אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

לאום ישראלי ויהודים חסרי דת

פרופ' עוזי אורנן

התפרסם ב 17.1.13 ב"שישי בגולן"

המאמר "יהודי חסר דת" מאת אורי הייטנר (שישי בגולן 28.10.2011) זכה לעדנה מחודשת לאחר שתביעה נוספת להירשם כ"חסרי דת" הניעה עשרות אזרחים להביאה לפני הציבור. דומה שקרה לאורי הייטנר מה שקרה לבלעם בן בעור, אבל בכיוון הפוך. תחילה הוא חולק שבחים ליורם קניוק, על שאיננו נסחף ל"גישה חסלנית" התובעת הכרה בלאום ישראלי, אלא עומד על הגדרתו כבן הלאום היהודי - גם אם הוא מגדיר עצמו כיהודי חסר דת. אבל השבחים האלה נהפכים מייד לאין, כי לדבריו אם קניוק ואחרים הם בני הלאום היהודי הרי בעצם הם בני לאום שיש לו דת, והעובדה שאין הם דתיים אינה הופכת אותם ל"חסרי דת" כפי שהם מתיימרים להיות. והייטנר מסכם: אין לאום יהודי ללא תרבות יהודית, אין תרבות יהודית ללא הדת היהודית. לכן אצל יהודים אי אפשר להפריד בין הלאום והדת.

מסקנה זו מכוונת להפליא לתפיסת הקונצנזוס המשפטי בישראל המגדיר יהודי כאדם שמעצם עובדת היוולדו לאישה יהודיה נהפך לבן הדת היהודית, ולכן ממילא כל יהודי מוגדר כאדם השייך לדת היהודית. המסקנה הזאת מתאימה מאוד גם להגדרות שיהודים בכל העולם מגדירים את עצמם. לעומת ההגדרה הברורה של יהודי כשייך לדת, אין בנמצא שום הגדרה של יהודי בתור "בן הלאום היהודי". עובדה זו בולטת במיוחד במדינות הדמוקרטיה המערבית. היהודים היושבים בארצות הברית, בארגנטינה, בצרפת, בבריטניה וברוב המדינות האחרות, כבר שייכים רשמית כל אחד ללאום המדינה שבה הם אזרחים, והם אף ממלאים לעיתים קרובות תפקידי מפתח בארצות מולדתם. אי אפשר להיות שייך ללאום אחד ובו בזמן גם ללאום אחר. "נאמנות כפולה" היא סכנה ליהודים. היהדות של יהודים אלה מתבטאת לא בלאומיות יהודית אלא בדת יהודית. הקהילות היהודיות במדינות אלה הן קהילות דתיות, והחלק היהודי של התרבות שלהם הוא אכן, כמו שכתב הייטנר, תרבות יהודית ו"אין תרבות יהודית ללא הדת היהודית".

על פניו נראה אפוא העם היהודי מוגדר על פי דתו, ואיננו חלק מרשימת הלאומים בעולם. קשה להאמין שתיתכנה שתי הגדרות נפרדות למונח "יהודי". היום הוא מעיד על השתייכות לדת היהודית. האמנם ניתן יהיה להעמיד בצד משמעות זו גם משמעות חדשה ל"יהודי", שתהיה נפרדת מן המשמעות הקיימת? כדי לברר זאת יש להתבונן בשאלה מה היא משמעות לאום בימינו. מאז נולד "חבר הלאומים", ובמיוחד לאחר התייסדות ארגון האו"ם -- ששמו במקור מכיל את אותה המילה לאום (nation, גם אם בעברית שימשה הפעם לא המילה לאום אלא "אומה") - השתנתה משמעותה של המילה. "לאום" על פי האו"ם היא חברת אנשים המקיימים מדינה והם אזרחים בה. אין ללאום קשר לשאלה האתנית או הדתית של אזרחי המדינה. למעשה, ברוב המכריע של המדינות, לאום המדינה כולל אנשים ממוצא אתני שונה, מדת שונה, ומהשקפות עולם שונות - אף על פי כן כל אזרחי המדינה הם בני הלאום. אמנם המילה לאום היא מילה עברית קדומה, ובימי קדם היא הייתה מילה נרדפת לעם או אפילו לשבט. אך לא בעברית בלבד, אלא בכל השפות ובעולם כולו חל שינוי במשמעות המילה לאום על פי עקרונות האו"ם.

הכרזת העצמאות של ישראל נכתבה גם היא על פי עקרונות האו"ם, ועקרונות אלה קובעים כי כמו בכל מדינה, גם במדינה שהתכוננה זה עתה, כל האזרחים הם בני הלאום. ביטוי לכך הוא בהבטחה החגיגית: "מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות ... ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות." כמו נציגי כל המדינות החברות באו"ם, גם נציגי ישראל במוסדות האו"ם מייצגים את אזרחי המדינה, ולא אזרחי מדינות זרות היושבים בארצות אחרות, גם אם הם יהודים. קיום "לאום יהודי" שכביכול בניו נמצאים בכל מדינות העולם חורג לגמרי מן ההגדרה הברורה והפשוטה של לאום. הכינוי "בני הלאום היהודי", שנעשה בו שימוש פוליטי במיוחד בתוך ישראל, מכוון למעשה לבני הדת היהודית או למי שקיבל עליו את הדת היהודית. כמובן, השימוש העתיק של המילה יכול להיות מכוון להשתייכות האתנית לשבט, לעם, אבל לא ל"לאום" במשמעותו העכשווית. ואם יש מקום לבירור מעמיק על מקומה של הדת בחיים בישראל, הבסיס לכך הוא שימוש נאות במונח "לאום".

וכאן יש להרגיע את הייטנר ואת הדואגים מסימני תקומתו של הלאום הישראלי. הוא איננו "בליל חסר שחר של בני לאומים שונים החיים בארץ הזאת". הלאום הישראלי, כמו רוב הלאומים בעולם, כולל בני דתות שונות ומוצאים שונים, והוא מיוסד על העקרונות הברורים של מדינות חדשות שקמו בעולם החדש. הישגיו של הלאום הישראלי עד כה נובעים מכל מקורות התרבות הקיימים בעולם, מדע, ספרות ואומנות. אנחנו מאמינים בהישגים האדירים של המהפכה הצרפתית. למדנו מכתבי החירות של העמים המדוכאים שהשתחררו, מתורות הדמוקרטיה בגילוייה הנעלים ביותר, וכמובן גם ממקורות התרבות היהודית העשירים המתאימים לנו. הם בהישג ידינו, גם אם אין הם המקורות היחידים לאמונותינו ולשאיפותינו.

עוזי אורנן
פרופ' אמריטוס, האוניברסיטה העברית
פרופ' אורח, מדעי המחשב, הטכניון
יו"ר עמותת "אני ישראלי"

חופש

תגובה ששלח ניצן:

לדעתי, למילה "יהודי" (או "יהדות", לצורך העניין) קיימים יותר משני מובנים שונים - זה הדתי וזה האתני. קיים גם המובן התרבותי הכולל יסודות שאולי חלקם מבוססים במקורם על הדת (חלק מהחגים, למשל) אבל: (א) הם גם עברו התאמות רבות לישראליות בת ימנו (עיין ערך תפוחי אדמה צלויים בל"ג בעומר), ו-(ב) הם גם כוללים יסודות תרבותיים רבים שאינם קשורים לדת (יום העצמאות, הרצל, ביאליק, עברית מודרנית).

שני דברים נראים לי חשובים יותר בהגדרה נוספת זו של "יהודי" ו"יהדות". האחד - היא אינה מערבת דת או אמונה במובן הדתי. יכול אדם להיות אתאיסט מחד, ומחזיק ביסודות תרבותיים אלה או אחרים מאידך. השני - בניגוד לדת, שאמורה להיות דבר אישי ופרטי, יכולה מדינה באופן לגיטימי לשלב לחוקיה/דרישותיה גם יסודות תרבותיים שברצונה לקדם. למשל: יכולה מדינת ישראל, לדעתי, לקדם את לימוד השפה העברית או לדרוש ידיעה מינימלית בהיסטוריה יהודית מאזרחיה. וזאת לצד יסודות תרבותיים אחרים שתדרוש, העשויים להיות קשורים בערכים כדמוקרטיה, שיוויון או סובלנות. מדינות רבות ונאורות דורשות מאזרחיהן עמידה בקריטריונים תרבותיים שהן מוצאות כבעלי חשיבות.

ניתן כמובן להתווכח איך, איזה ועד כמה. יתרה מזאת, אפשר גם לדון בהשתנותה של תרבות לאורך זמן. עם זאת, חשוב היה לי להבהיר את הנקודה הספציפית הזאת.

חופש

ראו מאמר תגובה נוסף של עוזי אורנן


מרץ 2013



חברים ב- עוצב על ידי