אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

ובכל נפשך

מאת: ניצן

את הקרדיט המרכזי על המאמר הבא אני חב למי מחברי, שמריבוי התכתבויות אינני זוכר את שמו ברגע זה (ואיתו הסליחה). "עזוב אותך מטיעונים שונים ומשונים," טוב, לא בדיוק כך הוא התבטא אבל זו היתה רוח הדברים, "זו לא הוכחה כלשהי שמשכנעת אנשים רבים להאמין באלוהים ובדת - זה הנושא של ה'נשמה', ה'נפש', או איך שקוראים לזה."

מי שעושה שימוש במונחים מדעיים לא ידבר איתכם על 'נשמה' או על 'נפש', אלא יעשה שימוש במילים כגון 'מוּדעוּת', 'מודעות עצמית', או 'הכרה' (ובמקביליהן האנגליות 'Awareness'‏, 'Self-awareness', או 'Consciousness'). מבחינה לשונית גרידא, בעוד שהשימוש ב'נשמה' או 'נפש' מרמז באופן מסוים על דבר מה "נפרד" מהגוף הפיזי, הרי שהשימוש ב'מודעות' או 'הכרה' מרמז יותר על תכונות הקשורות לגוף הפיזי.

כמובן שלא הניתוח הלשוני הוא זה שיקבע את מהותו האמיתית של דבר, אבל שווה לנסות ולהסביר בכל זאת במה אנו עוסקים: מאז שהיינו ילדים קטנים, אנו זוכרים את עצמנו ואת התחושה הבלתי-פוסקת של "אני קיים כאן" - אותה תחושה שגורמת לנו להרגיש כי אנו נמצאים כאן ועכשיו, ומהווים משהו עצמאי ונפרד משאר העולם שסביבנו, נפרד אפילו מהגוף שלנו. זהו עולמנו הפנימי שרק אנו יכולים לחוות אותו, ועצם קיומו כה מופלא בעינינו, עד כי איננו יכולים לתפוס כלל את אי-קיומו.

הזיקה של נושא ה'נשמה' לדתות השונות הוא מתבקש: אם אותה תחושת קיום, על כל הנלווה עליה, היא דבר "נפרד" מהגוף, שהמדע כביכול אינו יודע להסביר, הרי שקיים לכאורה "עולם אחר" של דברים "רוחניים" הנפרד לגמרי מהעולם הפיזי הגשמי שבהסברו מצטמצם המחקר המדעי. מכאן קצרה הדרך לאליליה ומלאכיה של הדת הקרובה אליכם.

התפיסה לפיה מדובר ביישות "נפרדת" מהגוף מביאה גם נחמה מיידית לפחד הטבעי מהמוות ומהפסקת הקיום. "גן עדן" או "גלגול נשמות" או כל פתרון אחר הופך להיות לגיטימי באותה מידה, ברגע שהענקנו לגיטימציה לתפיסה לפיה מדובר ביישות נפרדת העומדת בזכות עצמה. גם כאן פיתח המין האנושי אינספור דתות ואמונות העוסקות גם בגורל של "נשמתנו" לאחר מות הגוף ש"מארח" אותה כביכול, ולעתים אפילו בזמן חייו.

המחקר המדעי אינו מתעלם מדברים רק בגלל שקשה לדון בהם. אמנם אין בידינו את הטכנולוגיה הדרושה כדי להיכנס באופן מלא לחוויותיו הפנימיות של מישהו, אבל אנו כן יודעים לא מעט על הדרכים בהן נוצרות חוויות אלה וגם כיצד ניתן להשפיע עליהן. יותר מכל אנו יודעים על הקשר הברור של אותה תחושת "נשמה" למוח ולמערכת העצבים המפותחת שלנו ושל יצורים אחרים. עריפת ראשו של אדם (ולצורך זה גם של פיל או עכבר) מבחינת תחושת הקיום, היא בעצם עריפת גופו, שכן תחושת הקיום תישאר - ולו לרגע קט - בצד המכיל את המוח ולא בשאר הגוף.

הבעייה המרכזית המקשה עלינו לקבל את הקשר המוחלט בין תחושת ה"נשמה" לבין המוח, ידועה גם בשם 'הבעייה הפסיכו-פיזית' (ובאנגלית: 'Mind-body problem'): כיצד ייתכן למשל שרצון "הנפש" שלנו גורם לאירועים פיזיים לקרות בעולם הגשמי? איך לדוגמה יכולה החלטתנו להזיז את היד בשניה מסוימת (דבר פנימי שלכאורה אינו מדיד ו/או בעל סיבות ברורות מבחינה מדעית) לגרום ליד הגשמית שלנו לזוז (דבר חיצוני שהוא בוודאות מדיד ובעל סיבות ברורות מבחינה מדעית)?

תלי תילים של מאמרים נכתבו על נושא זה, והמחקר המדעי גם הוא לא התעלם ממנה כלל ועיקר, כמו גם גישות פילוסופיות שונות. על קצה המזלג נציין רק שאחד מההסברים לתופעה עוסק בתפיסה לפיה אנו לא ממש "מחליטים" דברים, ולמעשה אין לנו רצון חופשי כלל, אלא רק אשליה כאילו יש לנו רצון חופשי ושליטה בהחלטותינו ובפעולותינו. אפילו אם "נשנה את דעתנו", יהיה שינוי זה חלק מהשתלשלות אירועים שבמסגרתו לא באמת אנו אלה שהחלטנו על השינוי (לדוגמא, ייתכן והוא נובע מפעילות מוחית שקרתה עקב קריאת פיסקה זו). תפיסה זו מכונה 'אפּי-פנומנאליזם': 'אפי' = 'מעל' או 'ליד'; 'פנומנה' = תופעה. במונחים של מי שלמד מחשבים, מגדירה תפיסה זו את ה"נשמה" כ"Read Only" - תחושה הנוצרת בלבד על ידי המוח, אבל אותה "נשמה" אינה מייצרת דבר. התפיסה גם מגובה חלקית באי-אילו מחקרים המדגימים פעילות מוחית מתאימה, עוד טרם אנו מודעים להחלטותינו. לא בהכרח "הכל צפוי והרשות נתונה", כיוון שלא ברור האם ועד כמה מקריות מעורבת בהשתלשלות העניינים.

הבעייה המקבילה לבעייה הפסיכו-פיזית נעוצה בעצם המיגבלות של מוחנו. בדיוק כפי שאיננו יכולים לדמיין יותר משלושה מימדים, או לתפוס היטב את ההבחנה בין יקום סופי ליקום אינסופי, כך גם מקשות המיגבלות של מוחנו, בין היתר על חקר... מוחנו. במילים אחרות, בנושא בו אנו עוסקים, אנו נמצאים במצב בו "המוח חוקר את עצמו", וככל שאנו מוצאים שיש בו יותר מיגבלות, כך ברור יותר שיש דברים שיקשה עלינו למצוא או להבין, כולל - ובמיוחד - בחקר המוח עצמו.

לפיכך נסיונות לתאר לנושא פתרונות דתיים "אינסטאנט", ועוד להתיימר לרדת לפרטים, ובמיוחד על ידי מי שחסר השכלה במדע בכלל ובנושאי חקר המוח בפרט... נסיונות אלה הם במקרה הטוב מגוחכים ומעוררי רחמים.

 


לקריאה נוספת:

 


נובמבר 2015



חברים ב- עוצב על ידי