אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויקרא את שמם אדם - פרשות השבוע בפעמת הזמן
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

אבל היכן המדע?

מאת פרופסור דניאל דנט
(הופיע לראשונה כמאמר מערכת ב- New York Times ב-28 באוגוסט 2005)
תורגם ברשות המחבר על ידי רוני

הנשיא בוש, כשהכריז החודש שהוא תומך בלימוד "תכנון תבוני" (Intelligent Design) בבתי ספר, אמר: "אני חושב שחלק מתהליך החינוך זה לחשוף אנשים לכמה הלכי מחשבה". כמה שבועות אחר-כך, אמר סנטור ביל פירסט מטנסי, ראש הסיעה הרפובליקנית, דבר דומה: לימוד תכנון תבוני ואבולוציה ביחד "אינו כופה תיאוריה מסוימת על איש. אני חושב שבחברה פלוראליסטית, זוהי הגישה ההוגנת ביותר לחינוך והכשרתם של אנשים לעתיד".

האם "תכנון תבוני" מהווה אסכולה מדעית לגיטימית? האם יש בה משהו, או האם האנשים הללו נפלו קורבן לאחת התרמיות המתוחכמות ביותר שנראו בהיסטוריה של המדע? האם תרמית כזו אינה בלתי-אפשרית בעליל? מסתבר שלא, וכך עושים זאת:

ראשית, דמיין לעצמך כמה קל היה לחבורה נחושה של אומרי לאו לנער את הביטחון האוניברסאלי בפיזיקה של הקוואנטום - כמה שזה משונה! - או בתורת היחסות של אינשטיין. על-אף מאה שנה של חינוך ופופולריזציה בידי פיזיקאים, רק אנשים מעטים ממש מצליחים להבין את המושגים העיקריים בתחומים האלה. רוב האנשים מוצאים בסופו של דבר דרך לקבל את טענות המומחים, ואומרים לעצמם משהו כמו: "טוב, הם די מסכימים אחד עם השני, והם טוענים שהבנתם של הנושאים המוזרים האלה מאפשרת להם לשלוט על הכוח הגרעיני, ולבנות טרנזיסטורים ומכשירי לייזר, שבהחלט עובדים..."

למזלם של הפיזיקאים, אין לחבורה כזו של עושי-צרות מניע להתאגד. פיזיקאים אינם צריכים להקדיש זמן רב לשכנע, שפיזיקה קוואנטית ותורת היחסות של אינשטיין אכן מבוססים מעבר לכל ספק סביר.

לגבי האבולוציה, לעומת זאת, המצב שונה. הרעיון המדעי העקרוני של אבולוציה בדרך של ברירה טבעית אינו רק מהמם: הברירה הטבעית, מעצם היותה המבצעת את תפקידו המסורתי של האל - התכנון והבריאה של כל היצורים, גדולים כקטנים - נראית כסותרת את אחת הסיבות הטובות שיש לנו להאמין באלוהים. לכן קיימת מוטיבציה חזקה להתנגדות לטענות הביולוגים. איש אינו חסין בפני אמונה בתקוות והרהורי-לב. צריך משמעת מדעית כדי להתגונן מפני התמימות של עצמנו, אבל גם מצאנו דרכים מתוחכמות כדי להונות את עצמנו ואת האחרים. קל לנתח כמה מהשיטות המנצלות את הדחפים האלה. אחרות זקוקות לניתוח מעמיק יותר.

עלון של "בריאתנים", שנשלח אלי לפני מספר שנים, הכיל דף משעשע, שהתיימר להיות חלק מחידה פשוטה:

מבחן מספר שניים:

האם אתה מכיר בנין שלא היה לו בונה?  [כן]  [לא]
האם אתה מכיר ציור שלא היה לו צייר?  [כן]  [לא]
האם אתה מכיר מכונית שלא היה לה יצרן?  [כן]  [לא]

אם ענית כן לאחת השאלות הנ"ל, פרט.

הא לכם, דארוויניסטים! המבוכה המשוערת של הנבחן בהיתקלו במטלה זו, מבטאת בצורה מושלמת את התימהון שרבים חשים בהיתקלם ברעיונו הגדול של דארווין. לכאורה נראה ברור (לא כן?) שלא יתכנו תכנונים ללא מתכנן; לא יתקיימו יצורים ללא יוצר.

אכן כן, עד אשר מסתכלים על מה שהביולוגיה המודרנית הוכיחה מעבר לכל ספק סביר: שלברירה הטבעית - התהליך שבו ישויות מתרבות חייבות להתחרות על משאבים מוגבלים (ומשותפים) ובכך להשתתף בטורניר עיוור של ניסיון וטעייה (trail and error), שממנו עולים שיפורים באופן אוטומטי - יש היכולת לחולל תכנונים בעלי תחכום עוצר נשימה.

קחו למשל את התפתחות העין, שהיא אחד האתגרים האהודים על הבריאתנים. איך ייתכן, הם שואלים, שפלא הנדסי כזה ייווצר על ידי סדרה של צעדים קטנים ובלתי מתוכננים? רק מתכנן תבוני יכול היה ליצור צירוף כה מבריק של עדשות המשנות צורה, צמצם מתכוונן, משטח רגיש לאור עם רגישות מדהימה, הכול ארוז בתוך כדור המסוגל להתכוונן במאית שנייה ולשלוח מגה-ביטים של מידע למוח כל שנייה, שנה אחר שנה.

אבל ככל שאנו לומדים יותר על ההיסטוריה של הגנים המעורבים, וכיצד הם פועלים - במבט לאחור בזמן עד לגן הקדמון בבקטריה עיוורת ממנו התפתחו חיות רב-תאיות לפני חצי מיליארד שנה - אנו יכולים להתחיל לספר את סיפורה של הדרך, שבה אזורים רגישים לאור הפכו למכתשים רגישים לאור בעלי יכולת לגלות את הכיוון הכללי שממנו בא האור, ואז, בהדרגה, לרכוש עדשה, תוך כדי שיפור מתמיד של יכולת איסוף המידע שלהן.

עדיין איננו יכולים להסביר את כל הפרטים בתהליך זה, אבל ניתן למצוא עיניים אמיתיות המייצגות את כל שלבי הביניים פזורות בממלכת החי, ויש בידינו מודלים חישוביים המראים שהתהליך היצירתי פועל בדיוק בהתאם לתיאוריה.

כל מה שנחוץ זו שגיאה נדירה, הנותנת לבעל חיים אחד בר-מזל מוטציה המשפרת את הראיה שלה ביחס לבני דורה; אם שינוי זה עוזר לה להעמיד יותר צאצאים מאשר המתחרים שלה, אזי לאבולוציה יש הזדמנות להעלות את הרף ולשפר את תכנון העין בצעד אחד חסר דעת. היות והשיפורים המקריים האלה מצטברים - וזו הייתה ההארה של דארווין - יכולות העיניים להשתפר ולהשתפר באופן אוטומטי, ללא כל מתכנן תבוני.

עם כל ההברקה בתכנון העין, מגלה העין עצמה את מקורותיה עם פגם חושפני: הרשתית בעין הפוכה. סיבי העצב, המעבירים את האותות מהקנים והמדוכים של העין (התאים ברשתית החשים אור וצבע) מונחים מעליהם, וחייבים לעבור דרך חור גדול ברשתית כדי להגיע למוח, ובכך הם יוצרים נקודה עיוורת. שום מתכנן תבוני לא היה עורך או בונה סידור כה מגושם במצלמת וידיאו, וזוהי רק אחת מתוך מאות תאונות, שקפאו בהיסטוריה האבולוציונית, המאשרים את חוסר הדעת של התהליך ההיסטורי-ביולוגי הזה.

אם מבחן מספר שניים עדיין מושך ומשכנע, סוג של אשליה הכרתית שאתה יכול לחוש בעודך מבטל אותה, אתה דומה כמעט לכל אחד אחר בעולם; הרעיון שלברירה הטבעית יש הכוח לייצר תכנונים כה מתוחכמים נוגד לחלוטין את האינטואיציה. פרנסיס קריק, אחד המדענים שגילו את ה-DNA, ייחס בבדיחות-דעת לעמיתו לזלי אורגול את "החוק השני של אורגול": האבולוציה חכמה יותר ממך. ביולוגים אבולוציוניים מופתעים לעתים קרובות מהיכולת של הברירה הטבעית "לגלות" פתרון "מתוחכם" לבעיה המוצגת במעבדה.

אבחנה זו מאפשרת לנו להתייחס לגירסה קצת יותר מתוחכמת של האשליה ההכרתית, המוצגת על ידי מבחן מספר שניים. כשאבולוציוניסטים כמו קריק מתפלאים מפיקחותו של תהליך הברירה הטבעית, הם אינם מכירים בתכנון תבוני. התכנונים המצויים בטבע אינם פחות ממבריקים, אבל תהליך התכנון המייצר אותם נעדר לחלוטין תבונה משלו.

חסידי התכנון התבוני מנצלים את אי-הבהירות שבין תהליך למוצר המובנה במילה "תכנון". עבורם, הימצאותו של מוצר מוגמר (עין מפותחת, למשל) מהווה ראיה לתהליך תכנון תבוני. אבל האבולוציה הביולוגית מראה בדיוק, שהמסקנה המפתה הזאת שגויה.

כן, עיניים נועדו לראייה, אבל הן, וכל המטרות האחרות בעולם הטבע יכולות להיווצר על-ידי תהליכים שבעצמם ללא מטרות וללא בינה. נכון שזה קשה להבנה, אבל כך גם הרעיון שחפצים צבעונים בעולם מורכבים מאטומים שבעצמם חסרי צבע, ושחום אינו מורכב מדברים קטנים וחמים.

באופן פרדוקסאלי, ההתמקדות בתכנון תבוני הסתירה משהו אחר: ריבוי ויכוחים מדעיים סביב האבולוציה. כמעט בכל תחום קיימים אתגרים לתיאוריה מבוססת זו או אחרת. הדרך הלגיטימית לחולל סערה כזו היא להציע תיאוריה חלופית שמנבאית משהו שבבירור מוכחש על ידי התיאוריה השלטת - אבל שמסתבר כדבר נכון, או מסביר משהו שמביך את מגיני הסטטוס קוו, או מאחד שתי תיאוריות רחוקות במחיר של אלמנט כלשהו של ההשקפה המקובלת.

נכון לעכשיו, מצדדי התכנון התבוני לא הפיקו משהו בסגנון הזה; שום ניסוי עם תוצאות המאתגרות הבנה ביולוגית רווחת כלשהי; שום תצפיות של מאובנים או גנומיקה או ביו-גיאוגרפיה או אנטומיה השוואתית, החותרים תחת המחשבה האבולוציונית התקנית.

במקום זאת נוקטים מצדדי התכנון התבוני בתכסיס שמתנהל בערך כך: תחילה, אתה משתמש לרעה, או מסלף, עבודה של מדען כלשהו, אחר-כך אתה מקבל הכחשה זועמת. ואז, במקום להתמודד ישירות עם ההאשמות המיוחסות, אתה משתמש בעצם ההכחשה כראיה לכך שקיימת "מחלוקת" שצריך ללמדה.

שימו-נא לב לעובדה שהתכסיס הזה הוא חסר הקשר. אפשר להשתמש בו לכל נושא. "עבודתה של סמית בגיאולוגיה תומכת בטענה שלי שכדור הארץ שטוח", אתה אומר, תוך סילוף עבודתו של סמית. כשסמית מגיבה עם גינוי על הייצוג הבלתי-הולם והשקרי של עבודתה, אתה משיב משהו כמו: "אתם רואים איזה ויכוח יש כאן? פרופסור סמית ואני שקועים בויכוח מדעי לוהט. צריך ללמד את הויכוח הזה בכיתות בתי הספר". וכאן בא החלק "היפה": לעתים קרובות ניתן לנצל את הפרטים הטכניים של הנושא לטובתך, ולסמוך על כך שרובינו "נפספס" את העיקר בין כל הפרטים המסובכים.

וויליאם דמבסקי, אחד התומכים הקולניים של התכנון התבוני, העיר פעם שהוא גרר את טומס שניידר (ביולוג) להגיב תגובה שדוקטור דמבסקי מתאר כ"עמידה על קוצו של יוד שנראית מגוחכת למשקיפים מבחוץ". מה שנראה למדענים - בצדק - כהכחשה מוחצת על ידי דוקטור שניידר מתוארת לכל אחד כמעט אחר כדקדקנות מגוחכת.

בקיצור, אין כאן מדע. למעשה, מעולם לא הוצגה היפותזה של תכנון תבוני כהסבר חלופי לתופעה ביולוגית כלשהי. עובדה זו עשויה להפתיע אנשים החושבים שהתכנון התבוני מתחרה ישירות בהשערה של תכנון לא-תבוני על ידי ברירה טבעית. אולם הטיעון של שמצדדי התכנון התבונית ש"עדיין לא הסברת את הכול", איננו מהווה תיאוריה חלופית. ביולוגיה אבולוציונית בהחלט איננה מסבירה כל דבר שמביך ביולוגים, אולם התכנון התבוני לא ניסה עדיין להסביר דבר.

כדי לנסח תיאוריה חלופית, צריך "ללכלך את הידיים" ולהציג פרטים עם השלכות שניתן לבדוק. עד כה, עקפו מצדדי התכנון התבוני את הדרישה הזאת לנוחיותם, בטענה שאין להם מושג לגבי זהותו של אותו המתכנן.

כדי להמחיש את החיסרון הזה, נשקול, למשל, השערה דמיונית של תכנון תבוני שיכולה להסביר את הופעתם של בני אדם על פני כדור הארץ:

לפני כשישה מיליון שנה, ביקרו מהנדסים גנטיים אינטליגנטים מגלאקסיה אחרת בכדור הארץ והחליטו שזה יהיה כוכב לכת יותר מעניין יותר אם יהיה בו מין המשתמש בשפה וממציא דתות, למטרה זו הפקיעו כמה קופים והנדסו אותם גנטית כדי לתת להם אינסטינקט לשפה, והגדילו את האונות הקדמיות של מוחם לתכנון ולחשיבה. והדבר הצליח.

אם גירסה כלשהי של תיאוריה זו הייתה נכונה, היא הייתה יכולה להסביר איך ומדוע שונים בני-אדם מהקרובים שלהם, והייתה מפריכה כל תיאוריה אבולוציונית מתחרה שנחקרת.

אגב, עדיין הייתה נותרת הסוגיה כיצד נוצרו מהנדסים גנטיים אינטליגנטים אלה בכוכב האם שלהם. אולם בינתיים אנחנו יכולים להתעלם לחלוטין מסיבוך זה, כי לא קיים שמץ של ראיה התומכת בתיאוריה זו.

אבל הנה משהו שקהילת התכנון התבוני אינה רוצה לדון בו: לאף תיאורית תכנון תבוני אחר אין יותר ראיות משיש לזו. למעשה, לתיאוריה המאולצת שלי יש יתרון שבעקרון היא ניתנת לבדיקה: אנחנו יכולים להשוות בין הגנום האנושי לזה של השימפנזה, ולחפש סימנים מובהקים של התערבות בידי מהנדסים גנטיים מגלקסיה אחרת. מציאה של מין "מדריך-משתמשים" משובץ באלגנטיות בתוך ה"DNA זבל", שמרכיב את רוב הגנום האנושי, הייתה מהווה צעד מזהיר המזכה בפרס נובל את חבורת התכנון התבוני. אבל גם אם הם מחפשים, הם טרם מצאו משהו שניתן לדווח עליו.

ראוי לציין, שקיימות מחלוקות מדעיות ממשיות רבות בביולוגיה שעדיין לא מופיעות בספרים או בכיתות הלימוד. המדענים המשתתפים בויכוחים כאלה מתחרים בינם לבין עצמם בקהילות המומחים הרלוונטיים בכתבי עת מדעיים, ועל הכותבים והעורכים של ספרי הלימוד לשפוט אילו ממצאים הגיעו לדרגת המקובלות - לא אמת - שהופכת אותם לראויים לעיון רציני של סטודנטים ותלמידי תיכון.

אם כן - היכנסו לתור, מתכננים תבוניים. היכנסו לתור אחרי ההשערה שהחיים התחילו על המאדים והועפו משם על ידי התנגשות קוסמית. היכנסו לתור אחרי השערת הקוף הימי, השערת מקור המחוות של השפה, וההשערה ששירה באה לפני דיבור, אם להזכיר רק חלק מההשערות המפתות המוגנות באופן פעיל, אבל שטרם נתמכו בידי עובדות יבשות.

מכון דיסקברי (The Discovery Institute) - הארגון השמרני שעזר לפרסם את רעיון "התכנון התבוני", מתלונן שחבריו זוכים ליחס עוין מכתבי העת המדעים המקובלים. אבל עוינות המימסד אינה המכשול האמיתי לתכנון תבוני. אילו תכנון תבוני היה רעיון מדעי שהגיע זמנו, היו מדענים צעירים מתרוצצים במעבדות, מתחרים על הזכייה בפרס נובל, המובטח לכל אחד שיצליח להפריך הנחה משמעותית כלשהי של ביולוגיה אבולוציונית עכשווית.

זוכרים את ההיתוך הקר? הממסד היה עוין ביותר להשערה זו, אבל מדענים בכל העולם נחפזו למעבדותיהם במאמץ לחקור את הרעיון, בתקווה להשתתף בתהילה אם זה יתברר כנכון.

במקום לבזבז יותר ממיליון דולר לשנה בפרסום ספרים ומאמרים לציבור הרחב ובפעילויות יחצניות שונות, צריך מכון דיסקברי לממן כתב-עת אקדמי משלו. כך יוכל הארגון להגשים את מה שהוא מתיימר להיות: המגן האמיץ של כופרי המוסכמות המורדים במימסד.

במקום זאת, נכון לעכשיו, התאוריה שהם מקדמים היא בדיוק מה שטוען ג'ורג' גילדר, המקושר למכון דיסקברי זמן רב: "לתכנון תבוני לכשעצמו אין שום תוכן".

היות ולא קיים כל תוכן, אין שום "מחלוקת" שצריך ללמד בשיעורי הביולוגיה. הנה אפוא נושא טוב לקורס תיכון בנושא אקטואליה ופוליטיקה: האם תכנון תבוני היא מתיחה? ואם כן, כיצד היא בוצעה?

דניאל דנט, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת טאפט, הוא מחברם של הספרים "החופש מתפתח" ו"רעיונו המסוכן של דארווין".


ספטמבר 2005


חברים ב- עוצב על ידי