אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

האם אהבת החינם
ניתנה לנו מהר סיני או מאירופה?

מאת גלעד זליבנסקי *

יש מעט מילים במילון שאהובות על בני אדם, ובמיוחד על יהודים ונוצרים בעידן החדש, כמו המילה 'אהבה'. מילים שאהובות כמעט על כל העולם המתורבת זוכות בהתאם בזכויות יתר, עד שלמעשה בני כל העמים מתייחסים אליהן כמו לשמות של אלים. כמעט כל בן אנוש בגלובוס מאמין שאהבה היא ביסודה טובה וטהורה ואלוהית ומושלמת, וכל מה או מי שמנוגד לה - שפל ומושחת מיסודו.


אלת האהבה המצרית
אהבתו של אורפיאוס
ציור מאת פרדריקו צ'רוולי


אבל העובדה ששימוש במילה וציות להכתבה של המילה המוסכמת, כאילו יש אמת או מציאות בכמה צלילים או קווים העוברים דרך אוזניים ועיניים ללא ביקורת, עדיין אינה אומרת שיש קושי להעמיד את כל המילים היפות באור הטבעי של האמת ההיסטורית.

'אהבת חינם' (1) היא פירוש בתורה שבעל-פה לציטוט מספר ויקרא "ואהבת לרעך כמוך". מדובר בגישה מוסרית מקלה ופייסנית, האומרת שראוי להימנע ככל האפשר משנאה ומדעות שליליות על הזולת, וחובה על כל אדם לדון את חברו קודם כל לכף זכות. מדובר בעצם בהעצמה של מידת הרחמים על חשבון מידת הדין, המייצגת את השיפוט המוסרי הביקורתי שלעתים טומן בחובו עימות, עונש ומאבק על עשיית הצדק.

'אהבת חינם' קיימת במקורות שונים גם אם היא לא נזכרת בשמה, לפי משמעותה: למשל - באגדה התלמודית המפורסמת: "...שהנקמה בחברו דומה לאדם שמחתך בשר ולא נזהר היד שאוחז הסכין והכה בסכינו על ידו השנית. האם תעלה על הדעת לחזור ולהכות את היד החותך ולנקום בה?!" (תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק לב). וכמו כן במשפטו המפורסם של הלל הזקן לגוי שביקש להתגייר: "מה ששנוא עליך על תעשה על חברך, זו כל התורה על רגל אחת.." וכו'. ישנם אזכורים מפורשים במקורות יהודיים מאוחרים של אהבת חינם: "אם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו על ידי אהבת חינם" (הרב קוק זצ"ל, אוה"ק ח"ג שכד). "מוטב להיכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם" (רבי נחמן מברסלב). "...שהמצוה לשמח חתן וכלה יש בה גדר של 'אהבת חינם', שהרי החתן והכלה בלאו הכי שמחים הם, ומאידך מי שמשמחם אין לו סיבה לשמוח מצד עצמו, וכל שמחתו היא רק בעטיים של החתן והכלה, ונמצא שכל האהבה והשמחה שמביעים המשמחים - אהבת חינם היא..." (הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד)

השאלה הראשונה היא מתי וכיצד הפכנו לאוהבי חינם?

אם נניח שהתורה - כפי שהיא נכתבה בעת העתיקה - משקפת את הטבע המוסרי של היהדות הקדומה ואת היחס הערכי שלה לאהבה, לא ברור אם ניתן יהיה למצוא בה אפילו סיפור אחד שיכול לשמש כמופת לאהבת חינם של תשעה באב. לא רק שגיבורי התנ"ך והאל עצמו אינם מעבירים לדורות הבאים את המסר העל-זמני הזה, אלא שנראה בעליל, שגם אם היו רוצים ללמד את בניהם מהי אהבת חינם, הם לא היו יכולים, כי כל הסימנים האפשריים מצביעים על כך שלא היה מושג למחברי אותו ספר לדורותיהם שיכולה להיות אהבה כזאת.

אסור לשכוח שבמונחים היסטוריים הטקסטים המקראיים חוברו בערך בין ימי הבית הראשון עד אמצע ימי בית המקדש השני, ושבאופן בלתי נמנע העולם העתיק - שהתנ"ך הוא חלק בלתי נפרד ממנו - תמיד היה מנוגד מיסודו לרעיונות נאורים של ערב תשעה באב של שנת אלפיים ועשר לפי הספירה הנוצרית. באופן דומה המושג 'אלטרואיזם' ('אהבת האחר' בלטינית) (2) נמצא בשימוש רק החל במאה ה-19, כשבעולם הרומי-יווני לא רק שהוא לא היה מקובל, אלא שאנשי אותה תקופה פשוט לא האמינו שאדם יכול לאהוב מישהו אחר יותר מאשר את עצמו, או שאהבתו לאחר אינה אלא חצי אמת, או סוג של אהבה עצמית באמצעות האחר. ואין צורך להרחיב כאן לגבי גורלם של עבדים, נשים, מיסים, מלחמות, ונורמות אחרות שהיו מקובלות אז בכל חופי הים התיכון. היהדות התבדלה משכנותיה, ובתחומים מסוימים יצרה חוקים שהתעלו מעל אמות המוסר הקדמוניות. אבל עדיין הייתה בשר מבשרו של העולם העתיק וקרובת משפחה של העמים העתיקים. אין קושי להבחין ביהדות המקראית בדוגמאות אופייניות של עונש מוות (או עונש מוות קולקטיבי), המתת שבויים, המתת זקנים, נשים וילדים, נקמה לאורך דורות בשבטים ועמים שלמים, סחר בבני אדם, הקרבת בן או בת לאל ועוד דוגמאות שאינן משאירות הרבה מקום באותו עולם לאהבת חינם.

מתי, אם-כן, נולדה 'אהבת החינם'? אפשר למצוא אותה בצורה גולמית ומקורית ביותר בנצרות הקדומה, שבה מתואר ישו כאוהב החינם המוחלט. אבל בהקשר ליהדות, הורדוס והרומאים ולא תלמידיו של הגלילי הצלוב היו אלה ששידלו אותה לזה באירוניה מופלאה. הורדוס מנע מהיהודים ביהודה כל עיסוק ביהדות המשלב, ולו ברמז, בין הדת הבדלנית לתסיסה מדינית (ראה סיכום היסטורי של גזרותיו השפעתו של הורדוס על החיים הרוחניים ביהודה בחיבור "היסטוריה של הבית השני", מאת יוסף קלוזנר, כרך ד, שיעור שישי, עמוד 111, או במחקר היסטורי על אותו נושא). בכך היה הורדוס גורם מרכזי שהכתיב - על דרך השלילה - מסורת חדשה של יהדות 'ידידותית' שלא יכולה לפגוע בזבוב.

חכמי הדת בדורות השונים שקדו על שפע בלתי מזיק של פלפולים ומצוות מעשיות. התרבו מחלוקות לשם שמיים שלא צולבות ולא שורפות, לא חונקות ולא חותכות, ובמשפט מסכם - שמירה על יחסים אסטרטגיים מאוזנים של שלום ואחווה בין השליט הרומי ליהודים. על רקע זה נכתבו מילות האהבה המפורסמות של הלל הזקן ושל אנשי שם אחרים, ששימשו מעין הקדמה לדורות רבים של צדיקים ומנהיגי גלותיים שחיו בצל של הצלב או הסהר במקומו של הנשר הרומי.

עם זאת, היו בעבר מפלגות יהודיות שהעדיפו לרצות שליטים זרים מסיבות פוליטיות, אבל בימיו של הורדוס נוסף החידוש של העיסוק הדתי האָ-פוליטי, ובכך הוא בישר את ראשית גלותה של היהדות עצמה מהמישור הפוליטי של ההיסטוריה. המרד הגדול הציג מגמה של תגובת-נגד שנכשלה, ובעקבותיו השתלטה על המשך ההיסטוריה המגמה הכנועה והדיפלומטית, שנציגיה הורשו להמשיך להנהיג את היישוב ואת מרכזי היהדות לאחר חורבן הבית השני.

הלך הרוח הגלותי של רדיפת השלום והאהבה הזדווג מבחינה פילוסופית עם רעיונות דומים של הנצרות ושל פילוסופיות מערביות ליברליות במהלך מאות ואלפי שנים שלאחר מכן. בפועל מופעל עלינו לחץ ל'אהבת חינם' משני מקורות: מצד אחד מכיוון המסורת היהודית הגלותית, ומצד שני מכיוונו של העולם המערבי הגדול, שהוא בעצם נוצרי, צבוע ומוכתם בזוועות המחרידות ביותר שהיו, והוא עדיין רודה בכל קצוות תבל באותה בריונות מעודנת וצדקנית.

הבעיה ההיסטורית של 'אהבת החינם' שלנו, כצאצאים של היהודים העתיקים, היא שלא קיבלנו אותה מתוך התורה שלנו, בתור אנשים חופשיים וישרים, אלא למעשה מאונס וכתוצאה מהתעללות ממושכת שאינה משאירה לקורבן ברירה לבד מלומר שהוא עדיין אוהב את חברו ואת אויבו ואת אלוהים ואת כל העולם. אהבת חינם כזאת סותרת את הצדק, כי היא מראש אינה שופטת את האדם על פי ערכו המוסרי, אלא מכריזה על מעין 'שמיטת חובות' מוסרית, הזהה לפשיטת רגל של המצפון. יישום של הרעיון הזה מתאים לחלשים, שפשוט אין להם די כוח פיזי או רוחני כדי לשפוט את בני האדם בצורה הוגנת. או לחילופין, תחבולה שבה הנוכל מעמיד פנים שהוא אינו שופט אחרים ואינו נוטר להם טינה, רק על-מנת שיוכל להחלישם ולרכך את הצורה בה הם רואים אותו. הצורה הראשונה מתאימה ליהודי בגלות, והצורה השנייה מתאימה לשליט או לנציג של תרבות שלטת, המתקשטת בנוצות של עליונות מוסרית.

אהבת חינם כזאת סותרת את הצדק, כי היא מראש אינה שופטת את האדם על פי ערכו המוסרי, אלא מכריזה על מעין 'שמיטת חובות' מוסרית, הזהה לפשיטת רגל של המצפון

נותר רק לציין ש'אהבת חינם' אינה מקובלת בשום פילוסופיה מערבית או בחברה היסטורית, למרות החשיבות המוקנית לה בכל הכנסיות הנוצריות. 'אהבת חינם' נתפסת כמצווה, אבל נראה שבמציאות היא פועל יוצא של חוסר ברירה או של אנוכיות, ייתכן גם של חסכנות, בעוד שיפוט הפתוח לאהבה או לשנאה הוא המידה הטובה האמיתית, המבוססת על חופש הבחירה שמבוססת על חופש הבחירה שהוא המקור היחיד של האפשרויות המוסריות בעולם הזה.


אלת האהבהשל יוון
אפרודיטה - אֵלת האהבה של יוון העתיקה



הערות המערכת:

1 המונח 'אהבת-חינם' מופיע במאמרו של יוסי שריד באתר 'חופש' הקושר אותו, כמה מובן, למונח האֵם 'שנאת-חינם', וכך הוא מסיים את מאמרו: "באותה הזדמנות, שבה יחדלו פתפותי הביצים על 'שנאת חינם', מומלץ מאוד גם לפטור אותנו מעונשה של 'אהבת חינם' ".
2 המילה בעברית לאלטרואיזם היא זולתנות. פירושה הוא אינטרס לא אנוכי בעזרה לזולת, המתבטא במעשה טוב לאחר ללא תמורה וללא ציפיה לתמורה

* המחבר הוא יועץ פילוסופי, בעל תואר שני בפילוסופיה

   


אוגוסט 2010



חברים ב- עוצב על ידי