חג ללא חירות

המאמר הבא פורסם בעיתונות ע"י עו"ד אירית רוזנבלום מארגון "משפחה חדשה" ומצוטט כאן ברשותה.

מאות אלפי משפחות ישראליות יתכנסו בחג הפסח כדי לחגוג את היציאה מעבדות לחירות, את המעבר משעבוד לגאולה. בחג הזה, לפני החבאת האפיקומן והישיבה סביב השולחן החגיגי, כדאי להקדיש דקה של מחשבה לטובת כל אותן משפחות בישראל שחירותן נגזלה.

בחג הפסח הזה הייתי רוצה לשבת יחד עם אירנה ומשה, שלא מצליחים לשכנע את המדינה ביהדותם; עם דורון ואבי שלאחרונה אימצו ילד, אך אינם מוכרים על-ידי המדינה כמשפחה רק בגלל היותם זוג גברים; וגם עם ג'יימס ומרי, שבעיני המדינה הם עובדים זרים ובעיני עצמם הם ישראלים שנולדו והתאהבו כאן.

בפסח הזה הייתי רוצה לפנות לנגר מיוחד, שיצליח לבנות שולחן שיכיל את כל אלפי הזוגות הצעירים, שמאסו בשיטה הישנה ומתחתנים בנישואים אזרחיים, רפורמיים או כלל לא נישאים, כמחאה על המונופול של הרבנות בישראל.

אם בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, השנה אנו חייבים לראות את עצמנו כאירנה ומשה, כדורון ואבי, כג'יימס וכמרי. לא רק עבורם, אלא גם ובעיקר עבור עצמנו. זה הזמן לעצור ולתהות על דמותנו המוסרית כפי שהיא משתקפת במראה, ולהוסיף לארבע הקושיות גם את השאלה הפשוטה: "מדוע אין חירות בישראל לבחור כיצד לחיות בשניים?"

ישראל של 2007 ממשיכה לדשדש בביצה הטובענית שבין חברה מערבית נאורה לבין מדינת הלכה חשוכה. יציאת מצריים האמיתית של החברה הישראלית עדיין לפניה. אנו עדיין משועבדים לממסד הרבני, שנוגש בנו מיום לידתנו ועד יום מותנו. הוא זה שמכתיב לנו מי זכאי להביא ילדים ומי לא, מי זכאי או אינו זכאי לקצבאות, ועל מי נגזר להיקבר מחוץ לגדר. הוא זה שכופה עלינו מנהגים מיושנים ומשפילים כ"אישה מורדת", "חליצה", "מנועי חיתון", "מסורבת גט", דרישה לאישור נישואין מיוחד עבור אישה בהריון המעוניינת להינשא לבן-זוגה והשכנת "שלום בית" בכפייה.

הימנעותה של כנסת ישראל מלחוקק את חוק יסוד המשפחה מותירה לרבנים את החירות להכריע בענייני הזוגיות והמשפחה. רק חוק יסוד שיגדיר באופן ברור ומתקדם מהו תא משפחתי בישראל, כמקובל במדינות אחרות בעולם המערבי, ישים קץ למצב שבו כולנו שבויים במדינת הלכה, הממומנת מכספי האסירים עצמם.

מוסד המשפחה הוא אחת היצירות היפות ביותר של האנושות. לא כבלים או סורגים המצמצמים את חופש הבחירה של בני ובנות הזוג, אלא מסגרת שמטרתה לתמוך בצמיחתם האישית ולאפשר להם להביא לעולם יצירות משותפות. אל לנו להיכנע לרוח המבזה שכופה עלינו הרבנות, בחסות מוסדותיה הרשמיים של המדינה. בפסח הזה נפתח את השולחן, את הראש ואת הלב לכל אותם ישראלים, שזכותם הבסיסית לאהבה נשללת מהם.