אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

ואף על פי כן נוח תנוח

מאת: ניצן

שלשום נסעתי במונית.

לנהג לא היתה כיפה. תפילת הדרך לא היתה תלויה מן המראה. אפילו מדבקות של נחמן או של מנחם לא היו בנמצא. נתיבי איילון המפוקקים, עם זאת, יצרו בהכרח את הרקע הנחוץ לשיחת נהג-נוסע.

השיחה פתחה, כדרכן של שיחות, בענייני חולין: "תראה איך האידיוט הזה נוהג", "לפני כמה שנים יצאתי עם הבת של ...", וגם "מתי כבר תהיה רכבת תחתית בתל אביב" - "עזוב, היא ממילא לא תפעל בסופי שבוע".

הרכבת התחתית של תל אביב שעוד לא נולדה וכבר נחרץ כפי הנראה גורלה בסופי שבוע, היתה גשר מצוין בין קודש לחול. ודווקא נהגינו חצה ראשון את הגשר הזה:

"בסוף כולנו נמות והנשמה שלנו תעלה לקדוש ברוך הוא."

"יותר מדויק שאותו קדוש ברוך הוא יורד ונכנס לנו 'לנשמה' עוד כשאנו חיים," כך אני, בתשובה חצי-אוטומטית.

"אתה לא מאמין באלוהים?" כך הנהג שלנו.

"תלוי למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'אלוהים'. אני למשל מאמין באלוהים של אינשטיין," פתחתי בהסבר פילוסופי על חוקי הטבע ועל אינשטיין ושפינוזה.

"יש לך עוד חברים שחושבים כמו שאתה?" הוא התעניין.

"בטח, הרבה," החלפתי תואר הפועל בשם תואר, כדרכם של נוסעים במונית.

"ואשתך, גם היא לא מאמינה באלוהים?" שאל האוחז בהגה בחוסר אמון מופגן.

"לא..."

"והילדים שלך?"

"לא."

"ואתה לא מפחד שאחרי שתמות תגיע למעלה ותמצא שטעית?"

"ואולי אתה טועה? אתה לא מפחד מזה?"

"אתה מדבר שטויות. אז איך נוצרת? מי יצר אותנו?"

"אני אישית נוצרתי על-ידי ההורים שלי..." היתממתי, בנסיון להתחמק משיחה נדונה-מראש לכשלון בענייני שיכפול ושרידות של אורגניזמים.

אבל האדם המתפעל מן הטבע התעקש:

"אתה לא מבין. אנחנו כל כך מורכבים! לא יכול להיות שזה נוצר מעצמו. הקדוש ברוך הוא יצר אותנו, ובחר את העם שלנו..."

"הכל יחסי. אנחנו מורכבים ביחס למה שאנחנו מסוגלים לתפוס. לכן אנחנו ממציאים כל מיני אלוהים וסיפורים אחרים, כדי לפתור לעצמנו את השאלות האלה. וזה גם מה שמלמדים אותנו מאז שאנחנו ילדים, ככה שביחד זה מסתדר לנו יופי בראש. ובכלל, אם האלוהים שלך יצר את כל הדברים המורכבים, אז הוא בטח מורכב בעצמו עוד יותר, לא?" ניסיתי לדחוס חצי שנה של מסרים במשפט וחצי, למראה הבית ההולך ומתקרב.

הוא לקח פסק זמן למחשבה. ואולי גם כדי לחפש מקום לעצור. הגענו. פסק זמן לחזרה זמנית למציאות: כסף, קבלה, אתם יודעים.

"תודה, להתראות," כך אני.

"יש הקדוש ברוך הוא בשמיים, והוא ברא אותנו, והנשמה שלנו תגיע אליו," ניצח סופית החלק הימני-רגשי של מוחו.

"מה שאתה אומר, רק סע בזהירות!" נפרדתי מהנהג החילוני.


ינואר 2006



חברים ב- עוצב על ידי