עתיד ישראל ורשות הפרט

מאת עודד לבנה

"הבעיה איננה הדתיים, אלא הדת"
פרופסור רון אהרוני

מבוא

על מאפיין אחד של המחלוקת אני מסכים עם החרדים, ומקומם עלי בכך את רוב ידידי הליברליים:
זו איננה מחלוקת ברשות הפרט. מה שאני עושה בישוב חילוני לחלוטין הוא לפעמים גם עניינם של החרדים, ומה שהחרדים עושים בישיבה הוא לפעמים גם ענייני.
מתוך הכרה בהתנגדות שדברי יעוררו אטען במאמר הזה ש:

• לא, אין לך זכות לחנך את ילדיך כראות עיניך. יש למדינה זכות להתערב בערכים לפיהם אתה מחנך את ילדיך.
• לא, אין לך זכות להישאר עני מבחירה ולהתפרנס ממערכת התמיכה הממשלתית.
• חשוב להחזיר חרדים בחשיבה.

דגל ישראל.
אחד הסמלים החשובים של הציונות.
היחס של החרדים אל הדגל שונה בתכלית.
הרב אהרון רוטר, בספרו "שערי אהרון" כותב:
"להכריח ישיבה קדושה להרים דגל,
פירושו להרים סמרטוט על הישיבה".

אידיאל הליברליזם הקלאסי וקיומו בדמוקרטיה

"כל איש חופשי להשתגע
(במשטרים הנאורים)
כל עוד אין שגעונו פוגע
במשתגעים האחרים"
חנניה רייכמן.

התפיסה האנרכית רוצה שלא יוטלו איסורים חוקיים על האדם.
הליברליזם, לעומתה, גורס מירב הזכויות (כולל חופש וזכויות אחרות כמו בטחון ובריאות) לכלל האנשים.
לפי התפיסה הליברלית הקלאסית יש מקרה שבו הליברליזם כמוהו כאנרכיה ומקרה שבו הם נבדלים זה מזה:
כאשר אדם עוסק בענייניו, למשל קורא ספר - אין להטיל עליו שום מגבלות, כמו באנרכיה.
כאשר אדם עושה מעשה שיש בו להשפיע על הזולת, כמו נהיגה, יש להטיל עליו מגבלות מסויימות.
היקף המגבלות נועד לאזן בין החופש של האדם לזכויות של זולתו. כך אדם חייב לנהוג בכביש באופן בטוח, כדי לא לסכן את זכות בטחון זולתו.

במשטר ליברלי מציאותי כמו הדמוקרטיה (באידיאל, ונשתדל שגם במציאות) נוספות עוד שלוש הגבלות על התערבות שילטונית במעשי הפרט:

• תקורת הכפיה: כל התערבות שילטונית היא מעשה רע. היא מזיקה וגורמת לאווירה עכורה. אם התועלת הצפויה מהתערבות היא קטנה, עדיף לוותר על ההתערבות. על השלטון לשקול להתערב רק במקרים שהרע הנמנע על ידי ההתערבות הוא מספיק גדול לעומת הרע שבהתערבות.
• מגבלת התבונה והמובהקות: בשלטון עובדים אנשים. הם לא יודעים הכל, ולא מבינים הכל. במקרים רבים שיקול הדעת שלהם הוא לקוי. לכן חייבים אנשים אלה לרסן את עצמם ברוב המצבים האי-וודאיים (פרט לאלה הטומנים בחובם סכנה רבה מאד), ולחסוך בהתערבות. כאשר המקרה מובהק - יש לשקול להתערב.
• מנגנון הכרעה: אין מכניזם אשר יכול לקבוע תמיד מה הוגן. בדמוקרטיה הומצא מכניזם אשר משלב את הכרעת הרוב עם שיפוט של מומחים ועם הגנה כלשהי מפני שרירות לב אפשרית של הרוב או של בעלי תפקידים מטעם הרוב (בישראל זה הבג"ץ). מכניזם זה מביא תוצאות לא רעות, אך יתרונו העיקרי אינו בתוצאות אלא ביציבותו היחסית ובפשטותו: הוא יציב - רוב הדמוקרטיות לא נופלות גם אחרי זעזועים כמו רצח ראש ממשלה, והוא פשוט יחסית - רוב האנשים מבינים אותו פחות או יותר, גם אם אינם מסוגלים לנסחו במדוייק.

משבר הליברליזם: מושג הצביון

"ההגות של זכויות האדם התפתחה ופתרה את רוב הבעיות שלה, חוץ מאחת: בעיית
הצביון. בעיה זו תימצא בבסיסם של מאבקים רבים על זכויות אדם במאה הקרובה."
התמצית של מאמר על מתוך גיליון של אירגון זכויות האדם העולמי "אמנסטי" על
זכויות האדם במאה ה- 21.

בעיית הצביון נוצרת כאשר אדם אחד רוצה לחיות בחברה בעלת צביון מסויים ואדם אחר רוצה לחיות בחברה בעלת צביון אחר, ושניהם שייכים לאותה חברה.

נדגים את הקלות בקונפליקטים אחרים ואת הקושי שבמאבק על צביון:

• חילוקי דעות קנייניים: אני רוצה את השעון וגם זולתי רוצה את השעון. לפי תעודת הקניה ולפי הארועים ההיסטוריים אפשר לקבוע למי שייך השעון. בחברה שלנו זכות הקניין מוקנית לכל אדם, וחילוקי דעות קנייניים אפשר ברוב המקרים לפתור.
• חילוקי דעות על מעבר: אני רוצה לנסוע צפונה על כביש וזולתי רוצה לנסוע באותו הכביש דרומה. הכביש יכול להוביל רק אחד מאיתנו. תמרורי זכות הקדימה יקבעו מי ייסע בו ראשון ומי שני. אם אין זכות קדימה (דרך עפר), אפשר ברוב המקרים להגיע להסדר בהידברות, או שמי שהגיע ראשון ייסע ראשון.
• פשעים: אני רוצה להרוג את זולתי, ואילו לזולתי יש תוכניות אחרות לגמרי. במערכת הערכים שלנו אין בעיה לפסוק שאני לא אגשים את תוכניותי.
• צביון א: ראובן רוצה לגור במקום שבו כל אחד יכול לשמוע איזו מוסיקה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ובאיזה ווליום שהוא רוצה. ראובן אוהב לשמוע מוזיקה בקולי קולות, ולא מפריע לו ששכניו יעשו את אותו הדבר. להיפך, זה נחמד לו. שמעון רוצה לגור במקום שקט שבו אף אחד לא מפריע לזולתו. ראובן ושמעון שכנים, ולא נוח לאף אחד מהם לעקור לדירה אחרת.
• צביון ב: אני רוצה לגור במדינה עברית ליברלית דמוקרטית בעלת אוירה נאורה ומתקדמת בתחומי ארץ ישראל וזולתי רוצה לגור במדינה עברית שומרת הלכה ובעלת אוירה דתית בתחומי ארץ ישראל. עוד זולת רוצה לגור במדינה ערבית ליברלית דמוקרטית ובעלת אוירה נאורה ומתקדמת בארץ ישראל וזולת רביעי רוצה לגור במדינה ערבית השומרת על חוקי האיסלם ובעלת אוירה דתית-מוסלמית בתחומי ארץ ישראל. על החלק של "לגור" אפשר עוד איכשהו להסתדר, אבל על החלק של האווירה אין שום סיכוי: אם האווירה היא ליברלית אז היא לא הילכתית.

נקודות התנגשות קריטיות

"המצב… אינו סימטרי:
זה לא שאני מאמין במשהו ואתה מאמין במשהו…
אני מאמין שצריך להסתכל לשני הצדדים לפני שחוצים כביש.
אתה מאמין שצריך לשם כך לקרוא ספר אסטרולוגיה.
והצרה היא ששנינו קשורים יחד בחבלים."
פרופסור רון אהרוני.

הליברליזם גורס שברשות הפרט כל אחד יעשה כראות עיניו, וברשות הרבים אפשר להגיע לפשרות הוגנות.
בסעיף זה אני רוצה לבחון את ההתנגשויות אשר אינן ניתנות לפתרון בנושא אשר נחשב בעיני הרוב לרשות היחיד: הדרך שבה אדם מחנך את ילדיו.

חינוך - דו שיח דמיוני עם מיל הליברל

מיל: זה הילד שלי, ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות איתו.
עודד: ועוד איך אגיד לך. אסור לך לרצוח אותו.
מיל: ברור. זה החוק.
עודד: גם אם לא היה חוק כזה, זה עדיין היה אסור. זו שגיאה לערב חוקים קיימים בדיון על מה צריך היה החוק להיות. בוא נסכים שבויכוח על מה ראוי ומה פסול לא נתייחס לחוק הקיים. מיל: מסכים. בלי חוקים. אחרי הכל את החוקים קיבלו חברי הכנסת, ובלי להעליב את חברי הכנסת, הם עושים גם שטויות. אני מסכים שאסור לרצוח את הילד. אסור גם לגרום לו נזק, אבל זה הכל.

עודד: אתה גם חייב לשמור עליו שלא ירד לכביש במקום מסוכן.
מיל: זה בדיוק כמו לא לגרום לו נזק.
עודד: לא, זה שונה. שם אסור היה לך להזיק לו בפעולה, ופה אסור לך להזיק לו בהימנעות מפעולה. במילים אחרות, יש עליך חיוב לפעול בדרך מסויימת. זה ההבדל בין חיוב מטיפוס "עשה" לחיוב מטיפוס "אל תעשה".
מיל: בסדר, אז אסור להזיק לו במעשה או במחדל.

עודד: אתה לא חושב שיש לילד זכויות?
מיל: בטח. לכל אדם יש זכויות, כמו הזכות לרכוש והזכות לביטחון.
עודד: ומי חייב לספק את הזכויות של האדם?
מיל: זה לא בדיוק מי חייב. זה שאסור לאנשים אחרים ולממשלה לפגוע בזכויות. חלק מהזכויות הממשלה ממלאת, כמו חלק מהזכות לביטחון.

עודד: ומי חייב לספק את הזכויות של הילד?
מיל: טוב, כאן ההורה חייב קצת יותר.
עודד: אז ראינו שלהורה יש חובות.
מיל: בסדר, ההורה חייב לדאוג לילד שלו. נכון, גם לדאוג לילד לביטחון, וגם לדאוג לילד לאוכל. אבל חוץ מפגיעה בילד ודאגה לזכויותיו אין אף מקרה שבו מותר לך להתערב בחינוך של הילד שלי.
עודד: אתה בטוח?
מיל: תנסה לתת דוגמא של מקרה שבו מותר לך להתערב בחינוך של הילד שלי.

עודד: נניח שאתה מחנך את הילד שלך להיות רוצח, ולרצוח את הילד שלי או אותי.
מיל: אבל זה לא חוקי!
עודד: לרצוח זה לא חוקי. אין חוק אשר מסדיר את החינוך לרצח. חוץ מזה, אמרנו שהחוק אינו שיקול בדיון הזה.
מיל: ככה הילד שלי ישב בבית סוהר.

עודד: נניח שאתה מחנך אותו לרצוח כך שלא ייתפס. מותר לי למנוע ממך חינוך כזה, כי יש לי אינטרס מובהק נגד חינוך כזה.
מיל: לא אמרנו קודם שאפשר להתערב נגד חינוך פוגע?
עודד: פוגע בילד שלך. לא דיברנו על אינטרס שיש לאחרים בגלל תוצאת החינוך שלך.
מיל: בסדר, אני מסכים שחינוך לרצח הוא סיבה להתערב.
עודד: גם חינוך לשוד ולגזל ולאונס.
מיל: בסדר, אני מסכים שאסור לפגוע בילד, אסור להזניח אותו ואסור לחנך אותו לפגוע באחרים. אבל אף אחד פה לא מחנך את הילדים שלו להיות שודדים.

עודד: גם חינוך לטפילות.
מיל: מה?
עודד: אם אתה מחנך את הילד שלך להסתמך על מערכת התמיכה הממשלתית, אז יש לי זכות להתערב.
מיל: מה פתאום? מערכת התמיכה הממשלתית קיימת, והיא עוזרת לאנשים עניים.
עודד: מערכת התמיכה הממשלתית לא קיימת סתם. אנחנו מממנים אותה מכספינו. אם היו משלמים פחות תמיכה ממשלתית אז היינו משלמים פחות מסים. הכסף שהממשלה מקציבה מגיע ממני ומאזרחים כמוני.
מיל: זה נכון, אבל מערכת התמיכה הממשלתית היא מערכת חשובה! אתה לא מציע לבטל את מערכת התמיכה הממשלתית.

עודד: למערכת התמיכה הממשלתית יש שתי מטרות מוצדקות ומטלה אחת לא מוצדקת. המטרות המוצדקות הן תמיכה בחסרי היכולת ורשת ביטחון לנכשלים. המטרה הלא מוצדקת היא להיות עטין לטפילים אשר יכולים להתפרנס אבל מעדיפים לקבל. אם נכה חסר ידיים אינו מסוגל להתפרנס, מערכת התמיכה הממשלתית תומכת בו. זה מוצדק. אם אדם אשר ניסה להתפרנס נכשל, או שהתפרנס משך שנים ואז פוטר ואינו יכול למצוא עבודה - זה שוב מוצדק, אבל מערכת התמיכה הממשלתית לא נועדה כדי שישענו עליה מבחירה אלא רק מחוסר ברירה.
מיל: מי שנעזר במערכת התמיכה הממשלתית מבחירה עושה דבר חוקי לחלוטין.

עודד: שוב אתה מדבר לי על החוק. אני מדבר על מה שצריך היה להיות החוק.
מיל: בסדר, אני מסכים שזה לא בסדר לא לנסות לעבוד ולסמוך על תמיכה ממשלתית מבחירה כאשר אפשר לעבוד. זה אולי אומר שהחרדים אשר אינם עובדים הם לא בסדר. איך זה קשור לחינוך?
עודד: אסור להורים לחנך את ילדיהם להישען על מערכת התמיכה הממשלתית. הורים חייבים לחנך את ילדיהם להתפרנס בעצמם.
מיל: למה?
עודד: כי לחנך אותם להישען על המערכת הממשלתית זה לחנך אותם לחיות על כספים של הילדים שלי. יש לי זכות שלא יחנכו אנשים לנסות לקבל את הכסף של הילדים שלי, לא משנה אם בגניבה, במעילה או בעזרת הצטרפות לממשלה.

מיל: מה שאתה אומר זה שאסור לאדם לחנך את ילדיו ללמוד תורה?
עודד: מותר - על חשבונו. אסור לאדם לחנך את ילדיו לחיות על חשבוני.
מיל: אבל מי שחי בחברה החרדית לפעמים לא כל כך הוכשר להתפרנס.
עודד: וזה עוד חיוב: אדם חייב להכשיר את ילדיו להתפרנס.
מיל: זה כבר חיוב "עשה", לא חיוב "על תעשה".

עודד: נכון. יש חיוב "עשה" לגדל את הילדים כך שיוכלו להתפרנס בעצמם, ולא יהיו טפילים על פרנסתם של אחרים.
מיל: ואם הילד לא יצליח להתפרנס?
עודד: בשביל נכשלים, לא בשביל טפילים, קיימת מערכת התמיכה הממשלתית. אם הילד לא יצליח להתפרנס, אז שיתמכו בו. אני בעד.
מיל: מה שאתה אומר זה שזכותך לחייב את הזולת להכשיר את ילדיו להתפרנס?
עודד: כן, כי יש לי אינטרס לגיטימי ומובהק בכך: שלא ייקחו ממני יותר כסף. זה דומה לאינטרס שלי שלא יגנבו ממני (גם כשמתעלמים מהחוק עדיין נשאר הבדל חשוב שהגניבה היא בלתי צפויה, ואז אני לא יכול למזער את הנזק, ואילו המס צפוי, ואפשר להתכונן למזער את ניזקו).

מיל: בסדר, אז אני מסכים שיש לך אינטרס כלכלי לגיטימי, ושמותר לך לחייב את ההורים לחנך את ילדיהם להתפרנס לבד וגם מותר לך לחייב את ההורים להכשיר את הילדים להתפרנס, אבל אתה מדבר גם על חינוך ערכי.
עודד: כבר אמרנו שאסור לחנך לרצח או לגניבה.
מיל: כן, אבל זה קיצוני.
עודד: גם אסור לחנך לחיסול הדמוקרטיה ואסור לחנך נגד הציונות.
מיל: למה?
עודד: כי יש לי זכות שמדינת ישראל תמשיך להתקיים כמדינה דמוקרטית וציונית.
מיל: אז מה?
עודד: אז זכותי לדאוג שכל בתי הספר בארץ יחוייבו לחנך לדמוקרטיה ולציונות, כדי להבטיח שהדמוקרטיה לא תתמוטט. דמוקרטיה שאין לה רוב - מתמוטטת.
מיל: לא תוכל לכפות את זה על בתי הספר החרדיים.

מדבקה וקונטרסים של "דעת אמת" בישיבה חרדית.
יש לחילונים זכות, וגם אינטרס,
להתערב בתכנים הנלמדים בישיבות.

עודד: אנחנו מדברים על הראוי, לא על המימוש.
מיל: מה איכפת לך למה יחנכו בבתי הספר החרדיים?
עודד: אם יחנכו שם נגד הדמוקרטיה או נגד הציונות, זו פגיעה ישירה בזכות של הילד שלי לחיות במדינה דמוקרטית וציונית. זה מעמיד דור של אזרחים אשר רוצים לחסל את הדמוקרטיה, ויוצר איום על הזכויות האלה.
מיל: אפשר להגיד שאתה יוצר איום על הזכות שלהם לחנך את הילד שלהם לחיות במדינת הלכה.
עודד: כן, אבל אני לא מאיים על הזכות שלו לחיות לפי ההלכה.
מיל: יש זרם בהלכה, והחרדים כולם שותפים לו, אשר רואה בהלכה לא עניין אישי, אלא עניין ציבורי. אז גם הדרך שבה אתה מחנך את ילדיך היא עניינם של החרדים.
עודד: אכן כך הם רואים את זה.
מיל: אתה מערבב בין רשות היחיד ורשות הרבים.
עודד: רשויות היחיד של יחידים שונים נפגשות הרבה מאד פעמים. בין היתר בשאלה באיזו מין מדינה נחיה, ובשאלה ממי תיקח הממשלה כסף ולמה היא תקצה אותו.

מאבק ערכי

"על ערכים אי אפשר להתווכח,
על ערכים אפשר רק להאבק."
פרופסור ישעיהו לייבוביץ

בחורה אינטיליגנטית בשם יעל שמעה את הדעות שלי ואמרה לי במעין תדהמה: "אתה גרוע בדיוק כמוהם". סעיף זה מוקדש לכל מי שמגיע למסקנה הזו, בין אם מעמדה אנרכיסטית, בין אם מתפיסת עולם רלטיויסטית-מתנשאת (כל אחד והדעה שלו, ואני השופט) ובין אם מנטיה איסטיניסטית שלא להתערב במחלוקת הציבורית לפני שהדברים מגיעים למובהקות.

אז ככה: המאבק שלי בחרדים הוא מאבק על תפיסת עולם וגם מאבק על ערכים. זה מאבק ללא התנשאות: אינני חייב להאחז באיזשהו מבחן אובייקטיבי המוכיח שאני צודק והם טועים (גם אם אני מאמין שבתפיסת העולם אני צודק, וגם אם אני מאמין שאפשר לבחון זאת באופן אובייקטיבי). אנחנו שני צדדים למאבק אשר בו יש לכל אחד תוכניות שונות לגבי עתיד המדינה.
זהו מאבק ערכי ומאבק של תפיסות עולם. מאבקים כאלה בדרך כלל אינם מגיעים למובהקות. יש אנשים נחמדים בצד השני ויש אנשים מגעילים בצד שלך, ולהיפך. בשני הצדדים יש מעשים טובים ורעים. קשה גם לחלק את האנשים לחרדים ולחילוניים ליברלים, גם בגלל שיש הרבה חילוניים חשוכים, וגם בגלל שהדתיים הלאומיים אינם מסתווגים לאף צד. לחכות שהדברים יהיו ברורים פירושו לחכות לארוע כמו מהפיכת חומייני באירן או רצח רבין. אז כבר מאוחר להתעורר למאבק. צריך למנוע את הדברים האלה לפני שהם קורים, כי אחר כך כבר אין תוחלת.

אני בדיוק כמו החרדים בכך שאני מאמין שאני צודק ושהצד השני טועה. (אני מאמין שתלמיד ישיבה אינו מועיל לביטחון כלל, והם מאמינים שהוא מועיל יותר מחייל בגולני. זו לא זכותם לשלוח אחרים להסתכן בעוד הם בטוחים). אני בדיוק כמוהם בכך שאני חושב שהם מוליכים אותנו לאסון. אני דומה להם באופטימיות שלי שננצח ובמחוייבות שלי למאבק.
יותר מכך, אני בדיוק כמוהם בכך שאני יודע שאי אפשר להגשים את המטרות של הציונות הליברלית כאשר יש כל כך הרבה אנשים אנטי ליברליים. אצלם הגישה היא הפוכה - אי אפשר לקיים מדינת הלכה עם כל כך הרבה חילוניים. לכן גם אני בדיוק כמוהם בדעה שחשוב וצריך להחזיר חרדים בחשיבה.
ההבדל העיקרי ביני לבין החרדים, ואת ההבדל הזה אומר בלי להאריך ולהסביר, הוא שאני צודק והם טועים, ושאני שואף להביא את המדינה לעתיד טוב יותר, ואילו העתיד שהם שואפים אליו הוא רע יותר.

טוב ורע הם מושגים סובייקטיביים, אבל תפיסת הטוב האישית שלי ותפיסת הרע האישית שלי הם כל הציוד הערכי שיש לי בעולם, הם כל הציוד שאיתו אני מחליט בקונפליקטים מוסריים, ולמעשה הם כל הציוד שאני צריך כדי לבחון סוגיות ערכיות.

ברור לי שהם רואים את הדברים הפוך ממני. ברור לי גם שהם רואים את הדברים לא נכון.

אז מה הפתרון שלך

"אם אתה פצפיסט -
הילחם במילטריסטים"
פרופסור ישעיהו לייבוביץ

לא באתי להציע פתרון, באתי לתאר מצב.
מהבעיות שבמצב הזה לא נובע פתרון פשוט, אך נובע כיוון לדרך שבה יש ללכת, והדרך הזו היא דרך של עשיה, דרך של פעולה:

• מאבק בלתי מתפשר על החינוך של ילדינו.
• מאבק לשנות את החינוך החרדי לציונות, לדמוקרטיה, לפרודוקטיביות ולהכשרה להתפרנס לבד. כולל התניית תקציבים במילוי תנאים אלה.
• מאבק רעיוני נגד ההחזרה בתשובה.
• החזרת חרדים לחשיבה.

---

רבים מהמאמרים הטובים ביותר באתר חופש קשורים לנושאים שנדונו בדף זה:

• הכרחיותה וקדימותה של החילוניות מאת שלומי טל.
• חופש ההשתטות מאת חרות מעוז. מבט בריא על חופש הפרט.
• כך תופס פרופסור רון אהרוני את הויכוח על הדת.
• הויכוח הלא נכון או שאלה של שורשים. על הלכה לעומת ערכים.
• 13 שאלות על החינוך החרדי מאת דרור. עוד סיבה לחשוב שיש לנו הצדקה להתערב בחינוך החרדי.
• אין לנו זמן למשחקים. אינג' קדיד לפר בוחן את המניעים הפחות גלויים שמאחורי המאבק החרדי ל"צביון יהודי".
• מחיר החופש הוא ערנות מתמדת: המאבק על הצביון של נוה רותם
• הפוליטיזציה של היהדות. אמנון רובינשטיין ורפי בלובשטיין מנתחים את הזעקה החרדית המוכרת כל כך על פגיעה ברגשות, ואת השתיקה החילונית התמוהה על פגיעה בזכויות.
• הנאמנות הכפולה. אינג' קדיד לפר מנתח את אחת הסכנות של חינוך דתי.
• על טיעון הפלורליזם והטפה דתית בישראל . מדוע ערך הפלורליזם מחייב להתנגד להטפה חרדית כל עוד מונעים חינוך פלורליסטי מהחרדים.
• חינוך בלי עתיד. הרצל פרנקל במבט עצוב על עתידם של המתחנכים במערכת החרדית.
• פרספקטיבה אתאיסטית על הניגוד בין דת ומוסר מאת צחי זמיר. עוד סיבה טובה לחינוך חילוני.
• אי קיומו של אלוהים כהשקפת עולם חילונית מאת דן מלר. על חוסר הסימטריה הפסול בחינוך הישראלי בין הדתיים לחילוניים.
• הפגנה חרדית נגד מדינת ישראל. על הצורך במאבק על עתיד המדינה.
• עתיד שחור. רון דינור מזהיר שבעוד עשרים שנים רוב התלמידים במדינת ישראל לא יתחנכו לדמוקרטיה.
• החרדים נלחמים נגד החוק והמשפט של מדינת ישראל , מאת ירון ידען, ראש הכולל שיצא בשאלה. המאבק החרדי הוא על צביונה של המדינה, והוא הרבה יותר מרחיק לכת ממה שנדמה לרובנו.