אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

התאולוגיות היהודיות ורמת העיוורון באמונה

מאת ניצן ומאת עודד לבנה

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה"
(מסכת אבות)

סיכום קצר זה מכיל לכאורה שני נושאים שונים, אך הקשר ביניהם יתברר עד מהרה. נפתח בניסוי פשוט לכאורה, שניתן לעשות במהלך ויכוח נפוץ בנושאי דת (שבוודאי יצא לכם לא אחת להיקלע לתוכו). לאחר שתשמעו את כל הטיעונים הנפוצים בדבר הניסים שנעשו לכאורה ליהודים ולעם ישראל מטעם ההשגחה האלוהית המופלאה, שאלו את ידידכם הדתי לשיחה את השאלה הבאה:

"תגיד לי אתה, מה יגרום לך להפסיק ולהאמין... האם יש משהו שיגרום לך להפסיק להאמין?"

עכשיו, הבה ננתח לרגע את התשובות האפשריות לשאלה זו. המשיב יכול לענות בתשובה שעיקרה "שום דבר". אם עשה כך, הרי בזאת הוא מעיד על עצמו שאמונתו אינה מבוססת על הוכחות כלשהן. שהרי לו היתה מבוססת על מימצא כלשהו ועל מסקנה לוגית ממימצא זה, הרי שגילויים הפוטנציאלי של מימצאים סותרים היה בהם כדי להביאו למסקנות אחרות, דבר שהוא אומר שלא יקרה.

במילים אחרות, המשיב תשובה זאת מצהיר שאמונתו אמונה עיוורת היא, וממילא אין כל טעם בויכוח, שהרי הוא מצהיר מראש כי כל טיעון שיובא לפניו - ואפילו יהיה זה טיעון נכון ומוחץ - לא יהיה בטיעון זה כדי לשנות את דעתו/אמונתו ממילא.

תשובה מסוג אחר יכולה להיות "אם יקרה / אם אראה XXX אזי אפסיק להאמין". תשובה זו פותחת פתח מעניין לדיון נוסף, שכן הנוקט בה מעיד על עצמו שאמונתו הינה אמונה התלויה בדבר. הוא "מעמיד תנאים לאלוהים" ומתיימר להבין טוב ממנו מתי אותו אלוה צודק במעשיו ומתי הוא שוגה (ראו לדוגמא את הדיון אמונה ריאליסטית לעומת אמונה מיסטית מאת משה גנץ).

אמונה המציבה תנאים לאלוהים נמצאת בניגוד לעיקרי האמונה היהודית, כפי שנוסחו בין היתר על-ידי הרמב"ם, ובהם: " אני מאמין בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא", כמו גם "זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת". ועל כך אמרה אותה מסכת אבות (ראו גם הציטוט בתחילת מאמר קצר זה): "הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס".

כמובן שיכולה גם לבוא השאלה ההופכית "מה יגרום לך להתחיל ולהאמין להיות דתי". אלא שבזאת כל העניין: לספקן הרציונלי, שדרכי חייו נגזרות מבחירה עצמית עקב מסקנות לוגיות, לא אמורה להיות בעייה לטעון שיחליט על פי מה שיראה ויווכח, ובכפוף לשינויים עתידיים, אם וכאשר יגלה דברים נוספים. הגישה המדעית מכתיבה תשובות די ברורות (שרובן ככולן גם דורשות הגדרה מדוייקת יותר של מה זה "דתי", מה זה "אלוהים" וכו').

חופש

חבר דתי, שהוא "דתי כיפה סרוגה" ובעל דעות פוליטיות ימניות, נתן תשובה מהסוג השני לגבי "מתי יפסיק להאמין": "אם אראה את הצבא הערבי נכנס לירושלים וכובש אותה ואת מדינת ישראל חדלה להתקיים". לשאלות כמו "אז אם היית חי בשואה היית מפסיק להאמין?" או "אירועים דומים קרו כבר מספר פעמים בעבר" ענה: "זה לא אותו הדבר".

ולכך מתקשר החלק השני של מאמרנו הקצר. יש כיום בדת היהודית האורתודוקסית לפחות ארבע תאולוגיות שונות:

התיאולוגיה הליטאית: לפי השקפה זאת, "השכינה" דיברה מפיהם של חז"ל. הליטאים מאמינים בצדקתם המלאה של התנאים והאמוראים. במסגרת זו, עם פרשנות מעצימה של "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך", הם מקבלים ללא עירעור את פסיקות גדולי הרבנים הליטאים של היום, ה"חוכוימים". התכונה הראויה אצלם היא "אמונס חוכוימים", כלומר, אמונה במה שאומרים החכמים.

התיאולוגיה החסידית: לפיה ראש החסידות, אדוננו מורנו ורבנו, הוא הבסיס לכל. מה שהוא אומר - אין על כך עירעור. מגדילים לעשות חסידי חב"ד, אשר מבחינתם הסדר הוא 'אני יהודי כי אני חב"דניק', והאמונה וההלכות נגזרות מאמירות האדמו"ר. הם מאמינים באדמו"ר. מבחינתם שגיאה של חז"ל זה בסדר, אם האדמו"ר מאשר אותה, והיא אינה קיימת אם האדמו"ר אומר שהם לא טעו.

התיאולוגיה הדתית-ציונית: אלו הם "המזרחי" מבית מדרשו של הרב קוק. הם מאמינים בנצח ישראל, "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". מבחינתם, אין אפשרות שעם ישראל יובס. הם מתעלמים מתקדימים. הם אינם חוששים לעתידה של מדינת ישראל, כי זה הדבר הבטוח ביותר והמובטח ביותר. למעשה, בקונפליקט עם הזרמים החרדיים, אשר ראו בהם "דוחקי קיצין" שלא המתינו למשיח, הם נדחקו לפינה ונאלצו להגן באופן החזק ביותר על עמדתם הציונית, עד כדי נעיצת יסודות הדת בה. השילוש הקדוש שלהם הוא עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל. לכן פגיעה בעם ישראל אשר בארץ ישראל (כלומר, במדינת ישראל) נתפס כאסון האמוני הגדול ביותר.

התיאולוגיה הליבוביצ'יאנית: זוהי קבוצה קטנה של משכילים, אשר רואים במצוות טעם בפני עצמן וערך בפני עצמן, אינם מחפשים את טעמי המצוות, ואינם גורסים שהמצוות מוסריות. האמונה שלהם מבוססת על כך שהם מצווים להאמין, והם מקבלים על עצמם את הציווי הזה. אינם "מאמינים" בחז"ל, באדמו"ר, בשכר ועונש, או בנצח ישראל. אינם מקבלים שום התגלמות של האלוהות במציאות.

על כל אלה יש להוסיף את הענפים של היהדות הקונסרבטיבית והיהדות הרפורמית (התנועה ליהדות מתקדמת), כמו גם את כל "המסורתיים" לסוגיהם. הרוצה לקבל תמונה מפורטת יותר יוכל לעיין גם במאמר האמונות היהודיות והמיגזרים היהודיים בארץ ובתפוצות.

 


ינואר 2008



חברים ב- עוצב על ידי