אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

שעשועים של מודעות

אז מה הבעיה?

מאת: ד. ניצן

זהו פרק מתוך הספר "שעשועים של מודעות".
© 2012 כל הזכויות שמורות למחבר, ד. ניצן
מותר להעתיק ולהפיץ את הספר הזה בגירסתו העברית בלבד, בכל אמצעי, בתנאי שלא ייעשה בתוכנו שינוי כלשהו.

'האם תבטיחי להיות כנה ולעזור לי להבין?'
-- 'אילו התאהבתי', החיפושיות, ג'ון לנון, 1964

העיסוק בנושא ה'מודעות' ונספחיו נושא עמו, כסוג של נדוניה, בעייתיות מסוג מיוחד.

אחת מאבני היסוד במחקר המדעי היא היכולת לחזור על ניסויים, לאמת או להפריך את תוצאותיהם, ואולי אף לשפץ ולעדכן עקב כך מסקנות קודמות. בהינתן העקרון החשוב הזה, תארו לעצמכם עכשיו כי חוקר מדעי כלשהו פירסם את תוצאותיו של ניסוי מרתק, שעל פיו לאחר נטילת סם מסוים, מתחדדת מודעתו של נוטל הסם.

אתם חוזרים בדיוק נמרץ על הניסוי במספר נבדקים, חלקם מקבלים כמויות זהות של אותו הסם, אחרים מקבלים, ללא ידיעתם, תרופת דמה. [1] ואכן, מתגלה מיתאם חיובי בין נוטלי הסם האמתי לבין אלה המדווחים על תופעות שניתן לתארן גם כ'התחדדותה' של המודעות.

האם הניסוי הצליח? האם הסם החדש באמת תורם לחידוד המודעות? בכמה?

-- * -- * --

ייתכן, ואולי אף סביר, שתכריזו על הניסוי כ'הצלחה'. עם זאת, בניסוי שכזה אנו סומכים בהכרח במידה רבה על כנותם של הנבדקים, כמו גם על עולם המושגים שהתחנכו עליו. כבר נכתב [2] כי לא ניתן 'לחדור' לחוויה האישית המסוימת של מישהו אחר. רק הוא יודע מהי ומה הוא חש. ה'חלונות' שיש לנו אל נפשו של האחר מוגבלים ביותר. למעשה, כל ניסוי שמערב את תחושותיו של מישהו אחר, מגיע למסקנות באשר להן באחת משתי דרכים:

  • באמצעות תיאוריו שלו עצמו לגבי תחושותיו (בהנחה שמדובר בבן אדם, דובר אמת, ושהוסרה מגבלת שפת הדיבור המשותפת).

  • על ידי בחינת מיני סימפטומים ברי מדידה (כגון: תגובות חיצוניות של הנבדק, פעילות של איזורים מסוימים במוח, הופעתם של חומרים מסוימים וכיו"ב) והשוואה בין תופעות אלה לבין תופעות דומות במקרים אחרים בהם דווח על תחושות דומות. כך למשל ניתן להגיע למסקנות גם באשר לתחושותיהם של בעלי חיים אחרים.

יתרה מזאת, כפי שכבר צוין פעמים רבות, עצם קיומה של מודעות לנבדק, ולא רק השפעות שונות עליה, הוא נושא שניתן לדון בו, עקרונית לפחות, באופן תיאורטי בלבד.

-- * -- * --

היבטים של התופעה הידועה בשם 'הבעיה הפסיכו-פיזית' (באנגלית: 'Mind-body problem') כבר הוזכרו כאן: לדוגמה, כיצד ייתכן שרצון של 'הנפש' גורם לאירועים פיזיקליים לקרות? [3] הבעיה הפסיכו-פיזית דנה, בעקרון, בקונפליקט הנוצר בהכרח בין תחושות פנימיות (סובייקטיביות) אשר רק החש בהן יכול לדעת במאת האחוזים מהן ובכלל שהן קיימות, לבין תופעות חיצוניות (אובייקטיביות) הניתנות לצפייה ולמדידה על ידי הכלל.

התחושה כי קיימת כאן 'בעיה' כלשהי מלווה אותנו בדרך כלל בשקט, ברקע. מדי פעם היא עשויה לצוץ, במיוחד במצבים בהם נוצר ויכוח לגבי תחושות (שימו לב לאירוניה). הגדרתה המדויקת של הבעיה משתנה, ונצטט כאן מתוך מספר נסיונות להסבירה - את הבעייה, לא את פתרונה:

  • 'הכיצד זה אפשרי שהתודעה מצטיירת כסוג אחד של משהו מבפנים, אבל כסוג שונה לגמרי מבחוץ? סתירה זאת ידועה בפילוסופיה כבעיה הפסיכו-פיזית. זהו פרדוקס קלאסי, שתי נקודות מבט שצריכות להסכים ביניהן, אינן יכולות לחלוק יותר האחת על האחרת.'

    (מתוך: 'תיאוריית האור הפנימי של המודעות', סטיבן ו. סמית [4])

  • 'יש באדם המבצע את הפעולה או הנפגע על-ידי הפעולה של העולם החיצון - תהליך שאינו מוכר לצופה מהעולם החיצון, אלא אם כן הצופה ההוא מכיר אותו בחווייתו האישית. ולעומתם יש תהליכים המתרחשים באדם הפועל על העולם החיצון או הנפגע על-ידי אירועים בעולם החיצון, שהם מוכרים לכל צופה מן החוץ ממש באותה מידה שבה הם מוכרים לו עצמו.'

    (מתוך: 'גוף ונפש - הבעיה הפסיכו-פיסית', ישעיהו ליבוביץ [5])

  • 'הבעיה הפסיכופיזית היא קושי פילוסופי בשאלת יחסי גוף ונפש. הקושי נוצר עקב הסתירה בין אירועים כפי שתופס אותם הסובייקט הפרטי הנפשי ובין האירועים כפי שהם נתפסים במרחב הפיזי. כפי שמציינים חוקרים של הבעיה, התהליכים הנפשיים הם פרטיים לחלוטין. איש אינו יכול לחוש בהם, מלבד הנפש החווה אותם בעצמה. לעומתם, התהליכים הפיזיים שייכים ל"רשות הרבים" מבחינה הכרתית. ניתן לכמת אותם, למדוד אותם ולהשוות ביניהם.'

    (מתוך אתר 'ויקיפדיה - האנציקלופדיה החופשית' [6])

ואולי אחד התיאורים היפים יותר הוא זה שעושה שימוש מפורש יותר בלוגיקה. פרופ' יקיר שושני בספרו 'חומר ורוח - יסודו הרוחני של היקום' מצטט את קיית קמפבל מספרו 'גוף ונפש' באופן הבא: [7]

'זוהי הבעיה הפסיכו-גופית, שהעסיקה הוגים רבים מקדמת דנא. קיית קמפבל מיצה דילמה זו בארבעת ההיגדים הבאים, שלכל אחד מהם ניתן להציע הצדקה מתקבלת על הדעת, וכל שלושה מהם מתיישבים זה עם זה, אך סותרים את הרביעי.

  • גוף האדם הוא דבר חומרי.
  • נפש האדם היא דבר רוחני.
  • הנפש והגוף פועלים זה על זה.
  • הרוח והחומר אינם פועלים זה על זה.'

-- * -- * --

פוליטיקאים נוטים להתבטא לפעמים כי 'לכל בעיה יש פתרון'. פתרונה של הבעיה הפסיכו-פיזית, נכון לעכשיו, אינו קיים באופן המוסכם על כלל הקהיליה המדעית.

ישעיהו ליבוביץ מציג את הבעיה כבלתי ניתנת לפתרון מעצם טבעה. אחרים, דוגמת קיית קמפבל, מציגים פתרונות מקובלים שונים שרובם ככולם עוסקים בנסיון לנסח את יחסי הגומלין בין ה'גוף' ל'נפש'. אחד הפתרונות שכבר הוזכרו בספרנו זה שלנו הוא ה'אפיפנומנליזם' - ההשקפה כי 'הנפש' או המודעות הם תוצר של העולם הפיזי, ובעצם אנו רק חיים באשליה שאנו שולטים בפעולותינו. [8]

האם תיפתר אי פעם הבעיה הפסיכו-פיזית לשביעות רצונה של הקהיליה המדעית? האם לא יהיה בכך 'קץ הדתות' וגם סוף לפחות לחלקן של תנועות 'רוחניות' מסוגים שונים ומשונים? או שמא אין הבעיה פתירה כלל מעצם טבעה, כפי שטען ישעיהו ליבוביץ? ואולי, באופן פרדוקסלי, קיומו או אי-קיומו של פתרון מובן לנו, הוא עצמו תולדה של מיגבלות מוחנו ומודעותנו?

לפרק הבא


[1] השימוש בתרופת דמה ('פלסבו' או 'פלצבו', בלטינית: 'Placebo') בניסויים הוא שיטה ידועה וטובה לביקורת על ניסויים, כולל (ובמיוחד) לניטרול 'אפקט הפלסבו' הגורם לאנשים להגיב באופן המצופה מהם גם על תרופות דמה.

[2] בפרק הראשון בספר, 'פתח דבר - המבחן של טיורינג'.

[3] בפרק 'הכול צפוי והרשות נתונה'.

[4] מתוך הפרק הראשון, 'החידה העתיקה של ההכרה'. פרטיו של הספר כבר הוזכרו בפרק קודם בספר זה.

[5] מתוך פרק א', 'חוץ ופנים'. פרטיו של הספר כבר הוזכרו בפרק קודם בספר זה.

[6] חפשו הערך 'הבעיה הפסיכופיזית'.

[7] הספר 'חומר ורוח - יסודו הרוחני של היקום' מאת פרופ' יקיר שושני, בסדרת 'אוניברסיטה משודרת', פרק ז', 'התודעה כתמונת היקום'; הספר 'גוף ונפש' מאת קיית קמפבל ('Keith Campbell'), תרגום: יורם נבון, פתח דבר: י. ליבוביץ, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, עמ' 19.

[8] ראו גם בפרק הקודם 'עיכוב גורלי'.


דצמבר 2013



חברים ב- עוצב על ידי