אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
עם אחד גיוס אחד
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

מענה לעשר טענות בנושא אלוהים, יהדות, מדע ואבולוציה

מאת ניצן (G+)

בשנים האחרונות גבר מאד זרם ההתכתבויות אלינו בנושאים של אמונה ומדע. "פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים" אומר הפתגם הידוע. ואכן באופן כמעט קבוע מועלות אותן טענות שחוקות שוב ושוב, כל פעם מחדש, בכל פעם עם התלהבות ולהט, כאילו גילה המתכתב הטרי את סוד היקום.

טענות רבות סובבות סביב נושאי "אלוהים", יהדות, מדע ואבולוציה - ובעיקר סביב קשרים שונים ומשונים ביניהם. אספתי כאן מעט מהטענות שמגלות נטייה לחזור על עצמן, מן הסתם בעידודם של מספר מטיפים דתיים מוכשרים. חלק מהתשובות המופיעות כאן עושות שימוש גם בסיכומים דומים שהופיעו כבר בעבר באתר 'חופש', כגון 'ט"ו תשובות להבלים בריאתניים' של ג'ון רני או 'מענה לעשר טענות שכיחות על אמונה דתית' ו'מה כל כך מיוחד בשיטה המדעית?' של עזרא רזניק.

1. מדע נחות מדת: רוב המדענים אינם מכירים כלל את הדת ולא מבינים בה, אפילו מסלפים אותה. הדת עתיקה יותר מהשיטה המדעית ועברה הרבה יותר "עיניים", ולכן היא נכונה יותר. במיוחד המדע חוטא כאשר הוא מנסה לחקור את התורה בכלים "מדעיים".

השיטה המדעית אינה "פוסלת" טקסטים דתיים (של אף דת ומסורת) והמחקר המדעי אינו מתעלם ממסורות דתיות למיניהן (כולל היהודיות). המדע פשוט מסתכל על הטקסטים והמסורות, כ"עוד ראייה" מתוך רבות, כגון מימצאים ארכיאולוגיים, פוליטיקה של העת העתיקה, ניתוחים לשוניים, ואפילו מבנה המוח האנושי. בנוסף, השיטה המדעית מביאה בחשבון גם את הידע העצום שנצבר באשר לעצם תהליכי היווצרותם והתפתחותם של מסורות ושל טקסטים דתיים. והמדע נוהג כך באופן אובייקטיבי, ללא משוא פנים וללא מטרה מסומנת מראש. לאור כל זאת, בהכרח, מסקנותיו נכונות יותר מאשר "מסקנות דתיות" של כל מסורת דתית ספציפית, אשר נותנת משקל עצום ורב לטקסטים דתיים על פני כל מימצא אחר, וגם מסמנת מטרות מראש. אין בכך לומר שהמדע יודע הכל, אבל בכל הנוגע לעובדות ולמציאות, תורה מדעית מוסמכת תגיע למסקנות שהן בוודאי יותר נכונות מאלה שמספקת אמונה דתית.

בשיטה המדעית לומדים וחוקרים גם נושאים הקשורים לדת עצמה - יהדות למשל. בניגוד ללימודים בסביבה דתית, שמכפיפים את עצמם למיגבלות דתיות - בסביבה מדעית נלמדים ונחקרים גם נושאים שלומדים מאמינים דתיים, וגם נושאים שאינם כפופים למיגבלות אלה (ושלרוב אינם נלמדים כלל ע"י מאמינים דתיים). כתוצאה מכך, הידע הנצבר לקוח ממקורות רבים יותר, שכוללים גם את המקורות הדתיים.

לדוגמה: טיעונים רבים בדתות שונות בכלל, וביהדות בפרט, מציגים למאמין את "התמונה הנוכחית" - ללא הצגת ההיסטוריה של התפתחותה. כדי לנהל דיון פורה, חייבים ללמוד להבחין בין עובדות מדעיות לבין מסורת דתית. מסורות מתפתחות במשך תקופות ארוכות יותר או פחות. לפעמים חלקם של הדברים מבוססים אפילו על עובדות היסטוריות אמיתיות, אך הדברים מגיעים לידי קיצוניות בעיקר כאשר "התמונה הנוכחית" מכילה אמירות מסוימות באשר להיסטוריה - אמירות שהן בעצמן התפתחו בהיסטוריה שונה מזו שהן מתארות. במקרים כאלה, דווקא המקורות שאינם כפופים למיגבלות דתיים מציגים את התמונה הנכונה יותר (דוגמאות: ההיסטוריה של התפתחות סיפור יציאת מצריים, ההיסטוריה של התפתחות סיפור נס חנוכה, או "שרשרת המסירה" היהודית - שהיא בעצמה מסורת אשר התפתחה בהדרגה במהלך מאות שנים, וחקר תהליך התפתחותה הוא הדבר הנכון מציאותית).

אין פה שום "סילופים", למעט בפיהם של מי שאינם מוכנים להכיר במסקנות מסוימות. התיאור שמשתמשים בו לעתים דתיים, כאילו החוקר החילוני "לומד מאתרי כפירה" הוא בבחינת הפוסל במומו, שהרי "ספרי הטבע המפורסמים ... ראוי להמנע מהם אם הם מתאמצים לעקור עיקרי תורתנו הקדושה" (ר' יצחק בר ששת). רק לאחרונה (חנוכה תשע"ג) זכינו לפירסום בעיתונות החרדית בנושא זה בדיוק: "המתיוון המודרני הוא מי שמחיל קריטריוני מדעי החומר - פיזיקה, כימיה, ביולוגיה וכו' - על ניתוח ספרות חזל" (הרב אליהו זייני בחוברת 'מעיני הישועה'). אם ברצונו של מישהו לכנות פיסיקה, כימיה, ביולוגיה וכו' כ"כפירה", זו זכותו. בוודאי אין זה הופך את שלל טיעוניו לנכונים יותר.

"הוכחות" ו"מסקנות" באשר למציאות אינם לחם חוקה של הדת, אלא של המחקר המדעי. כל נסיון לבסס טיעונים דתיים על מערכת של הוכחות ומסקנות הוא סוג של "גול עצמי" - גם פלישה לטריטוריה זרה, וגם הצהרה כי אמונתו של הדובר "תלויה בדבר" וזקוקה להוכחות.

2. מדע הוא פוליטיקה: השיטה המדעית מערבת המון פוליטיקה, השקפת עולם אישית, דעות ואינטרסים אישיים. במדע יש "אסכולות" רבות ומנוגדות. עובדה שיש מדענים הטוענים אחרת (ובפרט מדענים המאמינים באלוהים), אבל מתעלמים מהם בכוונה.

טיעונים אלה מצביעים על הבלבול בין "תורה מדעית מוסכמת" לבין דעותיו הפרטיות של אדם זה או אחר.

זכותו של כל אדם - רב, דוקטור, או מנקה רחובות - שתהיה לו דעה בנושאים שונים, לפעמים אפילו עקב ניסוי או בדיקה שהוא ביצע. יתר על כן, כמעט תמיד יימצאו אנשים פרטיים, חלקם אפילו ידועים, שיאחזו בדעות שונות ומשונות, ולא תמיד מסיבות "כשרות" - זהו טבעו של האדם. אין זה הופך את דעתו והרצאותיו של כל אחד לתורה מדעית מוסכמת המקובלת על כלל הקהיליה המדעית והאקדמיות למדעים בעולם.

בדיוק כדי שזה יקרה, מכילה השיטה המדעית מנגנונים נוקשים הדורשים שלבים רבים, ובאים לנטרל פוליטיקות ודעות אישיות של הפרט, ולהגיע למסקנות אובייקטיביות על סמך מימצאי אמת וניסויי אמת חוזרים ונשנים, בסביבות שונות ובזמנים שונים, בדיקה צולבת של מחקרים ע"י גופים מרוחקים ובלתי תלויים, ועוד, ולא על סמך דעת היחיד.

בנוסף, מנסה השיטה המדעית להתגבר על מוגבלויות של חושינו ומוחנו, בעזרת טכניקות כגון הסתמכות על כלי מדידה, והסקת מסקנות באמצעות ראיות עובדתיות וחישובים מספריים (ולא באמצעות רגשות ותחושות).

האקדמיות למדעים ברחבי העולם הן הגוף המייצג של "כלל המדענים", ופירסומיהן הרשמיים מייצגים את מסקנות המדע המבוססות, בכל נושא ותחום.

אם הבחינה של מישהו לקבלת מסקנה היא ש"מאה אחוז מבעלי תואר אקדמי יסכימו" איתו, הרי הוא חייב קל וחומר לוותר מיידית על כל הטיעונים הדתיים: בריאת העולם, המבול, יציאת מצריים, סיפור מגילת אסתר ועוד ועוד. במקרים אלה, לא רק שיש מדענים חריגים לקהיליה המתנגדים לנכונות הסיפורים, אלא להיפך, רק חריגים מסכימים עם נכונותם... וזאת, למרות שכולם כבר בחנו ומכירים את הטקסטים המוכרים.

ההסתמכות הסלקטיבית על ראיות מדעיות היא מאפיין של הטפה דתית. בכל עת שנמצאת פיסת ראייה המוסיפה לאמינותו של סיפור תנכ"י כלשהו, או דעה מדעית מנוגדת להיבט כלשהו של האבולוציה - חלקים גדולים של הקהילייה הדתית חוגגים. לפתע הופכים כולם למומחים ולמדענים, אבל נראה שבדרך זו או אחרת הם שוכחים מה יש לרובו של העולם המדעי לומר, וכיצד מסיקה הקהילייה המדעית מסקנות.

אין במדע "קונספירציה" להסתרת דברים. הכל גלוי ומוצג לעין כל. המסקנות של כלל האקדמיות למדעים ברחבי העולם מבוססות על השיטה המדעית, ולא על קונספירציות מוזרות. אכן השיטה המדעית לא מקבלת כל כך בקלות הפרכות למסקנות קודמות, וטוב שהיא עושה כך. לעומת זאת, כאשר משהו נכון, הוא מתקבל לבסוף אפילו אם הוא מתנגש במסקנות קודמות, וכמובן שככל שתורה מדעית מבוססת יותר - כך צריך הרבה יותר מאיזה סרטון ביו-טיוב כדי להפריכה.

הצד הדתי לטיעון זה מכיל סוג של "משחק מכור מראש" במובן של: "אם מתקבלות טענות חדשות, הרי שהמדע סותר את עצמו ולכן אינו אמין. אם לא מתקבלות טענות חדשות, הרי שיש כאן איזו קונספירציה להשתיק את מי שדעותיו שונות." האמת, כמו תמיד, היא באמצע: טענות חדשות מתקבלות לאחר בחינה נאותה, אם וכאשר הן מתגלות באופן מבוסס כנכונות, ובזאת גדולתו של המדע.

הרוב העצום של "נסיונות ההפרכה" המועלים בדיונים מסוג זה, מקורם בדרך כלל בארגונים דתיים (לרוב נוצרים), שמשרבבים נושאים של אמונה דתית לטיעוניהם, ובאינספור אתרי הטפה אינטרנטיים שמעתיקים תוכן זה ביניהם. פה ושם ישנם גילויים אמיתיים, אבל אלו אינם נוהגים להיות מוצגים בסרטונים מגמתיים, ואינם מפריכים תורות שכבר בוססו לפני ולפנים, כמו האבולוציה למשל. ובכלל, לצטט גילויים מדעיים (נכונים או לא) כדי להתנגח במדע עצמו, זה סוג של לירוק לבאר שאתה שותה ממנה. אם אתה מאמין ל"מדענים", אל תחטא בלבחור בקפידה את הבודדים שמתאימים לך.

פעמים רבות מגוייסים לטיעון "המדענים המאמינים באלוהים" מדענים בעלי שם עולמי, כניוטון או אינשטיין. כאשר אנו דנים בתקופות העתיקות יותר של ראשית התפתחות השיטה המדעית (תקופת ניוטון) - הידע האנושי כמו גם האווירה הכללית (באירופה) היו שונים לחלוטין, ורבים ניסו עדיין לקשור אלמנטים מתחום הדת עם תגליות מדעיות. כהערת אגב, אם יהודי דתי כלשהו מתרשם מאד מאמונתו של אייזק ניוטון, הרי שהלה היה (בהתאם לסביבתו ולחינוך שקיבל) מאמין נוצרי, וקשה להאמין שהמתרשם בא לקדם בדבריו את האמונה בישו וב"מריה הקדושה".

באשר לאלברט איינשטיין, הוא דמות מצוטטת רבות, במיוחד מאז שאינו חי כבר ואינו יכול עוד לדבר בשם עצמו. לפנים, כאשר היה יכול עדיין להגן על דעותיו שלו, הנה מה שהיה לו לומר על אנשים המצטטים אותו:

"אני מאמין באלוהים של שפינוזה, אשר מגלה עצמו בהרמוניה המסודרת של הקיים, ולא באלוהים שמעסיק עצמו בגורלות ומעשים של בני אדם ... היה זה, כמובן, שקר מה שקראתם אודות הכרתי הדתית, שקר שחוזרים עליו באופן שיטתי. אינני מאמין באלוהים אישי ומעולם לא הכחשתי זאת, אלא הבעתי זאת בבירור. אם יש בי משהו שיכול להיקרא דתי, הרי זו ההערצה הבלתי מוגבלת למבנהו של העולם, עד כמה שהמדע שלנו יכול לגלותו."

"דברי האלוהים הם עבורי לא יותר מאשר הביטוי והתוצר של חולשות אנושיות, התנ"ך הוא אוסף אגדות פרימיטיביות, גם אם ראויות לכבוד, שהן ילדותיות למדי. כל פרשנות שהיא, לא משנה כמה שנונה תהיה, לא תשנה זאת עבורי ... בשבילי, הדת היהודית, כמו כל האחרות, היא התגלמותן של האמונות הטפלות הילדותיות ביותר. ולעם היהודי אליו אני משתייך בשמחה, ואשר לאופיו יש לי קירבה עמוקה, אין שום תכונה שונה מאשר לכל עם אחר. ככל שנסיוני מגיע, הם אינם טובים יותר מכל קבוצה אנושית אחרת, למרות שהם מוגנים מהמחלות הגרועות ביותר באמצעות העדר כוח. מלבד זאת, אינני יכול לראות כל דבר 'נבחר' בהם."

קל לחפש (וגם למצוא) כיום ציטוטים של "מומחים", כמעט בכל נושא וכיוון. מקורם של ציטוטים מסוגים אלה הוא בדרך כלל אחד מכמה: מדענים מתקופות עתיקות בהן האמונה הדתית היתה עדיין רווחת בקהילתם, או מיעוט חריג של מדענים דתיים בני ימינו, או ציטוטים שהוצאו מהקשרם וחוטאים לכוונת מחבריהם, ולפעמים בכלל טקסטים שנועדו במקורם לצרכי הומור.

למקדמי היהדות האורתודוקסית שבין הקוראים: רק לשם ההדגמה השקענו דקות ספורות בחיפוש ציטוטים של "מדענים" בנושא הנצרות דווקא. הנה, אם אתם מתעקשים לזרוק לפח את מסקנות השיטה המדעית, ולאמץ אמירות ספציפיות של עסקני מדע שונים, בוודאי תתנצרו לאחר קריאת הדברים הבאים:

יוהנס קפלר, מהמפורסמים באסטרונומים ובמתמטיקאים בכל הזמנים:

"אני מאמין אך ורק בעבודתו של ישו הצלוב. בו אמצא את מקלטי ואת נחמתי."

סר אייזק ניוטון, מגדולי המדענים בהיסטוריה האנושית:

"... הקדוש ביותר יימשח למלך, הוא אשר מכונה לכן בשם 'המשיח', או הצלוב."

ד"ר אנדרו פינסנט, ד"ר לפילוסופיה ובוגר מדעי הפיזיקה, חבר המכון האנגלי לפיזיקה:

"כפי שישו עצמו הזהיר אותנו, רבים יבואו בשמו ויאמרו 'אני הצלוב', והם יטעו רבים שלא לדרך הנכונה."

הארכיאולוג רון ווייאט, בעל תואר ברפואה:

"הדם הזה שמצאתי הכיל 23 כרומוזומים מהאם ורק כרומוזום Y אחד. זכרותו נקבעה על ידי כרומוזום Y בודד זה שהגיע ממקור לא אנושי... זה הדם של המשיח שלכם!"

פרופ' ארווין שרדינגר, חתן פרס נובל לפיזיקה, מבכירי המדענים בכל הזמנים וממפתחי תורת הקוונטים:

"אינני פוגש באלוהים בזמן ובמרחב -- כך יאמר המדען הכן. ועל כך הוא ננזף על ידי אלה שבמדריך הנצרות שלהם כתוב: אלוהים הוא ישות רוחנית."

פרופ' ארתור ווילדר סמית, זואולוג וכימאי, חבר האגודה המלכותית האנגלית לכימיה:

"אני, כמדען, חייב להתבסס על מקורות מידע ... אני מאמין שאלוהים התגלה בישו ... כתבי הקודש מלמדים באופן פשוט לחלוטין, וזה מסתדר היטב עם המדע שלי, כי מי שעשה כל זאת כינה את עצמו 'דברי האל'. דברי האל היו ישו. ישו כינה את עצמו 'הבורא' שיצר הכל."

פרופ' ברוס ליטל, פרופ' לפילוסופיה ודובר בכנסים מדעיים רבים באירופה:

"העובדה שישות נקבעת על פי תמצית מהותה מוצאת תימוכין בהבנה מי היה ישו ובשיקולים למה הופך את ישו לאל-אדם."

פרופ' פרנק טיפלר, פרופ' לפיזיקה מתמטית ומבנה היקום:

"מעולם, בחלומותי הפרועים ביותר, לא דמיינתי שיום אחד אכתוב ספר המתיימר להוכיח כי הטענות המרכזיות של התאולוגיה היהודו-נוצרית נכונות למעשה, ושטענות אלה הן מסקנות ישירות מחוקי הפיזיקה כפי שאנו כיום מבינים אותם ... כוכב בית לחם היה סופרנובה בגלקסיה של אנדרומדה, והיה כה חיוור עד כי יכול היה להיראות רק על ידי אסטרונומים מקצוענים, כמו שלושת החכמים המוזכרים בברית החדשה."

ד"ר צ'ארלס פארקר, מומחה לרפואה ווטרינרית, ופעיל במשרד החקלאות האמריקאי:

"למרות שאנשים היו ספקנים באשר לכתבי הקודש בעבר, ההיסטוריה והארכיאולוגיה אישרו שוב ושוב את הפרטים של דברי אלוהים ... כאשר אדם שם את מבטחו בישו, הוא נולד מחדש וחטאיו נמחלים לו לחלוטין."

3. המדע סותר את עצמו: השיטה המדעית משנה כל הזמן את מסקנותיה. חדשות לבקרים מתפרסמים גילויים חדשים שסותרים את הקודמים.

תופעות בטבע הן מורכבות מאד. פעמים רבות המדע מגלה מסקנה אחת שלא היתה ידועה קודם (למשל: שחומר מסוים מחסל חרקים מסוימים), ובהמשך הוא מגלה מסקנה אחרת שלא היה ידועה קודם (למשל: שאותו חומר מזיק גם לבני אדם). בשני המקרים המדע התקדם, אבל לצופה מן הצד זה נראה כאילו הוא סותר את עצמו.

השיטה המדעית מעמידה להפרכה כל מסקנה שלה, כולל כאלה שכבר עברו את המשוכות הרבות של קבלתן על הכלל. לעתים רחוקות מאד יכול לקרות שיתגלו טעויות גם במסקנות שהיו בשלבי קבלה מתקדמים על כלל הקהיליה המדעית. לעתים רחוקות מאד מאד המדע "הופך" מסקנות קודמות. מרבית העדכונים הם תוספות על והכללות של מסקנות קודמות.

אמיתות "מוחלטות" הן אך ורק מתחום המתמטיקה, שם דברים נכונים או בלתי-נכונים באופן מוחלט. כל השאר מוכחים ברמות סבירות שונות. כאשר רמת הסבירות גבוהה מאד, וכאשר דנים במסקנות שעברו את המשוכות והתקבלו על דעת כלל הקהיליה המדעית, אזי באופן מעשי מתייחסים לדברים כעובדות (לדוגמה: האבולוציה של הצמחים ובעלי החיים). ובוודאי שמסקנות שעברו תהליכים כאלה - מבוססות יותר ואובייקטיביות מכל מסקנה סותרת אחרת שלא עברה תהליכים דומים (בין שהיא באה ממקור דתי או אחר).

טעות היא להתייחס לתהליך המאפשר תיקון כתהליך נחות (ורבים משתמשים בשגגה או במזיד בטיעון זה). נהפוך הוא: רק תהליך כזה יכול להגיע למסקנות נכונות יותר. תהליך שמניח מראש שהצדק המוחלט איתו ושאין בו טעויות, מכריז מראש על טיעוניו כ"אמונה" ולא כמסקנות רציונליות. במובן זה הן מוצקות הרבה הרבה פחות מאשר מסקנות מדעיות.

כמו בטיעון הקודם, כך גם כאן, הצד הדתי לטיעון זה מכיל סוג של "משחק מכור מראש" במובן של: "אם מתקבלות טענות חדשות, הרי שהמדע סותר את עצמו ולכן אינו אמין. אם לא מתקבלות טענות חדשות, הרי שיש כאן איזו קונספירציה להשתיק את מי שדעותיו שונות." האמת, כמו שנאמר, היא באמצע: השיטה המדעית לא מקבלת כל כך בקלות הפרכות, וטוב שהיא עושה כך. עם זאת, כאשר משהו נכון, הוא מתקבל לבסוף, אפילו אם הוא מתנגש במסקנות קודמות - עובדה שמאמינים דתיים רבים משתמשים בה כדי להציג את התקדמות המדע כאילו היתה סוג של אי יציבות.

אך מעבר לכל זאת: אם א' ו-ב' מתווכחים, מדוע זה אומר ש-ג' צודק? נניח לצורך העניין שבנושא מסויים קיים דיון בין שתי גישות מדעיות שונות... מה פתאום יש להסיק מכך שגישה שלישית, דתית, שמבוססת פחות משתיהן על מחקרים וראיות, היא הצודקת לפתע?

4. המדע מתקרב ליהדות: ככל שהמדע מתקדם יותר הוא מתקרב ליהדות. כל תגליות המדע כבר הופיעו מזמן בתורה ובפרשנויותיה השונות. בימינו מתחילים מדענים לגלות דברים שהיו ידועים מזמן בתורה. המדע מוכיח שוב ושוב את אמיתות התורה.

זה מסוג הטיעונים שנאמרים לאנשים בסמינרים להחזרה בתשובה, אבל אינו יותר מ"מכבסת מילים". בפועל מה שקורה זה התהליך ההפוך: הדת ממציאה כל הזמן פרשנויות ותירוצים שונים, כדי להציג מסקנות מדעיות הסותרות אותה - כאילו אינן כאלה (האמת היא שדי קל להמציא תירוצים כאלה - נסו בעצמכם ותראו שמאד קל להצדיק כמעט כל סתירה בכל דת עם מעט הסברים יצירתיים).

שנים ארוכות, יהודים דתיים רבים "למדו" כביכול מדע מתוך טקסטים דתיים (בעיקר התלמוד), והסיקו "מסקנות מדעיות" באמצעות תהליך של השוואת דברי רבנים, במקום על ידי בדיקת הנושאים הנדונים במציאות עצמה. אמנות זו של "ניסוי מחשבתי" היתה נפוצה מאוד כתחליף עיקרי של מחקר מדעי מודרני.

מנקודת מבט מתמטית טהורה (תוך שימוש במושגים מתורת האינפורמציה של שאנון, למי שמכיר), אין מספיק סיביות - 'ביטים' - של מידע בתורה כדי לכסות את כל הידע המדעי המודרני אשר חלקו כולל גם את המחקר המדעי של התורה עצמה.

הטיעון של "המדע מתקרב ליהדות" הוא למעשה: "אני בוחר לי באופן בררני מגילויי המדע רק את אלה שאינם מהווים בעייה מבחינה דתית, ובאשר לאחרים - לחלקם אני ממציא תירוצים כדי ליישב את הסתירה, ואת האחרים אני דוחה כפוליטיקה." אם הסכמת שהשיטה המדעית היא דבר שניתן להסתמך עליו, אל תקבל את מסקנותיה באופן בררני - רק את אלה שאתה רוצה. הבה נתחיל בכך שתקבל את אחת המסקנות המבוססות ביותר, בדבר מוצא האדם ממיני בעלי חיים שקדמו לו - לא ממש "מתקרב ליהדות". אם אתה מסתייג מתורות מדעיות מקובלות (אבולוציה, יחסות), מדוע אתה מתהדר באיזכורן כביכול בכתבים יהודים עתיקים?

מי ש"חופר" בכתבים עתיקים, יכול עם מעט יצירתיות "למצוא" שם דברים רבים שיחפש. צירוף מילים אחד ניתן לפירוש "כאילו" הוא דן בתורת היחסות. מצירוף מילים אחר, עם קצת מאמץ, ניתן להבין "כאילו" הוא מסביר שכדור הארץ מסתובב, "חיות גדולות" יכולות להתפרש כדינוזאורים, רעל - כחיידקים או וירוסים, וכו' וכו'. זהו משחק נחמד שכל אחד יכול לבצע כמעט עם כל טקסט עתיק וארוך מספיק, ואנשים אכן מצליחים ב"אמנות" הזאת בדתות ובתרבויות שונות (כל אחד כמובן עם הטקסטים שלו והדת שלו). וכל "המציאות" הללו של ידע קדום כביכול - נעשות רק לאחר שמתגלים הדברים על ידי המדע, והתורה המדעית הרלוונטית כבר מבוססת ומקובלת, ואף פעם לא לפני כן.

משחק מסוג דומה, אם כי מעט אחר, כולל נסיונות לקחת עובדות פשוטות שכן היו ידועות עוד בזמן העתיק (כגון עובדות פשוטות לגבי עולם החי והצומח, או עובדות אסטרונומיות קלות למציאה וחישוב), והצגתן כאילו היו ידע מופלא שהקדים את המדע המודרני.

5. אבולוציה היא רק תיאוריה: האבולוציה אינה נחשבת לעובדה מוכחת - היא רק "תיאוריה" ומדענים רבים בכלל אינם מכירים בה.

מי שאומר כך הוא חסר ידע בנושא או שהוטעה. האבולוציה כבר עברה מזמן את כל השלבים והמשוכות של תיאוריה מדעית מוסכמת, ובאופן מעשי היא מוסכמת כעובדה מדעית בקרב הקהיליה המדעית וכלל האקדמיות למדעים בעולם (כמו למשל תורת היחסות, או המסקנות באשר למבנה מערכת השמש).

כמו בכל נושא מדעי גדול, כך גם באבולוציה קיימים כמובן מגוון רחב של נושאי-משנה וענפים ספציפיים שעדיין נחקרים ועדיין מתנהלים לגביהם ויכוחים (וטוב שכך), אבל הנושא הראשי עצמו כבר מזמן אינו תחת ויכוח, כולל המסקנה לגבי מוצאו של האדם ממינים קודמים לו השונים ממנו. לטעון כיום שהאבולוציה אינה עובדה, זה כמו לטעון שסיבוב כדור הארץ סביב השמש אינו עובדה.

הטיעון המקומם הזה, מקודם על ידי גורמים דתיים, ונשען גם על לחצים פוליטיים שחוסמים במקומות רבים לימוד הולם של הנושא בבתי ספר. בגלל הטיעון הזה הוציא הפאנל הבין-אקדמי לסוגיות בינלאומיות (רשת עולמית של אקדמיות למדעים) בשנת 2006 הצהרה (ראו גם כאן) המבהירה חד-משמעית את הנושא, וחתומה על ידי אקדמיות למדעים מכל רחבי העולם, כולל כמובן הישראלית, האמריקאית ועוד רבות.

ההכרה הבינלאומית באבולוציה וב"מורשתו" של צ'ארלס דרווין היא גורפת. דיוקנו מתנוסס על שטרות כסף. אוניברסיטאות, פארקים וערים שלמות נקראים של שמו.

רבים מבלבלים את המונח המדעי "תיאוריה" עם המונח הנפוץ "השערה". בלשון מדעית, "תיאוריה" אינה "השערה", כי אם רחוק מכך, למעשה להיפך: היא ההסבר המקובל והטוב ביותר שקיים לאוסף גדול של עובדות מדעיות, מבלי שקיימת עובדה אחת הסותרת אותה. התיאוריה מתארת איך ומדוע כל העובדות הרבות קרו או קורות. יצירת תיאוריה מוסכמת היא תהליך ארוך המבוסס על כמות אדירה של עובדות. האבולוציה נחשבת לתיאוריה מוסכמת לאחר ששרדה רבבות עובדות שונות המאשרות אותה לאורך קרוב למאתיים שנות מחקר מאומצות, ואף לא עובדה אחת הסותרת אותה. מבחינה מדעית - תיאוריות כאלה נחשבות כאמת מדעית (בדומה לתיאוריות אחרות: תיאורית היחסות, תיאורית הקוונטים, התיאוריה המסבירה את סיבוב כדור הארץ ושאר כוכבי הלכת סביב השמש, ואחרות).

בהקשר זה מומלץ לקרוא את ספרו הארוך של פרופ' סטיב ג'ונס "כמעט כמו לווייתן", המציג בין השאר אלפי עובדות וראיות מרתקות לאבולוציה.

רבים שאינם מכירים את הנושא לעומקו מנסים לטעון לחוסר במימצאים מתאימים, מחסור בראיות לגבי "שלבי ביניים" ביצורים או באיברים שונים, או מביאים כדוגמה את הבעייתיות לכאורה שבהתפתחות הדרגתית של איברים מורכבים כמו העין למשל. בפועל אנו כבר מכירים כיום כמות עצומה של ראיות (גם מאובנים וגם בעלי חיים אמיתיים) העונים לטיעונים הללו. כדוגמה, אנו מכירים בעלי חיים שונים בשלבי התפתחות שונים של עיניים, או מאובנים רבים שהתגלו ובהם ניתן לחזות, אשר מדגימים את שלבי הביניים בין האדם המודרני (ה"הומו-סאפיינס") לבין אבות אבותיו הקופים הקדומים. האדם בוודאי דומה הרבה יותר לקוף מאשר לעפר ממנו הוא כביכול נוצר על פי האגדה הדתית המערבית. איש אינו "מסתיר" את המימצאים הגלויים לעין כל, ואיש לא יצר אותם בכוונה להונות (למעט, אגב, מקרי ליצנות בודדים שהתפרסמו בעבר).

6. מיקרו-אבולוציה: יש במציאות אבולוציה, אבל רק "מיקרו-אבולוציה", שזה תהליך שאינו סותר דבר בדת. רבים שוגים ומשליכים מה"מיקרו" על ה"מאקרו".

כאמור בטיעון הקודם, אבולוציה - הן ברמת המיקרו והן ברמת המאקרו - היא תיאוריה מוסכמת ומלווה בראיות למכביר. ניתן כיום לחזות במאובני אמת רבים המייצגים שלבים בהתפתחות מאקרו - לא מיקרו - של בעלי חיים שונים, כולל המין האנושי.

האבחנה בין "מיקרו-אבולוציה" לבין "מאקרו-אבולוציה" היא סוג של הטפה דתית, שנוצרה בשנים האחרונות על ידי מטיפים דתיים כדי לנסות וליישב בין גילויים מדעיים לבין אמונה דתית. לאורך פרקי זמן גדולים בהם מדובר (מאות מיליוני שנים), גם מיקרו אבולוציה הופכת ל"מאקרו". לוויתנים התפתחו - ככל הידוע לנו - מזאבים, וציפורים מדינוזאורים. ובכל המקרים האלה ואחרים לא מדובר ב"רעיונות" אלא במימצאים, ולא תמיד רק במאובנים - גם במימצאים מתחום הגנטיקה, חקר האיברים הפנימיים, חקר האקלים ועוד.

מעניינת במיוחד ההשפעה של המיקרו על המאקרו, גם במוטאציות מיידיות יותר. בבעלי חיים רבים, שינויים בגנים בודדים יכולים לגרום לכך שחלקים גדולים של הגוף יכפילו את עצמם, ויובילו להופעת בעל חיים חדש בעל רכיבים נוספים. בנייה של כל רכיב בפני עצמו דורשת אלפי גנים, אולם פקודה אחת פשוטה מגן או גנים בודדים יכולה להכניס לפעולה את כל התהליך הזה.

גם חקר המאובנים וגם חקר הגנים מוכיחים לנו כי האבולוציה יוצרת מינים חדשים של ממש כל הזמן (בניגוד לטיעון של "מיקרו" אבולוציה) - ראו למשל כאן. בין שלל הדוגמאות אנו רואים ראיות רבות לבעלי חיים עם מוצא קדמון משותף, שהופרדו גיאוגרפית בעבר עקב כוחות חיצוניים (התייבשות אגמים, הפשרת קרחונים, תנועת יבשות, וכו'), והתפתחו כל אחד בנפרד באופן כה שונה - עד כי כיום מדובר במינים שונים. במקרים מסוימים השוני הוא קטן אך כבר כולל את אי-היכולת להזדווג יחדיו ולהביא צאצאים חדשים (זו ההגדרה הביולוגית המקובלת של "מין שונה"). במקרים אחרים מדובר בשינויים משמעותיים בגודל, צורה וכו'. מינים של בעלי חיים נכחדים כל הזמן, במיוחד במהלך אסונות גלובליים בהיסטוריה של כדור הארץ. אילו לא היו נוצרים מינים חדשים, היתה כמות המינים הולכת ומידלדלת בהתמדה.

בכל המקרים הללו מדובר בהתפתחות של בעלי חיים שעל פי המימצאים לא היו קיימים קודם לכן. הנושא בא לידי ביטוי באופן מהיר יותר בחד-תאיים ובווירוסים, שם כל מוטאציה מוצלחת מהווה בסיס מהיר לעץ התרבות עצום ורב, שלא היה קיים קודם לכן. החוקרים כיום יודעים אפילו את הסטטיסטיקה למוטאציות שונות, וכולם שרויים בפחד מהרגע בו יעבור וירוס שפעת העופות מוטאציה מתאימה שתגרום למגיפה עולמית בקנה מידה נרחב.

אנו חוזים במה שמכונה "מאקרו-אבולוציה" גם בתנאי מעבדה, ברמה בה ניתן כיום לוודא בפועל יצירה של גנים חדשים שלא היו קיימים קודם לכן. יצויין שבמיני צמחים ובעלי חיים המתרבים ברבייה אל-זוויגית (שהיא שכפול עצמי, ללא זכר ונקבה) - האבולוציה היא רק באמצעות מוטאציות. אם תרצו - יש בהם רק "מאקרו-אבולוציה".

למעשה אנו מכירים כיום את הראיות הגנטיות לעץ ההתפתחות וההתפצלויות הקדומות של כל המינים המוכרים - עץ זה מגובה בראיות שתומכות בהתפצלויות האמורות. "בורא" היפותטי צריך להיות בעל חוש הומור מפותח במיוחד כדי לייצר מינים רבים כל כך של בעלי חיים נפרדים, בד בבד עם הכמות העצומה של הראיות המצביעות על התפתחותם ממקור משותף.

מעבר לכל זאת, אנו חוזים בראיות של התפתחות המין האנושי מקופים קדומים, הן ברמת המאובנים והן ברמה הגנטית (מימצאים המשלימים באופן מרתק אלה את אלה), באופן שמצביע על הופעת המין האנושי בשלב מסויים, לאחר תקופה ארוכה בה לא היה קיים. למעשה, אנו יודעים כיום שבמשך מרבית ההיסטוריה של כדור הארץ הוא היה מאוכלס בחד-תאיים בלבד. אם מישהו רוצה לכנות כל זאת "מיקרו-אבולוציה", שיבושם לו. זה רק שם חדש שהוא מעניק לתהליך קיים.

7. אין ניסוי, רק רעיון: אין ניסוי ה"מוכיח" אבולוציה. קיימים אמנם מימצאים רבים, כגון מאובנים וכו', אבל האבולוציה לכשעצמה היא רק "רעיון" אנושי שמנסה להסביר מימצאים אלה מתוך דמיונם של אנשים.

התפתחות עולם החי והצומח, הגיל והמבנה של מערכת השמש, כמו גם הצפוי להם בעתיד, אינם פרי דמיונו של הכותב אלא פרי מחקרים של שנים ומסקנות מבוססות המקובלות על כלל הקהיליה המדעית.

נזכיר שוב את נושא ה"תיאוריה" שכבר הופיע לעיל, וסליחה עם הקוראים על חזרה זאת: בלשון מדעית, "תיאוריה" אינה "השערה", כי אם רחוק מכך, למעשה להיפך: היא ההסבר המקובל והטוב ביותר שקיים לאוסף גדול של עובדות מדעיות, מבלי שקיימת עובדה אחת הסותרת אותה. התיאוריה מתארת איך ומדוע כל העובדות הרבות קרו או קורות. יצירת תיאוריה מוסכמת היא תהליך ארוך המבוסס על כמות אדירה של עובדות. האבולוציה נחשבת לתיאוריה מוסכמת לאחר ששרדה רבבות עובדות שונות המאשרות אותה לאורך קרוב למאתיים שנות מחקר מאומצות, ואף לא עובדה אחת הסותרת אותה. מבחינה מדעית - תיאוריות כאלה נחשבות כאמת מדעית.

על סמך כל אותן עובדות אנו יודעים כיום את נכונותו של התהליך האבולוציוני, כפי שאנו יודעים על סמך אינספור תצפיות ומימצאים את נכונות ה"תיאוריה" בדבר סיבוב כדור הארץ סביב השמש. בפועל איש לא ערך ניסוי מעבדה בו הצליח לסובב באופן מלאכותי כוכב שלם סביב איזשהי שמש. אנו יודעים כיום על התרחקותן של הגלקסיות, ומכך אנו מסיקים שהיו פעם קרובות יותר, גם מבלי לייצר "גלקסיה" במעבדה.

מסקנות מדעיות רבות הן תולדה של ראיות בדיעבד, ולא תמיד ניתן לשחזר כל דבר במעבדה בפרקי זמן סבירים. תהליכים אבולוציוניים מסוימים דווקא כבר נוסו בהצלחה בתנאי מעבדה, אבל מרביתם של התהליכים האמורים - במיוחד שינויים משמעותיים בבעלי חיים גדולים - הם פשוט ארוכים מדי מכדי לייצרם באופן מלאכותי במשך חיי אנוש. אבולוציה על פני זמנים קצרים כבר נוסתה באופנים שונים במעבדה, החל מפיתוח חיידקים בעלי תכונות שונות, דרך פיתוח זן חדש של זבובים בעלי תוחלת חיים ארוכה פי כמה (חפשו בגוגל 'Methuselah Flies'), וכלה ביצירת גזעים חדשים של כלבים ושועלים (חפשו בגוגל 'Silver Fox Experiment').

טוענים דתיים רבים מביאים כדוגמה את העין, אשר לכאורה נראית כסוג של "יצירה מושלמת" אשר קשה לתפוס יצירה הדרגתית שלה באופן אבולוציוני. בפועל, מלבד היותה של העין רחוקה מלהיות מאיבר המצביע על תכנון מושלם, אנו צופים בטבע בבעלי חיים עם שלבי התפתחות שונה של עין, המדגימים את התהליך האבולוציוני. האם בוצע במעבדה "ניסוי של הצמחת עין באופן אבולוציוני"? וודאי שלא, אולם הסיבה היא טכנית: ניסוי כזה עשוי לדרוש מיליוני שנים לביצועו. כדי לחקות במעבדה תהליכים אבולוציוניים ארוכים, נדרשים זמנים גדולים מאד. תן לחוקרים מספיק משאבים ומיליוני שנים, וייצרו עבורך סוגים חדשים של עיניים באופן אבולוציוני.

מעניין שטוענים דתיים אינם דורשים כל "ניסוי" להוכחת קיומו של מעמד הר סיני לדוגמה. הם מקבלים עליהם "כאילו-עובדות" היסטורות מתחום הדת, עם הרבה פחות ראיות, עם חתיכת טקסט בודד כ"מימצא", עם אפס "ניסויים", ועם מימצאים אחרים סותרים וקהיליה מדעית שלמה שמסתייגת מהטיעונים, ועל כך נאמר: "טול קורה מבין עיניך". האם מישהו ערך איזשהו ניסוי מעבדה בו איזה "אל" ברא בעלי חיים? למה דווקא כאן מוכנים לקבל טיעון שכזה ללא שיחזור מעבדתי?

למעשה, מודה המטיף הדתי, שהוא מאמין בהשערה של "אל יוצר חיים" ללא כל הוכחה, ללא כל ניסוי מעבדה, ללא כל ביסוס מדעי. באותה נשימה, הוא מתייחס באופן סותר לטענות רבות מתחומים הנוגעים במדע - הוא מקבל חלק מהן, מיעוט חריג, ודוחה אחרות באופן גורף, תוך דרישה (לרוב מיותרת) להוכחות ולניסויים.

תיאוריה מדעית אינה "פרשנות" דתית. לתיאוריה מבוססת אין זכות קיום ללא מימצאים וניסויים. כאשר אתה רואה שורה ארוכה של מימצאים מפורטים, המדגימים את כל הדרך מהקוף הקדמון ועד לאדם המודרני, וכאשר מימצאים אלה מלווים בהסבר (שהיה קיים עוד קודם למציאתם!) אשר מבהיר את דרך ההתפתחות של צמחים ובעלי חיים - כאשר עומדים לפניך כל אלה - זה קצת יומרני לכנות את ההסבר כאילו הוא בא "מתוך דמיון", בוודאי לכנות אותו "דת האבולוציה" כמו שעושים מטיפים מסוימים. זה כמו לכתוב שכדור הארץ מקיף את השמש "בדמיון" או ב"דת סיבוב כדור הארץ". ניתן אולי להתאמץ ולפרש דברים אלה, כאילו כל מסקנה מדעית שהיא נובעת בסיכומו של דבר מאנשים, כלומר ממוחם של אנשים, וזה בסדר. אבל אז צריך להחיל את המילה "דמיון" על כל ידע שהוא.

8. ראשית החיים: המדע אינו יודע דבר על ראשית החיים ומעלה כל מיני השערות סותרות ("המרק הקדמון", חומרים אורגניים מהחלל, וכו'). יתרה מזאת, איש עוד לא הצליח לייצר חיים במעבדה מחומר דומם.

גם מחקר ה'אביוגנזה' (יצירת החיים), בדומה לאבולוציה, אינו טוען ליצירה "פתאומית" של תא חי ראשוני מתוך אוסף חומרים מקריים. גם כאן מדובר בתהליכים ארוכים והדרגתיים, הכוללים שלבים של יצירת מולקולות אורגניות מורכבות באמצעות תהליכים כימיים ידועים, ועוד. דווקא הטיעון הדתי הוא זה שמדבר על "יצירה פתאומית" חסרת בסיס, ואולי בשל כך מדמיינים מאמינים דתיים רבים שכך טוענת גם השיטה המדעית.

אכן קשה מאד לחקור דברים שקרו לפני מיליארדי שנים, מסיבות ברורות, ואכן קיימות השערות שונות באשר לאופנים בו התפתחו החיים "הראשונים" על פני כדור הארץ. הדיון אודות "המרק הקדמון" מדבר על התפתחות חומצות אמינו, ובהמשך חלבונים, בים הקדמון בתנאים ששררו אז. דיון זה גם מגובה בעובדות סטטיסטיות. בנוסף, ניסויי מעבדה מפורסמים הצליחו לשחזר יצירת חומצות אמינו בתנאים דומים. לא בהכרח כך קרה במדוייק בעבר, אך הניסוי מדגים עד כמה אפשריים תהליכים כאלה. באשר ליצירת חיים של ממש - כפי שנאמר כבר לעיל, מן הסתם ניתן לחקות גם זאת במעבדה, רק שבפועל נדרשים לשם כך מיליוני שנים ומשאבים רבים.

אגב, ניסויי מעבדה מתקדמים יותר מהעת האחרונה כבר עוסקים לעומק בהנדסה גנטית, עד רמה של מניפולציות לגנים ספציפיים, השתלת ד.נ.א. בתאים ועוד.

אך מעבר לכך: זה אינו הנושא של האבולוציה. האבולוציה של החי והצומח דנה בהתפתחות המינים זה מזה, ולא ממש ביצירת החיים הראשונית. דיונים בנושא ראשית החיים, קשורים אולי בעקיפין לנושא שלנו, אך אינם מפריכים אף ראייה ידועה להתפתחות המין האנושי מקופים קדומים, וזה אינו הכיוון שלהם. דרווין כלל לא עסק בחומצות אמינו וביצירת החיים עלי אדמות. דרווין והאבולוציה עוסקים בדרך בהן תכונות משתנות בין הדורות של יצורים.

הצגת נושאים וניסויים השנויים אולי במחלוקת בקשר לראשית החיים - כאילו המדע רואה בהם את "ההוכחה" לאבולוציה - פשוט אינה נכונה.

9. מקריות, סדר ויצירה: דברים מסודרים לא יכולים להיווצר "מעצמם" באופן מקרי. יצירה מהווה ראייה ליוצר, ושולחן שעליו מאורגנים ומסודרים דברים יעידו על מסדר.

חלק מהפצתו של טיעון זה מסתמכת על משחקי לשון, כגון הקשר בין 'יצירה' ל'יוצר', 'חוק' ל'מחוקק' וכדומה. הטיעון נפוץ בעוד כמה "טעמים" נוספים: "המפץ הגדול" - האם באמת אפשר לחשוב שהכל זו תוצאה מקרית של איזו התפוצצות מקרית, שיצרה חיים יש מאין ויצרה תרכובות מדהימות בתחכומן? או: "סופת הטורנדו ומטוס הבואינג" - האם סופת טורנדו שעברה על מגרש גרוטאות יכולה להשאיר אחריה מטוס בואינג?

פעמים רבות נלווה לטיעון זה גם ציטוט החוק השני של התרמודינמיקה, הקובע כי הטבע נוהג להגדיל את סך האנטרופיה (שזה בערך "אי-הסדר") במערכות סגורות, וזה נוגד את האבולוציה, שאיתה עם הזמן גדל הסדר.

לגופו של עניין: התחושה הטבעית של אדם היא שתהליכים מורכבים שבהם נוצרים דברים מורכבים - חייבים להיות "מושגחים". עצם העובדה שאנו חשים כך אינה מהווה בפני עצמה הוכחה לשום דבר. בפועל, כל ההשגחה שהתהליך צריך כדי להתקיים הוא שחוקי הפיזיקה הידועים ימשיכו לפעול, ותו לא. יתרה מזאת, המדע חוקר אפילו את המנגנונים המצויים במוח האנושי, שקשה להם "לעכל" מסקנות אלה, ולכן מגיבים לפעמים בטיעונים כמו אלה הנדונים כאן.

הטיעון הבסיסי שוגה בכשל לוגי מסוג "מקרה פרטי" (מה שמכונה גם "הסקה מהפרט אל הכלל"). הסקה מהעובדה שאובייקט א' נוצר ע"י מישהו אחר, לכך שגם אובייקט ב' חייב להיווצר ע"י מישהו אחר. "שולחן מסודר" הוא מקרה פרטי (מאוד) של "סדר", ואין הפרט מעיד על הכלל. במשחק הידוע המכונה "משחק החיים" נוצרות מאליהן צורות יפות ומורכבות מתוך צורות פשוטות, אך ורק באמצעות חוקי המשחק הפשוטים, וללא איזשהי "ישות מסדרת". כיום קיימים "משחקי אבולוציה ממוחשבים" אחרים, בהם בעזרת אוסף של חוקים נוצרים "מאליהם" אובייקטים מורכבים המייצגים חיים.

מאמרים מדעיים מכובדים אינם מסיקים מסקנות בלתי מכובדות כמו "אם למכשיר זה וזה יש יוצר, מכאן ניתן להסיק שגם לאורגניזם זה וזה יש יוצר", פשוט כי... זו הסקה שגויה.

באשר למפץ הגדול: אנו לא "חושבים" שמקורו של היקום במפץ הגדול. אנו יודעים זאת, כעוד תיאוריה מבוססת ומוצקה, עקב מחקרים לא פשוטים ולא קצרים כלל. אלא שבניגוד למשתמע מהטיעון המקורי, לא נוצרו החיים על כל מורכבותם כתוצאה ישירה מהמפץ, אלא בהדרגה, בתהליכים בני מיליארדי שנים שבהם (כתוצאה מחוקי הפיזיקה) בכלל נוצרו קודם אטומים, והרבה בהמשך מערכות כוכבים. שום "תרכובות מדהימות" לא נוצרו כתוצאה מיידית מהמפץ הגדול. היקום "בתחילתו" היה שונה במידה רבה מהיקום אותו אנו מכירים כיום.

'יצירה מקרית' ו'יצירה מתוכננת' אינם הפכים, לפחות לא במובן בו מתכוון המטיף. מרבית הדברים בעולם נוצרו באמצעות חוקי הפיזיקה, באופן מדורג, בתהליכים איטיים להחריד, שכללו שלבים רבים ושונים. זה לא ה"מקרה" שאת הרושם שלו מנסה ליצור המטיף הממוצע, כאילו איזה פרח בשדה נוצר כתוצאה מפיזור מקרי של תוצרי פיצוץ. זה גם לא "תכנון" מודע של אף אחד. אלפי שלבי ביניים שהשתרעו על פני מיליוני שנים הובילו ליצירתו של אותו פרח, וימשיכו באותה דרך להוביל ליצירת דברים מורכבים אחרים בעתיד.

באשר לטורנדו ולבואינג: חוקרי האבולוציה מכירים מאות ואלפים של דוגמאות וראיות ליצירה באמצעות מקריות, אבל, כאמור, המפתח המשותף לכולם הוא תהליכים ארוכים של דורות של שיכפול, שרידות והתאמה. הטיעון של סופת הטורנדו והבואינג הוא לא רק שחוק לעייפה, אלא גם אינו מהווה אנלוגיה לתהליכים במציאות: מטוס בואינג אינו מוליד מטוסים דומים שלו, והם אינם עוברים מיליוני דורות של מוטאציות והתאמה לסביבה. מטוס בואינג אינו מכיל שום יסודות של שיכפול, מוטאציות, שרידות והתאמה.

יתר על כן, בעלי חיים שהתפתחו באופן אבולוציוני, התפתחו לשרוד חזקים די זמן כדי להעמיד דורות נוספים (ולא יותר מכך). אלה שלא שרדו קריטריון זה, פשוט אינם נמצאים כאן איתנו.

באשר לאנטרופיה ולתרמודינמיקה, נצטט מתוך מאמרו של ג'ון רני: אילו הטיעון היה נכון, גבישים ופתיתי שלג היו גם כן בלתי-אפשריים, כי גם הם מבנים מורכבים הנוצרים מעצמם מחלקים לא-מסודרים. החוק השני של התרמודינמיקה אומר שהאנטרופיה הכוללת של מערכת סגורה (כזו ששום אנרגיה לא נכנסת אליה או יוצאת ממנה) אינה יכולה לקטון. 'אנטרופיה' הוא מושג פיזיקלי שמתארים אותו באופן אינטואיטיבי כ"אי-סדר", אך משמעותו הפיזיקלית שונה מעט.

החוק השני של התרמודינמיקה מאפשר לחלקים במערכת להקטין את האנטרופיה שלהם, כל עוד חלקים אחרים סובלים מהגדלתה בהתאם. משום כך כדור הארץ יכול היה להפוך למורכב יותר, כיוון שהשמש מקרינה עליו אנרגיה, והאנטרופיה הגדולה הקשורה להיתוך הגרעיני שבשמש מאזנת די והותר את החשבון. בעלי חיים פשוטים יכולים "לממן" את עליית המורכבות שלהם על ידי צריכה של צורות חיים אחרות וחומרים דוממים, וכו'.

מה שחשוב יותר הוא שלא מומלץ להסתמך באופן בררני על המדע, רק כאשר משפט מסוים משרת אותך. אותן אקדמיות למדעים שמצהירות על נכונותו של החוק השני של התרמודינאמיקה, מצהירות גם על קיומו של התהליך האבולוציוני ומוצאו של האדם מיצורים קודמים לו. אמינותן זהה בשני המקרים ומסתמכת על אותם תהליכי מחקר מדעיים שגלויים לעין כל.

10. אמונה עיוורת במדענים: בדיוק כמו שדתיים מאמינים ברבנים, כך גם המצדד במדע "מאמין" במדענים. הרי הוא לא בדק בעצמו את כל העובדות ואת כל טענותיהם. זאת לא יותר מ"דת המדע".

המצדד במדע אינו "מאמין" במדענים, אלא מבין שהשיטה המדעית היא זו שמייצרת את המסקנות הנכונות ביותר. העובדים לפיה מפרסמים ברבים את מימצאיהם ודרכי חקירתם, באופן שכל המעוניין בכך יכול לבדוק אותם, ובמקרים רבים לחזור עליהם. בוודאי כל מדען מכובד אחר העוסק באותו תחום.

לגיטימי להתווכח על סגנון ולגיטימי להתווכח על נהירותם של הסברים, אבל לא לגיטימי להתווכח על עובדות מדעיות - לפחות לא מבלי לבוא "חמוש" בלימוד מעמיק ובראיות חדשות. לימודי מדע באקדמיה פתוחים בפני כל אחד מאיתנו, כולל (ובמיוחד) לימוד ובדיקת הניסויים שבעקבותיהם נוצרו המסקנות המדעיות. מי שנמנע מללמוד תחום מדעי מסויים לעומק, ובו בזמן מבקר את נכונותו, דומה לאנאלפבית המבקר שירה.

השיטה המדעית, בניגוד לדתית, מעודדת נסיונות הפרכה של מסקנותיה, ואפילו מספקת את הטכניקות לעשות זאת. מי שמאמין באופן עיוור במוצא פיו של מדען ספציפי, אינו פועל על פי השיטה המדעית, אלא יותר על פי זו הדתית. בהומור ידוע, לומר שהמדע הוא ה"דת" של מישהו, זה כמו לומר שקרחת היא סוג של תיספורת. איננו מאמינים בצורה עיוורת בכלום. אם בבוא הזמן דווקא טיעון דתי מסויים יעבור תהליכים מובנים של אישוש וביסוס בשיטה המדעית, נאמין בנכונותו.

המדע בימינו הוא עצום ונרחב, לטוב ולרע. איש אינו יכול להיות מנוסה לעומק בכל תחום ובכל נושא. לו היינו משקיעים מזמננו ללמוד ולנסות עד תום כל דבר בו "מתקילים" אותנו, היינו מבלים 200% מזמננו רק בכך. לפיכך אנו נעזרים בארגונים אובייקטיביים כגון האקדמיות למדעים, פרסומים מדעיים מכובדים בעלי מוניטין, וכדומה. מי שמתעניין דווקא בנושא מסויים (אבולוציה למשל), יתכבד וילמד קודם את הנושא לעומקו במסגרת אקדמית, ויצטרף לאחר מכן לדיון.

מטיפים רבים מנצלים נקודה זו (של הצורך להשקיע זמן), ו"מעלים באוב" מיני מאמרים וסרטונים המוכיחים, כביכול, דברים בלתי נכונים, מבלי שהם עצמם מבינים כלל את עיקרי ו/או פרטי הנושא המדובר, ותוך התייחסות לדברים כאילו היו מסקנות מדעיות מבוססות, ואז מציגים לכאורה "סימטריה" בין טענותיהם לבין מסקנות מדעיות מבוססות.

כמה מילים לסיכום

המדע לא נועד "לעזור" לאנושות. במובנים רבים המדע הביא לנו בעקיפין גם טוב וגם רע, אבל "תפקידו" הוא רק לגלות דברים ואופן פעולתם. האופן בו אנשים וחברות בוחרים להשתמש בגילויים אלה, הוא זה שעוזר או מזיק לאנושות.

בנוסף, מטרתה של הסברה ראויה למדע ולשיטתו אינה "להוכיח שאין אלוהים" (או 'עשתורת', או 'זאוס'), אלא להבהיר כי היקום, על חוקיו ואופן פעולתו, מתנהל היטב על פי חוקים ברורים, ללא שום צורך באלים כלשהם כדי להשלים את התמונה. בהקשר זה נזכיר את הסיפור הידוע על המתמטיקאי-פיזיקאי הצרפתי לפלס, שהסביר לנפוליאון את חוקי האסטרונומיה, וכשנשאל היכן משובץ אלוהים בכתביו, ענה "אין לי צורך בהשערה הזאת".

התהליך האבולוציוני אכן מעורר פליאה במוחנו המוגבל, שכל כולו אינו אלא תוצר של אותו התהליך. בחשיבה מעט יותר לוגית: מה הפלא איך מכל השינויים בעולמנו שרד דווקא מנגנון של שינויים והישרדות...? שינויים שהובילו למנגנונים אחרים - פשוט לא יצרו מנגנונים טובים מספיק, אשר לכן לא שרדו בעצמם.


ספטמבר 2013



חברים ב- עוצב על ידי