אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויברא האדם את אלוהים בצלמו
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

התלמוד ב"ערסית"

בנובמבר 2010 התנהל בתכנית 'המילה האחרונה' בגלי צה"ל דיון מעניין. הוא נסב על נושא התמיכה באברכים בישיבות, אשר אינם עובדים. שני הצדדים לדיון - זה החילוני וזה הדתי - הסכימו על הנחת היסוד: "זה חשוב להקדיש זמן ללימוד תלמוד", כמו גם על הנחת היסוד הסמויה: "התלמוד מכיל דברים חיוביים". הוויכוח התרכז בעיקר בנושאים האחרים, דהיינו, יציאה לעבודה, תמיכה כספית וכו'.

אין לדעת אם שני המתדיינים "תפסו" אכן את התלמוד כאוסף חיובי של דיונים ערכיים ומוסריים. עם זאת, גם אם לא זה היה בדיוק המצב בתכנית האמורה, עדיין רבים אחרים ודאי תופסים את התלמוד/גמרא כך. בין היתר סוברים כך חילוניים רבים שבקושי מכירים את התלמוד, וגם נשים חרדיות שנאסר עליהן לימודו ואשר רבות מהן סבורות שמדובר בתוכן אחר לגמרי.

חשוב להקדיש זמן מסוים ללימוד תלמוד. לא בגלל החיוב שבו ולא בגלל השלילה שבו, אלא כי מדובר באחד מהספרים המצויים בבסיס היהדות. עשיר ומעניין, על הטוב והרע שבו (ויש הרבה משניהם). חשוב לזכור: אין "לימוד" ללא ביקורת, וקריאת טקסט באופן לא ביקורתי, אפילו עם הבנתו, אינה "לימוד" אלא "שינון".

פינת 'הפלפול היומי' של 'דעת אמת', כמו גם עוד מספר קטעים נוספים של 'דעת אמת' ואחרים, עושים עבודה טובה בקעקוע התפיסה המקובלת של "הכל דבש" בתלמוד. ניתן כמובן (ואפילו רצוי) לעיין בדברים עצמם - הם גלויים וזמינים לעין כל. אלא שאנשים רבים לא אוהבים להיכנס לפרטים, במיוחד בגלל לחץ זמן, ואוהבים לקרוא דברים "ברמת כותרות" בלבד. לפיכך נערכה כאן רשימה ארוכה ומרוכזת זו של איוולות ועוולות מהתלמוד, בניסוח עכשווי בגובה העיניים ותוך שימוש בסלנג מקובל.

חשוב: הדברים המובאים כאן בהמשך אינם המצאות של סיכום זה, וגם לא המצאות של 'דעת אמת' או אחרים, אלא דברים "בשם אומרם" (כלומר, מפי התלמוד עצמו), תוך עדכוני ניסוח בלבד. מי שסוברים שרגשותיהם עלולים להיפגע מניסוח עכשווי לנושאים בעלי הקשרים דתיים (כולל נושאים הקשורים בסקס), מוזמנים לנטוש בשלב זה את העיון בסיכום שלהלן.

אתם עדיין כאן? אז להלן מעט מן המעט מהמצוי בתלמוד. אלה הדברים שבשביל לימוד שלהם לא מתגייסים לשירות המדינה. תהנו - יש עוד הרבה מאד במקום ממנו זה הגיע:

 

קטעים מהתלמוד שעוסקים בסקס

  • אישה שטווה בצמר והחוט משתלשל בין רגליה מול הכוּס שלה, בעלה יגרש אותה ללא זכויות. (מסכת כתובות, דף עב עמוד א-ב)
  • מי שעושה את הדברים הבאים לפי סדר, מת מיד: חוזר עייף מהליכה, מדמם, מתרחץ, משתכר, ישן על הרצפה, מזדיין. אישה אחת הכריחה את העבד שלה לעשות רק חלק מהדברים האלה והוא מת, אבל זה בגלל שהיה חלש עוד קודם. (מסכת גיטין, דף ע עמוד א)
  • רבי אלעזר בן דורדיא הלך לזונת צמרת, שהפליצה באמצע הזיון, ואז חזר בתשובה ובכה עד שמת. (מסכת עבודה זרה, דף יז עמוד א)
  • לגוי מותר לזיין בתחת אישה של מישהו אחר. (מסכת סנהדרין, דף נח עמוד ב)
  • יש ויכוח האם בתקופת הנביא עמוס בני ישראל היו משתינים בחדר השינה או ישנים במיטות עם שפיך של אחרים. (מסכת שבת, דף סב עמוד ב)
  • ילד נולד נכה כי ההורים מזדיינים בתחת. ילד נולד אילם כי אבא מנשק את הכוּס של אמא. ילד נולד חרש כי ההורים מדברים בזמן הזיון. ילד נולד עיוור כי אבא מסתכל על הכוּס של אמא. מותר לדבר בחימום שלפני הזיון. (מסכת נדרים, דף כ עמוד א-ב)
  • דרך לבדוק אם אישה היא בתולה זה להושיב אותה על חבית יין עם כוּס גלוי. אם היא בתולה, לא יגיע הריח של היין לפה שלה, ואחרת יגיע. כשרבן גמליאל רצה לבצע את הבדיקה הזאת, הוא התאמן קודם כל על משרתות גויות, כדי לא לזלזל ביהודיות. (מסכת כתובות, דף י עמוד ב)
  • אחאב מלך ישראל לא אהב להזדיין. אשתו איזבל שרצתה לחמם אותו, שמה פסלים של שתי זונות על המרכבה שלו. (מסכת סנהדרין, דף לט עמוד ב)
  • אשתו של רבי אביי הרימה את היד בבית המשפט של רבא, ואז נפל לה השרוול. רבא התחרמן כל כך שעזב את בית המשפט והלך לזיין את אשתו שלו. (מסכת כתובות, דף סה עמוד א)
  • מותר להירדם עם תפילין ביום באופן זמני, חוץ מאברך נשוי, כדי שלא יזיין את אשתו כשהוא עם התפילין. (מסכת סוכה, דף כו עמוד ב)
  • מי שחושד שאשתו בוגדת בו בתחת, או שהמאהב שלה הכניס לה רק את הקצה של הזין, לא צריך לבדוק אותה בבית המקדש אם בגדה. (מסכת סוטה, דף כו עמוד ב)
  • מי שנוגע בגופה רקובה של אישה שהזדיינה לפני שמתה ויש בתוכה שפיך של גבר - יש ויכוח האם הנוגע טמא או לא. (מסכת נזיר, דף נא עמוד א-ב)
  • גבר יכול לקדש אישה לנישואין בעזרת זיון, אבל רק אם דחף את כל הזין לכוּס שלה. אם הספיק להכניס רק את הקצה של הזין, יכול מישהו אחר בינתיים לקדש אותה בכסף. (מסכת קידושין, דף י עמוד א)
  • גבר שמזיין כל כך הרבה נשים עד שהוא מת מהזיונים, זה נחשב לתאונת עבודה. (מסכת בבא מציעא, דף צז עמוד א)
  • יש לרפא אבנים בדרכי השתן בעזרת טיפטוף נוזלים שונים על הזין או השדיים, או תליית כלים עליהם. אם זה לא עוזר, צריך לתלות עליהם חוט צמר שעשתה אישה ממשפחה של נשים מזדיינות, ואם גם זה לא אז צריך לתלות עליהם כינים. (מסכת גיטין, דף סט עמוד ב)
  • אלמנה תחכה 3 חדשים לפני שתתחתן שוב, כדי שייראו אם היא בהריון, כי לא נעים לבדוק לה את הבטן והשדיים, והיא עלולה להסתיר את כבדות הריונה כדי שהתינוק יירש מבעלה החדש. (מסכת יבמות, דף מב עמוד א)
  • פירוש הביטוי שנאמר על שמשון "ויהי טוחן בבית האסורים" הוא: כששמשון היה עצור אצל הפלישתים, הם הביאו לו את הנשים שלהם כדי שיזיין אותן וייכנסו להריון ממנו. (מסכת סוטה, דף י עמוד א)
  • מי שמתחתן עם אישה ומגלה רק אח"כ שיש לה רווח של יותר מ-10 ס"מ בין השדיים, יכול לגרש אותה בלי זכויות. (מסכת כתובות, דף עה עמוד א)
  • יש ויכוח כמה זמן מספיק לגבר כדי לגעת עם הזין שלו בכוּס של אישה - יש רבנים שקובעים מתוך נסיון אישי ואחרים מתוך חוכמה. (מסכת סוטה, דף ד עמוד א-ב)
  • בערב יום כיפור צריך לנקות את הגוף, למקרה שביום כיפור ישפיך מתוך שינה ויצטרך אז לטבול במקווה. (מסכת יומא, דף פח עמוד א)
  • גבר שרוצה להשתין לא יחזיק את הזין, אפילו אם בגלל זה יירטבו לו המכנסיים. מותר להחזיק אם הוא נשוי, או שהוא משתין מגג של בית כנסת. מותר גם להחזיק בביצים או בראש של הזין. (מסכת נדה, דף יג עמוד א-ב)
  • גיס צריך לזיין את אלמנת אחיו אם לא היו לאחיו ילדים. הזיון "נחשב" גם במקרים הבאים: אם זיין אותה מתוך שינה כשעמד לו הזין אבל היה רק מנומנם ולא ישן לגמרי; אם התכוון לזיין את אשתו שלו ובאו גויים והכניסו את הזין העומד שלו בכוח לכוּס של גיסתו; אם התכוון לזיין את אשתו ופתאום תקפה אותו הגיסה; אם התכוון לזיין בהמה ובסוף זיין את גיסתו. הזיון לא נחשב במקרים הבאים: אם נפל מהגג והזין שלו נכנס לכוּס של גיסתו ששכבה על האדמה עם רגלים פשוקות; אם התכוון לעשות ביד לתוך קיר ובסוף נכנס לכוּס של הגיסה בלי שידע. (מסכת יבמות, דף נג עמוד ב - דף נד עמוד א)
  • מי שמשפיך ביום כיפור ונשאר בחיים שנה שלמה הוא צדיק. מי שמשפיך בערב יום כיפור יהיו לו הרבה ילדים. (מסכת יומא, דף פח עמוד א)
  • חז"ל היו מזדיינים רק בערב של יום שלישי עד שישי, כדי שהתינוק לא יוולד 9 חודשים אחר כך בשבת. (מסכת נדה, דף לח עמוד א-ב)
  • מי שעוסק בתורה מול בור שלא לומד תורה ולא מקיים מצוות - כאילו מזיין את ארוסתו מולו. (מסכת פסחים, דף מט עמוד ב)
  • העורב האשים את נוח ששלח אותו מהתיבה כי לנוח בא על אשתו העורבת והוא רצה לזיין אותה. (מסכת סנהדרין, דף קח עמוד ב)
  • יש מקרים בהם נחש מזדיין עם צב ונולד נחש מסוכן מיוחד. (מסכת חולין, דף קכז עמוד א)
  • במלחמה מותר לקחת גויה בשבי ולזיין אותה. לכהנים: זיון ראשון מותר. אבל יש ויכוח בקשר להמשך. גירסה אחרת: לכהן אסור להתחתן עם שבויה גויה, אבל יש ויכוח האם מותר לו לזיין אותה פעם אחת. (מסכת קידושין, דף כא עמוד ב)
  • השדים והרוחות נוצרו מהשפיך של אדם הראשון לפני שזיין את חווה. (מסכת עירובין, דף יח עמוד ב)
  • מי שמזדיין לפני שפוגש אישה שיוצאת מהמקווה, תיפול עליו "רוח זנונים". הוא יכול להינצל ע"י אמירת פסוק מסויים. (מסכת פסחים, דף קיא עמוד א)
  • למה הרג הנביא אלישע עם דובים את הילדים שקיללו אותו? כי ראה שהם כולם נולדו מזיונים שנעשו ביום כיפור. (מסכת סוטה, דף מו עמוד ב)
  • אצל בנות העיר השיער של הכוּס צומח לפני השדיים, כי הן מתרחצות הרבה. אצל בנות הכפר השדיים צומחים לפני השיער של הכוּס, כי הן טוחנות קמח. אצל בנות עשירים השד הימני צומח קודם, כי הוא משתפשף בבגד שתלוי להן בצד ימין. אצל בנות עניים השד השמאלי צומח קודם, כי הן סוחבות מעליו כדי מים. (מסכת נידה, דף מח עמוד ב)
  • יהודיות מגלחות את השיער מהכוּס וגויות לא. (מסכת סנהדרין, דף כא עמוד א)
  • פירוש הביטוי "אישה אוכלת" הוא "אישה מזדיינת". (מסכת כתובות, דף סד עמוד ב - דף סה עמוד ב)
  • לעבד מותר לזיין את אמו ובתו ושאר בני משפחתו. (מסכת סנהדרין, דף נח עמוד ב)
  • בשבת אסור לעמוד בבית ולהשתין החוצה. יש ויכוח האם מותר להשתין החוצה כשהקצה של הזין בולט מחוץ לבית. (מסכת עירובין, דף צח עמוד ב - דף צט עמוד א)
  • אסתר הסכימה שאחשורוש יזיין אותה, כי היתה קרה ולא זזה בזמן הזיון. (מסכת סנהדרין, דף עד עמוד ב)
  • דויד המלך היה מזדיין בבוקר כדי לא להיות חרמן במשך היום, אבל זה לא עזר לו. (מסכת סנהדרין, דף קז עמוד א)
  • רבי בר בר חנה ראה אישה ערבייה עם שדיים כאלה גדולים, שהיא הניקה את הבן שלה שנמצא מאחוריה. (מסכת כתובות, דף עה עמוד א)
  • אישה שיורד לה דם מהכוּס בזמן טבילה בנהר, זה בגלל שהחברות שלה מקנאות בזיונים שלה, ואז היא צריכה להזדיין על שפת הנהר. (מסכת נדה, דף סו עמוד א)
  • אם נחש מתמזמז עם בגדים שאישה הורידה, סימן שהוא התחרמן עליה. יש ויכוח האם במקרה כזה היא צריכה להזדיין עם בעלה שהנחש יראה, או לזרוק על הנחש שיער וציפורניים שלה ולהגיד לו שהיא במחזור. (מסכת שבת, דף קי עמוד א)
  • נבוכדנצר מלך בבל היה מגריל את מי מהאורחים שלו לזיין בתחת. כשניסה לזיין את צדקיהו מלך יהודה, התארך כיסוי העורלה של הזין שלו ב-150 מטר. (מסכת שבת, דף קמט עמוד ב)
  • דוד שילם עבור מיכל בת שאול 100 חתיכות זין של פלישתים, וזה חוקי כי הן שוות כסף, כי כלבים וחתולים יכולים לאכול אותן. שאול לא הסכים וחיתן את מיכל עם מישהו אחר, שבכה כל הזמן כי בגלל דוד הוא לא זיין את מיכל. (מסכת סנהדרין, דף יט עמוד ב)
  • אישה שיורד לה הרבה פעמים דם בזמן הזיון, יש ויכוח האם היא צריכה להשוות עם מקל את הדימום מהרחם ומהכוּס, כדי לדעת אם מותר לה להזדיין. (מסכת נדה, דף סו עמוד א)
  • אסור לבעל לזיין את אשתו אם היא במחזור, אבל מותר אם הדם יצא רק דרך שפופרת שהכניסו לכוּס. (מסכת נדה, דף כא עמוד ב)
  • אישה בתולה תקבל כפול כסף בכתובה. יש ויכוח מה מגיע למי שנקרעו לה הבתולים ממקל שנכנס לה לכוּס. (מסכת כתובות, דף יא עמוד א-ב)
  • אבישג האשימה את דויד המלך שהוא אימפוטנט, אז דויד קרא לבת שבע וזיין אותה 13 פעמים. (מסכת סנהדרין, דף כב עמוד א)
  • מי שהזדיינה כשהיתה תינוקת מתחת מגיל 3 - מותר לה להתחתן עם כהן, אפילו אם היא נהנתה מהזיון. (מסכת נדה, דף מה עמוד א)
  • אם גבר או אישה מזיינים בהמה, צריך להרוג גם אותם וגם את הבהמה, כי גם היא נהנתה. (מסכת סנהדרין, דף נד עמוד א - דף נה עמוד א)
  • אם אישה מבקשת מבעלה לזיין אותה, יצאו להם ילדים חצופים. (מסכת נדרים, דף כ עמוד ב)
  • אלוהים אסר על האנשים והחיות בתיבת נוח להזדיין. הכלבים שהזדיינו נענשו שיידבקו זה לזה בסוף הזיון, וחם הבן של נוח שהזדיין נענש שהצאצאים שלו יהיו הכושים. (מסכת סנהדרין, דף קח עמוד ב)
  • לפני שתמר הזדיינה עם יהודה היא מעכה את קרום הבתולים שלה עם האצבע, ולכן נכנסה להריון. ככה גם היו עושות הבתולות בבית של רבי יהודה הנשיא. לפני זה תמר הזדיינה רק בתחת. (מסכת יבמות, דף לד עמוד ב)
  • האורחים של אחשורוש רצו לראות את ושתי ערומה, אבל היא לא רצתה, ויש ויכוח אם זה בגלל שהגוף שלה התמלא צרעת, או שצמח לה זנב. (מסכת מגילה, דף יב עמוד ב)
  • בעל שפצע את אשתו במהלך זיון צריך לשלם לה פיצויים, כי הוא היה פעיל והיא שכבה פסיבית. אישה נואפת נענשת למרות שהיתה פסיבית בזמן הזיון, בגלל שנהנתה בו. (מסכת בבא קמא, דף לב עמוד א)
  • אסור לכהן להתחתן עם אישה גברית. יש ויכוח האם היא זונה, כי "זונה" היא מי שמזדיינת לא בשביל להביא ילדים. (מסכת יבמות, דף סא עמוד א-ב)
  • בשלושת הימים לאחר הזיון צריך הגבר להתפלל שהשפיך שלו לא יסריח. (מסכת ברכות, דף ס עמוד א)
  • יש ויכוח האם מותר לבעל לגרש ללא זכויות אישה שצועקת בזמן הזיון. (מסכת כתובות, דף עב עמוד א-ב)
  • מי שאנס ילדה רווקה בתולה, בין גיל 12 ל-12 וחצי, צריך לשלם קנס לאבא שלה. אם היא מתה מהאונס, יש ויכוח האם צריך לשלם לאבא שלה או לבן שלה, אם בכלל. (מסכת כתובות, דף לח עמוד ב - דף לט עמוד א)
  • בשבת מותר לסחוב שמן זית רק בכמות שמספיקה לשַׁמן זין של תינוק. (מסכת שבת, דף עז עמוד ב - דף עח עמוד א)
  • אם אישה בתחילת מחזור עוברת בין שני גברים, אחד מהם ימות. אם בסוף מחזור, הם יריבו. הם יכולים להינצל ע"י אמירת פסוק מסויים. (מסכת פסחים, דף קיא עמוד א)
  • נערה מקודשת ובתולה שזיינו אותה בתחת 10 אנשים, היא עדיין בתולה, ולכן כולם צריכים להיענש בסקילה, אלא אם כן הבעל שלה זיין אותה בתחת, ואז מי שמזיין אותה אחריו צריך להיענש בחניקה. (מסכת קידושין, דף ט עמוד ב)
  • יש ויכוח האם אישה שיש לה טיפות דם בשתן היא טמאה, והאם זה שונה בין אישה שמשתינה בעמידה לאישה שמשתינה בישיבה. (מסכת נידה, דף נט עמוד ב)
  • אסור לכהן להתחתן עם ילדה קטנה, כי בגלל שהיא טיפשה אולי היא תזדיין עם אחרים, ואז היא תיחשב לזונה או לנאנסת. (מסכת יבמות, דף סא עמוד ב)
  • אם יש קו ראייה בין העקב לזין אז מותר לאיש להתפלל, אבל אם הזין נוגע בעקב אז אסור. (מסכת ברכות, דף כב עמוד ב - דף כה עמוד ב)
  • כהן שאוכל פרי שקיבל תרומה ותוך כדי האכילה מתחיל להשפיך, צריך להחזיק את הזין ולעצור את השפיך. מותר להחזיק גם בסמרטוט עבה וגם בסמרטוט רך. (מסכת נדה, דף יג עמוד א)
  • כשעיוור מזיין את אשתו, או כשגבר מזיין את אשתו בחושך, זה הוכחה שמותר לסמוך על זיהוי קולי. (מסכת חולין, דף צה עמוד ב - דף צו עמוד א)
  • כשהבן של שאול פגש את דוד הוא לא גילח את השערות מעל הזין. (מסכת יבמות, דף קג עמוד א)
  • יש ויכוח האם מי שמזיין את עצמו בתחת חייב בעונש. (מסכת סנהדרין, דף נה עמוד א)
  • אישה שיורד לה דם בזמן הזיון - אם זה קורה 3 פעמים, היא צריכה להתגרש ולהתחתן עם אחר, כי אולי הדימום בגלל הבדלים בגודל הזין. (מסכת נדה, דף סה עמוד ב - דף סו עמוד א)
  • אם מישהו זיין את אמא שלו ונולדו 2 בנות, ואז הוא זיין את אחת הבנות ונולד בן, ואז הבן זיין את האחות השנייה, שהיא גם אחותו וגם אחות אביו וגם אחות אמו - הבן חייב להביא 3 קרבנות על זיון אחד. (מסכת מכות, דף יד עמוד א)
  • גבר הנושא אישה צריך לקנות אותה באחת משלוש דרכים: בכסף, בשטר או עם זיון. אם קנה אותה בכסף וזיין אותה רק בתחת, יש ויכוח האם היא נחשבת מקודשת בתולה. (מסכת קידושין, דף ט עמוד ב)
  • ליהודי מסורס או עם זין חתוך אסור להתחתן עם יהודיה כשרה, אפילו אם כל הפגם זה רק חור נוסף שמחובר לשפיך בכובע של הזין. (מסכת יבמות, דף עו עמוד א)
  • אישה חשודה בבגידה שמכחישה, צריכה להיבדק בבית המקדש ע"י שתיית מים קדושים. אם בגדה, הבטן שלה תתנפח והירכיים שלה יפלו. הבדיקה לא עובדת אם יש עדים שלא ידועים בזמן הבדיקה, אבל כן עובדת בכל זאת אם היא הזדיינה בבית המקדש עם נערי הכהונה, או בשירותים. (מסכת סוטה, דף ו עמוד ב)
  • שני הקטעים הלבנים בבטן של נקבת היחמור מותרים לאכילה, כי זה שפיך של אייל שהתקשה, כי אחרי שהאיילה לא נתנה לו הרבה זמן ונהיה לו הרבה שפיך, אז הוא זיין את נקבת היחמור. (מסכת בכורות, דף ז עמוד ב)
  • סיסרא זיין את יעל 7 פעמים. (מסכת יבמות, דף קג עמוד א)
  • אסור להקריב טלה שנתנו לזונה בשביל הזיון. מותר אם נתנו אותו אחרי הזיון, בתנאי שלא הבטיחו לה טלה מסוים. יש הבדל בחוק הזה בין זונה גויה ליהודיה. (מסכת עבודה זרה, דף סג עמוד א)
  • אם אישה מפילה אחרי 40 יום או יותר, צריך לנסות לדחוף קיסם חלק לאיבר המין של העובר, כדי לדעת אם זה זכר או נקבה, כדי לדעת אם לאישה אסור להזדיין שבוע או שבועיים. (מסכת נדה, דף כה עמוד א-ב)
  • לכורש מלך פרס היתה כלבה שהשתמש בה לזיונים. (מסכת ראש השנה, דף ד עמוד א)
  • לאלמנה בהריון אסור להתחתן, אבל לא בגלל שהיא יכולה להיכנס להריון כפול - היא יכולה ואז אלוהים ישמור שהעוברים לא יזיקו אחד לשני, ולא בגלל שבעלה החדש ינסה להזיק בזמן הזיון לעובר, כי הוא יפחד שזה ייחשב רצח. (מסכת יבמות, דף מב עמוד א)
  • מי שנוגע בשפיך של יהודי צריך לטבול במקווה, גם אם זה שפיך שיצא מתוך כוּס של יהודיה, עד 3 ימים אחרי הזיון. יש ויכוח מה קורה עם שפיך של יהודי שיוצא 3 ימים אחרי הזיון מתוך כוּס של גויה, או בהמה. (מסכת שבת, דף פו עמוד ב)
  • כהן שיש לו גם זין וגם כוּס והוא מתחתן עם אישה שאינה כוהנת - יש ויכוח האם מותר לה לאכול מתרומות של אחרים. (מסכת יבמות, דף פא עמוד א)
  • כופר שחוזר בתשובה ימות מצער וקושי. אישה אחת שהזדיינה עם הבן שלה חזרה בתשובה, אבל לא מתה כי לא חזרה בתשובה שלמה. גירסה אחרת: כופר שחוזר בתשובה ימות אבל נואף שחוזר בתשובה לא ימות. אישה אחת שהזדיינה עם הבן שלה חזרה בתשובה, ומתה כי היתה גם כופרת. (מסכת עבודה זרה, דף יז עמוד א)
  • חז"ל מתווכחים אם מותר להזדיין כשיש חיות בחדר: עכברים, עבדים, שפחות, גויים וחרקים. חלק מהרבנים היו מסלקים זבובים ויתושים לפני הזיון. (מסכת נדה, דף טז עמוד ב - דף יז עמוד א)
  • לכהן אסור להתחתן עם אישה שהזדיינה עם הבן שלה, אם הבן מעל גיל 9. מותר אם הבן מתחת לגיל 8. יש ויכוח על אישה שהזדיינה עם הבן שלה בגיל בין 8 ל-9. (מסכת סנהדרין, דף סט עמוד ב)
  • גבר יכול לזיין את אשתו בכל דרך שהוא רוצה, כמו בשר שהוא אוכל אותו איך שהוא רוצה: עם מלח, צלוי, מבושל, או מורתח. (מסכת נדרים, דף כ עמוד ב)
  • אם יהודי מזיין בהמה בשגגה, יש ויכוח האם צריך להרוג את הבהמה, כי הורגים בהמה שילדים הזדיינו איתה. (מסכת סנהדרין, דף נה עמוד ב)
  • בזמן הזיון, אם הגבר והאישה גומרים ביחד, מין התינוק לא נקבע עד 40 יום בהמשך, ועד אז תפילה למין התינוק עוזרת. (מסכת ברכות, דף ס עמוד א)
  • למי מותר למסור משרתת שיזיינו אותה? הרב שמואל מסר לעבדיו בלבד, רב נחמן מסר לעבדים אחרים, רב ששת מסר לגויים. (מסכת נדה, דף מז עמוד א)
  • מי שלא עומד לו - שיטחן כחצי ליטר כרכום, יבשל ביין וישתה. רבי יוחנן העיד שזה העמיד לו כמו בתקופה שהיה נער. (מסכת גיטין, דף ע עמוד א)
  • יש ויכוח האם חיה מתה שנמצאת בתוך הכוּס של אישה הופכת את האישה לטמאה. (מסכת נדה, דף מב עמוד ב)
  • גבר יכול לגמור בלי לעשות ביד אם יתקעו לו לחם חם בתחת. (מסכת יבמות, דף עו עמוד א)
  • אסור ללמד פרשנויות של דיני סקס, ניאוף ועריות בפני 3 תלמידים. אלא רק 1 או 2, כי אם אחד ישאל שאלה, התשוקה לסקס יכולה לגרום ל-2 האחרים להתווכח ביניהם ולא להקשיב. (מסכת חגיגה, דף יא עמוד ב)
  • אישה צריכה ללבוש תחתונים שמכסים גם מקדימה וגם מאחורה, כי היה מקרה של קוף שזיין אישה גם בכוּס וגם בתחת. (ירושלמי, מסכת מגילה, דף כט עמוד ב)
  • האומנת של רבי אביי סיפרה שהזיון הראשון לה כשהיתה בתולה זה כמו מים חמים שנשפכים על קרחת. (מסכת כתובות, דף לט, עמוד ב)
  • אם ילד מתחת גיל 9 מזיין אישה, הזכויות שלה כמו של מישהי שנקרעו לה הבתולים ממכה. (מסכת כתובות, דף יא עמוד ב)
  • יש ויכוח האם מותר לגבר לגעת באישה עם מחזור אם היא לובשת תחתונים. (מסכת שבת, דף יג עמוד ב)
  • מזונות לאישה משלמים בבגדים ואוכל, אבל אסור לתת לה יין, כי זה עושה אותה חרמנית. אחרי 4 כוסות היא רוצה להזדיין אפילו עם חמור בשוק. (מסכת כתובות, דף סה עמוד א)
  • גבר לא יבדוק את הזין שלו ביד, אלא עם חפץ קשה כמו חרס או אבן. מותר גם עם סמרטוט עבה. (מסכת נדה, דף יג עמוד א)
  • כדי שאישה תבדוק אם יש לה דם בכוּס, היא צריכה לבדוק עד לעומק שמגיע זין בינוני. (מסכת נדה, דף מא עמוד ב, דף סו עמוד א)
  • סימנים שונים מגדירים נערה כבוגרת: בשדיים, בפטמות ובכוּס. הסימן המוביל: אם כאשר היא מסובבת את ידיה מאחרי גבה, נראה קמט מתחת לשדיה. כדי לוודא, הרב שמואל בדק את השדיים של המשרתת שלו. (מסכת נדה, דף מז עמוד א-ב)
  • אפשר לקדש לנישואין תינוקת בת 3 שנים ויום ע"י זיון. (מסכת נידה, דף מד עמוד ב)
  • יש ויכוח האם מגיעות זכויות לאישה שבתוליה נקרעו ממכה, במקרים שבעלה ידע או לא ידע על כך לפני החתונה. (מסכת כתובות, דף יא עמוד ב)
  • אסור להתחתן עם אישה בהריון, כי אם לאחר הלידה תיכנס שוב להריון, זה יגרום לחלב שלה להתעכר ולא תוכל להניק. אם זה יקרה מבעל חדש, הוא לא יסכים לממן לה אז ביצים וחלב במקום החלב העכור, והיא תתבייש לתבוע זאת. (מסכת יבמות, דף מב עמוד א-ב)
  • המלך יהויקים עשה קעקוע עם השם של אלוהים על הזין שלו. (מסכת סנהדרין, דף קג עמוד ב)
  • אמנון שנא את אחותו תמר, כי שבאמצע שאנס אותה תמר קשרה שערה מהכוּס שלה לזין שלו וסירסה אותו. (מסכת סנהדרין, דף כא עמוד א)
  • ביום כיפור אסור להזדיין, כי כשלא מזדיינים זה עינוי. כשחטף שכם את דינה בת יעקב, היא רצתה שיזיין אותה, והוא עינה אותה בזה שמנע ממנה זיונים נוספים. (מסכת יומא, דף עז עמודים א-ב)
  • גוליית נולד מזה שגברים רבים זיינו את אמא שלו; את עורפה (ממגילת רות) זיינו גברים רבים מאחורה. (מסכת סוטה, דף מב עמוד ב)
  • לבעל מותר לזיין את אשתו גם ביום, אם הבית חשוך. (מסכת כתובות, דף סה עמוד ב)
  • אישה שיש לה דם בכוּס - אסור לה להזדיין. יש ויכוח האם מדובר בחלק של הכוּס שגלוי אצל ילדות קטנות, או בדם שנמצא בתוך הכוּס, וכמה עמוק. (מסכת נדה, דף מא עמוד ב)
  • יש ויכוח האם כהן גדול חייב להתחתן עם ילדה מתחת גיל 12 וחצי, כי אז קרום הבתולים שלה מתחיל לקטון. (מסכת יבמות, דף נט עמוד א)
  • יהודי שמזיין את אחותו, היא נחשבת זונה, אבל זה לא זיון שקשור לדיני כהנים. אם כהן מזיין את אחותו פעמיים, בפעם השניה זה זיון שקשור לדיני כהנים. (מסכת קידושין, דף עז עמוד ב)
  • עדיף להתחתן עם בת של אישה שמזדיינת עם כולם, מאשר עם האישה עצמה. (מסכת סוטה, דף כו עמוד ב - דף כז עמוד א)
  • אם עדים רואים זוג גרוש נכנס לבד למלון, יש מחלוקת האם הם מזדיינים לצורך נישואין מחדש או לא. (מסכת קידושין, דף סה, עמוד א-ב)
  • מי שמזיין בני משפחה שלו כשהזין שלו לא עומד, פטור מעונש. (מסכת סנהדרין, דף נה עמוד א)
  • דוד המלך שר שירים בבטן של אמא שלו, וכשהיה תינוק שר תודה על זה שהשדיים של אמא שלו בחזה. אלוהים שם את השדיים רחוק מהבטן, כדי שהתינוק שיונק לא יסתכל בכוּס ולא יינק קרוב לכוּס שהוא מלוכלך. (מסכת ברכות, דף י עמוד א)
  • 2 נשים שהוחלפו בטעות מתחת לחופה והזדיינו אחרי זה עם הבעלים הלא-נכונים, צריכות לחכות 3 חדשים לפני שיחזרו לבעליהן המקוריים, אלא אם הזדיינו רק פעם אחת ואז הן לא צריכות לחכות. (מסכת יבמות, דף לג עמוד ב - דף לד עמוד א)
  • אסור להגיד "שמע ישראל" מול גבר ערום שרואים לו את הזין, אפילו אם הוא גוי, למרות שהזין של גוי הוא כמו של חמור שמותר להגיד מולו "שמע ישראל". (מסכת ברכות, דף כה עמוד ב)
  • אסור ליהודי לתת לגויים לשמור על בהמה, כי הם מזיינים בהמות, אבל לא של עצמם רק של יהודים, כדי לא להזיק לבהמות שלהם. גם הגויות מזדיינות רק עם בהמות של יהודים, כי ככה הן לא מסתכנות בזה שהבהמה תתרגל לרדוף אחריהן. יש גויים שמעדיפים לזיין בהמות של יהודים, אפילו עופות, מאשר לזיין נשים גויות. (מסכת עבודה זרה, דף כב עמוד ב)
  • בסיפור "פילגש בגבעה" בספר שופטים, לפי אחת הגירסאות, האישה ברחה מבעלה כי כעס עליה על זה שלא גילחה את הכוּס שלה. (מסכת גיטין, דף ו עמוד ב)
  • מי שמכיר את רחב הזונה ואומר פעמיים את השם שלה, מיד משפיך. (מסכת מגילה, דף טו עמוד א)
  • בית המקדש נחרב בגלל שבנות ישראל פיתו את הבנים. הן נענשו בפצעים, קרחת, מוגלה בכוּס, והשיער מסביב לכוּס גדל כמו יער. (מסכת שבת, דף סב עמוד ב)
  • מי שמושיב נשמה של מת על הזין שלו, לא יכול להעלות את המת בשבת. (מסכת סנהדרין, דף סה עמוד ב)
  • אסור לדבר בשפה גסה, חוץ ממקרה בו צריך לחרמן את האישה לפני זיון (רבי כהנא התחבא מתחת למיטה של רבי אחר כדי לשמוע), אבל אם האישה כבר מחורמנת, אז אסור. (מסכת חגיגה, דף ה עמוד ב)
  • מי שבא לאנוס את אחותו הבתולה מותר להרוג אותו, כל עוד לא הספיק להכניס את כל הזין לכוּס שלה. אבל אם לפני זה זיינו את אחותו בתחת, אז אסור להרוג אותו. (מסכת סנהדרין, דף עג עמוד א-ב)
  • אם מישהו שואל פרה מחבר שלו כדי לזיין אותה, והפרה מתה, יש ויכוח האם הוא צריך לפצות את החבר. (מסכת בבא מציעא, דף צו עמוד א)
  • אחשורוש אהב את אסתר יותר מכל הנשים, כי זיין אותה פעמיים ואז טעם באותה אישה גם בתולה וגם לא בתולה. (מסכת מגילה, דף יג עמוד א)
  • אלוהים ברך את שמשון שבתור ילד יהיה לו זין בגודל של מבוגר, ושהשפיך שלו יהיה כמו נחל. (מסכת סוטה, דף י עמוד א)
  • גוי שנתן לעבד שלו משרתת כבת זוג, המשרתת מותרת לכל אדם מרגע שתלך ברחוב בלי כיסוי ראש. (מסכת סנהדרין, דף נח עמוד ב)
  • מי שמזיין תינוקת עד גיל 3, זה לא נחשב זיון, כי הבתולים שלה מתחברים מחדש. יש ויכוח האם עכשיו התינוקת נחשבת "זונה" שאסורה לכהן. (מסכת נדה, דף מה עמוד א)
  • לשני גברים ערומים במיטה אחת אסור להגיד "שמע ישראל" אם הם שוכבים עם הפנים זה לזה, כי הם רואים אחד את הזין של השני, אבל מותר להגיד אם הם שוכבים גב אל גב, אפילו אם הם נוגעים תחת בתחת. (מסכת ברכות, דף כד עמוד א)
  • בחורה יכולה להתחתן מגיל שלוש ומעלה, ולהיכנס להריון מגיל 11. אם היא גויה ייתכן שהיא יכולה להיכנס להריון מגיל מוקדם הרבה יותר. (מסכת נדה, דף מה עמוד א)
  • רבי גידל ורבי יוחנן היו יושבים בפתח המקווה של הנשים. הראשון אמר שהוא לא מתגרה מהנשים כי הן דומות לאווזים, והשני הסביר שבגלל שהוא יפה, יהיו לנשים שיסתכלו בו ילדים יפים. (מסכת ברכות, דף כ עמוד א)
  • מי שמזיין את אשתו כשהוא עם תפילין, אסור לו לגעת בתפילין עד שירחץ ידיים. (מסכת סוכה, דף כו עמוד ב)
  • מותר לזיין בתולה בשבת, בתנאי שהמטרה להוכיח שהיא בתולה ולא סתם לקרוע את בתוליה. (מסכת כתובות, דף ה עמוד ב)
  • גויה לא יכולה להיקנות למשרתת ע"י כך שתרים יהודי בזמן הזיון, כי היא נהנית מזה, אפילו אם הוא מזיין אותה בתחת. (מסכת קידושין, דף כב עמוד ב)
  • 3 דברים שעושים בעמידה גורמים לחולשה: אכילה, שתייה וזיון. (מסכת גיטין, דף ע עמוד א)
  • אישה שיורד לה דם בזמן הזיון, אפשר לנסות להבהיל אותה כדי לרפא אותה. אם זה לא עוזר, אז אסור לה להזדיין. (מסכת נדה, דף סו עמוד א)
  • אלמנה שמתאפרת, מאבדת את זכותה להתפרנס מנכסי בעלה המנוח, אבל אם היא מזדיינת אז הזכות נשמרת, כי זה הייצר שלה. (מסכת כתובות, דף נד עמוד א)
  • לכהן גדול מותר להתחתן עם בתולה בלבד. יש ויכוח האם מותר לו לשאת אישה שהקרום שלה נקרע ממקל שנכנס לכוּס. יש גם ויכוח האם מותר לו לשאת מישהי שהזדיינה בתחת עם גבר או עם בהמה. (מסכת יבמות, דף נט עמוד א-ב)
  • דולפינה שהזדיינה עם אדם יכולה להוליד בתולות ים. (מסכת בכורות, דף ח עמוד א)
  • גבר שמעליל על אשתו סתם שלא היתה בתולה, חייב להוריה כסף ואסור לו להתגרש ממנה. זה הדין אם זיין אותה בכוּס, אבל לא אם זיין אותה בתחת. (מסכת כתובות, דף מו עמוד א-ב)
  • מי שיש לו גם זין וגם כוּס והוא מזיין אחרים עם הזין, צריך לסקול אותו, אבל אם הוא מזיין אותם עם הכוּס אז לא. (מסכת יבמות, דף פב עמוד ב - דף פג עמוד ב)
  • כדי שזה ייחשב זיון, לא צריך חדירה מלאה של הזין לכוּס, אלא מספיק רק חלק. אבל מי שמזיין משרתת כנענית חצי-חופשיה צריך לדחוף את הזין עד הסוף כדי שזה ייחשב זיון. (מסכת יבמות, דף נד עמוד א - דף נה עמוד א)
  • מי שמזיין את אמא שלו בחלום יהיה חכם. מי שמזיין אווזה בחלום יהיה ראש ישיבה. (מסכת ברכות, דף נז עמוד א)
  • אסור להתחתן עם 2 נשים שגרות רחוק זו מזו, כדי שהילדים לא ייפגשו ויזדיינו במקרה, חוץ מחכמים מפורסמים, כי הילדים שלהם נקראים על שמם. (מסכת יבמות, דף לז עמוד ב)
  • גודל הזין של רבי ישמעאל היה בערך 12 ליטר, וגודל הזין של רבי יוחנן היה 4-6 ליטר. (מסכת בבא מציעא ,דף פד עמוד א)
  • אם נחש נכנס לכוּס של אישה, כדי להוציא אותו היא צריכה לעמוד בפישוק על שתי חביות וביניהן צריך לצלות בשר עם תבלינים ויין. כהנחש יוצא צריך מיד לשרוף אותו, כי אחרת הוא יחזור לכוּס שלה. (מסכת שבת, דף קי עמוד א)
  • אישה שיצאה לה טיפת דם מהכוּס היא טמאה. יש ויכוח כמה זמן הכוּס יכול לשמור את הדם, והאם הטומאה מתחילה מרגע הבדיקה או מהבדיקה הקודמת. יש גם ויכוח האם אמצעי מניעה מבד שהיא משתמשת בו משנה את זמן הטומאה. (מסכת נדה, דף ב עמוד א - דף ג עמוד א)
  • אמא של המלך אסא בנתה פסל עם זין, והזדיינה איתו כל יום. (מסכת עבודה זרה, דף מד עמוד א)
  • כל החיות נבראו זכר ונקבה. אצל חיות גדולות מאד, אלוהים סירס את הזכר והוציא את החשק לנקבה. אצל לוויתנים הוא הרג את הנקבה, כי הזכרים חרמנים מדי. (מסכת בבא בתרא, דף עד עמוד ב)
  • לכהן גדול מותר להתחתן עם בתולה בהריון, כי כנראה נכנסה להריון משפיך שהיה באמבטיה. רק אנשים מעטים כמו הרב שמואל יכולים לזיין בתולה ממרחק. (מסכת חגיגה, דף יד עמוד ב)
  • אם מישהו במקווה, אז הזין שלו צריך להיות בתוך המים כדי שיהיה מותר לו להתפלל, אבל רק אם המים לא צלולים. (מסכת ברכות, דף כב עמוד ב - דף כה עמוד ב)
  • גבר שהשפיך צריך לטבול במקווה, יש ויכוח האם גם במקרה שהוא הוציא את השפיך עם קיסם. (מסכת נדה, דף כב עמוד א)
  • בתולה שפיתו אותה לזיון, לא יכולה לוותר על פיצויים של עוגמת נפש, כי הפיצויים שייכים לאבא שלה. (מסכת כתובות, דף לט, עמוד ב)
  • אסור לאלמנה לגדל כלב, מפחד שתזדיין איתו, ואז כשימשיך לרדוף אחריה היא תגיד שהוא רוצה אוכל. (מסכת עבודה זרה, דף כב עמוד ב)

 

קטעים מהתלמוד שעוסקים באיוולות ועוולות אחרות

  • האדמה שבקרקעית הנהר 'בב' שבבבל אינה מרבה דגים טמאים, אלא דגים טהורים בלבד. (מסכת סוכה, דף יח עמוד א)
  • בשבת אסור ללכת בצעדים גדולים מחצי מטר. יש ויכוח האם בשבת מותר לקפוץ מעל תעלת מים בדרך לבית כנסת. (מסכת שבת, דף קיג עמוד ב)
  • בחוה"מ מותר לגזור ציפורניים, אבל לא במספריים אלא רק עם היד או עם השיניים. (מסכת מועד קטן, דף יז עמוד ב - דף יח עמוד א)
  • בשבת אסור להזיז חפץ מהבית החוצה, אבל מותר אם שמים אותו על מים זורמים, אלא אם כן החפץ הוא בעצמו מים. יש ויכוח האם מותר לשים אגוז בתוך כלי שצף על הנהר. (מסכת שבת, דף ה עמוד ב)
  • מותר להגיד "שמע ישראל" אם יש חרא מתחת למיטה שגובהה נמוך מ-30 ס"מ או גדול ממטר. לא ברור אם מותר במקרה שיש חרא מתחת למיטה בגובה 30-100 ס"מ. (מסכת ברכות, דף כה עמוד ב)
  • תרופה למי שנוגע בכלב חולה כלבת: להתפשט ולרוץ ערום. (מסכת יומא, דף פד עמוד א)
  • אלמנה ללא ילדים שלא רוצה להתחתן עם גיסה צריכה להוריד לו את הנעל ולירוק. יש ויכוח האם מותר לה לקרוע או לשרוף את הנעל, או במקרים שהגיס נועל 2 נעליים אחת על השנייה. (מסכת יבמות, דף קב עמוד א)
  • על תינוק רזה צריך למרוח את השליה של האמא מהצד הצר לרחב, כדי שישמין, ועל תינוק שמן - מהצד הרחב לצר, כדי שירזה. (מסכת שבת, דף קלד עמוד א)
  • אדם הראשון היה גדול עד כדי כך, שראשו הגיע עד השמיים כשעמד, וראשו ורגליו הגיעו עד השמיים בשני קצות הארץ כששכב. גובה השמיים באמצע הוא כמו המרחק בין שני קצות הארץ. (מסכת חגיגה, דף יב עמוד א)
  • מי שמתחתן עם אישה ומגלה רק אח"כ שהיא מזיעה הרבה או מסריחה מהפה, יכול לגרש אותה בלי זכויות. (מסכת כתובות, דף עה עמוד א)
  • לגבר יש 248 איברים ולאישה 252. תלמידיו של רבי ישמעאל בישלו זונה שנענשה בעונש מוות כדי לספור. יש מצב שלאישה יש 253 איברים, אבל איבר אחד היה קטן מדי ונעלם בבישול. (מסכת בכורות, דף מה עמוד א)
  • אסור לומר שלום לאדם אחר שפוגשים במקרה בלילה, כי אולי הוא שד. (מסכת מגילה, דף ג עמוד א)
  • מי שמכניס יד לרחם של בהמה ונוגע בעובר שמת, יש ויכוח האם הוא טמא, במיוחד אם מדובר בעובר של פרה ברחם של נקבת גמל. (מסכת חולין, דף ע עמוד ב)
  • אלוהים מחליט מראש מי יתחתן עם מי, אבל מוכן לקבל תפילה שמישהו ימות כדי למנוע חתונה. (מסכת מועד קטן, דף יח עמוד ב)
  • מותר לבנות סוכה שאחד הקירות שלה הוא פיל, אם הוא קשור טוב, וממלאים ענפים מתחת לבטן שלו. (מסכת סוכה, דף כג עמוד א)
  • מי שמדבר עם נשמות של מתים, המת מדבר מתוך בית השחי שלו או מתוך פרקי העצמות שלו. (מסכת סנהדרין, דף סה עמוד ב)
  • בשבת אסור להוביל תיש עם רצועות, אלא אם עשו לו חורים בקרניים להעביר דרכם את הרצועות. יש ויכוח האם מותר לקשור את הרצועות לזקן של התיש. (מסכת שבת, דף נב עמוד א)
  • מי שנתקע לו עצם בגרון צריך לשים עצם דומה על הראש ולומר לחשים שונים. אם זה עצם של דג הוא צריך לומר "ננעץ כמחט ננעל כמגן שייא שייא". (מסכת שבת, דף סז עמוד א)
  • מותר לאכול תולעים שנמצאים בפירות שנשרו מהעץ, כל זמן שלא יצאו מהפרי לאדמה. יש ויכוח האם מותר לאכול תולעים שיצאו מהפרי ולא הספיקו להגיע לאדמה. (מסכת חולין, דף סז עמוד ב)
  • המלטה ראשונה של בהמה אסור לאכול וחייבים להקריב בבית המקדש. יש ויכוח האם גם במקרה שבהמה המליטה ישר לתוך הרחם של בהמה אחרת צמודה לה. (מסכת חולין, דף ע עמוד א)
  • לאחר ברית מילה צריך למצוץ את הזין של התינוק אפילו בשבת כי זה מרפא אותו. (מסכת שבת, דף קלג עמוד א-ב)
  • בעליו של שור ישלם כפול פיצויים על נגיחת השור, אם הוא כבר נגח 3 פעמים אותו סוג של חיה, או 3 סוגי חיות שונות. יש ויכוח לגבי מקרים של ערבוב בין השלשות, ואת הנגיחות בשבת סופרים לחוד. (מסכת בבא קמא, דף לז, עמוד א-ב)
  • אישה שייכת לאבא שלה, עד שהוא מוסר אותה לשליחים של הבעל ומאז היא שייכת לבעל. אם האב הולך יחד עם שליחי הבעל, אז היא עדיין שייכת זמנית לאב. (מסכת כתובות, דף מח עמוד ב)
  • הדם של המחזור אצל אישה מניקה נעכר והופך לחלב. (מסכת נידה, דף ט עמוד א)
  • בעיר שתושביה היהודים המירו את דתם, צריך לשרוף את הרכוש של אלה שנשארו יהודים, אבל לא את הבגדים. יש ויכוח האם צריך לשרוף פיאות של נשים שנמצאו בארון. (מסכת סנהדרין, דף קיב עמוד א)
  • תינוק שלא רואים את החור של התחת שלו, צריך למרוח על האיזור שמן, לחפש בשמש נקודה שקופה, ולחתוך אותה עם גרגר שעורה חד. (מסכת שבת, דף קלד עמוד א)
  • בראש השנה, מי שחשב ששמע חמור במקום שופר, לא קיים את המצווה. (מסכת ראש השנה, דף כח עמוד ב)
  • עכבר שנוצר מאדמה ורק חצי ממנו הספיק להיווצר - יש ויכוח האם מי שנוגע בחצי שעשוי מאדמה הוא טמא. (מסכת חולין, דף קכו עמוד ב - דף קכז עמוד א)
  • מחלת הצפדינה (חוסר בוויטמין סי) נגרמת מתבשיל חיטה קר בחורף, או מתבשיל שעורה חם בקיץ, או משיירי דג מטוגן בקמח. כדי לטפל במחלה צריך לקחת גרעינים של זית בוסר, לקלות אותם באש על מעדר חדש, ולשים אותם בין השיניים. (מסכת עבודה זרה, דף כח עמוד א)
  • יש בתולות ואלמנות שנוהגות להתפלל אבל הן נואפות ומכשפות. היתה אלמנה אחת שהיתה מכשפה שהתחזתה לעזור לנשים יולדות והיתה עוצרת את הלידה. זה נודע כי פעם שמעו את הכשפים שלה בכד, וכשפתחו אותו הכשפים ברחו ומיד נולד התינוק. (מסכת סוטה, דף כב עמוד א)
  • אם פיל בולע ענפי דקל ומחרבן אותם בצורת סל, יש ויכוח האם הסל הזה טמא או טהור. (מסכת מנחות, דף סט עמוד א-ב)
  • רבי יוחנן לא פחד מעין הרע, כי אמר שהוא מצאצאיו של יוסף, שעין הרע לא מזיקה להם. (מסכת ברכות, דף כ עמוד א)
  • אסור לנמנם עם תפילין, אלא אם כן מחזיקים את הראש בין הברכיים. (מסכת סוכה, דף כו עמוד א)
  • יש ויכוח האם אפשר לסרס דבורים, או סתם להוציא להם את החשק, ע"י האכלתם בחרדל. (מסכת בבא בתרא, דף פ עמוד א)
  • אלוהים עשה את המבול ע"י שלקח שני כוכבים מקבוצת כוכבים שאחראית על הקור בעולם. (מסכת ברכות, דף נט עמוד א)
  • אסור לקחת מקן את הציפור יחד עם הביצים. זה נכון גם אם הקן נמצא בים או על ראש של אדם, אבל לא בשמיים. (מסכת חולין, דף קלט עמוד ב)
  • כדי לרפא מלריה, צריך לקחת מלח עם מטבע חדש ולתלות על הצוואר יחד עם שיער בהמות. אם זה לא יעזור, צריך לקחת נמלה גדולה שסוחבת משהו, לסגור בכלי נחושת, לנענע והגיד לנמלה איזשהו לחש שיש ויכוח על הנוסח שלו. אם גם זה לא יעזור, צריך לקחת כוס חדשה לנהר, להגיד לו איזה לחש, לסובב את הכוס עם מים 7 פעמים מעל הראש, לשפוך ולהגיד לנהר עוד לחש אחר. (מסכת שבת, דף סו עמוד ב)
  • כל החוכמה של אישה הוא בייצור בד, ועדיף לשרוף דברי תורה מאשר לתת לה אותם. (ירושלמי, מסכת סוטה, דף טז עמוד א)
  • מי שהולך בבקעה יכול לראות עכבר שחציו בשר וחציו אדמה, שבהמשך הופך כולו לבשר חי. (מסכת סנהדרין, דף צא עמוד א)
  • מותר לזרוק ציפורניים גזורות על הרצפה, אבל רק בבית המדרש, כי שם אין נשים. אם אישה בהריון דורכת על ציפורניים שזרקו, במקום הראשון שזרקו אותם, היא תפיל. (מסכת מועד קטן, דף יז עמוד ב - דף יח עמוד א)
  • חבריו של דניאל (מספר דניאל) ניצלו בנס מהאש שמלך בבל זרק אותם אליה, אבל ייתכן שמתו אחר כך מעין הרע שהציבור הסתכל עליהם, או טבעו ברוק שיירקו הגויים. (מסכת סנהדרין, דף צג עמוד א)
  • יש שתי קבוצות כוכבים, אחת נקראת 'עקרב' וזנבה נוגע בקבוצה האחרת שנקראת 'נהר דינור'. בגלל זה אדם שעוקץ אותו עקרב לא מת. (מסכת ברכות, דף נח עמוד ב)
  • עכבר ים אינו מטמא אם נוגעים בו, אבל עכבר יבשה מטמא, אפילו אם הוא בים. (מסכת חולין, דף קכו עמוד ב - דף קכז עמוד א)
  • ההריון של זאב, אריה, דוב, נמר, ברדלס, פיל וקוף נמשך 3 שנים, ההריון של נחש נמשך 7 שנים. (מסכת בכורות, דף ח עמוד א)
  • אסור לתרגם לקהל שלא מבין עברית סיפורים גסים על אנשים חשובים מהתורה. (מסכת מגילה, דף כה עמוד ב)
  • אישה חשודה בבגידה שמכחישה, צריכה להיבדק בבית המקדש ע"י שתיית מים קדושים שהמיסו בהם דיו מפסוקים מיוחדים כתובים על קלף. יש ויכוח האם מותר להשתמש באותו קלף לשתי נשים והאם מותר לערבב את המים. (מסכת סוטה, דף יח עמוד א)
  • אסור לגדל חתול לבן אבל מותר לגדל חתול שחור, אלא אם גם אבא שלו וגם סבא שלו לבנים, ואז אסור לגדלו וצריך להרוג אותו. (מסכת בבא קמא, דף פ עמוד ב)
  • בשבת אסור לשים על חיות קמע של מי שאינו מומחה לרפואת חיות, אפילו אם הוא מומחה לרפואת אנשים. (מסכת שבת, דף נג עמוד ב)
  • אסור לעבור בין שני עצי תמר, אם אין ביניהם דרך שהרבה אנשים עוברים בה, בגלל השדים שעוברים שם. (מסכת פסחים, דף קיא עמוד א)
  • כשכתוב שהאישה נבראה מצלע האדם, הכוונה שאלוהים יצר את האישה מהזנב של אדם, או שאדם נברא עם שני פרצופים מקדימה ומאחורה, ואלוהים יצר את האישה מאחד מהם. (מסכת ברכות, דף סא עמוד א)
  • הגויים מתחילים ארוחות חג ברכילויות ודברי זימה. (מסכת מגילה, דף יב עמוד ב)
  • מותר לחלל שבת על טיפול במחלות מהשפתיים לכיוון פנימה, אבל אסור על טיפול במחלות מהשפתיים לכיוון החוצה. (מסכת עבודה זרה, דף כח עמוד א)
  • מי שמתפלל בחוץ יכול להשתין 2 שניות אחרי זה, וצריך לחכות עוד 2 שניות כדי להתפלל שוב, כי השתן עדיין מטפטף. (מסכת מגילה, דף כז עמוד ב)
  • אם שוחטים בהמה ומוצאים בה עובר בצורת אדם, יש ויכוח האם מותר לאכול אותו. (מסכת נדה, דף כג עמוד ב)
  • דג עם קשקשים שנמצא בתוך דג ללא קשקשים, יכול להיות צאצא שלו, ולכן מותר לאכול אותו רק אם לא נמצא באיברי הרבייה. (מסכת בכורות, דף ז עמוד ב)
  • מי שמתחתן עם אישה ומגלה רק אח"כ שיש לה במצח נקודת חן קטנה ממטבע, בלי שיער, שכיסוי הראש מסתיר לפעמים - יכול לגרש אותה בלי זכויות, אפילו שכהן עם אותה נקודת חן אינו פסול. (מסכת כתובות, דף עה עמוד א)
  • עבד יהודי שרוצה להמשיך יותר מ-6 שנים - האדון חייב לנקב את האוזן שלו כשהיא נשענת על הדלת, והדלת חייבת להיות מונחת על הצירים שלה. (מסכת קידושין, דף כב עמוד ב)
  • אישה שהולכת בציבור בלי כיסוי ראש, בעלה יגרש אותה ללא זכויות. אם היא הולכת מהחצר שלה לחצר של חברתה, מותר לה במקום זה לשים סל על הראש. (מסכת כתובות, דף עב עמוד א-ב)
  • בשבת מותר להשתמש ברשת כדי להציל תינוק מטביעה, אפילו אם ייתפסו בה דגים. מותר לחלל שבת אפילו אם יש ספק שמדובר ביהודי, אבל לא כאשר ברור שמדובר בגוי. (מסכת יומא, דף פד עמוד ב)
  • תקיעת שופר צריכה להכיל קטעים באורך בכי - יללות וגניחות. מאחר שלא ברור הסדר המדוייק, יש לתקוע יללות וגניחות בכל הסדרים האפשריים, חוץ מגניחה אחרי יללה כי לא ככה בוכים. (מסכת ראש השנה, דף לג עמוד ב - דף לד עמוד א)
  • כינים נוצרות מעצמן ולא מכינים אחרות, ולכן מותר להרוג כינים שבת. (מסכת שבת, דף קז עמוד ב)
  • אסור לומר מילים גסות ובוטות מהתנ"ך, אלא אם כן הן מתייחסות לעובדי אלילים. להם מותר להגיד שידחפו את העבודה שלהם לתחת. (מסכת מגילה, דף כה עמוד ב)
  • לפני שמחרבנים צריך לעסות את החור של התחת. מי שמעסה אחרי מביא כשפים מזיקים, שכדי להינצל מהם צריך להגיד איזשהו לחש. (מסכת ברכות, דף סב עמוד א)
  • בירושלים היו 24 פותרי חלומות, כל אחד פתר אותו חלום בצורה אחרת אבל כולם צדקו. (מסכת ברכות, דף נה עמוד ב)
  • צריך להרים אוכל שרואים על האדמה, אבל לא דבר מאפה שלם בתקופה שבנות ישראל מתעסקות בכישוף, כי אולי כישפו אותו. (מסכת עירובין, דף סד עמוד ב)
  • נחש אוהב יין אבל לא אוהב יין מבושל. הוא מסכים גם לשתות יין מעורבב עם מים, ולכן אסור לשתות יין מעורבב עם מים שעמד לא מכוסה, כי אם נחש שתה אותו הוא הכניס בו רעל. (מסכת עבודה זרה, דף ל עמוד א)
  • מותר להשתין לפני אנשים כדי לא להתאפק. רב אשי אמר שאם יהיה צורך, ישתין אפילו באוזן של אשתו. (מסכת בכורות, דף מד עמוד ב)
  • אם יש חרא בסביבה אז מותר להגיד "שמע ישראל" רק אם קודם מכסים אותו עם רוק. יש ויכוח האם מותר להגיד "שמע ישראל" אם דבוק חרא לסנדל. (מסכת ברכות, דף כה עמוד ב)
  • מי שנמצא בחרדה צריך להגיד "שמע ישראל", אבל אם הוא במקום מלוכלך יקפוץ קודם 2 מ' הצידה, ואם זה לא עוזר יגיד "עז שנמצאת במשחטה יותר שמנה ממני". (מסכת מגילה, דף ג עמוד א)
  • מי שהולך בצעדים גדולים מתעוור טיפה, אבל מי שעושה קידוש בשבת מרפא את זה. (מסכת שבת, דף קיג עמוד ב)
  • אסור בלילה לדרוך יחפים על מים שנשפכו, אם לא פיזרו עליהם אדמה או לא ירקו לתוכם. אם יש חשש למעשה כשפים, אסור אפילו לרכב על חמור מעל למים. (מסכת פסחים, דף קיא עמוד א)
  • מותר לאישה לצאת עם טמפון בשבת. מותר גם לשים צמר גפן באוזן, אבל רק אם הוא מהודק טוב או קשור לאוזן. (מסכת שבת, דף סה עמוד א)
  • מי שיש לו צאן ובקר צריך לתת 1 מכל 10 לבית המקדש, אבל רק אם כל ה-10 בתוך מרחק של 16 ק"מ זה מזה. אם הם רחוקים יותר מזה, אבל יש באמצע עוד כבשה אחת - זה גם נחשב. אם יש באמצע כלב רועים, יש ויכוח האם זה נחשב. אם יש 5 מכל צד של הירדן - זה לא נחשב אפילו אם הם קרובים. (מסכת בכורות, דף נד עמוד ב - דף נה עמוד א)
  • אסור לעבור בין שני כלבים, בין שני עצי תמר, ובין שתי נשים, מחשש מעשי כשפים. מי שעבר יכול להינצל ע"י אמירת פסוק מסויים. (מסכת פסחים, דף קיא עמוד א)
  • אם עורבים משליכים בשר בערב יום כיפור, זה בשר כשר. (מסכת חולין, דף צה עמוד ב)
  • יש ויכוח האם מותר להשתמש בכדי חרס שהיה בהם יין של רומאים, כדי לתמוך את המיטה. (מסכת עבודה זרה, דף לב עמוד א)
  • כל החיות רודפות עכברים כי הם רעים - אוכלים בגדים ומקלות של מעדרים. (מסכת הוריות, דף יג עמוד א-ב)
  • אחד הגורמים לכלבת זה מכשפות שמתאמנות בכישופים על הכלב. (מסכת יומא, דף פג עמוד ב)
  • הריון של זאב, אריה ודוב נמשך 3 שנים. הריון של נחש נמשך 7 שנים. (מסכת בכורות, דף ח עמוד א-ב)
  • מותר להרוג כינים בשבת, כי הן נוצרות מזיעה. אסור להרוג ביצים של כינים, כי זה מין אחר של חרק שנוצר מזכר ונקבה. (מסכת שבת, דף קז עמוד ב)
  • כשהחתול כועס הוא משפריץ כמות גדולה יותר של רעל מהציפורניים שלו. (מסכת חולין, דף נב עמוד ב)
  • מי שהולך לפי העצה של אשתו, מגיע לגיהנום. (מסכת בב מציעא, דף נט עמוד א)
  • מותר לצבוע עץ שלא נותן פרות, אפילו שזה מנהג של גויים, כי ככה אנשים ידעו ויעזרו לעץ בתפילה. (מסכת שבת, דף סז עמוד א)
  • יש ויכוח האם מותר להשתמש במזבח במים ממעיין שמישהו השתחווה לו. (מסכת עבודה זרה, דף מז עמוד א)
  • אסור להשתין עם תפילין בשירותים, כי אולי יבוא לו פתאום לחרבן או שיפליץ, אבל בשדה מותר. (מסכת ברכות, דף כג עמוד א)
  • בפסח צריך לבער חמץ רק אם גודלו לפחות כ-30 גרם. יש ויכוחים לגבי הצורך לבער חמץ במצבים שונים בהם 2 חתיכות של 15 גרם מחוברות ביניהן בחיבור דק. (מסכת פסחים, דף מה עמוד ב)
  • יש ויכוח האם בשבת מותר להכין ולהזיז מחוץ לבית משחה לטיפול בחולי עיניים קשים. (מסכת עבודה זרה, דף כח עמוד ב)
  • יש ויכוח האם הצלה של אישה מכלב שרדף אחריה יכולה להיחשב קידוש שלה לנישואין. (מסכת קידושין, דף ח עמוד ב)
  • יש ציפור גדולה שמטילה מהשמיים ביצים ענקיות שכשהן נשברות הן מטביעות עשרות יישובים ושוברות מאות עצים, אבל רק ביצים שאינן מופרות. (מסכת בכורות, דף נז עמוד ב)
  • במשך השבוע עדיף לנגב את התחת עם אבן ולא עם חתיכת קרמיקה. בשבת עדיף לנגב עם חתיכת קרמיקה חלקה משפת הכד, ואם יש רק חתיכות אחרות אז עדיף עם אבן. אם יש גם אבן וגם עשבים, אז עדיף עם עשבים אבל רק אם הם רטובים, כי מי שמנגב את התחת בעשבים יבשים יפלו לו השיניים. (מסכת שבת, דף פב עמוד א)
  • יש שני כוכבים, אחד אחראי על הקור בחורף והשני על החום בקיץ. בלי האיזון ביניהם, העולם לא היה מצליח להתקיים. (מסכת ברכות, דף נח עמוד ב)
  • אם בעל זורק כתב גט לחצר של האישה, ומוצאים במקומו מספר מזוזות, סביר שהעכברים לקחו את הגט ולכן היא מגורשת. (מסכת גיטין, דף יט עמוד ב)
  • עטלף הוא יונק שמטיל ביצים. (מסכת בכורות, דף ז עמוד ב)
  • לנמלים אין מלכה. (מסכת חולין, דף נז עמוד ב)
  • יש ויכוח האם כשבני ישראל שיצאו ממצרים ישבו בסוכות, הסכך שלהם היה עשוי מעננים. (מסכת סוכה, דף יא עמוד ב)
  • בראש השנה, מי שמתחיל לשמוע תקיעת שופר בתוך בור, ותוך כדי התקיעה יוצא מהבור, מחשיבים לו שקיים את המצווה. (מסכת ראש השנה, דף כח עמוד א)
  • צריך להרוג מי שגונב יהודי, משתמש בו ומוכר אותו. יש ויכוח האם עונש המוות חל גם עם מי שגונב אדם ישן או אישה בהריון רק בשביל העובר. (מסכת סנהדרין, דף פה עמוד ב)
  • יש ויכוח לגבי המצבים בהם צריך לעשות שוב בדיקת חמץ בפסח, אם רואים עכבר אחד נכנס עם לחם בפה ועכבר אחר יוצא עם לחם בפה. (מסכת פסחים, דף י עמוד ב)
  • אסור לחרבן בין עץ תמר לקיר, אם המרחק ביניהם פחות משני מטר, ואם אין דרך אחרת באיזור, בגלל השדים שעוברים שם. (מסכת פסחים, דף קיא עמוד א)
  • 700 מיני דגים ו-800 מיני חגבים טהורים עברו עם בני ישראל לגלות בבבל. הדגים עברו דרך התהום, חוץ ממין אחד של דג. (ירושלמי, מסכת תענית, דף כה עמוד א-ב)
  • אם תינוקת שנולדת נראית כמו בהמה, ואבא שלה חיתן אותה עם מישהו, נשאלת השאלה האם מותר גם לאחותה להתחתן עם אותו גבר. (מסכת נדה, דף כג עמוד א-ב)
  • אם רואים רב צריך לעמוד מפני כבודו, אפילו אם הוא רוכב על חמור. (מסכת קידושין, דף לג עמוד ב)
  • 7 שנים לאחר מותו, הופך עמוד השדרה של אדם לנחש, אבל רק באדם שלא התפלל כנדרש. (מסכת בבא קמא, דף טז עמוד א)
  • אסור להסתכל על אישה רווקה יפה, ואם היא נשואה אז אסור להסתכל עליה אפילו אם היא מכוערת. העובדה שרבנים ידועים כתבו על נשים יפות, זה בגלל שהם נתקלו בהן בהפתעה. (מסכת עבודה זרה, דף כ עמוד א-ב)
  • אסור לבקר בחורבות ביתו של נבוכדנצר מלך בבל, כי יש שם שדים מזיקים. (מסכת שבת, דף קמט עמוד ב)
  • יש דיון בשאלה האם לקראת פסח צריך להזמין לוכד נחשים כדי להוציא לחם שהתגלה בפיו של נחש. (מסכת פסחים, דף י, עמוד ב)
  • חייבים לאכול בפסח כ-30 גרם מצה. מותר במקום זה לאכול 15 גרם, להקיא את זה ולאכול שוב. (מסכת חולין, דף קג עמוד ב)
  • יש ויכוח האם בסוף ספירת העומר מותר להביא לבית המקדש לחם שנאפה מחיטה שנפלה מהעננים. (מסכת מנחות, דף סט עמוד ב)
  • אם עוברים במקומות הבאים, מתקשים בלימוד: מתחת רצועה של גמל, מתחת לגמל, בין 2 גמלים, בין 2 נשים (אישה: בין 2 גברים), מתחת גשר שלא עברו תחתיו מים 40 יום. מתקשים גם: המריח נבלה, האוכל לחם חצי אפוי, האוכל שיירי מזון מכף הטבח, השותה מתעלת מים שעוברת בבית קברות, המסתכל בפני מת, הקורא את הכתוב על מצבה. (מסכת הוריות, דף יג עמוד ב)
  • אם אישה מפילה עובר שיש לו גוף של תיש ופנים של אדם, או גוף של אדם ופנים של תיש, זה לא נחשב הפלה. (מסכת נידה, דף כג עמוד ב)
  • אישה בהריון שהפילה ולד בצורת בהמה, נחש או עוף היא טמאה, אבל רק עוף שנראה כמו ינשוף. (מסכת נדה, דף כא עמוד א - דף כג עמוד א)
  • אדם נהיה בוגר לאחר שצמחו לו בגוף 2 שערות, אפילו אם הן יוצאות מאותה גומה. יש ויכוח האם הן צריכות להיות באותו אזור. (מסכת נדה, דף נב עמוד א-ב)
  • אסור לשתות מים שמקבלים מילד קטן בשדה, כי במקרים אלה יכולים להיות בהם שדים מזיקים. (מסכת פסחים, דף קיא עמוד א)
  • אם לעבד יש שש אצבעות ביד, והמעביד חתך לו אצבע - העבד יצא מעבדות לחופשי, בתנאי שמה שנשאר מהאצבע לא בולט יותר משאר האצבעות. (מסכת קידושין, דף כד עמוד ב - דף כה עמוד א)
  • אם מישהו טובל במקווה שיש בו בדיוק את כמות המים הנדרשת, אז מי שטובל אחריו אינו טהור, אלא אם כן הראשון עוד לא יצא לגמרי. יש ויכוח האם אפשר לטבול מחטים על ראשו של זה שעוד לא יצא לגמרי. (מסכת חגיגה, דף יט עמוד א)
  • אסור לגבר ללכת אחרי אישה, אפילו אחרי אישתו, אפילו אם נמצאים על גשר צריך לסלק את האישה הצידה. (מסכת ברכות, דף סא עמוד א)
  • אסור לקרוא לאברהם "אברם". (מסכת ברכות, דף יג עמוד א)
  • מותר לעשות גרעפס בזמן התפילה רק אם זה יוצא לא בכוונה, כמו שיצא לרבי יהודה הנשיא. מותר להתעטש אבל אסור להפליץ. יש ויכוח לאן מותר לירוק - לרצפה או לבגדים. (מסכת ברכות, דף כד עמוד א-ב)
  • יש שני מסלולי הריון שונים לאישה: הריון שנמשך שבעה חודשים, והריון שנמשך תשעה חודשים. המסלול השני הוא מדוייק על היום. (מסכת ראש השנה, דף יא עמוד א)
  • יש ויכוח לאיזה חיות יש רעל בציפורניים: מוסכם שלחתול יש ולכלב אין, ויש ויכוח האם לשועל יש. (מסכת חולין, דף נג עמוד א)
  • תרופות לכאב אזניים: המים שיוצאים מכליה של עז קרחת על גחלים, או שומן של חיפושית, או להדליק באוזן שמן עם פתילות של אספסת ולהיזהר מרוח. (מסכת עבודה זרה, דף כח עמוד ב)
  • יש ויכוח האם מותר לרתום לאותה עגלה שיסחבו אותה ביחד גם עז וגם דג. (מסכת בבא קמא, דף נה עמוד א)
  • אישה נשואה 10 שנים בלי ילדים - מותר לבעל לגרשה, ומותר לה להתחתן. אם זה קורה שוב אז אסור לה להתחתן. יש ויכוח כמה פעמים מותר לה להתחתן אם הבעלים שלה מתים כל הזמן, ויש ויכוח האם זה בגלל מחלת מין או מזל רע. (מסכת יבמות, דף סד עמוד ב)
  • נזיר יהודי חייב בסוף לגלח את כל הראש ואסור לו להשאיר 2 שערות או יותר. יש ויכוח האם הוא חייב לגלח את כל השערות ביחד, והאם שערה שנשרה מעצמה מתוך ה-2 נחשבת לו בגילוח. (מסכת נזיר, דף מב עמוד א)
  • מותר להשתמש בביצת חרגול לכאב אזניים, בשן של שועל לנדודי שינה, ובמסמר מצלב לריפוי פצע, אפילו שזה מנהג של גויים, כי זה עוזר. (מסכת שבת, דף סז עמוד א)
  • תיבת נוח קיבלה באופן אוטומטי רק זוגות חיות שהיו נאמנים זה לזו כמו זוגות נשואים. (מסכת סנהדרין, דף קח עמוד ב)
  • בשבת וחג אסור לסחוב יותר מק"מ אחד מים של גשם שירד לפני החג, אבל מותר אם הגשם ירד בחג עצמו, אפילו אם העננים נוצרו בערב החג. (מסכת עירובין, דף מה עמוד ב - דף מו עמוד א)
  • תרופה למי שננשך ע"י כלב חולה כלבת: לקחת עור של צבוע, לכתוב עליו לחשים שונים, לקבור אותו לשנה בתוך כלי מנחושת. בשנה זו לשתות מים רק מתוך שפופרת נחושת כדי לא לראות השתקפות של שד. לאחר שנה לשרוף את העור ולפזר את האפר ברוח. (מסכת יומא, דף פד עמוד א)
  • מותר לנגב את התחת באבן שיש עליה סימנים של חרא קודם, רק אם הוא כבר התייבש, או שמשתמשים בצד הנקי של האבן, או שזה חרא של אותו אדם. (מסכת שבת, דף פא עמוד א)
  • כל מה שאישה קונה שייך לבעלה כאילו הוא קנה את זה. (מסכת גיטין, דף עז עמוד א)
  • כדי להתרפא מהכשת נחש צריך לשחוט אתון לבנה, לחתוך אותה לחתיכות ולשים על הגוף, אבל רק אתון שאין לה מום או מחלה, וזה יצליח רק אצל מי שלא עבר על החוקים של חכמי הדת. (מסכת שבת, דף קט עמוד ב - דף קי עמוד א)
  • מותר לאכול בשר שיורד מהשמיים, אפילו אם הוא של חיה לא כשרה. (מסכת סנהדרין, דף נט עמוד ב)
  • אסור ליהודי למכור לגוי תרנגול לבן, אבל מותר אם לתרנגול נחתכה אצבע. יש ויכוח האם מותר למכור לגוי תרנגול לבן שלם - אם הוא ביקש תרנגול עם אצבע חתוכה או תרנגול אדום/שחור. (מסכת עבודה זרה, דף יד עמוד ב)
  • אסור ללכת לרופאים גויים, אלא אם כן אתה אדם חשוב, הרופא הוא מומחה מפורסם, ואינך נוהג להתווכח עם כופרים. (מסכת עבודה זרה, דף כח עמוד א)
  • מי שנוגע בגופה רקובה שיש בתוכה גם חרא - יש ויכוח האם הנוגע טמא או לא, כי יכול להיות מת שעשו לו חוקן. (מסכת נזיר, דף נא עמוד א-ב)
  • מעביד שמכניס את ידו לרחם המשרתת שלו כדי לסייע בלידה, ותוך כדי כך פוגע בעין של התינוק -- התינוק לא יצא מעבדות לחופשי. (מסכת קידושין, דף כד עמוד ב)
  • לאחר 7 שנים צבוע הופך לעטלף, עטלף לערפד, ערפד לצמח קימוש, קימוש לקוץ חוח, וחוח לשד. (מסכת בבא קמא, דף טז עמוד א)
  • כדי לרפא מחלות מותר לשתות שתן של גמלים וסוסים, אבל לא של חמור, כי השתן שלו לא שקוף. (מסכת בכורות, דף ז עמוד א-ב)
  • אם זאב טורף תינוק, אז החרא של הזאב שנוצר מזה נחשב טהור. (מסכת מנחות, דף סט עמוד א-ב)
  • קנה הנשימה מתפצל ל-3 כיוונים: ללב, לריאה ולכבד. (מסכת חולין, דף מה עמוד ב)
  • בור שלא לומד תורה ולא מקיים מצוות - מותר לשפד אותו ביום כיפור שחל בשבת. (מסכת פסחים, דף מט עמוד ב)
  • רבי ישמעאל ורבי אלעזר היו כה שמנים, שאם עמדו כרס מול כרס יכלו לעבור ביניהם 2 פרות. (מסכת בבא מציעא ,דף פד עמוד א)
  • חלזונות נוצרים ממי גשמים ואדמה. (מסכת סנהדרין, דף צא עמוד א)
  • מי שמטפס על עץ כדי לגרש יונה ולקחת את הגוזלים שלה, יקבל חיים ארוכים, בתנאי שייזהר בטיפוס. (מסכת קידושין, דף לט עמוד ב)
  • הרב אחא הרג שד בצורת תנין עם 7 ראשים שבא לבית המדרש של רבי אביי. (מסכת קידושין, דף כט עמוד ב)
  • שדים לא אומרים את שם אלוהים סתם. (מסכת מגילה, דף ג עמוד א)
  • אם רואים ושומעים מישהו צועק מראש ההר שמישהו אחר מת, זה נחשב לעדות, אלא אם לצועק אין צל ואז הוא שד, כי השדים גילו לרבי חנינא שאין להם צל. (מסכת יבמות, דף קכב עמוד א)
  • דוד המלך לבש כתר כבד על ראשו, עם מגנט שעשה את הכתר קל. (מסכת עבודה זרה, דף מד עמוד א)
  • בשבת מותר לבעל סוס להרכיב אדם על הסוס, אם הסוס מיועד לסחוב עופות, והרוכב חי ואיננו קשור. (מסכת שבת, דף צד עמוד א)
  • רבי חזקיה לא התמצא בתרנגולים ולכן קבע שאין להם ריאות. (מסכת חולין, דף נז עמוד א)
  • אם מקדשים אישה בחרא של שור ששימש לעבודת אלילים, הנישואים לא בתוקף, אבל בחרא של שור שנגח והרג אדם - הנישואים בתוקף. (מסכת עבודה זרה, דף לד עמוד ב)
  • מאכלים שמשכיחים לימוד: אוכל של חתולים ועכברים, לב של חיה, הרבה זיתים, מים שהתרחצו בהם. גם שטיפת הרגליים זו על זו משכיחה לימוד. (מסכת הוריות, דף יג עמוד ב)
  • מי שמקדש אישה בטבעת ששווה פחות משקל, הנישואין לא תופסים. יש ויכוח האם הנישואין תופסים אם הגבר מקדש כל חצי של האישה לחוד. (מסכת קידושין, דף ז עמוד ב)
  • יש גורי ראמים בגודל הר שהצוואר שלהם נמדד בקילומטרים, וכשהם מחרבנים החרא יכול לסתום את נהר הירדן. נוח קשר ראם כזה לתיבה והכניס את האף שלו פנימה. המים של המבול היו רותחים, חוץ מאשר מסביב לתיבה, ולכן הוא לא נפגע. (מסכת זבחים, דף קיג עמוד ב)
  • אסור ללמוד תורה בחדר שיש בו חרא. מותר ללמוד אם מישהו בחדר הפליץ, חוץ מהמפליץ עצמו. אסור להגיד "שמע ישראל" אם מישהו הפליץ בחדר. (מסכת ברכות, דף כה עמוד א)
  • אסור להשתין על מדרון קשה בבבל, כדי שהשתן לא יזרום עד ירושלים. (מסכת בכורות, דף מד עמוד ב)
  • הארץ שטוחה והשמיים מכסים אותה מכל הצדדים, חוץ מהצד הצפוני שעליו יש ויכוח. השמש עוברת בבוקר ובערב דרך חורים בשמיים, ויש ויכוח האם בלילה השמש נעה מעל לשמיים או מהצד הצפוני שלהם. (מסכת בבא בתרא, דף כה עמוד א-ב)
  • בשבת מותר לסחוב אדם חי על מיטה, אבל אסור לסחוב אדם מת ואסור חיות. (מסכת שבת, דף צד עמוד א)
  • אלמנה ללא ילדים שלא רוצה להתחתן עם גיסה צריכה להוריד לו את הנעל ולירוק. אם אין לה ידיים מותר להיעזר בפה ובשיניים להוריד לו את הנעל, ולא משנה אם היא יורקת רוק או דם. (מסכת יבמות, דף קה עמוד א)
  • יש ויכוח האם מותר שייכנס אויר מתחת לבגד של כהן, האם הבגד צריך להיות צמוד גם לבית השחי, והאם מותר שיהיו מתחתיו כינים. (מסכת זבחים, דף יט עמוד א)
  • בחול המועד ובשנת שמיטה מותר להחריב קן נמלים. השיטה לעשות את זה היא לשים אדמה מקן אחד בקן אחר, אבל רק אם יש ביניהם נהר בלי גשר ומרחק של לפחות 4 ק"מ. (מסכת מועד קטן, דף ו עמוד ב)
  • מצרים לקחה 90% מהכשפים בעולם, הערבים לקחו 90% מהזנות בעולם, והכושים לקחו 90% מהשיכרות בעולם. (מסכת קידושין, דף מט עמוד ב)
  • היעל הנקבה ממליטה מראש הר כדי שהגור יפול וימות, אבל אלוהים מביא בדיוק בזמן נשר שיתפוס אותו. (מסכת בבא בתרא, דף טז עמוד א-ב)
  • מותר לענוד קמיע בשבת, אם הוא כבר ריפא 3 פעמים, או אם יוצר הקמיעות כבר ריפא 3 אנשים. (מסכת שבת, דף סא עמוד א-ב)
  • כלים שמקושטים בציורי שמש, ירח ודרקון - צריך לטחון ולפזר את האבקה - יש ויכוח האם לפזר ברוח, בנחל או בים. (מסכת עבודה זרה, דף מג עמוד ב - דף מד עמוד א)
  • יש ויכוח האם מותר להוציא קוץ מפה של שור ש"דש" את החיטה, האם מותר לסלק אריה שנמצא על ידו, והאם מותר לחסום לשור את הפה במקרה שיש שמיכה על החיטה. (מסכת בבא מציעא, דף צ עמוד ב)
  • מי שכואבות לו השיניים, אסור לו לגרגר עם חומץ בשבת. (מסכת עבודה זרה, דף כח עמוד א)
  • אסור להתחתן בחול המועד, יש ויכוח האם מותר להתארס, כדי שלא יקדים את הגבר מישהו אחר. (מסכת מועד קטן, דף יח עמוד ב)
  • אסור להשתמש בפסלים של מלכים זרים שמחזיקים ביד משהו. יש ויכוח האם מותר להשתמש בפסל שמחזיק ביד חרא. (מסכת עבודה זרה, דף מא עמוד א)
  • בטקס יום כיפור צריך הכהן לזרוק את דם הקורבן על הווילון הנמצא בבית המקדש. צריך לזרוק זריקה אחת למעלה ועוד 7 למטה. צריך לספור את הזריקות בקול רם אבל יש ויכוח איזה מספרים צריך להגיד. (מסכת יומא, דף נה עמוד א)
  • מותר להודות לאלוהים שברא נשים יפות, אפילו אם הן גויות, אבל אסור לשבח את הגויות עצמן. (מסכת עבודה זרה, דף כ עמוד א)
  • מי שנגע במת צריך שיזרקו עליו אפר של פרה אדומה לפני שייכנס לבית המקדש, תלוי כמה שערות לבנות יש לפרה, מה המרחק ביניהן, ואיזה חלק של השערה לבן. (מסכת פרה, פרק ב משנה ה)
  • יש ויכוח האם צריך לטבול במלח אצבע אחת או 2 אצבעות ולאכול כדי לזכור לימוד שנשכח. (מסכת הוריות, דף יג עמוד ב)
  • קיר של סוכה צריך להיות לפחות בגובה מטר. אסור לשים במקומו בהמה נמוכה מ-70 ס"מ, כי אם היא תמות היא יכולה ליפול קצת, והחור יגדל יותר מ-30 ס"מ, ורק עד 30 ס"מ מותר להחשיב חור כאילו הוא מלא. (מסכת סוכה, דף כג עמוד א-ב)
  • יש ויכוח האם מגיעות מכות בשוט למי שמבשל בחג עבור הימים שאחרי החג. (מסכת פסחים, דף מו עמוד ב - דף מח עמוד א)
  • אסור לתת לחם בשבת לעני גמד שגובהו 30 ס"מ. (מסכת שבת, דף ה עמוד א)
  • אסור לאכול ביצים של עוף לא כשר בגלל ש"בת יענה" כתוב בתורה בשתי שורות. (מסכת חולין, דף סד עמוד ב - סה עמוד א)
  • סוכה מרובעת צריכה להיות לפחות 2 על 2 מטר. סוכה עגולה צריכה להיות בהיקף של לפחות 24 אנשים יושבים, כדי שאפשר יהיה להכניס בה סוכה מרובעת, ויש ויכוח כמה ס"מ תופס אדם יושב ואיך מודדים היקף של מעגל. (מסכת סוכה, דף ז עמוד ב - דף ח עמוד ב)
  • יש ויכוח האם מותר לבנות סוכה על גב של גמל. (מסכת סוכה, דף כג עמוד א)
  • בשבת, במקום שלא נועד לחירבון, מותר לנגבת את התחת בלא יותר משלוש אבנים. יש ויכוח האם מותר להן להיות בגודל זית, אגוז או ביצה, אבל אין הגבלת גודל באבן שכבר יש עליה סימנים של חרא קודם. (מסכת שבת, דף פא עמוד א)
  • יש ויכוח האם מי שמחרבן בלילה מחוץ לבית צריך להתרחק אותו מרחק כמו ביום, ולא להוריד את כל הבגדים באותה מידה. (מסכת ברכות, דף סב עמוד א)
  • שתי נשים שיושבות משני צדי הדרך אחת מול השנייה, עוסקות בכשפים. מי שחייב לעבור, צריך להגיד שמות של כל מיני שדים כדי להינצל. (מסכת פסחים, דף קיא עמוד א)
  • אריה ביתי שטרף חיה בציבור ואכל אותה מיד - בעל האריה פטור מפיצויים, אבל אם האריה חיכה לפני שאכל - בעליו צריך לשלם. (מסכת בבא קמא, דף טז עמוד ב)
  • בן בכור שנולד עם שני ראשים - חייב האבא לשלם תשלום כפול לכהן. (מסכת מנחות, דף לז עמוד א-ב)
  • הוולד הבכור של כבשה מותר לאכילה רק לכהנים. אם רואים חזיר יונק מכבשה יש ויכוח האם הוא ולד שלה שיצא בצורת חזיר, או שאימץ אותה. (מסכת בכורות, דף כד עמוד ב)
  • תולעים בכבד ובריאה של בהמה אסורות לאכילה, כי אולי הגיעו לשם אחרי שזחלו על האדמה, דרך האף של בהמה בזמן שישנה, ודרך קנה הנשימה הגיעו לריאה ולכבד. (מסכת חולין, דף סז עמוד ב)
  • מי שתכנן לאכול בחג יונים מצבע אחד, וכשבא לאכול אותם מצא יונים מצבע אחר, אסור לו לאכול אותן. (מסכת ביצה, דף י עמוד ב)
  • יש ויכוח האם מותר לחסום פה של שור ש"דש" את החיטה רק עם שתי רגליים, והאם מותר לחסום פה של אווזים ותרנגולים ש"דשים" את החיטה. (מסכת בבא מציעא, דף צא עמוד ב)



חברים ב- עוצב על ידי