האבולוציה השתתפה בבריאת הדת

נוירוביולוג, בי"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה ו-
Duke Medical School, North Carolina, USA

שאלה מרכזית, המתעוררת מול נושא הדת, היא היקף התופעה. אין ספק שהאמונה, או הנטייה לחיי אמונה (ושכפי שנראה בהמשך, מדובר בשתי תופעות שאינן חייבות תמיד ללכת ביחד) היא תכונה אוניברסאלית הקיימת בכל מקום ובכל תרבות. הוכחות לאמונה דתית ולפולחן דתי התגלו על ידי ארכיאולוגים אפילו בתרבויות שהיו קיימות לפני 30,000 שנה. גם העובדה שעם התפתחות המדע ההוכחות העומדות בבסיס האמונה הפכו קלושות ביותר, אינן משנות עובדה זו. יש גם פרדוקסים אחרים שלא יאמנו: הקשר בין אמונה לדתיות (קיום אורח חיים דתי או חרדי) קיים, אך הוא די חלקי. יותר מפתיע הוא אחוז ה"כופרים" הגבוה ביותר אצל החרדים, כנראה (לפרוץ מאה שערים, ידיעות ספרים, 2004)! בואו ונחשוב אם-כן על האבסורד הבא: אתה נוסע במכוניתך בשבת, וחרדי מסוים - השייך לאותו חלק של החרדים הכופרים מתחת לקפוטה - זורק עליך אבנים מפני שהפרת צו של אותו אלוהים בו אין הוא באמת מאמין...

אתחיל בשאלה מה זה 'לא מאמין'. האם אני צריך לומר שאינני מאמין באלוהים, ביישו, במוחמד, בבודהה, בניו אייג', באנרגיות, בסיאנס, בגלגול נשמות, באורי גלר, בנומרולוגיה ובעוד כמה מיליוני עובדות בלתי מוכחות אחרות? אני דווקא אדם מאמין מאוד! אני מאמין בכל דבר שהוכח באופן מדעי, ושניתוח השונויות נתן לו רמת מובהקות של 0.01 > p או לפחות 0.05 > p‏. אם יוכיחו לי באופן כזה שיש אלוהים, שישנם כוחות ריפוי במים של הבאבא סאלי או בכל דבר אחר, אאמין בו בלי בעיות. ה'לא-מאמין' הוא המצב הבסיסי. הוכחה דרושה בכדי לשנותו!

דוגמאות לטיעונים נפוצים למציאות האלוהים וחוסר הבסיס שלהם:

1. "אז איך אתה מסביר שנוצר העולם ללא אלוהים?" קודם כל יש לנו הסברים, לפחות חלקיים, וחוץ מזה - אם אין הסבר - מדוע לא לומר פשוט איני יודע? כלום רק משום שאינני מסוגל להסביר משהו אני צריך להאמין שמעל מגדלי עזריאלי עפים שני חתולים בעלי 8 זנבות כל אחד?

2. "איך אתה יכול שלא להאמין בדבר כמו מעמד סיני שצפו בו 600 אלף איש = 600 מאות עדויות?" אדם אחד שחיבר קטע זה בתנ"ך כתב, שהיו 600 אלף איש. למעשה קיים סיפור שנכתב בידי אדם אחד, והוא מהווה לכאורה (אם בכלל) עדות של עד אחד בלבד.

3. "האם אתה לא מרגיש את האלוהים מסביבך ובתוכך?" אני מרגיש בכל ליבי שבהשפעת חומר מעורר מסוים, מולקולת ה- PKCγ עוברת זירחון בתאי המוח שבאזור מסוים, מופעלת, ועוברת לממבראנת התא; אני חש ומאמין שאם תהליך זה נפגע, אפשר לתקן פגם זה על ידי השתלת תאי גזע לאזור המוח הפגוע. אבל אין זה שווה כלום, וכל עוד לא הוכחתי זאת ושכנעתי את השופטים המחמירים ביותר של הביטאון המדעי, לא הייתה ואין ל"תחושה" הזאת שום ערך.

4. "מה הטעם בעולם או בחיים שאין בהם אמונה?" ייתכן שאין טעם, אבל האם זו הצדקה לאמונה במה שאין לו בסיס רק משום שהוא נוח? אם, למשל, יש לי סרטן טרמינלי - האם הפתרון הוא להאמין שהכול בסדר רק בגלל שהמציאות היא בלתי נסבלת?

ה'לא-מאמין' הוא המצב הבסיסי. הוכחה דרושה בכדי לשנותו!

וכך הלאה וכך הלאה, תילי תילים של טיעונים רגשיים בנוסח ציור המטרה סביב החץ אשר אינם מובילים לשום מקום.

אנחנו רואים, שהצורך באמונה באל-טבעי עמוק ומושרש בנו. מדוע זה כך? התקדמות המדע נותנת הסבר ראשוני, עדיין לא מספק, לעניין. מדע הגנטיקה של התנהגות בו רכשתי את הדוקטורט שלי מראה, כי קיים מרכיב תורשתי רציני (אסור כמובן לשכוח גם את המרכיב החברתי סביבתי) להתנהגויות שונות שאיש לא העלה בדעתו בעבר כי יש להם גם מרכיב תורשתי. דוגמאות: החיוך הקיים בכל תרבות, הבעות הפנים, הצורך במין, אהבה, שבטיות, הכרה, אישיות (personality), נטייה לקיצוניות פוליטית ולא משנה לאיזה צד, אמפטיות ומה לא.

Dean Hamer טוען בספרו (The God Gene: How Faith is Hardwired Into Our Genes, Doubleday, 2004) שגם לצורך באמונה ב'מעבר לטבעי' קיים מרכיב תורשתי רציני (שוב בנוסף לסביבה).

למרות שמדובר בהשערה שעדיין לא הוכחה דייה, נראה שלדת יש יתרונות ביולוגיים המעלים את יכולת הישרדותה. קיום אורח דתי קשור בהתלכדות שבטית, בנטייה לציות לסמכות וכו'. יתכן שאנשים דתיים (נא להירגע - כל דת, לא רק הדת היהודית) הם במידת-מה בריאים יותר ומאריכים ימים יותר מהלא-מאמינים. אין צורך להיות מופתע מכך - הדבר כנראה נכון גם לגבי אנשים המגדלים בעלי חיים, המנהלים חיי נישואין ו/או משפחה מוצלחים או הנהנים מחיים שיש בהם תוכן ומינימום שעמום.אם הנטייה לדתיות ולקיום אורח חיים דתי\פולחני מבוקרת - לפחות חלקית - על ידי גנים, ואם יש לנטייה זו יתרונות בהישרדות, ויותר חשוב - ברבייה, הרי שהאבולוציה תטפח ותעלה את שכיחות הגנים המשפיעים על הנטייה לדתיות, או במילים אחרות, את מספר הנמשכים לדת ולאמונות מיסטיות אחרות (קצת אירוני, לא כן? האבולוציה תרמה לבריאת הדת).

Hamer היה אפילו נועז יותר בכך, שהלך צעד אחד קדימה וניסה להציע מנגנון המבקר את הנטייה הזו. האמר מזהה גן מועמד לתפקיד, הגן VMAT שגם נקרא SLC18A2 אשר מקודד vesicular monoamine transporter 2‏. גן זה שולט בהעברה של נוירוכימיקאלים הנקראים מונואמינים, שיש להם תפקיד בתקשורת שבין תאי המוח, ויתכן שהם אחראים באופן חלקי לווריאביליות הגנטית של הרוחניות. למעשה, מודליזציה מונואמינית היא המנגנון דרכו יתכן שחלק מהסמים הפסיכואקטיבים (למשל פסילוסיבין) מייצרים חוויות אינטנסיביות המתוארות לעיתים כרוחניות או דתיות.

קצת אירוני, לא כן? האבולוציה תרמה לבריאת הדת

אצל חלק מהאוכלוסייה (כולל כותב המאמר) המערך הגנטי הזה הוא כנראה בעל פעילות נמוכה ביותר (בתוספת לגורמים סביבתיים שפועלים באותו כיוון), וברגע שאינך נזקק לדת, קל לך יותר להתבונן בה באופן אובייקטיבי לראות בה את הטיעונים החלולים שבבסיסה, ולוותר עליה. אבל ברגע שישנו איזשהו מצב, או התנהגות, המתגמלים אותך כמו - במקרה של מין, אהבה, אוכל, סמים חברתיות או דת - לא תוותר עליהם ולא תיתן לעובדות לגזול אותם ממך, ואז תקבל בהבנה כל טיעון חלול שיציל אותך מאובדן זה.

אם כך - מה כל כך רע? מה פתאום רע? זה אפילו יכול להיות טוב, הרי דבר המשפר את מצב רוחך, המאריך את חייך אינו יכול להזיק. יתרונות הדת דומות מבחינת השפעותיהן החיוביות לאורח חיים שנותן גם הוא סיפוקים, כמו אהבת חיות מוזיקה ודברים אחרים, ומה בכל זאת הבעיה? הבעיה היא, שלאמונה הדתית יש בן דוד קטן וטמא, שיש המתעקשים לקשור לו קדושה, והוא נטייתו העצומה של המאמין (לא כולם) לכפות את אורח חייו על המאמין באלטרנטיבה, ותחושתו של המאמין, שהיות והוא מעורב בדברים כל כך חשובים הרי שזה שאינו מעורב בהם חייב לו משהו, וחייב לתמוך בו בכספו, בזמנו ובנוחיותו. לא שמעתי, למשל, שאדם חובב בעלי חיים דורש כי אותו אדם שבעלי חיים אינם מעניינים אותו יחויב גם הוא לגדל אותם, לתמוך כספית במגדל ולשנות אורח חייו למענו של החובב.

כמו בנטייה לאמונה, גם בנטייתו של המאמין לכפות את אורח חייו על האחרים בולט היקף התופעה. גם כאן מדובר בתכונה אוניברסאלית הקיימת כמעט בכל מקום ובכל תרבות. וגם כאן מתבקש הסבר לתופעה שקרוב לודאי שהוא יכיל מרכיב ביולוגי. כותב מאמר זה מנסה להסביר תופעה זאת על ידי פיתוח היפותזה המרחיבה את התיאוריה שפיתח Dean Hamer. מדובר בשלב זה רק בהיפותזה שעדין יש להוכיחה: האבולוציה מצאה דרך מתוחכמת להעצים את פעולתם של הגנים המשפיעים על האמונה במעבר לטבעי. אם תפקידם של גנים אלה לגרום ללכידות האוכלוסייה ומשמעת כלפי המנהיגות דבר שיש לו יתרונות הישרדותיים, הרי שחשוב גם שיהיה גם מנגנון ביולוגי שיגרום למאמין להחיל את האמונה גם על אחרים, כולל אלו שלא ניחנו בנטייה ביולוגית לאמונה. במילים פשוטות: לשאיפה העצומה של מאמין לכפות את דרכו יש מרכיב תורשתי (ושוב כמובן בצד מרכיב חברתי). המערכת הגנטית המביאה לנטייה זו יכולה להיות קשורה למערכת המשפיעה על הנטייה לאמונה, או להיות עצמאית, חלקית או לגמרי. אם כך, שוב, האבולוציה לא רק בראה את הנטייה לאמונה ובכך בעצם את האלוהים, האבולוציה גם בראה את הכפייה הדתית משום לתכונה זאת, בלתי סימפטית ככל שתהיה, יש יתרונות בהישרדות האוכלוסייה.

לאמונה הדתית יש בן דוד קטן וטמא, שיש המתעקשים לקשור לו קדושה, והוא נטייתו העצומה של המאמין (לא כולם) לכפות את אורח חייו על המאמין באלטרנטיבה, ותחושתו של המאמין, שהיות והוא מעורב בדברים כל כך חשובים הרי שזה שאינו מעורב בהם חייב לו משהו, וחייב לתמוך בו בכספו, בזמנו ובנוחיותו

כאשר נגיע למצב (ואינני מאמין שנגיע למצב כזה, כי הגנים מבקשים את המצב הקיים) בו המאמין, כמו חובב המוזיקה, האומנות, בעלי החיים או טיולים, יראה את אמונתו הדתית כנושא פרטי שלו, לא יראה בזה סיבה שלא לתרום לסביבתו הכללית שבה גם כאלה שאינם חולקים את אהבותיו, לא יחשוב כי אלה המאמינים בערכים אחרים שבעיניו הם פחותים או אפילו טמאים, חייבים לממן את ערכיו הנשגבים לדעתו (מעבר להקצבת תקציבי תרבות צנועים כמקובל בחברתנו) ולא יכפה את אורח חייו או מגבלות על אלה שחושבים אחרת ממנו, לא יהיה כל רע בדת - אולי אפילו משהו טוב לאלה הנמשכים אליה, ובא לציון גואל.