אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
עם אחד גיוס אחד
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

שעשועים של מודעות

סיאנסים, רוחות ומנהרות של חושך ואור [1]

מאת: ד. ניצן

זהו פרק מתוך הספר "שעשועים של מודעות".
© 2012 כל הזכויות שמורות למחבר, ד. ניצן
מותר להעתיק ולהפיץ את הספר הזה בגירסתו העברית בלבד, בכל אמצעי, בתנאי שלא ייעשה בתוכנו שינוי כלשהו.

הערה: בניגוד לשאר פרקי הספר, פרק זה מבוסס ברובו על מאמר שכבר הופיע באתר 'חופש'.
הטקסט מובא כאן שוב בכל זאת, כדי לתרום ליצירת סדרה רציפה ואחידה של פרקי הספר.

'בשעה שתים עשרה פגישה סביב השולחן לסיאנס בחשיכה.'
-- 'בכה תינוק בכה', החיפושיות, ג'ון לנון ופול מקקרטני, 1968

המשיכה הטבעית שלנו לרעיון של 'רוחות רפאים' כישות עצמאית הממשיכה לייצג את נפשו ומודעתו של האדם לאחר מותו - נראה שגילה עתיק לפחות כמו זמן כתיבתם של ספרי התנ"ך:

'ויבואו אל האשה לילה, ויאמר, קסמי נא לי באוב, והעלי לי את אשר אומר אלייך ... ותאמר איש זקן עולה, והוא עוטה מעיל.' (שמואל א', פרק כ"ח)

ככל שאנו יודעים, 'מיסטיקה' והתרפקות על הבלתי נודע הלהיבו תמיד אנשים. הסיבות לכך רבות, חלקן ברורות למדי: הרבה יותר נחמד ומנחם לחיות בעולם המבטיח לנו חיי נצח, מבטיח לנו פוטנציאל לכוחות רבים, ומאפשר כביכול להשיג תוצאות שרק נוכל לחלום עליהם במציאות היומיומית 'האפורה' יותר.

מה שמרגש עבור האחד, יוצר לא אחת מקור פרנסה עבור האחר. כוחות השוק אינם מבחינים בין ירקות ורהיטים לבין רוחות רפאים וחיזוי עתידות. פירוש הדבר שספרים וסרטים על ערפדים יימכרו הרבה יותר טוב מאשר ספרים וסרטים על נגרות בזמן המהפכה הצרפתית. אפילו טוב יותר מספרים, סרטים ותכניות טלוויזיה על ההיסטוריה האמתית של מיתוס הערפדים. למעשה, אנו מתבגרים ומתחנכים עם ערפדים וירטואליים סביבנו, עם שדים ומלאכים, קמעות ולחשים.

-- * -- * --

הטקס הידוע המכונה 'סיאנס' נועד לתקשר כביכול עם 'רוחות' של אנשים שמתו. לטקס עצמו מספר גירסאות דומות, אשר כוללות בדרך כלל מספר אנשים בעלי עניין בנושא, וחדר שסודרה בו מראש אווירה מתאימה (אורות מעומעמים או נרות, דלת סגורה, וכו'). חלק מהגירסאות דורשות נוכחות אדם המכונה 'מדיום', שדרכו (או דרכה) מתבצעת התקשורת האמורה. בחלק מהגירסאות מתבטאת התקשורת עם הרוחות באמצעות קולו של אותו 'מדיום'. במקרים רבים מאלה נוהגים המשתתפים להחזיק איש את ידי הסובבים אותו, במעגל.

בגירסאות אחרות של טקס הסיאנס נהוג להשתמש בלוח עם אותיות וסימנים שונים ובכוס. המשתתפים נוגעים קלות בכוס באצבעם, והיא נעה בין האותיות והסימנים שעל הלוח. צירוף האותיות והסימנים דרכם היא עוברת יוצר את המסר שמעבירות 'הרוחות'. האם הכוס נעה עקב הנגיעה או ללא קשר אליה? על כך עוד נדון בהמשך. רבים מהמשתתפים חשים כאילו הכוס נעה באופן עצמאי, למרות שעדיין אין זה ממנהגה לנוע מבלי שנוגעים בה.

ההיסטוריה של טקסי העלאת רוחות למיניהם עתיקה מכפי שנוכל לעקוב אחריה, אך נהוג לשייך את תחילת קיומם של הטקסים הפופולריים בעלי הגוון של ימינו למאה ה-19 באמריקה ובאירופה. המילה 'סיאנס' עצמה מקורה בצרפתית, במילה המתאימה ל'לשבת' או 'ישיבה'.

-- * -- * --

ונשוב להיבט התיאולוגי: הזיקה של נושא הסיאנסים לנושא הדת הוא דבר שמטיפים דתיים שונים נוהגים להדגישו ולטפחו. אם סיאנס באמת 'מעלה רוחות של מתים', הרי שמכאן נובע שיש לכאורה סוג של חיים לאחר המוות. אם נוסיף על כך את חינוכנו הדתי מגיל צעיר על ברכי נושאים כגון 'גן עדן' ו'גיהינום', ואת נטייתנו הרגשית הטבעית להאמין בהם ובדומיהם, הרי שקל יחסית לאנשים בעלי רקע מתאים אשר נחשפים לנושא, להשתכנע (ו/או לשכנע את עצמם) בצורך באמונה הדתית המקורבת להם.

הבה נבחר באופן שרירותי מקום כלשהו על פני הגלובוס: לדוגמה, מיליוני היספאנים חיים בפרברים הדרומיים של לוס אנג'לס וסן דייגו שבקליפורניה. היו סמוכים ובטוחים שסיאנסים מתרחשים גם שם. מסיבה כלשהי, מתעקשות 'הרוחות' העולות באותם סיאנסים, להעביר מסרים בספרדית, ומדי פעם להפליג בשבחיו של ישו. הייתכן והרוחות בודקות שאין בחדר מי שאמו יהודיה או שהתגייר כהלכה? אלא שהמלצותיהן של הרוחות אינן מתחלקות אך ורק בין 'יהודיות' לעומת 'גויות'. 'רוחות יפניות', למשל, יודעות דברים שונים לחלוטין על העולם ואורחותיו. רוחות של בתולות מוסלמיות קצת קשות להשגה לאחרונה, עקב ריבוי השאהידים.

זרז עיקרי לקישור שמבצעים אנשים בין 'ספיריטואליזם' (האמונה ברוחות) לבין דת, נעוץ באלמנט הפחד. פחדם של אנשים מנושאים שונים אינו רציונלי. אנשים מפחדים מחושך. אנשים מפחדים ממקומות סגורים, גם כאשר הם יודעים באופן וודאי שלא יאונה להם שם כל רע. אנשים אחרים פוחדים מעכבישים, גם כאשר ידוע להם בוודאות שמדובר בכאלה שהם בלתי מזיקים לחלוטין. קל וחומר כאשר הם חשים שהבלתי נודע להם קורה, ושהוא מלווה באיומים, אם באופן ישיר או עקיף, אודות 'העולם הבא', וכאשר האמונה הדתית (שהם מקרובים אליה ממילא) מציעה בדיוק את הפתרון הרצוי. [2], [3] בהמשך, אם וכאשר יצללו עמוק מספיק לעולם הדתי, תוצדק אותה אמונה בעזרת צידוקים שונים לחלוטין, שנגזרים מהדת עצמה.

היהדות האורתודוקסית הדתית דווקא אוסרת על קיום 'קשר עם הרוחות' ובכלל זה על קיום טקסי סיאנס. בעוד ש'העלאת רוחות באוב' מוזכרת כבר בתנ"ך (ראו לעיל סיפור העלתו באוב של שמואל על ידי שאול), הרי שהאמונה הרווחת בגן עדן ובגיהינום נולדה בתקופות מאוחרות יותר. למעשה, כל עניין יחסה של הדת לספיריטואליזם הוא דואלי, בבחינת 'כבדהו וחשדהו'. [4] סוג כזה של יחס לכשעצמו מייצר תמריץ למאמין הדתי הפוטנציאלי, כאילו 'יש דברים בגו מאחרי הקלעים', וכדאי לו להצטרף לצד 'הטוב'.

-- * -- * --

סרט האימה הקלאסי 'מגרש השדים' שיצא לאור בשנות השבעים, תרם רבות להחדרתם של מושגים כגון 'רוחות' ו'דיבוק' אל תודעתם של קוראים תמימים רבים. אלא שכמו במקרים דומים רבים, הסרט עשה עוול לספר. [5] הקורא לעומק בספר ימצא כיצד עובר לאורכו כחוט השני, המאבק בין הניסיונות השונים למצוא הסברים רציונליים לתופעות שונות, לבין ההסבר המיסטי.

ההסבר המיסטי נראה פשוט לכאורה: 'שד' נכנס לגופה של ילדה, וגורם לה לעשות מעשים הנראים כבלתי מתקבלים על הדעת. ההסברים הרציונליים דנים בתכונותיו של האדם, מוחו וגופו, להגיע למצבים קיצוניים תחת השפעות פסיכולוגיות מסוימות. העלילה עצמה מתבססת באופן חלקי בלבד (במוצהר) על סיפורו של ילד אמריקאי, עשרים שנים קודם לכן, אשר עברו עליו תופעות מסוימות שדמו לחלק (קטן) מהתופעות שבסיפור.

בסיפור האמריקאי פתרו כמובן כמרים, צלבים ומים קדושים את 'הבעיה'. כאמור, זה החלק הפחות מעניין. הדיון המרתק יותר מתחבט, לדוגמה, ביכולתו של אדם לחוש, וגם להפגין כלפי חוץ, סימנים שלמד עליהם קודם לכן בהקשר כלשהו (דתי למשל, אבל לא רק), כאשר מוחו נתון בסוג של היפנוזה עצמית. אפילו אם סימנים כאלה יכולים להיות קיצוניים (לדוגמה: דורשים כוח פיזי מעל למקובל).

יכולת זו, ידועה למעשה לכולנו זמן רב. היפנוזה משמשת מזה שנים רבות, הן לצרכי בידור והן לרפואה ולטיפול. היפנוזה עצמית ידועה ומוכרת גם כן. במצבים היפנוטיים, בדיוק כמו במצבים דומים אחרים המשפיעים על המוח (כגון מצבי לחץ קיצוני, חוסר שינה, ועוד), עשוי אדם לחוש בפועל תחושות שהן אמתיות לחלוטין מבחינתו: מראות, קולות, ריחות, תחושות מגע שונות, וגם רגשות שונים המלווים אותם. אנו רואים אדם מהופנט המשוכנע שהוא נמצא כרגע בפגישה עם סבתו עליה השלום, ואיננו מסיקים מכך ש'רוחה' של סבתו קפצה לביקור.

קרל סאגאן, בספרו 'עולם רדוף שדים', דן באריכות בנושא של 'הלוצינציות' (הזיות), בעיקר בהקשר של סיפורי 'חוצנים' וסיפורי 'שדים ורוחות'. [6] מספר סרטים מפורסמים שיצאו לאור בשנים האחרונות, כגון 'מועדון קרב' [7] או 'נפלאות התבונה', [8] מתבססים אף הם (בצבעוניות הוליוודית מסוימת) על תעלוליו אלה של המוח.

ובהקשר זה הבה נחזור לכוס הפלאים שלנו. אין עוררין על כך שבטקסי הסיאנס, לפחות אלה המערבים כוסות, הכוס אכן זזה. כדאי לשים גם לב לפרטים השוליים הבאים: (א) הכוס זזה רק כאשר נוגעים בה; (ב) הכוס זזה באותם פרקי זמן בהם מצפים ממנה לזוז; (ג) הכוס 'מעבירה מסרים' בדיוק בשפתם של המשתתפים; (ד) הכוס 'מעבירה' פעמים רבות מסרים שהמשתתפים מצפים לקבל, או דומים להם.

אם נתעלם מאלמנטים שונים של רמאויות, אזי המסקנה המקובלת על מי שחקרו את הנושא (מנקודת מבט מדעית) היא שתנועת הכוס היא תוצאה של פעילות השרירים באצבעותיהם של המשתתפים, או חלק מהם, גם אם פעילות זו נעשית בתת-מודע. הדבר מזכיר מאוד את סיפור 'מגרש השדים' שלעיל, כמו גם את המשחק הידוע עם מטוטלת המוחזקת בין האצבעות, ואשר כיוון התנדנדותה אמור להעביר מסרים נסתרים (ובעצם מעביר במקרים רבים באופן תת-הכרתי את רצונו של מחזיק המטוטלת).

מסכם זאת יפה אחד המגיבים באחד מאתרי 'הספקן' הרבים שבאינטרנט: [9]

'ישבתם כולכם וחיכיתם לכוס לאיית את שם משפחתה הקודם של סבתה של ארוסתך. אפשרי שהיא התחילה להזיז את הכוס בצורה לא מודעת בכיוון הנכון. ואז אתה או אחד מאורחיך האחרים עזרתם לה באופן בלתי מודע על ידי דחיפת הכוס בכיוון בו היא רצתה. האפקט כולו מגלגל עצמו ככדור שלג, כאשר כל מי שמעורב בו מתוגמל באופן חיובי על פעילותו הבלתי מודעת. ככל שמוחכם מתאמן יותר (באיות של עוד ועוד מילים), הוא משתפר בביצוע פעילות זו.'

תופעה זו, המכונה גם 'האפקט האידיאומוטורי', נחקרה מדעית ומתוארת בפרוטרוט במקורות מתאימים. [10] ייתכן וזה מקום מתאים להזכיר את הסאטירה המופלאה של אפרים קישון, 'לכל הרוחות', אשר דנה באופן הומוריסטי בנושא זה בדיוק. [11]

היסוד המפליא באמת בכל המצבים האמורים הוא ההשפעה הגדולה - הרבה יותר ממה שהורגלנו לחשוב - של מוחנו על דברים הקורים לגופנו בפועל. 'אוטו-סוגסטיה' (בעברית 'השאה עצמית' - השפעה של המוח על תהליכים בגוף) היא תופעה נלמדת, שמייחסים לה כוח רב יותר מהמקובל לחשוב. נושא זה שווה אולי פרק שלם בפני עצמו.

באותו הקשר, נלמדת כיום בפסיכולוגיה התופעה המכונה 'אפקט ברנום' (ולעתים גם 'אפקט פורר'), אשר מסבירה במקרים רבים את נטייתם של אנשים לקבל תיאורים שונים כנכונים עבור עצמם, כאשר תיאורים אלה כלליים מספיק. באפקט זה נעשה גם שימוש רב בסיטואציות שיווקיות. ניסוי ברנום-פורר מוכיח את נטייתנו לקבל הצהרות מפוקפקות ואפילו כוזבות ביחס לעצמנו, כל עוד הן תיראנה לנו מתאימות לציפיותינו. [12]

מונח נוסף השווה אזכור בהקשר האמור הוא המונח 'קריאה קרה'. בכותרת זו נהוג לכנות את מכלול השיטות בהן משתמשים מקצוענים, לרוב בכוונה תחילה ולעתים מתוך הרגל ומבלי משים, כדי לגרום למאן דהוא להתנהג באופן מסוים או לחשוב שה'קורא' ניחן ביכולת מיוחדת כלשהי, המאפשרת לו 'באופן מיסתורי' לדעת דברים אודות האדם שמולו. [13] שיטות אלה עושות שימוש בתכונותיו של המוח (אשר חלקן כבר הוזכרו בפרקים קודמים) להתעלם ממה שלא נראה לו חשוב ולהתרכז במה שכן, כמאמרו של יאן רולנד: [14] 'במהלכה של קריאה מוצלחת, המדיום עשוי לספק את מרבית המילים, אך זהו הלקוח שמספק את מרבית המובן ואת כל המשמעות.' [15]

-- * -- * --

פרק המשתבץ היטב בעלילה שתפרה התרבות האנושית סביב קורותיהן וגילגוליהן של 'נשמות', מכיל את תיאורי השלבים בהם עוזבת הנשמה כביכול את הגוף. למעשה, ברגע שאנו מאמינים ברוחות ובשדים, הרי שפרק כזה הוא מחוייב המציאות, והיה מקום לתמוה תמיהה גדולה אילולא היה נוצר כהשלמה 'לסיפור הגדול'.

כמה פעמים שמעתם סיפורים על אנשים 'שקמו לתחיה' (כלומר, אנשים שהיו מתים מבחינה קלינית, אבל בפועל חזרו שוב לחיים)? לפעמים מלווים סיפורים כאלה בתיאורים מוזרים של יציאה מהגוף, חוויה של תחושות חמות, ראיית מנהרות חשוכות, אור בהיר, אולי אפילו יצירת קשר עם קרובים וחברים שמתו...

חובבי 'רוחות' ומטיפים דתיים מתנפלים כמוצאי שלל רב על סיפורים כאלה. תיאורים אלה משמשים ככלי עזר מעולים להטפה, בהיותם גם מעניינים וגם מזכירים לקהל את הרעיון הדתי של 'נשמה', עליה הם כה רוצים לשמוע. זה עובד היטב, במיוחד כאשר לאף אחד בקהל, וגם לא למטיף, אין ניסיון של ממש בחקר המוח. הסיפורים כמובן עשויים ללבוש איזשהו צביון מקומי, על פי העדפתם המסוימת של האנשים המעורבים. נוצרי 'מת' נפגש אולי עם מריה הקדושה, בעוד שהינדי 'מת' ראה אולי את האל וישנו.

'חוויות סף מוות' (המכונות באנגלית 'Near-Death Experiences' או 'NDE') כבר נדונו בפרק קודם ובהערות לו. כאמור, מצאו החוקרים קשרים בין חוויות NDE לבין פעילויות במוח, ואף הצליחו למפות חוויות שכאלה במוח ולעוררן באופן מלאכותי. נושאים אלה נדונו כבר פעמים אינספור, הן בפורומים מדעיים והן מעל גבי האינטרנט. תחום דומה שנחקר קשור בתיפקוד מוחנו בזמן חוויות דתיות או רוחניות אחרות (כמו למשל סיאנסים מרגשים ומפחידים). [16] מספר נוירו-ביולוגים חקרו תופעות אלה, וקשרו גם אותם לאזורים מסוימים ופעילויות במוח האנושי.

כיום אנו יודעים על סימפטומים רבים שנחשבו בעבר כנפשיים או פסיכולוגיים, או אפילו דתיים, שהם קשורים ישירות לשינויים כימיים או פיזיקליים במוחנו. אלה כוללים רגשות כמו דיכאון, הזיות, פחד ומחלות נפש שונות. [17] לאמתו של דבר, כמה מהמחקרים המרתקים ביותר הם אלה הנוגעים בנושאי ידע ומודעות.

חקר המוח שלנו רחוק מסיום. ישנם עדיין דברים רבים שאיננו יודעים ודברים רבים שאיננו יכולים להסביר. אבל, ככל שמתקדם המדע, אנו מוצאים שרבים מהדברים אשר נחשבו קודם לכן כמיסתוריים או על-טבעיים, מגלים לנו מעט מסודותיהם. והם מזמינים אותנו ללמוד אותם עוד, תוך שימוש בגישה ובכלים המדעיים שלנו. האם אין זה מרגש יותר לחקור את הדברים האמתיים מאשר לנסות ולגלות את סודותיה של המכשפה המרשעת מ'שלגיה'?

-- * -- * --

נבהיר כי אין לראות בדברים שייאמרו מיד סוג של האשמה ברמאות, המכוונת אל כל מי שעוסק בנושאים האמורים. כמו במקרים רבים אחרים, כך גם כאן, קיימים נוכלים לרוב, אשר מנצלים את תמימותם אל אחרים למטרותיהם הם, כספיות, אידיאולוגיות או אחרות. קיימים גם, כאמור, רבים שעוסקים בנושא שלא מתוך כוונה להונות במודע איש.

בתחומי המיסטיקה בכלל והסיאנסים בפרט, האפשרויות וההזדמנויות להונות אחרים מצויות בשפע רב יחסית יותר מאשר בתחומים אחרים. כאן, האדם המרומה ממש 'מבקש' שירמו אותו. הוא מצפה לתוצאה האמורה, וברוב המקרים לא יחשוד בדבר היות שהוא מגיע מוכן מראש 'לקבל' כמעט כל תוצאה. גם הצד 'המרמה' עלול, עם הזמן, תוך שכנוע עצמי כמפורט לעיל, לחוש שהוא עושה מלאכתו נאמנה ואפילו להיאבק על חפותו מתוך תחושת צדק אמתית.

מופעי קוסמים מוכרים לכולנו. אלה שייכים יותר לתחום הבידור, ובמסגרתם אנו חוזים בפעלולים שמוגדרים במפורש כ'אחיזת עיניים', תוך שימוש הן בכישוריו של הקוסם והן בציוד מתאים. במו עינינו אנו רואים חפצים דוממים וחיים מופיעים ונעלמים, ואיננו מפתחים תיאוריות העוסקות ב'נשמותיהם'. אנו רואים אנשים מנוסרים לשניים ואיננו מבינים מכך שקיים עולם בו חיים חצאי אנשים.

אחד הסיפורים המפורסמים יותר הוא סיפורו של הקוסם הידוע הארי הודיני. לאחר מות אמו, פנה הודיני למדיומים ועורכי סיאנסים למיניהם, על מנת לנסות 'ולתקשר' אתה. לאחר שנוכח, על פי מסקנתו וניסיונו האישי, כי מדובר בנוכלות ובאחיזת עיניים, שינה את טעמו ופתח במאבק מתוקשר בתופעת המדיומים ועורכי הסיאנסים. הוא נהג, בין היתר, להפריך את טענותיהם בעזרת ניסיונו שלו במופעי קסמים.

לפני מותו סיכם הודיני עם אשתו שינסה לתקשר איתה 'מהעולם הבא', אם קיים. על מנת לסנן מדיומים שרלטנים, סיכמו השניים מראש על נוסח מסוים של הודעה בת מספר מילים שיעביר לה. על פי ההסכם, מדי חג 'ליל כל הקדושים', במשך עשר שנים רצופות, קיימה אשתו סיאנסים באמצעות מדיומים שונים, כדי ליצור קשר עם בעלה המנוח באמצעות אותו 'קוד', אך כל הנסיונות נכשלו. בכל אותה תקופה המשיכו וטענו עורכי סיאנסים שונים כי יצרו קשר עם רוחו של הארי הודיני, ולמעשה ממשיך 'ספורט' זה עד ימינו אנו.

סיפורי הודיני וההיסטוריה של חייו מתוארים במקומות שונים, כולל מעל גבי האינטרנט, והם מדגימים בין היתר גם את שאיפתם העזה (הטבעית, מן הסתם) של אנשים שונים להמשיך ולעסוק בנושאים מיסטיים, וגם את הגישה המדעית-ספקנית. ערוץ 'נשיונל ג'יאוגרפיק' הריץ סדרה של תכניות מדע פופולרי, המנסות לחקור תופעות שנחשבות כ'על טבעיות'. בין היתר דנה אחת מהתכניות בסידרה ב'רוחות רפאים', תוך חשיפת הסברים טבעיים לחלוטין לרבות מהתופעות שנחקרו.

-- * -- * --

מוטיב 'הקונספירציה' השולט בהיבטים רבים של מחשבתנו, משחק תפקיד חשוב ביותר בחיפושינו אחר רוחות ושדים.

אנשים רבים בזמן סיאנס מצפים לסימנים כלשהם (תזוזה של שלהבת נר, רעשים לא ברורים, וכו'). לכן, אירועים שבזמן אחר (ארוחת ערב חגיגית, למשל) היינו עוברים עליהם לחלוטין לסדר היום, או לכל היותר פוטרים אותם בהסבר פשוט, הופכים לפתע בעיניו של המצפה להם בחלחלה לסוג של 'אות'. אות ממי? מה'רוחות' כמובן.

אנו אוהבים את האדרנלין. אנו מעריצים סרטים מפחידים. אנחנו מעדיפים את הפתרון המיסטי על זה הפשוט. במקרים רבים בהם ישנו פתרון פשוט, אנו נוטים לדחות אותו בגלל שהוא משעמם מדי. אנו מחפשים סיבות על טבעיות, וממציאים כאלה במוחנו כאשר פירוש הדבר יותר אדרנלין. אנו מכורים לאמונה במיתוסים ובאגדות.

לפיכך אנו מאמצים תופעה מיסטית מפורסמת, אחת או יותר - לדוגמה: ערפדים, משולש ברמודה, חייזרים - ובונים תלי תילים של עולמות וירטואליים המתנהגים כביכול לפי חוקים מסודרים היטב, שנאספו בפועל מדברים שקראנו או שמענו מאחרים. המאמין המודרני בערפדים למשל, מכיר עולם וירטואלי שלם, בו יצורים מוצצי דם חיים מאות שנים, נשרפים בהיותם בשמש, וכו' וכו'. המאמין המודרני בחייזרים מכיר עולם וירטואלי שלם, בו יצורים בעלי עיניים מלוכסנות חוטפים אנשים למטרות ניסויים, בידיעה ובהשתקה של חלק מממשלות העולם, אשר מחביאות מהציבור מידע 'מסווג' בנושא.

אהבתנו לקונספירציות וקנוניות, מייצרת ומטפחת כאלה גם מאירועים 'טבעיים למהדרין': רצח קנדי, הנחיתה על הירח, רצח רבין, אירועי ה-11 בספטמבר. די סביר שכך גם נוצרו חלק מהמיתולוגיות העתיקות יותר שלנו.

'רוחות' ו'נשמות' לא התחמקו מתכונתנו האנושית הזו. גם שם בונה המאמין במוחו, על סמך איסוף של פיסות 'מידע' שליקט מאחרים, תמונה וירטואלית שלמה עם חוקים משלה. תמונה זו כוללת עולמות שונים של חיים לאחר המוות, שכר ועונש בעולמות אלה, 'כף הקלע' וגיהינום, רוחות טובות ורוחות רעות, מנהרות ואורות, נשמות המחוברות לגוף בסרטים בלתי נראים, תפילות וקטעי טקסט בעולם הזה שמיטיבים עם הנשמות בעולם הבא, מילים ומעשים שאסור לעסוק בהם בזמן סיאנס, רבנים עוטי זקן וממתיקי סוד שחזותם מעידה עליהם כי הם יודעים היטב 'מה קורה באמת' בעולמות אלה, ומי עוסק בהם.

מספר מאפיינים מעניינים קיימים לתופעת העולם הדמיוני 'הקונספירטיבי', בין שהוא עוסק ברוחות ובנשמות ובין שבחייזרים ובצלחות מעופפות: חוקיו ושוכניו משתנים במעט על פי אמונתו ורקעו התרבותי הקודמים של המתמכר לו. החוקים לפיו פועל עולם זה ישלימו האחד את האחר, כמו פיסות של 'פאזל' שמתחבר במוחנו. הם יהיו קשורים באופן זה או אחר לפחדים בסיסיים שלנו. בכל מקרה, הם יהיו תמיד 'על סף' הבהירות. מטבעה של קונספירציה קוסמית כזו, שעליה להיות בלתי שלמה ובעלת פיסות מידע חסרות, כדי להמשיך ולגרות את הדמיון. גם 'ההוכחות' המשולבות בה יהיו בדרך כלל, כמו דברי האורקל הידוע מדלפי, נתונות לפרשנות לכאן ולכאן. הדוגלים בקונספירציה יחפשו (וימצאו) תמיד אנשים בעלי רקע 'מדעי' כזה או אחר, אשר שמם נכרך באמונה בנושא. הנושא המדובר יהיה מוטיב מרכזי בסרטים ובספרים רבי מכר, שכן נטייתו של האדם למסתורין עשויה לפרנס בכבוד לא מעט אנשים אחרים. סרטים וספרים אלה ידגישו בעריכתם בדיוק את הנקודות שהועלו בפיסקה זו, ובכך - באופן אירוני - רק יחזקו עוד את האמונה בנושא בליבו של המאמין.

-- * -- * --

אילו סיאנסים היו 'עובדים' באופן גלוי וברור, אזי היו מגלים כך בדרך קבע נעדרים, פושעים, מרבצי נפט וחפצים אבודים. למעשה, אנו דווקא כן נחשפים לעתים רחוקות לשמועות על ניסיונות של משטרות וכוחות ביטחון למיניהם ברחבי העולם להיעזר בבעלי 'כוחות נסתרים' ו'מדיומים' למיניהם בניסיונות איתור שכאלה. אלא שכמות ההצלחות במקרים אלה עומדת פחות או יותר בהתפלגות הסטטיסטית הידועה של הצלחות.

גם במקרה חטיפתו של החייל הישרלאי גלעד שליט בידי החמאס, פורסם בכלי תקשורת שונים על כך שכוחות הביטחון בישראל העסיקו אישה 'בעלת כוחות' כלשהם, כדי לנסות ולאתר את החטוף. [18] מיקומו של גלעד שליט בשבי לא נמצא לצערנו עד יום חזרתו באוקטובר 2011.

על כל האמור לעיל נזכיר מספר נקודות מעניינות נוספות לחשיבה:

  • בפרק 12 בספרו 'עולם רדוף שדים', מספר קרל סאגאן [19] על 'מדיום' אמריקאית שטענה על יצירת קשר עם רוחו של אדם בן 35,000 שנה. באיזה שלב באבולוציה של בעלי החיים הופיעה 'הנשמה'? האם, על פי עורכי הסיאנסים, יש 'נשמה' לקוף? ללטאה? לחיידק? האם הייתה 'נשמה' להומו-ארקטוס?

  • חיים בכוכבים רחוקים אחרים אינם נפסלים על ידי המדע, ובוודאי שלא על ידי סוגדי קונספירציות החייזרים למיניהם. האם קיימות 'רוחות' של חייזרים שמתו? האם 'העלאת רוחות' מוגבלת לפלנטה הקטנה שלנו, או שהיא 'גלובלית' יותר על פני היקום כולו? האם 'רוחות' יכולות לנוע מהר יותר ממהירות האור?

  • איך מסתדרת האמונה ב'גלגול נשמות' עם האמונה בגן עדן, גיהינום ו'כף הקלע'? [20] איך מסתדרת האמונה בשכר ועונש 'בעולם הבא' עם האמונה בשכר ועונש 'בגלגול הבא'?

  • בהנחה ש'רוחות אנושיות' הן היחידות שקיימות, או לפחות שהן 'נעלות' יותר על האחרות, מהיכן הגיעו כולן עם התפתחותה וגדילתה של האנושות? ולאן נעלמות בבת אחת כמויות ענק של 'רוחות' לאחר אסונות ענק, כמו שואת יהודי אירופה, הרעב באפריקה או הצונאמי באסיה?

  • בכפוף לאמונה היהודית-אורתודוקסית הרווחת בדבר עליונותה של 'הנשמה היהודית': [21] באיזה שלב של תהליך הגיור 'עולה' הנשמה בדרגתה? האם הדבר מתבצע בבת-אחת או בקפיצה? האם חוקי מתן הדרגות לנשמות מבחינים בין סוגים שונים של גיור? בין פלגים שונים?

  • באיזה שלב בדיוק רוכש העובר הגדל בבטן אמו את 'נשמתו'? [22] האם ברגע בו חודר תא הזרע לביצית? ברגע מיזוג המטען הגנטי? בשלב בו המוח גדול ממספר מסוים של תאים? ברגע הלידה? האם זה קורה בהדרגה או בבת אחת?

  • מדוע מתוארות דמויותיהן של 'רוחות' שהופיעו בחזיונותיהם של אנשים, כהעתק מדויק של מראהו של האדם המקורי בזמן מותו? מה ל'נפש' ולחצ'קון שהיה על פניו של האדם הגשמי בימיו האחרונים? הייתכן שהרוחות נראות כך פשוט כיוון ש... כך אנו זוכרים את האדם האמור?

  • איך תיקשרו איתנו 'הרוחות' לפני המצאת הכוס? הכתב? הדיבור?

-- * -- * --

'למה שלא תנסו סיאנס בעצמכם?' ישאלו אתכם לפעמים. זמנו של האדם קצוב, ולכן הוא אינו יכול להקדיש את חייו לכל ניסיון שאנשים מזמנים על דרכו. אין סוף לניסיונות, לדברים שאנשים המאמינים במשהו מנסים לקדם: תרופות, שיאצו, 'לעשות שבת', להביא עוד ילד לעולם, לטוס לתאילנד. לכן, מלבד עניין הזמן, יש עניין לשיקול דעת: לכל אחד מאיתנו ניתן מוח משל עצמו, ולכן עליו לבור דרך תוך שיקול דעת. לעשות דברים שהגיונו ורצונו החופשי מורים לו, לא מה שדוחקים בו 'לנסות'.

על כך יש להוסיף כי הדרך הנכונה להגיע להבנה של נושאים אינה בהכרח 'עימות פומבי', שבו פעמים רבות ההשפעה המכרעת היא דווקא לכישוריהם של הדוברים וריגושו של הקהל, ולאו דווקא לתוכן העובדתי של הדברים. הפיזיקאי רוברט ווד נודע באימרתו 'ההבדל בין פיזיקה ומטפיזיקה הוא שלמטפיזיקאי אין מעבדה.' [23]

מי שיבדוק את דברי ימי הסיאנסים בעולם יגלה בנקל כי הכול הוכח והכול הופרך, תלוי מי משתתף ומה עושים. חלק גדול של העיסוק במיסטיקה בכלל ובסיאנסים בפרט כרוך בשרלטנות וברמאות. [24] מקורם של סיפורים שמתפרסמים על מקרים רבים אחרים הוא בנטייתם של אנשים לסלף ולהגזים בסיפור. קיימים גם סיפורים רבים ואמתיים של סיאנסים 'שעבדו' בצורה כלשהי, ושמקורם בכל אותם תהליכים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים ידועים שתוארו לעיל. גם חוויות 'חוץ גופניות' במעבדה הן כיום עניין ידוע ומוכר. [25]

מי שדוגל בשיטה המדעית, אינו פוסל מראש דבר. ייתכן בהחלט (ואפילו מתבקש) שקיימים דברים רבים אשר טרם נחקרו, אינם ידועים לנו, ואולי גם לעולם לא יהיו. עם זאת, נניח שכוס הקפה שעל שולחנכם תרים את עצמה לפתע באוויר ותתחיל לשיר 'הבה נגילה'. האם עליכם להתחיל להתפלל מעתה על בסיס יומי? האם עליכם לדבוק עקב כך באוכל כשר? אולי דרך טובה יותר לתקוף את הנושא תהיה לחקור את התופעה ו/או את המוח האנושי?

לפרק הבא


[1] פרק זה מבוסס ברובו בהיתר אדיב על מאמר שהופיע באתר האיטרנט הישראלי 'חופש': www.hofesh.org.il

[2] על נושא ההפחדות הקשורות בהעלאה באוב, ובאופן כללי על הפחדות, איומים ומיסטיקה הקשורים ב'החזרה בתשובה', ניתן למצוא חומר נוסף בספר 'ציידי הנפשות - תשובה ל"תשובה"', מאת צופיה ודן מלר, בהוצאת זמורה-ביתן, פרק שלישי: הפחדות, איומים ומיסטיקה במערכת התיחרוד.

[3] בכתבה שהופיעה בעיתון 'ידיעות אחרונות' (31.1.1986, 'נשמות בכף הקלע') מתאר דוד שחם בפירוט שיטות של מטיפים שעושים שימוש באמונה ברוחות על מנת להפחיד ולשכנע מאמינים תמימים.

[4] ניתן לקרוא עוד בנושאים אלה בספר 'מאגיה ומיסטיקה ביהדות, קבלה - כישוף - יכולות על-טבעיות' מאת רוני שיר, בהוצאת כתר. רוני שיר הוא עיתונאי ותסריטאי, שעסק בחקר המיסטיקה ומתאר את האמונות והפולחנים המיסטיים השונים שביהדות.

[5] הסרט 'The Exorcist' יצא בשנת 1973, בבימויו של וויליאם פרידקין. הספר, מאת וויליאם פיטר בלאטי, יצא לאור שנתיים קודם לכן ב-1971.

[6] ספר זה כבר הוזכר בהערה קודמת: 'עולם רדוף שדים - המדע כנר בעלטה', קרל סאגאן (תרגום עברי: הד ארצי הוצאה לאור, ספרית מעריב, 1997). הפרקים הרלוונטיים בספר לנושא זה הם: פרק 6: הלוצינציות, פרק 7: העולם רדוף-השדים, פרק 12: האמנות הנעלה של זיהוי שטויות.

[7] הסרט 'מועדון קרב' ('Fight Club') משנת 1999, בבימוי דייויד פינצ'ר, מתבסס על ספרו של צ'אק פלניוק מ-1996 ומספר על מקרה דמיוני וחריג של פיצול אישיות, בו אדם יוצר קשר של חברות עם האישיות השנייה (והשונה) שלו, בהיותו בטוח כי מדובר במישהו אחר.

[8] הסרט 'נפלאות התבונה' ('A Beautiful Mind') משנת 2001, בבימוי רון הווארד, מספר (בשינויים מסוימים) את סיפור חייו של המתמטיקאי ג'ון נאש - חתן פרס נובל לכלכלה - שסבל מסכיזופרניה. הסרט מדגיש את הקונפליקט בין תחושות אמתיות לדברים שאינם קיימים לבין הידע שאינם קיימים במציאות.

[9] ראו המאמר 'A Mentalist's Experiment' בכתובת (נכון לזמן כתיבת שורות אלה) http://www.oocities.org/area51/rampart/5558/mr_majik.html.

[10] ראו למשל מילון הספקן, 'לוח סיאנסים', http://skepdic.com/ouija.html, וגם: 'האפקט האידיאומוטורי', http://skepdic.com/ideomotor.html.

[11] ספר הסאטירות השני, אפרים קישון, ספרית מעריב, הפרק 'לכל הרוחות'.

[12] האפקט נקרא על שם הבדרן פיניאס טיילור ברנום (Phineas Taylor Barnum) והפסיכולוג ברטרם פורר (Bertram Forer). חומר רב אודות אפקט ברנום/פורר זמין גם באינטרנט. בין היתר ניתן למצוא את הטקסטים המעורפלים המקוריים בהם השתמש פורר בניסוייו לתיאור אנשים, באופן שכל אדם חש כאילו הטקסט מתאר ספציפית אותו.

[13] מאמר טוב בנושא קריאה קרה ניתן למצוא באתר האינטרנט 'מילון הספקן' בכתובת http://skepdic.com/coldread.html. תרגום של אותו מאמר לעברית ניתן למצוא באתר האינטרנט 'חופש' בכתובת http://hofesh.org.il/articles/science/cold-reading.html.

[14] יאן רולנד (Ian Rowland) הוא סופר ובדרן אנגלי, מחבר 'ספר כל העובדות על קריאה קרה' ('Full Facts Book Of Cold Reading').

[15] טכניקות של קריאה קרה מצויות בשימוש באופן מקצועי גם בידי קוסמים ידועים. בישראל נודעו המופעים, תכניות הטלוויזיה והסדנאות של אמן החושים נמרוד הראל, שהדגים ואף הסביר לא מעט מטכניקות אלה.

[16] ראו המאמר 'האם אלוהים נמצא במוחנו?' ('Is God in Your Brain?') מאת ד"ר מאסימו פילוצ'י (Dr. Massimo Pigliucci) בכתובת http://www.booktalk.org/02-08-god_brain.php (תרגום לעברית באתר האינטרנט 'חופש' בכתובת http://hofesh.org.il/articles/science/god_brain.html).

[17] סיכום טוב מאוד בנושא זה ניתן למצוא גם בספרו של ד"ר סטיבן ג'ואן (Dr. Stephen Juan) שנקרא במקור 'המוח המוזר' ('The Odd Brain') ותורגם לעברית תחת השם 'הכובען המטורף ואייזק ניוטון - התופעות המוזרות של המוח', בהוצאת אריה ניר.

[18] הטלגרף הבריטי, 'משימתה של המיסטיקנית: מצאי את החייל הישראלי החטוף', http://www.telegraph.co.uk/news/worldnews/1531082/Mystics-mission-find-kidnapped-Israeli-soldier.html.

[19] ספר זה ופרטיו כבר הוזכרו במספר הערות קודמות, כולל בפרק זה.

[20] חלק מהאמונות היהודיות על 'הגיהינום' כוללות תיאור של מקום שהוא גרוע אף מהגיהינום עצמו - 'כף הקלע' - מעין 'צינוק' בבית הכלא של 'הגיהינום'.

[21] ראו למשל דברי הראי"ה קוק (הרב אברהם יצחק הכהן קוק) באשר להבדל שבין הנשמה הישראלית לנשמות הגויים, בספרו 'אורות', עמוד קנ"ו.

[22] פרסומים של ארגונים רבים הפועלים נגד הפלות ברחבי העולם (ובכלל זה אגודת 'אפרת' בישראל) מתארים עוברים באופן כללי כבעלי תחושות ורגשות, על מנת ליצור הזדהות של הציבור עם העובר כיצור בעל מודעות כתינוק.

[23] רוברט וויליאמס ווד (Robert Williams Wood, 1868-1955) היה פיזיקאי אמריקאי. האימרה המצוטטת מיוחסת לדברים שנשא בכנס בשנת 1920.

[24] ראו למשל את הסרטון של ג'יימס רנדי (James Randi - קוסם וספקן שהתפרסם כחושף תרמיות פסבדו-מדעיות) בכתובת http://www.ted.com/talks/lang/heb/james_randi.html.

[25] ראו למשל את הסרטון של מייקל שרמר (Michael Shermer - מדען ומייסד המגזין 'הספקן') בכתובת http://www.youtube.com/watch?v=nCVzz96zKA0.


פברואר 2013



חברים ב- עוצב על ידי