אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

התכתבות עם אבא שלי

בין 'אמונה' ל'אמת' - שבעים פנים לתורה

מאת ליאור

[הערות המערכת והערות שוליים של ליאור מופיעות בטקסט בסוגריים מרובעות בצבע כחול]

אני:

בכל פעם שיש לנו ויכוח שנוגע לחז"ל, אני ישר מתחיל לשפוך כמויות של טענות נגד דברים שהם אמרו שהיום אנו יודעים שהם שגויים לחלוטין או שהם פשוט גרסא רעה מאוד של מגיה שחורה. את הסוג הראשון אתה בוודאי זוכר בדמות המאמר הארוך שכתבתי על השפן והארנבת "מעלי הגירה", ובסוג השני לא נראה לי שנתקלת כלל, אבל אתה לא ממש שותף לחוויות שאני עובר בכל פעם שאני נתקל בדבר מעין זה.

החלטתי שמעכשיו אני שולח לך לבחינתך פעם בכמה זמן (ימים?) סוגיה תלמודית שכזו לבחינתך, ואשמח לשמוע את דעותיך עליהן.

לנוחיותך - הסוגיה מופיעה גם מתורגמת וגם בארמית, שפת המקור, ומובן שבכל רגע אתה רשאי לפתוח את הספר האמיתי אם אתה מתקשה להאמין.

מאחר וזה היום הראשון, נתחיל בקטן, ואני לא אתן לך דברים מפחידים כמו "דם הנידה מורעל" ו- "צבוע זכר הופך אחרי 7 שנים לעטלף". היום הסוגיה היא מהסוג השני דווקא - מגיה שחורה.

תהנה.

[הקטע הבא לקוח במלואו מאתר 'דעת אמת'] כיצד יתרפא אדם שיש לו אבנים בדרכי השתן? יטפטף על איבר מינו שלוש טיפות שמן זפת, שלוש טיפות ממיץ הכרתי, שלוש טיפות יין נקי, כך גם אישה שיש לה אבנים בדרכי השתן. אם תרופה זו לא תעזור, ייקח ידית של כלי ויתלה אותה על איבר מינו ואישה תתלה אותה על שדיה. אם גם זה לא יעזור, ייקח חוט מצמר שטוותה אישה החשודה בניאוף שגם אימא שלה הייתה נואפת וייתלה את החוט על איבר מינו והאישה על שדיה. אם גם זה לא יעזור ייקח כינה ויתלה אותה בעזרת חוט באיבר מינו ואישה בשדיה. וכשיטיל את השתן יטילו על ענף יבש של שיח הסנה על ציר הדלת. וייתן דעתו, בעת הטלת השתן ליציאת האבן לכשתצא, כדי לשמור את האבן שיש בכוחה לרפא את כל סוגי המחלות המלוות בחום. (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף סט, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"לצמירתא - ניתי תלת ניטופייתא מישחא דכופרא, ותלת ניטופייתא איצרא דכרתי, ותלת ניטופייתא דחמרא נקידא, ולישדי ליה לאיש באמה ולאשה באותו מקום. ואי לא, ליתי אונא דזיקא, ולתלי ליה לאיש באמה ולאשה בדדין. ואי לא, ליתי חוטא דזהוריתא דשדתיה דומה בת דומה, וליתלי ליה לאיש באמה ולאשה בדדין. ואי לא, ליתי כינה דזכר ונקבה, וליתלי ליה לאיש באמה ולאשה באותו מקום, וכי משתין, נשתין אסיסנא יבישתא בצינורא דדשא; ונעיין בחומרתא דנפק' מיניה, דמעליא לכולהו צימרא".

אבא שלי:

ליאור

שמח אני שלפחות מה שלא עשית בקטנותך, אתה עושה בבגרותך וזה לפתוח את הספרים הנכונים.

אינני יודע מה מטרתך הסופית בנסיונך להראות כי הדת היהודית היא שילוב של דתות עתיקות יותר ועוסקת כמו כולם במגיה שחורה והפחדות.

יש דברים שקשורים לאמונה טהורה וכל הוכחה רציונאלית, ככל שתהיה, לא תשנה אותה מהסיבה הפשוטה - האדם רוצה משהו בחייו ששונה מחיי היום יום הקשים והוא בוחר לעצמו להאמין במשהו- כל אחד בוחר באמונה כל שהיא ולכן יש שבוחרים ביהדות/נצרות/איסלם וזה לפי השקפת עולמו או משפחתו אליה נולד. אנשים שחושבים שהרציונאל הוא השליט ואין להם צורך באמונה כל שהיא - אני אישית מרחם אליהם כי אין להם למה לשאוף או לחוות - וכל חייהם סביב זריחת השמש והכוכבים (תלוי בשעון). מרדף אחרי חיי הרגע, אין שלוות נפש ופילוסופיית החיים שלהם נוקשה כי אין דרך חזרה.

אין פלא שאנשים שכל חייהם היו אנטי לקראת סוף חייהם עשו חושבים פעם נוספת ומיצרים על דרכם או מנסים להתפייס עם עצמם ולחשוב שאולי בכל זאת קצת אמונה (במשהו) לא היה מזיק.

כפי ששמת לב, אנו משפחה פתוחה וליברלית ולא כופים דעתינו על אף אחד, למעט, כיבוד הדדי. ולכן, אנו מאפשרים לך לחקור ולטעון את אשר דעתך, לא אכחש שזה לא נח לנו אך זכותך כבוגר לחקור לבד את שתרצה ולבסוף להחליט את שמתאים לך, ושוב, כל עוד זה לא מתנגש עם ערכינו.

אמך מקווה שלאחר כל המחקרים שתעשה ותמצא תגיע לאמת שלה ותעשה רב גדול (כי אתה יודע את כל הש"ס והפוסקים) ומתוך שלא לשמה תגיע לשמה.

לבסוף, זכור, כל עוד במחקר הינך עוסק זה טוב ונחמד. אל תתעסק עם גדולים ממך ותנסה להוכיח לכל העולם שהוא טיפש כי לבסוף תנודה וזאת אנו לא רוצים, היזהר בלשונך (כתבך) כי לבסוף יוכיחו לך כי הבעיה העיקרית שלך (מקטנותך) היא הבנת הנקרא ותצא טיפש.

בכל זאת אוהב אותך

אבא

אני:

לא כיף איתך בכלל. אחרי מכתב כזה, מה עוד אני אמור להגיד?

מעבר לעובדה שמדובר באותם הנושאים ששלחת לאחרונה את בן זקוניך ללמוד במשך שנתיים לפני שיתגייס, רציתי להתחיל את הקטע הזה של הצפת סוגיות מהגמרא כי אני אוהב את הדיונים שיש לנו סביב הנושאים הללו, וגם אם בסופו של דבר הם די עקרים - עדיין הם מרגשים.

אני רואה בדרך כלל שהאינסטינקט הראשון שלך הוא לצאת ישר להגנת העניין, אבל עם זאת תמיד הייתה לי הערכה לעובדה שישנם חלקים בטקסט העתיק הזה, שבסופו של דבר, אתה לא חושש להצהיר עליהם כעל שטויות. כשאני חושב על חלק מהשיחות שלנו אני רואה אדם שמקבל היום שמה שכתבו אותם אנשים, מליבם הם כתבו אותו - חלק מהדברים חכמים יותר וחלק מהדברים חכמים הרבה פחות - אבל בסיכומו של דבר מדובר רק ביצירה אנושית בשר ודם, ועליך מוטלת המלאכה לברור מתוכה את הטוב ולהוציא ממנה את הרע. בזכות כך, אתה זכית אצלי לתואר הכבוד השמור אך למעטים של דתי-חושב שבכלל ניתן לקיים איתו דיונים מהסוג הזה.

אבל אחרי מכתב התשובה שלך, פתאום אני מוצא שכנראה שאתה רואה את הדיונים שלנו בצורה הרבה פחות חיובית ממני... הרבה הרבה פחות, אפילו.

גם אני לפעמים מתפוצץ עליך מכעס. כך הרגשתי כל השבת הזאת אחרי ששלחת לי את הביקורת ב-Ynetעל ספרו של דוקינס, שלדעתי הייתה שטחית, וכבר הרצתי בראש שלי איך שלכל משפט שם יש תשובה כבר בגוף הספר עצמו, וכעסתי גם כי נזכרתי בשיחה שהייתה לנו בה אתה התעקשת שדרוויניזם הוא תיאוריה של "מקרה" והתעלמת לחלוטין מהרעיון של שינויים איטיים מצטברים וברירה טבעית, תוך הסתמכות על טור בעיתון.

אני חושב שאפשר לסווג את שני המקרים הללו תחת אותה הכותרת כשאני אומר שאני כועס עליך כששאתה מחמיץ דברים שנראים לי כל כך מובנים מאליהם -

אבל אז אני ממצמץ לרגע ומבין שאתה כועס עלי כנראה מאותה הסיבה בדיוק...

אז אולי התשובה לכל הבלאגן הזה והדרך למניעת כעסים היא באמת לשים את כל הנושאים האלו בצד?

כלומר, כן, לא יהיו לנו עוד דיונים לוהטים שנמשכים אל תוך הלילה וכרוכים בפתיחת ספר הגמרא, ולא יהוי לנו עוד ויכוחים שמחייבים אותי לדפדף סימולטנית בשלוש ספרים על אבולוציה, והרבה מאוד מהריגוש והכיף שבעניין לא יחזרו עוד (ותודה שגם אתה הרגשת את זה) - אבל לפחות בסיכומו של דבר נחייה בשקט?

בגלל שאתה כבר מכיר אותי כל כך טוב אתה בוודאי יודע שאני חייב להגיד את המילה האחרונה, כך שגם אם לא נעלה שוב את הנושא לעולם, עדיין אני חייב להגיב על מה שכתבת:

האדם אכן רוצה משהו בחייו ששונה מחיי היום יום הקשים והוא אכן בוחר לעצמו להאמין במשהו כדי לחוש טוב יותר - ובמובן הצר הזה בלבד יתכן שהדת כן מספקת אי-איזה שירות חיובי בעולם יחד עם כל הסבל שהיא גורמת - אבל אנשים רבים מידי מתבלבלים וחושבים שהאמירה "הדת היא דבר מנחם" והאמירה "הדת היא דבר נכון" הם היינו אך.

והרי איך יחשבו אחרת? שהרי ברגע שיסכימו עם עצמם שהדת אינה נכונה, בו במקום היא תפסיק לנחם אותם...

פעם נוספת אני חייב לחזור על כך שהתוכן המנחם של האמונה אינו מעלה את ערך האמת שלה. כמובן, אני לא יכול להתכחש לצורך הרגשי בניחומים וגם לא לטעון שתמונת העולם שלי מציעה משהו מעבר לנחמה מתונה למדי לאדם שכול, למשל. אבל אם הנחמה שהדת אמורה להציע מבוססת על ההנחה הבלתי מתקבלת על הדעת מבחינה ניורולוגית שעל פיה אנו ממשיכים לחיות לאחר מות מוחנו, אני לא באמת רוצה להגן עליה. [קטעים אלה עושים שימוש בדברים שדוקינס עצמו אמר.]

אתה אומר שכל אחד בוחר לעצמו אמונה כלשהי, בין אם היא יהדות, נצרות או איסלאם - אבל אני מוסיף שאם אדם חש לכוד בדת אליה הוא התחנך, כדאי שישאל את עצמו איך קרה הדבר. התשובה בדרך כלל נעוצה בצורה זו או אחרת בחינוך שיטתי ומתמשך להשרשת האמונה במהלך הילדות. אם נולדת במדינת ישראל ואתה חושב שהיהדות אמיתית והאיסלם שיקרי - אף על פי שברור לך כי אילו נולדת באפגניסטן היית חושב בדיוק להפך - הרי אתה כנראה יודע ומבין שהקלף היחיד שמשחק פה הוא אותו החינוך שקיבלת כילד.

ואם נחזור לרגע לסוגיית ה"אמת" - כיצד ניתן לדעת מי מתוך מאות הדתות והזרמים השונים הקיימים היום היא הנכונה? הרי כל דת וכל כת מניחה כאקסיומה שהיא הצודקת וכל השאר הם כופרים... או אולי אתה אומר שהעיקר שישנה אמונה מסוג כלשהו, ולא משנה מה היא? אני לא יכול לקבל דבר כזה, מאחר שערך מספר אחד אצלי הוא שהדבר אותו אני מקבל כאמת גם יהיה מוכח כאמת, דבר שכל הדתות נכשלו בו עד עתה.

הרציונל ללא ספק הוא השולט במחשבותי, אבא, אבל אתה שוכח שאתה מדבר כאן עם אדם אמיתי ולא עם איש קש וירטואלי. יש לי שאיפות עבור חיי, ויש עוד המון דברים שאני רוצה לעשות ולחוות. אני רוצה ליצור, לכתוב, לצייר. אני רוצה ללמוד להטיס מטוסים, אני רוצה ללמוד עוד על העולם ולהשאיר משהו אחרי לדורות הבאים. אני רוצה להקים משפחה, לבנות בית, לגדל כמה ילדים קטנים וכלב ולבנות לי עתיד עם אהבת חיי. כל החיים הם חוויה, אבא. ולמה ללכת כל כך רחוק? אני לא יודע אם אתה באמת חושב שאין לי למה לצפות מעתיד, אבל אני די בטוח שמחר תהיה לי ארוחת בוקר טובה.

לשלוות הנפש שלי אני זוכה ברגעים של חסד, בזמן שלפחות האידיאל אומר שאני צריך למצות את חיי עד תום ולהספיק כמה שיותר - כי אלו החיים היחידים שיש לי.

אני יכול להבטיח לך שאני אמשיך במחקרים האישיים שלי ואמשיך ללמוד עוד ועוד על העולם בו אני חי, כמו גם על העולם אותו חשבתי שעזבתי לפני 6 שנים ועכשיו אני מוצא את עצמי צולל עמוק בתוכו (היית מאמין שבכיתות י'-יב' לא רציתי בכלל להשתתף בשיעורי תנ"ך באלדד, למרות שהם חובה לבגרות, רק כדי להתרחק מזה כמה שיותר, ושהיום אני מדפדף לך בחופשיות בזוהר ובמדרש רבא?). אני לא חושב שההתעסקות הזו היא התעסקות עם גדולים ממני, ואני אעדיף בכל יום יראת כבוד שנובעת מידע, מהבנה ומביקורת על פני יראת כבוד מהסוג שכל כך הרבה אנשים מרעיפים על הטקסט הזה, שהוא לא ראוי לה.

אני גם לא מנסה "להוכיח לעולם שהוא טיפש", אבל עם זאת אני אמשיך בעבודותי ואמשיך לכתוב כנגד טיעונים מחב"תיים שקריים, ואולי אמשיך בעתיד להתמקד בספר "המהפך" של זמיר כהן (דרך אגב - אתה עדיין מוזמן לקרוא את מה שכתבתי, ולו רק כדי לתת לי הרגשה טובה, שאחרי הכל אכן השקעתי בזה המון זמן ומחשבה).

אין לך מושג עד כמה אני שמח, ולא לוקח כמובן מאליו את העובדה שאני חלק ממשפחה פתוחה וליברלית שמאפשרת את החופש הזה ומאפשרת את השיח הזה. אני מעריך את זה יותר ויותר ככל שאני רואה את אלעד הולך ומסתגר עם עצמו יותר ויותר, בניגוד גמור לכך... ואולי גם זה חלק ממה שדוחף אותי בלהט שכזה לויכוחים עיקשים יותר ומקיפים יותר ככל שהזמן עובר.

טוב... בכל מקרה, אתה כבר יכול לשכוח מהמחשבות של אמא. רב אני כבר לא אהיה בשום אופן, ולפחות אתה מספיק ריאלי כדי להתייחס לזה בהומור.

אל תפסיק לאהוב אותי.

ליאור.

אבא שלי:

ליאור

ראשית, אתה יודע היטב כי אני לא אמרתי לאף אחד מילדי מה לעשות ולכן בחירתו של אחיך הצעיר ללכת להיכן שהלך היתה בחירתו האישית.

לדעתי, כעסך על הביקורת ב-Ynetעל ספרו של דוקינס הכעיסה אותך, לפחות, כמו שכתביך/מאמריך על המחבת"ים מכעיסה אדם דתי ממוצע ומעלה - אף אחד לא מוכן לשמוע השמצות על אלוהיו. התגובה שלך בדבר "תשובותיו של דוקינס על משמיציו נמצאות בספרו" היא תגובה לא ראויה מהסיבה שאני מניח שאדון גלסנר קרא את הספר וראה שם מה שאתה ראית אך הוא הבין את התשובות אחרת ממך ולכן כתב את אשר כתב (אמרתי לך שיש לך בעיות הבנת הנקרא).

אינני חושב שחכמי התורה לדורותיהם כתבו שטויות לדעתי הידע שלהם התבסס על מה שנצבר עד תקופתם ולכן כתבו את אשר כתבו. כל זה לא ממעיט מערך כתיבתם, גם אם היום ידוע אחרת - כי כך האמינו. אני מניח שאם היו חיים כיום היו ממשיכים להאמין באותה המידה אך היו מבססים אמונתם על הידע שנצבר עד היום - ועל זה אני מניח לא היו לך חילוקי דעות. אתה קורא לתופעה שינויים איטיים מצטברים וברירה טבעית, חכמי התורה היו קוראים לזה אמונה באל.

ושוב, כל אדם רשאי להאמין בדת שהוא רוצה, היהדות היתה סובלנית כלפי דתות אחרות לכל אורך ההסטוריה כי היא האמינה שאם האל ברא אנשים שלא מאמינים בדת היהודית הרי שהיתה לאל מטרה בזה ומי אנו שנחלוק על כך. בניגוד ליהדות דתות אחרות חשבו כי דתם היא האחת והיחידה ויצאו למלחמות על השלטת דתם על אחרים.

אינני חושב שהשתמשתי במילים שהדת מנחמת. הדת היא אמונה שאפשר למצוא בה הרבה דברים, דת היא לא דבר שהאמת בה היא אבסולוטית וראה את כל המחלוקות שיש בתלמוד, אם האמת היתה אחת הרי שלא היה תלמוד, אנו האנשים המאמינים מבינים דברים בצורה מסוימת שאחרים מבינים בצורה אחרת ועדין זו אותה דת. גם ההלכה נקבעת בסופו של דבר בצורה מאד דמוקרטית - הרב קובע, מה שאין בדתות אחרות. לא סתם נאמר שלתורה 70 פנים, אפשר לתת פרשנות לדברים בכל מיני צורות. גם נכדיו של רש"י חלקו עליו ולא הסכימו עם כל פרושיו ורש"י היה מגדולי הדת היהודית לדורותיה.

אינני מסכים עם קביעתך שמקום הולדתו של הילד קובעת את זהותו העתידית ואתה הדוגמא הטובה ביותר לכך, יש אנשים שמתגיירים/מתנצרים/מתאסלמים ומשנים דתם, מדוע? האם החינוך בילדותם היה קלוקל ולא הצליחו להשריש בם את משנת הוריהם?

התשובה היא לא, נכון ששנות הילדות המוקדמות נתנות כיוון אך כל בר דעת יכול לשנות לפי רצונו כל דבר כולל אמונתו.

האמת של אדם מאמין יכול להיות כמו אמת של אתאיסט - אין אמת מוחלטת - יש אמת אישית של כל אחד כפי שהוא רואה אותה, אדם דתי חושב שדרכו היא האמת ואתה חושב שרק אם יוכיחו לך את הדבר זו האמת, כפי שטענתי קודם - אדם דתי שהוא ריגשי מטבעו אינו יכול להתווכח אם אדם רציונאלי שהוא אדם קר ומחושב. אני חושב שדרכך לא נכונה במאת האחוזים ואחת הטעויות שלך היא האמירה שאתה בטוח שמחר בבוקר תאכל ארוחת בוקר טובה, מי הבטיח לך שמחר בבוקר בכלל תקום? יש לך תעודת ביטוח על כך? עשית עסקה עם השמש שתעיר אותך או עם מישהו שידאג שתקום? אתה מניח הנחה מאד חזקה שאומרת אני לפני השינה בריא ולכן ברור שאקום מחר. ישנם הרבה אנשים שחשבו כך ולא קמו למחרת וארוחת הבוקר שלהם לא נאכלה.

אני לעומת זאת בתוקף אמונתי מאמין שאקום מחר ועל בסיס זה מניח שאוכל ארוחת בוקר. אפשר להמשיך כך הלאה אך נראה לי כמספיק לעת עתה

אבא

אני:

אבא,

בוודאי תשמח לשמוע שזכיתי לקום בבוקר, וגם לאכול ארוחת בוקר לא רעה בכלל.

יש לי כל כך הרבה דברים לומר על מה שכתבת עכשיו, שאתה פשוט לא תאמין. כבר התחלתי לחשוב על מכתב תגובה וחילקתי אותו ל-14 (!) סעיפים שדורשים התייחסות - ואז עצרתי את עצמי.

אם אני אעשה את זה, זה יהיה טירוף.

זה הרגע שבו אני שואל את עצמי האם באמת אנחנו הולכים לעצור מתישהו, או שמא רק החלפנו צורת התנצחות אחת באחרת?

אני הבנתי קודם שבכל שיחה שכזו אתה רק נפגע יותר ויותר, ושהגיע כבר הזמן לרגיעה ושקט.

את התשובות שלי (לפחות בראשי פרקים) כבר שטחתי בפני הדר בטלפון והלך הרוח ההוא חלף, אז אני מניח שהמקום הזה הוא מקום טוב לעצור בו לא פחות מכל מקום אחר. כנראה שהפעם אתה הוא זה שזוכה לומר את המילה האחרונה למרות הכל.

עקשן כתמיד, אבל עדיין אוהב אותך -

ליאור.

אבא שלי:

בני היקר

יש לך עוד הרבה ללמוד ובעיקר על הוריך.

כל מה שתגיד או תעשה לא ישנה את העובדה כי אנחנו הוריך אוהבים אותך. בנוסף, יש לך הרבה מה ללמוד על אביך, נראה לי שאינך קולט אותי לחלוטין, איני כועס ולא מתעצבן ואפילו מחוייך, הכתיבה איתך עוזרת לי יותר מהדיבור כי בסיגנונך אינך מסוגל לשמוע ולהקשיב אלא בוער לך לומר דבריך והדרך היחידה לגרום לך להקשיב ולחשוב היא ע"י כתיבה.

אתה עדיין צעיר ונלהב וחושב שתוכל לתקן את העולם, האמן לי, בעוד 10-15 שנה כשנדבר על זה תאמר לי אבא צדקת.

גם אני הייתי כזה (ג'ינג'י) ורציתי לתקן את כל העוולות והטעויות והתנגשתי עם כל מי שחשבתי שיכול לעזור לי להיות ארכימדס, כיום, בגילי המופלג אני חושב שזה היה בזבוז זמן לעסוק בדברים שמראש ידעתי שזו מלחמה אבודה ואני מיצר על אותו בזבוז. ממרומי גילי הדברים נראים אחרת (ראה את ההיסטוריה של כל הרבולוציונרים המזדקנים).ועל כך אני מתריע ומנסה לחסוך לך עוגמות נפש.

מבחינתי אתה יכול להמשיך וללמוד ולחשוב כי האמת שלך היא הנכונה וכי כל המחבת"ים למיניהם שרלטנים ורמאים, האם חשבת פעם שכל אלה שהולכים לשמוע אותם וללכת כפי "שיורו להם" יודעים שהם כאלה ובכל זאת רוצים ולהמשיך וללכת כי כך הם מתקרבים לאלוהים שלהם ואין אחרים שיכולים להחלף אותם? אדם רציונאלי קשה לו לקבל התנהגות אנשים אחרים שמתנהגים ריגשית ואת זה לא תבין אף פעם וזה מהות הויכוח בינינו. לשיטתך התנאים המשתנים והברירה הטבעית הוא "האלוהים" כי כך אתה תופס את העולם, לשיטתם, האלוהים בו הם מאמינים הוא זה שגורם לכל הדברים להיות ואת הויכוח הזה לא תסיים כי לך "זכות" המילה האחרונה (כך אתה חושב).

אני חושב שאתה בעקשנותך מבזבז את זמנך לריק ובמקום לעסוק בהנאות החיים כפי שעושים שאר בני גילך אתה עסוק בפילוסופיות על מהות החיים כפי שמתאים לבני גילי.

אתה יכול להרגיש חופשי ולהמשיך את הדיון איתי בכל נושא, אך הריני להזהירך מראש, יש גן חשוב מאד אצלך שירשת ממני וזו העקשנות, בדוק אם כדאי וראוי להתחיל איתי בנושא.

אבא

אני:

אז יצאנו לדרך חדשה, אם כך.

אמרת: "איני כועס ולא מתעצבן ואפילו מחוייך, הכתיבה איתך עוזרת לי יותר מהדיבור כי בסגנונך אינך מסוגל לשמוע ולהקשיב אלא בוער לך לומר דבריך והדרך היחידה לגרום לך להקשיב ולחשוב היא ע"י כתיבה". אז נראה כאילו המטרה הראשונית של כל שרשור המכתבים הזה - דהיינו, פתיחת דיון חדש איתך - תוגשם למרות הכל.

אם אתה מחוייך אז אני מחוייך, וברשותך, אתחיל לעבור עכשיו על 14 הסעיפים שהם התגובה למכתבך הקודם.

1) "ראשית, אתה יודע היטב כי אני לא אמרתי לאף אחד מילדי מה לעשות ולכן בחירתו של אחיך הצעיר ללכת להיכן שהלך היתה בחירתו האישית". אני מודע לכך בהחלט, ולמרות שזו היא בחירתו, אהיה גלוי לב איתך ואומר שעדיין הדבר מתסכל אותי. במסגרת אותו הדיון שהיה לנו בנסיעה לקראת מחלף נתניה, ה"בחירה" שלא-לבחור היא לא באמת בחירה בעייני, וזה בדיוק מה שאלעד עושה. יצא לי אפילו לכתוב מאמר בן 2 עמודים על הנושא (אמא כבר קראה אותו) שנקרא "לא סומך על השכל שלי", וכתבתי אותו מתוך מקום של כאב. וכמו שאמרתי, יכול להיות שדווקא התסכול הזה הוא חלק ממה שדוחף אותי בלהט שכזה לויכוחים עיקשים יותר ומקיפים יותר ככל שהזמן עובר.

ואולי זה הזמן להזהיר שההתיחסות לעניין האחד הזה (ואולי מכיוון שהפן של התשובה הוא לא לוגי אלא אישי) תהיה הקצרה ביותר שתתקל בה בהמשך מכתב התשובה שלי אליך.

2) בקשר לטענה שאני רואה את דוקינס כ"אלוהים שלי" והביקורת של גלסנר - האם אדם יכול למתוח ביקורת על אלוהיו?

תאמין לי כשאני אומר לך שאולי אפילו יותר מלגלסנר, יש לי טענות כלפי דוקינס: פעמים קרובות מדי הוא נוהג בדמגוגיה בדבריו, ובחלקים מהדיון הוא בכלל לא טורח להביא נימוק אמיתי, אלא רק מציג את הצד השני באור רע. חלק מטענותיו כשהוא גולש לנושאים שלא בתחום התמחותו (כגון פיסיקה וקוסמולוגיה) סובלות מחוסר ידע והיצמדות לבאנליות, בפרק העוסק במוסר, דוגמאותיו בנוגע למקומות הלא מוסריים בתנ"ך גם הן חסרות מעוף למדי, אולי מפאת היכרותו השטחית עם התנ"ך. אחת החולשות הגדולות ביותר של הספר הם בגלישות הגדולות מהנושא שהוא עושה [ראו 'מעלליהן של דתות']. כשהוא מתחיל לספר על ספרים שכתב וספרים שקרא, הרצאות שנשא, תכניות טלוויזיה שהנחה, כנסים וויכוחים שהשתתף בהם - הוא שוכח את עצמו (ראה דוגמאות בעמ' 103, 164, 180, 224-223, 302, 306, 307, 338, 340, 397, 400, 450, 453, 469, 499, 507, 511, 524, 543-541), וכן הדבר כאשר הוא שוקע בדיון על הישגי המדע (ראה לדוגמה עמ' 509 עד 528). לקרוא את הספר שלו הייתה חוויה מתסכלת למדי, למרות שמצאתי את עצמי המום למחצה בכל פעם שהוא חזר לנושא ונתן את אחת ממכות המחץ שלו לטיעונים נגדיים, ורומס אותם במכבש ההגיון.

ההבדל בין הביקרות שלי לזו של גלסנר היא שגלסנר הולך על המובן מאליו ותוקף את המטרות הקלות שכל בלוגר קצר רוח היה זורק מיד, וזאת תוך התעלמות מכוונת (לא, אבא, אין לי בעיות של הבנת הנקרא) מכך שלכל אחת ואחת מאמירותיו, דוקינס כבר הקדים ונתן לה תשובה. ויותר מזה, גלסנר בכלל לא ניסה לגעת במשהו מהחומר העיקרי שממנו הספר בנוי, ובכלל לא נגע בגוף טיעוניו של דוקינס עצמו או בטיעונים שדוקיס שבר.

3) פירוק הביקורת של גלסנר - [מאחר שהביקורת של גלסנר הייתה על דוקינס, מה יאה יותר מלהשתמש בתשובותיו של דוקינס עצמו?]

אחת הטענות הבנאליות של גלסנר היא שדוקינס "צעקני".

דוקינס צעקני? דוקינס הוא בריטי מנומס המתבטא בצורה נעימה טונלית וניסוחית, והיית צריך לראות אותו בסדרה התיעודית אותה הגיש כדי להבין את זה. אם הספר נשמע פרוע, הרי זה רק בגלל המוסכמה המשונה, שעל פיה יש לאמונה הדתית פריבילגיה מיוחדת במינה: היא נמצאת מעל לכל ביקורת. פוליטיקאי יכול לתקוף יריב בכנסת במילים קטלניות ולזכות לתשואות על לוחמנותו הנועזת, אבל רק תן למבקר רציני ושקול של הדת להשמיע משהו שבכל הקשר אחר אחר ייחשב לסתם ביקורת עניינית, ומייד הוא יתואר כ"צעקני". גלסנר כותב: "אבל חשוב מכך, השנאה המקלקלת את השורה של הספר חושפת חוסר ביטחון עצמי, חוסר ביטחון שנחשף ככל שדוקינס קוצף יותר ויותר". מי שכותב משפט כזה לא יבין את דוקינס לעולם. הספקולציה הילדותית הזאת לא כל כך רחוקה מהלוגיקה המהפנטת שבטענה: "אם עיצבנתי אותך אז כנראה שאני צודק".

עוד, גלסנר כותב: "דוקינס מגלה בורות או לפחות מתעלם מההתפתחויות שחלו בדור האחרון במדעי הרוח והחברה, שעמלו מאמצע שנות ה-60 על הגדרת העידן בו אנו חיים כיום". עם כל הכבוד לערפול בניסוח, הטענה הזו אפילו לא מתקרבת ללהיות רלוונטית. דוקינס לא כתב על הדברים הללו כי זה לא התחום ממנו הוא מגיע ולא על כך הוא מעוניין לשים את הדגש. על אותו משקל יכולת להתלונן על שדוקינס לא עומד על ההבדלים האפיסטמולוגיים בין הרמב"ם לרמב"ן, מתעלם ממסורת הרי"ף בנושא "ניצוצות שמיימיים" ובכלל לא נוגע במילה בהגות האר"י ז"ל בנושא החטא לדורות - אבל כל זה לא משנה דבר. הוא תוקף את האמונה מהכיוון ההפוך בדיוק: הוא אומר שאין שום חשיבות ל"מסורת" של אמונה, אם האמונה עצמה היא במשהו לא נכון.

השאלה המרכזית של ספרו היא האם אלוהים בכלל קיים, והרוב המכריע של הכותבים התיאולוגים פשוט מניחים את הדבר הזה מראש וממשיכים מנקודה זו. למטרותיו של דוקינס הוא צריך היה לשקול רק את דברי אותם תיאולוגים שמתייחסים ברצינות לאפשרות שאלוהים אינו קיים, ובונים את טיעוניהם לבסס את קיומו. ואני יכול לומר לך שהדבר אכן נעשה היטב בפרק 3 בספר.

ועוד, גלסנר כותב: "הרבה-הרבה, אם כן, לפני ה-11 בספטמבר, לפני בן-לאדן והניאו-שמרנים, ניסחו הוגים מערביים את הייאוש הזה מהתבונה, כמי שהכזיבה בהבאת אושר לאנושות". ומוסיף: "החזרה לכנסיות הפרבוסלאביות ברוסיה בשנות ה-90 וה"ניו-אייג'" במערב הם במובנים רבים צדדים שונים של אותה מגמה: כפירה בכוחם של התבונה והמדע להסב אושר לבני האדם". אבל מי לעזאזל החליט שתפקיד המדע הוא להביא אושר?

תפקיד המדע הוא לחקור ולהבין את העולם בו אנו חיים, וזהו. נחמד שלחלק מהגילויים ישנה תועלת מעשית לאנושות, אך אף אחד לא מבטיח לנו שהדברים תמיד יהיו חיוביים. כמו כל דבר, ניתן לגזור מהמדע דברים טובים ורעים, חיוביים ושליליים (באופן סובייקטיבי, כמובן), אך לפחות המדע ותהליך החיפוש אחר תשובות מקדמים אותנו הלאה בידיעותינו ובהבנתנו.

אני התרשמתי מן ההנמקות לשאלות מהותיות בספר, ועם ההתמודדות של דוקינס עם הטיעונים הדתיים למיניהם. גלסנר, בתגובתו לספרו של דוקינס, מציב את השאלה עד כמה המדע והקידמה אכן גורמים לאדם להיות מאושר יותר. אז נניח שהם לא גורמים. זה אומר שיש אלוהים?

גלסנר ממשיך ומדבר כנגד הפסיכולוגיה האבולוציונית, שמנסה לראות איך פנים שונים בהתנהגות האנושית נגזרו מהעבר האבולוציוני שלנו, ומראה בכך הבנה שטחית ביותר של רעיון האבולוציה ושל היותו תהליך אוניברסלי. יש לי המון דברים לכתוב גם על החלק הזה במאמר - אבל לא נראה לי שיעזור להתעכב על זה, כי גם ההבנה שלך בנושא, אבא, עודנה שטחית למדי (לא מנסה לפגוע)...

אסיים רק בהתייחסות למילים שפותחות את המאמר הזה: "ספרו של ריצ'רד דוקינס הפך כבר לרב מכר, אבל מה היה דחוף לו לכתוב אותו דווקא בעידן הזה?" סלח לי אם התשובה תישמע מעט ילדותית, אבל אני לא באמת חושב שגלסנר מצפה לתשובה טובה יותר:

היה חשוב לדוקינס לכתוב את הספר דווקא בעידן הזה כי הוא חי עכשיו וכי זה מה שהוא חושב.

4) אתה אמרת: "אינני חושב שחכמי התורה לדורותיהם כתבו שטויות". כשאתה מציג את זה ככה - בצורה של קביעה גורפת לגבי כל אמירה ואמירה של כל חכמי התורה, תהיה האמירה אשר תהיה - הדבר מחטיא לחלוטין את מה שאני התכוונתי אליו. לא אמרתי לרגע שאני רואה אותך מתנער מהכל - אבל בחודשים האחרונים היו וגם היו מקומות ספציפיים שמהם כן התנערת כשטויות (ועיין בערכים "תקיעת שופר כחזרה על יבבותיה של אם סיסרא" ו-"שפן וארנבת מעלים גירה"), ובכל פעם הדבר היה כרוך בתהליך של בחינת הסוגיה לפרטיה.

האומץ הזה, שלא רבים ניחנו בו, לבחון נושא מהסוג הזה לעומק ובסופו של דבר להחליט לפסול אותו - הוא אחד הדברים שאני הכי מעריך אצלך. ואולי אני מעריך זאת דווקא בזכות שהאינסטינקט הראשון שלך תמיד יוצא בהתחלה להגנת העניין.

אם תדפדף אחורה, לסוגיה שהעלתי בתחילת כל השרשור הזה, אני משוכנע שלא תתקשה יתר על המידה לפסול גם אותה כ"שטויות", וכמוה גם את כל שאר הסוגיות שתכננתי עוד לשלוח לך בהמשך (עטלף מטיל ביצים, הריון של אפעה נמשך 70 שנים, הנמר הוא בן כלאיים של לביאה ושל חזיר בר, ציפורני האריה והזאב מכילות ארס, עכברים נוצרים מתוך אדמה, כינים נוצרות מתוך זיעה, חלזונות נוצרים מגשם, דם הנידה מורעל, זיעת האדם מורעלת, ברדלס הוא בעצם צבוע נקבה וצבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף, עמוד השדרה של אדם שבע שנים לאחר מותו נהפך לנחש, בירור אם אישה היא בתולה או לא ע"י הושבתה על חבית יין, רפואה לחולה מלריה היא להעביר את מחלתו ממנו לנמלה, פיל שאכל נצרים והוציאם בצורת סל, סוגיית הכשרות של בהמה שנשחטה ונמצא ברחמה ולד בצורת אדם, סוגיית הכשרות של בהמה טהורה שנמצאה בתוך רחם בהמה טמאה, עז היולדת חזיר, אישה שילדה תינוק הנראה כמו תנין, אישה שהפילה ולד הנראה כמו ינשוף, נשים מכשפות כיכרות לחם, נחש אוהב לשתות יין, האם לתרנגול אין ריאות כלל או שמא יש לו רק ריאה אחת, איך מסרסים דבורים, איפה נמצאת השמש בלילה - מעל כיפת הרקיע או מתחת לאדמה, ועוד כהנה וכהנה סוגיות הזויות...). שוב אומר שהתלמוד הוא יצירה אנושית שאינה חפה מטעויות (חלקן ממש מחרידות) ועליך מוטלת המלאכה לברור מתוכה את הטוב ולהוציא ממנה את הרע, ואני לא חושב שתתנגד לאמירה הזו.

הרי אמרת בעצמך: "לדעתי הידע שלהם התבסס על מה שנצבר עד תקופתם ולכן כתבו את אשר כתבו".

5) אבל אז כתבת את המשך המשפט: "כל זה לא ממעיט מערך כתיבתם, גם אם היום ידוע אחרת, כי כך האמינו". ואני שואל - איך לכל הרוחות העובדה ש"כך הם האמינו" מוסיפה לערך כתיבתם?

שוב אנו נתקלים בהנחה המקילה כל כך, האומרת שלדברים הנעשים ונאמרים בשם הדת יש חסינות שלדברים אחרים אין. חז"ל "האמינו" בהרבה דברים שהם טעות, אבא. לחלק לא מבוטל מהדברים שכתבו אין ערך של ממש היום, ואני בספק אם היה להם ערך רב במיוחד אז, והעובדה ש"כך האמינו" לא מכסה על כך ולא נותנת לכל העניין נופח אצילי יותר.

העובדה שהיום אנו יודעים אחרת משמשת אותנו כמעורר מודעות לכך שלא מידי השכינה הם קיבלו את הדברים הללו, דבר שאני ואתה נסכים עליו, אבל הבעיה היא שהמוני בית ישראל עדיין בטוחים ומשוכנעים בכל נים מנימי נפשם שאכן כך הדבר - גם אם הם לא ראו סוגיה בגמרא מימיהם.

אתה אמרת: "אני מניח שאם היו חיים כיום, היו ממשיכים להאמין באותה המידה, אך היו מבססים אמונתם על הידע שנצבר עד היום - ועל זה אני מניח לא היו לך חילוקי דעות". לא, אבא, על זה אין לי חילוקי דיעות. אבל זה רק מחזק את ההסכמה שלך לכך שמה שכתבו, מליבם הם כתבו אותו ועל פי הבנתם המוגבלת את העולם, ואילו חיו היום, אזי הייתה הבנתם את העולם פחות מוגבלת ואז לכל הפחות לא היו מקימים ופוסקים תילי תילים של הלכות לדורות על עניינים שהם טעות.

נכון אמרת שאמונתם ב"מי שאמר והיה העולם" לא הייתה משתנה כתוצאה מכך. מוח תיאולוגי שמאומן להתחמק בהצלחה מכל הסוגיות והסתירות שבמשניות, בברייתות ובדברי חכמים אחרים ולהקים מערכות הגנה מסובכות ומורכבות סביב אמונתו - לא היה מוותר על מושא הגנתו כל כך מהר - ידע מודרני על העולם או לא.(וראה את סעיף 11)

למרות שאני לא יכול שלא לחשוב שאולי היו כמה נוספים שהיו הולכים דווקא בדרכו של אלישע בן אבויה, יתכן למדי שכמו האפולוגיסטים הדתיים של היום, הם אף היו מנסים לרתום את המדע למטרותיהם.

אבל באמת, אבא, עד כמה האמירה החדשה הזו שלך גורמת לך להרגיש טוב יותר עם כל הסיפור, ועד כמה היא מציגה את חז"ל באור חיובי יותר?

6) זה אחד המשפטים הכי פחות קשורים בכל המכתב שלך, ואני חושש שיתכן שהכשל בו הוא יותר מסתם ניסוחי: "אתה קורא לתופעה שינויים איטיים מצטברים וברירה טבעית, חכמי התורה היו קוראים לזה אמונה באל".

שינויים איטיים מצטברים וברירה טבעית הם הכח המניע את ההתפתחות האבולוציונית של אורגניזמים שונים במהלך מליארדי שנות קיום החיים על כדור הארץ. אבל אם "התופעה" המדוברת היא טעויותיהם של חז"ל (שכן זה הנושא שבמסגרתו נכנס המשפט הזה), אזי מה בדיוק הקשר של דרוויניזם לנושא? אני תמהה.

באורח כמעט מצחיק, מדבריך משתמע שחכמי התורה טעו כאשר טעו בגללאמונה, ואילו אני טוען שהם טעו בגלל אבולוציה דרוויניסטית. מובן שלמשפט כזה, לוגית, אין כל זכות קיום - ואני מפציר בך לנסח אותו מחדש.

7) ואז אמרת משפט שיש צורך להביאו במלואו כדי עמוד על כל פרטיו: "כל אדם רשאי להאמין בדת שהוא רוצה. היהדות היתה סובלנית כלפי דתות אחרות לכל אורך ההסטוריה, כי היא האמינה שאם האל ברא אנשים שלא מאמינים בדת היהודית הרי שהייתה לאל מטרה בזה, ומי אנו שנחלוק על כך. בניגוד ליהדות דתות אחרות חשבו כי דתם היא האחת והיחידה ויצאו למלחמות על השלטת דתם על אחרים".

אני לא יודע אם אמרת את המשפט הזה בעקבות משהו שאני אמרתי, או אולי רק בגלל שבכל שיחה על דת הנושא הזה מרחף לו באוויר מעל ראשי המשוחחים. אני אוציא את הפיל מהחדר ואבטא את הדבר בבירור כפי שאני רואה אותו: מעולם לא נגרמו סבל ומוות גדולים יותר ומיותרים יותר ממה שגרמה לו הדת. מלחמות דת היו מאז ומעולם, ורובם ככולם פרצו לצורך המרת דתותיהם של אנשים בעלי אמונות השונות מאלו של הצד המכריז מלחמה.

כל כך כיף ונח להאשים דתות אחרות - ולהזכיר את מסעות הצלב, האינקויזיציה והאיסלאם הקיצוני של היום זה כמעט קל מידי ונותן תחושה של משחק לא הוגן. אתה ניסית להקדים תרופה למכה והחלטת להוציא את היהדות מהכלל, אבל זה פשוט לשחק את משחק הקופים: לא ראיתי, לא שמעתי.

היהדות, אבא, לא חסרה מלהט הפנאטיות בעצמה: הקריאה "הטוב שבגויים - הרוג", היא רק אחת מיני רבות. יש ציוויים רבים הנוגעים לצורך להרוג ולהשמיד את שבע העמים שסבבו אותנו ולהשמיד את מושא סגידתם. ראה למשל את שמות כג' כ' :"והביאך אל האמרי והחתי והפרזי והכנעני והחוי והיבוסי והכחדתיו, לא תשתחוה לאלוהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם ושבר תשבר מצבתיהם". את שבע העמים הללו מצווים העברים להרוג עד האחרון: גברים, נשים, זקנים וילדים, ואפילו את בהמותיהם וחיות הבית שלהם. הציווי של "שבר תשבר מצבתיהם" מזכיר באופן מחריד את פיצוץ פסלי הבודהה ע"י הטאליבן באירן בשנת 2007. אפס סובלנות דתית.

לקריאה החוזרת שוב ושוב בתנ"ך שלא לשכן בארץ עובדי עבודה זרה אלא להשמידם, יש את הפן הביצועי בסיפור הלא-כל-כך-סימפטי על 450 נביאי הבעל ו- 400 נביאי האשרה שנטבחו בידי הנביא אליהו וקהל תומכיו במלאכים א' יח' מ', שם ראשיהם נערפו באופן טקסי ונערמו לכדי גבעה קטנה. מעבר לכך, התנ"ך גם היה ספציפי מאוד לגבי מה יש לעשות לעיר שרוב תושביה נטשו את האמונה באל העברי, והיא נקראת עיר נידחת: לשרוף אותה עד היסוד על כל תושביה. האם גם לדעתך יש לשרוף עד היסוד את תל אביב?

ובל נשכח את הקריאה התלמודית בפסחים מט' עמוד ב': יש לנחור (נחירה = המתת בע"ח באמצעות דקירה בחפץ חד) את "עם הארץ", שאינו אוחז בדת אחרת אלא סתם לא מתפלל או לובש ציצית. הסוגיה אפילו מציינת שאין לקרוא לכך "שחיטה", כי על שחיטה צריך לברך...

עד כאן קריאות למעשי אלימות בשם הדת (שאין ספק שאכן בוצעו, בין אם בצבא עברי כובש ובין אם בהמון מוסת), ועכשיו נעבור לגיור בכפיה: בתקופת החשמונאים יוחנן הורקנוס גייר את האדומים בכח הזרוע ובנו אריסטובולוס המשיך במבצע זה וגייר בכפייה את הנבטים וההיטורים, שחיו בצפון ישראל ודרום לבנון של ימינו.

מקסים, לא?... לא ראיתי, לא שמעתי.

8) המח התיאולוגי תמיד ניסה להסביר לעצמו איך יתכנו אנשים בני דתות אחרות שלא מתיישבות עם זו שלהם, שהרי דתות שונות מאמינות באמונות הסותרות ומנוגדות זו לזו, ולא יתכן שכולן צודקות. כשהאופציה הראשונה, מחרחרת המלחמה, היא שכל השאר חוטאים כנגד רצונו של האל ושיש לטפל בהם באמצעים המוזכרים לעיל - האופציה השנייה היא בדיוק זו שאתה אמרת: "כי היא האמינה שאם האל ברא אנשים שלא מאמינים בדת היהודית הרי שהייתה לאל מטרה בזה, ומי אנו שנחלוק על כך". מדובר בטאוטולוגיה במייטבה, ואל תטעה לרגע שהעובדה שהאופציה הזו שוחרת שלום יותר הופכת אותה בו בזמן לתשובה לגיטימית.

פעם נוספת אעלה את השאלה: אם כל דת ודת חושבת בדיוק כך - אז מי מהן היא הנכונה? התשובה שנצפה לקבל מכל אדם שיישאל את השאלה הזו תהיה אחת - "שלי" - אבל זה לא באמת יקדם אותנו לשום מקום, נכון?

כל אחד משתדל לחשוב שהאמונה שלו נעלה על כל האמונות האחרות, שאם לא כן לא יהיה הרבה טעם באמונתו, אבל אולי הגיע הזמן לקבל שכל הדתות שוות ערך ולדתו של אף אדם אין ערך מיוחד. כולן תקיפות (או שמא לא-תקיפות?) באותה המידה ממש.

כשאני הייתי צעיר בשש שנים וידעתי הרבה פחות משאני יודע היום, הן על החלופות להסברת העולם מהצד המדעי והן על כל הדברים השגויים והמופרכים בדת, להבנה החדה והפשוטה האחת הזו היה משקל ניכר בהחלטה שלי לצאת לשאלה.

9) במכתב הזה התייחסת לתשובתי לסוגיית הניחומים ממכתבך הקודם, ואמרת כאן: "אינני חושב שהשתמשתי במילים שהדת מנחמת"... אז זה כל היופי בהתכתבות, אבא: תמיד אפשר לבדוק אחורה מה בדיוק אמר כל אדם בכל שלב בשיחה. ואתה אמרת בפירוש באותו המכתב את הדברים הבאים: "יש דברים שקשורים לאמונה טהורה וכל הוכחה, רציונאלית ככל שתהיה, לא תשנה אותה מהסיבה הפשוטה - האדם רוצה משהו בחייו ששונה מחיי היום יום הקשים והוא בוחר לעצמו להאמין במשהו".

האמירה "לא משנה אילו הוכחות מוצקות תביא כנגד אמונתי, ולא משנה עד כמה חסרת הגיון עמדתי, אני אמשיך לדבוק בה ויהי מה" היא אמירה פונמנטליסטית, והיא מסוג האמירות שאין לקבלן - אבל הכנסת סוגיית הנחמה פנימה מעדנת את האמירה מעט ומשרה עליה אור יותר אנושי ובר הבנה. אתה הוא זה שהכניס לשיחה את סוגיית הנחמה, ועכשיו אתה מעוניין להתנער ממנה, אז למען לא יפריע לנו הדבר הזה בעתיד הייתי רוצה להבהיר את הסוגיה לחלוטין ולהורידה מהפרק: כוחה של הדת לנחם אינו הופך את מושא האמונה בה לאמיתי.

גם אם נסכים לוותר לצורך הדיון (ולצורכו בלבד) ויתור עצום, גם אם נקבל חד משמעית כי האמונה בקיום אלוהים חיונית במלואה לרווחתו הנפשית והרגשית של האדם, גם אילו היו כל האתיאיסטים נוירוטים נואשים הנדחפים להתאבדות על ידי חרדה קיומית חסרת רחמים - דבר מכל אלה לא היה תורם ולו קמצוץ של ראיה לכך שהאמונה הדתית היא נכונה. זו יכולה להיות ראיה לכך שרצוי לאדם לשכנע את עצמו שאלוהים קיים, גם אם הוא לא קיים.

מדהים להיווכח כמה אנשים אינם מסוגלים כנראה להבחין בהבדל שבין "אהוא נכון" לבין "רצוי שאנשים יאמינו ש-א הוא נכון". או שאולי הם לא נכשלים בטעות הלוגית הזאת, אלא פשוט מיחסים לאמת פחות חשיבות מאשר לרגשות אנושיים. ואיני רוצה לזלזל בערכם של רגשות אנושיים. אני רק מציע שנבהיר לעצמנו, בכל שיחה, על מה אנחנו מדברים: על רגשות, או על אמת.

10) ואתה שוגה בדמיונות כשאתה אומר ש"אין אמת מוחלטת". אלא "יש אמת אישית של כל אחד כפי שהוא רואה אותה". בחיים המעשיים אין נרטיבים, אבא. כשאנחנו יוצאים מגבולות מה שנחשב חיובי או שלילי בתרבויות שונות ומגבולות הפילוסופיה של המוסר, המציאות היא בשום אופן לא דבר סובייקטיבי. אולי לכל אחד יש את הדעה שלו - אבל אמת יש רק אחת.

או שישו היה בן האלוהים, או שלא. או שאנשים ממשיכים "לחיות" לאחר מותם, או שלא. או שהאישה נוצרה מצלע של הגבר, או שלא. לכל אחת מהשאלות הללו יש רק תשובה אחת אפשרית, ואנו יכולים למצוא אותה.

אין "גם וגם". לא יתכן שישו היה גם בן האלוהים וגם לא היה. לא יתכן שגם יש המשכיות לנשמה לאחר למוות וגם אין בכלל נשמה. לא יתכן שגם היהדות היא דת אמת וגם ההינדואיזם. לא יתכן שגם האדם נברא בצלם אלוהים, בשלמותו, מתוך גוש בוץ לפני 5,769 שנים [התכתבות זו אירעה לפני מספר שנים], וגם שמעולם לא היה באמת "אדם ראשון" אלא שהמין האנושי בכללותו קיבל את התכונות שאנו רואים היום בתהליך ארוך ומתמשך של אבולוציה דרווינת בת מיליוני שנים, כשאין באמת קו הפרדה ברור מתי התחלנו אנחנו והסתיים המין דמוי-האדם הקרוב אלינו ביותר.

האתיאיסט והתיאיסט מקבלים דברים שונים כאמת, אבל רק אחד מהם יכול להיות צודק. אולי (אם נרשה לעצמנו להיות סקפטיים) אף אחד מהם לא צודק - אבל לא יתכן ששניהם צודקים.

ואיך נגיע למסקנה מי מהגישות צודקת? התשובה צריכה להיות אחת: על-פי ראיות.

רק אם אנחנו מוצאים תימוכין, אמפיריים ובלתי תלויים, למה שאנו מקבלים כאמת, נוכל באמת לאשר לעצמנו כי זו היא - בסבירות גבוהה ביותר - האמת.

אתה תפסת את כל הבעיה כולה במשפט אחד, כשאמרת קודם: "אדם דתי חושב שדתו היא אמת, ואתה אומר שרק אם יוכיחו לך את הדבר - זו האמת". אכן כך בדיוק. בחיינו האישיים כולנו מסכימים לגבי הצורך בראיות, בלי קשר למה שאנו מצהירים כשאנו משחקים בתפקיד הפילוסוף החובב, ורק אם הדבר מוכח ונתמך בראיות נוכל לקרוא לו אמת. ואיך נוכל אחרת? ע"פ מי שמדמיין חזק יותר?

אני מציע משפט מקביל לזה שלך, שיעביר את המסר שאני מנסה לתת פה: "אדם חובב גבינה חושב שהירח עשוי מגבינה ירוקה, ואתה אומר שרק אם יוכיחו לך שהירח עשוי מגבינה ירוקה - זו האמת".

הדבר בדיוק כך, ואל תתרעם יותר מידי על ההקבלה. הדבר נשמע שטותי עכשיו, אבל רק בגלל שבני האדם היו כבר על הירח וניתחו את החומרים מהם הוא עשוי, ויש לנו ראיות ברורות לכך שהירח לא עשוי מגבינה ירוקה בשום אופן. כלומר - הדבר אינו אמת.

אם נקבל את דעתו של חובב הגבינה כ"אמת" רק בגלל שכך הוא חושב - אנחנו נסרס לחלוטין את כל משמעות המילה ונפגין זלזול חד בעצם המציאות כפי שהיא. כל אחד יכול לחשוב מה שבא לו, וחלק מהדברים עשויים להתברר בסופו של דבר כשטויות - אבל לנו כבני אדם יש מספיק הגיון להבין כי העובדה שכך הוא חושב או כי כך הוא מאמין לא נותנת לדברים כל תוקף מיוחד, מחוץ לראשו של אותו האדם.

שוב ושוב אתה אומר ש"אדם דתי שהוא רגיש מטבעו לא יכול להתווכח עם אדם רציונלי שהוא קר ומחושב". אם אתה מתכוון לכך שהדת היא דבר המבוסס כולו על רגש ומשולל כל הגיון ותימוכין במציאות - יש לראות באמירה הזו תעודת עניות לדת.

שוב נבהיר כאן דבר אחד, אבא: אנחנו לא הולכים לדבר פה על רגשות, כי אם על אמת.

ואולי העובדה שהאדם הדתי "הרגיש מטבעו" לא יכול, למשל, להתמודד עם הררי הראיות שמציגים חוקרי האבולוציה, הגיאולוגים והפליאנתולוגים "הרציונלים והמחושבים" כנגד סיפור הבריאה ב-6 ימים, והמצב בו אין לו דבר לומר למעט גמגום קל של "אבל ככה אני מאמין, וזו האמת שלי..." - צריכה לומר לנו בפשטות שהצד הדתי טועה?

תחשוב על זה.

11) "דת היא לא דבר שהאמת בה היא אבסולוטית וראה את כל המחלוקות שיש בתלמוד. אם האמת היתה אחת הרי שלא היה תלמוד. אנו האנשים המאמינים מבינים דברים בצורה מסוימת שאחרים מבינים בצורה אחרת ועדין זו אותה דת". אני צריך לחלק את האמירה הזו לשניים:

האחת, היא שלמרות שישנם מחלוקות וסתירות פנימיות בדת עדיין מדובר באותה הדת, ושוב, שאין אמת אבסולוטית ("לתורה 70 פנים", כמו שהמשכת בהסבר על רש"י ונכדיו).

השניה, היא מהי מהותו של התלמוד, ועל אילו מחלוקות אנו מדברים בדיוק - ואליה אתייחס בסעיף הבא.

באמירה הראשונה נתת לי שוב את ההרגשה שאתה מנסה להקדים תרופה למכה, שממש היה ברור כי היא עומדת להגיע. מחלוקות וסתירות שאינן מתיישבות קיימות לא רק בין דתות שונות (כפי שנובע מסעיף 8) אלא גם בזרמים שונים בתוך אותה הדת - ואפילו באותו הזרם עצמו.

לפני הכל כדאי שתבהיר לעצמך למה הכוונה האמירה "ועדין זו אותה דת". בנצרות, הזרם הקתולי והפרוטסטנטי נפרדו זה מזה על שאלת אלוהותה של הבתולה מריה וסוגיית "התהוות הגשמיות" - האם הלחם והיין רק מסמלים את גופו ודמו של ישו, או שמא הם ממש הופכים להיות גופו ודמו של ישו? ביהדות, נפרד הזרם הרפורמי מזה האורתודוקסי על שתי סוגיות - סוגיית השבת, על כל ההחמרות המיותרות בה וסוגיית היחס לנשים, ואלפיים שנים לפני כן נפרדו הפרושים מהצדוקים על סוגיית הישארות הנפש לאחר המוות ועל היחס שיש לתת לתושב"ע אל מול התורה שבכתב. אפשר ללכת ולרדת לתתי חלוקה קטנים יותר ויותר, כמו עץ שענפיו הולכים ומתפצלים לאורך השנים. מה שהחל כ"זרם חסידי" הלך והפך לעשרות חסידויות נפרדות בעלי עיקרי אמונה שונים ומנוגדים, ולא לחינם אמר הראי"ה קוק שחסידות חב"ד היא הכת החיצונית הקרובה ביותר ליהדות... זו ממש אבולוציה של הדת, ובאיזו שהיא נקודה הענפים השונים יתרחקו זה מזה למרחק כה רב עד שזו כבר לא תהיה "אותה דת" בשום אופן.

אבל גם בתוך האורתודוקסיה עצמה ישנם סתירות ואי התאמות. סוג הסתירות שאתה כנראה דיברת עליו, הוא סוג סתירות אחר לחלוטין. כאן מדובר בסתירות שלא גורמות לפילוג, כי אם על סתירות שהמח התיאולוגי מאומן היטב לעבור עליהן לסדר היום ולהתעלם מהן כליל.

למשל: רש"י ותוספות לא מסכימים, אבל לכולם בזרם האורתודוקסי של היהדות ברור משום מה שהסתירה הזו לא פוגמת ב"נכונות" דבריהם. אני מבין את האמירה "או שרש"י צודק או שתוספות צודקים, ולפעמים זה כך ולפעמים זה כך", אבל לא תמיד זה מה שאנשים אומרים. באמירה "לתורה 70 פנים" מסתתרת פעם נוספת ההנחה ההזויה שגם רש"י צודק וגם תוספות צודקים - דבר שפשוט אינו אפשרי.

אם לא הבנת למה כוונתי, כדאי שתחזור על הפסקה האחרונה פעם נוספת. לא אכנס לדוגמא ספציפית על רש"י ותוספות, אבל אתן לך דוגמאות ממישורים אחרים:

איך יסביר האדם התומך בדעה שהעולם הינו אך בן 5,769 שנים, את מאובני הדינוזאורים בני מאות מיליוני השנים שברשותנו? ובכן, מאחר ואין לך שום דוגמה (dogma) מאורגנת בנושא, כל אפולוגיסט דתי מודרני נותן את תירוצו הוא:

תירוץ אפשרי אחד הוא שהדינוזאורים מעולם לא התקיימו, אלא אלוהים ברא את העולם מראש עם העצמות הללו בתוכו כשהן נראות עתיקות לכל כלי המחקר שלנו, וזאת כדי "לבחון את אמונתנו". תירוץ אחר יאמר שכן היו דינוזאורים אך הם נכחדו במבול של נח, והתמורות הגיאולוגיות שהתרחשו בזמן הקטסטרופה ההיא הן שהעניקו להן את "המראה" העתיק. תירוץ שלישי יאמר שאלוהים "בורא עולמות ומחריבם" ומאובני הדינוזאורים הם שרידי אחד העולמות הקדומים הללו, לכאורה, שהיה קודם לעולמנו אנו.

יצא לי להתקל בכל אחת ואחת מהגישות הללו באופן אישי, אבא, וישנם עוד תירוצם רבים נוספים לשאלה הזו, שלא אלאה אותך בהם. מבלי להיכנס עכשיו להפרכת כל אחת ואחת מהגישות שהצגתי כאן (וההפרכות קלות משאתה משער) - ברור ומובן לכל בר דעת שהן לחלוטין לא מתיישבות אחת עם השניה, ולא יתכן שכולן נכונות. או שהדינוזאורים התקיימו באמת או שלא. או שהם התקיימו בעולם שקדם לבריאת העולם הזה או שאכן התקיימו בעולם הזה ונספו במבול. גם כאן, במקרה שכזה, האופציה של "גם וגם" אינה אפשרית. רק אחת יכולה לזכות בתואר הכבוד הנכסף של "אמת".

כתבתי לך כאן עוד ארבעים שורות טקסט על ההבדלים בתפיסת גן העדן והגיהנום ביהדות אבל אז מחקתי את זה כי כבר חרגתי מכל פרופורציה וסטיתי מהדיון בצורה רצינית. אולי הנושא הזה עוד יעלה בעתיד, ואז יסתבר שזה לא היה בזבוז זמן למרות הכל, אבל שוב - גם בנושא ההוא יש גישות סותרות רבות, ומאחר שהן לא מתיישבות זו עם זו (בדיוק כמו דוגמת הדינוזאורים) לא יתכן שכולן נכונות.

בכל מקרה, הפואנטה שאני מנסה להעביר היא שהטענה שישלתורה 70 פנים אינה נכונה אלא תירוץ. מושגים רבים ביהדות פשטו צורה ולבשו צורה במרוצת השנים, כדרכם של דתות המתאימות את תוכנן ואת הבטחותיהן לרוח ההמון, ומן ההכרח שבין הווריאציות השונות קיימות סתירות עמוקות. אחת הבעיות הגדולות ביותר של היהדות היא שהיא רק אוגרת ואוגרת ואוגרת דעות שונות של "חכמים" בני תקופות שונות, אך לעולם אין היא יכולה לומר על דבר מכל זה שהוא שגוי. יש פרשנים שמפרשים את דברי הפרשנים שקדמו להם ואלו את שקדמו להם וכן הלאה, והפירושים השונים לאותן הסוגיות עצמן בתורה הולכים וגדלים בקצב מעריכי. מושגים אחרים, חדשים יותר - כאלו שלא היה להם את הזמן להשתנות - נבנו מלכחילה בהשראת אפולוגיסטים דתים עם יותר מתשובה אחת אפשרית, וזו כדי שבכל פעם שתקועקע אחת מתשובותיהם יוכלו למהר להסתתר מאחורי כנף השמלה של אחת אחרת -

אבל היי, עצרו הכל! זכרו שרק תשובה אחת יכולה להיות נכונה!

לומר "לתורה 70 פנים" כמוהו כמו לומר: "אני (הכנס את שמך) לא יכול לחשוב על דרך טובה להכריע בין הסתירות בסוגיה שלפני, ולכן פשוט אמשוך בכתפי בתנועה מבטלת ואומר שמבחינה פילוסופית/רוחנית/נסתרת כלשהי (הקף בעיגול את המילה המתאימה) כולם בסופו של דבר צודקים".

אבל בסופו של דבר זהו פשוט כישלון במציאת התשובה הנכונה.

12) "דת היא לא דבר שהאמת בה היא אבסולוטית וראה את כל המחלוקות שיש בתלמוד. אם האמת היתה אחת הרי שלא היה תלמוד", כך אמרת, וכאן נכנסת שאלת מהותו של התלמוד.

אני מקווה שבסעיף הקודם הצלחתי להראות לך שהאמת (תוך יציאה מגבולות התרבות והפילוסופיה של המוסר) היא אכן אבסולוטית - אבל במשפט הזה נפלת פעמיים: התלמוד הוא לא מקום לראות בו כיצד דעות שונות יוצרות "אמיתות" שונות אפשריות. אם כבר אז ההפך הוא הנכון, שהרי שם דנים בבעיות ובסתירות שבין התורה, הברייתה, המשנה והמציאות עצמה, נונ-סטופ יומם וליל, ומבינים היטב שסתירות שכאלו חייבות לבוא לידי פתרון. התלמוד כולו הוא למעשה רשת של נסיונות למציאת הפתרונות האלו.

היה חכם יותר אם היית מביא את זה כהכנה מראש כנגד האמירה שלי שהיהדות רק אוגרת ואוגרת ואוגרת דעות שונות אך לעולם אין היא יכולה לומר על דבר מכל זה שהוא שגוי, כי כשיש לך שתי אמירות מנוגדות בגמרא לא תמצא שם את ההתחמקות הקלה כל כך של "זה אמת וזה אמת", אלא תמצא שם דיון קולח שמנסה ליישב בין הדברים. וחוץ מזה, כך בוודאי תגיד, סופן של רוב הסוגיות שהן מגיעות לידי פתרון מכובד... הלא כך?

ובכן, עצם העובדה שישנו כלי כלשהו של ביקורת על כל אותן בעיות וסתירות, זה כבר דבר חיובי. או לפחות יכול היה להיות לו היה מתנהל אחרת.

לרוע המזל, המקרים שזוכים להגיע לידי פתרון מכובד הם מעטים למדי. מקרה אחד כזה תראה, למשל, בסוגיית ה"אין ריאה לתרנגול" שהזכרתי בסעיף 4 - המובאת בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נז' ע"א - בה הגיעו לבסוף למסקנה שרבי חזקיה כנראה לא אכל תרנגולים לכן הוא לא היה בקיא בהם ולא ידע אם יש לתרנגול ריאה או לא, וזו הסיבה שהגיע לידי טעות (והנה לנו, על הדרך, עוד ראיה שלא היה להם "קו-חם" לאלוהים ושאך מהרהורי ליבם ומתוך הידע שהיה ברשותם כתבו את אשר כתבו). פסילת רעיון שהוא שגוי מן השורש, תוך הבנה שהוא אכן כזה אע"פ שתנא הוא שאמרו - במקום להיאחז בו לשוא, לכופף את דברי האיש שאמר את זה או לכופף המציאות עצמה כדי שתהיה לו זכות קיום - זה לדעתי אכן פתרון סופי מכובד.

לרוע המזל כל הדרך שהם עברו כדי להגיע אל אותו הפתרון עברה בדיוק דרך הנקודות האלו: היאחזות בו לשוא, ונסיון כושל הן לכופף את דברי ר' חזקיה והן את הפיזיולוגיה של התרנגול, וזאת כדי לדמות שאין שום סתירה בין האמירה ההיא לבין המציאות, כשסתירה כזו אכן קיימת.

בכוונה אמרתי קודם "דיון שמנסה ליישב בין הדברים" ולא "דיון שמחליט מה מהדברים צודק ומה לא", ובסוגיה הזו ספציפית פשוט לא נותר להם לאן לברוח.

אני אשמח להראות לך את הסוגיה כולה אם רק תבקש, אבל זו רק דוגמא אחת מיני רבות שכל שנועדה לעשות הוא להבהיר איך האנשים האלו עובדים.

רוב המקרים לא מגיעים לכדי פתרון שאדם כלשהו יכול לקרוא לו "מכובד" בשום אופן, ואחת מהתשובות המתחמקות שמצליחות להראות איך "אין שום סתירה בין השניים" (למרות שבפועל יש וגם יש סתירה) היא שזוכה. תבין שברוב המקרים אין באמת "צדדים" יריבים בסוגיה אלא שיתוף פעולה בין כל הנוכחים וקבלת משוב חיובי או שלילי על רעינותיהם השונים. האמוראים בתלמוד, הן הבבלי והן הירושלמי, מעלים זה מול זה את כל הפרצות האפשריות בקביעותיהם או בהצהרותיהם של התנאים ושאר הסופרים והפרשנים שקדמו להם, בתוך משניות, בברייתות ובמקרא עצמו - ועומלים יחדיו בהקמת מערכות הגנה מסובכות ומורכבות סביבם - לפעמים תוך ביצוע שורה של כשלים לוגיים שלא היו מוצאים אותו בשום דיון אחר, ולפעמים בהחלטות שרירותיות לחלוטין שמבילות לסירוס בוטה של כל משמעות הטקסט הקודם.

בוודאי תזכור שזה גם מה שאמרתי בסעיף 5 - ואני עוד עלול להיחשד בדמגוגיה על שאני משאיר את האמירה הזו ללא הסבר רחב יותר - אבל כותרת ההתכבות הזו נקראת "הפלפול היומי" ואני מניח שעוד יהיו לי די והותר הזדמנויות להראות לך בפירוט מלא למה בדיוק כוונתי בדברים הללו, וגם דוגמאות לא יחסרו.

אך יש כאן נקודה נוספת שצריך לעמוד עליה, והיא נקודה שמרבים להחמיץ אותה: גם התלמוד עצמו הוא אחת מאותן "תוספות לתורה" שלא ניתן, מהרגע שההחלטה הסופית בו התקבלה, לחלוק עליה.

חזרנו לנקודה הזו שוב: היהדות רק אוגרת ואוגרת ואוגרת דעות שונות אך לעולם אין היא יכולה לומר על דבר מכל זה שהוא שגוי. בסופו של דבר, מה שהתלמוד עשה, היה להמיר כמה מהדעות המקוריות הללו לדברים אחרים. רק תיזכר במה שכתבתי על השפן והארנבת "מעלי הגירה": שים לב כיצד בידי מפרשים מאוחרים יותר (שבאו להגן על הכתוב בתלמוד) ארנב ושפן הופכים לחיות אחרות, כיצד גרון הופך לפי טבעת וכיצד העלאת גירה הופכת לאכילת גללים.

התלמוד אולי "פתר" כמה בעיות תיאולוגיות בזמנו, אך הוא עצמו נותר בעיה גדולה לא פחות. הוא אפילו לא מצמצם את מספר הפירושים השונים והסותרים באופן יעיל, ואם רק תראה שעל גבי הטקסט התלמודי כתבו עוד ועוד פרשנים ורבנים עד היום, הרי שהוא גם הכפיל, שילש וריבע אותם.

13) עוד דבר שהכנסת לשיחה היה: "גם ההלכה נקבעת בסופו של דבר בצורה מאד דמוקרטית - הרב קובע, מה שאין בדתות אחרות", ושוב מצאתי את עצמי תוהה למה אתה מכניס הצהרות חדשות לשיחה מבלי שנדרשנו בהן. בהתחלה בכלל חשבתי שאתה צוחק עלי עם בדיחה שיש בה כפל משמעות. מי קובע, הרוב (majority) או הרב (rabbi)?

בחיי היום-יום והיחסים בתוך המשפחה, בכל הנוגע לחברה החרדית, התשובה היא פשוטה: הרבי. אני שמח על שהמשפחה שלי לא נמנית עם זרם זה של הדת, אבל כאן אנו מדברים על רמה גבוהה יותר של קבלת החלטות - אנו מדברים על הדת כמכלול ועל ההלכות והחוקים שמובילים גם את הרבי עצמו. כיצד הם נקבעים?

[בפסקה זו משובצות פנינים מתוך דעת אמת] ובכן, אם אנו רוצים להידבק למונח הצר של המילה, 'שלטון העם', נראה שלא ממש מדובר כאן בדמוקרטיה ראויה לשמה. אלו שקובעים בסופו של דבר הם לא הציבור, ולמעשה לעם אסור להשמיע ציוץ אחד בנושא. "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", דברים יז' יא', ורשי מוסיף שגם אם יגידו לך שימין הוא שמאל ושמאל הוא ימין - תעשה ותאמין.

אני מבין למה התכוונת כשאמרת את מה שאמרת, שהרי בכנסת ובסנהדרין הגדולה והקטנה נערכו הצבעות כאשר חרצו משפט, ושם הרוב בסופו של דבר כן קבע. יתכן מאוד שאף תמצא פה אי אלו דברים שמזכירים דמוקרטיה פרימיטיבית בהתהוות (מועצת זקני השבט?), אבל הדמוקרטיה התקדמה מרחק רב מאז, אבא. דע לך, למשל, שחכם שאינו חושב כמו שאר חבריו בסנהדרין חייב מיתה, והוא דין זקן ממרא כמבואר ברמב"ם הלכות ממרים פרק ד' הלכה א': "זה שחלק על בית דין הגדול בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, בין שהיו הן אוסרים והוא מתיר בין שהיו הן מתירים והוא אוסר, הרי זה חייב מיתה". שיטה מעניינת לעודד סיעור מוחות וריבוי דעות, שכל כך נחוצים לדמוקרטיה. אם בבית המשפט יושב שופט שדעתו לא תואמת את דעת שאר חבריו, הוא ישתוק וישמור זאת לעצמו, פן יהרגוהו... העיקר שהרוב בסוף קבע...

אל תטעה - גם הדמוקרטיה האתונאית לא הייתה עומדת באמות מידה מודרניות של שיוויון או כבוד האדם, ואנו מעריכים אותה בשל הרעיון העקרוני שהנחה את אזרחי הפוליס בעיצוב שלטונם העצמי, ולא מכיוון שאנו חושבים שראוי לחקות את מוסדותיהם במדויק. לדמוקרטיה של פסיקות הסנהדרין לא צריך להתייחס לרגע אחד אחרת.

אבל לבסוף, אל תשכח שגם הדיינים שנכחו שם התבססו על הלכה קיימת וחרצו את המשפט לפיה - וכך פעם נוספת אנו מוצאים את עצמנו מדברים על רמה גבוהה יותר של פסיקה ועל ההלכות והחוקים שהובילו את הסנהדרין עצמם בזמנו. אז מאיפה החוקים והמצוות וההלכות הללו?

מאלוהים?

אם תגיד שזו התשובה, אז תבין שלכל הפחות המשפט האחרון שלך אינו נכון. אם ההלכה אכן הייתה ניתנת ישירות מהאל, אזי לא היה שום צורך לדון ו"להצביע" עליה בצורה הכמו-דמוקרטית שהזכרנו, בה "הרב קובע, מה שאין בדתות אחרות". שהרי בדיוק כמו בדתות אחרות, דבר האל הוא דבר שלא ניתן לחלוק עליו, ובתיאוקרטיה אין דמוקרטיה - רצון האל הוא הקובע והוא אבסולוטי. אם כל העם יצביע באופן דמוקרטי (ואפילו יהיו כל הקלפיות ממוקמות בתוך בתי כנסת) כנגד מה שנחשב עכשיו כעיקרי ההלכה - האם באמת סבור אתה שניתן יהיה לבטל את רצון האל מפאת רצון הציבור? לא, אבא. לרוע המזל הדת לא עובדת כך, ובפעם האחרונה שמשהו שכזה קרה, הזרם הרפורמי נקרע מתוך האורתודוקסיה החוצה.

הסיבה היחידה שיש מקום להמשך הסקירה שלי על "הדרך הדמוקרטית בה נקבעת ההלכה", ולא לסיים עם האבסולוטיזם הדתי כאן ועכשיו, היא שמקור החוקים והמצוות וההלכות הוא לא אלוהים כי אם בני אדם, ובעולם בני האדם, גם כאשר אלו מנצלים את שם האל כדי לשמור על מקור כוחם, ודאי נמצא ראיות להידברות והסכמה מסוג כלשהו.

ובטח שיש כאן הידברות והסכמה. ככה זה כשהאל לא טורח אף פעם לעדכן אותנו מה דעתו על נושא מסויים, ועם זאת יש להם בנמצא כל כך הרבה אנשים שסבורים שהם יודעים בדיוק מה רצונו רצונו מחיינו. תוסיף לכך עוד כמה אנשים שחושבים גם הם שהם יודעים בדיוק מה רצונו של האל ותן להם להתדיין אלו עם אלו עד שיגיעו להחלטה, ואולי אפילו תוכל לכפות על התוכן הזה את המילה "דמוקרטיה".

כל אותם החוקים והמצוות וההלכות שאנו מקיימים נקבעו בסופו של דבר בידי בני אדם, ולפחות בהתחלה, זה נעשה בצורה כזו של דיון. מי שקבעו אותם היו החכמים כותבי הגמרא, אלו המכונים בפינו חז"ל, בני האדם שעל פועלם כבר התעכבנו לא מעט עד עכשיו.

ממש כפי שכתב הרמב"ם בהקדמה לספרו משנה תורה: "כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם", והציבור הדתי-אורתודוקסי פחות או יותר אולץ לקבל את דבריהם כחוק בל יעבור וכאמת שאין בלתה, גם כאשר הם נגדו את הטקסט המקראי או את המציאות עצמה. הם היו החוליה הראשונה בשרשרת, אותה "הרמה הגבוהה יותר של קבלת ההחלטות" שהוזכרה קודם - ולפי מה שהם קבעו בדיוניהם קמו ההלכות והמצוות והחוקים שעל פיהם הלכו כולם תקופה לא מבוטלת בעליל, עד שבמשך המאות ועם התפצלות הגישות השונות בדת באו חכמים מאוחרים ומשכו איש איש את דברי התלמוד לכיוונים שונים ומנוגדים.

הסיבה שהציבור שמע לחכמים אולי לא כל כך רחוקה מהסיבה שאנו שומעים לחוקי המדינה היום. הטעמים כפי שאני מבין אותם, מבחינת העם לפחות, הם דמוקרטיים למדי, ואני סבור שגם אתה תסכים לכך: אנו עושים זאת בידוע שכל חברה זקוקה למערכת חוקים כדי להשמר ולחיות חיים תקינים וסבירים והציבור עצמו בוחר לו, בדרך זו או אחרת, את האנשים שיקבעו את החוקים שלפיהם צריך ללכת, אף אם הם אינם מקובלים על כולם. גם שם, כמו היום, הואיל והלך רוח הציבור משתנה עם הזמנים, הרי שבכל דור ודור צריך לתקן תקנות וחוקים בהתאם לזמן ולמצב. לכן המדינה מוסיפה ומחוקקת תקנות חדשות ומשנה כאלו קיימות, ולכן הדת הולכת ומשתנה ומתפתחת לכל כך הרבה כיוונים.

אך עדיין צריך להיזהר שלא להתעלם מכוחה של "יראת האל" ככלי לשמירת הכוח במוקד אחד וככלי לשמור בתלם את כל האנשים שפחות מסכימים עם האמירה האחרונה שלי, וזה הזמן לחבר בין הדיקטטורה שבשלטון האל לפסאדו-דמוקרטיה שהתקיימה בדיוני חז"ל.

בסיכומו של דבר ההבדל בין מערכת חוקים הילכתית יהודית לכל מערכת חוקים מודרנית הוא במקור הסמכות בקביעת החוקים ואכיפתם. בעוד שבמדינה דמוקרטית הציבור בוחר את נבחריו כדי שיקבעו לו חוקים, והמחוקק (בית הנבחרים, כדוגמת הכנסת) שואב מכח בחירה זו את סמכותו לשנות ולקבוע חוקים ואף לאכוף אותם ע"י הרשות המבצעת ולשפוט על פיהם ברשות השופט, הרי שהדת היהודית שואבת את הסמכות ישירות מ"אלהים". הוא המחוקק והוא השופט והוא המעניש - או לכל הפחות, אמור להיות. כבר אמרנו זאת קודם, שבדת ניצב האלוהים במרכז ואילו בדמוקרטיה ניצב במרכז האדם. בדמוקרטיה מתקבלים חוקים רק בהסכמת בני האדם, רובם או כולם, אךאלוהים אינו רוצה ואינו צריך את הסכמתו של איש לחוקיו ויש לו סמכות אבסולוטית שכל דיקטטור היה הורג למענה.

אז עם כל הכבוד לדיון האנושי הפורה של חז"ל, הם היו צריכים להיות פרקטיים. אז הם ניצלו את זה וקבעו שכל דבריהם, לרבות דברי המחלוקת, הם דבר האל עצמו בבחינת "אלו ואלו דברי אלהים חיים", הלכו ונטלו לעצמם רשות לאכוף את חוקי האלוהים (שהרי אלוהים איננו טורח באמת לאכוף חוקים כאלה) וגם קבעו שהאלוהים שופט ומעניש באמצעותם. וכך, כאשר רוח אלוהים מרחפת מעל ואת דבר האלוהים בכל דור קובעים הרבנים מתחת, הצליח "דבר האל" להשמר לאורך זמן אע"פ שכל הדברים הללו אינם אלא יצירה אנושית לכל דבר ועניין כפי שחזרנו והראינו שוב ושוב.

השורה התחתונה היא שלמרות שאני לא יכול לומר שטעית כשאמרת שהיהדות היא "דמוקרטית", עדיין אין זו דמוקרטיה מרשימה במיוחד ובה פגמים לאינספור, ואני לא הייתי מוצא לנכון לשבח אותה יותר מידי.

כמו כן, חשוב שתשים לב שאין אמירה מוסיפה ולו שביב של תמיכה בעצם נכונותה של הדת היהודית לעומת אלו האחרות (מה שנרמז בשורה "מה שאין בדתות אחרות") או לנכונותה בכלל, וגם לא מוסיפה זאת לטיעוניך בנושא "אין אמת אחת" - הטיעון שלתוכו היא שורבבה. חוקים יכולים להיקבע באופן דמוקרטי, אך לא כך המציאות עצמה והילכות העולם, שהם אינם כפופים לשיקוליו ולגחמותיו של האדם - וחז"ל התיימרו בדיוניהם לקבוע גם זאת וגם זאת.

14) ואז אמרת משהו שפשוט הרגיז אותי: "אינני מסכים עם קביעתך שמקום הולדתו של הילד קובעת את זהותו העתידית ואתה הדוגמא הטובה ביותר לכך".

הדבר הרגיז אותי לא בגלל שאתה אומר דברים שאיתם אני לא מסכים. אלו הם דעותיך ואתה רשאי להחזיק בהם, בדיוק כפי שאני רשאי להוכיח אותך על כך מתוך תקווה שתבין את ההגיון שבדבריי, ומכל הדברים שנאמרו כאן עד עכשיו הדבר האחרון שמשתמע הוא רוגז או כעס. לא. כאן אני כועס עליך כי פעם נוספת אתה מדבר עלי - עלי באופן אישי - ופעם נוספת אתה עושה זאת בצורה שמראה שאתה כנראה לחלוטין לא יודע מה עובר עלי. ממש כמו במכתבך הקודם, בדברים שלאתיאיסט אין למה לצפות או לחוות בחיים - דברים שכללו אותי בתוכם. אז תקפת "איש קש" שלא היה קיים, בעוד אדם בעל רגשות ורצונות ושאיפות ותקוות ניצב ממש למולך. בדברים ההם לא נהגת טוב יותר מהרבנים בישיבה שלי לשעבר, שסיפרו לנו סיפורים ויצאו באמירות שהפחיתו מערך החילונים כבני אדם, למען נרגיש שאנו הדתיים טובים מהם... אז עכשיו אתה מביא אותי בתור דוגמא כדי לחזק את טענותיך ש"כל בר דעת יכול לשנות לפי רצונו כל דבר כולל אמונתו", ואני מתחיל לתהות אם אתה בכלל מכיר אותי.

"ואתה הדוגמא הטובה ביותר לכך".

אבא, יש לך שמץ של מושג מה אני עברתי כעשיתי את זה?! יש לך מושג כמה היה הדבר קשה נפשית?! תהליך היציאה לשאלה קשה במידה שלא תתואר. מעבר לעזיבה של המסגרת החברתית, אתה צריך לבנות מחדש את כל עולם האמונות והמושגים שלך. אתה משאיר מאחוריך מערכת אמונה שהחזקת בה במשך שנים, מערכת שלמה שממש גדלת בתוכה, והמחסום הראשון שאתה צריך לעבור כדי לאפשר את זה הוא אתה עצמך.

שוב מלאתי קרוב ל-40 שורות טקסט שבחרתי לוותר עליהן. הפעם מכתב ארוך של "אני מאשים" שנועד לפרט לך מה חוויתי באותה התקופה של תהיות, מה ההרגשה להילחם בשכל של עצמך ומה ההרגשה כשאתה רואה שכל האנשים החשובים לך מתגייסים בבת אחת נגדך. החלטתי לא להיכנס לכל זה. לכל הפחות, לא הפעם. יום יבוא ואני אעלה על הכתב את סיפור חזרתי בשאלה, ואז הדברים הללו ללא ספק יוכנסו פנימה, וגם אתה תזכה לקרוא אותם.

אבל זה לא נושא הדיון שלנו כרגע, וכפי שהתחייבתי בסעיף מספר 1, אני לא מתכוון לדבר כאן על הנושאים שברגש.

אז שוב אני מעלה את הדברים שאמרתי על חשיבות החינוך: אם נולדת במדינת ישראל ואתה חושב שהיהדות אמיתית והאיסלם שיקרי - אף על פי שברור לך כי אילו נולדת באפגניסטן היית חושב בדיוק להפך - הרי אתה כנראה יודע ומבין שהקלף היחיד שמשחק פה הוא אותו החינוך שקיבלת כילד.

והפעם אני אוסיף לכך שאלה: האם אתה באמת חושב שלו זה היה המצב - אם היית אתה נולד באפגניסטן, גדל כבן למשפחה מוסלמית ומקבל חינוך אינטנסיבי לאסלאם בכל יום ויום מאז היוולדך עד בגרותך הן בבית והן בבית הספר והן במסגד - אז התוצאה הייתה שונה מזו שהצגתי? שלא היית מאמין באיסלאם, היא הדת אליה חונכת, ושולל את כל אלו האחרות?

אני מאמין שאתה אדם שיודע לענות תשובה כנה, ולא דווקאית לצורך הדיון, ושהתשובה הכנה שלך לשאלה הזו היא שאכן זה היה המצב. לכן בדיוק אני רוצה להצביע פה על ההקבלות לחינוך הדתי ליהדות: כל ילד הגדל בבית דתי מקבל חינוך לדת כבר מגיל הגנון, בין אם בלימוד שירים, מנהגים, סיפורי אבות וברכות שונות שיש לומר. לאחר מכן, הדת היא כח מרכזי בחייו הן בבית והן בבית הכנסת והילד נחשף אליה באופן אינטנסיבי יותר ויותר. בבתי הספר המתקדמים יותר כבר מלמדים אותך "רבנים" ולא מורים, ואתה לומד "מקצועות קודש" בחלק הארי של יום הלימודים, בכל יום. בשיעורי "אמונה" מחזקים בך את תחושת צדקת הדרך שאליה חונכת, בין היתר בהעלאת שאלות שהתשובות להן מוכנות מראש, המובאות בדיוק להנחתה (גם בנצרות יש את זה, ושם זה נקרא קטכיזם). שלא לדבר על המובן מאליו כשבכל יום אתה חוזר על כל הפעולות הטקסיות הכרוכות בתפילה שלוש פעמים ביום או יותר, ושוב לפני ואחרי שאתה מכניס משהו לפה, ושוב, אחרי שאתה מוציא אותו החוצה מהצד השני - ובכך הופך את זה לחלק בלתי נפרד מחייך ומתפיסת המחשבה שלך.

אחרי כל זה, לא יהיה נפלא בענינו הדבר שהאיש שחונך חינוך שכזה יהיה משוכנע עד עמקי נשמתו שהיהדות היא דת האמת וכל שאר הדתות שקריות הן, ויעביר את אמונתו זאת לדור הבא אחריו. מה עוד יקבע למה יהפוך האדם כשיגדל? מהו באמת ההבדל בין אותו ילד יהודי-אורתודוקסי שנולד בישראל לילד המוסלמי-שיעי שנולד באפגניסטן או הילד הנוצרי-אוונגליסטי שנולד בטקסס, אם לא החינוך שקיבלו?

[שוב נעזר הטקסט כאן בדברים שכתב דוקינס] חינוך מילדות הוא דבר רב השפעה, אבא, שכן מוחות הילדים פתוחים לקבל ולהאמין לכל מה שרק יכניסו לתוכם. מוחם של ילדים מכיל כלל אצבע ברור מאוד: האמן, בלי שאלות מיותרות, לכל מה שהמבוגרים הקרובים לך אומרים לך. ציית להוריך וציית למוריך, במיוחד כשהם משתמשים בטון דיבור חמור ומאיים. יש לדבר הזה יתרון הישרדותי לא מבוטל בכלל. באופן תיאורטי, ילדים יכולים ללמוד מנסיון אישי לא להתקרב מידי לשפת צוק, לא לאכול פירות יער לא מוכרים ולא לרוץ לכביש כשעוברות מכוניות, אבל הם נמנעים מכל זה עוד בטרם צברו נסיון אישי בהתבסס על המילה של המבוגרים הקרובים להם שאלו הם פעולות מסוכנות. הכלל "בטח בכל מה שהמבוגרים אומרים לך" הוא כלל רב ערך לילד בדרך כלל, אבל הצד האחר של צייתנות מלאת אמון הוא נכונות כנועה להאמין לכל. התוצאה האוטומטית היא שלילד אין דרך להבחין בין עצה טובה לרעה. הילד לא יכול לדעת ש"אל תרוץ לכביש לפני מכוניות נוסעות כי אתה תידרס" היא עצה טובה, ואילו "אתה חייב להקריב שעיר עיזים בכל מטלד ירח כי אחרת אלוהים יעניש אותך במגיפות ומלחמות" היא במקרה הטוב ביותר בזבוז מוחלט של זמן ושל עיזים.

שתי האזהרות נשמעות מעוררות אמון באותה המידה. שתיהן מגיעות ממקור מכובד ונמסרות באותה נימה של חומרה ורצינות המעוררת יראת כבוד ותובעת צייתנות. עניין זה חל באותה המידה על פסוקים הנאמרים על אודות העולם, הקוסמוס, המוסר ועל טבע האדם, וכאשר הילד יגדל וכבר יהיו לו ילדים משלו, סביר מאוד שהוא יעביר את כל החבילה - הבלים לצד דברי טעם - תוך שימוש באותו טון מידבק של רצינות תהומית.

המנהיגים הדתיים מודעים היטב לפגיעותו של מוח הילד ולחשיבות של התחלת האינדוקטריניזציה בגיל מוקדם ככל האפשר. ההתפארות הישנה של הישועי: "תנו לי את הילד בשבע השנים הראשונות לחייו, ואני אתן לכם את האיש", לא איבדה את מידת הדיוק או החומרה שבה, עם כל היותה שחוקה. ולא חסרים רבנים בארץ שאומרים את אותו הדבר: אלו המפקחים על מה שלומדים הצעירים, ועל ההתנסויות שלהם - מה שהם רואים, שומעים, חושבים ומאמינים - יקבעו את דרכה של האומה בעתיד.

15) זה הנושא שאמור היה לסיים את ההתכתבות הזו, אבל בסוף החלטתי לתת מקום גם למשפט הסיום הפלאי שלך. משפט שפעם נוספת יש להביאו במלואו כדי שניתן יהיה להתייחס אליו ברצינות:

"אחת הטעויות שלך היא האמירה שאתה בטוח שמחר בבוקר תאכל ארוחת בוקר טובה. מי הבטיח לך שמחר בבוקר בכלל תקום? יש לך תעודת ביטוח על כך? עשית עסקה עם השמש שתעיר אותך או עם מישהו שידאג שתקום? אתה מניח הנחה מאד חזקה שאומרת אני לפני השינה בריא ולכן ברור שאקום מחר. ישנם הרבה אנשים שחשבו כך ולא קמו למחרת וארוחת הבוקר שלהם לא נאכלה. אני לעומת זאת בתוקף אמונתי מאמין שאקום מחר ועל בסיס זה מניח שאוכל ארוחת בוקר".

כמו השאלה כך התשובה, אבא, ומאחר וההצהרה הזו היא שטותית למדי, אז אל תצפה לתשובה רצינית מידי עבורה.

איש לא הבטיח לי שאקום מחר, ואין לי שום תעודות ביטוח. בחלק של המשפט האומר כי "ישנם הרבה אנשים שחשבו כך ולא קמו למחרת וארוחת הבוקר שלהם לא נאכלה", משתמע ששאותם אנשים מתו בשנתם, ואז, חוששתני, שגם "עסקה עם השמש" ושעון מעורר רב עוצמה לא יסיעו בידם לקום. אמרת יפה ששנינו בעצם מניחים הנחות, אבל טיפה מוזר לי שאתה מתחיל לערוך תחרות של מי ההנחה טובה יותר:

ההנחה שלי היא פשוטה והגיונית והיא זהה בתכלית לזו שאתה עצמך ניסחת: "אני לפני השינה בריא ולכן ברור שאקום מחר". אם מסיבה כלשהי אמות בשנתי (למרות שכבר די עברתי את הגיל שבו מוות בעריסה הוא אפשרות) אזי שהגורם לזה היה פתאומי ולא ניתן לצפיה מראש, ולכן גם לא ניתן לטיפול. תהיה בטוח שאני לא אתחיל בשל כך ללכת לישון מדי לילה בלילה בדאגות לארוחות בוקר שלא ייאכלו.

ההנחה שלך, מצד שני, גורסת כי לבריאות אין כל משמעות ואין היא משחקת כאן משחק. אדם יכול ללכת לישון על סף מוות, אבל אם אלוהים לא מעוניין בכך, הוא לא ימות אלא יזכה לחיות עוד יום - ולהפך - ואם זה העניין, אני חושב שדווקא אתה צריך לדאוג הרבה יותר ממני, שהרי מי יוכל לצפות את גחמותיו של האלוהים?

אולי הוא כועס על שלא הלכת היום עם ציצית, ועל כך גזר דינך מוות (כמו ע"פ דרשת רבי אלעזר בפסחים מט' עמוד ב')? אולי כשחתחת את נייר הטואלט בשבת האחרונה (במזיד!) וחיללת את השבת, הבאת על עצמך עונש כרת מידי שמיים? אולי שכחת לברך "שהכל נהיה בדברו" בטרם לגמת לגימת מים, ובכך עוררת את חמתו הקמאית של האלוהים? ואולי בכלל תיענש על חטאים שלא אתה ביצעת, אלא אביך? או על חטאים שביצעתי אני? ואולי "הכל לטובה" ולאלוהים יש תוכנית לעתיד שבה מותך מתוך שינה יזעזע את ילדך ויחזיר את כולם בתשובה שלימה? ואולי "תפקידך בעולם הזה" הסתיים ולכן אלוהים יקח את נשמתך וגמרנו? או אולי דיברת מתוך חלום, ובדיוק סיימת בכל את "מכסת המילים" שהוקצבה לך, וגם אז הדבר שנגרם מכך הוא מוות?

לך תדע... נסתרות הן דרכי האל, כבר אמרת?

"אני לפני השינה בריא ולכן ברור שאקום מחר" נשמע פתאום הרבה יותר בטוח, ופתאום החלק בו אמרת "אני לעומת זאת בתוקף אמונתי מאמין שאקום מחר" נשמע קצת חיוור ותלוש. אני במקומך הייתי קורא כל לילה באדיקות את "התיקון הכללי המלא" כדי לכפר על החטאים של אותו היום, רק כדי להיות אולי יותר מוגן.

כאן נגמרת תשובתי למכתב הקודם שלך. עד עכשיו ספרתי 13 עמודי וורד, ואם סיימת לקרוא את כל זה אני מעניק לך טפיחה על השכם.

אם צלחת את כל הטקסט עד לכאן, עוד תוספת קטנטנה לא תשנה, והחלטתי לסכם גם שתי נקודות מהמכתב האחרון שלך, שהיה הרבה יותר ממוקד מזה הקודם.

16) "אני חושב שאתה בעקשנותך מבזבז את זמנך לריק ובמקום לעסוק בהנאות החיים כפי שעושים שאר בני גילך אתה עסוק בפילוסופיות על מהות החיים כפי שמתאים לבני גילי". אם זה כל מה שיש לך לומר כנגש מה שאני עושה, אני דווקא מקבל את זה כמחמאה. לדעתי, אף פעם לא מוקדם מידי לנהוג בשיקול דעת ובכובד ראש באשר לנושאים שהם ברומו של עולם ושום דבר לא יכול להיות יותר ברומו של עולם מהשאלה אם יש אלוהים או לא, ומה לעזאזל עושים עם זה.

17) אולי לדעתך המלחמה אבודה, אבל אני לא בטוח שאתה כל כך מבין במה בדיוק אני נלחם. אני לא נלחם כנגד האמונה, כנגד הדת היהדות בכללותה או כנגד האל, ולרגע אני לא חושב שבזכותי יקום עולם ללא דת או אפילו שנזכה להשתחרר, אם אנו חפצים בכך, ממוסד הרבנות הראשית ולערוך נישואים אזרחיים בארץ בה אנו חיים במקום לאיאלץ ליסוע לקפריסין. בכל מה שאני כתבתי לאתר חופש התמקדתי בדבר אחד בלבד, וזו המלחמה שלי: הפרכת טיעוניהם השקריים של המחזירים בתשובה, ובראשם טענותיו של המחב"ת זמיר כהן, וכאן המלחמה רחוקה מלהיות אבודה ואתר חופש עומד בחוד החנית שלה.

כבר אמרתי זאת פעם ואני אגיד זאת שוב: אדם רשאי להאמין בכל מה שהוא מוצא לנכון. אותו אדם גם לחלוטין לנסות ולשכנע אנשים אחרים בצדקת דרכו - אבל אם הוא ישקר כדי להצליח בכך, אם הוא יכופף את האמת או יתן מידע חלקי כדי להשיג את המטרה הזו - אז אני אתנפל לו על התחת, כי זה, חד משמעית, פסול.

"מבחינתי אתה יכול להמשיך וללמוד ולחשוב כי האמת שלך היא הנכונה וכי כל המחבת"ים למיניהם שרלטנים ורמאים". אז תודה רבה על האישור, באמת. אל תהיה קטנוני, אבא.

אני חושב שכבר סיפרתי לך שמזה שנים רבות קיים פסק הלכה שמתיר לשקר לחילונים כדי להחזיר אותם בתשובה. זמיר כהן מיישם אותו בטירוף, ועל כך בשום אופן לא ייסלח לו. הדברים מופיעים בצורה מעודנת יותר באתר "הידברות", אותו זמיר כהן הקים כדי לקדם את מטרותיו, אבל אני מביא בפניך את המקורות לא מצונזרים וכפי שהם:

'מהו אמת ומהו שקר? בתחילת חינוכנו הבנו, שאמת הוא כשמספרים עובדות כמו שאירעו; ושקר, כשמשנים זאת. אך זהו רק באופנים פשוטים, אבל למעשה יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כן. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם, בלי תועלת והכרח, ולפעמים צריך דווקא לשנות, כשהאמת לא יועיל אלא יזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא לתכלית של אמת. נמצא, שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסטרא אחרא (השטן)'

(ר' א.א. דסלר, 1953-1892, מכתב מאליהו, כרך א, עמ' צד).

'ואם כן, כיוון שעל ידי טעות זו אדם מכיר את השם-יתברך - מה איכפת לן שזה טעות? ... וכיוון שתכלית היוצא מטעות זו הוא אמת, ובאופן אחר בלעדיו אי אפשר שתצא ההכרה [של האלוהים], נמצא שטעות זו היא האמצעי היחידי להשיג התכלית האמיתית, ואם כן - הרי הוא באמת הדרך הנכון, ואי אפשר לקראו בשם "שקר". ההבדל בין שקר לאמת נמדד על-ידי תוצאת הדברים הנולדת מזה, ואם התוצאה אמת, גם האמצעים הממציאים אמת זו הם אמיתים'

(ר' ירוחם ממיר, 1936-1873, דעת חכמה ומוסר, כרך א, עמ' קיג).

משמע, אבא, שקודם כל אנשי התורה מגדירים מהי אמת: כל דבר שמקרב לעבודת האל, בלי קשר לעובדות בשטח. ואחר כך קובעים אם אמירה מסויימת היא אמת או שקר רק בהסתמך על השלכותיה: אם האמירה הזאת מובילה למסקנות שמרצות אותנו, או לא. הרבנים שצוטטו לעיל מדברים על עיקרון. זהו עיקרון שעל-פיו יש להתייחס לשקרים כאל אמת, אם הם מובילים לתוצאה הרצויה, ורבנים אלו נחשבים גדולי-תורה ודמויות מופת עבור יהודים רבים בדורות האחרונים. "ההבדל בין שקר לאמת נמדד על-ידי תוצאת הדברים הנולדת מזה, ואם התוצאה היא אמת, גם האמצעים הממציאים אמת זו הינם אמיתיים". מדובר כאן ממש ב"המטרה מקדשת את האמצעים", ואם עליך לומר ביודעין דברים שהם אינם נכונים עובדתית (כלומר לשקר) לאדם חילוני כדי לגרום לו לחזור בתשובה (ולראות את "האמת" שלך), הרי זה מותר, ואף מומלץ!!

אני בשום אופן לא מוכן לקבל את זה, ואני מקווה שגם אתה לא. ההזמנה לקרוא טת הפרוייקט שכתבתי, "המהפך בהיפוכו", עודנה פתוחה בפניך והיא תמשיך להישאר כזו.

והלוואי שדבר זה יעשור לך להבין אותי מעט יותר.

אני שמח שסוף סוף סיימתי לכתוב את המכתב הזה, ואני לא רוצה אפילו לדמיין מתי תסיים לקרוא אותו... אני מאחל לשנינו שנדע להיות ממוקדים יותר בנושאים שאנו בוחרים לדון עליהם, כי להתמודד עם כל כך הרבה נושאים במכתב אחד זה בלתי אפשרי.

עדיין אוהב אותך, ועם לב טיפה קל יותר -

ליאור.

אבא שלי:

בני היקר

1. אכן, לקח לי לקרוא בעיון ראשוני כחצי שעה, אני מניח שבעיון רב יותר יקח כמה ימים.

2. מילים כדורבנות, אין מה לומר. אני חושב שאתה מחמיץ את יעודך: המלחמה במטיפים אבודה מראש כי מי שהולך אליהם כבר השתכנע וסה"כ מחפש חיזוק ואתה לא תצליח לשנות זאת - ועל כך טענתי שאתה מבזבז את זמנך.

3.אני חושב שאתה כישרוני מאד בציור/עיצוב אך לא זה עליך ללמוד, אני חושב שלימודי הפילוסופיה מתאימים לך יותר אך קשה מאד להתפרנס מזה.

4. יש הרבה דברים במה שכתבת אינם נכונים אבסולוטית או פרשנית ועל כך תקבל פירוט כאשר אמצא זמן לשבת ולענות לך על כך (גם לך לקח כמה ימים לכתוב מאמר ארוך זה).

5.נכון, היינו מנותקים אימך ואנוכי ממך בשנת המעבר שלך בכיתה י' ואני חושב שאתה מסוגל להבין זאת כי עשית צעד שאותנו הפתיע כי לא ראינו סימנים מוקדמים לכך.

6.ישנה אימרה "אתה יכול לרמות את חלק מהאנשים כל הזמן אך לא יכול לרמות אותם כל הזמן", איני חושב שיש הצדקה לעם היהודי לאורך ההסטוריה על פי משפט זה. עמים קמו ועזבו אך משום מה קבוצת אנשים קטנה ונידחת ממשיכה להתקיים כל אותם תקופות חשוכות מותקפים מכל עבר וכל זאת משום אמונתם באותם כתובים זוועתים שחלק מהצטטות שלהם הבאת כאן, איך זה קרה?במה אנו מיוחדים יותר מכולם?

7. הדברים אינם פשוטים כפי שניסית בלהט להדגיש שיש אמת אחת, אם יש כזאת מדוע אנשים זקוקים לבתי משפט, מדוע אנשים רבים ומנסים להראות שהאמת שלהם צודקת, מדוע מדעני החלל חלוקים בדעתם על הממצאים שהביאו החלליות למינהם ממקומות שונים הרי הנתונים לפניהם. אך למה נלך רחוק, גם המומחים לענייני דינוזאורים חושבים אחרת אחד מהשני.

8.בסעיף 7 נכנסתי למה שלא רציתי אך לא עמדתי בפיתוי. מציע לך לקחת את שכתבת ולקרוא אותו בעוד כמה חודשים, אני מניח שחלק מהדברים תשנה כי הפרספקטיבה משתנה עם הזמן.

9. מכתב זה נכתב בעבודה כך שאסיים עכשיו ואמשיך לאחר קריאה נוספת בעיון רב על מה שכתבת.

אבא

אני:

אני אכן אחכה בקוצר רוח למכתב התשובה שלך, אך כמו שאת המכתב הזה כתבת בכמה דקות, הרשה לי לכתוב לך תשובה חפוזה גם אליו:

1. "המלחמה במטיפים אבודה מראש כי מי שהולך אליהם כבר השתכנע וסה"כ מחפש חיזוק ואתה לא תצליח לשנות זאת - ועל כך טענתי שאתה מבזבז את זמנך"

אם זה מה שאתה חושב אני מפציר בך להיכנס לאתר חופש למדור "סיפורים אישיים של יוצאים לשאלה" ולקרוא את המכתבים של עשרות אנשים שנשבו בידי אותם מטיפים וכבר היו באמצע תהליך ההתחרדות, ושלאחר שמצאו את האתר הזה, שנתן תשובות עמוקות ומבוססות לכל מה שאותם מטיפים יורקים מפיהם, חזרו בהם מכוונותיהם לחזור בתשובה והדבר השפיע על חייהם בצורה שלא תיאמן.

אני חוזר ואומר שאני לא מטיף לשינוי דת בעצמי, ולא מנסה לחלן דתיים. אני פשוט לא מוכן שיהיו אנשים, שכוונותיהם מיסיונריות בגלוי, שיצודו נשמות באמצעים פסולים כל כך.

2. "אני חושב שאתה כישרוני מאד בציור/עיצוב אך לא זה עליך ללמוד, אני חושב שלימודי הפילוסופיה מתאימים לך יותר אך קשה מאד להתפרנס מזה". מסכים איתך, אבל בגלל שקשה להפרנס מזה, לא תראה אותי הולך ללמוד פילוסופיה כמקצוע.

3. "נכון, היינו מנותקים אימך ואנוכי ממך בשנת המעבר שלך בכיתה י' ואני חושב שאתה מסוגל להבין זאת כי עשית צעד שאותנו הפתיע כי לא ראינו סימנים מוקדמים לכך". מובן שאני מבין אתכם היום, אבל הדבר לא מוריד מהקושי שבמה שעברתי. אולי באמת "כל בר דעת יכול לשנות כל דבר כולל דתו", אבל הוא לא יעשה זאת לרגע אחד בקלות, ואני כעסתי על שהשתמשת בי בתור דוגמא.

4. "ישנה אימרה "אתה יכול לרמות את חלק מהאנשים כל הזמן אך לא יכול לרמות אותם כל הזמן" ".

אם בחלק הזה של המשפט הזה אתה מתכוון למה שאני אמרתי בדברי על הסמכות של חז"ל, כדאי שתבין שחלק גדול מתלות בהם נעשה ע"י כל אותם אלפי אנשים פשוטים שקיבלו בתמימות ובצייתנות את דבריהם כדברי האל עצמו. להם מן הסתם לא הייתה כל כוונה להוליך שולל את בניהם ובנותיהם, כשהם חינכו אותם להאמין ללא סייג בדברי חז"ל, בדיוק כמו שהם עשו. וגם לילדים לא הייתה כל כוונה רעה משהם גדלו והעבירו את כל מערכת האמונה הזו לדור הבא ולבא אחריו. אף אחד לא ניסה לרמות אף אחד, אבא, אבל התוצאה הסופית היא שכולם האמינו, במשך עשרות ומאות דורות קדימה, בדברים שהם טעות.

"איני חושב שיש הצדקה לעם היהודי לאורך ההסטוריה על פי משפט זה. עמים קמו ועזבו אך משום מה קבוצת אנשים קטנה ונידחת ממשיכה להתקיים כל אותם תקופות חשוכות מותקפים מכל עבר וכל זאת משום אמונתם באותם כתובים זוועתים שחלק מהצטטות שלהם הבאת כאן, איך זה קרה?במה אנו מיוחדים יותר מכולם?"

אז אולי יצא לך רק לרגע לחשוב, אבא, שאנחנו לא מיוחדים יותר מכולם? הגישה הזו של "אני חייב להיות הכי חשוב והכי מיוחד" היא ילדותית, וממך ציפיתי ליותר. נכון שדת היהדות היא אחת העתיקות - למרות שאם תנסה לרגע אחד להשוות בין דתם של העברים שיישבו את הארץ הזו בהתחלה למה שאנו קוראים אורתודוקסיה היום תמצא שאין באמת הצדקה לומר שזו אותה הדת, והיא השתנתה והתפתחה ללא היכר כמעט - אבל יש דתות שהם עתקות לא פחות ממנה. דת השינטו בסין המבוססת על פולחן האבות הקדומים היא אף עתיקה ממנה, וכך גם דת ההינדו, ואם המדד לחשיבות ונכונות הדת הוא עתיקות ושרידה - הרי שמספרי המאמינים בכל אחת מהדתות הללו נושק למיליארד, והנה לך שהם ללא ספק שרדו טוב יותר.

תאמין לי שאני הראשון ששמח שאותה קבוצת אנשים קטנה ונידחת המשיכה להתקיים, כי אני חלק ממנה, אבל העם היהודי עבר תמורות רבות והיום כבר אין כל הצדקה לשים אותו בהכרח בכפיפה אחת עם דת היהדות. אני בן לעם היהודי, אבא, אבל אין לי כל זיקה לדת שבעבר הייתה הגורם שגיבש אותו, והיום היא כבר מיותרת.

5. "הדברים אינם פשוטים כפי שניסית בלהט להדגיש שיש אמת אחת". שום דבר מהדברים שהבאת לא מראה שהאמת אינה אחת, אלא רק שאנשים חלוקים בדעותיהם לגבי מהי בדיוק.

"אם יש כזאת מדוע אנשים זקוקים לבתי משפט?" אנשים זקוקים לבתי משפט כדי לנסות ולהגיע לאמת במקרים של סכסוכים בין אנשים או בהאשמות פליליות. אם בית המשפט מנסה להגיע להכרעה האם אדם מסויים אשם ברצח, אז תאמר שישנן שתי אמיתות ובאחת מהן הוא רצח ובשניה לא? לא. אחת מהשניים היא התשובה הנכונה ואנו פשוט צריכים לחקור ולהגיע אליה.

"מדוע אנשים רבים ומנסים להראות שהאמת שלהם צודקת?" אנשים עושים זאת כי הם משוכנעים בצדקת דרכם, ומתוך השכנוע הזה הם רוצים לגרום לאנשים לראות את העולם בדרך שבה הם רואים אותו. הדבר הזה חל גם על הדיון שלנו, אבא, ולא תוכל לומר בשום אופן ששנינו צודקים. או שיש אלוהים או שאין. אין דרך ששני הדברים הללו גם יחד התקיימו ויהיו נכונים.

"מדוע מדעני החלל חלוקים בדעתם על הממצאים שהביאו החלליות למינהם ממקומות שונים הרי הנתונים לפניהם. אך למה נלך רחוק, גם המומחים לענייני דינוזאורים חושבים אחרת אחד מהשני." שוב אתה מתבלבל בין "אמת" לבין "דעה". המדענים חלוקים בדעותיהם, אבל הם ממשיכים לחקור בניסיון להגיע לאמת, שהיא אחת. כל אחד מהם משוכנע בצדקת דעתו ומביא את הראיות שיגבו אותה, וע"פ הראיות תקום או תיפול דעה, כי ככל שיש יותר ראיות שתומכות בה כך סביר יותר שהיא בסופו של דבר האמת. בנושא הספציפי של מדע, לא תמיד ישנן ראיות מספיקות לכל אחת מהדיעות כדי להגיע להחלטה. היופי כאן הוא שאנו לא מפסיקים לחקור ולבדוק ולשאוף רחוק יותר ועמוק יותר, והראיות כל הזמן מגיעות ומתעדכנות. בכל שנה שעוברת אנו מבינים את עולם והיקום קצת יותר, וכך מגיעים קרוב יותר לתשובות הנכונות לשאלות שמעסיקות אותנו.

וזאת בניגוד חד לדת, שהיא הרי "אמת שאין בילתה" מתוקף צו אלוהי, שלא כפופה לראיות ולהגיון. מבחינת אנשי הדת הקנאים, גם אם כל הראיות בעולם יעידו כנגד מה שהם מאמינים בו - הם עדיין יאמינו בו - ולעזאזל עם המציאות כפי שהיא. הייתי אומר שיש כאן הבדל, ומיותר להגיד מה הגישה שאני תומך בה.

שתהיה לך המשך קריאה מהנה, אבא, ומקווה שנמצא דרך להמשיך בדיון הזה מבלי לכלות את כל שעותינו מול המחשב.

ליאור.

אבא שלי:

ליאור

יש לי בעיה רצינית מאד איתך שכנראה גיליתי אותה מאוחר מאד והתבררה לי למקרא תשובתך כעת למרות שהיא נחה לפני גם קודם. הבעיה היא שאתה מפרק משפטים ועונה לקטעים של משפטים והתשובות נראות הגיוניות בקטעים המפורקים, אך לא זו הכוונה. ההתיחסות צריכה להיות לכל הפיסקה כאחד ולא מפורקת כי אז המשמעויות שונות, והדוגמא לכך:

"מדוע אנשים רבים ומנסים להראות שהאמת שלהם צודקת?" אנשים עושים זאת כי הם משוכנעים בצדקת דרכם, ומתוך השכנוע הזה הם רוצים לגרום לאנשים לראות את העולם בדרך שבה הם רואים אותו. הדבר הזה חל גם על הדיון שלנו, אבא, ולא תוכל לומר בשום אופן ששנינו צודקים. או שיש אלוהים או שאין. אין דרך ששני הדברים הללו גם יחד התקיימו ויהיו נכונים" - ציטוט שלך.

ולדעתי האמת היא של שנינו: אני מאמין שיש ואתה "מוכיח" שאין (אגב, עוד לא נתת לי הוכחה כזו) וההוכחה היחידה לכאורה שנתת היא שהתורה נכתבה ע"י אלה שלקחו לעצמם סמכות אלוהית והורו למאמינהם שאלה דברי אלוהים חיים. עדיין איני יודע (לשיטתך) מה קדם למפץ הגדול ומי הביא אותו ואיך ממפץ של חלקיקים הגענו עד היום. אני חושב שאפשר לבנות עולם ב-6 ימים רק לנו אין את הידע לעשות זאת ואם אין ידע זה לא אומר שאי אפשר. ראה את הקדמונים למיניהם בדרום אמריקה שהיו מפותחים יותר מאיתנו בדברים מסוימים והידע אבד כאשר נעלמו מהמפה ועד היום איננו יודעים איך עשו, בנו וכו'.

שוב, לכל אחד יש את האמת שלו גם אם זה לא מוצא חן בעיני השני בבתי משפט לא מחפשים אמת וגם לא צדק והפוליטיקה מנצחת וראינו דוגמאות רבות של בישול ראיות.

בנוגע לדינוזאורים - תן קרדיט לזקן שלך שיודע את ההבדל בין אמת לדעה, הויכוח בין המדענים הוא לא דעה אלא "אמת", לזה הפחמן אמר שהגיל הוא 2 מליון שנים ולזה אותו פחמן אמר שזה 4 מליון שנה, וכל אחד מאמין שזו האמת שאותה גילה לפי כל האמצעים הטכנולוגים העומדים לרשותו.

"אז אולי יצא לך רק לרגע לחשוב, אבא, שאנחנו לא מיוחדים יותר מכולם? הגישה הזו של "אני חייב להיות הכי חשוב והכי מיוחד" היא ילדותית, וממך ציפיתי ליותר" - ציטוט המראה שלא ירדת לסוף כוונותי, אני לא טענתי שאנו מיוחדים אלא שאלתי במה אנחנו מיוחדים, מדוע אנו היהודים המבוזים שבדתות משמידים אותנו בכל דור שרדנו בשעה שאחרים שהיו גדולים ועצומים מאיתנו לא שרדו (הבבלים, הפרסים, המצרים, ההונים וכו') כנראה יש משהו שמאחד אותנו יותר מהאחרים וזאת האמונה כי אחרת היינו סתם אוסף של אנשים. האמונה הזאת שהוחדרה בילדותו של כל ילד והמשיכה בהתבגרותו היא שגרמה לאותם אלה שסבלו לעמוד בסבל ולהמשיך הלאה (הבובלילים למיניהם יעלמו בתוך דור או שניים והדתים הם שימשיכו את המסורת גם להבא) אני לא חושב שאנחנו מתיחסים לעצמנו כחשובים ומיוחדים אלא תוהה איך זה קורה בכל זאת (אולי אנחנו עם בחירה בכל זאת).

אפשר להמשיך עוד אך הבטחתי לעיין ברצינות ולתת הערות רציניות.

אבא

אני:

אבא,

אני בהחלט מודע לכך שיכולת להמשיך עוד, ואני מעריך את זה שעצרת מתוך הרצון שלך לתת לי תשובה רצינית ומלאה יותר. אך, אבוי, פעם נוספת האישיות-החייבת-לתת-תשובה-על-הכל שלי מתפרצת עוד בטרם החלה ההפוגה, ואני מרגיש צורך לענות על הדברים שזה עתה כתבת.

1) בנוגע לסוגיית פירוק השיחה לחלקים -

אני חייב לפרק את מה שאתה אומר לחלקים, כי זו הדרך היחידה לטפל בכל כך הרבה מידע הנוגע לתחומים שונים ומגוונים, וכן גם לדוגמאות שונות הקשורות לאותו התחום. זו היא למעשה עצם הסיבה שאני כל כך מעודד התכתבות על פני דו שיח פנים אל פנים: כך יש בידך את השהות לפרק את השיחה לגורמיה ולהגיב על כל אחד ואחד מהם. כמובן, אם במקום כלשהו אתה מרגיש שמתוך החלוקה לנתחים קטנים החמצתי את התמונה המלאה, אז אני מצטער על כך ואשתדל לענות תשובה מקיפה יותר ברגע שתפנה אותי למקום - אבל הדוגמה אותה הבאת לא עזרה לי להבין מה אתה בדיוק חושב שהחמצתי.

כל מה שראיתי הוא שכתבת דעה שמנוגת לאמירה שלי, ותו לא. לדעה הזו אתייחס בסעיף הבא.

2) "לדעתי האמת היא של שנינו: אני מאמין שיש ואתה "מוכיח" שאין".

שוב יש כאן טעות כפולה. הטעות הראשונה והבולטת מהשניים נוגעת לכך שאני "מוכיח" בשיחה שאין אלוהים. באמת עוד לא התייחסתי לשום "הוכחה" שכזו, אך זאת רק משום שהשיחה נדדה למישורים אחרים, ובבקשה אל תחזיק את זה כנגדי. לא יצא לנו עוד לגעת בסוגיה הזו, אבל בניגוד למה שאולי חשבת, אני לחלוטין לא חושב שאפשר להוכיח את אי-קיומו של אלוהים. למעשה, לא ניתן לוגית להוכיח את אי-קיומו של כל דבר שהוא בלתי נגיש לכלי המדידה שלנו, ויהיה זה אלוהים או קנקן תה מחרסינה המקיף את כוכב הלכת צדק. מה שכן ניתן להראות ע"פ ראיות בהקשר הזה, ואני מקווה שעוד ניגע בנושא הזה בעתיד, הוא שקיומו של אלוהים הוא דבר בלתי סביר בעליל ושהוא לחלוטין לא נחוץ כדי להסביר אי-איזו מתופעות הטבע או מתופעות הקוסמוס.

בעצם מה שהיית צריך לומר (ואני לוקח לעצמי את החירות לנסח את המשפט שלך מחדש) הוא: "אני מאמין שיש אלוהים ללא קשר להוכחות, ואילו אתה דורש הוכחות לנכונותו של דבר מה בטרם תקבל אותו". וכמובן שאני מאוד מקווה שלמרות הכל אתה מבין את חשיבותן של ראיות, כי אחרת נראה שהשיחה הזו לא תתקדם לשום מקום.

2.5) הטעות השניה במשפט היא, שוב, סוגיית ריבוי האמיתות - וסלח לי על שאני מתחיל לאבד את הסבלנות פה: איך לכל הרוחות יתכן שגם אתה צודק והאלוהים הפרסונלי של היהדות אכן קיים, וגם אני צודק והוא לא? זה כלל לא משנה כי אתה מאמין בדבר, אבא, שכן אין בכוחה של האמונה בדבר מה להפוך אותו לאמיתי. אין בכוחה של האמונה ליצור מציאות כפולה בה אלוהים גם קיים וגם לא קיים בו זמנית, ומה שבראש שלך נשאר בראש שלך.

אם אכן המציאות היא כדעתך ש"בתי המשפט לא מחפשים אמת וגם לא צדק והפוליטיקה מנצחת וראינו דוגמאות רבות של בישול ראיות", זוהי כנראה תעודת עניות למערכת המשפט ואכיפת החוק - אך עדיין אין הדבר תורם מאומה לעמדתך בנושא ריבוי האמיתות האפשריות. אם הראיות בושלו כדי להכריע במשפט, הרי שהן אינן אמת. אם אדם חף מפשע הואשם ברצח, הרי שבית המשפט נכשל בניסיונו להגיע לאמת או מעל בתפקידו להגיע לאמת, ועדיין העובדה שלא הוא רצח תישאר בעינה בפני המציאות. אותו הדבר נכון גם בדוגמא הפוכה בה רוצח מזוכה, והעובדה שהוא זה שרצח תישאר ללא שינוי למרות שבית המשפט נכשל בלהענישו על כך.

בנוגע לדינוזאורים - תן קרדיט לבן שלך שיודע דבר או שניים על שיטות תיארוך רדיומטריות ויודע להגיד לך שמה שאתה אומר פה הוא שוב לא נכון. נתחיל בכך שכל שיטות התיארוך השונות מתבססות על מדידת מצבים של יסודות המתפרקים רדיואקטיבית בקצב קבוע, מה שנקרא "זמן מחצית החיים" של כל יסוד ויסוד. חלק מהבדיקות, כגון בדיקת פחמן 14, טובות למדידת טווחים קצרים שבין 1,000 ל- 60,000 שנים, וחלק מהבדיקות, כגון אורניום-עופרת (U-Pb), טובות לזמנים גיאולוגים של מיליארדי שנים. לכל בדיקה יש את טווח הטעות האפשרי שלה, והוא נלקח בחשבון בסיכום המחקר, בין אם מדובר בכמה עשרות שנים בבדיקת פחמן 14 ובין אם במיליון שנים לכל 3 מיליארד שנים שתראה בזה השני. היופי כאן הוא שברוב הפעמים ישתמשו בצירוף של בדיקות שונות כדי להגיע למספר המדוייק ביותר האפשרי - והנה אתן לך רשימה קצרה של עוד בדיקות אפשריות:

ארגון-ארגון (Ar-Ar), תיארוך עקבות ביקוע, הליום-הליום (He-He), יוד-קסנון (I-Xe), לנתן-בריום (La-Ba), עופרת-עופרת (Pb-Pb), לוטציום-הפניות (Lu-Hf), ניאון ניאון (Ne-Ne), תיארוך אופטי על ידי האצת הארה, אשלגן-ארגון (K-Ar), רניום-אוסמיום (Re-Os), רובידיום-סטרונציום (Rb-Sr), סמריום נאודימיום (Sm-Nd), אורניום-עופרת-הליום (U-Pb-He), אורניום-תוריום (U-Th), אורניום-אורניום (U-U). וזה לא נגמר כאן.

אתה אמרת בזלזול ש"לזה הפחמן אמר שהגיל הוא 2 מליון שנים ולזה אותו פחמן אמר שזה 4 מליון שנה, וכל אחד מאמין שזו האמת שאותה גילה לפי כל האמצעים הטכנולוגים העומדים לרשותו". האמת היא ששניהם יגיעו בדיוק לאותה התוצאה, והיא Xמליוני שנים באפיצות של פלוס-מינוס כמה מאות.

את הויכוח ביניהם על הנקודה המדוייקת בתוך האפיצות הם ישמחו לנהל כמה שירצו, לכל הפחות עד שתהיה ברשותנו דרך לצמצם אותה הלאה ולדייק בתיארוך עוד יותר - אבל לא משנה אם מדען א' צודק או מדען ב' צודק או אף לא אחד מהם, המאובן הזה בוודאות מת רק פעם אחת - ולא יתכן ששניהם צודקים.

3) בזמן שאכן לא נתתי שום "הוכחה" שאין אלוהים (ממש כדבריך, ומסיבות שכבר נגעתי בהם בתחילת הסעיף הקודם) אתה כתבת: "וההוכחה היחידה לכאורה שנתת היא שהתורה נכתבה ע"י אלה שלקחו לעצמם סמכות אלוהית והורו למאמינהם שאלה דברי אלוהים חיים".

אני שמח שקיבלת את הדברים הללו כהוכחה. האם עלי להבין מכאן שהדיון בדבר הקו-החם של חז"ל לאלוהים נסגר לבסוף?

4) "עדיין איני יודע (לשיטתך) מה קדם למפץ הגדול ומי הביא אותו ואיך ממפץ של חלקיקים הגענו עד היום". [הספר 'המפץ הגדול' של סיימון סינג עם הקטע העוסק בכך בו נעשה כאן שימוש - הוא אולי התשובה הכי מקיפה שניתן למצוא בשפה פשוטה. עם זאת, מה הסיכוי שמאמינם דתיים יקראו אותו?]

תיאוריית המפץ הגדול נכנסת כאן לשיחה כאחד מאותם הדברים שהופכים את אלוהים למיותר, אם ברצוננו להסביר אי-איזו מתופעות היקום, והפעם, מדובר בהסבר לעצם היווצרות החומר הבונה את היקום. לרוע המזל מעולם לא ניחנתי ביכולת לדחוס חומר של הרצאה של שבע שעות או 400 עמודי טקסט לתוך פסקה אחת, אבל אם תקרא את הפרוייקט שעשיתי כנגד הספר "המהפך" של זמיר כהן, תמצא בפרק הראשון הנקרא "התהוות היקום" ניסיון לא רע למדי לתאר את התהליך בצורה שכזו למרות הכל. אני לא חושב שזה יענה לך על כל השאלות כאן, אבל זו התחלה, ולפחות לגבי שאלת ה"ומי הביא אותו" התשובה היא פשוטה וחד משמעית ותוכל לקבל אותה במקום: אף אחד.

אבל בלי קשר למפץ, ההמשך של המשפט הזה הפתיע אותי למדי: "אני חושב שאפשר לבנות עולם ב-6 ימים רק לנו אין את הידע לעשות זאת ואם אין ידע זה לא אומר שאי אפשר". האם מכאן אתה אומר שיכול להיות מצב בו יום יבוא והאדם יוכל לבנות יקום שלם במו ידיו? ללא ספק אמירה שאפתנית גם בלי הדד-ליין של 6 ימים, אבל האמירה הזו גם מכניסה לעניין סוגיה פילוסופית אחרת: האם יתכן שאלוהים הוא בסך הכל בן אדם בעל אמצעים ובעל טכנולוגיה הרבה יותר מתקדמת מזו שלנו? אם כך, האם אנו צריכים לסגוד לו על שבנה את היקום, או שלמדען הגדול שבשמיים לא באמת אכפת מה חושבים או עשים עכברי המעבדה שלו? והאם התודה מגיעה רק לו, או לכל הצוות שהגה והוציא לפועל את התוכנית?

אל תדאג, אבא, כי כל השאלות הללו הן רטוריות וללא כוונה להרע. הדברים הללו כל כך רחוקים מדעתך שכמעט הרגשתי לא נעים לכתוב אותם, אבל מצד שני, מתוך מה שכתבת זה כמעט והתבקש.

5) "אני לא טענתי שאנו מיוחדים, אלא שאלתי במה אנחנו מיוחדים". הנה עוד משפט מפתיע. כדי לשאול במה אנו מיוחדים אתה צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שאנו אכן כאלו, וזה בדיוק הדבר שהתייחסתי אליו. שלא לדבר על האמירה היומרנית "אני לא חושב שאנחנו מתיחסים לעצמנו כחשובים ומיוחדים אלא תוהה איך זה קורה בכל זאת", שסובלת גם היא בדיוק מאותו הפגם.

אז האם באמת לא ירדתי לסוף כוונתך? אני תוהה.

אז אתה מנסה לטעון שהעובדה שהעם הזה שרד מציבה את אלוהים לצידנו?

אמת הדבר שתרבויות גדולות ואדירות קמו ונפלו במרוצת ההיסטוריה, אך עצם העובדה שהעם היהודי שרד תלאות, לא הופכת את דתו לנכונה. העם הצועני סבל לא פחות מהעם היהודי ולא פעם השוו בין השניים, אז האם מתוך זה נובע שהמרימה (Marime), אותו קודקס הטוהר העתיק שעל פיו חלק גדול מהם עדיין חי, יהיה נכון בעינך לא פחות מהתורה?

שרידתה של דת לא מעיד על נכונותה, אלא רק על האטרקטיביות שלה ועל יכולת השימור העצמי שלה, והיהדות ניחנה בשפע בשני הסוגים. בין הדוגמאות לאטרקטיביות נמנית האמונה שלאחר מותך עוד תוסיף להתקיים, ושלו תתמיד ללכת בדרך הדת תקבל שכר נפלא הן בחייך והן לאחר מותך. בין הדוגמאות ליכולת השימור נמנות ההפחדה המתמידה מפני הגיהנום, האיסור החד להתבוללות, האיסור הגורף להתקרב לכל דבר שעלול לערער את אמונתך ("ספרים חיצוניים", כפי שהם נקראים) והתפיסה שככל שאדם מאמין חזק יותר תוך הסתמכות על ראיות מעטות יותר כך הוא גם יותר צדיק וראוי ליותר כבוד.

אתה אפילו טרחת והבאת דוגמה נוספת, ואיתה אני לחלוטין מסכים: "האמונה הזאת שהוחדרה בילדותו של כל ילד והמשיכה בהתבגרותו היא שגרמה לאותם אלה שסבלו לעמוד בסבל ולהמשיך הלאה". כן בדיוק. ההסתגרות מפני העולם החיצון והחינוך האינטנסיבי של הילדים לדת ללא ספק היו גורמים מרכזיים בשרידתה של הדת היהודית במשך הדורות, עוד מעבר לדוגמאות שאני הבאתי. רק שים לב שהכבוד על כך מגיע לראשי הקהילות ולא לאלוהים.

עם דת או בלעדיה, אנחנו לא "סתם אוסף של אנשים". אנחנו עם שגובש בזכות היסטוריה משותפת שרחוקה מלהיות נעימה, מנהגים משותפים, סמלים משותפים ושפה משותפת. משהחלה התנועה הלאומית מצאנו עוד דברים להתאחד סביבם כמו ציונות, בניין הארץ וזהות לאומית. אנחנו קשורים זה לזה קשר אדוק. אנחנו אותו השבט, ושום דבר לא ישנה את זה.

מה שאני מוסיף כאן הוא שמקומה של הדת בכל אלו אולי היה משמעותי, אך הוא כלל אינו מחייב. אין ספק שחלק כביר מהזהות היהודית קשור קשר ישיר ליהדות, וגם לזכותה תישמר העובדה שזמן רב היא הייתה החומר המלכד שקישר עדיין את העם הזה בתקופה בה הוא נפוץ על פני כל העולם ללא מדינה או שפה, אבל שום דבר מזה לא מעלה את ערך הנכונות שלה. היום כשיש את כל הדברים האחרים שמניתי, אין כל מניעה שאדם יהיה יהודי שאינו מקבל עליו את דת היהדות מתוך הבנה שהיא אינה נכונה. כבר אמרתי את זה עשרות פעמים בעבר ואני אומר את זה שוב: אם אני הייתי מתאסלם או מתנצר, לא יכולת בשום אופן לומר שדתי היא דת היהדות, אך העם שלי היה נשאר העם שלי לא משנה מה.

ליאור.


ספטמבר 2012



חברים ב- עוצב על ידי