הנכם צופים בגירסת הדפסה של הדף/מאמר הנוכחי.
לחצו כאן לגירסה המקורית

ט"ו תשובות להבלים בריאתניים

מאת ג'ון רני
(John Rennie)

המאמר הופיע במקור בעיתון 'סיינטיפיק אמריקן'
החל מחודש אוקטובר יפורסם העיתון גם בעברית
תורגם ברשות - הזכויות על התרגום שמורות ל-'אורט'

ראה גם מאמר המשך: הבלים בריאתניים ותשובות עליהם

כאשר הציג צ'ארלס דארווין את תורת האבולוציה בדרך הברירה טבעית, לפני 143 שנים, התווכחו עליה מדעני התקופה בחמת-זעם, אך העדויות המצטברות מתחומי הפליאונטולוגיה[1], הגנטיקה, הזואולוגיה, הביולוגיה המולקולרית ותחומים נוספים ביססו בהדרגה את אמיתות האבולוציה מעבר לכל ספק סביר. כיום, הקרב כבר הסתיים בניצחון בכל מקום - חוץ מאשר בדמיונו של הציבור.

למרבה המבוכה, במאה ה-21, באומה המתקדמת ביותר מבחינה מדעית שידע העולם מעודו, בריאתנים[2] עדיין משכנעים פוליטיקאים, שופטים ואזרחים מן השורה שהאבולוציה היא פנטזיה שגויה דלת-תימוכין. הם מתארגנים ויוצרים קבוצות לחץ כדי שרעיונות בריאתניים כגון "תכנון אינטליגנטי" (Intelligent Design) יילמדו כאלטרנטיבות לאבולוציה בשיעורי המדע. בזמן שמאמר זה נשלח לדפוס, מועצת החינוך של אוהיו דנה בשאלה האם לאפשר שינוי שכזה. כמה ממתנגדי האבולוציה, כמו פיליפ א. ג'ונסון (Johnson), פרופסור למשפטים באוניברסיטת Berkeley שבקליפורניה ומחבר הספר "Darwin on Trial" ("דארווין במשפט"), מודים כי הם מתכוונים להשתמש בתיאורית התכנון האינטליגנטי כטריז לפתיחה מחדש של שיעורי המדע לדיונים על אלוהים.

מורים ואחרים הנדחקים לפינה עשויים למצוא את עצמם נדרשים יותר ויותר להגן על האבולוציה ולהפריך את הבריאתנות. הטיעונים בהם משתמשים הבריאתנים, למרות אמיתותם למראית-עין, הם לרוב שגויים ומתבססים על אי הבנות של (או שקרים בוטים על) האבולוציה, אך מגוון ההתנגדויות ומספרן יכול לשים אפילו אנשים בקיאים בנושא בעמדת נחיתות.

כדי לעזור להם, הרשימה הבאה סותרת כמה מהטיעונים ה"מדעיים" הנפוצים ביותר המועלים כנגד האבולוציה. היא גם מפנה את הקוראים למקורות נוספים למידע, ומסבירה מדוע אין ל"מדע הבריאה" מקום בכיתות הלימוד.

טענה "מדעית" 1. אבולוציה היא רק תיאוריה. היא איננה עובדה או חוק מדעי.

אנשים רבים לומדים בשלב מוקדם של חייהם, שתיאוריה נמצאת באמצע ההיררכיה של הוודאות - מעל השערה סתם, אך מתחת לחוק. עם זאת, מדענים אינם משתמשים במונחים בדרך זו. לדברי האקדמיה הלאומית למדעים (NAS), תיאוריה מדעית היא "הסבר מבוסס היטב של אספקט כלשהו של עולם הטבע, שיכול לכלול עובדות, חוקים, היסקים ותיאוריות שעמדו במבחן". אין שום כמות של תיקוף שתהפוך תיאוריה לחוק, שהוא הכללה תיאורית [ו' בשורוק] בנוגע לטבע. לכן, כאשר מדענים מדברים על תיאורית האבולוציה - או על התיאוריה האטומית או תיאורית היחסות[3], לצורך העניין - הם אינם מביעים בכך הסתייגות ממידת האמת שבה.

בנוסף על תיאורית האבולוציה, כלומר הרעיון של תורשה המלווה בשינוי, ניתן לדבר גם על עובדת האבולוציה. NAS מגדירה עובדה כ"תצפית שאוששה שוב ושוב, ושמכל הבחינות המעשיות מוסכמת כ'אמיתית'". רשומות המאובנים ועדויות רבות אחרות מעידות כי אורגניזמים התפתחו לאורך זמן. אף על פי שאיש לא צפה במישרין בשינויים אלה, הראיות העקיפות הן בהירות, חד-משמעיות ומשכנעות.

כל המדעים מסתמכים לעתים קרובות על ראיות עקיפות. פיזיקאים אינם יכולים לראות חלקיקים אטומיים ישירות, לדוגמא, אז הם מאמתים את קיומם על ידי איתור נתיבים מגלי-סודשחלקיקים אלה משאירים בתאי ערפל[4]. היעדר ראיות ישירות אינו הופך את מסקנתו של הפיזיקאי לוודאית פחות.

טענה "מדעית" 2. הברירה הטבעית מתבססת על היגיון מעגלי: המתאימים הם אלו ששורדים, ואלו ששורדים נחשבים מתאימים.

"הישרדות המתאימים" היא דרך לתיאור הברירה הטבעית באופן נוח לצורך שיחה, אך תיאור טכני יותר מדבר על שיעורי הישרדות ורביה דיפרנציאליים. כלומר, במקום לתייג מינים כמתאימים יותר או פחות, ניתן לתאר כמה צאצאים הם צפויים להשאיר אחריהם בנסיבות נתונות. שימו זוג מהיר-רביה של פרושים (Finch) קטני-מקור וזוג איטי-להתרבות של פרושים גדולי-מקור על אי שופע זרעים למאכל. תוך דורות מעטים, המהירים-להתרבות עשויים לשלוט על חלק גדול יותר ממקורות המזון. עם זאת, אם מקורים גדולים מסוגלים לפצח את הזרעים ביתר קלות, היתרון עשוי לנטות לצד האיטיים-להתרבות. במחקר חלוצי על פרושים באיי גלפאגוס, הבחין פיטר ר. גרנט (Grant) מאוניברסיטת Princeton בשינויים מסוגים כאלה באוכלוסיות, בטבע [ר' במאמרו: "Natural Selection and Darwin's Finches"; Scientific American, October 1991].

הנקודה העיקרית היא, שניתן להגדיר התאמה מסתגלת גם מבלי להזדקק למושג השרידה. מקורים גדולים מותאמים טוב יותר לפיצוח זרעונים, בלי קשר לשאלה האם יש להם ערך הישרדותי בנסיבות הקיימות.

[הדבר דומה, במידת מה, לאיחול הספורטיבי "שהמתמודד הטוב ביותר ינצח". בפועל, המדידה מיהו הטוב יותר הרי נעשית ברובה על ידי עצם הניצחון, אך אין פירוש הדבר שאנו מאחלים "שהמתמודד שינצח, ינצח". בין עצם ההתמודדות לרגע הניצחון יש מרכיב קריטי של תכונות מאפשרות-ניצחון, שלא להתעלם מהן - המתרגם]

טענה "מדעית" 3. האבולוציה איננה מדעית, משום שהיא אינה ניתנת לבדיקה או להפרכה. היא טוענת טענות על אירועים שמעולם לא נצפו ואשר לא ניתן לשחזרם.

ביטול גורף זה של האבולוציה מתעלם מהבחנות חשובות המחלקות את השדה לשני תחומים רחבים, לכל הפחות: מיקרואבולוציה ומאקרואבולוציה. מיקרואבולוציה מתבוננת בשינויים המתרחשים בתוך מינים לאורך זמן - שינויים שעשויים להוות מבוא להתהוותם של מינים חדשים. מאקרואבולוציה חוקרת השתנות של קבוצות טקסונומיות[5] מעל לרמת המין. הראיות לה שואבות לעתים קרובות מתוך רשומות המאובנים ומהשוואות דנ"א לצורך שיחזור הקשרים בין אורגניזמים שונים.

כיום, אפילו מרבית הבריאתנים מודים כי מיקרואבולוציה אוששה על ידי מבחנים שנערכו במעבדה (כמו במחקרים על תאים, צמחים וזבובי פירות) ובשטח (כמו במחקריו של גרנט על התפתחות צורות מקורים בפרושי גלפאגוס). הברירה הטבעית ומכאניזמים אחרים - כמו למשל שינויים כרומוזומליים, סימביוזה והכלאה - יכולים להוביל שינויים מרחיקי לכת באוכלוסיות במשך הזמן.

טבעו ההיסטורי של המחקר המאקרואבולוציוני כרוך בהסקה ממאובנים ודנ"א במקום תצפית ישירה. עם זאת, במדעים ההיסטוריים (הכוללים, מלבד ביולוגיה אבולוציונית, גם אסטרונומיה, גיאולוגיה וארכיאולוגיה), עדיין ניתן לבחון השערות על ידי בדיקה האם הן תואמות את הממצאים הפיזיקאליים והאם הן מובילות לניבויים ניתנים-לאישוש הנוגעים לתגליות עתידיות. לדוגמא, לפי האבולוציה, בין אבותיו הקדומים ביותר של האדם (בקירוב גס, לפני חמישה מיליוני שנים) לבין הופעתו של האדם המודרני מבחינה אנטומית (לפני 100,000 שנה בערך), אנו אמורים למצוא שורה של הומינואידים[6] בעלי תווים פחות ופחות קופיים ויותר מודרניים, וזה בדיוק מה שרשומות המאובנים מראות. מצד שני, איש אינו אמור למצוא - ואינו מוצא - מאובנים של אדם מודרני שקועים בשכבות מתקופת היורה (לפני 144 מיליוני שנים). הביולוגיה האבולוציונית מעלה השערות מעודנות ומדויקות הרבה יותר מזו כדרך שגרה, וחוקרים בוחנים אותן כל הזמן.

האבולוציה יכולה להיות מופרכת גם בדרכים אחרות. אילו יכולנו לתעד הופעה ספונטאנית של צורת חיים מורכבת אחת מתוך חומר דומם, אזי לפחות חלק מהיצורים המופיעים ברשומות המאובנים יכלו להיווצר בדרך זו. אילו חייזרים סופר-אינטליגנטיים היו מופיעים ומצהירים שהם יצרו את החיים עלי אדמות (או אפילו מינים ספציפיים), ההסבר האבולוציוני הטהור היה מוטל בספק. עד עכשיו, איש לא הצליח לספק עדויות להתרחשויות כאלה.

יש לציין כי רעיון הניתנות-להפרכה כאפיון המגדיר של המדע נובע מעבודתו של הפילוסוף קארל פופר בשנות ה-30 של המאה העשרים. פיתוחים עדכניים יותר של דרך מחשבתו הרחיבו את הפירוש המצומצם של העיקרון שלו בדיוק משום שהוא פוסל ענפים רבים מדי של מה שהוא בבירור עיסוק מדעי.

[אין הכוונה לומר, כפי שמישהו עלול לחשוב, שפופר צדק במאה אחוז אך אחרים עיוותו את פני הדברים רק כדי לשמר את המצב הקיים. גם פופר היה בסך הכול אדם, והסטנדרט שלו, כך מסתבר, היה מוגזם - המתרגם]

טענה "מדעית" 4. יותר ויותר, מדענים מטילים ספק באמיתות האבולוציה.

אין שום עדות לכך שהאבולוציה מאבדת מתומכיה. קחו גיליון כלשהו של ירחון ביולוגי שמאמריו עוברים ביקורת-עמיתים (Peer-reviewed), ותמצאו מאמרים התומכים ומרחיבים מחקרים אבולוציוניים, או מאמצים את האבולוציה כמושג יסוד.

בניגוד לכך, פירסומים מדעיים רציניים המערערים על האבולוציה פשוט אינם בנמצא. באמצע שנות ה-90 ג'ורג ו. גילכריסט (Gilchrist) מאוניברסיטת וושינגטון סקר אלפי ירחונים בספרות המרכזיתוחיפש מאמרים על תכנון אינטליגנטי או "מדע הבריאה". מבין כל אותם מאות אלפי הדו"חות המדעיים, לא מצא אפילו אחד. בשנתיים האחרונות, גם סקרים שבוצעו בנפרד על ידי ברברה פורסט (Forrest) מאוניברסיטת Southeastern Louisiana ולורנס מ. קראוס (Krauss) מאוניברסיטת Case Western Reserve לא העלו פרי.

הבריאתנים עונים בתגובה שהקהילה המדעית, הסגורה לרעיונות חדשים, דוחה את הראיות שהם מציגים. עם זאת, לפי עורכי Science ,Nature וירחונים מובילים אחרים, רק כתבי יד אנטי-אבולוציוניים בודדים מוגשים בכלל לפרסום. כמה מחברים אנטי-אבולוציוניים פרסמו מאמרים בירחונים רציניים; מצד שני, מאמרים אלה תוקפים רק לעתים נדירות את האבולוציה ישירות, או מקדמים טיעונים בריאתניים. במקרה הטוב, הם מזהים בעיות מסוימות באבולוציה כקשות ושעוד לא נמצא להן פיתרון (דבר שאיש אינו חולק עליו). בקיצור, הבריאתנים אינם נותנים לעולם המדעי סיבה טובה לקחת אותם ברצינות.

טענה "מדעית" 5. חוסר ההסכמה, אפילו בין ביולוגים אבולוציוניים, מראה כמה מעט מדע "מוצק" תומך באבולוציה.

ביולוגים אבולוציוניים מתווכחים בלהט על נושאים שונים: איך קורית התהוות של מינים, קצב השינוי האבולוציוני, קשרי היוחסין של ציפורים ודינוזאורים, האם הניאנדרטלים היו מין נפרד מהאדם המודרני, ורבים אחרים. חילוקי דעות אלו דומים לאלו הקיימים בכל ענפי המדע האחרים. אף על פי כן, קבלה של האבולוציה כהתרחשות עובדתית וכעיקרון מנחה היא אוניברסאלית בביולוגיה.

לרוע המזל, בריאתנים לא-ישרים הראו נכונות להוציא דברי מדענים מהקשרם כדי לנפח ולעוות את מידת אי-ההסכמה. כל מי שמכיר את עבודותיו של הפליאונטולוג סטיבן ג'. גולד (Gould) מאוניברסיטת Harvard יודע, שבנוסף להיותו שותף לחיבור מודל שיווי המשקל המקוטע, גולד הוא אחד ממגיניה ומנסחיה הרהוטים ביותר של האבולוציה. (שיווי משקל מקוטע מסביר תבניות ברשומות המאובנים בעזרת הרעיון, שרוב השינויים האבולוציוניים מתרחשים בזמנים קצרים מבחינה גיאולוגית - שעשויים להימשך, למעשה, מאות דורות). עדיין, בריאתנים מוצאים עונג בגזירה של ביטויים מתוך כתביו הרבים של גולד כדי לגרום לו להישמע כאילו פיקפק באבולוציה, ומציגים את שיווי המשקל המקוטע כאילו הוא מתיר למינים חדשים להיווצר בן-לילה, או לציפורים לבקוע מתוך ביצי זוחלים.

כאשר מציגים בפניכם ציטוט מסמכות מדעית, שנראה כמטיל ספק באבולוציה, דרשו לראות את הציטוט בהקשרו. כמעט תמיד, ההתקפה על האבולוציה תתגלה כמדומה.

טענה "מדעית" 6. אם בני האדם התפתחו מקופים, מדוע ישנם עדיין קופים?

טיעון נפוץ-להפתיע זה משקף כמה רמות של בורות בנוגע לאבולוציה. הטעות הראשונה היא שהאבולוציה אינה מלמדת שבני האדם התפתחו מקופים; היא קובעת שלשניהם יש אב קדמון משותף.

הטעות העמוקה יותר היא, שהתנגדות זו שקולה לשאלה "אם הילדים הם צאצאים של מבוגרים, מדוע ישנם עדיין מבוגרים?" מינים חדשים מתפתחים על ידי פיצול ממינים קיימים, כאשר אוכלוסיות של אורגניזמים מבודדות מהענף המרכזי של משפחתן ורוכשות מספיק הבדלים כדי להישאר נבדלות לעד. המין-ההורה עשוי לשרוד, בלי קשר, או להיכחד.

טענה "מדעית" 7. האבולוציה אינה יכולה להסביר איך הופיעו החיים לראשונה על כדור הארץ.

מוצא החיים נשאר ברובו מסתורין, אך ביוכימאים למדו איך חומצות גרעין פרימיטיביות, חומצות אמינו ושאר אבני-בנין של החיים יכלו להיווצר ולארגן את עצמן ליחידותעצמאיות ומשתכפלות, וליצור את הבסיס לביוכימיה של התא. ניתוחים אסטרוכימיים מרמזים כיכמויות של תרכובות אלו מקורן בחלל והן הגיעו לכדור הארץ בתוך שביטים, תסריט שעשוי לפתור את הבעיה של הופעת רכיבים אלה בתנאים ששררו כשהפלנטה שלנו הייתה צעירה.

בריאתנים מנסים לעיתים לשלול את תקפותה של האבולוציה כולה על ידי הצבעה על אי יכולתו של המדע, כרגע, להסביר את מוצא החיים. אבל אפילו אם יתגלה כי לחיים עלי אדמות מקור לא-אבולוציוני (לדוגמא, אם חייזרים "שתלו" את התאים הראשונים לפני מיליארדי שנים), האבולוציה מאותו רגע ועד היום מאוששת באופן גורף באינספור מחקרים מיקרו- ומאקרואבולוציוניים.

טענה "מדעית" 8. מתמטית, לא ניתן להעלות על הדעת היווצרות של דבר מורכב כמו חלבון במקרה - ועל אחת כמה וכמה תא חי, או בן אדם.

המקרה משחק תפקיד באבולוציה (למשל, במוטציות האקראיות שיכולות ליצור תכונות חדשות), אך היא אינה נסמכת על המקרה ליצירת אורגניזמים, חלבונים וישויות אחרות. ההפך הוא הנכון: הברירה הטבעית, היא המכאניזם הידוע העיקרי של האבולוציה, מכוונת שינוי לא מקרי על ידי שימור תכונות "רצויות" (אדפטיביות) והיפטרות מתכונות "לא רצויות" (לא אדפטיביות). כל עוד כוחות הברירה נשארים קבועים, הברירה הטבעית יכולה לדחוף את האבולוציה בכיוון אחד וליצור מבנים מתוחכמים בפרקי זמן קצרים להפתיע.

כאנלוגיה, חישבו על הרצף בן 14 האותיות "להיותאולאלהיות". אותם מיליון קופים היפותטיים, המקישים כל אחד ביטוי אחד לשנייה, עשויים להידרש ל-200,000 שנים בערך כדי לאתר את הביטוי הנ"ל מתוך 22^14 רצפי האותיות האפשריים באותו אורך. בשנות ה-80 ריצ'רד הרדיסון (Hardison) מ-Glendale College כתב תוכנית מחשב שמייצרת ביטויים באופן אקראי, אך משמרת את מיקומיהן של אותיות בודדות שנפלו, במקרה, במקום הנכון (כלומר, בוחרת ביטויים הדומים יותר לזה של המלט). בממוצע, התוכנה יצרה מחדש את הביטוי תוך 336 סיבובים בלבד, פחות מ-90 שניות. מה שמדהים אפילו יותר, התוכנה יכלה לשחזר את כל מחזהו של שייקספיר תוך ארבעה וחצי ימים.

[למעשה, זוהי אנלוגיה בעייתית ביותר, משום שבניגוד לכל התפתחות המתרחשת בטבע, היא מציגה התקדמות לקראת מטרה ברורה ומוגדרת מראש. עלינו להיזהר וליטול מתוך האנלוגיה רק את מה שאכן מקביל בה לעולם הטבע - שהתרחשויות אקראיות העוברות סינון וברירה קשוחים עשויות להביא להופעת מבנים מורכבים ומסודרים במהירות גדולה לאין שיעור מהתרחשויות אקראיות סתם - המתרגם]

טענה "מדעית" 9. לפי החוק השני של התרמודינאמיקה, מערכות חייבות להיות פחות מסודרות עם חלוף הזמן. לכן, תאים חיים לא יכלו להתפתח מכימיקלים דוממים, וצורות חיים רב-תאיות לא יכלו להתפתח מצורות חיים חד-תאיות.

טיעון זה נובע מחוסר הבנה של החוק השני. אילו הטיעון היה תקף, גבישי מינרלים ופתיתי שלג היו גם כן בלתי אפשריים, כי גם הם מבנים מורכבים הנוצרים ספונטאנית מחלקים לא-מסודרים.

למעשה, החוק השני אומר שהאנטרופיה הכוללת של מערכת סגורה (כזו ששום אנרגיה לא נכנסת אליה או יוצאת ממנה) אינה יכולה לקטון. אנטרופיה היא מושג פיזיקאלי המתואר לעתים כאי-סדר, אך נבדל במובהק מהמשמעות היומיומית של המילה.

מה שחשוב יותר הוא, שהחוק השני מתיר לחלקים במערכת להקטין את האנטרופיה שלהם, כל עוד חלקים אחרים סובלים מהגדלתה בהתאם. משום כך הפלנטה שלנו יכולה להפוך למורכבת יותר, כיוון שהשמש מרעיפה עליה חום ואור, והאנטרופיה הגדולה הקשורה להיתוך הגרעיני בשמש מאזנת די והותר את החשבון. אורגניזמים פשוטים יכולים לממן את עליית המורכבות שלהם על ידי צריכה של צורות חיים אחרות וחומרים דוממים.

10. מוטציות חיוניות לתיאורית האבולוציה, אך מוטציות יכולות רק להכחיד תכונות. הן אינן יכולות ליצור תכונות חדשות.

נהפוך הוא: הביולוגיה קטלגה תכונות רבות שנוצרו עקב מוטציות נקודתיות (שינויים במיקומים מדויקים בדנ"א של האורגניזם) - לדוגמא, עמידות בקטריאלית לאנטיביוטיקה.

גם למוטציות המתרחשות במשפחת ההומאובוקס (Homeobox - Hox) של גנים מווסתי-גדילה בבעלי חיים יכולים להיות אפקטים מורכבים. גני Hoxמכתיבים היכן תגדלנה רגליים, כנפיים, מחושים וחלקי גוף. בזבובי פירות, למשל, המוטציה הנקראת Antennapedia ("רגלי-מחוש") גורמת לרגליים לצוץ במקום בו אמורים לגדול המחושים. גפיים לקויים אלה אינם פונקציונאליים, אך קיומם מדגים איך טעויות גנטיות יכולות ליצור מבנים מורכבים, שאת שימושיהם האפשריים יכולה הברירה הטבעית לבחון.

[גם כאן יש לנקוט זהירות רבה, משום שמדובר בתוכנית קיימת לבניה של רגליים שפשוט הועתקה למיקום אחר, ולא במבנה חדש לגמרי - המתרגם]

יתרה מזאת, הביולוגיה המולקולארית גילתה מכאניזמים לשינוי גנטי המתקדמים מעבר למוטציות נקודתיות, והם מרחיבים את האפשרויות להופעת תכונות חדשות. מודולים פונקציונליים בתוך גנים יכולים להשתלב יחדיו בדרכים חדשות. גנים שלמים יכולים להיות משוכפלים בטעות בדנ"א של אורגניזם, והעותקים חופשיים להשתנות לגנים של תכונות חדשות ומורכבות. השוואות דנ"א ממגוון רחב של אורגניזמים מראות שמשפחת הגלובין (Globin), חלבונים הנמצאים בדם, התפתחה במשך מיליוני שנים.

11. הברירה הטבעית יכולה אולי להסביר מיקרואבולוציה, אך היא איננה מסוגלת להסביר יצירה של מינים חדשים וצורות חיים מסדר גבוה יותר.

ביולוגים אבולוציוניים כתבו רבות בשאלה איך יכולה הברירה הטבעית ליצור מינים חדשים. לדוגמא, במודל הנקרא אלופטריה (Allopatry), שפותח על ידי ארנסט מאייר (Mayr) מאוניברסיטת Harvard, אם קבוצה של אורגניזמים תבודד משאר בני מינה על ידי גבולות גיאוגרפיים, היא עשויה להיות נתונה ללחצי ברירה שונים, והשינויים יצטברו באוכלוסייה המבודדת. אם שינויים אלו יהפכו מובהקים מספיק עד שהקבוצה שהתפצלה לא תוכל להתרבות, או לא תתרבה בפועל עם האוכלוסייה המקורית, היא תיהפך למבודדת מבחינת התרבות (Reproductively Isolated) ותעלה על הדרך לקראת הפיכה למין חדש.

הברירה הטבעית היא המכאניזם האבולוציוני שזכה לחקירה המעמיקה ביותר, אך ביולוגים פתוחים גם לאפשרויות אחרות. ביולוגים מעריכים תמיד את הפוטנציאל של מכאניזמים גנטיים לא-רגילים לגרימה של התהוות מינים חדשים או ליצירה של תכונות מורכבות באורגניזמים. לין מרגוליס (Margulis) מאוניברסיטת Amherst במסצ'וסטס ואחרים טענו באורח משכנע שכמה אברונים תאיים, כמו המיטוכונדריה מפיקת-האנרגיה, התפתחו דרך מיזוג סימביוטי של אורגניזמים קדומים. בדרך זו, המדע מקדם בברכה את האפשרות של אבולוציה הנובעת גם מכוחות נוספים מלבד הברירה טבעית. עדיין, כוחות אלו חייבים להיות טבעיים; הם אינם יכולים להיות מיוחסים לפעולותיהן של אינטליגנציות יוצרות מסתוריות שקיומן, במונחים מדעיים, אינו מוכח.

12. איש לא ראה מעודו מינים חדשים מתפתחים.

התהוות של מינים חדשים היא כנראה נדירה למדי ובמקרים רבים דורשת מאות שנים. יתרה מזאת, זיהוי של מין חדש בתהליך התהוות יכול להיות קשה, משום שהביולוגים חלוקים לעתים על מהי הדרך הטובה ביותר להגדיר מין. ההגדרה המקובלת ביותר, מושג המינים הביולוגיים של מאייר (Mayr), מזהה מין כקהילה מובחנת של אוכלוסיות מבודדות מבחינת התרבות - קבוצות של אורגניזמים שבאופן רגיל אינם מתרבים, או אינם יכולים להתרבות, מחוץ לקהילתם. בפועל, קריטריון זה יכול להיות קשה ליישום על אורגניזמים המבודדים על ידי מרחק או תנאי קרקע, או על צמחים (וכמובן, מאובנים אינם מתרבים). על כן, ביולוגים משתמשים לרוב בתכונות הפיזיות וההתנהגותיות של האורגניזמים כרמזים לזיהוי המין אליו הם משתייכים.

יחד עם זאת, הספרות המדעית מכילה דיווחים על מקרים של התהוות ברורה של מינים בצמחים, חרקים ותולעים. ברוב הניסויים האלה, חוקרים הפעילו סוגים שונים של ברירה על אורגניזמים - לפי הבדלים אנטומיים, צורות התנהגות של חיזור והזדווגות, העדפות לסביבת-מחיה ותכונות אחרות - ומצאו שיצרו אוכלוסיות של אורגניזמים שלא התרבו עם אורגניזמים מבחוץ. לדוגמא, ויליאם ר. רייס (Rice) מאוניברסיטת ניו-מקסיקו וג'ורג' ו. סאלט (Salt) מאוניברסיטת Davis בקליפורניה הדגימו איך, על ידי מיון קבוצה של זבובי פירות על פי העדפתם לסביבות מסוימות וריבויים בנפרד במשך 35 דורות, הזבובים שהתקבלו סירבו להתרבות עם זבובים שבאו מסביבה שונה מאד.

13. תומכי האבולוציה אינם יכולים להראות מאובן-מעבר כלשהו - של יצורים שהם חצי לטאה וחצי ציפור, למשל.

למען האמת, פליאונטולוגים מכירים דוגמאות מפורטות רבות של מאובנים הנמצאים באמצע הדרך בין קבוצות טקסונומיות שונות. אחד מהמאובנים המפורסמים של כל הזמנים הוא ארכיאופטריקס (Archaeopteryx), המשלב נוצות ומבני שלד ייחודיים לציפורים עם תווים של דינוזאור. להק שלם של מינים מאובנים אחרים בעלי נוצות, חלקם מותאמים יותר לתעופה וחלקם פחות, נמצאו גם כן. רצף של מאובנים פורש את האבולוציה של הסוסים המודרניים מהאאוהיפוס (Eohippus) הזעיר. ללווייתנים היו אבות קדומים בעלי ארבע רגליים שהלכו על היבשה, ויצורים הנקראים Ambulocetus ו-Rodhocetus תרמו לביצוע המעבר (ר' "The Mammals That Conquered the Seas" by Kate Wong; Scientific American, May 2002). קונכיות מאובנות מראות את נתיב האבולוציה של מיני רכיכות לאורך מיליוני שנים. אולי עשרים או יותר הומינואידים (לא כולם אבותינו) ממלאים את הרווח בין לוסי האוסטרלופיתקית[7]ובני האדם המודרניים.

הבריאתנים מבטלים את מחקרי המאובנים הללו. לטענתם ארכיאופטריקס אינו חוליה חסרה בין זוחלים לעופות - הוא פשוט עוף שנכחד, עם תווים של זוחל. הם רוצים שתומכי האבולוציה יציגו להם מפלצת חימרית מוזרה שאי אפשר לשייך אותה לשום קבוצה מוכרת. אפילו אם בריאתן מקבל שמאובן מסויים הוא מאובן-מעבר בין שני מינים, הוא (או היא) עשוי לדרוש לראות מאובנים אחרים הנמצאים בינו לבין שני האחרים. דרישות מתסכלות אלה יכולות להימשך עד אינסוף והן מציבות עול בלתי הגיוני על רשומות המאובנים שלעולם אינן מלאות.

ועדיין, תומכי האבולוציה יכולים להציג ראיות תומכות נוספות מהביולוגיה המולקולרית. כל האורגניזמים חולקים את רובם של אותם הגנים, אך כפי שהאבולוציה מנבאת, המבנה והתוצרים של גנים אלה משתנים בין מינים, בהתאם לקשריהם האבולוציוניים. גנטיקאים מדברים על "שעון מולקולרי" המתעד את מעבר הזמן. מידע מולקולרי זה גם מראה איך אורגניזמים שונים מהווים שלבי-מעבר במסגרת האבולוציה.

14. ליצורים החיים תכונות פנטסטיות במורכבותן - ברמה האנטומית, התאית והמולקולארית - שלא יכלו לתפקד אילו היו אפילו טיפה פחות מורכבות ומחוכמות. המסקנה המתבקשת היא שאלו הם תוצרים של תכנון אינטליגנטי, ולא של אבולוציה.

"טיעון מתוך עיצוב" ("Argument from Design") זה הוא עמוד התווך של רוב ההתקפות האחרונות על האבולוציה, אך בעצמו גם אחת מהוותיקות. בשנת 1802 התיאולוג וויליאם פיילי (Paley) כתב, שאם מוצאים שעון-כיס בשדה, המסקנה ההגיונית ביותר היא שמישהו שמט אותו, ולא שכוחות טבעיים יצרו אותו שם. באנלוגיה, טען פיילי, המורכבות המבנית של יצורים חיים חייבת להיות תוצר של התערבות שמימית ישירה. דארווין כתב את "מוצא המינים" כתשובה לפיילי: הוא הסביר איך כוחות טבעיים של ברירה, הפועלים על תכונות נרכשות, יכלו לעצב בהדרגה את האבולוציה של מבנים אורגניים מעוצבים להפליא.

דורות של בריאתנים ניסו לסתור את דארווין על ידי ציטוט דוגמת העין כמבנה שלא יכול היה להתפתח בדרך האבולוציה. יכולתה של העין לראות תלויה בסידור מושלם של רכיביה, אומרים אותם מבקרים. הברירה הטבעית לעולם לא הייתה יכולה להעדיף את צורות-המעבר הדרושות במהלך התפתחות העין - מה התועלת בחצי עין? דארווין, שצפה ביקורת זו, טען שאפילו עיניים בלתי-מושלמות יכולות לטמון בחובן יתרונות (למשל לעזור ליצורים לכוון את עצמם אל האור) ובדרך זו לשרוד ולעבור עידון אבולוציוני נוסף. הביולוגיה הוכיחה את צדקת דארווין: חוקרים זיהו עיניים פרימיטיביות ואברים רגישים לאור ברחבי ממלכת החי ואפילו זיהו את נתיב ההיסטוריה האבולוציונית של העין בעזרת גנטיקה השוואתית (כעת נראה שבמשפחות שונות של אורגניזמים התפתחו עיניים בצורה עצמאית).

מקדמי תיאורית התכנון האינטליגנטי של היום מתוחכמים יותר מקודמיהם, אך טיעוניהם ומטרותיהם אינם שונים באופן מהותי. הם מבקרים את האבולוציה על ידי ניסיון להראות שהיא איננה יכולה להסביר את החיים כפי שאנו מכירים אותם, ואז עומדים על כך שהאלטרנטיבה הקבילה היחידה היא שהחיים תוכננו על ידי אינטליגנציה בלתי מזוהה.

15. תגליות עדכניות מוכיחות שאפילו ברמה מיקרוסקופית, לחיים יש מורכבות שלא יכולה הייתה להיווצר בדרך האבולוציה.

"מורכבות שאינה ניתנת לפירוק" (Irreducible Complexity) היא קריאת-הקרב של מייקל ג' בהה (Behe) מאוניברסיטת Lehigh, מחבר הספר "הקופסא השחורה של דארווין" ("Darwin's Black Box: The Biochemical Challenge to Evolution"). כדוגמא ממשק-הבית למורכבות שאינה ניתנת לפירוק בוחר בהה במלכודת עכברים - מכונה שאיננה יכולה לפעול אם חלק כלשהו בה חסר, ושלחלקיה אין כל ערך פרט להיותם חלקים בשלם. מה שנכון למלכודת עכברים, הוא אומר, בוודאי נכון לגבי ה-Flagellum הבקטריאלי, אברון בצורת שוט המשמש להנעה ופועל בדומה למנוע חיצוני של סירה. החלבונים המרכיבים אברון זה מאורגנים באופן לא-טבעי כרכיבי מנוע, מחבר אוניברסלי ומבנים אחרים כדוגמת אלו שמהנדס אנושי עשוי היה להציע. האפשרות שמערך מסובך זה צמח בדרך האבולוציה אפסי למעשה, טוען בהה, וזה מצביע על תכנון אינטליגנטי. הוא מציג נקודות דומות בנוגע למכאניזם קרישת הדם ומערכות מולקולאריות אחרות.

לביולוגים האבולוציוניים יש תשובות להתנגדויות אלה. ראשית, קיימים אברוני Flagellum בעלי צורות פשוטות יותר מזו שבהה מזכיר, כך שאין זה חיוני שכל המרכיבים יימצאו כדי שאברון זה יעבוד. לכל המרכיבים המתוחכמים של ה-Flegellum יש תקדימים במקומות אחרים בטבע, כמתואר על ידי קנת ר. מילר (Miller) מאוניברסיטת Brown ואחרים. למעשה, ה-Flagellum כולו דומה מאד במבנהו לאברון המשמש את הבקטריה הגורמת למגפת הדבר, Yersinia Pestis, להזרקת רעלנים לתוך תאים.

הנקודה העיקרית היא שרכיבי ה-Flagellum, אשר בהה טוען שהם חסרי ערך מלבד תפקידם בהנעה, יכולים לשרת פונקציות רבות שהיו תורמות להעדפתם בתהליך האבולוציה. התפתחותו הסופית של ה-Flagellum עשויה הייתה להיות כרוכה, אם כך, רק בצירוף חדש של חלקים מורכבים שהתפתחו במקורם למטרות אחרות [זוכרים את הזבובים עם הרגליים במקום המחושים? - המתרגם]. בדומה לכך, נראה כי מערכת קרישת הדם כרוכה בשינוי ופיתוח של חלבונים אשר שמשו במקור לעיכול, לפי מחקרים של ראסל פ. דוליטל (Doolittle) מאוניברסיטת סאן-דייגו. אם כן, חלק מהמורכבות שבהה קורא לה הוכחה לתכנון אינטליגנטי כלל איננה בלתי-ניתנת-לפירוק.

מורכבות מסוג אחר - "מורכבות מפורשת" ("Specified Complexity") - היא אבן-הפינה לטיעוני תכנון אינטליגנטי של וויליאם א. דמבסקי (Dembski) מאוניברסיטת Baylor בספריו "היקש התכנון" ו"אין ארוחת חינם" ("The Design Inference", "No Free Lunch"). עיקר טענתו הוא שיצורים חיים הם מורכבים באופן שתהליכים אקראיים לא-מכוונים לעולם לא יוכלו ליצור. המסקנה הלוגית היחידה, לפי דמבסקי, כהד לפיילי 200 שנה לפניו, היא שיש אינטליגנציה על-אנושית כלשהי שיצרה ועיצבה את החיים.

בטיעונו של דמבסקי יש כמה חורים. זו טעות לרמוז ששדה ההסברים מכיל רק תהליכים רנדומליים או אינטליגנציות מתכננות. חוקרים של מערכות לא-ליניאריות ואוטומטים סלולריים[8] במכון סנטה פה ובמקומות אחרים הראו איך תהליכים פשוטים, לא-מכוונים יכולים להפיק תבניות מורכבות בצורה לא-רגילה. חלק מהמורכבות הנצפית באורגניזמים עשויה להיווצר, אם כן, מתופעות טבעיות שכרגע אנו בקושי מבינים - אך זהו הבדל גדול לעומת האמירה, שמורכבות זו לא יכולה הייתה לצוץ באופן טבעי.

"מדע הבריאה" הוא סתירה במונחים. אחד מעיקרי המדע המודרני הוא נטורליזם מתודולוגי - הוא מחפש הסברים ליקום המתבססים אך ורק על מכאניזמים טבעיים נצפים או ניתנים לבדיקה. הפיזיקה מתארת את הגרעין האטומי בעזרת מושגים מוגדרים השולטים בחומר ובאנרגיה, ובוחנת תיאורים אלו ניסויית. פיזיקאים מציעים חלקיקים חדשים כמו קווארקים כדי להרחיב את התיאוריות שלהם רק כאשר הנתונים מראים, שהסברים קודמים אינם יכולים להסביר תופעה נצפית באופן מספק. לחלקיקים החדשים אין תכונות שרירותיות, להיפך - הגדרותיהם מוגבלות ביותר, משום שהחלקיקים החדשים חייבים להתאים לתוך מסגרת הפיזיקה הקיימת.

בניגוד לכך, תיאורטיקנים של התכנון האינטליגנטי מזמנים ישויות לא-ברורות בעלות - כמה נוח - בדיוק אותן תכונות בלתי מוגבלות הנדרשות לפתרון התעלומה הנדונה. במקום להרחיב את החקירה המדעית, תשובות כאלה עוצרות אותה (איך ניתן להפריך את קיומן של אינטליגנציות כל-יכולות?).

התכנון האינטליגנטי מציע מעט תשובות. למשל, מתי ואיך התערבה אינטליגנציה מתכננת בהיסטוריה של החיים? על ידי יצירת הדנ"א הראשון? התא הראשון? האדם הראשון? האם כל מין תוכנן, או רק כמה מוקדמים? מקדמי תיאורית התכנון האינטליגנטי מסרבים לרוב להתמקד בשאלות אלה. הם אפילו אינם משתדלים באמת ליישב את רעיונותיהם המפוזרים בנוגע לתכנון האינטליגנטי זה עם זה. במקום זה,הם מנסים לקדם טיעון בדרך של הרחקה - כלומר, הם מנסים להפחית מערכם של הסברים אבולוציוניים כלא-סבירים או לא-שלמים, ואז רומזים שנשארות רק האלטרנטיבות מבוססות-התכנון.

מבחינה לוגית, יש כאן הטעיה: אפילו אם הסבר טבעי אחד הוא שגוי, אין זה אומר שכולם כאלה. יתרה מזאת, אין זה הופך תיאורית תכנון אינטליגנטי אחת לסבירה יותר מאחרת. למאזינים נותר בסיכומו של דבר להשלים את הפערים בעצמם, וחלקם ללא ספק יעשו זאת על ידי החלפת אמונותיהם הדתיות ברעיונות מדעיים.

פעם אחר פעם, המדע הראה שנטורליזם מתודולוגי יכול להדוף את הבורות ולמצוא תשובות יותר ויותר מפורטות ואינפורמטיביות לתעלומות שנראו בעבר בלתי ניתנות לפענוח: טבעו של האור, הגורמים למחלות, כיצד פועל המוח. האבולוציה עושה את אותו הדבר עם חידת היווצרותו של עולם החי. הבריאתנות, על כל סוגיה, איננה תורמת דבר בעל ערך אינטלקטואלי למאמץ.

1פליאונטולוגיה - חקר המאובנים.
2 בריאתנים - תומכים בתורת הבריאה, הטוענת שהחיים נוצרו או כוונו על ידי בורא על-אנושי מודע.
3 תיאורית היחסות - בעברית נהוג לכנותה "תורת היחסות", כמו גם "תורת האבולוציה" - אך בפועל שתיהן תיאוריות וכך הן נקראות באנגלית (Theory of Relativity).
4תאי ערפל - מתקנים המורכבים במאיצי חלקיקים ומתעדים מעבר חלקיקים תת-אטומיים בתוכם.
5 טקסונומיה - מערכת הסיווג של עולם החי המתארת קשרים בין אורגניזמים.
6 הומינואידים (Hominids) - דמויי אדם.
7 אוסטרלופיתקים - מיני ההומינואידים העתיקים ביותר.
8 סלולריים במובן של יחידות נפרדות ועצמאיות, כמובן, ולא של טלפוניה.