אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
כל מה שרציתם לדעת על ברית מילה או שהעדפתם לא לדעת
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

בראשית ברא אלוהים את המיינה

מאת: ניצן

המיינה המצויה היא ציפור שיר נפוצה בארצנו. ניתן לזהותה בקלות על פי שני מאפיינים די ברורים: הכתמים הצהובים מסביב לעיניה, שבולטים בבירור על רקע צבעה הכהה, ואוסף הקולות המרשים שהיא משמיעה - למעשה מדובר בציפור חקיינית שידועה גם ביכולתה לחקות קולות של חיות ואפילו קולות אנושיים.

תכונה של המיינה שמעט פחות בולטת ממבט ראשון, היא תוקפנותה כלפי ציפורים אחרות, אפילו גדולות ממנה, כמו גם הנזקים שהיא גורמת לחקלאות.


המיינה המצויה

כיום תמצאו את המיינה כמעט סביב כל בית ישראלי, אבל עשרים שנה לאחור לא יכולתם לראות בארץ, ולו מיינה אחת. לא מזמן, כאשר ישבנו בחדרים האטומים במלחמת המפרץ, למשל, היו אפס מיינות בארץ. מקור כל רבבות המיינות הישראליות שאנו רואים כיום הוא, ככל הידוע לנו, מאירוע יחיד של בריחת מיינות מפארק הצפארי שבפארק הירקון, בשנת 1997.

מדוע חשובה נקודה זו? כי זו דוגמה כיצד מין שלם יכול להתפתח מפרטים בודדים. תארו לכם למשל אירוע בו זוג ציפורים בורח לו באופן דומה, כאשר אחת או אחד מהם "נגועים" במוטציה מקרית חסרת משמעות, נאמר, ציפור "לבקן" בהירה יותר מהמקובל. בתוך פחות מעשרים שנה נקבל מדינה שלמה מפוצצת בציפורים לבקניות שלא נראו מעולם. והרי לכם, אולי, מין חדש.*

חופש

אירוע כזה של יצירת מין חדש מתוך פרט אחד חריג, נפוץ הרבה יותר ממה שניתן לחשוב. בספרו 'כמעט כמו לווייתן' מציין פרופ' סטיב ג'ונס אירועים דומים שאנו יודעים להתחקות אחריהם באופן גנטי. קיומם של נמרים לבנים, לדוגמה, ידוע מאז 1834. כיום מאות מהם נמצאים בשבי. כולם עד אחד הם צאצאיו של זכר יחיד. גם כל סוסי פז'וואלסקי - בשנות ה-40 של המאה העשרים נותר מהם גרעין של שלושים ושניים בעולם כולו - הם צאצאים של תריסר הורים פראיים שנלכדו במונגוליה, ושל נקבת פוני מונגולי אחת (פרק 1). בזבוב אחד התפתחה לפתע עמידות לכימיקל מסוים. כל אחד מהמיליארדים המתמרדים, מפקיסטן עד קליפורניה, נושא אותו שינוי גנטי, עם אותו קטע של דנ"א סביבו (פרק 5). אפילו האבולוציה של נגיף האיידס מדגימה כיצד מוטציות בודדות בנגיפים בודדים יצרו את כל מה שאנו מכירים כיום כאיידס (פרק המבוא). וראו כיצד אנו חוששים ממוטציה בודדת של נגיף שפעת העופות שתגרום לו לעבור בקלות מאדם לאדם. למעשה אולי כך נוצרו מאפיינים מסויימים של המיינות הראשונות בעצמן.

הדמיון שלנו באשר ל"אבולוציה" יכול להיות מטעה. כאשר אומרים לנו שמין א' התפתח למין ב', אנו עשויים לדמיין כאילו דור שלם של פריטים ממין א' הפך באופן מופלא לדור שלם של פריטים ממין ב'. בפועל מספיקה מוטציה בודדת, בשילוב קצת מזל, על מנת לייצר מין חדש - וצירופים כאלה היו אינספור במהלך מאות מיליוני שנים של אבולוציה. ייתכן שכך התפתחו ראשוני הכלבים מתוך זאבים בודדים שעקב ריכוז שונה של הורמונים מסויימים, לא חששו להתקרב לבני אדם. סביר שכך נוצרו אבות דובי הקוטב הראשונים. קיימות גם השערות לגבי מוטציות אנושיות שהקלו על פעילות הדיבור למשל.

הטפות דתיות נפוצות "משחקות" לרוב על קונפליקט זה בין האופן בו אנו מדמיינים את העולם לבין כיצד הוא באמת. נושא האבולוציה הוא רק דוגמה אחת, ולא חסרות אחרות. המשותף לכולם הוא פשוט להפליא: מה שנכון הוא לא בהכרח מה שנראה לנו "הגיוני", אלא - הרבה יותר - מה שיש לגביו מימצאים ומסקנות מדעיות.


* בהגדרה המדוייקת יותר של 'מין' מדובר כפי הנראה ב"זן" חדש. מינים שונים אינם יכולים, כעקרון, להזדווג ביניהם ולייצר צאצאים משותפים.


יוני 2015



חברים ב- עוצב על ידי