אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

יין ישמח לבב אנוש

פרק ב' - גם כחול-לבן וגם נטול הגבלות ופיקוחים

מאת: ניצן

ראה:
פרק א' - על יינות ועל כשרות

יצאנו לטיול של בוקר חול-המועד באחד מאיזורי היין המובהקים הישראליים, במרכז הארץ בדרך לירושלים - איזור שפלת יהודה ועמק האלה. לדרך קדמה משימת חיפוש וגלישה באינטרנט הישראלי: אתרי אינטרנט לא מעטים מלאים בתיאורים של יקבים, דרכי טיול מומלצות, פרטי קשר לבירור, תמונות ומה לא.

התחלנו את הסיור הקצר בביקור במשק יין הנס שטרנבך הנמצא בגבעת ישעיהו (על כביש מספר 38 המוביל מבית שמש דרומה לכיוון קרית גת). שילוט ברור הוביל אותנו אל הבית והיקב שמאחריו. את פנינו קיבל גדי שטרנבך - אדם מקסים בעל נסיון רב בתיירות פנים וביין.

לאחר מספר הסברים על המקום, ההיסטוריה והגיאוגרפיה שלנו, פנינו לעניין עצמו, כלומר ליקב. היקב הוא מה שמכונה "יקב בוטיק" קטן, המייצר יינות מענבי קברנה סוביניון מהאיזור. גדי נתן לנו לטעום שני יינות - יין מסדרת "נחל חכליל" שהיה טעים בעינינו, ויין מסדרת "ג'נבא" שהיה לנו טעים ביותר, והותיר בפינו טעם לוואי של תבלין טוב ובלתי מזוהה. גדי גם מנהל במקום מסעדה שהיתה סגורה באותו יום, אבל כיבד אותנו גם בטעימות בשר... גדי מפרסם את המסעדה כ- "לא כשר, אבל אין חזיר ושרצים". קנינו בקבוק "נחל חכליל" ב-60 ש"ח. רצינו מאד לקנות "ג'נבא" (שעולה רק מעט יותר), אבל בקבוקים ממעדן זה יהיו מוכנים לקניה, לדבריו, רק בעוד כשנה.


גדי שטרנבך ביקב שלו

ביציאה מגבעת ישעיהו עברנו דרך המסעדה שבקלע דוד. התכוונו דווקא להנות מארוחת בוקר עם "לחם הבית" שהתפריט כה התפאר בו, אבל מסתבר שהמסעדה, למרות שאינה מתיימרת להיות כשרה, הוציאה את הלחם מהתפריט במהלך הפסח. הסתפקנו בקפה.

מספר ק"מ בודדים מערבית לשם, בנתיב הל"ה שעל כביש 375, מצאנו (שוב, שילוט טוב - משום מה באנגלית בלבד) את יקב אלה (על שם עמק האלה). טעמנו שרדונה טוב מאד וקברנה סוביניון טוב מאד (מעל 100 ש"ח לבקבוק), ואז למדנו שהמקום מכפיף את עצמו לכללי הכשרות היהודיים, וכל איזור הייצור ביקב עצמו סגור ומסוגר למבקרים ונגיש לזכרים יהודיים אורתודוקסים שומרי-שבת בלבד. הבחורה הנחמדה שהגישה לנו את הטעימות הסבירה כי הדבר נעשה גם מתוך פנייה לציבור הקונים הדתי וגם משיקולים כלכליים של היקב.

הואיל ואיננו ציבור קונים דתי, הפעלנו שיקולים כלכליים משלנו, פנינו שוב מזרחה, ושמנו את פעמינו ליקב עגור הנמצא במושב עגור, על אם הדרך בכביש 353. את פנינו קיבל שוקי ישוב, אדם שובה לב (מה יש לייננים האלה שכולם ככה?). שוקי, שהקרין ציונות ופטריוטיות מקומית, תיאר כיצד במו ידיו הפך איזור נטוש ליקב זוכה מדליות, ודיבר על התכונות הסותרות הנדרשות מהיינן - להט מחד וסבלנות רבה מאידך. לאחר טעימה מיין הקברנה-סוביניון 2002 שלו (מעולה!) קנינו שני בקבוקים (82 ש"ח לבקבוק) ופתחנו בשיחה, איך לא, על נושאי ייצור היין. "יינן חש צורך עז לגעת בדברים במהלך הייצור... הרי זה כל העניין," העמיד שוקי את הלהט הפשוט והכובש שלו אל מול כל הפולחנים והלחשים הכשרים למהדרין.

נציין שתקופה לאחר כתיבת הסיכום שלעיל, קיבל עליו יקב עגור השגחת כשרות והפך גם הוא ליקב כשר.

שמש של צהריים ובטן ריקה, ואולי גם היותנו באיזור זה בתקופה זו של השנה, הובילו אותנו למסעדה הלבנונית באבו-גוש הלא-רחוקה. איכשהו נראה לנו שיהיה חלק שני לסיור זה בקרוב.

ראה:
פרק ג' - חלוצים בין ההרים
פרק ד' - מהכרמל לעמקים
פרק ה' - שם הרי גולן


מאי 2005



חברים ב- עוצב על ידי