אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

חסד חילוני

תגובתה של ד"ר דנה פריבך-חפץ לסקירת ספרה

ביקורתו של דן מלר על ספרי, "חסד חילוני", באה מתפיסת עולם שההומניזם החילוני עומד בליבה, בלהט רהוט ובמעורבות עמוקה. במובנים הללו אני מוצאת בו ובאלו שמדבריהם הוא מביא שותפים לדרך, וטוב לו לאדם למצוא שותפים לדרך הקרובה ללבו. ועם זאת, כדרכם של שותפים, ישנן בינינו גם מחלוקות, המתבטאות בסקירה. אני מבקשת להתייחס אליהן, ומודה לדן מלר על ההזדמנות להגיב על סקירתו.

כל דיון באתיקה - לא כמערכת מוסר אלא במובן של חיים "טובים" ובעלי משמעות - מתבסס על הנחות יסוד מסוימות, במובלע או במפורש. מחלוקת מרכזית שלי עם הנחות היסוד המובאות בסקירה מתייחסת לשימוש בטיעונו של דוקינס בדבר האנוכיות. אני רחוקה מלקבל את תפיסת העולם של דוקינס בדבר "האגואיזם הטבעי" של האדם. אבל אפילו אם נקבל את עמדתו, הרי משמעות החסד החילוני המוצע בספר בהחלט עולה בקנה אחד עם תפיסה כזו - שכן, החסד החילוני אינו הקרבה עצמית על מזבח המוסר או "טובת השבט", אלא ההפך הגמור: הוא דרך של מימוש עצמי, הגדלה והעשרה של עולמו של האדם הבוחר בדרך זו. משום כך, אין בו מקום להקרבה או הזנחה עצמית (זה אחד ההבדלים העיקרים בינו לבין החסד הנוצרי, כפי שמדגים הניתוח של "האידיוט" לדוסטויבסקי המובא בספר).

עניין נוסף שראוי להתעכב עליו הוא העובדה שפעמים רבות אנשים שונים משתמשים באותו מונח במשמעויות שונות. בפרט, בספר מוצעת משמעות מסוימת מאד של "חסד חילוני", שהיא שונה מהשימוש היומיומי הרווח במונח "חסד" (אם כי יש קירבה מסוימת בין השנים). נדמה לי שחלק מהטענות שמעלה דן מלר כנגד מושג החסד החילוני המוצע בספר נובעת מגרירה של משמעויות אחרות של המושג אל תוך הדיון. כך למשל הוא מאזכר מעשי חסד של אם לתינוקה, בעוד שבספר מובהר שיחס האם לתינוק איננו בגדר חסד חילוני (בעיקר משום שלא מתקיים בו המאפיין של מפגש רצונות חופשי - לפחות התינוק אינו בוחר בקשר עם אמו).

אבל עיקר המחלוקת שלי עם דן מלר קשורה בתפיסת החילוניות העמדת בבסיס הספר. זוהי נקודה קריטית, משום שאם - כמשתמע מדברי מלר - תפיסת החילוניות הזו היא למעשה דתית, הרי שהספר נכשל במטרה שהוצבה לפתחו: להציע דרך חיים חילונית.

חופש

אני סבורה שבביקורתו על עניין זה מתפרץ מלר לדלת פתוחה. אני מאמצת בשתי ידיים את הדברים היפים שמביא מלר מפי א.ב. יהושע: "חילוניות ליברלית עזה. חילוניות בטוחה בעצמה, לא מצטדקת ולא דוגמטית, שיכולה הייתה להרשות פתיחות גם אל יצירות דתיות ... מובהקות". זה בדיוק המהלך שמתבצע בספר: לבוא מתוך עמדה חילונית בטוחה בעצמה, בטוחה בעצמה במידה כזו שהיא יכולה לבחון עמדות ומושגים דתיים (במקרה זה: נוצרים) ולנכס אותם לצרכיה בהתאם לתפיסת עולמה. במובן זה אינני מגדירה עצמי חילונית "גאה" - חילוניות עבורי איננה הישג שאני גאה בו אלא היא טבעית ופשוטה ומובנת מאליה, כמו אויר לנשימה; ואדם (בריא) איננו מתגאה בכך שהוא נושם.

כחלק מתפיסה זו, אני מכירה גם בקשיים הכרוכים בקיום חילוני; אינני חשה צורך אפולוגטי להציג את ההומניזם החילוני כתפיסת עולם מושלמת. בפתח הספר מוצגים הקשיים הללו מפרספקטיבה תרבותית והיסטורית בעיקר בטרמינולוגיה ניטשאנית של "מות האלוהים"; בין היתר, משום שהחילוניות שבה אני אוחזת מכירה במה שתפיסות עולם דתיות יכולות להעניק למאמיניהן. אך הכרה בקשיים אין משמעותה רצון או צורך לחזור אל הדת. להפך: עבורי היא מזמינה ניסיון אינטלקטואלי להרחיב את תמונת העולם החילונית, לא לוותר מראש על מושגים ודרכים שיכולים להיות רבי-ערך עבור אדם חילוני רק משום שמבחינה היסטורית המושגים הללו קיבלו פשר עמוק ועשיר בתפיסות עולם דתיות. כך מושג החסד, אבל גם המושג גאולה; בניגוד לדברי מלר, יש מובנים רבים שבהם נעשה שימוש במושג זה, לא רק או אפילו בעיקר כביאת המשיח (כמפורט בספר), ואני מתמקדת באלו מהם שעניינם בחייו של אדם פרטי בעולם הזה (שהוא היחידי הרלבנטי בהקשרנו). גם כאן, חשוב לדייק במשמעות המושג גאולה בהקשר לחסד החילוני. החסד הזה אכן נעשה לשמו ולא לשם השגת מטרה חיצונית לו, אך מעצם טיבו ומאפייניו יש לו השלכות מסוימות (למשל: חייו של אדם הבוחר בדרך אהבה מניה וביה מלאים באהבה, בעיקר - אבל לא רק - באהבתו שלו). הבחירה להתייחס להשלכות הללו במונחים של גאולה נועדה לאפשר העשרה נוספת של תמונת העולם החילונית, לסרב לניכוס המושג רב-העוצמה הזה על ידי הדת. ועם זאת, מי שהמושג "גאולה" מצלצל באזניו כדתי באופן חסר תקנה, יכול מבחינתי להימנע מהכותרת זו; אין היא הכרחית למושג החסד שמוצע בספר.

לסיכום, אני שותפה לרובה המכריע של תפיסת העולם המובאת ע"י מלר בסקירתו - חילוניות בעיני היא אכן תפיסת עולם בטוחה בעצמה, עניין של בחירה, של עיצוב עצמי של האדם מתוך אקטיביות ונטילת אחריות על עולמו וחייו; אין בעיני פשר לדבר על אלו בהקשר של ישויות או כוחות החורגים מתחומו של האנושי. אלא שדווקא משום כך, אינני מוצאת טעם להסתגר בדלת אמותיה של החילוניות ולהירתע מחדירה אל עולמות תיאולוגיים לשם העשרתה באמצעות חילון מושגים שמבחינה היסטורית היו עד כה דתיים במובהק. כשם שביחס חסד חילוני בין שני אינדיבידואלים נתפס השוני ביניהם כפתח לעונג ולעושר, כך גם בספר: בעיני, בחינה בוטחת ופתוחה של מושגי מפתח נוצריים יכולה, מתוך השוני המכריע בין הנצרות להומניזם החילוני, להעשיר ולהרחיב את תמונת העולם החילונית.


נובמבר 2009



חברים ב- עוצב על ידי