אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

"אינו בטוח במאת האחוזים בכך שהבורא אינו קיים"
האומנם?

מאת דן מלר

אין סוף לאמונות שבני אדם האמינו ועודם מאמינים בקיומן, על-אף ששום ראיה או הוכחה מדעית לקיומן לא הוצגה בפניהם. אחת מתולדות-הלוואי לאמונות כאלו היא הציפייה מצד המאמין, שמי שאינו מאמין כמותו יוכיח שהן אינן קיימות. הדוגמה המוכרת לרבים היא מפלצת הספגטי המעופפת. יצור דמיוני זה הוא האל של הדת הפארודית "הכנסייה של מפלצת הספגטי המעופפת", או "פסטפריאניזם" (שילוב המילים "פסטה" ו-"ראסטפארי").

מפלצת הספגטי המעופפת
מפלצת הספגטי המעופפת

מפלצת הספגטי המעופפת הופיעה לראשונה במכתב פתוח הומוריסטי שנכתב בידי בובי הנדרסון - בוגר אוניברסיטת אורגון בארה"ב ובעל תואר בפיזיקה - כמחאה על החלטת מועצת החינוך בקנזס להתיר לימוד תכנון תבוני (תיאוריה הגורסת כי הימצאותם של דברים אותם המדע אינו יכול להוכיח, היא ההוכחה לכך שקיים אל).

מפלצת הספגטי המעופפת

כך גם תיאוריות פרודיות מפורסמות נוספות, כמו 'קומקום התה השמימי של ראסל' - הפילוסוף הנודע הציע את רעיון זה בשנות החמישים. מה שאמר הוא, שאם יטען כי יש קומקום תה במסלול אליפטי איפה-שהוא בין כדור הארץ למאדים, ושאותו קומקום קטן מכדי שאפילו הטלסקופים הכי חזקים שלנו יוכלו לצפות בו, סביר להניח שיחשבו שהוא מדבר שטויות. אבל אם טענה זאת הייתה מופיעה בכתבים עתיקים, מצוטטת פעם בשבוע ומוחדרת למוחותינו מילדות, אז פקפוק בה יוביל את האדם להחרמה ולנידוי (כיום) או לאינקוויזיציה והעלאתו על המוקד (בעבר) - ראה כאן.

קומקום התה השמימי של ראסל
קומקום התה השמימי של ראסל

או התיאוריה הפרודית 'חדי-הקרן הוורודים הבלתי נראים' - אמונה פרודית יותר מודרנית (שהוצעה ע"י קבוצת סטודנטים וביניהם סטיב אליי), לפיה חדי הקרן התגלו בקבוצות שיחה בתחילת האינטרנט הפומבי, ומשם התפשטה. ואיך אפשר שלא, הרי חדי הקרן הם עוצמתיים ביותר מכיוון שהם מסוגלים להיות ורודים ובלתי נראים בו זמנית. דת חדי הקרן, כמו כל דת, מבוססת בחלקה על אמונה טהורה ובחלקה על ידע מכיוון שמאמינים שהם ורודים אבל יודעים שהם בלתי נראים כי עד כה לא נצפה אחד כזה - ראה כאן.

חד הקרן הורוד הבלתי נראה
חד הקרן הוורוד הבלתי נראה

המרחק ממפלצת הספגטי המעופפת, מקומקום התה השמימי, ומחד הקרן הוורוד הבלתי נראה לאל כלשהו ככלל, ולאלוהי שלוש הדתות המונותאיסטיות בפרט הוא קצרצר. כולם גם יחד יצירי הדמיון האנושי הם, ששום ראיה או הוכחה מדעית לקיומם לא נמצאה עד לעצם היום הזה. מטיפי הדת המיסיונריים, גם ביהדות הדתית של ימינו - כאן בארץ ובעולם הרחב, מנצלים את העובדה שלא ניתן להוכיח את אי-קיומו של דבר שאינו קיים, וברוח חסידי מפלצת הספגטי המעופפת מבקשים לשכנע תמימים או תועי-טועי-דרך, שהעובדה שהם אינם מסוגלים להפריך את טענת קיומו מעידה על כך האלוהים שריר וקיים.

עד כאן הדברים די-מוכרים, ואינני סבור שאני מחדש בהם דבר, עד שפקפוקם של אנשים נפלאים, כולל גדול האתאיסטים בדורנו - פרופ' ריצ'רד דוקינס, ואי-יכולתם (או אי-מוכנותם) לטעון ש"אלוהים אינו קיים" צוטטו בתרועה אדירה בתקשורת כצוהלים: "אתם רואים? גם דוקינס הגדול שלכם מפקפק באי-קיומו של אלוהים".

האומנם כך הדבר?

עיתון "הארץ" מיום 27.2.2012 פרסם ידיעה, לפיה בדיון שנערך באוניברסיטת אוקספורד שבוע קודם לכן, על רקע המחלוקת הציבורית על תפקיד הדת בבריטניה, דירג דוקינס את הביטחון שלו בכך שאין אלוהים ב-6.9 בסולם של שבע דרגות. הפילוסוף סר אנתוני קני, שהנחה את הוויכוח, כך באותה ידיעה, קטע את דבריו את דוקינס ושאל אותו "מדוע אינך מכנה את עצמך אגנוסטיקן?". דוקינס השיב כי הוא אכן מגדיר עצמו אגנוסטיקן (1).

בהצהרתו זו של דוקינס אין כל חידוש, שכן כבר בספרו הנודע והחשוב "יש אלוהים?" (השם בתרגום העברי שונה ואינו זהה לשם בהוצאה המקורית באנגלית, ששמו "אשליית האלוהים" - The God Delusion, ועל כך כבר עמדנו בסקירת אותו ספר), דוקינס, איש מדע כן וישר-דרך, יודע מעבודתו ומהשקפתו המדעית, שכל עוד תיאוריה מסוימת לא הוכחה ואף לא הופרכה, היא בחזקת "ייתכן". אלא שיש הבדל מהותי בין תיאוריה מתחום המדע, לבין תיאוריה מתחום הדמיון.

הכימאי הרוסי דמיטרי מנדלייב, שגילה בשנת 1869 את המחזוריות בתכונות הכימיות של היסודות, כאשר הם מסודרים מן הקל אל הכבד, הותיר באותה טבלה מפורסמת "חורים" רבים, שכן חומרים שתכונותיהם תאמו לאותם "חורים" לא היו מוכרים לו, הם טרם התגלו והיו בחזקת השערה שלא הוכחה. במקרים כגון זה תצדק דעתו של דוקינס, לפיה "על אף שחומר מסויים לא נמצא, הוא בחזקת 'ייתכן'".

לא כך הדבר כשמדובר במפלצת הספגטי המעופפת, או באלים שונים - זאוס, דגון, עשתורת, אמון, יהוה או אלוהים. לא עולה על דעתי שאיש מדע הוגן, כן וישר-דרך כפרופ' ריצ'רד דוקינס יאמר על מפלצת הספגטי המעופפת: "על אף שהיא לא נמצאת ולא נמצאה, היא בחזקת 'תיתכן'".

מדוע אפוא נאמר משפט זהה זה לגבי "אלוהים"? האם רק משום שרוב בני האדם מאמינים בצורה מסוימת של אותו "אלוהים"? כלום הרוב קובע את אמיתות או שקריות האמונה?

באופן עקרוני לא ניתן לשלול את קיומה של ישות אלוהית כלשהי, בדיוק כפי שאי-אפשר לשלול את קיומם של קומקום התה השמימי המפורסם של ברטרנד ראסל, המקיף את השמש באזור מאדים, את מפלצת הספגטי המעופפת או את חד הקרן הוורוד הרואה ואינו נראה. מצד אחד - האמירה שהסיכוי לקיומן של אותן דמויות דמיוניות שואף לאפס, אבל זה בהחלט שונה מאפס, ומצד שני בכל מהלך ההיסטוריה האנושית לא נמצאה לאף אחת מהן ראייה או הוכחה מדעית.

פרופ' ריצ'רד דוקינס, הביולוג האבולוציוני ומחבר הספר "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת", הודה כי אינו בטוח במאת האחוזים בכך שהבורא אינו קיים, ודירג את ביטחונו בכך שאין אלוהים ב-6.9 בסולם של שבע דרגות. הנחתו המדעית, כיוצא מכך היא, שאם יצוצו אי-פעם בעתיד כלשהו ראיות בנות-שחזור ובלתי ניתנות להפרכה לקיומו של אל כזה או אחר, הוא - דוקינס, כמו כל מדען טוב, יקבל את העובדות וישנה את התיאוריות בהתאם. אם לדעתו של דוקינס קיים סיכוי של 0.014 (0.1 מתוך 7) לכך שאלוהים קיים, אני מצפה ממנו שיצהיר ביושר המדעי-האקדמי שלו, שקיים סיכוי זהה גם לקיומם של מפלצת הספגטי המעופפת, של קומקום התה השמימי של ראסל ושל החד-קרן הוורוד הבלתי נראה. אגב, דוקינס עצמו, תוך לגלוג זהיר, משווה בספרו את האמונה באלוהים לאמונה בקומקום התה - ראה בהמשך.

אסיים בקטע האחרון מתוך סקירתי באתר זה את ספרו הנדון של פרופ' ריצ'רד דוקינס, כמקושר לעיל:

התיזה שאלוהים קיים איננה שאלה מדעית, אלא אמונה חסרת בסיס ראייתי-עובדתי, שבכל הדתות מסתמכת על טענה בשמו של אדם אחד שאליו לכאורה וכביכול התגלה האלוהים. הצהרות הזויות של בני אדם אינן יכולות להוות בסיס לשאלה מדעית, אלא אם כן ניתן לחזור על אותה התגלות, ולשתף בה באופן אובייקטיבי יותר מאדם אחד. לא כל דעה שנהגית או נאמרת מפי אדם כלשהו הינה תיאוריה, ובסל זה של אמונות שאינן תיאוריות כלולות כל אמונות ההבל שהגו בני האדם מאז היותם לאדם החושב (הומו-סאפיינס), וכל האמונות באלילים השונים ובכוחות מאגיים מיסטיים, כולל האמונות השונות באלוהים.

דוקינס עצמו, לאורך כל הספר, מלגלג על האמונות השונות באלוהים, ומצטט התבטאויות של אישים שונים מתחומי ההגות והמעש המכירים במגרעותיה ובסכנותיה של האמונה הדתית באלוהים, אבל ברגע בו הוא חש עצמו מחויב להגדרת זהותו, הוא מתייצב כאיש מדע ומקפיד שלא "לחטוא" ל"אמת המדעית". בניתוח "הערכותיהם של בני האדם בדבר קיומו של אלוהים" (עמודים 80-79) מציג דוקינס סולם בעל שבע קטגוריות ברצף ההסתברויות לאותן הערכות:

הקטגוריה הראשונה היא "תאיסטים חזקים" ["הסתברות של 100 אחוזים לקיומו של אלוהים", ונציגה לגירסת דוקינס הוא קרל ג.יונג שהצהיר: "אני לא מאמין. אני יודע"]; הקטגוריה השנייה היא "תאיסט דה-פאקטו" המצהיר ש"אני לא יכול לדעת בוודאות, אבל אני מאמין מאוד באלוהים וחי את חיי בהנחה שהוא קיים"]; הקטגוריה שלישית היא רמת ביניים בין תאיסט לאגנוסט, לאחריה שתי רמות של אגנוסטיציזם (קטגוריות 5+4), ושתי רמות של אתאיזם: קטגוריה מס' 6, בה קיימת הסתברות נמוכה מאד, אבל לא אפסית, לקיומו של אלוהים - אתאיסט דה-פאקטו, וקטגוריה מס' 7, שהיא מקומו של האתאיסט המושבע, זה שבהגדרתו של דוקינס מצהיר "אני יודע שאין אלוהים".

את עצמו משייך הוא [כפי שעשה בדיון שנערך באוניברסיטת אוקספורד] לקטגוריה השישית: "אני מונה את עצמי בקטגוריה 6", כותב דוקינס (עמ' 80), "אבל עם נטייה ל-7. אני אגנוסטיקן, אבל באותה מידה שאני אגנוסטיקן לגבי קיומן של פיות בירכתי הגן".

לאורך כל ההיסטוריה האנושית נשמעו, הוצהרו ונכתבו אין-ספור טיעונים בדבר קיומם של ממצאים בדיוניים, שאיש לא הוכיח את קיומם, אבל איש גם אינו מסוגל להוכיח את אי-קיומם. באי-היכולת להוכיח את אי-קיומו של ממצא בדיוני נטען אין ראיה לכך שאותו ממצא בדיוני נטען אכן קיים. אינני חייב להצהיר הצהרה בדיונית כמו, למשל - אני יודע שהחיפושית בעלת כנפי הזהב, החיה בין כדור הארץ למאדים והיא קטנה מכדי להיראות אפילו בטלסקופים החזקים ביותר שלנו [שלטענת בני שבט המנדבושס שבסהרה המזרחית היא שבראה את עולמנו], אינה קיימת - על מנת להשתייך לאותה קבוצה אנושית, יהיה גודלה אשר יהיה, המבינה ששום חיפושית אינה קיימת בין כדור הארץ למאדים, ובוודאי לא בראה את העולם. גם אין זה מתפקידי להוכיח לאיש שהיא אינה קיימת, ובכך להצדיק את דעתי עליה ועל המאמינים בה (2).

אני כולל את עצמי בקטגוריה 7, מבצרו של האתאיסט המושבע הקובע שאלוהים אינו קיים, לא משום שאני יודע שאין 'אלוהים', אלא משום ש'אלוהים' כלול בקבוצה הגדולה של מושגים דמיוניים, שאיש מעולם לא הוכיח את קיומם, גם לא גדולי המאמינים כמו יונג.

באי-היכולת להוכיח את אי-קיומו של ממצא בדיוני נטען אין ראיה לכך שאותו ממצא בדיוני נטען אכן קיים.

אלוהים אינו קיים. נקודה. אין כאן שאלה של אי-אמונה או ידיעה. יש כאן אגדה אורבאנית עתיקת יומין, שמעולם לא הוכחה, ומן הסתם לעולם גם לא תוכח, ואני, "האתאיסט המושבע" כהגדרתו של דוקינס, אינני מוכן להשתתף במשחקי הבל כאלה.


1. אגנוסטי - אגנוסטיות, או אגנוסטיציזם היא השקפה פילוסופית הבוחרת שלא להניח דבר לגבי דברים שקיומם לא הוכח, במקום להניח שאינם קיימים. האגנוסטיקן הוא אדם שאינו שולל את קיומו האפשרי של אלוהים אך דוגל בהשקפה שאין האדם והמדע יכולים לדעת על הימצאות האלוהים או על כל מה שקיים בעולם הרוחני שמעבר לטבע ולתפיסה החושית. השקפה זו מתייחסת בעיקר לאלוהות (אך גם לכל דבר הנמצא מחוץ להשגת החושים וההיסק השכלי), כאשר האגנוסטיקן אינו כופר בהימצאות אלוהים (בכך הוא נבדל מהאתיאיסט) אך גם אינו מניח שהוא קיים (ובכך הוא נבדל מהמאמין). דוקינס בספרו מרחיב את מושג האגנוסטיות ומחלקו לשלוש רמות: (א) אגנוסטיקן למעשה, נוטה לתיאיזם; (ב) אגנוסטיקן חסר עמדה באופן מוחלט; (ג) אגנוסטיקן למעשה נוטה לאתאיזם (עמ' 79). ראה כאן.

2. הטענה הבדיונית שהבאתי כאן מבוססת על טענתו הצודקת של דוקינס, המעלה את השאלה על מי מוטל נטל ההוכחה בוויכוח הנצחי אודות קיומו או אי-קיומו של אלוהים. בעמוד 81 בפרק השני הוא כותב: "הרבה אנשים אדוקים בדתם סבורים כי מוטל על הספקנים להפריך את הדוגמות המקובלות, ולא על המחזיקים בדוגמות להוכיח אותן. זוהי כמובן טעות. אילו העליתי את הרעיון שבין כדור הארץ למאדים נמצא קנקן תה מחרסינה המקיף את השמש במסלול אליפטי, איש לא היה מצליח להפריך את דברי בתנאי שהייתי מקפיד להוסיף שקנקן התה קטן מכדי להיראות אפילו בטלסקופים החזקים ביותר שלנו... אם קיומו של קנקן תה כזה היה מוצא לו סימוכין בספרים עתיקים, נלמד כאמת קדושה מדי יום ראשון בבית-הספר [או אצלנו, בישראל, תוך ביצוע טקס קבלת ספר החיפושית הקדוש בכיתות ב'] הרי כל הסתייגות קלה מהאמונה בקיומה הייתה הופכת סימן היכר להתנהגות חריגה ומועידה את הספקן לטיפולו של פסיכיאטר - בעידן נאור, או של אינקוויזיטור - בתקופות מוקדמות יותר".

 

הערה מאת ניצן: ניתן להתחכם ולומר שמהבחינה הלוגית הטהורה לא ניתן לפסול סיכוי לקיומו של כל דבר שאי-קיומו לא הוכח. בהקשר זה, חשיבותו של המאמר שלעיל באיזכורן של כל אותן ישויות מוזרות, מפלצות ספגטי, קומקומים וחיפושיות, שאי-קיומן לא מוכח באותה המידה. למעשה, קיומן התיאורטי האמור של אינסוף ישויות שאי-קיומן לא מוכח - חלקן אף סותר האחת את האחרת - יכול להתפרש כסיכוי אפס לקיום כל אחת מהן בפני עצמה. אפילו הישות מביניהן המכונה 'אלוהים' - היא שם "ג'נרי" לכמות ישויות שונות הגדולה ככמות האנשים שמגדירים "אלוהים", כל אחד באופן שונה, ומן הסתם גדולה אפילו יותר. מבחינה זאת, אגנוסטיציזם מובילה כמעט בהכרח לאתאיזם.


יוני 2012



חברים ב- עוצב על ידי