אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
האם כשרות טובה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

על דגים, סנפירים וקשקשים

מאת ניצן, בסיוע ידידים טובים: ירון, ליאור ומשה

בספר ויקרא - השלישי שבספרי התורה - אנו מוצאים רבים מדיני הכשרות העתיקים. בין השאר, אנו מוצאים בו דינים העוסקים בכשרות של דגים:

"את זה תאכלו מכל אשר במים: כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים, בימים ובנחלים אותם תאכלו. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים, שקץ הם לכם." (ויקרא, פרק י"א, פסוקים ט'-י')

על פי המסורת היהודית-אורתודוקסית, נכתב ספר ויקרא כחלק מחמשת חומשי תורה על ידי אלוהים שמופיע בסיפורי המקרא. על פי המחקר המדעי המודרני, נאספו הספרים מכמה מקורות שונים והועלו על הכתב לאורך מספר מאות שנים במהלך האלף הראשון לפני הספירה.

כך או אחרת, בתקופה מאוחרת יותר נכתבו המשנה ובהמשך הגמרא, שמהווים ביחד את התלמוד. במסכתות השונות של התלמוד אנו מוצאים פרשנויות לדברי התורה, פרשנויות לפרשנויות, וגם עדויות לדיונים מעניינים שהתקיימו בין חכמי הדת אשר כתבו את הדברים באותן תקופות.

והנה כך נכתב במשנה באותו הנושא:

"כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת." (מסכת נידה, פרק ו')

הנה צילום הקטע המדובר מהתלמוד עצמו (מסכת נידה, דף נ"א, עמוד ב'):

במשך השנים האחרונות התפתח מאד המנהג למצוא בתלמוד טיעונים שונים אשר דנים בעולם שסביבנו, ולנסות לייחס את הידע שהיה כבר אז לגביהם לסוג של חוכמה שהגיעה כביכול מאלוהים לכותבים (ובכך לנסות להוכיח שאלוהים קיים והיה מעורב). יש שהפכו שיטה זאת אפילו לפרנסה עבור עצמם: הרצאות, ספרים, תכניות טלוויזיה ועוד. בדוגמה של הסנפירים והקשקשים יש רבנים שהגדילו לעשות וטענו ש"כל האמונה היהודית כולה תיפול" אם יש טעות בטיעון זה שבתלמוד.

אחד הדברים היפים בשיטה זאת קשור במבנה המוח שלנו. אנחנו אוהבים מאד את הנסתר, ומכוונים את עצמנו להאמין לדברים שמגרים את הדמיון ושגם "מסתדרים" עם החינוך שקיבלנו מהסביבה בילדותנו. כך קורה הרבה שמטיפים דתיים ומחזירים בתשובה (ביהדות, בנצרות ועוד) מצליחים מאד בעזרת טיעונים מסוג זה להשפיע על אמונתם של צעירים שאינם מכירים מספיק את העולם מנקודת מבט מדעית.

הבה נבחן את הטענה בדבר ידע אלוהי בטיעון של הדגים, הסנפיר והקשקשת. כל מה שנכתב כאן נוסח בכנות ובתום לב, מתוך רצון כן לעזור למי שהנושא באמת מעניין אותו. הקורא אינו נדרש להאמין לא לכתוב כאן ולא לנאמר במקומות אחרים. מי שהנושא מעניין אותו - ההמלצה הטובה ביותר עבורו היא ללמוד על הנושא במקום בו לומדים את מה שאנו יודעים על העולם שסביבנו: באוניברסיטאות ובמוסדות לימוד אקדמיים.

 

1. למה לחפש את הפירוש המסובך כאשר יש פירוש פשוט? הרבנים שכתבו את התלמוד לא חיו בחדר מבודד ומנותק מהעולם. רובם הגדול עסקו במלאכות שונות לפרנסתם. כולם חיו בעולם עתיק יותר, בו הקירבה של אנשים לטבע ולבעלי החיים היתה חזקה הרבה יותר מאשר בימינו המודרניים. כולם דיברו עם אנשים אחרים סביבם, שגם הם עסקו במלאכות שונות והיו מקורבים לטבע שסביבם.

הרוב הגדול של יצורי הים שאנו רואים באזורנו, נראים אכן על פי הטיעון התלמודי: או שהם בעלי סנפירים וקשקשים, או שהם בעלי סנפירים בלבד. הסיבה הפשוטה שכנראה הביאה את כותבי התלמוד לכתוב את מה שכתבו היא כי זה מה שהם ראו סביבם וגם שמעו מאנשים אחרים (דייגים למשל, שנמצאים בים כמעט כל יום). לא צריך להיות "חכם גדול" כדי לכתוב דבר שפשוט רואים אותו בעיניים, ולא צריך להוסיף את אלוהים לסיפור. עובדה היא שבאמת קשה למצוא באזור שלנו יצורי ים עם קשקשים ובלי סנפירים!

כמובן שכל אחד רשאי לפרש כפי שהוא רוצה את הסיבה לדברים הכתובים. כאשר המפרשים המאוחרים יותר הם בעצמם מאמינים דתיים, נוח להם לפעמים לפרש באופן שמערב את אלוהים בסיפור. האם הם צודקים או לא? כל עוד לא יביאו הוכחות לדבריהם, הם צודקים בדיוק כמו כל פרשן אחר, שאולי מפרש אחרת. הפירוש עצמו אינו הוכחה כמובן, כי הרי אנו מחפשים הוכחה לנכונות הפירוש, ואין הנחתום מעיד על עיסתו.

 

2. המשחק המכור, או: למה לשים מילים בפיו של מישהו אחר? התורה (ספר ויקרא) בכלל לא עוסקת במקרים של "סנפיר בלי קשקשת" או "קשקשת בלי סנפיר". מבחינתה הנושא בכלל לא מעניין. הטיעון בדבר "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" מופיע במשנה, והפילפול בדבר הצורך להזכיר את שניהם בתורה - מופיע לראשונה בגמרא, בתקופה בה, הפלא ופלא, החל לשלוט הז'אנר של חיפוש משמעות נסתרת בכל מילה.

הגמרא היא בעצם הראשונה שמבינה שלטיעון הזה יש אולי סיכוי להיות נכון רק כאשר מצמצמים את 'כל' ל'דגים' (ראו דיון בנושא זה בהמשך), ובדיוק אותה הגמרא היא גם זו שמסיקה מהטיעון כי הדברים כביכול מפי אלוהים. יוצא שמי שמעלה את הטיעון הוא אותו אחד שמסיק ממנו את המסקנה. זה יותר מ"משחק מכור", כאשר אנו יודעים מלכתחילה שזו המסקנה אליה הוא רוצה להגיע. למה הדבר דומה? זה כאילו שאני אבוא ואומר: "כל החרקים עפים בהתחלה תמיד לכיוון צפון" ואז מייד אומר "הרי לא יכולתי לדעת את זה בעצמי על כל החרקים... סימן שאלוהים אמר לי".

חשוב להזכיר כי העיסוק האובססיבי בעניין הקשקשים והסנפירים, והדגשת הזיקה שלו כביכול ל"אלוהותה" של היהדות, תפס תאוצה בשנים האחרונות, בד בבד עם התגברות תופעת הסמינרים להחזרה בתשובה.

 

3. קיימים קשקשים בלי סנפירים! מספיק לעיין במאות הדיונים הקיימים בספרות ובאינטרנט בנושא זה (וכמובן עדיף לרכוש מומחיות בנושא באוניברסיטה ובמחקר אמיתי), כדי לחזות בקיומם של מינים רבים של יצורי ים שאולי לא היו ידועים לכותבי התלמוד, שיש להם קשקשים ואין להם סנפירים, וזאת בליווי תמונות והפניות למקורות מדעיים.

יכול הקורא להתחכם ולומר "אלה לא דגים" או "לא על אלה דיבר הכתוב". במקרה כזה אין בכלל על מה לדון, כי כל יצור שנמצא בים, שיש לו קשקשים ואין לו סנפירים, יכול הקורא לומר "לא עליו דיבר הכתוב". במקרה כזה, מראש אין טעם לחפש, כי זהו משחק מכור שבו נפסל מראש כל מה שנמצא.

נזכיר גם שבהלכה היהודית עצמה יש דיונים על קיומם של דגים בעלי קשקשים וללא סנפירים, אבל המטיפים והמחזירים בתשובה בימינו נוטים להתעלם מהם.

נזכיר כי גם הקטע המדובר בתורה, וגם הקטע המדובר במשנה - שניהם לא מדברים על "דגים", אלא על יצורי ים באופן כללי ("את זה תאכלו מכל אשר במים"). לכן אפשר בקלות לציין גם את כל הסוגים הרבים והשונים של זוחלי ונחשי הים, שיש להם קשקשים ואין להם סנפירים. הגמרא הוסיפה שנים אחר כך באופן עמום את האיזכור של 'דג' (וגם כותביה לא היו מודעים ליצורי ים הנחשבים כיום דגים ויש להם קשקשים אך לא סנפירים).

גם המטיפים והמחזירים בתשובה בני ימינו אומרים בפירוש "כל יצור שתמצא במים". מספר דוגמאות:

  • "כל דג או יצור מים אחר, אם יש לו קשקשת, אזי בהכרח ימצא בו סנפיר." (הרב זמיר כהן, 'הידברות');
  • "כל הדגים ושאר יצורי המים - בין אותם אשר כבר התגלו בעבר, ובין המתגלים מפעם לפעם עד עצם היום הזה - כולם ממש, ללא יוצא מן הכלל, מתאימים לחוק - סוד טבע זה." (הרב זמיר כהן, 'הידברות');
  • "כל יצור שתמצא במים, עד סוף העולם - התורה היא לכל הדורות - אם מצאת באותו גוף קשקשים, מובטח שיש בו סנפירים. לעולם לא תמצא יצור שיש בו קשקשים ולא היו בו סנפירים. ואם כן תמצא תדע שזו הטעות הראשונה ביהדות חס ושלום." (הרב יוסי מזרחי, 'קירוב', 'הידברות', 'אינפורמציה אלוקית').

"כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר..."

 

4. הגודל כן קובע: בחלק מהדגים ויצורי הים בהם מדובר, כאשר מביאים אותם כדוגמאות של דגים עם קשקשים וללא סנפירים, עונים מטיפים דתיים בציטוטים מדעיים אודות העובדה שלאותם דגים יש "שרידי" סנפירים קטנים ובלתי נראים, או לחליפין סנפירים קטנים שנעלמים מיד עם התבגרותם. הטענה הזאת היא "גול עצמי" משלוש בחינות שונות:

  1. היא מאשרת את קיומם של הדגים והיצורים הנדונים.

  2. היא מדגימה איך פועלת האבולוציה על מינים שונים, באופן שהיא משאירה שרידים של איברים בלי נדרשים. בגלל המוצא המשותף של הדגים וגם של יצורים אחרים, דומה המבנה הפנימי שלהם. מה שהפך לסנפירים אצל האחד, הפך לאיברים אחרים אצל האחר. מי שמעוניין לכנות את כולם "סנפירים", זו בעייה שלו.

  3. מי שמסתמך על ציטוטים מדעיים - טוב עושה, אבל שלא יבחר לו רק את המעט שמתאים לו! אותם מקורות מדעיים מסבירים גם דברים שונים לגמרי על אבולוציה ומוצא האדם, על גיל העולם, ועוד ועוד. אז אם הם אמינים, הם אמינים גם בשאר.

לגופו של עניין, אין דינו של מי שמחפש במיקרוסקופ כמי שמחפש בעין "רגילה". תחת המיקרוסקופ יהיה נכון לומר שלכל בעלי החיים שיש להם עור, יש גם קשקשים כאלה או אחרים, ובזאת הופך כל הדיון כולו לבלתי-רלוונטי. התורה והתלמוד בקטעים הרלוונטיים מתייחסים להוראת דיני כשרות, ולכן מתייחסים למה שאנחנו רואים בעין.

ואם מדברים על יצורים שמשתנים עם הגיל, הרי שהעוברים של מרבית היצורים נראים שונים לגמרי מהיצורים לאחר התבגרותם. באותו האופן בדיוק ניתן לומר שלאדם יש זנב (שהרי לכולנו היה זנב כשהיינו עוברים בבטן אימנו, ושרידיו נותרו בתוך גופנו עד היום). ניתן גם לומר שכולנו נשים, כיוון שההפיכה של נקבה לזכר מתבצעת רק לאחר כמה חודשים של גדילת העובר. כולנו מתחילים את דרכנו כנקבות.

כאמור, מדובר רק בחלק מיצורי הים הנדונים. האנציקלופדיות מלאות גם ביצורי ים עם קשקשים ללא סנפירים וללא שרידי סנפירים.

אחד מהמאמרים המפורסמים אשר "רצים" באינטנרט בנושא שלנו, מביא כדוגמה סוג של דג אחד מסוים שאין לו סנפיר במובן המקובל של המילה, אבל מאלה שיש להם שרידי סנפיר אחד לא מפותח, ולכן שמו הלטיני-מדעי התגלגל להיות 'חד-סנפיר'. מטיפים דתיים התנפלו כמוצאי שלל רב על הציטוט המדעי, והתנסחו באופן: "הנה חיפשו אלפי דגים והיחידי שמצאו - אפילו השם שלו מעיד על זה שיש לו סנפיר". כאילו כל שאר הדברים שנכתבו בסיכום שלנו כאן אינם קיימים ואינם נכונים...

 

5. למה צריך הוכחה? על פי המסורת היהודית-אורתודוקסית, מקורו של הידע התלמודי גם כן באלוהים. למה אם כן צריך הוכחות נוספות לנושא? אם המסורת מספיקה ומהווה "הוכחה", הרי שאין צורך בטיעונים נוספים, לא דגים ולא קשקשים ולא שום דבר אחר (אפרופו אי-קיומם של טקסטים מיותרים...). אם המסורת עצמה אינה מהווה "הוכחה", הרי שלא ניתן לסמוך על הכתוב ממילא.

חשוב לציין שבמחקרים מדעיים מודרניים הכיוון הוא הפוך. לא המסורת מהווה "הוכחה" אלא המסורת עצמה היא אחת מהראיות הרבות שהמדע חוקר. המחקר המדעי אינו מתעלם ממסורות (לא זו היהודית ולא אחרות). אבל המדע בוחן גם ראיות נוספות מהמציאות שסביבנו, ולכן בהכרח מסקנותיו מדוייקות ונכונות יותר.

 

6. דגים מוזרים. המקורות ההילכתיים יודעים לפעמים לספר דברים מוזרים מאד על בעלי חיים בכלל ועל דגים בפרט, ולכן צריך "לקחת בפרופורציה" דברים שנכתבו בהם - חלקם נכתבו אולי במקור כסיפורים. אנו יכולים למצוא לדוגמה תיאורים על דגים שליוו דרך התהום את העם הקדום לגלות בבבל וחזרו איתו מהגלות (תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, דף ס"ט עמוד ב'). אנו רואים תיאור של דגים שכאילו נחים בשבת (הרד"ק), ואפילו של דגים שמתחברים מחדש אם חותכים אותם (חכמת הנפש, לבעל הרוקח) או של דגים מעלי גירה (מדרש תלפיות לרב אליהו בן אברהם שלמה הכהן).

 

7. והקרניים והטלפיים, מה יהיה איתם? אם נביא את הציטוט מהמשנה (מסכת נידה, פרק ו') בשלמותו, נגלה שהוא מכיל מידע "מדעי" נוסף: "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. כל שיש לו קרנים יש לו טלפים ויש שיש לו טלפים ואין לו קרנים." הרבנים המטיפים של ימינו ממעטים לעשות שימוש בחציו השני של הטקסט. לגופו של עניין קיימים בים גם יצורים בעלי קרניים וללא "טלפיים" - ראו למשל את הנארוואל - חדשן חדקרן (ועכשיו רק נותר, במסגרת המשחק המכור מראש, לתרץ כל בליטה או סנפיר כ"טלפיים", או לחבר איזשהו תירוץ יצירתי אחר).

"כל שיש לו קרנים יש לו טלפים..."

 

חשוב לציין לסיכום נקודה כלשהי שנוטים להתעלם ממנה: אפילו אם היה מישהו כן מדגים (דבר שלא קרה) שהיו רבנים, אשר היה להם ידע מדעי שלא יכלו להשיג באופן פשוט בכלים המדעיים של התקופה בה חיו. אז מה? כיצד זה מגדיל במשהו את הסיכוי לקיומו של אל אישי, שאיכפת לו מכוכב לכת קטן במערכת שמש זניחה באיזו גלקסיה, ושהוא מתעניין במיוחד בכמה מיליונים של יצורים מזן מסויים? הרי הטענה שרב כלשהו קיבל את הידע מ"אלוהים" יכולה להיות נכונה בדיוק כמו הטענה שהוא קיבל את הידע מישו, או מחייזרים, או מכוהן דת סיני עתיק.

למי שבאמת מתעניין בנושאים אלה - האם אין זה מרגש ומרתק יותר לחקור את הדברים האמיתיים שסביבנו, במעבדות, במכוני מחקר, תוך ניסויים ותצפיות, במקום "כאילו לחקור" אותם מתוך טקסטים עתיקים?

ראו גם את הסרטון המרתק הבא:


אפריל 2013



חברים ב- עוצב על ידי