אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

קול בגבר - זין

מאת דן וניצן

הצעת החוק "קול בגבר - זין", שהועלתה שלשום לקריאה ראשונה בכנסת ע"י חברות כנסת מש"ס ו"יהדות התורה" נפלה בקולותיהם של הגברים מכל המפלגות, והיא נגנזה, קרוב לוודאי לנצח נצחים.

מיותר לומר שזו בדיחה מתחום הדמיון, שהרי לאף סיעה חרדית-דתית בכנסת אין ייצוג לנשים, שלא לדבר על ייצוגן במוסדות הרבנות, הבד"צים ומועצות "חכמי התורה". מאז תחילת שלטון הרבנים, בתקופת חז"ל, בסוף ימי בית שני והמאות הראשונות לאחר החורבן, שלט בעם היהודי הזכר, והזכר בלבד. מסיבות שלא ניכנס אליהן כאן, והמחייבות פרשנויות פסיכולוגיות, הרבו חז"ל להפגין אל האישה יחס שלילי. הבסיס ליחס זה הוא בתקופת המקרא, כשהאישה (אחת או יותר) הייתה רכושו האישי-פרטי של בעלה, וקודם לכן של אביה, או בהעדרו - של אחיה הבוגר.

לצערנו, מעמדה של האישה בחוקי האישות של מדינת ישראל לא השתנה באופן משמעותי. בנישואיה ברבנות היא בפועל נקנית בידי בעלה (בעל = מלשון "בעלות" על רכוש), ואם הנישואים מתפרקים מסיבה כלשהי היא צפויה לחוויות משפילות במסכות הגירושין, הייבום והעגינות.

בימים אלה הגיעו אפלייתה והדרתה של האישה לשיאים בלתי אנושיים, ושאלת השאלות היא, איך אמור להתייחס לזה הציבור שאינו דתי - החילוני, המסורתי והדתי המתון, בייחוד מנהיגיו בשלטון המרכזי (כנסת וממשלה) ובמועצות העיריות וכלל היישובים בארץ. כשבשכונות חרדיות בירושלים אלצו את הנשים ללכת על מדרכה נפרדת, ובערים חרדיות מאלצים נשים לשבת באחורי האוטובוסים (המכונים, כמה אירוני, "מהדרין") - התגובה הייתה: זו בעיה שלהם, זו זכותם על פי אמונתם ואורח-חיים, ואין לציבור הכללי זכות להתערב. שהרי מערש ההיסטוריה המודרנית של עמנו נשים נאלצות להצטופף ב"עזרת נשים" עלובה בבתי כנסת, ולהימצא הרחק ממרכז הפעילות החברתית באירועים שונים של החברה הדתית.

וכעת נולדה חרפה חדשה-ישנה: "קול באישה ערווה".

והציבור המתון - החילוני, המסורתי, הדתי המתון, מגיב בקול ענות חלושה: "באמת זה לא יפה, לא ראוי, לא צודק" אבל לא מעבר מכך. יש מי שאפילו מדחיקים את תמיכתם באפלייה המביישת, ומדברים במונחים של "כיבוד" אורחים דתיים בטקס זה או אחר.

הגיע הזמן שנפסיק "לשחק במחבואים", ולומר את מה שהיינו צריכים לומר כבר לפני אלפיים שנה, בוודאי היום: המשטר הגברי בחיינו - הדתיים והאזרחיים כאחד, בטל ומבוטל. איש ואישה אדם הם, שווי זכויות וערכים הם, ככתוב באופן סמלי בפסוק ב' בפרק ה' בספר בראשית:
זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם.

התירוצים "זו אמונתם" או "זה אורח-חייהם" אינם תופסים, ואין שום צידוק לאפלייה של אדם - גבר או אישה - בטענה של "כך זה נהוג אצלנו". לכל אדם הזכות לחיות את חייו בדרכו, כרצונו או על פי אמונתו, בתנאי ששום אדם אחר לא ייפגע. העובדה שנשים דתיות רבות "מצדיקות" את האפלייה, וטוענות שכך נכון וראוי להיות, אינה שונה משמעותית מהעובדה המזוויעה שנשים מוסלמיות מבצעות כריתת הדגדגן בבנותיהן. אם תרצו, אין זה רחוק ממניעת השכלה בסיסית מילדים חרדים רכים בידי הוריהם, בעצימת עין של נושאי בשורת "שלום הילד" לסוגיהם.

די לחרפה! די לאפלייה! די להדרה של האישה! הגיע הזמן שדרישה גחמתית של רב תידחה על הסף בידי מי שהשיקול הענייני הוא תפקידו. לרב בצבא (ובוודאי לכל אדם אחר, בצבא או מחוץ לו) אין שום זכות לאסור על שירת חיילות. כל תפקידו של רב צבאי, אם בכלל, הוא לטפל בחיי הדת של החיילים הדתיים. מפקד בצבא - קצין או קצינה, חייבים במקרה כזה לומר לרב: עד כאן! אין לך זכות להתערב, והוראתך אינה תקפה.

על הציבור הנאור - החילוני, המסורתי והדתי המתון - לשים קץ להשתלחות הרבנית הקיצונית, שכל כולה פטרונות גברית, פן ההידרדרות לתהום תצבור תאוצה, וחיינו ייהפכו לגיהנום חרדי, אותו כולנו מכירים טוב מדי מהחברות הסובבות אותנו בפינת העולם שלנו.

יש לשים קץ לשימוש המגונה והמשפיל של הדמיית האישה או קולה לאבר מינה, בדיוק כשם שלא יעלה על דעתו של איש להתבטא על גבר במילים "קול בגבר - זין".

קול באישה - ערֵב!
קול באיש - ערֵב!
זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם.


דצמבר 2011



חברים ב- עוצב על ידי