צבי (1626-1676) את המגן-דוד והשתמש בו כסמל ל"משיחיותו".


מגן-דוד וסמליו בקבלה

כסמל על מצבות יהודיות מופיע המגן-דוד לראשונה במאות ה-6-9 לספירה באיטליה ובספרד.


סמל מגן-דוד על מצבה בבית הקברות העתיק בפראג

מאז המאה ה-16 השתמשו קהילות יהודיות רבות במגן-דוד כסמל. לאחר גירוש היהודים מווינה בשנת 1700 נשאו הגולים את הסמל אתם לארצות שונות, ומאז נעשה בו שימוש גם בבתי-הכנסת. כלומר - המשמעות הדתית הגלומה בסמל היא משנית ומאוחרת, וקדמו לה משמעויות מיסטיות במקור, ומשמעויות אישיות וחברתיות בהמשך.


מגן-דוד על מצבה משנת 1860, בכנסיה בסיביר

אגודת הסטודנטים היהודיים "אחוות ציון" היתה הגוף הראשון בתנועה הלאומית היהודית שהשתמשה במגן-דוד כסמל (6). מרדכי בן-הלל הכהן, שתיאר את הנשף שערכה האגודה בשנת 1881, כתב: "המתעסקים בהכנת החג נשאו אות על בגדם העליון: שושנה בעלת שש קצוות - מגן-דוד - ובחוטי זהב רקומה עליו המילה 'ציון'". הביל"ויים בשנת 1882 טבעו את המגן-דוד בחותמם, ובנימין זאב הרצל טבע אותו כסמל לעיתונו. בשנת 1897 הכריזה התנועה הציונית על המגן-דוד כסמל מרכזי בדגל התנועה.


מגן-דוד כסמלם של הביל"ויים בשנת 1882


מגן-דוד כסמל לקבוצת בר-כוכבא, נירנברג, גרמניה, 1927

בשנת 1902 הפיקה הלשכה המרכזית של הקרן הקיימת לישראל בווינה את הבול הראשון, הידוע בשמו "בול-ציון".


בול-ציון של הקק"ל משנת 1902
  
בול הקרן הקיימת לישראל מתחילת המאה ה-20


מגיני-דוד על כרזה למלאת יובל שנים להסתדרות הציונית 1897-1947

מגן-דוד על דגל ישראל:

הכללתו של המגן-דוד בדגלה של מדינת-ישראל נעשתה בהשראתו של דוד וולפסון, שהיה עוזרו הקרוב של הרצל. וולפסון (7) הוא שביקש לצבוע את הדגל בצבעי כחול-לבן, כשהסתמך על דברים שכתב מרדכי בן-הלל הכהן על מסיבה שנערכה בשנת 1884 למלאת 100 שנה למשה מונטיפיורי: "בפעם הראשונה גילינו לפני הקהל הרחב את צבעינו הלאומיים - כי רבים, רבים לא ידעו כי תכלת ולבן הם צבעי עמנו". הרעיון להשתמש בסמל מגן-דוד וסממני הטלית הביאו את ישראל בלקינד ופאני מאירוביץ לעצב את דגל ראשון לציון, שבשנת 1885 חגגה שלוש שנים להיווסדה (8).

הקונגרס הציוני ה-18 שנערך בשנת 1933 הקדיש דיון מיוחד לדגל התנועה, ובתאריך 28.10.1948 הפכו צבעי הכחול-לבן והמגן-דוד לדגלה של מדינת-ישראל (9). וכך אמר באותו יום שר הדתות דאז הרב יהודה ליב הכהן פישמן-מימון: "לדידי נתקדש דגל זה במסורת עתיקה מאז - תכלת ולבן... דוד וולפסון הציע זאת על יסוד צבע הטלית שהיא תכלת ולבן, ואני חושב שיש לקבל את ההצעה עם התוספת של המגן-דוד, שהתקדש גם הוא במסורת ישראל".


מגן-דוד על דגל ראשון לציון משנת 1885

כסמל משמש הדגל והמגן-דוד שבו בכל אירוע ממלכתי וצבאי, וכובשי העיר אילת לא חסכו מאמץ על מנת להניף דגל שהוכן באילתור מוחלט, לסמל את אחיזתה של המדינה במקום.


הנפת דגל הדיו עם כיבוש אילת - 10.3.1949

סמל המגן-דוד שימש מקור-השראה ליצירות אמנות שונות, כמו יצירתו של פרלצווייג "מרש הגאולה" משנת 1922 (10), ובבולי-ישראל.


קישינוב - איור מאת אברהם ליליאן ל"שירים מן הגטו", 1902
  
מרש הגאולה מאת פרלצווייג, 1922


מועדים לשמחה תשי"א

סמל המגן-דוד במורשת היהודית הוא אפוא סמל לאומי בראש וראשונה, ולא סמל דתי. מאמינים דתיים משתמשים בו גם לסמל את החלק האמוני בחייהם, כמו באיור ע"ג מזוזה וכלי-קודש אחרים.


מגן דוד על-גבי מזוזה

אולם ביסודו הסמל הוא, כאמור, לאומי. שנאת-ישראל והאנטישמיות הבליטו יותר מכל את משמעותו הלאומית של המגן-דוד, כשהצו המרושע של היטלר ועוזריו הוחל על כל יהודי באשר הוא, דתי ושאינו דתי, אפילו דור שני לאם שאינה יהודייה. בתקופה הנאצית שימש המגן-דוד סמל-מזהה של היהודי באשר הוא יהודי, והיהודים תחת השלטון הנאצי וגרורותיו חוייבו לשאת טלאי צהוב על בגדיהן, ועליו סמל מגן-דוד ובתוכו הכתובת Jude = יהודי (Juif בצרפתית).


הטלאי הצהוב

מגן-דוד צויר גם על שטרי-כסף שהנאצים הוציאו בגטאות.


מגן-דוד על-גבי שטר כסף שהנפיקו הנאצים בגיטו טרזינשטאט

גם בעם היהודי עצמו קיימים לעיתים שימושים במגן-דוד - הסמל הלאומי - על מנת לבקר, לגנות או לפגוע בחלקים אחרים של העם. כמה קשה היה לראות קיצונים בשעת פינוי חבל עזה, שלא התביישו להוציא לרחוב את ילדיהם עונדים טלאי דמוי המגן-דוד הצהוב של השואה. בולט גם השימוש הפוליטי המזדמן בסמל זה בידי כלי תקשורת חרדיים, כמייצג את הניגוד בין ציונות לדת, כפי שעשה, למשל "יתד נאמן" בדוגמא הבאה, בבואו לעשות חשבון עם מפלגה דתית יריבה:


לקראת בחירות 1999

דווקא השנאה ליהודים והאנטישמיות בהתגלמותה האיומה ביותר הפכו את המגן-דוד לסמלו של כל יהודי, לסמל האומה היהודית, סמלם של היהודים באשר הם, ללא קשר לדתם אלא למוצאם וללאומיותם. יש בכך כדי לחזק את הטיעון, שהיסוד הלאומי הוא המאחד את כל בני-העם היהודי, ולא היסוד הדתי.


מגן-דוד על דגל ישראל


מקורות

  1. האנציקלופדיה העברית, תש"ל, כרך כ"ב, עמודיות 149-150.
  2. http://www.amalnet.k12.il/sites/yeda/parit_print.asp?id=80&k_id=1
  3. http://www.notes.co.il/carmi/1219.asp
  4. http://www.zayra.de/soulcom/portugal
  5. http://web.macam98.ac.il/~ilanab//shabbat/gallery/beitkneset/magendtxt.html
  6. http://www.amalnet.k12.il/sites/bool/bols0001.htm
  7. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%92%D7%9C_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
  8. http://www.rishoni.org.il/rish0007.asp
  9. http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=5775&kwd=3390
  10. http://galili-ks.org.il/online2/art/pic1.html


אוגוסט 2005



חברים ב- עוצב על ידי