אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
עם אחד גיוס אחד
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

טיעונים בריאתניים
אל מול מציאות ועובדות מדעיות

מאמר רביעי בסדרה באתר חופש

האש עשתה אותנו לבני אנוש

כל-יכול ואין-אונים בעת ובעונה אחת - הפרדוקס האנושי שיצרה האש

מאת פרופ' אברהם רונן

פרופ' אברהם רונן הוא פרופסור לפרה-היסטוריה באוניברסיטת חיפה.
ראה מאמר קודם של פרופ' רונן באתר חופש.

במאמציהם הבלתי-נלאים של המאמינים והבריאתנים לערער את הבסיס המדעי בחשיבתו ובחייו של האדם, מתעלמים אותם גורמים מתופעות מוכרות וידועות בהיסטוריה ובפרה-היסטוריה של האדם. הם מציגים-מסבירים אותן, כפי שנוח וטוב להם, בפרשנות דתית. אין קל מלטעון שכל התופעות בטבע הן "מעשי-ידיו של אלוהים". קשה הרבה יותר לחקור, ללמוד ולפענח תופעות טבע. אבל מרגע שפוענחו בכלים מדעיים, לא בנוסח "רב אחד טען", אין יפה ואין מעניין יותר מהכרתן. אחת התופעות היותר חשובות בהתפתחות האדם היא שליטתו באש, כפי שמוסבר להלן בידי פרופ' אברהם רונן מאוניברסיטת חיפה.

עובדה גלויה לעין היא שמכל היצורים החיים בעולמנו, רק האדם לבדו שולט באש, שליטה שהחלה לפני כמיליון ומאתיים-אלף שנה לערך בידי הומו-ארקטוס. שליטה בלעדית זו מעניקה לאדם עדיפות טכנולוגית מכרעת על פני שאר היצורים החיים בעולמנו. אולם כפי שיובהר בהמשך, השליטה באש עיצבה לא רק את עולמו החומרי של האדם אלא גם את עולמו החברתי-רוחני. האש היא שהפכה אותנו לבני אנוש.


פרומתאוס גונב את האש מזאוס למען בני האדם
מאת כריסטיאן גריפנקרל, 1916-1839

על-כך נענש פרומתאוס, נקשר לסלע ונשר ניקר את כבדו:


פרומתאוס והנשר המנקר את כבדו
מאת גוסטב מורו, סימבוליסט צרפתי, 1898-1828

אש היא תופעה נפוצה בטבע: יש שרפות יער, שרפות בפגיעת ברק ושרפות בהתפרצות הרי געש. אש ידועה היטב לכל דרי עולם. היא סכנת מוות, וכל חי נס מפניה באימה. עד היום אין החוקרים מבינים לאשורו כיצד ומדוע התגבר האדם הקדמון על הפחד הטבעי מפני האש, וכיצד רתם אותה לשרותו - פעולה המכונה "ביות האש", או הכנסת האש למגורים.

מה הביא את האדם לבדו להתעלם מיצר הקיום, להתגבר על הפחד המושרש מפני אש, ללמוד לשלוט בה ולהכניס את הסכנה לביתו?

הכנסת אש למגורים נוגדת לכאורה את יצר הקיום בהיותה סכנת מוות. ואכן, כל יצורי-עולם פרט ליצורי-אנוש פועלים על פי יצר הקיום, ומתרחקים מאש ככל יכולתם. כאמור, הסיבה שהביאה לביות האש על ידי האדם הקדמון אינה ברורה לגמרי. נוכל להניח בוודאות רק זאת, שתהא הסיבה אשר תהא - היא הייתה חשובה לו מאין כמוה. כה חשובה, שגרמה לאדם לעשות את הבלתי צפוי מכל - להתגבר על הפחד, להתעלם מן הסכנה הטמונה באש, ולהפוך את הכוח הנורא וההרסני למשרת נכנע. ניתן להניח כי בתחילה ניצל האדם אש טבעית, ורק מאוחר יותר למד להבעירה. לא נעסוק כאן בחיפוש הסיבה (או הסיבות) שהביאו לביות האש, או בשאלה מתי קרה הדבר ומתי למד האדם להבעיר אש. כאן נדון בתוצאות המעשה ובהשפעתו על חיינו.


אגני - אלת האש במיתולוגיה ההודית


גילוי האש - ציור מימי הביניים

ללא אש, האדם הוא יצור ככל היצורים. כחיות אחרות הוא מתקשר עם בני מינו, נעזר למחייתו בכלים שונים, צורך מזון ועלול לשמש מזון לאחרים. אולם מרגע שהשתלט על האש, חדל האדם להיות ככל היצורים. בעוד שהוא יכול להבעיר שדה או יער ולחסל את כל החי בתוכו, מספיקה מדורה קטנה בפתח המערה או מקום המגורים על מנת להרחיק את הטורף המסוכן ביותר. עם האש לצידו הפך האדם ליצור עליון, המובדל מכל שאר היצורים, גיבור כל-יכול שאין לעמוד בפניו. השליטה באש היא המבדילה העיקרית בין האדם לשאר יצורי העולם. במהלך הברית בין האש לאדם הייתה לאש השפעה מרחיקת-לכת על תחומים רבים בחיי האדם: האש הביאה לשינוי בטכנולוגיה, באנטומיה, בחברה ואף בדת.

הטכנולוגיה שלנו מבוססת על אש. הטכנולוגיות הקדומות ביותר - ייצור כלי חרס ותעשיית המתכת אינן אפשריות ללא אש. אש יוצרת את האנרגיה שבלעדיה איננו יכולים להתקיים כפי שאנחנו: אור, חימום וקירור, מנועי מכוניות, מטוסים, טילים ותחנות כוח.

בתחום האנטומיה השפיעה האש הודות למעבר למזון מבושל. מזון מבושל רך ממזון נא. אכילת אוכל נא וקשה מחייבת מערכת לעיסה חזקה ומפותחת - לסתות ושיניים חזקות ושרירים מפותחים להניע את הלסתות. שרירי לעיסה חזקים זקוקים לעצם גולגולת עבה כדי להיאחז בה. לאכילת מזון מבושל, נחוצה מערכת לעיסה עדינה וקטנה יותר. במשך הזמן נעשו הלסתות והשיניים האנושיות קטנות יותר, ושרירי הלעיסה נחלשו והתעדנו. הצורך בעצם גולגולת עבה נעלם והופיעה עצם הגולגולת הדקה, המאפיינת את האדם עד היום ומבדילה בין גולגולתו לגולגולות קופים. כך התפתחו הפנים האנושיות שכולנו מכירים. השינויים שחלו במבנה הגולגולת אפשרו להגדיל את נפח המוח האנושי בהשוואה למוחם של אוכלי המזון הנא.


לסת תחתונה ענקית לצורך פיצוח עצמות ואגוזים של אוסטרלופתיקוס בוייסי

האוסטרלופיתקוס בוייסי היה יצור צמחוני, אוכל עשב שחי לפני 2.5 עד 1 מיליון שנה. קופסת מוחו קטנה לעומת מערכת לעיסה אדירה בממדיה. כל עצמות הפנים וחלק מעצמות הגולגולת סיגלו עצמן לעבודת הלעיסה ו"התמחו" בה. מבנה עצמות הפנים התאימו עצמן לאחיזה חזקה של שרירי לעיסה גדולים וחזקים, שחייבו נקודות חיבור יציבות. גודלן ועוצמתן של הלסתות, וחישובי הכוח של מנוף התנועה של הלסת התחתונה, זיכו את האוסטרלופיתקוס בוייסי בכינוי נוסף, מיוחד: מפצח האגוזים = The Nutcracker Man.

לצריכת מזון מבושל הייתה גם השפעה על המשפחה האנושית, ומכאן על החברה כולה. הבישול בחוג המשפחה, והארוחה סביב המדורה, עודדו שיחה וחילופי חוויות. כך הועבר הניסיון שנצבר ונלמד, והופקו ממנו לקחים. השפה הלכה והתפתחה, ואפשרה העברת מידע אמין ומפורט בין מבוגרים לצעירים. ההתכנסות היומית סביב המדורה הביאה להתפתחות המשפחה האנושית ולליכודה בצורה שאין לה מקבילה בעולם החי.

זאת ועוד. איסוף מזון נא ואכילתו נמשכים זמן רב. קופים משקיעים באכילה חמש או שש שעות ביום בממוצע. הודות למזון המבושל, משקיע האדם באכילה כשעה-שעתיים ביום בלבד. המזון המבושל העניק לאדם שעות פנאי יקרות מפז, אותן יכול היה להקדיש למחשבה, לניסיונות, לטעויות, להסקת מסקנות וללימוד.

ההשפעה הפסיכולוגית של האש עמוקה אף יותר. האש נתפסת בקלות כדבר חי. היא נעה ללא הרף, משנה צורה, צורכת מזון, משמיעה רעשים ומחממת, כמוה כגוף חי. ניתן לשער שכך היה בחברות פרימיטיביות, אך גם כיום מסמלת האש חיים והמשכיות באמצעות נרות נשמה, נרות זיכרון ואש-תמיד על קברים או באירועים חשובים.


אש כזיכרון

אדם יכול להדליק אש ולכבותה. כדבר חי לכאורה, זהו הדבר היחיד בעולם שאדם יכול "להרגו" ו"להחיותו" כרצונו. ביכולת זו טמון אולי המפתח לידיעת המוות האנושית. מכל יצורי העולם, האדם לבדו מכיר את תופעת המוות ומודע לה מראש. הדבר מוזר, שכן כל החיות רואות סביבן מוות, ורבות מהן - הטורפים - אף גורמות אותו כדבר שכיח מדי יום ביומו. ולמרות זאת, אף לא חיה אחת מכירה את התופעה מלבד האדם. אנו רשאים להניח כי ההתבוננות באש, הדלקתה וכיבויה היו נקודת המוצא הזאת. הכרת המוות משתקפת אצל האדם במנהגי הקבורה, שהופיעו לראשונה לפני כמאה אלף שנה. קבורה משקפת, קודם כל, הבחנה בין שני המצבים: חיים ומוות. אנו רשאים להניח כי הבחנה יוצאת דופן זו נולדה מן העיסוק באש, אף הוא יוצא דופן בעולם החי.


קבורה קדומה מלפני כ-100,000 שנה

דברים רבים מבדילים בין האדם לשאר החיות: יכולת הדיבור, ייצור כלים, כושר תכנון, ובאופן כללי, תרבות אנושית רבגונית מאין כמוה ויכולת הסתגלות המאפשרת לאדם לחיות בכל התנאים, לא רק במדבר ובקוטב אלא גם מתחת למים ועל הירח. אולם שפה, כלים, תיכנון וכושר הסתגלות מצויים גם בעולם החי, גם אם בדרגות נמוכות לאין ערוך מזו שאצל האדם. בשני דברים נבדל האדם מן החיות לא בדרגה, אלא באופן מוחלט: ידיעת האש וידיעת המוות. ניתן לשער כי קיים קשר בין שני אלה, וכי האחד הוליד את השני.

האש הפכה את האדם לכל-יכול, אך גם לאומלל, היודע כי מותו הוא בלתי נמנע. כל-יכול ואין-אונים בעת ובעונה אחת - זהו הפרדוקס האנושי שיצרה האש.


מקורות-עזר:

האש בהיסטוריה האנושית
http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=11544

האש בהיסטוריה האנושית
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A9

אש - אנציקלופדיה עברית. חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, ירושלים, תשכ"ו, כרך שביעי, עמודית 330.

תולדות האש
http://www.102.co.il/default.aspx?PageId=P0212

הומו-ארקטוס
http://www.hofesh.org.il/articles/science/erectus.html


ינואר 2006



חברים ב- עוצב על ידי