אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
כל מה שרציתם לדעת על ברית מילה או שהעדפתם לא לדעת
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

בעקבות הספר

The God Delusion

[אשליית האלוהים]

מאת פרופ' ריצ'רד דוקינס (1)
Richard Dawkins
Professor of the public understanding of science, Oxford University (2)

מאת פרופ' יעקב מלכין

כשאיש אחד סובל מהזיות, שאשליות השווא
שלו נראות מציאותיות - זה נחשב לטירוף;
כשרבים סובלים מאותה אשליית שווא [delusion],
זה נחשב לדת.
פריסיג ב"זן ואמנות האופנוע"





שער הספר - אשליית האלוהים
שער הספר - אשליית האלוהים


האגרסיביות האתאיסטית והטענות נגדה ונגד דוקינס

ספרו של דוקינס, הנמצא שבועות רבים ברשימת רבי-המכר של הניו-יורק טיימס, מעורר ויכוחים רבים וביקורת חריפה גם מצד אנשים לא דתיים, הנרתעים מחוסר יראת הכבוד שבה מתייחס דוקינס אל הדת והתיאולוגיה, ואל ה"הוכחות" לקיום האלוהים, גם כשהן נאמרות על ידי הוגים דגולים כתומס אקווינס.

חוסר יראת הכבוד של דוקינס מתבטא ברבים מפרקי הספר, והוא מתבסס על אמרתו של תומס ג'פרסון, כי רק הלעג יאה כתשובה לבעלי אמונות תפלות, ולדעה המובעת על ידי סם האריס (בספרו The End Of Faith) כי אמונה מטורפת כגון זו של היחיד המאמין כי לאלוהים יש בן, כי מישהו צלב והמית אותו, כי הוא חזר לחיים ועלה לשמים לזמן מה, וכי כל אחד יכול לאכול את בשרו ולשתות את דמו כל יום ראשון בכנסיה (בתנאי שלכומר יש אשכים) - אמונה כזאת הייתה נחשבת לטירוף גמור לו הייתה זו אמונתו של איש אחד, ורק מפני שהיא אמונתם של מיליונים רבים, מתייחסים אליה, ללא הצדקה, ביראת כבוד (דברים דומים נאמרו כבר על ידי פריסיג ב"זן ואמנות האופנוע": כשאיש אחד סובל מהזיות שאשליות השווא שלו נראות מציאותיות - זה נחשב לטירוף, כשרבים סובלים מאותה אשליית שווא [delusion] זה נחשב לדת.


ריצ'רד דוקינס
ריצ'רד דוקינס


מתקפת הנגד של האתאיזם להגנה על הרציונאליות והגישה המדעית

חשיבות ספרו של דוקינס והפופולאריות שלו בקהל האמריקני (אשר 95 אחוז מהנשאלים בסקרי דעת הקהל שבו עונים כי הם מאמינים בחיים שאחר המוות), היא בהיותו אחד המעטים העומדים נגד הגל הגואה של המיעוט הדתי הפונדמנטליסטי - האגרסיבי והעשיר, הנתמך על ידי המימשל - המבקש לעצור ולהרוס את המפעל המדעי, את החינוך למדעים, את השימוש באמצעי מניעה ומניעת התפוצצות האוכלוסייה, את האאוטנסיה (המתת החסד המותרת רק לכלבים וסוסים אך אסורה לשם הקלת סבלם חסר התוחלת של יצורים מהמין האנושי), ואת המחקר בתולדות היקום והחלפתו באמונה, כי העולם נוצר לפני 6000 שנה, כאלפיים שנה אחרי שהתחילו לשתות בירה בארם נהריים, כיון שהם לא ידעו שהעולם עוד לא נברא.

המהלכים המסוכנים הללו כבר הצליחו בכמה ממדינות אמריקה להכניס לבית הספר את לימודי ה"בריאתנות" Creationism) =העולם נברא כפי שכתוב בבראשית) כהפרכה של האבולוציה והמחקר הביולוגי המבוסס עליה ומאשש אותה. כתוצאה מגל גואה זה הצליחו הפונדמנטליסטים לגרום לבוש לבטל סיוע בחינוך מיני ובהפצת אמצעי מניעה באפריקה, ובכך הצטרף לפשעי האפיפיור, האוסרים על השימוש בקונדומים (כולל בין בני זוג נשואים שאחד מהם חולה איידס) ולהפיץ בכך את מגיפת האיידס הגורמת למות של מאות אלפים של יתומי איידס (חלקם הגדול נגועים במחלה).

נגד כל אלה התעוררו כמה עשרות ארגונים לא דתיים ואתאיסטים (ראו באינטרנט) המפרסמים כתבי עת וספרים, ומנסים לעצור את הגל המסוכן הזה, המסכן את הדמוקרטיה ואת העליונות המדעית והטכנולוגית של אמריקה. ספרו של דוקינס - הביולוג וחוקר האבולוציה ההתנהגותית - הפך לאחת היצירות החשובות במאבק הזה, על אף השטחיות שבה הוא מטפל בספרי התנ"ך ובברית החדשה (בהתרכזו כמעט רק במצוות הזוועה המחייבות רצח עם, או סקילה למות של כלה בליל חתונתה אם התגלתה כלא-בתולה, וכד').

עיקרי הטעון של דוקינס נגד ממציאי "INTELIGENT DESIGN"

האתגר הגדול העומד בפני האנושות הוא ההסבר לתופעות המציאות שבה אנו חיים, לתבניות המורכבות מהן עשוי המקרוקוסמוס והמיקרוקוסמוס, לנראה ולבלתי נראה לעינינו, למה שמתגלה כמציאות גם אם אינו מתקבל על "השכל הישר", כגון: בזוכרי את עצמי לפני עשר או עשרים שנה אני משוכנע כי הייתי שם ועל כן אני זוכר זאת, עד שמתגלה כי אין אטום אחד בגופי היום שהיה קיים גם אז...

בגלל המורכבות העצומה של התבניות מהן עשוי כל אבר, כל עצם או תופעה שבמציאות (Irreducible complexity) יש בנו פיתוי טבעי לייחס לתבנית תכנון מראש. מכיוון שלכל תכנון יש מתכנן, אנו נוטים להניח כי גם לכל התופעות ולמכלולן חייב היה להיות מתכנן, ממש כפי שמניחים כי על מנת שייווצר שעון חייב להיות שען. יש הנוטים להאמין, כי על מנת שיהיה עולם חייב להיות בורא עולם שתכנן אותו.

מכאן נובעת האמונה הדתית בקיומו של אל שהוא, כביכול, בעל תכונות אנושיות כמו: חסד, זעם, השגחה, ענישה, תיגמול, כאילו שיגיון ה"Inteligent design" מצטרף ל"הוכחות" האחרות לקיום האל בטענה: "לכל דבר יש סיבה ולכן סיבת הסיבות קיימת והיא אלוהים", הזקוק לבשר שרוף של ילדים וילדות המוקרבים על מזבחות בירושלים בין הסינמטק להר ציון, או לבשר חיות שיוקרבו על הר הבית או על כל גבעה ותחת כל עץ רענן. לאותו אלוהים כל-יכול, הרחום והחנון ורב החסד מייחסים מאמינים אלה כל שואה בטבע (כמו הצונאמי), או כל שואה שנגרמה על ידי דת חילונית כנאציזם וסטאליניזם, או כמו הקנוניה של אלוהים עם השטן להביא שואה על משפחת איוב בגלל שהוא צדיק גמור. התיאולוג האנגלי ריצ'רד סווינבורן אמר: אלוהים מצטער שאנו סובלים, אך מקווה לגילויי סבלנותנו. כמו השואה שנתנה ליהודים הזדמנות להיות אמיצים ואצילים, ואילו יואל מסאטמר יודע כי השואה באה עלינו בגלל שלא צייתנו לשלוש השבועות משיר השירים והקמנו מדינה יהודית.

הפרכה פשטנית של ה"הוכחות" לקיום האלוהים

התשובה לשיגיונות אלה, אומר דוקינס, מתגלה לכל בר דעת רציונאלי: שהרי אם נכון הדבר, כטענת אקווינס, שכל מה שקיים קיים כיון שיש לו סיבה, חייבים להסיק מכך כי גם סיבת הסיבות קיימת, ומכאן שגם לה יש סיבה, ולשאלה מי ברא את העולם חייבים להוסיף את השאלה: מי ברא את הבורא, והרגרסיה תהיה אינסופית. אם אמנם היה מתכנן כה מתוחכם שיכול היה לתכנן את כל מה שקיים בעולם ואפילו את האבולוציה עצמה, מי אפוא תכנן את המתכנן הזה?

אי-ההסתברות הסטטיסטית להיווצרות המתכנן גדולה מזו שאנו מייחסים לאי-ההסתברות הסטטיסטית שאנו מייחסים לקיומה של תבנית כלשהי, הקיימת מבלי שתוכננה מראש, אלא התפתחה מצירופים שונים של אלמנטים פשוטים כמו אלקטרונים. סווינבורן מסכים כי העולם המורכב עשוי מאלמנטים פשוטים וזהים כאלקטרונים, אך לדעתו יש לזה רק הסבר אחד: אלוהים גורם כל הזמן לאלקטרונים להיות פשוטים וזהים, שאם לא כן היה כל אחד מהם הופך להיות משהו שונה.

הדרך המסתברת ביותר עד עתה עשויה מהיפותזות העומדות במבחני הניסוי למטרות הוכחה ובמבחני ההפרכה לבדיקתן, ווידואן או דחייתן היא הברירה הטבעית כפי שראה אותה דארווין. היא המנוע של האבולוציה, ובעזרתה ניתן להסביר טוב יותר מכל חלופותיה את כל התופעות בעולם החי והצומח, מבלי להזדקק לשיגיונות מיתולוגיים על קיום מתכנן, שתכנן ויצר את אינסוף הפריטים הייחודיים בעולם. המחקר והממצאים ממשיכים לחזק היפותזות אלה, וכל עוד לא הופרכו על ידי תגליות אחרות, הן המסתברות והמתקבלות ביותר על הדעת.

דוקינס מדגיש כי אדם רציונאלי מבסס אמונותיו על ידע ולא על העובדה שמשהו כתוב בספר כלשהו או נאמר על ידי מישהו, כדברי איינשטין: אין לי צורך לדמיין לי אל פרסונאלי, מספיקה לי ההשתאות לנוכח מבנה היקום אשר חושינו הבלתי מושלמים יכולים לתופסו.

דוקינס מקדיש מקום רב בספרו להפרכת תיאורית התבנית המתוכננת, ממנה מסיקים את קיום המתכנן, שהוא אלוהים. אחד מהנימוקים הנראים משכנעים לבעלי תיאוריה זו היא IRREDUCIBLE COMPLEXITY (מערכת מורכבת, שאם מחסירים אחד מרכיביה היא חדלה לתפקד) המאפיינת תופעות רבות במציאות, ואשר לדעת בעלי התיאוריה לא הייתה יכולה להיווצר אלא על-ידי יוצר על-טבעי. דארווין הקדים לטענה זו טענה שכנגד, לפיה דווקא המורכבות נוצרת בתהליכים בני אלפי או מאות אלפי שנים, כמו העין, שהיא מאופיינת במורכבות מירבית, אך כבר בימיו אפשר היה להוכיח כי גם זו התפתחה מצורות פשוטות יותר של עין הקיימת ביצורים היכולים להבחין רק בין אור לחושך.

היחס לאתאיסטים בארה''ב גרוע מהיחס לכל קבוצה אחרת

דוקינס עומד על חוסר הסימטריה המעליבה שבדרישות ליראת כבוד חד-סטרית לדת ולדתיים, בעוד שעליהם אין מוטלת החובה להתייחס ביראת כבוד ראויה לנשים, להומוסקסואלים או ללוחמים למען זכות האישה על גופה, ללוחמים למען זכות האאוטנסיה, או לאתאיסטים. לו הוצע "אתאיסט" מוצהר לשמש מועמד לנשיאות בארה''ב היה זוכה ב-2 אחוזים בלבד , לעומת יהודי שהיה זוכה ל-40 אחוז ולאמריקני אפריקני שהיה זוכה בשיעור דומה. על כך אמר בוש האב: אינני חושב שאתאיסטים נחשבים לאזרחים או לפטריוטים.

דוקינס רואה עצמו כאתאיסט ולא כאגנוסטיקן כיוון שהוא חושב, שקיום האל הוא בלתי סביר באופן קיצוני, וכל אמונה בקיומו של אל, המומצא על ידי אחת הדתות, המשכנת אותו בשמים או מעל לטבע או בכל מקום אחר, אינה סבירה יותר מהצעתו של ברטראנד ראסל: כמובן שאי-אפשר להפריך את האמונה כי קיים אלוהים במקום כלשהו כשם שאי אפשר להפריך את האמונה כי בין הארץ למארס מעופף קומקום תה, ממש כפי שאי-אפשר להוכיח את אי-קיומו של קומקום התה המעופף בחלל כך אין להוכיח או להפריך את קיומו של יהוה.

חובת ההוכחה לקיומו של משהו בלתי נראה ובלתי מסתבר מבחינה מדעית או לוגית היא על המאמין בקומקום התה המעופף בחלל, או באלוהים הנמצא בשכנותו. המתפללים לאלוהים בכל הדתות ובכל תתי הזרמים של כל התנועות הדתיות מניחים, כי יש ערך לתפילתם כיוון שהיחיד יכול לבקש ממישהו על-טבעי לשנות את חוקי הטבע, או כפי שאמר פראנסיס גאלטון, בן דודו של דרווין: אם כל יום ראשון כל העם בבריטניה מתפלל לבריאות המלך ומשפחתו, שומה על משפחה זו להיות בריאה יותר מכל העם, ואפילו לכך אין הוכחה.

אי-אפשר להפריך את האמונה כי קיים אלוהים במקום כלשהו כשם שאי אפשר להפריך את האמונה כי בין הארץ למארס מעופף קומקום תה, ממש כפי שאי-אפשר להוכיח את אי-קיומו של קומקום התה המעופף בחלל כך אי-אפשר להוכיח או להפריך את קיומו של יהוה.

בהתחשב עם חוסר ההישגים של התפילות והציפיות מאלוהים אומר וודי אלאן:

"if it turns out that there is a God , I don't think that he is evil, but the worst you can say about him is that he is an underachiever"
[אם יש אלוהים, אינני סבור שהוא מרושע, אלא שלכל היותר תוכל לומר שהוא תת-משיג].

מהו מקור האמונה באל ואלה על טבעיים כבסיס לדת

"הדת היא מערכת חוקים ולא דרך לאמת" אומר הובס. אך מהו מקור האמונה בעל טבעי המשותפת לכל הדתות האלוהיות? זאת, לעומת הדתות החילוניות, המסתפקות באמונה במנהיג בשר ודם, ובאמת המוחלטת של אמרותיו ושל הגדרותיו את מטרות המאמינים תוך קידוש האמצעים על ידן. אין לנו תשובה ברורה לשאלה מנין התפתחה הדת והאמונות באלים כיצורים על טבעיים, שעוצבו בידי יוצרי המיתוסים והסיפורים. חלקים גדולים מן האנושות חיים ללא אמונות כאלה - כמו הבודהיסטים, הפנתאיסטים למיניהם, ולא-דתיים אחרים - אגנוסטים, דאיסטים ואתאיסטים מוצהרים.

היפותזות שונות, המתבססות על ההתייחסות לאל כ'אב' ולאלה כ'אם' בדתות השונות, מניחות כי בשלבים מוקדמים של התפתחות הדת בחלקים מן האנושות, כשה'קלאן' נשלט על ידי האב או האם או על ידי השליטים שתפסו את מקומם, גרמה הטראומה של מותם לאמונה בהמשך חייהם מעבר לעולם המוחשי. הופעתם של האב, האם והמלך בחלומות ובהזיות זעזעה את אלה שאינם יודעים להבחין בין מציאות של חלום הזיה לבין מציאות ריאלית, ועודדה אמונה כי המתים השליטים ממשיכים להיות נוכחים בחיינו אף שאין להם קיום פיסי.

כאשר עלה בידו של יוצר המיתוס להביא לעולם יצירת מופת ספרותית, עוצבה בה דמות אנושית החיה בדמיונם ובתודעתם של שומעי הספור או האפוס, כמו הגיבורים הספרותיים האחרים שהתרבות האנושית התברכה בהם. דמויות אלה הפכו לגיבורי תרבות החיים מדור לדור, והאמונה בהם ניטעת בדמיון ובתודעה של ילדים על ידי הוריהם ומוריהם. כיון שדרישות השרידות הביולוגית והחברתית מחייבת ילדים להזדהות עם הוריהם כל עוד הם חסרי אונים לפעול במנותק מהם. וזאת לדעת, כי משך הילדות באנושות נמשך יותר מאשר אצל כל חיה אחרת. ילדים מזדהים אפוא עם אמונות הוריהם עד שהם הופכים הורים ומורישים את אמונתם לילדיהם.

אחדות ולכידות בקלאן, ואחר כך בשבט ובעם הם תנאים לשרידותו. השותפות באמונה באל משפחתי, שבטי ולאומי היא אחד האמצעים הנלווים להרגשת לכידות זו, כאשר האמונה ב"אבינו שבשמים" משותפת לכולם. מנהגים המקודשים על ידי היותם מסורתיים ומשותפים לעם מקבלים אופי דתי מקודש, כאילו היו צו האלוהים שאין לשנותו ואין לעבור עליו, כפי שמעידים המנהיגים והכוהנים של היחידה החברתית השומרת על מנהגים כאלה. גם כאשר מינהגים כאלה נעשים מיותרים ובלתי מתפקדים לדעת רבים, הם ממשיכים להיות חלק מהמסורת המקודשת, ואנשים ממשיכים לקיימם מבלי לדעת למה הדבר משמש.

התפקיד המכריע של היוצר הייחודי ביצירת האלוהות ועיצובה

כמו בכל תחום בתרבות האנושית ממלא היחיד - המנהיג, ההוגה, היוצר, המחנך, בעל האישיות המשפיעה על הזולת - תפקיד ייחודי, המשפיע לעתים השפעה מכרעת על אנשים רבים, על תנועות ומשטרים, על אמונות ודתות, על תמורות במחשבה ובמדעים, על יצירת אלוהים חדשים. לכל אלה יש לעתים השפעה מכרעת על תרבות של עם או של קבוצת עמים למשך מאות או אלפי שנים. דמויות ייחודיות כאלה זכורות ונערצות במשך דורות רבים, כולל בקרב בני אדם המפקפקים אם הידוע לנו על אותה אישיות ייחודית תואם עובדות היסטוריות, או האם השפעתה נובעת מהיווצרותה כגיבור ספרותי ביצירות שנכתבו עליה - יצירות אשר כוננו את הדמות בדימיון ובתודעה האנושית כמייסדי דתות כגון משה או ישו ופאולוס, או כמייסדי תנועות לא דתיות כבודהא ולאו צה, אשר בחלקן הפכו לתנועות דתיות.

היצירה והיוצר הייחודי ממלאים תפקיד מכריע בהיווצרותה של תופעה תרבותית כתנועה פוליטית או דתית חדשה - כמו הדתות החדשות - הבהאיים, המורמונים - הקשורות למייסדיהן יותר מאשר לאלוהיהם.

התמורות בדמויות האלוהים הנוצרות על ידי בני אדם מתחוללות גם הן על ידי בני אדם - כמו התמורות שהתחוללו בדמות האלוהים ביהדות ובנצרות [ראה מאמרה של רחל אליאור ב"תרבות היהדות החילונית" (3)]. במקביל מתחוללות תמורות קיצוניות באורחות החיים ובמצוות שאנשים ראויים עצמם מחויבים למלא. במסגרת כל דת משתנות המצוות מעת לעת, ובתהליך החילון (הסקולריזציה) מעוצבים אורחות חיים חדשים, כללי התנהגות חדשים ומחויבות למצוות הומניזציה ודה-הומניזציה חדשות, בהתאם לאמונותיהם של אנשים חילוניים.

ביהדות - תמורות קיצוניות ביחס לשמירת מצוות שהיא עיקר הדת

ביהדות התחולל תהליך החילון במהירות רבה והגיע לשיאו במאה העשרים, כשרוב היהודים בעולם הפסיקו לשמור את מצוות הדת היהודית, כולל רבים מן החברים בקהילות של תנועות דתיות - רפורמיות וקונסרבטיביות, המהוות כיום את מרבית היהודים הדתיים בעולם.

כבר הרמב''ם הסביר במאה ה-12 כי מצוות מופיעות ונעלמות במהלך ההיסטוריה בגלל גורמים תרבותיים תוך וחוץ דתיים. ב'מורה נבוכים' (חלק ג' לב) הוא מנתח את אימוץ המצווה חסרת הטעם של הקרבת קרבנות וההיגמלות מהם כעבור דורות רבים. לדעת הרמב''ם נאלץ אלוהים להרשות ליהודים להמשיך להקריב קרבנות שהיו רגילים להם כשעבדו אלילים במשך מאות שנים, כיון שבני אדם מטבעם הם עבדי ההרגל - אינם יכולים לעבור בפתאומיות 'מן ההפך אל ההפך'. אלוהים, ב"חכמתו ובעורמתו ידע" כי בהדרגה ייגמלו גם הם, היהודים, מהמנהג המוזר של האמונה, לפיה אלוהים רוצה בשר שרוף של בני אדם או בעלי-חיים. ואכן, כעבור שנים, נגמלו משמירת מצווה מיותרת זו. לו היו מציעים להם לעשות זאת כשרק החלו להאמין ביהוה, היו דוחים את ההצעה. למה הדבר דומה, שואל הרמב"ם בסוף הפרק, מה היינו אומרים למי שהיה בא אלינו היום ומציע לנו להפסיק פתאום להתפלל ולצום.

בני אדם מטבעם הם עבדי ההרגל

הרמב"ם אינו משיב על שאלתו, אם כי ברור שהוא מגלם בה תחזית שאמנם התקיימה בזמננו, בו נגמלו רוב היהודים מקיום רוב המצוות המיותרות, הפסיקו להתפלל, הפסיקו לאכול כשר, הפסיקו להתחשב בהוראות שולחן-ערוך בחיי המין שלהם, הפסיקו להעניש את עצמם בהימנעות מכל עשייה מהנה בשבת, הפסיקו לצום ולקיים מנהגים מקודשים אחרים שכלל אינם כתובים בתורה, כמו כיסוי ראש או הפרדת גברים מנשים.

מאות שנים לפני הרמב''ם הציע הנביא ישעיהו בדיוק הצעה זו אליה רומז הרמב"ם. בפרק א בספרו הוא מסביר את חוסר הערך של מצוות הצום, התפילה, הקרבנות, ומציע ולאמץ במקומם מצוות מוסריות של צדק וצדקה, שרק הן רצויות לאלוהים לדעת ישעיהו ולפי עשרת הדיברות. הצעתו של ישעיהו לא התקבלה, כיוון שבני בני אדם 'אינם יכולים לעבור מן ההפך להפך' , ולכן גם כיום ממשיכים "רפורמים" רבים להתפלל ל'אל עליון', ל'מלך מלכי המלכים' , ל'אבינו שבשמים', ל'בורא עולם', ל'עושה החסד' הכול יכול כביכול, אף-על-פי שאחוז גבוה מאד מביניהם אינו מאמין בקיומו אף של אחד מכל אלה.

מוסר קודם לדת וקיים ללא קשר עם דת

איינשטין אמר: אנו באים לכאן לביקור קצר מבלי לדעת למה... אך בחיי היומיום אנו יודעים כי בן אדם הוא כאן למען בני אדם אחרים - בעיקר למען אלה שאושרנו מותנה בחיוך על פניהם ובטוב שבחייהם. ודוקינס תוהה: מנין נטייה זו לטוב שבנו? היש לחוש המוסרי מקור דארוויניסטי? האם ניתן ללמוד מהאלטרואיזם המתגלה בקבוצות מסוימות, שחיות המזהירות זו את זו מפני סכנה דואגות לצאצאי חיות אחרות?

הצורך בכללי צדק (חוקים המונעים מן האדם להזיק לזולתו) ובערכים מוסריים (אמות מידה להערכה והעדפה של התנהגות המיטיבה עם בני אדם) נוצר בעת המעבר מקלאן משפחתי, בו קיימים חוקי התנהגות מחייבים למן הלידה ועד עזיבת הקלאן, ליחידות חברתיות גדולות יותר - שבט, עם, קבוצת עמים.

ככל שגדלה הקבוצה של היחידים הבלתי ידועים לנו בה אנו חיים, כן גובר הפחד מפני הזולת. פחד זה הוא מקור העוינות והאגרסיביות הפוטנציאלית, והרשע הוא אחד מביטוייה. כל אלה הופכים מאפייניו של היצור הביולוגי ממין האדם. אדם אינו טוב מטבעו כפי שאיווה הרונמנטיקן רוסו. אדם הוא אנוכי ורע-בפוטנציה, כפי שראה אותו הובס, והסכימו עמו ישעיה ברלין והסופר התנ"כי, שקבע שנים רבות לפניהם כי יצר לב האדם רע מנעוריו, כי לפתח חטאת רובץ, וכי חובה עלינו למשול בו, ביצר.

חובה זו היא החובה שאנו מחויבים לכללי הצדק ולערכי המוסר התואמים להם, כיון שאנו רוצים לחיות בחברה בטוחה ככל האפשר, כיון שעל-אף הפחד מפני הזולת אנחנו מבקשים להתחנך להתחשבות הדדית, ורוצים לבטוח בכך, כי גם אם נפגוש את הבלתי מוכר לנו, את מי שאינו בן משפחתנו או בן השבט שלנו, נוכל לסמוך על-כך שלא יתקיף אותנו ולא נצטרך לתקוף אותו כדי לשרוד. מכאן נולד הצורך, שהועצם על ידי הברירה הטבעית, לפתח כללי צדק וערכי מוסר, להפנים אותם בחינוך הילדים עד שתינוקות של גן ילדים יודעים להבחין בין "פייר" ל"לא פייר".

הרגשות המוסריים מתפתחים בנו בהשפעת הברירה הטבעית

באופן זה אנו מפתחים בתהליך ההומניזציה רגשות מוסריים ולא רק מחויבות פורמאלית לצדק ולמוסר. הפחדים אינם נעלמים, כמובן. את הפחדים הללו מנצלים מנהיגי הדת, המפתחים עולם מיתולוגי שבו מוסיפים על הזולת הבלתי מוכר החי עמנו בעולם הזה עוד צבא גדול של רוחות מתים מהלכים, שדים ושדות שטניים, מכשפות הפוגעות בנו ב"עין רעה", כולל 'קטב מרירי' אשר עובדיה הגדול הזהיר אותנו מפניו - כיון שבעבר הוא היה מופיע רק בחצות הלילה ועתה הוא מופיע גם בצהריים, כך שמוטב לא לצאת מהבית כשאנחנו לבדנו, אלא תמיד בלוית מישהו, כדי להתגונן בפני אחד מהגרועים שבשדים שהמציאו מנהיגים דתיים אחרים לפניו.

לדעת דוקינס יש בנו נטיות מורשות שעוצבו באמצעות הברירה הטבעית במוחנו, כמו במוחם של הבבונים. ביניהן - נטיות לעזרה הדדית בין בני הקבוצה שלנו, עוינות וקסנופוביה כלפי מי ששייך לקבוצה אחרת.

מחקריו של הפסיכולוג מרק האוזר מצביעים על מוסכמות מוסריות של בני אדם בקבוצות לאומיות שונות, בני דתות שונות ואנשים ללא דת כאחד. כולם מסכימים למשל כי באופן עקרוני מוטב להקריב אדם אחד מהקבוצה למען הצל את כל חבריה, אך רובם אינם מסכימים להצביע על איש מסוים שאותו יש להקריב, ואינם מסכימים לראות בזולת כלי הצלה אלא ממשיכים לראות בו מטרה לעצמו (כמו בכללי הצדק של קנט). על כן מאמינים רוב בני האדם כי ראוי לשתול אברים של איש מת להצלת חיי אדם, אך רובם מתנגדים לרצח איש חי למען ישמשו אבריו להצלת אנשים רבים. מכאן מסיק האוזר כי רגשות מוסריים מסוימים משותפים לכל בני האדם והם מולדים בנו גנטית, ומתנגשים ביצרים אנוכיים וברצון שרידות של היחיד בכל מחיר כביכול.

השיגיון כי יש זיקה הכרחית בין דת למוסר מתבסס על ההנחה הלא מוסרית, כי רק מי שמפחד מעונש על-טבעי יכול להיות מוסרי. על כך אמר Menecken: האומרים שאנו זקוקים לדת למען הסדר החברתי אומרים למעשה כי אנו זקוקים למשטרה, לא לאלוהים.

האומרים שאנו זקוקים לדת למען הסדר החברתי אומרים למעשה
כי אנו זקוקים למשטרה, לא לאלוהים

האימפרטיב הקטגורי של קנט:

"פעל לפי העיקרון בו אתה מאמין כי ראוי לו להיות לחוק אוניברסאלי". חוקי מוסר אוניברסאליים אינם מותנים בדת כלשהי, או באמונה בעל טבעי או במקור אלוהי של מצוות.

עקרון לא דתי זה מבחין בין חוקים מוסריים אוניברסאליים לבין חוקים המנוגדים להם, הסותרים את עצמם כיון שאין הם יכולים להיות יישומיים. לו החוק המוסרי האוניברסאלי היה מחייב לשקר, למשל, היה השקר מאבד מיעילותו. לו החוק המוסרי האוניברסאלי היה מחייב אנוכיות נצלנית ובלתי מתחשבת בזולת - הייתה האנארכיה משתלטת, ולא הייתה מאפשרת ליהנות מהאנוכיות עצמה.

המחויבות לחוקים מוסריים לאור האימפרטיב הקטגורי נובעת מהיותם החוקים היחידים היכולים לתפקד בחברה אנושית יציבה ועמידה, ולהועיל לבני אדם ליהנות מיתרונות החיים בחברה כזאת. כיון שבני אדם אנושיים אינם יכולים לחיות מחוץ לחברה אנושית - החוקים המוסריים הללו הם היחידים שניתן לראותם כראויים להיות אוניברסאליים. על כן הופכת האמונה כי ראוי להופכם לאוניברסאליים לאמת המידה לפיהם הם ייבחרו ל"ערך מוסרי", ללא קשר עם אמונה דתית או לא דתית.

רוברט היינד מעיר, כי עיקרים מוסריים אינם נובעים תמיד משיקול רציונאלי, אך ניתן להגן עליהם בנימוקים רציונאליים. ואכן, כבר במאה ה-19 חזרו יוטיליטריסטים כג'רמי בנטהאם וג' ס.מיל, שלא ביססו דרישותיהם על אמונה דתית, לגישה הבוחנת את כללי הצדק וערכי המוסר לפי התוצאות: מירב האושר למירב בני האדם הוא יסוד כל חקיקה מוסרית.

הרנסאנס של האתיקה האפיקוריאנית הממשיכה דרכו של אריסטו

בכך חזרו ההוגים המודרניים לגורמי המוסר ותכליתו לאתיקה כפי שנוסחה על ידי אפיקורוס כהמשך לאתיקה של אריסטו (כפי שהובעה ב"האתיקה לניקומאכוס"). לפי עקרונות אלה יש לראות את כללי הצדק והמוסר כנובעים מצורכי האדם ולא מהוראות מנהיגי הדת, המתיימרים לדעת את צורכי האלוהים. יש לבחון כללי התנהגות וחוקים באמצעות התבונה - להעריכם ולהעדיפם לפי תרומתם להטבת חיי בני האדם וסיוע בחתירתם לאושר. יש להעדיף חוקים ומצוות בגלל היותם תואמים כללי הצדק וערכי המוסר, בגלל היותם מסייעים להטבת החיים ולהגשמת תכליתם - ההנאה מהחיים והאושר המרבי האפשרי. במידה שהם מנוגדים להם - יש לפסול כל מצווה וחוק - דתי או חילוני.


אריסטו
אריסטו


על כן צדק לייבוביץ בדבריו, כי אמונתו במחויבות למצוות הדת גורמת לו לכפור במחויבות לכללי המוסר ההומניסטי [ראה מאמרו בספר 'תרבות היהדות החילונית" (4)] .

מה רע בדת? מאיזו בחינה היא מזיקה יותר ממועילה?

אנחנו מודעים לכך כי האמונה בנכונות הנודע לנו מותנית בעדות המבוססת על הכרת עובדות. עדות זו חייבת להיות מבוקרת, מוכחת ועומדת במבחן ההפרכה. אמונה כזאת מנחה את חיי רוב בני האדם בחיי היומיום שלהם, כיון שבלעדיה לא יכלו לתפקד ולשרוד.

חלק מבני האדם מוסיפים על אמונה זו גם אמונה דתית בנכונות ידיעות מיתולוגיות המעצבות ישויות על טבעיות שאין להן כל בסיס עובדתי נחקר, מבוקר, מוכח או עומד במבחן ההפרכה. אמונה זו גורמת למאמינים הדתיים מחויבות לכניעה ולציות למצוות שהומצאו על ידי מנהיגי הדת בשם האלוהים שהומצא על ידי מנהיגי דת אחרים שקדמו להם, ויצירותיהם הספרותיות. הכניעה למצוות מנהיגי הדת מחייבת לעתים לפעול בניגוד גמור לכללי הצדק וערכי המוסר וליצר השרידות הטבעי כפי שהדבר נראה במעשי הרוצחים המתאבדים לפי הוראות מנהיגי הדת.

הטוב והרע מבחינה מוסרית בהתנהגות ובחינוך מוערכים לפי הסבל המיותר או ההנאה הגופנית והרוחנית המרבית לטווח ארוך וקצר, הנגרמים על ידי התנהגות זו. ההנאה והאושר מצדיקים את עצמם והמחויבות לגרום אותם לבני אדם אינה זקוקה להנמקה.

הכניעה למצוות מנהיגי הדת מחייבת לעתים לפעול בניגוד גמור
לכללי הצדק וערכי המוסר וליצר השרידות הטבעי

התבונה המאפשרת לנו להכיר את המציאות ולבחור את הדרכים המועילות ביותר להטבת החיים בחברה האנושית, מסייעת לבני אדם בהעצימה את האמונות המבוססות על עדויות המייצגות עובדות, עדויות שניתן לבקר ולבחון בתהליכי הוכחה והפרכה מדעית. באמצעות כל אלה ניתן לשפר את רמת החיים ואיכות החיים של בני האדם, למנוע התפוצצות האוכלוסייה והפצת מגיפות, לרפא בני אדם ממחלות, להאריך את תוחלת החיים, לקדם את השוויון בין המינים, את ההשכלה ויכולת הבחירה החופשית - כפי שהדבר נעשה במדינות החילוניות והדמוקרטיות ביותר בעולם - כנורבגיה, שבדיה, דניה, פינלנד, הולנד, בריטניה.

הדת רעה מבחינה מוסרית, מכיוון שהיא מזיקה במניעתה מבני אדם ליהנות באופן מירבי מהאפשרויות המוצעות להם במציאות, המתגלה בתבונה ובחופש מאיסורים מיותרים או מזיקים. החינוך הדתי מזיק להתפתחות התבונה האנושית, ולהפיכתה לגורם בוחן ומבקר כל כלל, חוק ומצוות התנהגות, וכל ידיעה החייבת לעמוד במבחן הביקורת וההפרכה.

החמור בחטאי הדת: שכנוע ילדים בחטא הקדמון ובעונשי הגיהינום

הדת מפיצה לא רק מצוות מזיקות וגורמות סבל מיותר באמצעות צום, כשרות, שבת, מגבלות על חיי מין ואמצעי מניעה. היא גם מפיצה אמונה בידיעות ללא בסיס עובדתי כאילו היו אמת שאין לפקפק בה, כגון האמונה בחטא הקדמון שהומצא על ידי קריאה מעוותת של פרק ב בספר בראשית, בו מציג הסופר וההוגה התנ"כי את ניצחונה של האנושות על האלוהים, שניסה למנוע ממנה את המוסר, הדעת ואת ההבחנה בין טוב לרע. בגלל הדעה חסרת היסוד העובדתי או הטקסטואלי כי כל בני אדם וחוה נגועים בחטא הקדמון מלידתם, וכי עצם היחסים המיניים הם חלק מחטא קדמון זה, המציאו המנהיגים הדתיים של הדתות המונותאיסטיות גם את הגיהינום ופרטי העינויים שבהם יענו אותנו לנצח נצחים בחיים שאחר המוות.

אוסף בדיות חסרות בסיס עובדתי זה מופץ על ידי מנהיגי הדת ומוריה בקרב ילדים ומבוגרים, הנעשים מאמינים וניזוקים מאמונתם בחרדות אינספור ובכניעה עיוורת למנהיגי הדת כאילו היו שליחי האלוהים. כשמנהיגים נוצריים מכרו "סליחות" (אינדולגנציות) בכסף מלא הייתה כל סליחה כזאת מפחיתה את מספר הימים שבהם ישהה המת החי בפרוגטוריום, אך לפני זמן-מה החליטו כמה ממנהיגים אלה כי הגיע הזמן לבטלו, מבלי להציע מה יעשו במיליוני התינוקות שנאספו בו - תינוקות מתים חיים שלא הוטבלו.

האמונה בנכונות מדעית של סיפורי בראשית המופצת על ידי הדת פוגעת בהתפתחות במוח והשכל של האדם ופוגעת בהתפתחות המדע בהוציאה ממעגל החוקרים הפוטנציאלי המוני ילדים וילדות, המתחילים להאמין ברצינות כי העולם נוצר לפני כששת אלפי שנים, וכי כל עדויות הפיסיקה והביולוגיה מופרכות לאור האמת המוחלטת הכתובה בפרק א בבראשית, ואין ספק שהיא אמת כיון שהיא כתובה בפרק א בבראשית.

הדת ואמונותיה מסכנות את המפעל המדעי והישגיו בהיותה מנוגדת למחשבה הביקורתית, אשר רק היא מבטיחה בחינה ואמונה בנכונות הידיעות הנודעות לנו. על כן מאפשרת הדת הכנעת בני אדם לבני אדם אחרים לפשעיהם ולאבסורדים שלהם. או כפי שאומר אורוול בספרו "1984": מעתה שתים ועוד שתים הם חמש - שהרי כך קבע האח הגדול.

כיצד מבצעות הדתות האלוהיות והחילוניות פשעים נגד האנושות

בלייז פסקל (5) אמר: רק מתוך אמונה דתית מסוגלים בני אדם לבצע מעשי רשע בשמחה ובהשלמה נפשית מלאים כל כך.

גם מנהיגים אתאיסטים של דתות חילוניות - כקומוניזם, נאציזם, פאשיזם לסוגיו - בצעו מעשי פשע בשם הדתות שלהם אך לא בגלל האתאיזם. "הדת החילונית", כפי שכינה אותה ריימון ארון, מתבססת על אמונה הממקמת את המנהיג במקום האלוהים. היא דומה לשאר הדתות בהטילה על המאמינים מחויבות מוחלטת לציית למצוות המנהיג, על מנת להשיג את המטרות המקודשות על ידו - כעליונות הגזע שהומצא על ידי ההיטלריסטים, או באוטופיה הקומוניסטית שהומצאה על ידי הסטליניסטים (ויוחסה למרקס), או האוטופיה המאואיסטית או הקומוניסטית-קמבודית או הצפון-קוריאנית.

רק מתוך אמונה דתית מסוגלים בני אדם לבצע מעשי רשע
בשמחה ובהשלמה נפשית מלאים כל-כך

בשם כל הדתות - האלוהיות והחילוניות - בוצעו, ומבוצעים גם בימינו, רציחות עם ופשעים נגד האנושות ובייחוד פשעים נגד המחצית הנשית של האוכלוסייה. בכל פעם שמנהיגי דת משתלטים על חברה כלשהי - משפחה, שבט, עם או חלק מן העולם - מתבצעים הפשעים נגד האנושות על ידי המאמינים הנאמנים למנהיגי הדת והמחויבים לציית למצוותיהם. משקרסו רוב המשטרים שנשלטו על ידי הדתות החילוניות בסוף המאה העשרים, עלה מספר הפשעים של דתות אלוהיות - כמו הנצרות במלחמתה בקונדומים, הגורמת להפצת האיידס בעולם, או האיסלאם וסובלנות שמגלים מנהיגיו (ושותפיהם החילוניים) כלפי הטאליבאניזם והטרור העולמי.

בקהילות דתיות אלוהיות רבות נמשכים הפשעים הלא-אנושיים גם אם לא רצחניים, בעיקר נגד נשים וילדים - כמו מערכת הקיפוח והאפליה של נשים בקהילות החרדים והאיימיש, ומערכת החינוך הסוגרת ילדים בגטאות רוחניים ומונעת מהם את הזכות ליהנות מהתרבות האנושית ומההזדמנויות המוצעות על ידי הציביליזציה המודרנית.

האנטישמיות - החילונית והדתית - ניזונה במידה רבה מהמסורת הדתית של הדת הנוצרית כשזו נפרדה מהדת היהודית. לותר הציע לגרש את כל היהודים מגרמניה, וכתב ספר מיוחד על "היהודים ושקריהם" כשהוא מעודד את מפיצי השקרים ביחס לאשמת היהודים ברצח האלוהים של הנוצרים, או בעלילות הדם הממשיכות להדהד בתודעה האנושית גם במאה ה-21 (6).

חוקי פקיסטן מחייבים גזר דין מות על "חילול השם" (blasphemy). ד''ר יוניס שייח נשפט למות ב-2004 על שטען כי מוחמד לא היה מוסלמי לפני שהמציא את האיסלאם.

סכנת האמונה באבסורדים והיגמלות ממצוות מיותרות או מזיקות

דוקינס מזהיר מפני העמדת הפנים של התנועות הדתיות הליברליות, הדורשות ומקבלות יחס אוהד מאנשים מתונים, המאמינים בערך העליון של הסובלנות כלפי דתיים מכל הסוגים, ובייחוד של רלטיביסטים פוסט-מודרניים, המוכנים להסכים כי יש זכות קיום ותוקף לכל משטר ולכל תרבות אם היא "אוטנטית" - כולל, כנראה, זו הפוגעת בנשים, האוסרת על הומוסקסואליזם והמאיימת עליהם בעונשי מאסר (בבריטניה - עד 1967) או אולי המקריבה ילדים כמו שבטי האינקא האוטנטיים, או אוכלת בני אדם לתיאבון כמו השבטים שהקניבליזם הוא מסורת מקודשת שלהם.

המתינות והסובלנות הזאת היא חד סטרית : דרישה לכבד את הדתיים למיניהם ללא הדרישה כי הדתיים יכבדו את האתאיסטים למיניהם. מתינות וסובלנות כלפי הדתיים למיניהם, כולל הקנאים הקיצוניים שבהם, מכינה ומעודדת את חופש הפעולה של הקנאות הדתית והטרור שהיא מייצרת. דוגמה אחת מני רבות לתופעה זו בחברה הישראלית היא זו המאפשרת למורים דתיים ללמד בבתי ספר חילוניים, אך בה בעת חילוניים לא יכולים ללמד בבתי ספר דתיים.

גם הדתיים הליברליים מחנכים להתנהגות של תפילה ותחינה וברכה המבטאת אמונה בישות על טבעית, שהרי אין טעם לתפילה אם אין למי להתפלל. דתיים ליברליים מאמינים כי חייבים לשמור מצוות גם אם סעדיה והרמב''ם לא הצליחו לגלות את טעמן ונימוקיהם או תכליתן. יש מנהיגים המרשים קצת לתקן מצוות אך אסור משום מה לבטל אותן.

יש לזכור את אזהרתו של וולטר: מי שמסוגל לגרום לך להאמין באבסורדים מסוגל לגרום לך לבצע פשעי זוועה [atrocities].

מבחינת האמונה באבסורדים אין הבדל מהותי בין 'הדת האמיתית' לבין עיוותיה בידי הקיצוניים. שניהם מאמינים באמונה שאינה מותנית בעדות מוכחת ביחס לעובדות. אלו ואלו מאמינים לעדויות כתבי קודש שאינן עומדות במבחן ההפרכה (כפי שהוצע על ידי קרל פופר). אלו ואלו מאמינים בציות למצוות מיותרות, או כאלה שאינן עומדת למבחן הביקורת המוסרית, ההגיונית והמדעית.

המאמינים בחופש הבחירה מחויבים להבטחת ידע האפשרויות שביניהן ניתן לבחור. מכאן המחויבות לאילוץ כל בתי הספר הנתמכים על ידי המדינה הדמוקרטית המודרנית ללמוד גם לימודי ליבה - כולל מדעים, היסטוריה, ספרות, שפות, ואזרחות. ללא מודעות לתחומי ידע אלה לא תהיה ללומדים בבתי הספר הדתיים אפשרות הבחירה החופשית. מכאן שדווקא האמונה בזכות כל אדם לחופש, מחייבת אותנו להגביל את החופש של מוסדות חינוך והשכלה דתיים הנמנעים מהוראת לימודי הליבה גם כשהם ממומנים ידי המדינה הדמוקרטית המודרנית.

השחרור מפחד המוות ומהחיים שאחריו

אחד ממקורות הכוח של כל הדתות הוא בחרדה מפני המוות, ומה שמצפה לאדם, כביכול, לאחריו. כוחן נובע מהאמונה הנפוצה, כי החיים יימשכו אחרי המוות, וכי בעולם על טבעי בו נחיה אחרי מותנו יענו אותנו בעינויי גיהינום לנצח נצחים, אם לא נישמע למצוות שהן פוקדות עלינו.

השחרור מהאמונה בחיים שאחרי המוות היה ברוב המקרים אחד הצעדים הראשונים של תנועת החילון המודרנית (הסקולריזציה) והשחרור מהאמונות הדתיות האלוהיות. חשיבות השחרור מפחד המוות ומפחד החיים שאחריו היו ברורים כבר להוגים כאפיקורוס במאה השלישית לפני הספירה, והם התחזקו בקרב אלה ההולכים בעקבותיו בימינו .

מרק טויין אמר: אינני מפחד מהמוות, כבר הייתי מת כמה ביליוני שנים ובמשכם לא סבלתי מאי- נוחות כלשהי.

ברטראנד ראסל אמר: אני אוהב את החיים ואינני נבהל מהפסקתם... האושר הוא ממשי דווקא מפני שיש לו סוף, כשם שהמחשבה והאהבה אינם מאבדים את ערכם למרות שאינם נמשכים לנצח, כך גם החיים וההנאות מהן.

ראו גם ביקורת מאוחרת יותר לספר.

---------------------------

הערות:

1 ראה אתר:
www.richarddawkins.net
והספרים:
J L MACkIE: THE MIRACLE OF THEISM
DAVID HUME: DIALOGUES
JANES HAUGHT: 2000 YEARS OF BISBELIEF
ROBERT HINDE: WHY GOD PERSISTS
PASCAJ BOYER : RELIGION EXPLAINED
BRIAN FLEMING: THE GOD THAT WASN'T THERE
122 FREEDO FROM RELIGION FOUNDATION : FREETHOUGHT TODAY
MATT RUDLEY: THE ORIGINS OF VIRTUE

2 ריצ'רד דוקינס מכהן כפרופסור להסברת המדע לציבור הכללי באוניברסיטת אוקספורד, אנגליה. במסגרת תפקידו זה פרסם, בין השאר, ספרים חשובים בנושא הסבר האבולוציה והוראתה. בעברית ראו אור הספרים הבאים [ראה גם בארון הספרים באתר חופש]:
הגן האנוכיי, בהוצאת דביר
השען העיוור, בהוצאת דביר
הטיפוס על ההר הבלתי סביר, בהוצאת דביר
לפרום את הקשת בענן, בהוצאת הד-ארצי-מעריב

3 רחל אליאור: תמורות במושג האל במחשבה היהודית. ב"תרבות היהדות החילונית", עורך פרופ' יעקב מלכין, הוצאת כתר, 2006, עמ' 382.

4 ישעיהו ליבוביץ: אינני הומניסט. ב"תרבות היהדות החילונית", עורך פרופ' יעקב מלכין, הוצאת כתר, 2006, עמ' 361.

5 בלייז פסקל היה המדען וההוגה הצרפתי שהתמחה בין השאר בתורת ההימורים והגיע למסקנה כי ההימור רב הסיכויים ביותר הוא האמונה בקיומו של האלוהים, כיון שאם יתברר שהוא קיים - זכינו, ואם יתברר שאינו קיים - לא הפסדנו שום דבר.

6 היטלר חזר והצהיר כי ישו לא היה יהודי, כמו המורה בבית הספר התיכון רחביה בירושלים שהודיעה על כך בכל הרצינות, וכשנכדתי מחתה נגד השקר המפורש, חזרה בה המורה והודיעה : "נכון הוא היה יהודי אבל רק עד שהתנצר".


אפריל 2007



חברים ב- עוצב על ידי