אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

מענה לעשר טענות שכיחות על אמונה דתית

מאת עזרא רזניק

יש טענות שכאשר שומעים אותן בפעם הראשונה הן נראות רציניות ומכובדות, אבל אם מקדישים מעט זמן כדי לחשוב עליהן לעומק מתברר שהן חסרות בסיס. הדבר נכון במיוחד לגבי טענות בענייני דת ואמונה - תחומים שבאופן מסורתי מוגנים מפני ביקורת (מבפנים ומבחוץ). המחסור בחשיבה עצמאית וביקורתית גורם לדעתי נזק רב, ולכן בחרתי להתייחס לעשר טענות נפוצות, שעדיין זוכות לכבוד שהן פשוט אינן ראויות לו.

 

1. אי אפשר לנתח אמונות דתיות בכלים מדעיים. דת ומדע מתייחסים לתחומי ידע שונים ואין סתירה ביניהם.

נתחיל מהשורה התחתונה: כולנו רוצים לדעת איך העולם באמת "עובד". אף אחד אינו רוצה לגלות שטעה והאמין בדברים שאינם נכונים. הבעיה היא, שאנשים בעולמנו מאמינים בכל מיני דברים שונים ומשונים, חלקם סותרים זה את זה. קחו לדוגמה את אמונותיהם של יהודים, נוצרים ומוסלמים לגבי רצונו של בורא העולם: לא יתכן שכולם צודקים. איך נדע אפוא מה באמת נכון?

השיטה המדעית היא הניסיון המובנה שלנו לאסוף מידע אמין על העולם. למדנו כמה עקרונות חשובים במהלך אלפי השנים האחרונות, והבנו שכדאי להיות ביקורתיים (ולא לקבל דברים כמובנים מאליהם רק משום שכך האמינו אבותינו לפנינו), ושחובה לבסס טענות על ראיות אובייקטיביות. קשה להגזים בתיאור עוצמת הידע וההישגים ששיטה זו הביאה לאנושות.

כל הדתות מתיימרות להציג טענות עובדתיות-לכאורה על העולם, כגון: יש בורא ליקום, שכתב ספר מסוים, שיודע את מעשינו ומחשבותינו, שמאזין לתפילותינו ולעיתים נענה להן, שרוצה שנתנהג בצורה מסוימת, ושעתיד לתת לנו שכר ועונש בהתאם למעשינו. כל טענה כזו היא נכונה או שאיננה נכונה - והדרך היחידה להחליט היא על ידי הערכה של מצב הראיות. דת ומדע אינם "סוגים שונים של ידע": או שיש סיבות טובות להאמין במשהו, או שאין. אם יש, מדובר במדע. אם אין - התנתקנו מתחום המציאות ונכנסנו לתחום האשליה.

יש מי שיודה שהמדע הוא הדרך הטובה ביותר לגלות עובדות על העולם, אך יטען שהדת מתעסקת בשאלות אחרות לגמרי: שאלות של ערכים, של משמעות החיים, של כיצד נכון להתנהג. אין ספק שאלו שאלות חשובות, ובהחלט כדאי שניקח בחשבון את כל התובנות של חכמי העבר, מכל הדתות. אבל למה שניתן לקביעות של דת מסוימת סמכות מיוחדת בבואנו לקבל החלטה? אם התשובה היא "כי זהו דבר האל", זוהי כבר קביעה עובדתית הדורשת הוכחה. אי אפשר לנתק בין ערכים לבין עובדות: גם ערכים דורשים הצדקה וחייבים להיות מבוססים על ראיות, ולא להילקח באופן עיוור מספר קדום או ממסורת עתיקה.

 

2. התורה היא מסמך כל כך עמוק ורואה את הנולד - לא יתכן שהיא נכתבה בידי בני אדם.

המוסלמים יתארו כך את הקוראן, המורמונים יתארו כך את הספר הקדוש להם, וכך הלאה. האם התוכן של מי מהספרים האלה מצדיק את הטענה שהוא נכתב בידי ישות מושלמת ויודעת-כל? התשובה היא לא. אין בתורה פסוק אחד שלא יכול היה להיכתב בידי בן אדם שחי לפני שלושת אלפים שנה, בתקופה שבה לא ידעו שכדור הארץ סובב את השמש, לא ידעו שמחלות נגרמות על ידי חיידקים, וכולי. בתחום המוסרי המצב גרוע עוד יותר: התורה מקדישה פרקים רבים לתיאור כל פרט בנושאי הקרבת קורבנות ובניית המקדש, אך לא מצאה מקום לדבר כנגד התעללות בילדים - להפך: יש ציווי להרוג ילדים לא ממושמעים [דברים כ"א]. התורה מתירה להחזיקבעבדים ואף להכותם [שמות כ"א]. ואיך התורה מצפה שנגיב אם אנשי עיר מסוימת החליטו להמיר את דתם? כמובן שעלינו להחריב את העיר כליל, על כל תושביה ורכושה [דברים י"ג]. השקפת העולם המוצגת בתורה פשוט אינה עולה בקנה אחד עם השאיפה לחברה מתורבתת.

כמה מופלא היה יכול להיות ספר שבאמת נכתב על ידי אינטליגנציה מושלמת. היינו מצפים למצוא שם דברים כמו תרופה לסרטן, אותאריך ומיקום מדויקים של רעידת אדמה עתידית. אם התורה היא המדריך לחיים הטוב ביותר האפשרי, צריך להיות בלתי אפשרי עבורנו לבקר אותה או לשפר אותה. אבל כל אחד מאיתנו יכול לשפר את התורה תוך דקות - מבחינה אתית, מדעית, פילוסופית וחברתית.

מבחינה מסוימת, השאלה מי כתב את התורה אפילו אינה רלוונטית. גם אם יש בורא לעולם והוא כתב את התורה, אין הדבר אומר שהבורא הוא בהכרח מוסרי, או שאנחנו חייבים לעשות כל מה שהוא מצווה. אם נשפוט לפי הציוויים הכתובים בתורה, או לפי מספר האנשים החפים מפשע שנהרגים בכל יום בידי שיטפונות, מחלות, רעידות אדמה וכדומה, הרי שאם קיים אל כל-יכול, אזי הוא רשע ואכזר. גם אם אלוהים בעצמו יבקש שנקריב לו את ילדנו, או שנהרוג אדם אחר בגלל "חטאים" דמיוניים (הומוסקסואליות, יחסי מין מחוץ לנישואין, עבודה בשבת וכולי), התשובה הנכונה היא עדיין לא.

 

3. אין לקרוא את התורה כפשוטה - צריך ללמוד איך המסורת היהודית פירשה את התורה לאורך הדורות.

מסורת ופירושים הם מעשי ידי אדם. אין שום הצדקה לקבל באופן עיוור את דעתו של פרשן כלשהו או של מסורת מסוימת. אולי הם פשוט טעו? מדוע נגביל את האפשרויות שלנו לדרכים בהן אנשים הבינו ופירשו בעבר טקסט עתיק מסוים?

בכל מקרה, יש ציוויים רבים בתורה שאין שום אפשרות לפרשם בצורה לא מילולית. כשהתורה מצווה להרוג הומוסקסואלים [ויקרא כ'] או נשים שאינן בתולות ביום חתונתן [דברים כ"ב], זה אינו משל, גם לא מטאפורה. אם התורה היא דבר האל, שום פרשנות לא תאפשר להתחמק מהזוועות הכתובות שם.

יש הטוענים שהתורה "התאימה" לתקופה בה ניתנה, ואין לשפוט אותה על פי אמות המידה המודרניות שלנו. שאלו את עצמכם: האם זה באמת היה מעבר ליכולתו של אדם מתקופת הברזל להבין שלהרוג ילדים בגלל חוסר משמעת זה "לא בסדר"? האם הציווי להשמיד עמים שלמים כולל נשים, ילדים ובהמות היווה שיפור גדול על פני הנהוג באותה תקופה? העובדה היא שיש דמויות היסטורית מאותם זמנים שהצליחו להבין שהתנהגות כזו היא פסולה. הבודהה, למשל, או מהווירה (מייסד דת הג'ייניזם), שחיו בתקופת התנ"ך, היו בעלי גישה הרבה יותר מוסרית מרוב נביאי ישראל ומלכיה, והרבו לדבר בעד חמלה ונגד אלימות. בכל מקרה, הניסיון לפרש את התורה לפי זמנה אינו משפר את מעמדה אלא הופך אותה לבלתי רלוונטית. הרי התורה עצמה אינה אומרת שהחל משנת אלפיים אפשר להתעלם מכל הציוויים הברבריים שבה - להפך: התורה אומרת במפורש שאין להוסיף ואין לגרוע דבר.

לפיכך, לפנינו רק שתי אפשרויות: לסמוך באופן עיוור על מסורת עתיקה, או להשתתף בדיון מוסרי מודרני המתבסס על כל הידע העומד לרשותנו, ללא אקסיומות שאינן ניתנות לערעור.

 

4. אי אפשר להוכיח שאין אלוהים, ולכן אמונה וחוסר אמונה סבירים באותה מידה.

כדי לראות את הכשל הלוגי בטענה זו, נחליף את המילה "אלוהים" במילה אחרת: "אי אפשר להוכיח שאין מכשפות, ולכן אמונה במכשפות היא סבירה בדיוק כמו חוסר אמונה במכשפות". או: "אי אפשר להוכיח שזאוס לא קיים, ולכן אמונה בזאוס היא סבירה בדיוק כמו חוסר אמונה בזאוס". זה שאיננו יודעים להכריע בצורה וודאית בין שתי חלופות אינו אומר שלשתיהן הסתברות שווה. אנחנו יכולים להשתמש במה שאנחנו יודעים על העולם כדי לאמוד את סבירותן של אפשרויות שונות. לדוגמה, זה שאינני יודע בוודאות האם אני עתיד לזכות בלוטו אינו אומר שהסיכויים שאזכה שווים לסיכויים שלא אזכה. גם אם הייתי רוצה להאמין שאני הולך לזכות בלוטו, האם זה יהיה נבון מצדי לקבל החלטות על בסיס ההנחה שזה באמת עומד לקרות?

הנקודה הקריטית היא זו: מי שרוצה לטעון טענה חיובית על העולם ("יש בורא ליקום והוא כתב את התורה", "ישו נולד מבתולה וקם לתחייה", "אלביס פרסלי עדיין בחיים", וכדומה), עליו מוטלת החובה להמציא ראיות התומכות בטענתו. על מנת לדחות טענה כזו, אינני נדרש להוכיח שהיא לא נכונה - די לקבוע שהראיות שהוצגו אינן מספיקות להצדיק את קבלתה.

 

5. האלטרנטיבה לאמונה באלוהים היא עוד פחות סבירה: אתה מצפה שנאמין שהחיים על כדור הארץ נוצרו במקרה?

בניסוח טענה זו קיים כשל לוגי, והוא ההנחה ש"בריאה" ו"מקרה" הן שתי האופציות היחידות על מנת להסביר את קיומנו. גם אם לא היינו מצליחים לחשוב על אפשרות שלישית, זה אינו אומר שאין אפשרות כזו. בעיה לוגית נוספת היא מה שקרוי "רגרסיה אינסופית": אם יצורים מורכבים מצריכים בורא, אז מי ברא את הבורא? הרי לפי אותה לוגיקה, לא יתכן שאלוהים פשוט נוצר "במקרה". האמונה בבורא אינה פותרת את הבעיה אלא מעצימה אותה, שכן היא מניחה את קיומו של יצור מורכב יותר מהיצורים שאת קיומם רצינו להסביר מלכתחילה.

לאמיתו של דבר, אנו יודעים שישנה אפשרות אחרת להסביר את קיומנו: יצורים מורכבים יכולים להיות תוצאה של תהליך טבעי. איננו יודעים כיצד בדיוק החלו החיים על פני כדור הארץ, אבל ניסויים מדעיים מראים שאבני היסוד של החיים יכולים להיווצר באופן טבעי מתוך רכיבים שאינם חיים. מהרגע שהגיחה צורת החיים הפשוטה ביותר, תיאורית האבולוציה מסבירה בצורה אלגנטית (הנתמכת על ידי כמות עצומה של ראיות מכל ענפי המדע) איך התפתחו כל היצורים המורכבים שאנחנו רואים היום לאורך זמן (וזה אינו תהליך אקראי).

אגב, גם אם טענה כגון זו בדבר קיומו של בורא הייתה מצליחה, זה עדיין אינו אומר דבר על תכונותיו של אותו בורא: האם הוא עדיין קיים? האם הוא מסוגל או מעוניין להאזין לתפילותינו? האם הוא רוצה משהו מאיתנו? אי אפשר להשתמש בטענה לוגית בדבר קיומו של אלוהים כדי לתמוך בדת מסוימת כלשהי.

 

6. מיליוני אנשים מאמינים ביהדות כבר אלפי שנים, כולל הרבה מדענים מוצלחים. האם אתה טוען שכולם טיפשים?

קיימים שני מיליארד נוצרים בעולם (חלקם מדענים בעלי שם), האם עובדה זו מהווה ראיה לכך שישו קם לתחייה? פעם כולם האמינו שהשמש סובבת את כדור הארץ, האם כולם היו אז טיפשים? זה שאמונה מסוימת היא פופולארית אינו מהווה ראייה לכך שהיא נכונה. גם אנשים חכמים יכולים לטעות. ניוטון ואינשטיין היו אנשים מבריקים, אבל גם הם טעו לגבי דברים מסוימים. הדרך היחידה לתקן טעויות ולהימנע מאמונות שווא היא לבחון כל טענה לגופה, ולחשוב בצורה עצמאית וביקורתית. שורש הרע הוא המקום בו אדם מפסיק לחשוב בעצמו ומתחיל לסמוך בצורה עיוורת על דעתו של אחר.

אחד הגורמים להנצחת אמונות שווא לאורך דורות הוא אינדוקטרינציה של ילדים. הורים רבים מדי מציגים לילדיהם גישה מסוימת כעובדה מוגמרת ומכתיבים לילדיהם במה הם צריכים להאמין, במקום לעודד אותם לשקול את כל הראיות ולהחליט בעצמם מה הם חושבים. הסיכוי שילד כזה יגדל וישקול מחדש את השקפת העולם שהטמיעו בו - קטן מאוד (וזה דבר רע). אין להורים שום זכות לנצל את אמון ילדיהם כדי לגרום להם להאמין בדברים שאי אפשר היה לשכנע אותם להאמין בהם בתור מבוגרים.

 

7. הפשעים הגדולים ביותר של המאה העשרים - בראשות היטלר, סטלין, פול פוט ומאו - הם תוצאה של אתיאיזם.

הטעות הראשונה בטיעון זה היא השימוש במונח "אתיאיזם", שכן מילה זו לא צריכה להיות קיימת כלל, כשם שאין לנו מונח עבור מי שאינו אסטרולוג או עבור מי שאינו מאמין בזאוס. אתיאיזם אינו פילוסופיה ואינו השקפת עולם. אתיאיזם היא בסך הכול דחייה של אמונה מסוימת, וכשלעצמה אינה מכתיבה שום אמונה ושום התנהגות ספציפית.

העובדה שסטלין, פול פוט ומאו היו אתיאיסטים (לגבי היטלר זה כלל לא בטוח) אינה אומרת שאתיאיזם גרם למעשיהם. היטלר וסטלין היו שניהם בעלי שפם - האם זה אומר ששפמים גורמים להתנהגות פסיכופתית? צריך לבחון מה היו המניעים שמאחורי מעשיהם, ואלו תנאים חברתיים אפשרו להם להצליח. הקומוניזם והנאציזם אכן לא הונעו בידי אמונות דתיות - הם הונעו בידי דוגמות אחרות (למשל, דוגמות בנושא טוהר הדם הגרמני). החברות המדוברות היו מאורגנות ממש כמו כת דתית - הן היו משטרים טוטליטאריים ודיקטטוריים שמחצו בכוח כל התנגדות. האם הבעיה בקומוניזם ובנאציזם הייתה עודף חשיבה עצמאית וביקורתית? יותר מדי דרישה לראיות מבוססות? בהחלט לא. בכל המקרים, הבעיה היא דוגמאטיות - המוכנות להחזיק באמונות חזקות ללא התחשבות בראיות וללא ביקורת עצמית.

 

8. ללא דת, אין סיבה להתנהג בצורה מוסרית - כל אחד יעשה מה שנראה לו.

זהו אחד המיתוסים הגדולים והמזיקים ביותר. לפני שנפריך אותו, נשים לב כי גם אם הטענה הייתה נכונה, לא ניתן להשתמש בה כדי לתמוך באמיתותה של איזושהי אמונה דתית. זה שאמונה מסוימת גורמת לתוצאות טובות אינו מהווה ראייה לכך שהאמונה עצמה נכונה. למשל, כשאנשים חולים מאמינים שהם מקבלים תרופה יעילה, הם נוטים להחלים יותר מהר, גם אם בעצם לא נתנו להם כלום ("אפקט פלצבו"). באותה צורה, גם אם זה היה נכון שאמונה בשכר ועונש בעולם הבא (לדוגמה) גורמת לאנשים להתנהג בצורה יותר מוסרית, אין זה מהווה ראייה לכך שהעולם הבא אמנם קיים.

לאמיתו של דבר, אין שום ראיה לכך שאנשים דתיים נוטים להתנהג בצורה יותר מוסרית מאנשים לא דתיים. אחוזי הדתיים במדינות כמו נורווגיה, אוסטרליה, איסלנד, קנדה ופינלנד הם נמוכים, אך אלו הן מהחברות הבריאות ביותר בעולם על פי מדדים רבים (שיעורי הפשעים האלימים, חינוך, שוויון, ועוד). ומדוע, בעצם, שאמונה דתית תגרום להתנהגות יותר מוסרית? האם אנשים דתיים עושים מעשים טובים רק כדי לרצות את אלוהים, כדי לקבל שכר ולהתחמק מעונש? האם אין סיבות רציונאליות טובות להעדיף שיתוף פעולה ועזרה הדדית על פני רצח, גניבה ואונס? אני מניח שכולנו מסכימים שלקנות ולמכור בני אדם בתור עבדים זה "לא בסדר" - אבל מדוע? התורה והמסורת היהודית אינן אוסרות זאת, אז כל מי שחושב שעבדות אינה מוסרית חייב להודות שלא התורה היא מקור המוסר. אנחנו מחליטים אלו חלקים מהתנ"ך ראויים לחיקוי, ומאלו עדיף להתעלם. כדאי לזכור ש"זכויות אדם", ללא הבדל גזע דת ומין, הן רעיון חילוני מודרני.

פעמים רבות, הדת דווקא נותנת לאנשים סיבות להתנהג בצורה לא מוסרית. כשאתה משוכנע שאלוהים בצדך, ושאתה יודע מה הוא רוצה, אפשר להצדיק כל מעשה זוועה. התנ"ך בפרט הוא מקור בלתי נדלה של רעיונות לא מוסריים להחריד. חשיבה דתית יכולה גם לעודד השלמה עם סבל אנושי: גם אם לא נאמר במפורש שאנשים סובלים בגלל חטאיהם, הרי כל דבר שקורה בעולם הוא לכאורה חלק מתוכנית אלוהית, לפיה הסובלים בעולם הזה יקבלו את שכרם בעולם הבא. חשיבה כזו מאפשרת להוריד מאיתנו את האחריות למגר סבל אנושי ככל שניתן.

יש לדחות מכל וכל את הקביעה שמוסר אנושי הוא בהכרח יחסי-תרבותי, ורק "מוסר אלוהי" יכול להיות אובייקטיבי ומחייב. כל מה שלמדנו על העולם ועל עצמנו לאורך הדורות מוביל להבנה ששלומם של יצורים הכרתיים (כמונו) הוא הבסיס הראוי למוסר. ניתן לקבוע בצורה אובייקטיבית שמעשים הגורמים סבל מיותר לבני אדם הם פסולים מוסרית. אמונה דתית אינה מחזקת עמדה זו אלא מחלישה אותה.

 

9. הבעיה היא רק עם דתיים קיצוניים, דת מתונה זה דבר חיובי.

חלק מהערכים שמלמדות הדתות הם אכן טובים, ויש מסורות דתיות חיוביות. אינני מבקש לבטל ארוחות שבת, או לזרוק לפח את ספריהם של כל הוגי הדעות היהודיים. השאלה היא האם יש גם השלכות שליליות לאמונה דתית (אני טוען שכן), והאם אפשר להשיג את הדברים החיוביים המקושרים כיום לדת ללא אמונה דתית (אינני רואה סיבה שלא).

האמת היא שגם דת מתונה גורמת לבעיות רציניות. ראשית, דתיים מתונים מעודדים חוסר יושר אינטלקטואלי ופוגעים בחשיבה העצמאית והביקורתית של ילדיהם כאשר הם מלמדים שזה בסדר להאמין במשהו שאין לו ראיות, רק מכיוון שזו מסורת. לגישה זו יש השלכות חמורות (גם עבדות הייתה פעם מסורת). שנית, זה שמתייגים ילדים מגיל אפס על פי הדת של ההורים שלהם, ומעצבים את זהותם המוסרית סביב דתם, יוצר בפועל שסעים עמוקים בין בני אדם בחברה, שהם מקור לבעיות חברתיות רבות.

אין ספק שדת מתונה עדיפה על דת קיצונית. אבל דת מתונה אינה פותרת את בעיית הקיצוניים אלא מנציחה אותה. חישבו: למה כיום איננו שורפים מכשפות? האם אימצנו עמדה "מתונה" לגבי כישוף? לא: פשוט הגענו למסקנה שאין כל סיבה להאמין במכשפות, והפסקנו לתת לגיטימציה לאמונה כזו. לעומת זאת, יש קשר בין תופעת המחבלים המתאבדים לבין העובדה שמיליוני מוסלמים "מתונים" מלמדים את ילדיהם שהקוראן הוא דבר האל, וששאהידים מגיעים לגן עדן. יהודים מתונים, מצד שני, ממשיכים ללמד את ילדיהם שספר התומך ברצח עם, בעבדות, בהומופוביה ובאפליה על רקע דת ומין הינו ספר מוסרי קדוש. גם אם מוסיפים אחר כך "אבל אנחנו כבר לא מתנהגים ככה", זה עדיין מכין את הקרקע לקיצוניים שייקחו את "דבר האל" ברצינות רבה יותר. במקום להתנגד בפה מלא לדוגמאטיות, דתיים מתונים נותנים לגיטימציה לאמונות חסרות בסיס שיש להן השלכות הרסניות (למשל, האמונה שארץ ישראל הובטחה לעם ישראל על ידי האל). הפתרון היחיד לאי-רציונאליות הוא רציונאליות, ויש להפעילה בצורה עקבית ועקרונית.

 

10. צריך לכבד את האמונות הדתיות של אנשים, גם אם אתה לא מסכים איתם.

אני מכבד את זכותם של אנשים להחזיק באמונות דתיות ולחיות על פיהן (כל עוד אינם פוגעים באדם אחר ואינם דורשים לעצמם זכויות יתר). אבל אכבד את האמונה עצמה רק אם אחשוב שהיא ראויה לכבוד. באיזה תחום לבד מדת היינו מכבדים את דעתו של אדם רק מפני שהוא מחזיק בה? האם אנחנו מכבדים את דעתם של מכחישי שואה? האם נקבל רופא אליל לעבודה בבית חולים? בכל תחום מלבד הדת, אנחנו דורשים מאנשים שיצדיקו את אמונותיהם, ואם אינם יכולים לעשות זאת איננו לוקחים אותם ברצינות והם נדחקים לשולי החברה.

אמונות הן דבר הרבה פחות פרטי ממה שהורגלנו לחשוב, מכיוון שאמונות גוררות מעשים. מי שבאמת מאמין שגורל הנשמה האלמותית בעולם הבא תלוי בהתנהגויות מסוימות בעולם הזה (איך אדם מתלבש, מה הוא אוכל, עם מי הוא שוכב, וכדומה), לא יהיה מסוגל לחיות בשלום ליד אדם שאמונותיו והתנהגותו מובילות לכאורה לגיהינום.

הכבוד האוטומטי שנהוג לתת לדת מאפשר לאנשים לא לבחון את האמונות שלהם לעומק. ניתן לעבור חיים שלמים מבלי שהמאמין יישאל שאלות לא נעימות על אמונתו הדתית, ומבלי שיידרש להצדיק אותה. הסיבה שאנחנו סומכים על המדע, והסיבה שהוא מניב תוצאות כל כך מדהימות, היא שבמדע אין "מכבדים אמונות" אלא בוחנים לעומק את הצידוקים שמאחורי כל טענה. כל מאמר מדעי עובר מסכת של בדיקות וביקורות בידי מומחים באותו התחום בטרם יראה אור יום. הכבוד הגדול ביותר במדע ניתן דווקא למי שהצליח למצוא טעות בגישה המקובלת ולתקן אותה. אם אנשים דתיים רוצים שדתם תהיה כוח חיובי בעולם, עליהם לחדול מן הדרישה שיכבדו את אמונותיהם, ולהתחיל לבקר באופן יסודי את המסורות והערכים שלהם. יש לפתוח את הכול לדיון מחודש ללא הנחות מוקדמות. אינני יודע אם מה שיוותר לאחר בחינה כזו ייחשב עדיין לדת, אבל אולי הוא יהיה ראוי לכבוד.

 

יש לי בקשה אישית מכל מי שהגיע עד כאן ולא השתכנע: נסחו טענה נגדית. הסבירו בדיוק היכן טעיתי, ולמה. אל תניחו שחייבת להיות שגיאה במקום כלשהו בדבריי (אבל אין לכם זמן לחפש אותה), ואל תתנחמו בעובדה שיש הרבה אנשים חכמים שמאמינים כמוכם (והם בוודאי יודעים את כל התשובות). אם מישהו מצא כשל בלוגיקה שלי, אשמח לשמוע על כך. אבל, בבקשה, אל תמשיכו הלאה מבלי לחשוב על זה בעצמכם.


פברואר 2010



חברים ב- עוצב על ידי