למה זה לא טוב

מאת שלומי טל

"כבד את החלטתו.
הוא רק חוזר לדרך אבותיו.
אין שום דבר מזיק בחזרה אל הדת.
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
שמור על פתיחות.
הדת היא דבר טוב.
העולם לא יישרף מזה שהוא חוזר בתשובה."

לא ולא! הדת איננה דבר טוב, ואין אפשרות - לא עקרונית ולא מעשית - למשא ומתן על מידת חילוניותם של אדם ומדינה. את הסיבה אסביר במאמר הזה.

צריך להבהיר כמה דברים:

1. דת ודמוקרטיה הן הפכים.
2. כל ויתור מותנה בוויתור מן הצד השני.
3."זעם קדוש" ו"פגיעה ברגשות" אינם מונופול של המאמינים.

1. דת ודמוקרטיה הן הפכים.

הפכים? הכיצד? הלא ההפך מדמוקרטיה היא דיקטטורה.

יפה, ענית על השאלה שלך. כיצד הדת היא ההפך מדמוקרטיה? בשל היותה דיקטטורה. האם אפשר לנהל משא ומתן עם אלוהים (או ליתר דיוק עם נציגיו עלי אדמות, הרבנים) על קיום מצווה זו או אחרת? אומנם מסופר בתורה על הדיון של אברהם אבינו עם אלוהים על השמדת סדום, אבל יש לזכור שאברהם היה בדרגה גבוהה ממנו, והדור הולך ופוחת, ומה שמותר לאברהם אסור לקטני רוח כמונו.

את ההצגה הטובה ביותר של הסתירה בין דת ודמוקרטיה שמעתי מפי אמנון יצחק בקלטת "חינוך או ציונות". הוא אומר:

"מלמדים אותם דמוקרטיה. אתם יודעים מה זה דמוקרטיה? זה שלילת הדת. אומרים לקדוש ברוך הוא: הצעתך מעשרת הדיברות, 'זכור את יום השבת לקדשו', אינה מקובלת עלינו. זה מרד במלכות שמיים!"

על גשר צר עוברת עגלה אחת של שוויון בין המינים (למשל). עוברת עגלה אחרת של "אישה פסולה לעדות". איזו תעבור ואיזו תפנה מקום? הלא אם "אישה פסולה לעדות" נחשב לדברי אלוהים חיים, ודאי לא יתבטלו דברי אלוהים חיים בפני שוויון בין המינים, שהוא בכלל מתרבות רעה של הגויים. "עליכם לכבד את הדת" - לרבות "אישה פסולה לעדות".

באמת? ואם פיצוץ מטוסים על בניינים הוא גם כן חלק מאיזושהי דת, הרי גם את זה אני אמור לכבד? לא, ממש לא. אני לא אמור לכבד כל רעיון מטורף שמביאים בשם "אלוהים".

בדמוקרטיה יש מקום לתיקון טעויות ולמחשבה עצמאית, ואילו בדת אין טעויות (לא בכתובים ולא אצל חכמי הדת), וגם אסור לחשוב באופן עצמאי "האם כך או כך נכון לעשות", שאז אדם נהיה ריבון לעצמו במקום לציית לריבונות אלוהים ונציגיו.

אתה רוצה לכבול עצמך בכבלים של עבדות לעל טבעי? בבקשה, אבל לא על חשבון החופשיים. רוצה לצום ביום כיפור? נהדר. אשה פסולה לעדות? עצור כאן.

2. כל ויתור מותנה בוויתור מן הצד השני.

"אל תסע ברחוב שלי בשבת" - בסדר גמור, אבל בתנאי אחד: שתרשה לנשים לשמש כעדות וכדיינות בבתי הדין הרבניים. אינך יכול (רוצה) לעשות את זה? בסדר, אז גם אני לא יכול להימנע מנסיעה בשבת ברחוב שלך.

"אל תסע ברחוב שלי בשבת" פוגע בחופש התנועה שלי. מדובר בדרכים ציבוריות ולא בבתים פרטיים. אני מוכן לסבול פגיעה בחופש התנועה רק אם ישולם מחיר הוגן תמורת זאת. ואם יטען הטוען שמינוי נשים לתפקידים בבתי דין רבניים פוגע בחופש הדת שלו, אז ייאמר: הנה אתה מבין את ההרגשה שלי סוף סוף.

3."זעם קדוש" ו"פגיעה ברגשות" אינם מונופול של המאמינים.

"שמע, לנסוע בשבת זה עניין של נוחיות, אתה יכול לוותר על זה. לעומת זאת, מינוי נשים לתפקיד בבית דין רבני הוא מעשה הפוגע ברגשותיי." - כרגיל, רק לעבדי ה' יש רגשות, ולחופשיים תאוות בלבד.

"אשה פסולה לעדות" פוגע ברגשות שלי. אמירת "אל מלא רחמים" על הקבר גם היא פוגעת בי. כשמישהו נכנס לביתי עם כיפה ומברך "שהכול" על כוס מים, גם זה די פוגע בי. את מי מברכים? את זה ששתק והסכים להדברתם של יהודים במשך דורי דורות! את זה אשר - אם הוא קיים - הרי שהוא משתמש בעם ישראל כשק חבטות שלו! אבל אני לא מבקש שהאיש יסיר את הכיפה בביתי, וגם לא שהוא ישתה מים בלי לברך "שהכול", למרות הפגיעה ברגשות. אז למה אי אפשר קצת הדדיות? אני רוצה לנסוע לים בשבת. פוגע? צר לי. על המאמינים לסבול פגיעה ממש כשם שה"כופרים" סובלים פגיעות רבות, ובשביל עצמם להימנע מנסיעה לים בשבת, אבל לא לכפות זאת על האחר.

החוזר בתשובה עובר מעולם של מציאות יפה לעולם של דמיון חשוך. הוא מקריב את אישיותו על מזבח העבודה לדבר שאינו קיים (אחד שאפילו לא טרח להציל ילדים בכל התקופות ההיסטוריות!) ומציית ציות עיוור לאנשים המרשים לעצמם הכול. "אל תקרי מה אלא מאה," כתוב בפירוש לאחד הפסוקים, ועל סמך סירוס זה של הכתוב (הוספת אות! עבירה על "לא תוסיף"!) מורים לומר מאה ברכות ביום. אבל אלה פירושים של אנשים קדושים. ואילו אני, אם אעז ללמד שנישואים לגויה מותרים מן התורה, לפי שאפרים ומנשה היו בניו של יוסף מאשתו אסנת, בתו של הכהן האלילי המצרי, מיד יוקיעו זאת כליצנות וכעיוות הכתוב. אני אומר לכם: הדבר שהרגיז יותר מכול את הרבנים שלי - לא היה עבירה על המצוות, או התפשרות על קיומן, או רישול בקיום ההלכה, אלא מתן פירושים עצמאיים לדברי תורה.

ה' לא יציל, הוא לא ישמור, והוא לא קיים. כל אברך שמשתמט משירות צבאי מגביר את הסיכויים שהמוסלמים יביסו אותנו ויטבחו בנו טבח. הסכנה הזאת היא בגדר פיקוח נפש, על כן החילונים אינם רשאים להיות "מבינים" ו"מתחשבים" בתופעת החזרה בתשובה. ההבנה וההתחשבות הללו יעלו לנו ביוקר.