אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויקרא את שמם אדם - פרשות השבוע בפעמת הזמן
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

קדיש

מאת דן מלר

יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה וימליך מלכותה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב...

נכון שאת/ה יודע/ת מה זה "קדיש"?
נכון שאת/ה יודע/ת שזו תפילה שנושאים למות אדם?
נכון שאת/ה מאמין/ה שבתפילה זו מתייחסים בצורה כלשהי לאדם שמת?
לפחות למות אדם כלשהו?
נכון שאת/ה מאמין/ה שיש בתפילה זו משום הבעת צער כלשהו על מות המת?
ואולי גם לצערם של קרוביו האבלים של המת?

אז יש לנו הפתעה בשבילכם!!

לא מת ולא בטיח! לא התייחסות למוות, לא למת ולא לאדם כלשהו! לא הבעת צער, או אבל, לא התייחסות למשפחה האבלה! אין בתפילת "קדיש" התייחסות כלשהי ליצור אנושי כלשהו!!!

כל שיש ב"קדיש" הוא שיר תהילה לאלוהים. כן! רק לאלוהים, ולשום דבר אחר!

וזהו נוסח התפילה, עם תרגום לעברית לצידו:

יתגדל ויתקדש שמה רבא
בעלמא דע ברא כרעותה
וימליך מלכותה
בחייכון וביומיכון
ובחיי דכל בית ישראל
בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
יתגדל ויתקדש שמו הגדול
בעולם אשר ברא כרצונו
וימליך מלכותו
בחייכם ובימיכם
ובחיי כל בית ישראל
במהרה ובזמן קרוב ואמרו אמן.
יהא שמה רבא מברך
לעלם ולעלמי עלמיא.
יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם
ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל
שמה דקדשא בריך הוא.
לעלא מן כל ברכתא ושירתא
תשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא
ואמרו אמן.
יהי שמו הגדול מבורך
לעולם ולעולמי עולמים.
יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם
ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל
שמו של הקדוש ברוך הוא.
למעלה מכל הברכות והשירות
התשבחות והנחמות, האמורות בעולם,
ואמרו אמן.

תשאלו, ובצדק, מדוע מקפידים הרבנים והחזנים והקברנים להשתמש בתפילה זו בלשונה הארמית, כאשר מרבית תפילות ישראל נאמרות בעברית? כלום זה רק מנהג, שנשתמר מתקופה קדומה, בה שפת העם היתה ארמית? אם כך - מדוע דווקא תפילה זו ולא תפילות אחרות?

על מנת שלא תדעו את האמת! רגעי מוות הם רגעים חשובים, יקרים וכואבים לאדם האבל, רגעים של חשבון נפש, רגעים בהם יכולים מטיפים, אפילו זרים לו ולחייו, לנצל את חולשתו ולעשות בו מניפולציה, לשנות את אמונתו, את מנהגיו, ואת מה-לא-עוד. אם ידעו כולם, ש"קדיש" היא בסך הכל שירת הלל לאלוהים, שירה שלא בדיוק אותה התכוון ורצה המתאבל, בייחוד המתאבל היהודי-החילוני, לשיר ולומר אל מול קבר פעור, בו הניחו זה עתה (הניחו? הטילו!) את גופת יקירו/ה, אולי יתבאס עד כדי הפניית עורף למינהג, לקברנים, ושמא, חס וחלילה, לרבנים ולדת כולה!

אז מוטב שתשארו בורים, הם חושבים, ולא במעט גם צודקים. עדיף שלא תדעו את הנאמר מול קברו הפעור כפצע פתוח של יקירכם-יקירתכם! התמידו בבורותכם, המשיכו בעוורונכם! בכל טכס קבורה תוסיפו להלל ולשבח ולקלס ולרומם ולהדר את שמו של זה, שסביר להניח שאינכם מאמינים כלל במציאותו.

אבל, אם את/ה עמנו גם בקטע זה, ותאמרו ותשאלו: טוב, הבנו את הרעיון, ואנו יודעים מה לא לומר אל פתחו של קבר. אבל מה כן לומר, מלבד דברים אישיים, לזכרו/ה של מת מסויים זה?

יש תחליף טוב גם ל"קדיש" הדתי, והוא שירו של יהודה עמיחי -

"כך אתגדל וכך אתקדש"


בין דברים נופלים ובין דברים קמים בחפזון
היש מקום לשוהה, לנשאר?
בין דברים מתים ובין דברים חיים
היש מקום לחי בשלוה בביתו,
ליושב במקומו, לרואה, לנראה?

אני שופט, דן יחיד יושב על כס,
ואין מאשים ואין נאשם
רק עדים, עדים, עדויות, עדויות.

בילדותי ידעתי מהי מחלה באדם,
הבנתי חיות חולות,
בבגרותי למדתי שגם עצים
יכולים להיות חולים ולסבול בדומיה.
אני עוד אחיה להבין אבן חולה,
סלע סובל, צור בצרה.
כך היקום יתעגל בי. דומם
דומם מדבר והחי ידם. זה מקומי
וכך אתגדל וכך אתקדש.

נוסח נוסף של "קדיש חילוני" שלחה אלינו מעיין:

קדיש חילוני / שלום סמיד, חבר קיבוץ נגבה


יתגדל שם האדם, יתעלה פועל חייו,
ויתברך בזיכרוננו על צרור מעלליו בימי חלדו
ועל המעש שלא הספיק להשלימו
על החלומות שנטוו ונמוגו
ועלי סגולות יקר ואף חולשות-אנוש שנגוזו,
מבעד הדוק הערפילי של הזמן.

יזהיר זכר האדם והד חייו
כזוהר הרקיע בליבנו - ושמו לפני שמש ינון,
כי מותר האדם הוא הזיכרון
מעבר למחיצות הזמן.
לא בחושך שמו יכוסה.
צו המשך החיים יצמיח פורקן לכאבנו המשוקע.
הזמן במהלכו ירחם.
וננצור את כל פרחי חייו לימים רבים.


יולי 1998



חברים ב- עוצב על ידי