הנכם צופים בגירסת הדפסה של הדף/מאמר הנוכחי. לחצו כאן לגירסה המקורית

במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" 20/6/2003, עומד אורי אליצור ("חילוני לא יבין") על בורותם של החילוניים באשר למעמדו של הרב בקהילה הדתית. זאת בעקבות הצגתם של רבני יש"ע בתקשורת כמי שמובילים את נאמניהם לעמדות קיצוניות באמצעות דרשות ופסקי הלכה, בדבר עליונותה של קדושת הארץ על פני חוקי המדינה ועקרונות הדמוקרטיה. אליצור מסביר כי המשפט המכונן של הקשר בין הרב לקהילתו מתבטא במשפט מפרקי אבות "עשה לך רב וקנה לך חבר". משמעותו של "עשה לך רב", מסביר אליצור, הפוכה מזו שמייחסים לו החילוניים: "קודם יש לי השקפת עולם, ובהתאם לזה אני בוחר לי את הרב שלי. הרב יכול לחולל שינויים זעירים בהשקפתי לאורך זמן ובמצטבר, ובזה הוא לא שונה ממשורר או אייקון תקשורת. אבל אם אשמע ממנו כמה פעמים דברים ברורים שנוגדים את מצפוני ואת השקפתי, אני אלך לחפש לי רב אחר". לשון אחר, "אתה צריך לשאול את הרב, אבל הרב לא יכול להשיב לך תשובה רחוקה מאוד מזו שאתה רוצה לקבל, אחרת הוא לא יהיה הרב שלך". הרב הוא מורה דרך, אבל לא הוא אחראי לדרך שבחרת, אלא אתה: "אתה מחליט לאן אתה רוצה ללכת, אבל אל תסמוך על עצמך, קח לך מורה דרך. בלעדיו לא תגיע לאן שאתה רוצה להגיע". להמחשה מביא אליצור את דברי הרבי מלובביץ', שאמר: "אני לעולם לא אומר לאדם לעשות דבר שהוא לא רוצה לעשות". בעיניו, זהו "סוד המנהיגות הרבנית, ואולי סוד המנהיגות בכלל". אליצור מתפעל מחכמתו של הרב "לדעת לזהות לאן אנשים רוצים ללכת, ולשם להוביל אותם".

רודנים לדורותיהם חוככים ידיהם בקברם. קול המון כקול שדי. בן גוריון מתהפך אולי בקברו. הוא אמר שהוא אינו יודע מה העם רוצה, הוא יודע מה הוא צריך. תזה שונה מזו של אליצור. לפי פירושו של אליצור את "עשה לך רב", כל הפרעות והפוגרומים שעברו על העם היהודי מוצדקים. ההמון רצה להרוג ביהודים, לגרשם מהמדינה, להחרים את רכושם; השלטונות והכמורה זיהו לאן ההמונים רוצים ללכת, ולשם הובילו אותם. על פי תזה זו, אם ההמון רוצה מלחמה, חושק באדמתו של עם זר ומואס במיעוטים החיים בארצו, על רבני הקהילה לזרום אתם ולסייע להם במימוש חפצם, שהלא כך תפס הרבי מלובביץ' את סוד המנהיגות הרבנית. כך גם הרב עובדיה יוסף. אליצור מזכיר שהרב עובדיה הבטיח לפנות בקריאה פומבית לתמוך בשמעון פרס בבחירות 1996, אבל הוא שתק. למה? "מסיבה פשוטה", כותב אליצור: "הרב שמע את הרחוב ולמד לדעת שבדבר הזה המוני מעריציו לא ישמעו לו". דני רובינשטיין כתב ב"הארץ" ב-23 ביוני השנה, שברשות הפלסטינית יודעים שהציבור שלהם מצדד בחמאס. לפי אליצור, בהתאם להסברו המופלא של הרבי מלובביץ' ל"עשה לך רב", כל מה שאבו מאזן וההנהגה הפלסטינית צריכים לעשות הוא להטות אוזן לרחשי לבו של הרחוב הפלסטיני ולהוביל את עמם בדרכו של רנטיסי.

אליצור מעניק ליהודי המאמין ריבונות מלאה על רחשי לבו ועל בחירת דרכו, אלא אם כן הוא רב ומנהיג רוחני. בתור שכזה עליו להוביל את חסידיו לא על פי רחשי לבו ולא על פי עקרונות המוסר, הצדק והמשפט הנאמנים עליו, אלא על פי רחשי הלב של צאן מרעיתו. רבני יש"ע יכולים לחגוג. תפיסתו של אליצור מתירה להם להעביר לתלמידיהם מסרים חבויים, סוגסטיביים, בלי להסתכן בהפרת החוק ובעמידה למשפט. יושרה, הגינות ואומץ לב הם ככל הנראה מושגים לא רלבנטיים לתפיסת הרבנות של אורי אליצור.