מערת טבון (תנור)

מאת פרופ' אברהם רונן

המחבר הוא פרופסור לפרה-היסטוריה באוניברסיטת חיפה.
חלק מרשימת פרסומיו מובא בסוף המאמר.

הקדמת המערכת:

אתר חופש מקדיש תשומת לב מיוחדת לתיאור ולהסבר עברו הפרה-היסטורי של האדם, ולתהליכים האבולוציוניים של ההומינידים שקדמו להומו-סאפיינס - הן משום עצם העניין שבנושא, אבל בייחוד משום שידע זה מפריך כל טענה בריאתנית או דתית בדבר גילו של העולם על פי הדת, ובעיקר - בריאת כל יצורי תבל, מאז ומעולם, בידי "בורא עולם", במהלך השבוע הראשון לקיום העולם על פי ספר בראשית, או בכל פרק זמן אחר.

הממצאים שנתגלו בחפירות הארכאולוגיות בישראל ובירדן הם מן החשובים ביותר שהתגלו בעולם בכל הנוגע להתפתחות הניאנדרטלים וההומו-סאפיינס, כפי שהתפרסם גם באתר חופש, בסדרת הרצאותיו של פרופ' יואל רק. מערת טבון היא מן החשובות שבמערות, ופרופ' אברהם רונן הוא מהחוקרים היותר ידועים ומנוסים בממצאים הפרה-היסטוריים שנתגלו בה. פרופ' רונן נענה להזמנתנו, וערך עבור קוראי אתר חופש את המאמר שכאן. כל הצילומים הם מארכיונו של פרופ' רונן.

מערת טבון נמצאת בנחל המערות בכרמל. זוהי אחת מקבוצה בת שלוש "מערות הכרמל" הידועות בעולם כולו בשל החשיבות העצומה של הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו בהן.

תמונה 1: מערת טבון - העליונה במרכז.
משמאלה מערת הנחל ולשמאלה מערת הגדי.

תולדות החפירה:

חפירת מערות הכרמל החלה בראשות פרופ' דורותי גרוד האנגלייה בשנים 1929-1934. חפירות אלה הביאו לידיעת העולם את אוצרות התרבות הכבירים הטמונים במערות הכרמל, ואת חשיבותן של מערות אלה לתולדות האדם הקדמון. מערת טבון היא מערה קרסטית (קרסט = המסה של אבן גיר וסלע גיר על ידי מים) המורכבת משלושה חדרים: החיצוני (בצפון), המרכזי והפנימי (בדרום). ברצפתו של כל חדר נמצא בולען. תקרת המערה, פרט לחדר הפנימי, התמוטטה לפני זמן רב. בתקרת החדר הפנימי יש ארובה גדולה, שקוטרה כ-8 מטרים.

בטבון נמצא רצף ארוך מאוד של שכבות ארכאולוגיות בעומק כ-25 מטרים (תמונה 2), אשר מכיל כ-700,000 שנים של נוכחות אנושית/הומינידית. רצף כה ארוך נמצא רק במערות מעטות בעולם.

תמונה 2: הרצף הארוך של השכבות הארכאולוגיות
בעומק כ-25 מטרים

אחרי פרופ' גרוד חפר במערת טבון פרופ' ארתור ג'לינק מארה"ב (1967-1971) ומשנת 1975 נערכות במערה חפירות בראשות פרופ' אברהם רונן מאוניברסיטת חיפה (תמונה 3). הסקירה שלהלן היא סיכום של כל החפירות הנ"ל.

תמונה 3: חופרים במערת טבון

היישוב האנושי/הומנידי בטבון:

היישוב האנושי/הומנידי בטבון כולל שני שלבים עיקריים: תקופת הפלאולית התחתון (800,000-250,000 שנים לפני ימינו) ותקופת הפלאולית התיכון (250,000-100,000 שנים). תקופת הפלאולית התחתון מיוצגת בשתי תרבויות שונות: התרבות האשלית (800,000-400,000 שנה) והתרבות היברודית (400,000-200,000 שנה). הפלאולית התיכון מיוצג על ידי תרבות אחת, המוסטרית (200,000-100,000 שנה). יש לשער שההומיניד שהשתמש במערת טבון היה בעיקר הומו ארקטוס, שחי בתקופה לפני 800,000 עד לפני 200,000 שנה, אולם לא נותר ממנו כל שריד במערה.

המערה והכלים שנמצאו בה:

בתקופת הפלאולית התחתון חדר למערה, באמצעות רוח, חול רב משפת הים במערב (תמונה 4). אנשי הפלאולית התחתון בטבון חיו, אם כן, בסביבה חולית. הסביבה השתנתה עם פתיחת הארובה בחדר הפנימי, לפני כ-130,000 שנה. מאז אותו אירוע הסיעו הגשמים לתוך המערה קרקע "טרה רוסה" אדומה, הטיפוסית להר הכרמל, וקרקע זו תפסה את מקומו של החול במערה. מילוי החול תופס את שני השלישים התחתונים בשכבות המערה, ואילו הקרקע האדומה תופסת את השליש העליון (תמונה 5).

תמונה 4: חדירת החול למערת טבון

תמונה 5: שכבות הקרקע במערה

הכלי הטיפוסי ביותר בתרבות האשלית הוא אבן יד (תמונות 6,7,8). זהו כלי גדול וכבד יחסית, אשר סותת על שתי פניו. ייצור אבן יד דרש לא רק מיומנות, אלא גם השקעה ניכרת בזמן ובעבודה. נוסף לאבני היד יצרו אנשי התרבות האשלית גם כלי קיצוץ (תמונה 9) וכלי נתזים מגוונים, בעיקר מקרצפים מסוגים שונים (תמונה 10).

כלים טיפוסיים בתרבות האשלית:

תמונה 6: אבן יד	תמונה 7: אבן יד	תמונה 8: אבן יד

תמונה 9: כלי קיצוץ	תמונה 10: כלי קרצוף

למחייתם צדו האשלים חיות גדולות - פיל, קרנף, סוס יאור, חזיר ומיני איילים, ששרידי עצמותיהם נותרו במערה. מגוון חיות זה מעיד שהאשלים היו ציידים מעולים. האשלים צרכו ללא ספק גם מזון צמחי, אולם סוגי הצמחים שנאכלו אינם ידועים, שכן לא נמצאו בטבון שרידי צמחים.

להפקת נתזים עשו האשלים שימוש בטכנולוגיה מתקדמת הקרויה "לוולואה". באמצעות טכניקה זו ניתן לקבוע מראש את צורת הנתז שעומדים להפיק. שימוש בטכניקת לוולואה מעיד על אינטליגנציה גבוהה והכרה טובה מאוד של תכונות האבן (תמונה 11: גרעין צור ממנו התיזו נתז לוולואה).

תמונה 11: גרעין צור ממנו התיזו נתז לוולואה

התרבות האשלית היא תרבות עולמית שניתן למצוא אותה, עם שינויים מועטים בלבד, מדרום אפריקה עד צפון אירופה ועד להודו וסיביר במזרח. התרבות היברודית, לעומת זאת, מוגבלת בתפוצתה לארצות המשתרעות לאורך חופו המזרחי של הים התיכון בלבד.

גם אנשי התרבות היברודית יצרו אבני יד, כמו קודמיהם האשלים (תמונות 12,13: אבני יד). אולם כלי הנתזים של היברודים שונים לגמרי מן האשלים, הן בטכניקה של עשייתם והן בצורותיהם. מבחינה טכנית, היברודים לא השתמשו בטכניקת לוולואה ובניגוד לקודמיהם, הם העדיפו נתזים עבים במיוחד (תמונות 14,15). היברודים העדיפו מקרצפים רוחביים ונטויים, הקרויים "מקרצפים יברודים".

כלים מהתרבות היברודית:

תמונה 12: אבני יד	תמונה 13: אבני יד

תמונה 14: נתז עבה	תמונה 15: נתזים עבים

התרבות האשלית ידועה בעיקר משרידי חניות תחת כיפת השמים, ליד נחלים או אגמים. התרבות היברודית, לעומת זאת, ידועה בעיקר ממגורים במערות. שתי התרבויות הללו נבדלו אפוא זו מזו גם בסוגי הכלים שלהן וגם במיקום המגורים. מותר להניח שהן נבדלו גם בשפתן, אולם הנחה זו לא ניתן לבדוק בהעדר כתב.

בתרבות המוסטרית התחוללו מספר שינויים חשובים המבדילים אותה מקודמותיה:

1. אבני היד נעלמו מסל הכלים המוסטרי.
2. הופיע טיפוס האדם המודרני כפי שהוא מוכר לנו היום.
3. אדם זה החל לקבור את המתים.

היעלמות אבני היד מעידה על מהפכה בשימוש בכלי אבן, אולם פרטי אותה מהפכה אינם ידועים לנו. כלי האבן המוסטריים עשויים בטכניקת לוולואה, ודומים מאוד לכלי הנתזים של התרבות האשלית (תמונות 16,17,18). אין זכר לכלים היברודיים.

כלי האבן המוסטריים עשויים בטכניקת לוולואה:

תמונה 16: כלי קרצוף	תמונה 17: כלי קרצוף

תמונה 18: טכניקת לוולואה

בתקופת הפלאולית התיכון נעלמו החיות הגדולות שהיו קיימות קודם. מחייתם של המוסטרים הייתה בעיקר על ציד צבאים ואיילים. המזון הצמחי היה מגוון וכלל, על פי השרידים שהשתמרו, פירות, אגוזים, גרעינים ושורשים. היחס בין בשר לצמחים בהרכב המזון המוסטרי אינו ידוע עדיין.

בתקופת הפלאולית התיכון התקיימו שני סוגים של האדם: הניאנדרטל וההומו ספיינס. מנהג קבורת המת משותף לשני הטיפוסים הללו. מנהג הקבורה החל לפני כ-130,000 שנים, והקבורה הקדומה ביותר הידועה כיום בעולם התגלתה במערת טבון (תמונה 19). זהו קברה של אישה ניאנדרטלית כבת 35 במותה (תמונה 20: גולגולת האישה).

מערת טבון - הקבורה הקדומה ביותר הידועה כיום בעולם:

תמונה 19: שלד אישה ניאנדרטלית

תמונה 20: הגולגולת

הקבורה נמצאה בחפירתה של פרופ' גרוד, בצד הימני במחצית הגובה בתמונה 21. השלד נמצא במוזאון הבריטי בלונדון.

תמונה 21: מיקום קבורתה של האישה הניאנדרטלית במערת טבון

קבורה היא בראש וראשונה כיבוד המת, בכך שהיא שומרת על שלמות הגופה מפני חיות. הקבורה מעידה גם על אמונה בקיום כלשהו לאחר המוות, מכיוון שלפעמים הונחו בקבר חפצים שונים לשימושו של הנפטר בעתיד. מכיוון שאמונה זו היא דתית במהותה, ניתן לומר שהופעת הקבורה מציינת את ראשיתה של האמונה הדתית באדם.

היישוב האנושי במערת טבון פסק לפני כ-100,000 שנים. שכבות האדמה במערה הגיעו עד לתקרתה, ולא נותר עוד מקום לגור בה. לחוקרים אין מושג לאן עברו יושבי המערה עם סתימתה.

מפרסומיו של פרופ' אברהם רונן:

1979 רונן, אברהם, פרהיסטוריה מהי? כתר, ירושלים.

1978 רונן, אברהם ויעקב עולמי, מפת עתלית. האגודה לסקר ארכאולוגי של ישראל, ירושלים.

1983 רונן, אברהם ויעקב עולמי, מפת חיפה-מזרח. סקר ארכאולוגי של ישראל, רשות העתיקות, ירושלים.

1984 The Sefunim Prehistoric Sites, Mt. Carmel. Israel. British Archaeological Reports S230. Oxford XXIV + 537 pp.

1994 Lechevallier, M. and A. Ronen (eds.), Le Site de Hatoula en Judee Occidentale, Israel, CNRS, Association Paleorient no. 8, Paris, 340 pp.

2000 Ronen, A. and Evron-Weinstein, M. (eds.), The Emergence of Modern Humans: Yabrudian and Micoquian 400-50 kyears Ago. British Archaeological Reports S800, Oxford.

2003 Burdukiewicz, J.M. and A. Ronen (eds.), Lower Palaeolithic Small Tools in Europe and the Levant. British Archaeological Reports S1115, Oxford.

2003 עולמי, יעקב, אברהם רונן ועמית רומנו: מפת חיפה-מערב. סקר ארכאולוגי של ישראל. רשות העתיקות, ירושלים.