אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויקרא את שמם אדם - פרשות השבוע בפעמת הזמן
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

בריאת תל-אביב

זבובלוני - זבוב חילוני, וזבובאל - זבוב חרדי, המתגוררים בפחי האשפה של תל-אביב נפגשים בסימטת-רחוב ומשוחחים על הקמת העיר העברית הראשונה

מאת אורי ברייטמן

זבובאל: שלום לך, זבובלוני. כבר חמש שעות תמימות לא נפגשנו!

זבובלוני: הו, זבובאל. איזה תענוג להיתקל בך ליד פח כל-כך ריחני ומלא מזון! כבר כמעט שכחתי איך אתה נראה. נדמה שהשתנית, אתה בכלל לא אותו זבוב...

זבובאל: אכן כן, עברתי מהפך רוחני עמוק מאוד לפני זמן רב, כשעתיים בערך.

זבובלוני: אז כל השמועות היו נכונות? אתה חזרת בתשובה והפכת לזבוב חרדי?

זבובאל: בהחלט. זה היה תהליך הדרגתי וכואב. שכנעו אותי שיש בורא לעיר שלנו, תל-אביב.

זבובלוני: מה בדיוק אמרו לך?

זבובאל: שזה לא ייתכן שכל המקום הענק הזה, עם כל הבניינים, הרחובות, המכוניות והכבישים, בני האדם ובעלי החיים - לא ייתכן שכולו נוצר סתם ככה, בלי כוח מכוון שם למעלה. זה בלתי אפשרי שדבר כל כך עצום ומושלם, חזק ומסובך, נוצר ללא מוח של בורא.

זבובלוני: איזה כוח מכוון?

זבובאל: האלוהים של תל-אביב. הוא טוב ומיטיב, אבל גם יודע להעניש זבובונים רעים. הוא בלתי נראה, אבל הוא נמצא בכל מקום, רואה כל דבר ומבין כל פרט. הוא זה שברא את תל-אביב בשישה ימים, הכל בכוחות עצמו. קוראים לו "ראש העיר" בכתבים הקדושים שלנו.

זבובלוני: איך זה בדיוק קרה? אנא, ספר לי.

זבובאל: זה מאוד פשוט ויפה, כך קראתי. על פי הפרשנות המקובלת על רבנינו הזבוביים, בהתחלה לא היה פה כלום, רק חול וחול. כמובן שעל זבובים לא היה מה לדבר: אף זבוב לא חי אז. ביום הראשון ברא ראש העיר את העצים והפרחים, ביום השני הפיח רוח-חיים בדגים ובמדוזות, ביום השלישי ברא בבת-אחת את כל הבניינים ורבי הקומות המרשימים של העיר, ביום הרביעי ברא את הזבובים והחתולים והכלבים והג'וקים, ביום החמישי ברא את בני האדם, ביום השישי ברא את האופנועים והמכוניות והמשאיות, וביום השביעי נח מכל עמלו הרב.

זבובלוני: ומתי כל זה קרה?

זבובאל: על פי הכתובים, זה קרה לפני 5700 ימים בערך. בערך 15 וחצי שנים.

זבובלוני: איפה למדת את הסיפור המדהים הזה?

זבובאל: הכל כתוב, שחור על-גבי לבן, באותיות זבובית לבנה, בספר הזבובים הקדוש של עירנו.

זבובלוני: ומי כתב את זה?

זבובאל: ראש העיר בכבודו ובעצמו, כך סיפרו לי אנשים קדושים. לא ראיתי אותו בעצמי אף פעם.

זבובלוני: אתה רוצה לומר לי שכל העיר הענקית הזאת נולדה בשבעה ימים?

זבובאל: למעשה, בשישה ימים. ראש העיר נח יום אחד מכל העבודה המפרכת. פשוט לא ייתכן אחרת, חייב להיות כוח אחד מוביל לדבר הנפלא והמושלם הזה, המכונה תל-אביב.

זבובלוני: ולמה בכלל ברא ראש העיר של תל-אביב את העיר?

זבובאל: כי כך התחשק לו, כנראה. אולי הוא הרגיש בודד. אולי חשב שבריאת זבובים היא אירוע חשוב. הרי ידוע לכל, שהזבוב הוא החרק הנבחר, ועם הזבובים הוא אור לכל בעלי-החיים. בכל אופן, הוא אלוהים, והוא יודע הכל.

זבובלוני: ומי ברא את אלוהים?

זבובאל: אני לא אענה על השאלה הילדותית הזו שלך. אתה רק רוצה לעורר פרובוקציות.

זבובלוני: ולא עלה בראשך הזבובי הקטן שיכול להיות פתרון אחר לכל זה?

זבובאל: למה לחפש פתרון אחר? מצאתי פתרון פשוט אחד, שמסביר את הכל. כוח אחד מוביל, שישה ימים של יצירה, יום אחד של מנוחה, והכל בנוי ומושלם. מה יותר טוב מזה? אני אדם מאושר, שמח בחלקי, הכל ברור לי, ואין לי שום ספקות או הרהורים מעיקים.

זבובלוני שולף אנציקלופדיה ביולוגית, ומראה לזבובאל ציורים ותרשימים

זבובלוני: תראה, אנחנו הזבובים חיים בממוצע רק 70 יום. זו עובדה. בני האדם, לעומת זאת, חיים בממוצע יותר משמונים שנה. אולי קשה לנו להבין דברים שקרו בזמן ארוך יותר? אולי מי שטוען שתל-אביב נבראה לפי 5700 ימים על ידי ראש העיר הוא פשוט זבוב קטן וטיפש?

זבובאל: תגיד, אתה מנסה להתכחש לקיומו של ראש העיר הכל-יכול? הוא יכעס עליך ויעניש אותך, אתה יודע.

זבובלוני: אני למדתי את שפתם של בני האדם, וקראתי שתל-אביב החלה להיבנות כעיר רק בשנת 1909. זו תחילת המאה העשרים. אבל באותה מידה אפשר לומר שהיא נוסדה כבר בשנת 1906, כשיהודי-יפו הקימו את "אגודת בוני בתים". הכל כתוב באתר של העירייה, אתה מוזמן לקרוא.

זבובאל: תחילת המאה העשרים? זה היה לפני יותר מדי זמן! אני לא מכיר באופן אישי אף זבוב שחי בתקופה ההיא, אפילו לא סב-סבו של סב-סבי. אין שום דבר כתוב בשפה הזבובית מאותה תקופה. אני בכלל לא בטוח שזבובים חיו אז. למעשה, אני באופן אישי בכלל לא מאמין שמשהו התקיים לפני מאה שנים. לדעתי, תל-אביב נבראה בערך לפני שנה, או שנתיים, לכל היותר.

זבובלוני: ומה תגיד אם אספר לך שהעיר תל-אביב לא נבראה בשבעה ימים, אלא התפתחה באופן הדרגתי, במשך מאה שנים תמימות, למעשה עד היום?

זבובאל: זה לא ייתכן. מאה שנים זה המון המון זמן. אני חי כבר עשרה וחצי ימים שלמים, וזה נראה לי כמו נצח. מאה שנים זה זמן שאני בכלל לא יכול לדמיין בראש הזבובי המפותח שלי.

זבובלוני שולף מחשבון-כיס: מאה שנים, זה יוצא בערך 521 דורות של זבובים. הרבה דורות. זבובאל וזבובלוני שוקעים במחשבה עמוקה במשך שמונה שניות, זמן רב בשביל זבובים

זבובאל: אני אנסה ללכת בכיוון שלך, רק בשביל האתגר המחשבתי. אם כל הסיפור של תל-אביב נמשך 521 דורות זבוביים, אז איזה זבוב ראה את כל זה קורה מול עיניו, בעצם?

זבובלוני: אף זבוב לא ראה את כל התהליך מתרחש מול עיניו. כל דור ראה חלק קטן מאוד מהתהליך. אף אחד לא ממש הבין את כל התמונה. החיים שלנו פשוט קצרים מדי. הזבובים שחיו לפני מאה שנה היו שונים מאוד מהזבובים של היום. אל תשכח את כל חומרי ההדברה הכימיים, ששינו לגמרי את הגנטיקה של אבותינו, בגלל כל המיתות ההמוניות.

זבובאל: ונגיד שזה קרה במשך כל-כך הרבה זמן. מי ברא את תל-אביב בתחילת הדרך?

זבובלוני: למעשה, אף אחד. זה צירוף של גורמים רבים מאוד: המצב הכלכלי בארץ, העולים החדשים מאירופה, המתיחות בין היהודים לערבים, גבעות החול, חוף הים, מלחמת העולם הראשונה, התורכים, המנדט הבריטי, מזל, גחמות של פקידים, חוזים, שטרות, קבלנים, תיירים, פוליטיקאים, נתונים גיאוגרפיים כלליים, אקלים ועוד ועוד.

זבובאל: ואיפה ראש העיר?

זבובלוני: תעזוב את ראש העיר, הוא בסך הכל פוליטיקאי מוגבל שנבחר לכמה שנים ספורות. כל המרכיבים שציינתי הם עצומים בגודלם ובכוחם, הרבה יותר חזקים מכל מה שאתה מסוגל לדמיין בכלל. כל גורם הפעיל כוחות משלו, והופעל על ידי כוחות אחרים שמסביבו. למעשה, אין יום אמיתי, שלגביו אתה יכול להגיד שבו ממש "הקימו" את תל-אביב עצמה. זה נכון שהיו כמה בני אדם חלוצים, שיצרו הכרזה רשמית. אבל באופן מהותי, זה בלתי-אפשרי לשים את היד על תאריך מדויק, כי תל-אביב היא בסך הכל אוסף של אינספור מרכיבים. אמנם זה לא נשמע יפה ואלגנטי כמו הסיפור שלך על הבריאה, אבל זו המציאות המבולבלת והמסובכת שבה אנחנו חיים.

זבובאל:אבל חייב להיות כוח אחד מוביל לכל זה, חייב להיות הסבר פשוט.

זבובלוני: אני מצטער, אבל לא חייב. מי שמחפש הסברים פשוטים לכל דבר נידון להיות מאוכזב כל חייו.

בשלב זה, זבובאל כועס על זבובלוני, על כך שהעז למוטט את אמונתו בראש העיר

זבובאל: אז כל מה שלמדתי וקראתי בכתובים, כל הסיפורים הפשוטים האלה על בריאת תל-אביב, כל זה בלוף מכוער ומרושע, שנועד לרמות אותי, הזבוב המסכן והתמים?

זבובלוני: אני לא חושב שזה נכתב בזדון על מנת לרמות את מישהו. הכתובים שלך הם בסך הכל תשובה תמימה ופרימיטיבית אבל שגויה, לשאלה הכי נכונה, מעניינת ומסובכת שאי פעם נשאלה - "מהי תל-אביב?"

זבובאל: אז למה אבותינו הזבובים טעו כשניסו לענות על השאלה הזאת?

זבובלוני: כי הם לא ידעו אחרת. הם חיפשו את התשובה הפשוטה ביותר שהיתה אז תחת ידם. הם פחדו מאוד מן השאלה, והיו להוטים להמציא משהו שיענה על הכל במהירות, ובלי סיבוכים, בצורה אלגנטית, לכאורה. הם ישבו וכתבו סיפור. הרבה תרבויות שונות כתבו סיפורי בריאה שונים על המון מקומות, כמו הנמרים בהודו, והדרקונים בסין, ועוד.

זבובאל: אתה רוצה לומר לי, שכולם המציאו את הכל מתוך פחד ולחץ?

זבובלוני: לא רק פחד ולחץ. היתה שם גם סקרנות, תהייה אמיתית, יראת-כבוד מפני הדבר הענק הזה שנקרא תל-אביב. והיה גם הרצון לספר סיפור מעניין למשפחה ולשבט כולו. זבובונים קטנים שאלו את הוריהם, במשך דורות רבים, את השאלה הזאת. ההורים השתמשו בסיפור הזה כדי להרגיע את עצמם ואת הילדים שלהם, אבל גם כדי לחנך, ללמד ולהעביר את המורשת הספרותית הזאת לדור הבא בצורה נעימה ככל האפשר.

זבובאל: והיום אנחנו יודעים יותר? היום אנחנו מבינים שטעינו בצורה כל כך מביכה?

זבובלוני: היום אנחנו יודעים הרבה יותר ממה שידענו לפני מאות שנים, אבל הרבה פחות ממה שאנחנו נדע בעוד כמה עשרות שנים, כנראה. מה שיותר עצוב הוא, שיש המון זבובים שעדיין חושבים שתל-אביב נבראה בשישה ימים על ידי ראש העיר, האלוהים התל-אביבי הכל-יכול. אם רק היו יכולים כל הזבובים כולם לקרוא את הכתבים של בני האדם, ללמוד את ההיסטוריה ולחקור את העובדות, היו מבינים את המציאות התל-אביבית כפי שהיא באמת.


אוקטובר 2003



חברים ב- עוצב על ידי