אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

זהותו היהודית של החילוני:
חשיפת ההנחה הנסתרת

עודד לבנה


להיות חייל משוחרר

שלשום נפגשנו, אני וישעיהו, עם רפאל, טיפוס מרתק וקצר רוח. רפאל שרת בצבא תקופה ארוכה, והשתחרר לפני חמש עשרה שנים בדרגת רב סרן, אבל הוא עדיין חי את הצבא. בעצם אפשר להגיד שרפאל עדיין לא השתחרר. הוא לבוש בגדים אזרחיים אבל עולם המחשבות והמונחים שלו סובב סביב הצבא. והוא גאה בכך. בעצם כאשר אני חושב על זה, רפאל הוא הלא-חייל היחיד שאני מכיר אשר מעמלן את הצווארון של החולצה.

תגיד - שאל אותי רפאל - מה זה בשבילך להיות חייל משוחרר?

עניתי לו שלהיות חייל משוחרר זו עובדה ביוגרפית: הייתי חייל, עכשיו אני משוחרר. זה כמו שאני בעל סוג דם O - זו פשוט עובדה ביוגרפית.

כאשר הוא עיקם את הפנים חשבתי שוב ואמרתי: "טוב, תראה רפאל, יש כמה היבטים להיות חייל משוחרר. ההיבט הראשון הוא ההיבט הביוגרפי..."

הבעת חוסר הסבלנות שעלתה על פניו הניאה אותי מלחזור על ההיבט הזה. חבל, דווקא רציתי להרוויח זמן לחשוב תוך כדי חזרה על אותו הדבר בפעם השניה. המשכתי:

"היבט שני הוא ההיבט החוקי. מצד אחד כחייל משוחרר אני זכאי לכל מיני הקלות..."

"מה עם חובות?" שיסע אותי רפאל.

"זה הצד השני של ההיבט החוקי: יש לי חובות - אני עושה מילואים, אבל לא כל חייל משוחרר עושה מילואים..."

"אני לא מתכוון לחובות כאלה," ענה רפאל בקוצר רוח (כאילו שלא ידעתי, אבל אני עדיין מנסה לבנות אסטרטגיה לתשובה שתניח את דעתו).

"וקיים גם ההיבט התודעתי. היבט חמקמק אבל חשוב."

"מה זאת אומרת ההיבט התודעתי?" (האם אני שומע נימה של בוז בקולו?)

"זאת אומרת שאני מודע לכך שאני חייל משוחרר."

"אתה פשוט לא מבין אותי," שיסע אותי רפאל. "כאשר אני יוצא לבלות, אני יוצא עם חברים מהצבא. בכל יום אני נפגש או מדבר בטלפון עם אנשים שהיו איתי בצבא. תעודת חניך מצטיין מהטירונות תלויה אצלי בסלון, ממוסגרת במסגרת מוזהבת. פעמיים בשבוע אני מתקשר ליחידה לברר מה חדש. בכל רגע, אם הם צריכים עצה או עזרה, הם יודעים שאפשר לפנות אלי. אני דואג שהנעליים הצבאיות שלי יהיו תמיד מצוחצחות. אני הולך רק בחולצות עם צווארון, כדי שאפשר יהיה לעמלן אותו, והולך תמיד עם תחבושת אישית בכיס. את זה למדתי בצבא, וזה נשאר איתי כל החיים. תחשוב, זה גם מנהג חשוב: מה יקרה אם מישהו ייפצע חס ושלום? בכל פעם שמעדכנים את התוכניות לשעת חירום של היחידה אני דואג להתעדכן באותו רגע...

...זה מה שאני מתכוון במונח 'להיות חייל משוחרר'. עכשיו תגיד לי - במה אתה חייל משוחרר?"

"אני לא חושב שלהיות חייל משוחרר זה עניין של מעשים. זה עניין של זהות, של ביוגרפיה ושל מצב חוקי. בדיוק כמו המצב הרפואי של סוג הדם." את זה רפאל כבר שמע, והוא לא אוהב לשמוע דברים פעמיים.

"בוודאי שזה עניין של מעשים! הרי פרטתי לפניך את כל מה שאני עושה כחייל משוחרר. מה, זה לא מספיק לך?"

באותו רגע הבנתי שאני צריך לדבר עם רפאל על החשיבות.

"תגיד, רפאל, חשובה לך העובדה שאתה חייל משוחרר?"

"מה זה חשובה - זה הציר המרכזי שסביבו סובבים החיים שלי."

"לי פחות."

"מה פחות?"

"לי העובדה שאני חייל משוחרר פחות חשובה מאשר לך. זה בוודאי לא הציר המרכזי שסביבו אני חי. יש לי המשפחה שלי, העבודה שלי, התחביבים שלי - כולם חשובים לי יותר מאשר היותי חייל משוחרר."

"אבל איך אתה יכול להתכחש לזה שאתה חייל משוחרר?"

"אני לא מתכחש לזה, אני פשוט נותן לכך משקל נמוך יותר מאשר אתה נותן לזה. יש לי דברים אחרים אשר מקבלים את החשיבות הגבוהה."

"בסדר, עבודה ותחביבים ומשפחה יש גם לי, אבל לי יש גם העובדה שאני חייל משוחרר שממלאת את כל ישותי."

"ואצלי היא לא תופסת מקום כל כך חשוב. אני מסתדר יופי בלי לחשוב על עצמי כל הזמן כעל חייל משוחרר."

"אז בתור מה אתה חושב על עצמך?"

"אני אדם."

"יופי, כולנו אנשים."

"נכון, והייחוד של חייל משוחרר הוא מבחינתי פחות מרכזי לחיים שלי מאשר הייחוד שלי בתחביבים או בעבודה או במשפחה."

"אני פשוט לא מבין אותך, אתה הרי חייל משוחרר, אז איך אתה יכול לא להתנהג כחייל משוחרר?"

"אני אסביר לך: אני חייל משוחרר, אבל זה לא הציר המרכזי של חיי. למעשה יש לזה חשיבות די נמוכה בעולם התודעתי שלי."

בכל משחק הפינג-פונג של חילופי הדברים האלה ישב ישעיהו בשקט וחיוך קטן נסוך על פניו. השקט שלו לא הטעה אותי, וגם לא את רפאל. ידענו שבשלב כלשהו יפתח ישעיהו את פיו ויראה לנו את כל הדיון מנקודת מבט אשר לא ראינו קודם. הרגע הזה הגיע עכשיו, ובאופן לא מוסבר, גם אני וגם רפאל השתתקנו ופנינו אל ישעיהו בדיוק באותו הזמן שהוא החל לדבר. כנראה ששלושתנו הרגשנו שהגיע הרגע.

"יש לי שאלה טיפשית (נו בטח, ישעיהו וטיפשות. תפסיק להצטנע): האם העובדה שאתם חיילים משוחררים שייכת לעבר או לעתיד?"

"לעבר," עניתי מייד.

רפאל חשב רגע, ואז אמר בהטעמה: "לעתיד!"

אני הרמתי גבות בחוסר הבנה, אך ישעיהו רק חייך ושאל: "למה לעבר ולמה לעתיד?"

"ברור שזה שייך לעבר: הייתי חייל והשתחררתי," עניתי אני. (לא ברור מה יש פה לא להבין, אבל ישעיהו הוא ישעיהו, ונראה שהוא הצליח לשים את האצבע על שורש האי-הבנה ביני לבין רפאל.)

ורפאל, אשר בדרך כלל מקצר בדבריו, פתח ואמר: "לא, זה שייך לעתיד, כי מחויבויות שייכות לעתיד: אני מחויב מוסרית לעמוד לרשות היחידה - בעתיד. אני מתכוון להמשיך להתעדכן במצב ביחידה, וגם זה שייך לעתיד. אני אשמור על קשר עם החברים מהיחידה, אעמלן את הצווארון ואקפיד שתהיה לי תמיד תחבושת אישית בכיס - כל הפעלים האלה הם בעתיד וכל הפעולות האלו הן בעתיד. כל אלה שייכים לעתיד. אמנם השתחררתי בעבר, אבל גם נולדתי בעבר, ואני חי עם הפנים אל העתיד. מבחינתי, זהותי כחייל משוחרר שייכת בעיקר לעתיד, לכוונות, למטרות, למחויבויות ולמעשים שאני מתכוון לעשות או לא לעשות."

ישעיהו, שנראה מרוצה, סיכם: "וזו בדיוק נקודת המחלוקת ביניכם: מבחינתך היותך חייל משוחרר היא עובדה ביוגרפית וגם עובדה תודעתית, אשר לא נגזרת ממנה שום מחויבות. מבחינת רפאל זוהי עובדה ביוגרפית המהווה ערך." את המלה האחרונה הוא ממש צעק, ואז אחרי הפסקה קצרה, המשיך: "למעשה, הערך איננו בעצם היותו חייל משוחרר, כי אין שרשרת לוגית המסיקה מחויבויות החלות על חייל משוחרר, אלא במשמעות שרפאל נותן להיותו חייל משוחרר. מבחינת רפאל, להיות חייל משוחרר זו זהות אשר נושאת בחובה מחויבויות, ומבחינתך זוהי זהות שאינה נושאת מחויבויות."

"אתה מתאר נכון את העמדה שלי, אני לא יודע מה איתו," אמר רפאל, "אבל זה יהיה לי מוזר מאד אם מישהו מסוגל להתכחש למחויבויותיו כחייל משוחרר."

ואני אישרתי: "תיארת במדויק גם את העמדה שלי."

רפאל נראה מתלבט. ידעתי שהוא הולך להתפרץ או לנתק מגע, והכל תלוי בשאלה אם ימצא מה לומר. הוא מצא, והטיח בי בקול חזק: "בסדר, אבל בשורה התחתונה, מי חייל משוחרר טוב יותר?!" (לפעמים נדמה לי שרפאל אינטליגנטי רק עד השלב שה"טמפרמנט" שלו משיג את השכל שלו. מה לעשות, הוא ג'ינג'י.)

חייכתי ועניתי "מי בעל סוג דם O טוב יותר?"

"אין עם מי לדבר! הרי הסכמנו שלהיות חייל משוחרר זה ערך, לא עובדה ביוגרפית!"

"לא הסכמנו שזה ערך, כי זה לא ערך בשבילי. בשבילך זה ערך. על ערך באמת אפשר לשאול מי מקיים אותו טוב יותר. בשבילי זו עובדה ביוגרפית. לעובדה ביוגרפית אין משמעות לשאלה מי מקיים אותה טוב יותר. סוג דם, אתה מבין."

עכשיו ראיתי שמשהו מתבשל אצל רפאל במוח. אני מכיר את המקרים האלה: אי אפשר לדעת מאין זה יבוא.

"אתה יודע מה - אמר רפאל באיטיות ובשקט לא אופייניים, כאילו שוקל כל מלה - אם היית מקפיד כמוני על להיות חייל משוחרר טוב, היית מגלה שזה ערך גם בשבילך."

אז זו הייתה הפצצה שהוא הכין. טוב, פצצה רעיונית - צריך לפרק אותה כמו שמפרקים פצצה: לאט, בזהירות ובלי אף טעות.

"אתה אומר את זה מתוך ממצאים או מתוך הערכה?" התחלתי לשמוט את הבסיס הראשון מתחת הטיעון שלו, בסיס הידיעה. זהו בסיס של אשליית מציאות אשר נוצר ברגע שצד אחד לויכוח מציב טענה הנראית סבירה, ואחת היא אם הטענה נכונה או שיש בה שגיאה נסתרת.

"תראה, אין לי ממצאים, אבל יש לי תחושה חזקה מאד של וודאות, שגם מבוססת על מקרים דומים." ידעתי שהוא מתכונן להמשך התקפה בכיוון של בסיס הידיעה, אבל אני ידעתי שהרווחתי כל מה שאפשר היה להרוויח בכיוון הזה, ושיניתי כיוון:

"במקרים הדומים, האם הערך נחשף כאשר התחילו לקיים אותו או שהוא נוצר והתגבש כאשר התחילו לפעול לפיו?" - המלכודת שפרסתי לרגליו הייתה עכשיו גלויה ושקופה, אבל גם כך הוא לא יכול היה להתעלם ממנה: אם הוא יגיד שהערך נוצר ומתגבש כאשר מתחילים לפעול לפיו, אז אני אענה שאני לא רוצה להתחיל לקבל את הערך הזה - מט. אם הוא יגיד שהערך היה קיים קודם בצורה חבויה, אז הוא טוען לידיעת נסתרות שאין לו שום בסיס בשבילה - מזלג על המלך והמלכה. רפאל בחר בתרגיל הסחה:

"תראה, ערך זה עניין תודעתי, וקשה להתחקות אחרי הדרך שבה הוא מתפתח או נחשף. דבר אחד ברור, שאם הייתה לך קודם התנגדות עזה לאותו ערך, אז להתחיל להתנהג לפי הערך לא היה מעביר אותך לצד השני. מזה אולי תוכל להסיק את התשובה."

החלטתי לא למחוץ אותו בסוגיה האם הערך מתפתח או נחשף. הוא הרי קיבל את כל הטיעונים ואחר כך הוא ילך הביתה וילבן את הסוגיה הזו עם עצמו, אבל לא יכולתי בלי לנעוץ בו סיכה אחת קטנה:

"אז כנראה שלפני שהתגייסת כבר היית חייל משוחרר חבוי."

רפאל צחק.


להיות יהודי

למחרת, זאת אומרת אתמול, נפגשנו, אני וישעיהו, עם נחמן, אדם חייכן ובעל לב רחב. נחמן הוסמך לרבנות וכיהן תקופה מסוימת כרב. היום הוא מורה למתמטיקה. נחמן הוא יהודי מאמין המקפיד, כמו שכתוב בפרקי אבות, במצווה קלה כבחמורה. יותר מכך, גם צורת החשיבה של נחמן, אוצר הביטויים העשיר שלו, מערכת המושגים והדימויים וההשראה לרעיונותיו נעוצים בספרות התורנית. אני חושב שהוא גאה בכך, אם כי קשה להבחין על נחמן באיזושהי גאווה. לעיתים אני מבחין אצלו בצער על כך שאיתי אי אפשר לדבר במערכת המושגים שלו. נראה לי שהוא מרגיש שאני מזניח את מה שבאמת חשוב או משהו כזה.

נחמן חובש כיפה וארבע הציציות של הטלית משתפלות מחולצתו דרך קבע.

"תגיד עודד, אם זה לא מפריע לך שאני שואל," פתח נחמן, "מה בשבילך המשמעות של זה שאתה יהודי? אני כמובן לא מטיל ספק בזה שאתה יהודי כשר, אני רק רוצה לדעת מה זה אומר בשבילך."

חייכתי וחשבתי לעצמי: כן, שוב הויכוח של פרט ביוגרפי או ערך. הייתי בסיפור הזה אתמול על רפאל. רפאל נוטה לקצר בדבריו, ולמרות זאת השיחה אתו הייתה ארוכה, ונחמן נוטה להאריך... החלטתי לחתוך את השיחה בנאום קצר ומסכם, אשר לא תהיה לנחמן תשובה עליו. במבט לאחור זה היה תמים מצדי להאמין שנחמן יישאר בלי תשובה: יש אנשים שתמיד יש להם תשובות. אני לא יודע אם נחמן היה כזה לפני שלמד להסמכה לרבנות, אבל הוא יודע להתפלפל ולהתפלסף.

"זה שאני יהודי בשבילי זה פרט ביוגרפי. זה בדיוק כמו שאני חייל משוחרר או כמו שסוג הדם שלי הוא O. זה לא ערך בשבילי, וזה לא דומה לכך שאני מקפיד על המוסר. אני יודע שבזה אני שונה ממך: בשבילך לזהות היהודית שלך יש ערך. דברים מסוימים אתה עושה רק בגלל הערך שאתה נותן לזהות היהודית שלך, למשל דיני כשרות ודיני טהרה. אצלי אין דברים כאלה: היהדות איננה סיבה כמו שהיותי חייל משוחרר איננה סיבה. היא חלק מהזהות ומהתודעה שלי, אני לא יכול להחליף אותה ולא רוצה להחליף אותה, כי אני מרגיש שזה אני. זה ההיבט התודעתי, אבל מבחינתי אין שום מסקנה אופרטיבית הנובעת מכך שאני יהודי. ושוב, אני מודע לכך שאצלך זה אחרת, אצלך זה ערך. יש לזה גם היבט חוקי, למרות שאתה יודע שאני מתנגד להפלייה החוקית בין יהודים לערבים ותומך בנישואין אזרחיים. אני כבר מצפה לשאלה מה זה "להיות יהודי טוב", אז אני כבר אענה לך: כשם שאין דבר כזה להיות חייל משוחרר טוב או להיות בעל סוג דם O טוב, כך גם אין דבר כזה להיות יהודי יותר טוב או פחות טוב."

נחמן נראה נבוך, והרגשתי שתקעתי את השיחה למבוי סתום. כדי לחלץ אותה שאלתי אותו "מה המשמעות של להיות יהודי טוב בשבילך?"

"נו, להיות יהודי זה הכל בשבילי. זה מה שאני אוכל ובעיקר מה שאני לא אוכל. זו הברכה שאני אומר לפני האוכל והתפילות בכל בוקר ובכל ערב, זה מה שהלכתי ללמוד וזו הדרך שאני מחנך את ילדי, אלה דיני טהרה ואלה הספרים שאני אוהב לקרוא, אלו הדרשות שאני שומע בבית הכנסת בשבת ואלה הויכוחים שלי עם החברים. אלה גם רוב החברים שלי. למעשה זה..." וכאן הוא השתהה, מחפש את המונח המתאים.

"זה הציר המרכזי שסביבו סובבים החיים שלך," תרמתי לו את הניסוח מאתמול.

"כן. בדיוק."

"אז בשבילי זה לא הציר המרכזי שסביבו סובבים החיים שלי. זה דבר שיש לו חשיבות מסוימת, אבל לא חשיבות רבה. יותר מכך: היהדות אצלי כוללת הרבה פחות פרטים. למשל, מבחינתי זה שאני יהודי לא אומר מה אני צריך לאכול, זה לא אומר מתי אני צריך לקיים יחסי אישות, זה לא מגדיר את מה שאני אלמד או אקרא. אומנם אני קורא דברים בעברית, אבל נתן אלתרמן ועמוס עוז יותר מעניינים אותי מהמשנה. אתה יודע מה, גם פסקי הדין של בית המשפט העליון יותר מעניינים אותי מאשר הדיונים המשפטיים בתלמוד. ההיקף שאני נותן לזהותי כיהודי הוא מצומצם יותר. זה בפרוש לא הציר המרכזי שסביבו סובבים חיי. זה בעיקר עניין ביוגרפי."

"אז מה הציר המרכזי של החיים שלך?"

"אין ציר אחד. יש לי החברים שלי, התרבות, התחביבים."

"אבל איך אתה יכול להתכחש ליהדותך?"

"אני לא מתכחש, אני פשוט מפרש אותה אחרת: היא מכילה הרבה פחות ציוויים, ובעיקר מטען ביוגרפי."

"אבל אתה, כמוני, בראש ובראשונה יהודי. כאשר אנחנו חושבים על עצמנו אז אנחנו ראשית כל יהודים."

"לא. אני יהודי, אבל זה לא 'בראש ובראשונה'. מעל לכך שאני יהודי, אני אדם, אני חבר, אני איש מקצוע. אלה משמעותיים עבורי יותר מאשר היהדות או העדה."

נחמן שתק.

"בשבילך היהדות היא ערך. היא משפיעה על מה שתעשה בעתיד. בשבילי היא פחות ערך ויותר עובדה ביוגרפית. יש לה מעט השלכות על מה שאבחר לעשות בעתיד. יש דברים אחרים אשר משפיעים על הבחירות שלי."

"בלי לפגוע," אמר נחמן בשקט, "אני חושב שאני יהודי יותר טוב ממך."

"בלי לפגוע," עניתי לו, והתכוונתי לזה, "זה לא כל כך חשוב לי. אני לא מנסה להיות יהודי טוב אלא להיות אדם טוב ובעל מקצוע טוב וחבר טוב." נצרתי את לשוני מלומר לו את כל האמת: שאני לא מסכים איתו גם על הנקודה של יהודי טוב יותר, כי התפילין וכל שאר מה שלדעתו עושה אותו יהודי טוב הוא חסר משמעות עבורי, ולא עושה אף אחד ליותר טוב בשום דבר, גם לא יהודי יותר טוב.

"אבל כאשר אתה פוגש מישהו, בטח חשוב לך כמה הוא יהודי טוב" - הוא נשמע יותר מבקש מאשר משוכנע.

"ממש לא. אני הרי 'תינוק שנשבה'" (התחלקה לי ציניות. לא התכוונתי, באמת.)

"אתה יודע מה," נחמן נמלט למה שנראה כסלע המבטחים האחרון בים רעיוני סוער, "אם היית מקיים את המצוות חודש, היית מתחיל לראות עין בעין איתי מה זה להיות יהודי טוב."

שקלתי אם לשחזר את המהלך מאתמול, התקפה קצרה על בסיס הידיעה ואחריה המלכודת של חשיפת-ערך-או-היווצרות-ערך-בעקבות-מעשים, והחלטתי שלא מעניין אותי לשחק פעמיים את אותו המשחק. במקום זאת נקטתי בשיטה של לסובב-את-השולחן (או החלפת צדדים):

"יכול להיות. יכול גם להיות שאם אתה תעזוב את הדת לחודש, אז תבין שזה בעצם לא כל כך חשוב לך. רוצה לנסות?"

"נו באמת. איך אתה יכול להשוות?" אמר נחמן. לא המשכתי, ולא רק בגלל שהוא צדק: אי אפשר ממש להשוות חילוני אשר נמנע מלערבב בשר עם חלב (שזה בסדר מבחינתו) לדתי אשר מתחיל לערבב בשר עם חלב (שזו עבירה מבחינתו, ואת השיחה הזו עם נחמן כבר ניהלתי לא פעם), אלא גם בגלל שהוא נשמע כל כך לא משוכנע, שלא היה בזה טעם.

נפרדנו, ולפי האופן שבו משך נחמן את ברכת ה"שלום", ידעתי שצפויה לי בקרוב שיחה פילוסופית נוספת עם נחמן, ושמחתי על כך. ידעתי גם מה הנושא, כי השארנו נושא אחד פתוח בשיחה הזו, ונחמן יחשוב עליו בבית וינסח את עמדתו בבהירות האופיינית לו.

הלכנו הביתה, אני וישעיהו, אשר שתק במשך כל השיחה הזו. על ראשו הקרח של ישעיהו מונחת כיפה שחורה וגדולה, אבל ישעיהו הוא דתי מסוג אחר. בעצם, הוא אדם מסוג אחר.


עשר נקודות קצרות

את המסקנות סיכמנו בעשר נקודות קצרות. משום מה קשה לי להפריד ולקבוע מה מהרעיונות ומהניסוחים הם שלי ומה של ישעיהו:

  • השאלה "במה אתה יהודי", כאשר שואל אותה אדם דתי, מסתירה מאחוריה פעמים רבות את השאלה "במה יהדותך היא הציר המרכזי של חייך". כלומר, השאלה "במה אתה יהודי" מחביאה בחובה הנחה נסתרת שהיהדות היא הציר המרכזי של החיים. זוהי הנחה שגויה: לרובנו אין ציר מרכזי אחד לחיים. לאחרים יש ציר כזה, אך הוא לא היהדות.

  • אדם אינו חייב להגדיר את הציר המרכזי של חייו.

  • כאשר לאדם יש ערך חשוב (ובפרט כאשר יש לו ציר מרכזי לחייו), הוא שופט אנשים אחרים לפי ערך זה. במקרים רבים הוא מאמין שגם אנשים אחרים שופטים את זולתם לפי אותו ערך.

  • במקרים רבים מי שיש לו ציר מרכזי לחייו מרגיש שזה הציר המרכזי לחייהם של כל האנשים, וחושב שאנשים אחרים מודעים או צריכים להיות מודעים לכך שהם לא מקיימים מספיק את הערך המרכזי של חייהם.

  • עובדה ביוגרפית זה דבר השייך לעבר, ואינו מחייב את האדם למעשים או לנכונות למעשים. ערך זה דבר אשר שייך לעתיד, כמחויבות ונכונות למעשים.

  • הן ערכים והן עובדות ביוגרפיות יכולים להוות מרכיבים בתמונה שיש לאדם לגבי עצמו.

  • זהותו היהודית של החילוני היא בעיקרה פרט ביוגרפי והיבט תודעתי.

  • אין צורך להקביל בין זהותו היהודית של הדתי לזהותו היהודית של החילוני.

  • אם מביטים מתוך מערכת הערכים של החילוני, אז העובדה שלדתי חשוב יותר מעמדו כיהודי ושהוא משקיע בכך זמן ומאמץ אינה עושה אותו יהודי טוב יותר או אדם טוב יותר.

  • ערכים משתנים במהלך החיים. ערכים יכולים להשתנות או להתעצב בעקבות התנהגות התואמת את אותם ערכים. אין זה אומר שהערכים היו חבויים קודם.

 

מאמר זה מוקדש לזכר מורי ורבי, הפרופסור ישעיהו ליבוביץ'. האיש ישעיהו עצמו כבר איננו בין החיים. הוא נפטר בשיבה טובה בשנת 1994, אך קול ההגיון שלו הולך איתי לכל מקום. גם בשיחות עם רפאל ועם נחמן לא נכח ישעיהו פיסית, אך זה לא גרע מעוצמתם של ניתוחיו. דבריו ממשיכים להישמע באוזני ומערכת המונחים שהנחיל לי חיה בי בקולו. אולי זה האלמוות האמיתי.

עודד לבנה


יוני 2000



חברים ב- עוצב על ידי