אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויקרא את שמם אדם - פרשות השבוע בפעמת הזמן
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

טיעונים בריאתניים
אל מול מציאות ועובדות מדעיות

מאמר שני בסדרה באתר חופש

תגובה למאמריו של דניאל בלס
"האמת על האבולוציה" ו- "אבולוציה כאן ועכשיו"

מאת חיים כהן

חיים כהן הוא בעל תואר ראשון במדעי החיים (ביולוגיה) של אוניברסיטת חיפה ועומד לסיים תואר שני באנטומיה ואנתרופולוגיה פיזית (אבולוציה של האדם) בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א. מדריך מעבדה לאנטומיה לסטודנטים לרפואה בפקולטה לרפואה ומעביר קורסים וימי-עיון בנושא האבולוציה של האדם ביחידה לנוער שוחר מדע.

הקדמת מערכת חופש:

רבים בקרב הציבור הדתי אינם יכולים להשלים עם קיומן של דעות שונות מדעתם-אמונתם, בוודאי כאלו הסותרות אותן ומערערות את הבסיס עליו הן נבנו. גורמים דתיים שונים מגייסים אנשי-מדע או דמויי- אנשי-מדע להציב דעות לכאורה מדעיות, שתשמשנה "קלף חזק" כנגד התשתית המדעית, אשר החשובה והקריטית בהן היא האבולוציה על-פי דארווין. אנשים בעלי גישות אלו מוכרים כיום בשם "בריאתנים" ("Creationists"), והם משקיעים מאמצים ומשאבים גדולים להפיץ את אמונתם בכל מקום ובכל הזדמנות. אחד מהם הוא דניאל בלס, המפרסם את דעותיו באתר הנושא את השם "האמת". על-מנת להפריך את הדברים שמפרסם בלס ביקשנו מחיים כהן, חוקר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א בתחום האבולוציה של האדם, להביא את הסבריו לקוראי חופש. להלן התייחסותו של חיים כהן למספר התבטאויות וטיעונים של מר בלס באחדים ממאמריו.

 

טענה מס' 1: (כאן) "אני רק עוד אדם אחד מתוך רבים, שהחליט כי מאוסים עליו השקרים הרבים והטעויות הרבות בכל הנוגע ליהדות אצל חילונים. על כן לקחתי על עצמי את הפרויקט החשוב הזה של הפצת היהדות"

חיים כהן משיב:

הבעיה בהצגת עמדות ושאלות כאלו היא, שמרבית קוראיו-מאזיניו של המציג אינם בקיאים בנושא, ואינם יודעים שקיימים בשפע תשובות מדעיות והסברים מוכחים למה שהמדע יודע כיום, ומידע זה שונה בתכלית השינוי מהדעות המוצגות על-ידו. בלס כותב: "אילו היה ה"לא מאמין" יודע במה הוא צריך להאמין בתור "לא מאמין" הוא היה מיד הופך למאמין".

בפתח דברינו נשיב, שאין אנו עסוקים כלל באמונה. אנחנו עוסקים במדע, אותו כידוע ניתן לאשש ואף להפריך, בניגוד לאמונה, שביומרנותה איננה ניתנת להפרכה. קל וחומר כאשר נטען שכל הסובב אותנו נברא בידי "כוח עליון כל-יכול", וליתר דיוק כל-יכול שלעתים "אינו רוצה", או כביכול "מעניש", כאשר דברים שאינם רצויים מתרחשים.

למרבה "הפלא" המציאות שונה. ככל שהאדם משכיל ללמוד את תחומי המדע הרבים והשונים, ואת ההסברים העומדים מאחורי התחום המדעי הקרוי "אבולוציה" ותומכים בו, הוא מתמודד עם מה שבלס "אינו מאמין" בו. השאלה היא, האם גם האדם המאמין באל ללא פשרות מעוניין לשמוע ולהבין כל מה שאינו "מאמין" בו, או האם הוא דבק אך ורק בטיעונים מיסטיים-אמוניים.

לעומת המאמין הדתי, המדע - על-פי הבסיס לעקרונותיו, פתוח ומוכן תמיד לקבל טיעונים חדשים, גם כאשר הם הסותרים את המידע הקיים. עפ"י ניסיוני, אלו המבינים תחום זה היטב, מתרחקים יותר ויותר מהעולם הדתי, מכיוון שלא ניתן לגשר, לקבל ולהבין את הרעיון של תאוריית האבולוציה על בוריו, ובמקביל לקבל גם את האמונה הדתית.

אחת הסיבות לכך שאנשי הדת אינם מסוגלים לקבל את תורת האבולוציה קשורה לדעתי לחשיבה האגוצנטרית הטוענת, שלא יתכן שמוצא האדם, שהוא הנאור עלי אדמות, בבעל-חיים קופי, ירוד ומכוער.

תמונה 1: השוואה בין גולגולת של שימפנזה, של ההומיניד הומו-ארקטוס ושל אדם בן-זמננו

מימין: גולגולת של שימפנזה; במרכז: העתק גולגולת של הומו-ארקטוס (הומיניד שחי לפני כ-1.3 מיליון שנה עד לפני 300,000 שנה; משמאל: גולגולת של אדם בן-זמננו. חוקרים רבים טוענים, שהאב הקדמון המשותף לאדם המודרני ולשימפנזה דומה מאד לשימפנזה של היום.

את סיפור האבולוציה של האדם באופן כללי ניתן לסכם בשלושה מהלכים עיקריים: הצטמצמות הדרגתית של מערכת הלעיסה, עלייה הדרגתית בנפח המוח ומעבר להליכה זקופה.

 

טענה מס' 2: "כשלים בתוך סברות האבולוציה עצמן!" - "תיאורית האבולוציה סוברת שלאדם ולשימפנזה (קוף) יש אב-קדמון-משותף. האבולוציוניים סוברים שקוף האדם הראשון קודם כל הזדקף, פיתח ידיים מורכבות וקומה זקופה ורק לאחר מכן, במקרה, מוחו התפתח והוא יכול היה לבנות כלים, להתארגן בקהילה ולצוד! כן, שמעתם נכון! האדם-קוף פיתח קומה זקופה לפני שהשתמש בכלים!"

חיים כהן משיב:

לא ברור מדוע כל-כך מסובך לקבל את העובדה, שההליכה הזקופה החלה לפני העלייה בנפח המוח, ורק בהמשך התפתחה תעשיית הכלים והשימוש בהם. על עובדה זו אין עוררין, על-בסיס אוסף מאובנים קדומים שנמצאו, השייכים לאבולוציה של האדם, והמצביעים מבחינה כרונולוגית ואנטומית על-כך, שיכולת ההליכה הזקופה קדמה לעלייה בנפח המוח ולשימוש בכלים. המאובנים הקדומים מצביעים מבחינה אנטומית על יכולת הליכה זקופה, בין היתר על-פי צורת האגן הדומה במבנהו לזה ההולך על השתיים ועל-פי כיוון החיבור האנכי של עמוד השדרה אל הגולגולת. כל זה במקביל להמצאות נפח מוח קטן יחסית, שכמעט ולא השתנה ושהיה דומה לנפח מוחו של השימפנזה הקדום - כ-500 סמ"ק (אצל השימפנזות לא השתנה מאז ועד זמננו).

תמונה 2: מבט צדי על גולגולת של שימפנזה (מימין) והעתק-גולגולת של הומיניד - אוסטרלופיתקוס אפריקנוס - S.T.S. 5 (משמאל)

ההומיניד אוסטרולופיתקוס אפריקנוס (א' אפריקנוס) נחשב לאחד מהמינים השייכים לאבולוציה של האדם. הפרט שבתמונה - S.T.S. 5 - נתגלה בדרום אפריקה בשנת 1947 ע"י חוקר בשם רוברט ברום, וגיל השכבות בהם נתגלה הוא כ-2.5 מיליון שנה לפני זמננו. בשכבות אלו לא נמצאו כלים פרהיסטוריים ועדות לשימוש בהם. נפח מוחו של הומיניד זה הוא כ-485 סמ"ק, וכפי שניתן לראות בתמונה מס' 2, נפח מוחו דומה מאד לנפח מוחו של השימפנזה (450-500 סמ"ק).

מיקומו של הפתח הגדול - פוראמן-מאגנום (Foramen Magnum) בגולגולות של שימפנזה, הומיניד ואדם בן-זמננו:

תמונה 3א: מבט צדי-תחתון על גולגולת של שימפנזה (מימין) והעתק-גולגולת של הומיניד - א' אפריקנוס - S.T.S. 5 (משמאל)

החצים מסמנים את כיוון התייחסותו של עמוד השדרה אל הגולגולת. אצל השימפנזה ניתן לראות על-פי כיוון ההתייחסות כי עמוד השדרה מצוי במקביל לקרקע, לעומת עמוד השדרה אצל ההומיניד המצוי, פחות או יותר, במאונך לקרקע - בדומה לאדם המודרני ההולך על שתיים.

תמונה 3ב: מבט תחתון על גולגולת של אדם בן-זמננו (מימין), של העתק-גולגולת של הומיניד - א' אפריקנוס - S.T.S. 5 (במרכז) ושל שימפנזה (משמאל)

הפוראמן מאגנום (Foramen Magnum הוא הפתח בגולגולת, דרכו מתחבר המוח שבקופסת הגולגולת למוח שבעמוד השדרה. זהו גם מקום החיבור שבין הגולגולת לחוליות הצוואר. מיקומו של הפוראמן מאגנום יכול לענות על השאלה - האם אותו בע"ח התהלך זקוף, על שתיים, או על ארבע. תמונות 3א ו-3ב מדגימות ומדגישות את מיקומו המשתנה של הפוראמן מאגנום, הנראה כפתח גדול בחלק האחורי של תחתית הגולגולות בהולך על-ארבע (שימפנזה), וככל שבעל- החיים הזדקף והלך על שתיים, נמצא הפתח יותר ויותר בתחתית הגולגולת בא' אפריקנוס, וממש בתחתית בגולגולת האדם בן זמננו. בצובר התמונות מס' 3 ניתן לראות כי מיקומו היחסי של הפוראמן מאגנום אצל השימפנזה, ההולך על ארבע, הוא אחורי ובנוסף גם מוטה לאחור, לעומת מיקומו הקדמי יותר ובכיוון מקביל לקרקע בגולגולת של ההומיניד שהלך זקוף (תמונה 3א), ובמרכז הגולגולת אצל האדם בן-זמננו, ההולך אף הוא זקוף על שתיים (תמונה 3ב). אשר למיקומו של הפוראמן מאגנום אצל ההומיניד, ניתן לראות (תמונה 3ב) שמיקומו היחסי דומה למיקומו היחסי באדם המודרני ההולך זקוף על שתיים, דהיינו - במרכז ובמקביל אל הקרקע.

באותה שנה - 1947 - נתגלו באותו אתר בדרום אפריקה ובאותה שכבת זמן (כאמור 2.5 מיליון שנה טרם זמננו) חלקי שלד נוספים במקום בו נמצאה גולגולתו של S.T.S. 5. בין היתר נמצא גם עמוד שדרה ואגן כמעט שלם. כל חלקי שלד אלו שייכים לאותו מין: א' אפריקנוס.

תמונה 4: חציו הימני של אגן של א' אפריקנוס - S.T.S. 14 (במרכז), שימפנזה (משמאל) ואדם בן זמננו (מימין)

כשמתבוננים בשלוש עצמות האגן (תמונה 4), ניתן לראות כי עצם האגן של א' אפריקנוס (במרכז) אנושית מאד ודומה במידה רבה לעצם האגן של האדם המודרני (מימין), ההולך על שתיים, יותר מאשר לעצם האגן של השימפנזה (משמאל) ההולך על ארבע.

עדויות אלו ונוספות מחזקות את הטענה כי א' אפריקנוס, שחי לפני כ-2.5 מיליון שנה בדרום אפריקה, הלך זקוף, כאשר נפח מוחו היה דומה מאד לנפח מוחו של השימפנזה, ובנוסף לא נמצאו כלים פרהיסטוריים או כל עדות לשימוש בהם בשכבה גיאולוגית זו.

 

טענה מס' 3: "פרט לאבסורד זה, הרי ידוע לנו שישנם מקומות שבהם קופים חיים בשלווה בלי טרדות, האין הם היו צריכים גם הם, כבר מזמן, לפתח כושר להרכיב כלים פרימיטיביים?"

חיים כהן משיב:

התשובה נעוצה בגוף השאלה: "... קופים חיים בשלווה בלי טרדות ...". הברירה הטבעית אינה "נוטה" לשכלל את כלל האורגניזמים בכל מחיר ובכל רגע נתון, אם אין צורך בכך. במידה ובע"ח, פשוט ככל שיהיה, חי בסביבה ובתנאים נוחים, ואין עליו שום לחץ סלקטיבי להשתכלל ולפתח תכונות חדשות המסייעות בהישרדותו, אותו בע"ח לא ישתנה. הדוגמאות לכך מעולם החי הן רבות, וגם בלס נתן לכך דוגמה כללית.

הופעת תכונות חדשות, או השתכללות והופעת איברים חדשים, בדרך-כלל מצריכה מבעל-החיים הוצאת אנרגיה קיומית נוספת, ולכן גם מחייבת קליטה של אנרגיה נוספת (מזון). אחת מתכונותיהם של הטבע ושל עקרונות הברירה הטבעית היא ה"חיסכון", עד כמה שיותר, לגבי צריכה והוצאת אנרגיה של בע"ח, בעיקר כאשר אין צורך "דחוף" בכך. כלומר, אותה צריכה או הוצאה של אנרגיה קשורה בכושר ההישרדות של אותו בע"ח.

המעבר להליכה זקופה הוא אחת הדוגמאות לצורך זה: המעבר החל כתוצאה משינויים אקלימיים, שהתרחשו על-פני כדור הארץ, שכללו התחממות כללית. כתוצאה מכך היערות הטרופיים - שכיסו בעבר חלקים נרחבים מיבשת אפריקה - הצטמצמו, ובמקום יערות סבוכים המאפשרים תנועה מעץ לעץ ללא צורך כמעט בירידה לקרקע, הופיעו סוואנות, המתאפיינות בצפיפות נמוכה של עצים, בטמפרטורה חיצונית גבוהה ובאקלים יבש. התנועה מאזור לאזור בסוואנה לשם מציאת מקורות מזון חדשים חייבה ירידה מהעצים ותנועה על פני הקרקע. תנועה כזו, המאופיינת בהליכה ארבע-רגלית על בהונות הידיים, כהליכה קופית, צורכת אנרגיה רבה בהליכה למרחקים בהשוואה להליכה דו-רגלית. במקביל גורמת ההליכה הארבע-רגלית עלייה בטמפרטורת הגוף כתוצאה מחשיפת שטח נכבד מהגוף לשמש היוקדת, הנמצאת מעל בעלי-החיים באזור קו המשווה. תנאי סביבה חדשים אלו גרמו לכך, שאותם קופים, שאזור מחייתם השתנה והפך מיער טרופי לסוואנה, "נאלצו" להשתנות ולהתאים עצמם לסביבה החדשה על-מנת שלא להיכחד. הופעת מוטציות מקריות בדנ"א, שכמובן אינן חד-פעמיות, הקשורות במבנה האנטומי והפיסיולוגי של אותם קופים, הם שהביאו לשינויים, קטנים ככל שיהיו, בכיוון של הליכה זקופה, "וזכו" ביתרון הישרדותי גדול באותה תקופה,קרי -באותם תנאים, על פני אלו מן הקופים שלא השתנו.

מספר הפרטים בעלי הנטייה האנטומית-פיסיולוגית החדשה להליכה זקופה, שהחלה כמובן כהליכה שפופה ומסורבלת, הורישו לצאצאיהם את התכונות החדשות המועילות, ולאחר מספר דורות שרדו רק הפרטים בעלי יתרון זה. במרוצת השנים הלכה והשתכללה ההליכה על שתיים כתוצאה מהיתרון ההישרדותי שהיא העניקה לפרטים אלו.

נשאלת השאלה, מדוע רק חלק מהקופים פיתחו הליכה זקופה והמשיכו את מסעם בכיוון עץ האבולוציה של האדם, ולא כל הקופים שחיו באפריקה? התשובה היא, שאותו לחץ סלקטיבי, הקשור בהתחממות החיצונית והפיכת העצים הטרופים הצפופים לעצים ושיחים קטנים מרוחקים, שרר בעיקר במרכז אפריקה באזור קו השבר הסורי-אפריקאי, וכתוצאה מהטופוגרפיה הייחודית שררו בו תנאים קשים במיוחד. רק קופים שחיו באזור זה נאלצו להתמודד עם שינויים אלו, שעקב מגבלות ומחסומים טופוגרפיים לא התאפשרה להם נדידה לאזורים סמוכים, אחרים, בהם היער הטרופי לא נפגע. הקופים שחיו באותם אזורים אחרים לא "נדרשו" לשינויים אבולוציוניים, ונותרו כמעט כפי שהיו.

 

טענה מס' 4: "ושאלה נוספת בעניין, האם יצורים פרימיטיביים כקופים היו שורדים עם קומה זקופה, בלי שכל וכישרון טיפוס?"

חיים כהן משיב:

הלחץ הסלקטיבי ששרר באותה תקופה בה השתנו תנאי הסביבה "דרש" פתרון ושינוי אנטומי-תנועתי ולא מנטאלי לטיפול בבעיית הניידות בסביבה החדשה. עלייה בנפח המוח לא הייתה מאפשרת ניידות טובה יותר לשם השגת מקורות מזון. העלייה בנפח המוח שהחלה מאוחר יותר, דרשה לחץ סלקטיבי שונה, ובין היתר חייבה כנראה מעבר מאכילה-צמחונית לאכילת בשר לצורך אספקה גבוהה יותר של חלבונים. השינויים האנטומיים לא היו מיידיים, ובשלביהם הראשונים יכולת ההליכה הזקופה התפתחה במקביל ליכולת ניידות פרימיטיבית - טיפוס על עצים.

 

טענה מס' 5: "למה אין קופי-אדם בימינו? - דהיינו, השבטים הפרימיטיביים של הקופים בעלי הקומה הזקופה. רק אל תאמרו לי שגם הם נכחדו כמו בעלי חצאי-העיניים!"

חיים כהן משיב:

ממצא חשוב ומדהים שנתגלה לא מזמן באחד האיים שבאינדונזיה (Flores) הראה, שעד לפני כ-18,000 שנה (בפליאונטולוגיה זה נחשב "אתמול") התהלכו זקופים יצורים קטני-מימדים, שגובהם מטר אחד, השייכים כנראה לענף צדדי שהתפתח מאחד המינים השייכים לשושלת האדם - הומו ארקטוס.

הערת מערכת חופש: המאמר השלישי בסדרה זו, מאת פרופ' יואל רק,מוקדש להומו-פלורסיאנזיס = האדם הקטן מאינדונזיה.

המעבר להליכה זקופה היווה פתרון אנטומי ללחץ הסלקטיבי על אותם קופים הולכי על-ארבע, שאזור מחייתם השתנה. המעבר הדרמטי מהליכה ארבע-רגלית להליכה דו-רגלית פתח בפני אותם יצורים את צוהר ההזדמנויות האבולוציוני להמשך התפתחותם במשך מיליוני השנים הבאות לכיוון הופעתו, בסופו של תהליך, של האדם המודרני. יש להדגיש, למורת רוחו של הבריאתן, שכל השינויים הללו הם, כמובן, ללא כל מטרה ותכלית ידועה מראש.

המעבר להליכה זקופה שחרר את ידיו של אותו בע"ח לשימוש אחר, לבד מתמיכה קדמית בהליכה על ארבע. ההנחה היא, שידיים פנויות יכלו לשמש לנשיאת מזון, וע"י כך לשפר את ניצול מקורות המזון, נשיאת הצאצאים, נשיאה ושיפור של כלים פשוטים ומאוחר יותר גם מורכבים.

השימפנזות בטבע יוצרות לעצמן כלים פשוטים, בעיקר מענפים שהסירו מעליהם את העלים, כמו למשל להשגת נמלים וטרמיטים המסתתרים בתלים ובמחפורות. זאת למרות שבתנאי שבי שימפנזה המקבלת לידיה ערמה של מקלות מתחברים וארגז, מסוגלת לחבר את המקלות ובעזרת הארגז, לטפס ולהפיל בננות התלויות מעליה. בטבע כל שעליה לעשות הוא לעבור לעץ אחר כאשר השגת המזון היא מורכבת מדי, למרות שמבחינת היכולת היא מסוגלת לפתור את הבעיה בעזרת מקלות וארגז.

כליה הפשוטים יחסית של השימפנזה עשויים מקלות יבשים, עלים, זלזלים ואבנים, שלאחר השימוש נזרקים ובד"כ אינם נישאים למרחקים. זאת - מכיוון שהשימפנזה זקוקה לכל ארבעת גפיה לצורך טיפוס, הליכה וריצה על פני הקרקע. שחרור הידיים יכול היה, לכן, להביא לשכלול הכלים ונשיאתם למרחוק. שהרי אין הגיון אנרגטי להשקיע בשכלול של כלים, כאשר אין אפשרות להחזיק בהם מעבר לשימוש מיידי.

המעבר לתנועה על פני הקרקע והידלדלות מקורות המזון הצמחיים הולידו את הצורך להשיג ולנצל מקורות מזון חלופיים. תנועה בסוואנה הפתוחה על פני הקרקע מאפשרת בקלות-יתר לזהות תלי-נמלים ממרחק, וידיים חופשיות מאפשרות שכלול הכלים ונשיאתם למרחוק. אלו הם נתונים שהקנו יתרון לפרטים אלו, שיכלו לנצל מקורות מזון עתירי-אנרגיה, אשר הכילו כמות גבוהה של חלבונים ושומנים. סביר להניח, שהתנועה בסוואנה חשפה אותם גם לאכילה של נבלות, דבר שהעלה אף הוא את ערכו התזונתי של מזונם. חלק מאנשי המדע סבורים כיום, שהעלייה בנפח המוח לא הייתה מתאפשרת אלמלא העלייה המשמעותית ברמת החלבון במזון.

הנקודה אותה אני מנסה להסביר כאן קשורה לעובדה, שהמעבר להליכה זקופה הוא זהשפתח את דלת ההתקדמות והאיץ את השתלשלות האירועים האבולוציוניים, עד להופעתו, בסופו של דבר, של האדם המודרני.

עפ"י המאובנים שנמצאו ידוע, שאותם מינים של קופים, הקרויים בלשון המדעית הומינידים, בעלי קומה זקופה נכחדו, ובמקביל הופיעו והתפתחו אלו מתוך אלו מינים נוספים. ההומינידים החדשים היו זקופי קומה ובעלי התמחויות שונות על-פי תנאי בית-גידולם, ובין היתר היו בעלי נפח מוח גדול יותר, בעלי יכולת ליצור כלי-אבן משוכללים, בעלי כושר נדידה, ניצול אש, כיבוש מערות, חקלאות, יצירת אומנות, פיתוח שפה ועוד.

עקשנותם וטענותיהם של דניאל בלס ובריאתנים אחרים, למצוא כשלים באבולוציה של האדם, בטלים בשישים כאשר מתמקדים ובוחנים את המורפולוגיה והכרונולוגיה של המאובנים הקדומים שנמצאו, במקביל לשמירה על עקרונות הברירה הטבעית.

 

סיכום:

הברירה הטבעית אינה "נוטה" לשכלל את כלל האורגניזמים בכל מחיר ובכל רגע נתון אם אין צורך בכך. המאובנים הקדומים שנמצאו עד כה מצביעים מבחינה אנטומית על יכולת הליכה זקופה, במקביל להמצאות נפח מוח קטן יחסית (הזהה לנפל מוחה של השימפנזה = 500 סמ"ק), שאצל ההומינידים גדל בהדרגה מאוחר יותר. המעבר להליכה זקופה החל כתוצאה משינויים אקלימיים שהתרחשו על-פני כדור הארץ, והם כללו כאמור התחממות כללית, וכתוצאה מכך צמצום שטחם של היערות הטרופיים הסבוכים, שאפשרו תנועה מעץ לעץ ללא צורך כמעט בירידה לקרקע. היערות הטרופיים כיסו בעבר חלקים נרחבים מיבשת אפריקה, ובמקומם הופיעו סוואנות המתאפיינות בצפיפות נמוכה של עצים, בטמפרטורות גבוהות ובאחוזי לחות נמוכים. עפ"י המאובנים שנמצאו ידוע כי אותם מינים של קופים בעלי הקומה הזקופה נכחדו, ובמקביל הופיעו מינים נוספים של הומינידים, אלו מתוך אלו, ובסופו של דבר הובילו להופעתו של האדם המודרני, ההומו-סאפיינס.

 

בקרוב בחופש מאמר מס' 3:
האנשים הקטנים מאינדונזיה מאת פרופ' יואל רק


יולי 2005



חברים ב- עוצב על ידי