אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

ברית מילה

גידי יהלום

המסורת והדת היהודית מכילות כמה מנהגים מיוחדים, שקשה להבינם, בהקשר של מהות הדת כשלעצמה. מקורם של אלה, ככל הנראה, מתקופות של טרם התגבשותו של העם וטרם התגבשותה של הדת. מנהגים אלה קודשו (ולכן נשמרו) עד ימינו, אף על פי שגם אבותינו, כאשר תארו אותם בכתב, כבר לא ידעו את פשרם ואת מקורם.

דוגמאות למנהגים כאלה הם: השבת, ברית המילה ומנהגי הכשרות. אם נרחיב את מושג המנהג, ניתן לכלול ברשימה זו גם את האל הבלתי נראה.

לכל מנהג כזה היה מקור קדום, שנבע מאורח החיים והיווה חלק מתפיסת עולמה של החברה האנושית, במקום מסויים ובזמן מסויים. כאשר השתנו התנאים שבתוכם נוצר המנהג, השתכחו מקורותיו אבל לא פסק קיומו. עתיקותו ומהותו הסתומה הוסיפו לו עוצמה ומקיימיו ראו בקיומו חובה כלפי אבותיהם. עם השנים, ניתנו למנהג הסברים ופרשנויות, ללא כל קשר אל המקור ונעשה בו שימוש משני, לתועלת החברה, על פי תפיסות חדשות.

ב"עדות החזיר" חשפתי את מקורו של המנהג הקולינרי, באורח חייהם של נוודי המדבר. להלן כמה הרהורים, על מקורו של מנהג המילה.

מנהג המילה אינו המצאה של עם ישראל ודת יהוה. הוא נפוץ בעבר וקיים עד היום, ברוב היבשות, להוציא מרכז ומזרח אסיה. העדות הקדומה ביותר למילה הגיעה אלינו ממצרים, בימי הממלכה הקדומה, 2200 לפנה"ס. בתחריט שלפנינו (ציור מס' 1) מתואר תהליך המילה, בשני נערים.


ציור מס' 1

אין ספק שהמנהג קדום בהרבה מן העדות הכתובה והמאוירת. המילה לא כללה את כל אוכלוסית מצרים ולא את כל המעמדות. כנראה שהיתה מקובלת בעיקר בקרב המעמדות הגבוהים, כולל המלכים והכוהנים. אין זה אומר שמקור המנהג הוא מן המעמדות האלה, או שמקורו במצרים בלבד. מדובר רק על העדות הארכאולוגית העומדת לרשותנו והמרמזת לכך, שהמקור עתיק בהרבה מן התיעוד.

כבר מזמן הועלו השערות למקור המילה, כחלק מטקס הבגרות, או כסמל להתבגרות. טקסים ומנהגים, הקשורים למעבר מילדות/נעורים לבגרות, נהגו ונהוגים בתרבויות שונות ובמקרה זה, מאחר שמדובר באבר המין הזכרי, סביר להניח שהטכס מכוון לבגרותו המינית של הנער.

בחינת מהותו הפיזיולוגית של הניתוח, יכולה לתת הסבר למנהג, אם נניח שאין זו סתם התעללות בנערים צעירים, אלא מעשה הבא לבטא רעיון ברור. ניעזר בציורים להמחשת הנושא.


ציור מס' 2

ציור מס' 3

בציור מס' 2 - אבר מין לא נימול - העורלה מכסה את העטרה. בציור מס' 3 - אבר מין נימול, ללא עורלה והעטרה חשופה. כלומר, תוצאת המילה, היא חשיפת העטרה.

בציור מס' 4 אנו רואים אבר מין בזמן זיקפה ואין להבחין אם הוא נימול או ערל. אצל הערל העורלה נמתחת והעטרה נחשפת. פירושו של דבר הוא, שהמילה גורמת לחשיפת העטרה, כמו בשעת הזיקפה. זו נקודת המוצא. מכאן נצא לחפש את הסיבה למילה.


ציור מס' 4

טקס הבגרות, במקורו, בא לציין שהנער/ה עובר/ת לחברת הבוגרים. העובדה שהיום, ביהדות, המילה נעשית בתינוק בן שמונה ימים וטקס ה"בגרות" נערך בגיל שלוש-עשרה, לא צריכה לבלבל. אלה התפתחויות חברתיות שהבשילו אלפי שנים, אחרי שהוחל למול את הנערים. הבגרות באה לידי ביטוי באחריות לפרנסה וביכולת להוליד. ילדים בחברה הקדומה, נטלו חלק בעול הפרנסה מגיל צעיר ביותר וכך גם היום במשפחות מעוטות יכולת. השינוי הגדול והמשמעותי הוא השינוי המיני. את השינוי הזה מציין טקס הבגרות ואליו מתיחסת המילה, כאקט סמלי, המדגיש את השינוי במיניותו של הנער.

יכולתו המינית של הנער באה לידי ביטוי בזיקפה. בעת הזיקפה נחשפת העטרה, שהיתה מוסתרת מתחת לעורלה. הסרת העורלה בעת המילה וחשיפת העטרה, הופכת סמלית, את אבר המין ל"זמין-מינית". מכאן ואילך, כמו ב"צופים", כאילו אומרים לו: היה נכון! והוא עונה: אני נכון!

רבים הסבורים שלמילה יש הסבר מתחום הבריאות. כמו במקרה החזיר, גם כאן, קשה לקבל שתצפית רפואית קדומה, היא שעמדה על ערש מנהג המילה. העובדה שיש למילה יתרונות בריאותיים, אינה מעידה על מקורה, אלא על תועלת נוספת שניתן להפיק ממנה. גם ההשערות שהמילה משפרת את יחסי המין, אין לה על מה שתסמוך ואין לכך הוכחות. כיסוי העטרה ע"י העורלה, היה דרוש כהגנה למקום רגיש, כאשר האדם עוד התהלך עירום. לחשיפת העטרה, בחברה "מתלבשת", אין משמעות פיזיולוגית.

חיזוק להסבר דלעיל, אפשר למצוא ברבעון "זמנים" מס' 90, מאביב 2005. במאמר "זנות בהיכל: זונות ונערות ליווי ביוון העתיקה ובפולחניה", מספרת יוליה אוסטינובה על עדותם של הסטוריונים יוונים קדומים. הללו מספרים על מנהגים "מוזרים" שרווחו בקפריסין וצפון אנטוליה. שם היו הנערות, לפני נישואיהן (!), יוצאות למקדש או לשפת הים ושוכבות עם גברים זרים, אח"כ הן היו כשרות לנישואין.

מנהג עתיק זה, מבטא גישה המזכירה את המילה. בשני המקרים, במעבר לבגרות המינית, דואגת החברה להכנת הצעירים, ע"י הסרת "מכשול" פיזיולוגי, החוסם כביכול, את היכולת המינית. ב"מילה" הנשית הזאת, יש תפקיד גם לאקראיות. הגברים הזרים מרמזים או מסמלים, את המרכיב הכה-חשוב בתרבות יוון - הגורל.

קרוב לוודאי שחניכת הנשים הופסקה ע"י הגברים מטעמים מובנים. אפילו העובדה, שבמהלך הטכס, התקדשו הצעירות לאפרודיטה, לא סייעה להנצחת המנהג.

לגברים איש לא דאג. אנחנו סבלנו - שיסבלו גם ילדינו.

 


נכתב יוני 2005, פורסם אוגוסט 2012

 



חברים ב- עוצב על ידי