אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
האם כשרות טובה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

הסכנה ליהדות החילונית בישראל מצד המחנה הדתי-לאומי המתון

הערות על האתגר והצעת דרכי פעולה ליהודי החילוני
ובייחוד לצוות אתר חופש

מאת: אקו (*)

מבוא

לאחרונה אנו עדים לתופעה חדשה: מאמצי החזרה בתשובה של חילוניים מצד הציבור הדתי-לאומי. אני הפכתי מודע לתופעה זו ולמלוא משמעותה אך לא מזמן, בין היתר עקב קריאת מאמרו של יאיר שלג ב"הארץ" מיום ה-9.10.03. (כיוון שהכתוב בהמשך מתייחס ומגיב למאמר ב"הארץ", רצוי לקרוא אותו כעת).

הנושא החל מטריד אותי ביותר, וחשתי צורך גדול להגיב עליו. אני מאמין שעל הציבור החילוני ועל פעילים חילוניים לתת את הדעת לתופעה חדשה זו; קיים בה אתגר לא קטן, ויהיה מי שיאמר - סכנה לא קטנה. זוהי החזרה בתשובה השונה מאוד מההחזרה החרדית המוכרת. השיטות הגולמיות של ההחזרה החרדית הומרו בשיטות מעודנות; דרכי כוח הומרו בדרכי נועם; איומים בעונשי גיהינום הומרו ב"הרחבת אופקים תרבותית". השינוי כה רב עד שהדבקתי את השם "ההחזרה בתשובה החדשה" למאמצי ההתקרבות הללו של הציבור הדתי-לאומי. הדברים שלהלן מהווים אוסף הערות ביחס לתופעה: לדעתי היא מציבה אתגר חדש לציבור החופשי, יש בה סכנות חדשות, ועל לוחמי החופש החילוניים, ובראשם אתר חופש, להגיב כלפיה באופן מחודש.

הקורא בוודאי ישים לב שקיימת בי אמביוולנטיות ביחס ל"החזרה החדשה": האם היא לגיטימית או לא? האם היא מסוכנת או לא? אולי זו צרות אופקים להתנגד לה? אולי יש לה מקום במסגרת פלורליזם? וגם לשאלות אלה יש לתת מקום בדיון ולספק מענה.

א. מאמצי ההחזרה בתשובה שנעשים מצד הציבור הדתי-לאומי

ישנם מאמצי התקרבות רבים של הציבור הדתי-לאומי המתון אל הציבור החילוני. ישנם מאמצי "הידברות", "פיוס", "התקרבות", וישנם גם מאמצי החזרה בתשובה או קירוב לדת, כמתואר בכתבה ב"הארץ". המגוון של מאמצי ההתקרבות רב מאוד. הם נעים על סקאלה רחבה ביותר. גם המניעים של הדתיים למאמצים האלה והמטרות הסופיות שלהם נעים בסקאלה רחבה: מיצירת שיח, דרך הרחבת אופקיהם של החילוניים, ועד המרת דת והחזרה בתשובה ממש. כאמור, זו גישה שונה לחלוטין מהגישה החרדית, הנוקטת דרך בוטה הרבה יותר: החזרה בתשובה בגלוי וכתעשייה רבתי.

ביחס לתופעה זו אני מרגיש אמביוולנטיות רבה: מצד אחד מקננת בי תחושה של סכנה, שיש כאן אתגר שיש להתמודד איתו. מצד שני - מה כבר הסכנה פה? ומי אני שאביע ביקורת על כך או שאתערב בכך, שהרי כל הצדדים פה פועלים מיוזמתם החופשית וללא כפייה? אני חושב שצריך להתמודד באופן ישיר עם השאלות הללו. הנושא אולי "לא נעים" וחמקמק, אבל יש להסתכל בו בפיכחון ולנתח אותו ללא רחם.

ובאמת, מחד גיסא, הידברות בין דתיים לחילוניים היא דבר חיובי, כמו גם חשיפת תוכני היהדות הדתית לציבור החילוני. אין רע בכך שחילוני יתוודע לתרבות היהודית הדתית ולאוצרותיה הרבים. גם היכרות עם העולם הדתי ועם דרכי הדתיים במחשבה ובמעש אינה רעה. אבל מאידך גיסא, נהיה ברור יותר ויותר שלא רק בזה מדובר. ההתקרבות אינה תמימה, והמניעים של ה"מחזירים בתשובה" כאן אינם טהורים. המטרה הסופית היא, למעשה, שקופה: במקרים רבים "קירוב אל הדת" משמעו החזרה בתשובה, משמעו המרת מערכת האמונות של האדם, משמעו גיוסו לדת. חשיבות ההחזרה בתשובה היא האידיאולוגיה הדתית החבויה מתחת לפני השטח של מאמצי התקרבות רבים. ישנו מדרון חלקלק, בו ניתן להידרדר מרמה של היכרות תמימה עם מקורותינו לעבר אימוץ האמונה הדתית וקבלת אורח חיים דתי. היכן במדרון עובר הגבול?

אולם, גם את "ההחזרה החדשה בתשובה", שנעשית בהדרגתיות על ידי שכנוע ובדרכי נועם, קשה לי לגנות: האין אדם חילוני אדם חופשי לאמץ לו כל אורח חיים שיראה לנכון? מי אני שאכתיב לו את דרכו? איזו אמירה בכלל יכולה להיות בעניין כזה לאדם שדוגל בפלורליזם? ובכל-זאת אני מצר על כך.

חופש

העניין הוא שדווקא מדרכי הנועם הללו המתוארות בכתבה, דווקא ב"החזרה החדשה בתשובה", אני רואה סכנה גדולה יותר לגישה החילונית-הומניסטית מאשר מדרכי הכוח הבוטות של החרדים. הדברים אינם תמימים - ואפרט את הסכנות והבעייתיות שבהם:

ראשית, כנאמר קודם, יש להיות מודעים למטרה האמיתית והסמויה של חלק גדול מ"מאמצי ההתקרבות" הדתיים: החזרה הדרגתית בתשובה, או, לכל הפחות, השרשת עיקרי האידיאולוגיה הדתית והערכים הדתיים אצל חילוניים. ככל שהאידיאולוגיה הדתית תכה שורש, כך יידלדלו ערכים חילוניים, הומניסטיים, חופשיים מבלי שאפילו נשים לב לכך. שורות לוחמי ההומניזם יידלדלו; כניעה לכפייה דתית תיהפך לרוחב לב; והמסד יישמט תחת הדמוקרטיה בישראל.

ברור לי כי אין הדברים אמורים בכל מאמץ התקרבות דתי: ישנם דתיים המכירים בדמוקרטיה ובערכים הומניסטיים, ומאמציהם לקירוב וללימוד הדדי מבורכים בעיניי מאוד.

שנית: לכאורה מותר לשאול - מה רע במעט תרבות דתית-יהודית לאדם החילוני? אך צריך לשים לב - לא אנשי הרוח החילוניים הם האחראים ללימוד ולהעברת התרבות הזו! זוהי יוזמה דתית - והשליטה נתונה בידי מנהיגים של הציבור האחר, הדתי. תפיסתם הבסיסית היא "להיות דתי זה טוב, להיות חילוני זה רע", והם הקובעים מה יילמד ואיך. התפיסה הבסיסית הזו ויתר ערכיהם מובלעים בכל מה שהם מלמדים. לחילוניים אין, למעשה, שליטה על המסרים שהם בולעים. וכאן נשאלת השאלה החשובה ביותר: מדוע לתת מונופול על הרוחניות והתרבות היהודית לציבור הדתי, בלי להציב מולו אלטרנטיבה חילונית שתנהיג ותתפוס יוזמה? מדוע לוותר על האחיזה במושכות, להעניק את השליטה התרבותית לאנשים בעלי אידיאולוגיה ואמונות זרות לגישה החילונית?

שלישית, סכנה משמעותית היא שהחזרה החדשה בתשובה היא מעין "סיפוח-זוחל", התפשטות איטית ועקבית, ולא הכרזות של "הכול או לא כלום" דוגמת התעמולה החרדית. טיפין טיפין מושגת דריסת-רגל במוחותיהם ובלבבם של החילוניים. בגלל ההדרגתיות עלול האדם החילוני להירדם על משמרתו: הוא לא יתעורר כדי להפסיק בזמן את ההחלקה במדרון מ"לימוד תרבותי" לעבר הפנמת ערכים והמרת אמונות. הוא לא יתעורר כדי להגן על ערכיו ועל היקר לו.

רביעית, סכנה נוספת כרוכה בהגנה שמספק הפלורליזם ליוזמה הדתית החדשה. "ההחזרה החדשה" עשויה לקסום לאנשים ברמה גבוהה, אנשים שהתייחסו בבוז (מוצדק) לתעמולה ההמונית והוולגארית של אמנון יצחק ומטיפים חרדים. הם יבחרו מרצונם החופשי בדרך החיים הדתית ובערכיה. האם זו סכנה? זכותם לבחור ביהדות דתית. אלה חייהם, עולמם הרוחני, דרכם האישית. תחת חסות הפלורליזם והזכות לבחירה אישית יש להתיר לאנשים לבחור כרצונם - גם בדת. אבל לאן תוליך אותם ואותנו בחירתם? רבים מהדתיים-לאומיים שטופים בלאומניות; עמדותיהם הפוליטיות ימניות-קיצוניות; המושגים של חלקם על קדושת האדמה ועל המוסריות שלנו במלחמה עם שכנינו קיצוניים מאוד לעיתים. הממירים אמונתם מצטרפים לקבוצה חברתית, לא נוהגים כפרטים. לא, הבחירה כלל אינה אישית - למעשה היא פוליטית.

ואמנם, טענתי את טענת הנגד הפלורליסטית, שיש לאפשר לאדם לבחור את אמונותיו ודרכו בעצמו, ולא להתנשא ולהורות לו לאן ללכת. אבל האם במקרה שלנו זו רק סוגיה של הרוחניות של האדם הבודד, של מערכות אמונה אישיות ושל התפתחות אישית, או שמא זו סוגיה חברתית-פוליטית למהדרין? למעשי ההחזרה בתשובה יש קשר חברתי ופוליטי מובהק, ואין לקבל אותם על פי העיקרון של "פלורליזם נאור". הבחירה היא פוליטית, לא אישית - וכך מטרות ההחזרה בתשובה. וכנאמר בעבר, הפלורליזם בתחום זה איננו דו-סטרי. החילוניות מכירה בזכותו של הדתי להתקיים; הדת שוללת את עצם קיום החילוני הכופר. הסחף יהיה חד-כיווני. בחסות הפלורליזם עמדות אנטי-פלורליסטיות ישתרשו, ודבר זה מערער את עצם הנחות היסוד תחתן פועלים החילוניים: אם כולם יהיו דתיים, תכונן מדינת הלכה, ואיה אז החופש לאדם לבחור את "דרכו האישית"?

חמישית, יש לסכנות הללו השלכה משמעותית: כאמור, תוכן ההחזרה התשובה ונימתה עשויים לקסום לחילוניים בעלי רמה אינטלקטואלית, רגשית וסוציואקונומית גבוהה, שההטפה החרדית המחוספסת לא דיברה אליהם. דבר זה הוא קריטי מבחינת לוחמי חופש פלורליסטיים כ"אתר חופש", משום שחלק גדול מ"טענות הנגד" שלהם ומהמאמרים המוצגים על ידיהם מיועדים להגיב להטפות החרדיות. וכשם שהחרדים טוענים בבוטות ובהתרסה, כך גם לוחמי החופש טענו כנגדם בבוטות ובהתרסה, כדי להתחרות בהצלחה על ליבם של בני הנוער החילוניים שההטפות החרדיות שבו בקסמן. זהו דבר חשוב, אבל מאמרי הנגד הללו אינם יעילים עוד מול ההטפות החדשות יותר! זה נכון שחלק מהם כוחם טוב תמיד, אבל רבים לא יעברו את הרף! למשל, בגלל שפתם ה"עממית" מדי. או מאחר שהם נועדו להגיב לטענות גולמיות וגסות, ואילו ביחס לטענות מעודנות, מרוככות ו"פלורליסטיות" הם נראים בעצמם גסים ומגושמים. למעשה, הבוטות של חלק מהמאמרים באתר חופש (כמייצג אותו זרם) עשויה אפילו להיות ירייה ברגל במאבק הזה! למשל, ב"החזרה החדשה בתשובה" אין עוד איומים בעונשי גיהינום, וכל חצי הלעג שהופנו אל האיומים הללו באתר יתנפצו בפרצופם של היורים.

לדעתי, אם תימשך המגמה החדשה של מאמצי החזרה בתשובה מצד הציבור הדתי-לאומי - ונראה לי כי תימשך, כי יש לה סיכוי רב להיות אפקטיבית - יהיה צורך לשנות את גישתם של לוחמי החופש הפלורליסטיים כך שתענה לה ולטיעוניה. אני משוכנע שעבור החילוני הצעיר והמשכיל (אך אולי הריקני מבחינה ערכית-רוחנית) לא יוכלו דבריהם הקיימים של לוחמי החופש להוות אלטרנטיבה, מפלט ומתקפת-נגד לעומת היוזמה הדתית החדשה. ראוי לבדוק, אני מאמין, אלו שינויים ניתן יהיה לעשות בגישה זו - וגם באתר חופש, כך שימשיך להיות רלוונטי (או מוטב - ירחיב את טווח הרלוונטיות שלו).

עניין שישי הקשור ל"החזרה החדשה בתשובה" הוא שהיא נופלת על קרקע פורייה אצל יהודים חילוניים, שלא זכו לחינוך ערכי אמיתי. אני חושש שבבתי הספר ובחינוך הלא-פורמלי הצעירים אינם זוכים למסד מוצק ואיתן של ערכים הומניסטיים-חילוניים - מסד שיהווה בסיס ראשוני עבור תפיסת עולמם, אורח חייהם החילוני ורוחניותם. אם אין מסד כזה אורח חייהם והשקפת עולמם בנויים על אדמה רעועה, ובהיעדר מסד ערכי מוצק מסרים של ההחזרה החדשה בתשובה ייקלטו ללא התנגדות וללא אלטרנטיבה - וחמור מכל, ללא הבנה עצמית.

מה שקורה במצב כזה הוא, שאולי קל יחסית להסיט התקפות חרדיות בוטות: פשוט מתקיפים חזרה בבוטות. אבל חדירה שקטה, תמימה ונעימה של החזרה בתשובה כמו זו שלפנינו - החזרה בכפפות משי, ב"דרכי נועם" - קשה מאוד לתקוף. שכן הם אינם מאיימים בעונשים מופרכים, ולא מנפנפים במיסטיקה אזוטרית. הם מציעים אורח-חיים, ערכים, פילוסופיה שלמה (או מגוון פילוסופיות) שלפיהם ניתן לחיות, ודרכם ניתן לשפוך אור על העולם - וזה דבר שלצעירים במגזר הכללי, החופשי, אין. והצעירים אינם מודעים למה שכן יש בידם, או למה שיכול היה להיות בידם.

מה שלדעתי חסר באופן נואש בחברה שלנו הוא לא התקפה חילונית על דרך השלילה, אלא דווקא בניית ערכים "חילוניים" באופן חיובי. וזה כבר קיים, באתר חופש כמו במספר ארגונים אחרים (כגון מכללת מית"ר, מכון הטקסים החילוני, מדרשת אפעל ועוד) אך זו רק טיפה קטנה מתוך הים שנחוץ. זהו עניין של חינוך - והוא צריך לבוא מרשויות החינוך של המדינה. אך איני יודע אם יש פתרון לבעיה במערכת החינוך, שראשיה בוחרים ללמד "רשימת מאה מושגים" על דמוקרטיה ויהדות. הדבר הזה מגוחך מאוד - לעג לרש, אפילו. ואיזו תודעה חילונית יש לשרת החינוך, שנראית מחויבת לסקטור הדתי יותר מאשר ליהדות החופשית-פלורליסטית?

אף על פי כן, גם במערכת החינוך, ואם לא שם, בארגונים כמו אתר חופש, יש להדגיש יצירת מסד ערכי. יש להסביר. יש להביא להבנה ולהפנמה. לשון אחר - יש ללמד. אני סבור שמבחינת הערכים ראוי להדגיש קודם כל את השקפת העולם ההומניסטית והדמוקרטית. לימודי האזרחות בבתי הספר כיום דלים עד כדי גיחוך. הם אינם מעניקים תשתית רחבה של ידיעה היסטורית ושל הבנת רעיונות פילוסופיים כדי להכיר בערכה העצום ובחשיבותה של הדמוקרטיה. התלמידים נהנים מפירותיה, אך עיוורים למשמעותה העמוקה, להיסטוריה שלה, למאמץ האדיר שנדרש כדי לשמור עליה. דרושה גם הפנמה עמוקה מאוד של ההומניזם. את הלימוד הזה, שבתי הספר כל כך מתרשלים בו, כבר עושים מספר ארגונים, גם אתר חופש, וזה נהדר - אך ראוי לעשות הרבה יותר.

אני גם מאמין שאין בארץ די קבוצות-פעולה המעודדות חשיבה חופשית, חשיבה מדעית וספקנות - בניגוד, למשל, לארה"ב, שם יש אתרי אינטרנט רבים, ספרים ומגזינים. חשיבה מדעית, ספקנית וביקורתית כרוכה יד-ביד בהומניזם ובדמוקרטיה - וגם ערך זה יש ללמד. כל אלו מהווים תשתית רעיונית, שעונה ללחצים של קבוצות דתיות, ושנעה מעבר לרעיון של מתקפת נגד עליהן.

חופש

ב. מספר עניינים בהם, לדעתי, יכול אתר חופש לפעול ושיהוו תגובת-נגד להחזרה בתשובה החדשה

כאמור, בעיניי הלימוד הוא התרופה הטובה: ללא הפנמת ערכים כל פתרון יהיה שטחי. רעיון זה שזור בהצעות הבאות.

אני מאמין שדברי הביקורת של ישעיהו ליבוביץ המנוח, על אף שנאמרו מתוך נקודת מבט פנים-דתית, כוחם יפה גם כיום להצביע על המכוער, הרע והצבוע בעמדות הממסד הדתי.

  1. סוגיית מעמד האישה גם בחברה הדתית לאומית נוגדת את רעיון השוויון בין בני האדם וראויה להתייחסות.
  2. מעמדו של הגוי ראוי לביקורת רבה: זוהי, בפשטות, גזענות המושרשת אצל רבים מהדתיים-לאומיים, בייחוד ביחס לערבי (שמעצם "טבע נשמתו הישמעאלית" חייב לרצות לכלותנו). לפתע רק היהודי "נברא בצלם אלוהים".
  3. מעמדו של החריג החוטא לדת, ראוי לביקורת: למשל, גם בממסד הדתי הנאור הומוסקסואליות נחשבת "סטייה נפשית", וחטא שעונשו האידיאלי מוות.
  4. הקונספציות ההיסטוריוסופיות של החברה הדתית לאומית (אתחלתא דגאולה) ראויות לביקורת נרחבת מאוד.
  5. כמו כן ראויים לביקורת הרעיונות המטאפיזיים על "נשמת היהודי", "האור האלוקי" וכדו', המצלצלים יפה לאוזן, אך לא יעמדו בניתוח חסר רחמים.
  6. בהקשר הזה ראוי להביא את הדברים בפרספקטיבה אחרת, החילונית: ניתוח אנליטי ולא רגשן של ההיסטוריה, תפיסות מדעיות בדבר הגוף והנפש כנגד המטאפיזיקה - וכך לספק אלטרנטיבה לדרך התפיסה של הדברים.
  7. ראוי להדגיש את כל המקומות בהם גם יהדות "פלורליסטית" או "נעימה" (לא אמנון-יצחקית) עדיין סותרת את המוסר ההומניסטי.
  8. ראוי להביא תפיסה ביקורתית והיסטורית של המקרא והיהדות, ולהביא יהדות בתורת תרבות ולא דת (זה כבר דבר שנעשה יפה באתר חופש במסגרת פרשת השבוע ובמאמרים שונים).
  9. לדעתי, ראוי להקטין את מידת הביקורת על מנהגי העולם החרדי; היא נעשית לא רלוונטית - תקיפת אנשי קש, ניתן לומר. קוראי האתר יחשבו: הם תוקפים את החרדים, אבל לנו יש יהדות אחרת, שונה. על כן גם שאר טיעוניהם רלוונטיים רק כלפי החרדים ולא כלפינו. צילומי הפשקווילים אמנם פיקנטיים, אך מאבדים מטעמם.

נושא אחרון שאני רוצה להעלות הוא הדיון בשאלה על מה לא להילחם - גם באתר חופש וגם במסגרות אחרות. כאמור קודם, סקאלת ניסיונות ההתקרבות הדתיים רחבה מאוד, ועל אף שקשה לשרטט גבול, אין לשלול הכול או לקבל הכול במחי יד. במסגרת הפלורליזם כן יש להניח לאדם לבחור בדת, כן יש לכבד את רגשות הדתיים, כן יש להכיר את עולמם, כן יש לשוחח עימם. יש לדעת מתי להילחם, מתי להציג עמדות מנוגדות, ומתי ניתן - וצריך - להרפות. להרפות, משום שאין זה הקרב. גם על כך צריך לחשוב.

ג. שינויים מוצעים במבנה "אתר חופש"

נוסף לנאמר עד כה, תמיד הרגשתי שניתן בעצם לחלק את האתר לשניים:

ראשית, מדור טיעונים ופילוסופיה חילוניים. מדור זה נועד לטפל במחשבה ובהגות החופשיות, ללמד ערכי הומניזם, ספקנות, פלורליזם ודמוקרטיה, להגיב לטענות הדתיים ולשכנועיהם, להציע אלטרנטיבה וסעד (אינטלקטואלי ונפשי), לתת מענה לקושיות מוסריות, מחשבתיות, דתיות וחילוניות, ולתת ביסוס וחיזוק רעיוני וערכי לחילוני (ולחוזרים בתשובה ובשאלה).

שנית, מדור אורח-חיים חילוני, שנועד לחילוני המשוכנע-זה-מכבר, זה שכרגע רק מחפש לחיות את חייו באופן חופשי. במדור זה יכללו דברים כגון מלחמה בכפייה הדתית, חתונה לא ברבנות, קבורה חילונית, אינדקס מסעדות ללא כשרות, מעגל החיים החילוני, וכיו"ב.

חלוקה כזאת קיימת בצורה חלקית, בהפרדה בין מדור "מאמרים וספרים" למדור "להיות חופשי", אבל ישנם מדורים אחרים, וחשוב להפריד בצורה חותכת יותר. הדבר יבהיר וימקד את מטרות האתר. הפרדה מעין זו גם תועיל לתעמולה של האתר: באופן כזה אכילה ללא כשרות - שיכולה ליצור אנטגוניזם אצל מבקר חוזר-בתשובה - לא תסיח את דעתו על חשבון טיעונים שיכלו לדבר על ליבו. מחשבתו לא תוסט על ידי הרהורים טפלים בסגנון "כמה הם נהנתנים" או "למה הם עושים לי דווקא".


(*) אקו הינו אדם עצמאי שאיננו מצוות האתר; הוא קורא ומגיב אקטיבי באתר חופש, וסייע בשיפור פני האתר ומבנהו.


אוקטובר 2003



חברים ב- עוצב על ידי